חן פרחי

בוקר טוב. אני גיליתי לפני 4 שנים עד כמה וולבו ישנה, אבל מאד, מושכת נשים. המייל שלי מפוצץ בהודעות זימה, בחורות נירשמות לפורום בהמוניהן רק בשביל לקרוא את הגיגי ולראות את הסימלון שלי, עשרות פתקים ניתחבים לי מתחת למגבים ובתקופה האחרונה אני ממעט לנוע בה - מצטער, לא יכול בקצב, בכל זאת אני בן 41 בקרוב. באמת חבל שלא קניתי את הוולבו לפני 12 שנה, הייתי שובר את השיא של שלמה המלך.

אם אתה "נעול" על אחת משניהן, המאזדה עדיפה על הסוזוקי. למאזדה שילדה עדיפה, יחידת כוח נעימה יותר ונוחות נסיעה עדיפה. ולמרות שפסלת את הרעיון על הסף, לדרישותיך היונדאי I30 תתאים מצויין.

זה פשוט לא נכון. הבעייה היחידה של המאטיס היא בתאוצה הראשונית, אז מורגש נפח המנוע הקטן והמומנט הדל. אין למאטיס שום בעייה לשייט במהירויות חוץ עירוניות, ועם קצת לחץ מטעם רגל ימין, תזכה לדוח מהירות מכובד.. מה שכן, המאטיס לא הכי חסכונית בעולם, תולדה של המאמץ המתמיד שנדרש על מנת להאיץ. אם אתה בעיניין של מכוניות מיני, נסה לחפש יונדאי אטוס ידנית - לאטוס מנוע גדול יותר, ביצועים עדיפים בהרבה וזמינות חלפים עדיפה בהרבה.

אני, לדוגמא, מטפל בוולבו שלי בעצמי, אבל זו חכמה קטנה מאד לטפל לבד במכונית בת 38 שהחיישן היחיד שבה אחראי על הדלקת אור הרוורס.. מבחינה מקצועית נטו, מוסכי החצר והמדרכה לא נופלים ממוסכים מרשימים ונוצצים, כי עבודה טובה היא הנכס הכמעט יחיד שלהם (ביחד עם מחירים זולים), אבל ללא ספק נעים יותר להכנס למוסך מהסוג שתיאר רוני, גם אם זה עולה מעט יותר.

רוב המוסכים הגדולים לא נותנים ללקוחות לעמוד ליד הרכב בזמן הטיפול משני שיקולים - בטיחות ושקט למכונאי. מנסיון, קשה למכונאי לעבוד שהלקוח כל העת מפגיז אותו בשאלות, מייעץ לו מה לעשות ולעיתים אף מורה לו מה לעשות.. ברור שארטיקים, עוגות, אינטרנט ומזגן עולים כסף, ולכן הטיפול במרכזי השירות הללו יקרים יותר מאשר במוסכים פרטיים.

משה ועדנה המקסימים, ברכות על השיפוץ - התוצאה מרהיבה ומרשימה ! המכונית שהיתה יפה עוד קודם, הפכה לנסיכה אמיתית, וריפודי העור לא פחות ממדהימים. תהנו ממנה ושמרו עליה. המפגש אתמול היה מיוחד, טעים ומעניין. צוות הצילום המעופף בפיקודו של ארז פקד אותנו לקראת סופו, וזכה לטעום מהעוגות שנשמרו במיוחד עבורו, ואני אפילו זכיתי לראיון קצר ע"י אלון אדלר. הרעיון של קבלת פנים לא רשמית של מכוניות שסיימו שיפוץ הינו מצויין ומוסיף "צבע" תרתי משמע למפגשים.

עד שנת 85' כל מנועי ה 1.8 וה 2.0 הגיעו עם מאייד סטרומברג CD175. בשנת 85' שופר מנוע ה 2.0 ונקרא B200K. מנוע זה כלל הצתה אלקטרונית ומאייד כפול, וכך גם מנוע ה 2.3 שמעולם לא שווק בארץ בדגמי ה 240, אלא ב 740 בלבד, ובגרסה המוזרקת שלו בלבד. דגמי ה 1.8 המשיכו להמכר גם ב 85' עם מאייד סטרומברג. בשנת 86' הושמט דגם ה 1.8 מהמבחר.

מנוע ה 2.3 לא יוצר לעולם עם מאייד סטרומברג. מנועי סדרה K שהוצגו יחד עם ה 740 בסוף 84', היו בנפח 2.0 ו 2.3 והיו להם גירסאות מאייד והזרקה רב נקודתית. המאייד היה זניט כפול (או סולקס, אני לא ממש זוכר) והיתה גם הצתה אלקטרונית. החלפת סעפת היניקה לזו של מנוע K עם מאייד כפול, תתן שיפור ניכר בהספק, גם אם זה יבוא על חשבון צריכת הדלק שתיפגם מעט.

אני תמיד מיתייחס, לא קיבלתי שום הודעה פרטית. יש לי תושבות מנוע וגיר כאלו, אין שום בעייה.

