חן פרחי

מי צריך להגיע,רז? הקישור שלך לא עובד..

א.ביטוח חובה סביב ב 1700 ש"ח,צד ג' 700-800 ש"ח וטסט 1100 ש"ח. ב.אני יודע איזה מנוע יש לו-2800 סמ"ק.מנוע כולל הרכבה סביב ה 5000 ש"ח,שיפוץ מלא יכול להגיע ל 6000-7000 ש"ח. כל הסכומים לא מדוייקים ממש,אבל די קרובים. אם אנחנו מדברים על אותה מכונית,אזי יש לה פוטנציאל מצויין.

אפרופו רישיונות רכב,היתה לי טריומף הרלד שברישיון הרכב שלה ניכתב שהיא טריומף הרצל... וככה היא נימכרה.

1.לא ראינו את המכונית.מחיר המכונית ,כל מכונית,היא פונקצייה של מה שהמוכר מבקש ומה שהקונה מסכים לשלם. 2.מניסיון עם אמריקאיות בעלות מנוע זהה(ביואיק לה-סייבר ופונטיאק בונוויל)צפה ל 6-8 ק"מ לליטר.לא נורא. 3.כן. רק על תיבנה על ביצועים חורכי אספלט.זה יש רק לדגמים שמצויידים במנועי V8.

יופי טופי,עכשיו הפכתי מסתם קורא שלו ל"חסיד שוטה" ואידיוט שאוכל כל מה שמגישים לו. יש לי חדשות בשביל כולכם-לאור היצטברות הרבה מאד עדויות בנושא אתיקה,ולא רק בעיתונות הרכב("האתרוג" של אמנון אברמוביץ' כדוגמא),אני לא מאמין לאף אחד יותר. אני מיתייחס לכל ענף העיתונות כאל דבר שמעביר את הזמן ותו לא. הסיכסוך בינכם לא מעניין אותי כהוא זה,בדיוק כמו אלפי סיכסוכים עיסקיים אחרים שהיתרחשו בשנים האחרונות. מאחר ואני שייך ל"מחנה אהרונוביץ" כנראה שסומנתי כאוייב,אז ברצוני להבאיר כמה עובדות; אני לא מכיר את אהרונוביץ,ואת האמת אישית הוא גם לא מעניין אותי במיוחד. סה"כ אני מגיב כקורא שלו 28 שנה(משנת 77/ בערך,עוד מימי מוניטין).הוא לא הגורו שלי,ואני גם לא זקוק לאחד כזה למען האמת... צר לי שסיכסוך עיסקי,אפילו אם הרקע שלו אתי,התגולל לכזו פרשייה מכוערת שניכנסו בה אנשים מתים,קללות,נאצות ואבחנות פסיכיאטריות. מועדים לשמחה!

דני,אין לי כלום נגדך,למרות שזה יכול להיתפרש כך. אוטו של היום שונה מאוטו של לפני 15 שנה.אין מה לעשות,גם הזמנים הישתנו. אישית העדפתי בהרבה את אוטו של פעם,שנקט בגישה של "אנחנו נקבע מה יהיו התכנים ולא הלקוח הפונטניאלי". אוטו של פעם בז לתרבות העדר.מעולם לא הוצגו בו טבלאות מכירה,נושאים כמו סחירות ואמינות לא הוצגו בו(למעט סיקרי אמינות מיקצועיים שפורסמו בו פעמיים,לאחר חקר רציני)והמילחמה ברשויות היתה אמיתית. ושורה תחתונה-לכבוד הדיון הטעון משהו הזה,ניגשתי לארכיון שלי והצאתי את גיליון 68 מספטמבר 91'. וואלה,נהנתי מכל רגע! סיגנון הכתיבה המרתק,הניתוחים המדוייקים,"בהילוך גבוה" המרתק ועוד. אפשר לדון על אופיו של אהרונוביץ חודשים,אבל על יכולת הכתיבה שלו אין,פשוט מאד. חג שמח לכולם.

אי אפשר לקבוע אורך חיים של מנוע,בטח לא במיסגרת פורום ייעוץ. תלוי מאד לאיזה טיפול זכה במהלך שנותיו ואיך נהגו במכונית. אם "נינעלת" על קורסיקה,מכונית בינונית מינוס לכל הדעות,בדוק שהמנוע עובד חלק ועגול. בעיות מחשב ניהול מנוע ואלקטרוניקה באמרקאיות האלו יכולות להיות יקרות מאד לתיקון ודי מתסכלות. אל תזלזל בזיוף מנוע,אפילו אם הוא נראה פשוט לפיתרון.

