חן פרחי

סה"כ היונדאי H1 הינה מיסחרית טובה למדי,ומהווה שיפור עצום מה H100. קיימים שני דגמים-קצר שמיועד ל 8+1 נוסעים,שמגיעה ברמת גימור גבוהה יחסית,עם חונות ומושבים מקוריים,ודגם ארוך שמיועד ל 10+1 שמוגדר לרןב ברישיון כאוטובוס ציבורי זעיר. השוני העיקרי בין שני הדגמים,חוץ מהאורך כמובן,הוא במיתלה האחורי-לדגם הקצר מיתלה הניתמך בקפיצי סליל ואילו לדגם הארוך,שמיועד מן הסתם להעמסת מטען כבד יותר,יש קפיצי עלים. יחידת הכוח של ה H1 הינה פיתוח של מיצובישי,ומשמשת דגמים רבים של שני החברות-פאג'רו,מגנום,יונדאי גלופר ועוד. סה"כ אלו מנועים טובים ועמידים,שהבעייה היחידה שלהם היא השילות של גלי הזיזים שנוטים להישחק ולגרום למנוע להרעיש מאד. הגיר האוטומטי מוצלח ואמין,אם כי מורגשת ירידה בביצועים לעומת הדגם הידני. בשנים האלו יש ל H1 מנוע בעל 105 כ"ס,שיפור גדול לעומת ה 85 כ"ס שהיו בתחילת דרכו. אם אתה לא חייב גיר אוטומטי שקול את הרנו טראפיק-הרבה יותר נוחה ונעימה לנסיעה,ובעלת מיבנה מודרני בהרבה.

כן. משנת 00' מנוע ה 1.4 של רנו הינו בעל גל זיזים כפול עליון. ההספק עומד על 98 כ"ס,והביצועים מצויינים למכונית בנפח כזה.

תמונות אחרונות להיום.

במיוחד עבורך,אירית. נשמח אם תוסיפי כמה מילים על המלון.

היכן צולמה התמונה ומי המצולמים?

האטוס הינה דוגמא טובה למכונית שהמחירון שלה ירד בצורה כה חדה,עד שהיא לפתע הפכה למישתלמת לקנייה,ואז החלו לדרוש עבורה סכומים שעולים בהרבה על מחיר המחירון. אותו כנ"ל אירע לסיטרואן סקסו ולדגמים הספורטיביים של פיג'ו. הסיבה לביקוש הגבוה פשוטה-רוב האנשים מחפשים מכונית מה שיותר חדשה בתקציב נתון. עם כל הכבוד לאמינות של המזדה 121(שכמכונית רחוקה מאד מלהדהים,אגב),היא לא שורדת לנצח,ולאחר 12-13 שנה מתחילות הבעיות והצרות,בעיות שנחסכות במכונית בת 5-6.

עיקר הבעיות ב 307 הן בעיות אלקטרוניקה קטנות-ומרגיזות,והן הבעיות שממאיסות על כל אדם את המכונית. אותו כנ"ל לגבי הרנו מגאן II. אם ה 307 היתה מציעה שילדה בעלת יכולות מדהימות כמו שהיה ב 306(ולא עוד)או נוחות נסיעה ברמה גבוהה-ניתן היה לסלוח לה על הבאגים הקטנים. ל 307 2.0 נוחות נסיעה בינונית מינוס בעיר,ולבטח רחוקה מהמוניטין של היצרנית הצרפתית,המרווח הפנימי סביר בלבד והביצועים חלשים ב 1.6. כמכונית,המזדה 3 עדיפה עליה כמעט בכל.

מי האיש והיכן המיקום?

אין שום קשר למרות שכולן הורכבו בספרד. האופל קורסה שהוצגה ב 82' היתה מיועדת מלכתחילה לייצור בספרד בלבד,ולכן הוקם מפעל חדש בסרגוסה שבו הורכבה הקורסה,ומשם יוצאה לשווקי היעד. המרבלה היתה גירסת סיאט לפיאט פנדה,ובניגוד לפנדה של פיאט שעברה מתיחת פנים ב 86',המשיכה לעשות שימוש במנוע ה 903 סמ"ק המיושן של פיאט ובמיתלה האחורי הנתמך בקפיצי עלים. ייצור המרבלה נימשך עד סוף 98',וכך נעלם השריד האחרון לשת"פ בין פיאט לסיאט.