הטראבאנט,מכונית מיזרח גרמנית שיוצרה בעיר צויקאו,ניקראה P-601(איזה שם מפוצץ!)ויוצרה כמעט ללא שינויים עד...1990. מרכב הטאראבנט(שכונתה בחיבה גם טראבי או טראבנצ'ה)יוצר מזבל,תרתי משמע. חומר הבנייה העיקרי היה קרטון דחוס ומחוזק בדבק. לטראבאנט היה מנוע 2 פעימות בנפח 600 סמ"ק,2 בוכנות והנעה קדמית. ההספק עמד על 23 כ"ס בדגמים הראשונים,ועלה ל 26 כ"ס החל משנת 67. למכונית היו 4 הילוכים,כשההילוך הראשון לא היה סינכרוני. אפילו מד דלק לא היה,והנהג נידרש לבדיקה ידנית בעזרת מדיד שנכנס למיכל,שמוקם מעל המנוע-בטיחותי מאד... תא הנוסעים היה כמובן ספרטני מאד ולא כלל אפילו דברים שהמערב מזמן הפסיק לייחס להם חשיבות(מגבים החוזרים למקומם אוטומטית,מנוף איתות חוזר אוטומטית ועוד). כצפוי,במדינות הגוש הקומוניסטי היא זכתה להצלחה עצומה(למה היתה להם ברירה?)והתור לרכישתה היה ארוך. עם נפילת הגוש הקומוניסטי ירדה לגמרי קרנה של הטאראבנט ותוך שנתיים ניסגר המיפעל,לא לפני שהוצגה גירסה משודרגת עם מנוע 1.0 ו..צמיגים רדיאליים!

יצא לי לראות קונטסה 1300 עם שלט למכירה מגיעה למיפגשישי באוניברסיטה בת"א. תביא רק בחשבון שלמרות שהמכונית היתה פופולארית מאד בארץ,קשה מאד להשיג לה חלפים.

מר סנדה היקר(ואולי תגלה לנו את שמך האמיתי במקום להיסתתר מאחורי כינויים?). ראשית תודה על שכינת אותי טיפש ואת דבריי זיוני שכל.כל יום לומדים משהו חדש. אני מחבורתו של אהרונוביץ? נכון,אנחנו קואופרטיב. בממוצע אנחנו צמודים,ממש,18-19 שעות ביממה.אם אישתי לא היתה מיתנגדת,הוא גם היה בא לישון אצלי... את אהרונוביץ כלל איני מכיר(למעט הכרות שיטחית במהלך שירות מילואים,שנינו מהחיל המרעיש..),אישית הוא לא מעניין אותי כהוא זה,כמו גם הסיכסוך האישי שלו עם פרומצ'נקו או כל אדם אחר. נדון כאן נושא האתיקה בעיתונות הרכב הישראלית. במקום תשובות קיבלנו כאן קללות ונאצות,ולקינוח אבחנות שלא היו מביישות פסיכיאטר מחוזי. חזור לטור שלו בנטקאר,קרא היטב את כל 5 הפרקים,היתעלם מאופיו(וזה לא קל)ואז תחזור. אם הכל אסופת שקרים,כולל הטור של אורייה שביט מ"הארץ",שאני קורא שלו לא מעט שנים,אהרונוביץ בבעייה. לא עם פרומצ'נקו,שביט או פלרמן אלה עם עצמו. ואם זה נכון(ומגובה בהחלטות של בית משפט)אז במילים עדינות,כלום לא השתנה.

כל זה לא רלוונטי כלל. השאלה הנישאלת היא האם צונזר המדריך לרכישת מכוניות עקב מה שהוגדר "מורת רוח שהביעו מספר יבואני רכב"? יש כאן כן או לא-אין באמצע. שיטת הכוכבים מקובלת בעוד כמה מגזיני רכב,אגב.העורך לא חייב לנהוג בכל המכוניות. הוא יכול להסתפק בחוות דעת של כתב חוץ מוביל,כמו ג'ורג' כשר או גינקארלו פריני(מעניין לאן הם נעלמו). מה היה המניע של אהרונוביץ להנהיג את שיטת הכוכבים? סגירת חשבון אם יבואני מסויימים או רצון לעזוב את המגזין אותו הקים בטריקת דלת רועמת? שתי האפשרויות לא נישמעות הגיוניות. בנוגע לעדויות(של פורת ז"ל וכל השאר)-ייתכן שכולן לא היו אלה ניבדו על ידי אהרונוביץ? כל המישתתפים כאן תימרנו עצמם לנקודה מסויימת שהיא או שחור או לבן. או אהרונוביץ צודק וכלום לא הישתנה,או שהוא שקרן חולני שבדה הכל עקב סיכסוך שפרץ בינו לבין פרומצ'נקו.

הברנדה החדשה ביותר היא משנת 81'. באירופה נימכרה הברנדה עד 80',אולם בארץ היצטברו ערכות מוכנות להרכבה במפעל בנצרת,והייצור נימשך אל תוך 81',שבה היא שווקה במקביל. אגב,בניגוד לאגדת העם שטוענת שהאריקה(ברנדה ואריקה היו שמות קוד שניתנו למכוניות בעת הפיתוח שלהם)לא הורכבה בארץ כי "היא היתה מסובכת מידי",הסיבה היתה פשוטה בהרבה. האריקה יועדה להרכבה ברובוטים,ולהרכיב אותה ידנית זה פשוט לא היה כלכלי.

את גיליון טורבו הראשון(שלי ובכלל)קניתי בדוכן שעמד מחוץ לגני התערוכה. אהרונוביץ לא היה זר לי-קראתי כתבות שלו במוניטין(זוכרים?)החל מהגיל שבו ידעתי לקרוא בערך,ואך טיבעי היה שירחון כמו טורבו יקום. קראתי אותו באהבה ובאדיקות,למדתי ממנו ה מ ו ן,אהבתי את הסיגנון ואת הכתבים,שלא ניסו להיתחנף ולא פנו למכנה המשותף הנמוך ביותר. עד גיליון 54.כשעזבו אהרונוביץ,שביט,פורת, פרייהוף וכל השאר ידעתי שימיו של העיתון(אם אפשר היה בכלל לקרוא לו כך)ספורים. ואז קם אוטו.אותה רוח לוחמנית,אותו סיגנון שאהבתי. לקרוא את אוטו היה בשבילי בריחה של כמה שעות לחו"ל,היתנתקות מהעדר. עד דצמבר 93' כשעזב אהרונוביץ.בניגוד לרבים(וטובים)ידעתי בדיוק למה עזב ומה הרקע לכך. 2-4 גיליונות הספיקו לי.מאז קראתי אותו מעת לעת(גיסי בכיר במשרד פירסום). הסיגנון השתנה,תרבות העדר השתלטה על העיתון(מזדה מכרה החודש 27 מכוניות יותר מיונדאי!וואאו!),בקיצור החלטתי שהוא לא בשבילי,מה גם,שמבלי לפגוע באף אחד,ההבנה שלי במכוניות גדולה בהרבה משל רוב הכתבים. מבחינה אתית,שהיא החשובה מכל,בית המשפט פסק. אתם טוענים שזו היתה מעידה חד פעמית?בקשה,תוכיחו. אותי אפשר לשקר רק פעם אחת. מי שמעל באמון שלי-אבוד לו. כצפוי,רוב התגובות עסקו בגופו של אדם ולא בגופו של עיניין. התגובות נעו בטווח שבין קללות ונאצות שהולמות נהג משאית בשוק הסיטונאי,לבין הבחנות מתחום בריאות הנפש. שום תגובה עיניינית לא נישמעה בנוגע למניע של אהרונוביץ לעזיבת אוטו. וכנראה גם לא תישמע.

ושוב תוספת קטנה להסבר הממצה של קובי; בנועים בעלי גל זיזים עילי כפול(DOHC)ממוקם המצת במרכז תא השריפה,כך שמיתקבל תא שריפה בעל מיבנה אידיאלי. גם במנועים בעלי שסתומים צידיים ממוקם המצת במרכז תא השריפה,אולם מבנה תא השריפה מאד לא יעיל בגלל מיקומם של השסתומים.