טעות. פורשה תיכננה את המנועים האלו,1.2 ו 1.5 מהיסוד,והם לא היתבססו על שום יחידת כוח קיימת. בנוסף,פורשה סייעו גם ללאדה הרוסית בתיכנון מנוע הסמארה שדי דמה למנוע האיביזה. כבוד גדול אמנם הם לא ראו מזה,אך תזרים המזומנים הישתפר מאד. האיביזה הראשונה פותחה על בסיס שילדתה(הדפוקה למדי,יש לציין)של הפיאט ריטמו,מחוסר ברירה,וקארמן הגרמנית סייעה בתיכנון המרכב. מה שבאמת סייע לה להימכר היטב הוא העיצוב החיצוני הנאה מאד של ג'יוג'יארו האיטלקי,שעשה עבודה מצויינת.

הכי חשוב שציינת שאתה מהנדס-מכונות-בעל תואר שני-בדרך לדוקטורט-למדת בטכניון ואתה בכלל אושייה מוטרית נדירה שזמינה רק לעיתים נדירות. היתה לנו תקופה ארוכה של שקט ממך ומחברך הגודש,אנא התמד בכך.

וצריך תמיד לזכור שתחילת היבוא של המיאטה היתה כישלון מהדהד;מכוניות רבות עמדו שנתיים ויותר במחסני הערובה,ומאחר וישראל היא "שוק קצה" אין אפשרות להחזיר מכוניות ליצרן-הן חייבות להימכר בארץ. סה"כ הכמויות של הפוקוס(הקודמת)והלאנטיס הידניות היו אפסיות בעליל,מה גם שהמכוניות ניתקעו זמן רב במחסני הערובה,ונימכרו לבסוף בהנחות גדולות לציי רכב. דלק מוטורס ככל יבואן אחר,היא בראש ובראשונה עסק כלכלי ולא כלי להגשמת חלומות מוטוריים. מה שמעניין אותם הם המאזנים בסוף השנה,ובזה הם בהחלט מיצטניים.

כדאי מאד ליואב חפץ להזכר מה קרה ליפנאוטו יבואני סובארו,שבזמנים הטובים העמידו מכוניות נעולות(!)באולם התצוגה. מובן שנסיעת מבחן הס מלהזכיר,שלא לדבר על חצי שנת אחריות על המכונית. עד שתמו ימי הליאונה בסוף 93',מיצובישי מכרו יפה והגיעו שאר היפניות,וסוכנות יפנאוטו עמדה בשיממונה. אז ניזכרו שם להתחיל להיתייחס ללקוחות שמהם הם חיים,החלו לייבא את האימפרזה טורבו וסייעו מאד בהקמת מועדון פעיל. תמיד צריך לזכור שלא לעולם חוסן,והלהיט של היום זה הסוס המת של מחר.

זהו אכן רמזור מהירויות,רק שהיתה לו מטרה מיוחדת-קביעת המהירות שבה הנהג יכול היה לתפוס את "הגל הירוק". כלומר,אם הנהג היה מקפיד על המהירות שברמזור,הוא היה חוצה את כל הרמזורים שבציר באור ירוק. כילד אני זוכר שרמזור כזה היה מוצב ברחוב אבן גבירול.

התמונה מגני התערוכה יפה מאד,אך היא בטוח לא משנת 70'. מצולמת בה סיטרואן GS שהוצגה רק ב 71'... הקונטסות והווקסהול ויוה מצולמות בתערוכה שנערכה ב 65',ואילו הכרמל 1360 סטיישן מצולמות בתערוכה מאוחרת בהרבה. יופי של נוסטלגייה!

לטנדר שיפטר, למרות שהתבסס על הרנו 12, היתה הנעה אחורית, עם סרן חי ניתמך בקפיצי עלים. ג'יפ הארו הקטן היה מתיכנון עצמי של דאצ'יה, ועשה שימוש במנוע 1397 סמ"ק של רנו. דווקא היה כלי חביב למדי, שסבל בעיקר ממנוע חלש וגלגלים קטנים מידי.

קובי, אני לא מזריק גומי אלא כובש גומי... ותוספת קטנה להסבריו המלומדים של קובי - רק לדגמי 3 הילוכים של הקונטסה (900 ו-1300) היה מוט הילוכים צמוד לגלגל ההגה, מהסיבה הפשוטה שצריך רק 2 קווי הילוכים, ואילו בגיר בעל 4 הילוכים חייבים 3 קווי הילוכים, מה שהיה מסרבל מאד את מערכת ההעברת ההילוכים, וגורם בעייה בתיכנון הסולנואיד. לכן גיר ה-4 הילוכים של הקונטסה 1300 היה ממוקם בריצפת המכונית. לבריסקה היה גיר בעל 4 הילוכים, עם ידית צמודה לגלגל ההגה, אבל שם לא היתה בעייה - המנוע היה מקדימה...