פעם היה כבר כאסח כזה.אהרונוביץ' יצא נגד אטלר. גם כן אותו סיפור. לא נראה לי שזה נסגר עד היום. מצחיק לקרוא כתבות כמו "סופו של שקרן"- בראייה אחורה ברור כמה הויכוח רלוונטי גם עבורנו. גם שם היה בית משפט וכיוצא בזה. עד היום נראה לי שיש מחנה אטלר ומחנה אהרונוביץ' וכל אחד בטוח שהוא צודק. רובנו כבר לא קוראים אוטו. אני דווקא מקבל מיד שניה כל חודש.גם הגה ו"רכב". להגיד שזה מעניין אותי יותר מדי? וואלה, לא.אני מסיים כל אחד אחרי חירבון של שעה- אבל לפחות אני קורא. כאחד שעבד בעיתון, אני ישר רואה מתי מחלקת פרסום התערבה, מתי העיתונאי השפיע ואני מסמן לעצמי בראש דברים שילד בן 18 לא יראה.אבל זה כבר העסק שלי. תעשו ספורט- קנו לכם את הגיליון הקרוב , שימו את הויכוח הזה על אש קטנה- וניפגש תחילת חודש הבא.הסיפור עם אדוארד אטלר היה שונה לחלוטין. בשנת 85' עזב רוני אהרונוביץ את טורבו,שהקים בשנת 81',עקב חילוקי דעות עם בעלי העיתון,בני ברונר ודב פרידמן("פעם ראשונה בים?",כן זה הבלונדיני הרזה ממציצים). יחד איתו עזבו טל שביט,פרדי פרייהוף ואברהם פורת. לאחר גיליון אחד,מונה אטלר לעורך,רק שכתבים לא ממש היו לו... לאחר שהוקם אוטו,וההבדלים ברמה היו עצומים,החל אטלר לתקוף את אהרונוביץ אישית,וזה כלל בין היתר איזכורים לגבי המראה שלו וקריקטורות שמזכירות ימים אפלים בעברו של העם היהודי. כשלא זכה לשום תגובה,עלה אטלר מדרגה,ותקף את אהרונוביץ על רקע אתי. הוא ניתבע למישפט דיבה פלילי,הפסיד בו וקיבל קנס כספי וחצי שנת מאסר בפועל. בשלב מסויים הוא עזב את טורבו והקים את קווטרו,שגווע לאחר מספר חודשים. עד היום המנויים מחכים ל AX ספורט שהבטיח להם(ביחד עם האלפא 75)...

עוד תוספת לדברי קובי-מנועים בעלי 2 שסתומים לבוכנה בדרך כלל יעילים יותר בסל"ד נמוך,ומתאימים למנועים ששמים דגש על מומנט ולא על הספק,כמו בגולף 2.0 או במנועי האמריקאיות(ביואיק לה-סייבר לדוגמא).

איזה סוחר הוא אם הוא לא מוכר כלום?... מכוניות מהשנים האלו לא מישתבחות עם הזמן,אלה הופכות לגרוטאות מרקיבות. אגב,ברחוב הזה כדאי לנסוע לאט,יש מכמונת מהירות ניידת שעושה קופה נאה..

הביואיק פארק-אבניו הזו עומדת למכירה כבר כמה שנים,רק שדורשים עליה מחיר לא ריאלי בעליל. חבל,מצבה הולך ומידרדר,וכמו בהרבה מיקרים,בסוף בעל המכונית ישאר בלי כלום.

די קשה לזהות,אך זה או הילמן קומר או דודג' ראם מסוף שנות ה 50 או תחילת ה 60. גם בדפורד ייצרו מיסחריות דומות מאד,אגב.

עיריית ראשל"צ מפנה את המכוניות למגרש שנמצא ליד בית ספר לכיבוי אש,קרוב לחוף היום. אזהרה-כניסה למגרש הזה שלא בתאום או ברשות הינה עבירה פלילית בגין השגת גבול. ראה הוזהרת!

כי הוא יתנפח,ימס ויתפורר. סיליקון הוא לא מילת קסם.היתרון היחיד שלו על פני כל חומר אחר(גומי כמובן)הוא בעמידותו הרבה בחום,עד 600-800 C.

לחומר המסויים הזה שאתה צריך,סיליקון אינו מתאים. ניאופרין או גומי נטרילי יתאימו בדיוק.

חד משמעי,ה 2.0. ההבדל בכוח מוחשי,בייחוד במומנט. ל 2.0 יש בנוסף שיוט שקט בהרבה,כוח זמין וצריכת דלק די דומה. מנוע ה TDI של פולקסווגן מצויין,מהטובים בסוגו,רק השאלה היא האם הנסועה שלה מצדיקה את עלות האחזקה הגבוהה יותר.

למה מסיליקון דווקא? היתרון היחיד של גומי סיליקון על פני גומי רגיל הוא בעמידותו המאד גבוהה לטמפרטורות גבוהות(עד 600-800 C).

פראפלו של פיאט ו G-12 של פולקסווגן הם נוזלי קירור מעולים.