בעבר היו בודקים דחיסה ע"י פירוק המצתים,הכנסת מד לחץ(שעון קומפרסייה)ומתן סטרטר. זו הבדיקה היעילה והנכונה ביותר,העיניין הוא שהיא גוזלת זמן רב. כיום בודקים הספק בגלגלים(המניעים כמובן..)ולאחר שיקלול אובדני כוח של מערכת העברת הכוח,מושגת התוצאה. ברור שאם ישנה ירידה בכח הדחיסה של המנוע זה יתבטא בירידת הספק,אך גם למצב מערכת הדלק ותיזמון ההצתה יש חלק לא מבוטל בקביעת הספקו של המנוע.

לקליאו ספורט יש שילדת הנעה קדמית מעולה בכל קנה מידה,ישר מהמקור,ומלבד זה היא גם מכונית מהירה. יש גבול כמה אפשר לשפר שילדה בינונית,ובטח שאי אפשר לשנות מרכיבי יסוד בה. יודע מה,קח 200K ותנסה לעשות מדייהו לאנוס מכונת נהיגה. דווח בסוף מה יצא..

ל 323 הישנה היתה התנהגות כביש גרועה למדי,שבידיים לא מיומנות יכולה להיות אפילו מסוכנת,בלי שום בונוס של הנאה. ההיגוי היה אמנם חד מאד,אך אחיזת הכביש נמוכה מאד והמכונית היתה ניזרקת להיגוי יתר מסורבל וקשה לשליטה. ללאנטיס היתה התנהגות כביש טובה בהרבה,והיא יישרה קו עם שאר היפניות בנות תקופתה. וקמארו 69-גם אם תשקיע בלאנטיס 100K היא לא תיתנהג כמו הקליאו ספורט. יש גבול גם ליכולת השיפור. הרבה בהצלחה בכל מקרה!

למעט דגמי ה 2.0 שיוצרו מ 89' והילך,כלומר עם המנוע החדש,לכל הסיירות היו בלמי תוף מאחור. הסיירות היחידות שבגיעו כן עם בלמי דיסק מאחור,היו אלו שצויידו ב ABS,כולל ה 1.6,ובנוסף היו להם חישוקי 14' על מנת להותיר מקום למיכלולי המערכת.

המאטיס לא עולה 30,000 ש"ח אלא חצי מזה,במקרה היקר. יחסית,היא קיבלה ציון בטיחות לא רע ועדיף על זה של הקורסה דור קודם ופונטו 94'-01'. המאטיס לא היתה מכונית גרועה כלל-הסיבה היחידה שניכשלה היתה בשל היותה ידנית בלבד,ובשל הצורך העז של עמישראל לעשות דאווינים על השכנים עם ג'יפ נוצץ.

שלילי בזנט. הדבר היחיד שמשותף לסיירה ולקורטינה הוא המנוע. לסיירה יש מיתלי מ'קפרסון מקדימה וזורועות עוקבות מאחור(מיתלה ניפרד,כמובן),בעוד שלקורטינה יש עצמות עצה כפולות מלפנים וסרן "חי" מאחור,בעל קפיצי סליל ומוט פנהארד. גם מסרק ההגה שונה ןמערכת הבלמים.

מאחר וזה סה"כ מנוע פשוט מאד(גל זיזים תחתון,בלוק וראש יציקה)לא אמורה להיות בעיית זמינות חלקים דווקא למנוע. תמיד אפשר לאלתר.

הרום כרמל יוצרה משנת 79' כמדומני עם מנועי הילמן, מאחר ופורד סירבה לספק למפעל מנועים,למרות שגם כך ניקנו דרך צד שלישי. למנוע ההילמן היו 1295 סמ"ק ו 54 כ"ס.הסיבה שבעטיה הוארך האף היתה אורכו של המנוע; בבסיסו זה היה מנוע 1.6 שהוקטן ל 1.3. שמועה שהיתגלגלה לאוזני (ואני לא יודע עד כמה היא נכונה, למרות שהיא נישמעת די הגיונית, ומיד תבינו) טוענת שמנועי ההילמן ניקנו מ...איראן. מאחר וקונצרן רוטס, יצרן הילמן, הפסיק את פעילותו בשנת 76', וייצור ההאנטר הועבר לאיראן, שם ניקראה פייקאן, לא הגיוני שנישארו מנועים מורכבים במפעל הבריטי, בטח לא 3 שנים לאחר הסגירה. מעניין.