ב 30 שנה האחרונות פיאט נוקטת בגישת נחום-תקום. לפני הצגת האונו ב 83', מצבה של פיאט היה בכי רע, בעיקר עקב דגמים מיושנים ו\או נעדרי אטרקטיביות. לאחר השקת האונו, שהפכה בין לילה ללהיט היסטרי, השתפר מצבה הפיננסי של פיאט לעין שיעור. ואז לקראת סוף שנות ה 80' הציגה פיאט את הטיפו, מכונית שעלות פיתוחה נאמדת במילארדי דולרים. הטי]ו לא זכתה להצלחה המיוחלת, ושוב פיאט נקלעה לקשיים, עד שבשנת 94' הוצגה הפונטו, שבסיוע תוכנית הגריטה המקיפה שהגתה ממשלת איטליה, הצליחה איכשהוא למלא את כיסיה המתרוקנים של פיאט. בשנת 96' הציגה פיאט את הבראבו\בראבה, שהתבססו על רצפת הטיפו, ובסיוע עיתונאי הרכב האירופאיים שהעניקו לה, שלא בצדק, את תואר מכונית השנה, הצליחה, לפחות בשנותיה הראשונות להציג רמת מכירות סבירה. לאחר שקונצרן פיאט סחט עד תום את פלטפורמת הטיפו האומללה, החלה הבעייה האמיתית. הסטילו, מחליפת הבראבה נותרה אלמונית לחלוטין ומכירותיה היו איזוטריות בעליל. והבעייה הזו נפתרה רק שהוצגה הפנדה ב 2003, מכונית שהחזירה את הצבע ללחיי מש' אניילי. מה שבטוח, את שנות ה 90' פיאט לא ממש תרצה לזכור, והאמת שלמעט המולטיפלה הגאונית והברקטה, גם אנחנו לא ממש נרצה לזכור..

צודקים, הפונטו HGT זרחה מפרחוני, והאמת לאור יכולותיה הספורטיביות, בהחלט אפשר להבין מדוע. מה שפיאט עוללה למותג אבארט מזכיר קצת את שעשתה בריטיש ליילנד למותג MG בשנות ה 80'. לקחו סמל מיתולוגי של חברה שיצרה מכוניות ספורט די עממיות, אך מהנות לנהיגה, והדביקו אותו ליצירות מופת כמו האוסטין מאסטרו או מונטגו. גוועלד.

לא עופר פירסט, עודד פירסט. גם אני קבלתי את המכתב המיוחל, והחלטתי שלפני שאני שולח את אנייטה לגריטה, אני מחליף 2 צלבים בגל ההינע ובאותה הזדמנות גם את הגומייה והמיסב. עלה לי חמישית ממה שאני מקבל בתוכנית הגריטה, מה שאומר שיש לי עוד 2400 ש"ח בקופה.

לא לגמרי ברור לי מה ההגיון בהפרדת המותג אבארט מפיאט. עם כל הכבוד לשם ההיסטורי, הפעם האחרונה בה הוא הופיע בארץ היה לפני 25 שנה, באוטוביאנקי אבארט ז"ל. אבל אז האבארט (ביחד עם ה 127 ספורט) היתה האופצייה הכמעט יחידה לספורטיבית קטנה. קשה לי לראות את קהל היעד מתלהב מהמותג עתיר המוניטין, וביחד עם תמחור שאפתני, צפוייה למנהלי השיווק עבודה לא קלה.

אני עם יואב. בוא נאמר והוא מכר את המכונית לפירוקיה וקיבל 1000 ש"ח, נניח. מכונית הרי הוא יצטרך במקומה. על מנת לקנות מכונית נורמאלית, הוא יזדקק ל 30K כמינימום, וגם היא לא תהייה מושלמת, מן הסתם, ויישור קו יסודי יעלה לו כמו להעמיד את הוולבו על הגלגלים. אם החזרת הוולבו לכשירות תסתיים ב 3-3.5K זו על פניו האופצייה הכי טובה.

עצה גאונית, ללא ספק. קח רק בחשבון שהורדה מהכביש ע"י בוחן תנועה כרוכה בקנס כספי, ובמקרים לא מעטים גם בהעמדה לדין ושלילת רישיון ע"י קצין משטרה ! כמובן שיזקפו לחובתך גם נקודות וכל היוצא בזה. אם זה שווה לך 2000 ש"ח, לך על זה. ונושא שלשמו התכנסנו - אם אתה לא קונה מכונית ממש חדשה, שווה לך להשקיע בשיפוץ גיר או בהחלפתו בגיר מפירוק. לפחות אתה יודע מה "יש לך ביד".

300 מנדבושקעס היתה מקבלת ממני, לא 300 ש"ח. כידוע, כל מעשה נוכלות משול לטנגו - נוכל ופראייר, אחרת זה לא עובד.

למה באמת לקנות גולף? אם השיקול הוא אמוציונאלי בלבד, אז אתה צודק. בדיוק מאותה סיבה שאנשים קונים שעון רולקס ב 40K במקום סיטיזן או סייקו שעולים 5% ממנו. אם השיקול הוא ראציונאלי, זהו סיפור אחר. 130K זה סכום לא מבוטל, והגולף ממוצבת כיקרה בקבוצתה, לפחות ברמת הגימור הפשוטה. שוב, על הנייר היונדאי I30 2.0 מעניקה תמורה טובה יותר לכסף, וכך גם המאזדה 3 2.0. נדל"ן אל תערב בדיון הזה, אין כל הקבלה או השוואה בין המקרים, מאחר ובנדל"ן יש את רכיב התשואה ורמות הסיכון, מה שאין ממש במכוניות.

לפחות כחדשה, לגולף יש רמת גימור מצויינת. הגולף MK4 הרשימה מאד כחדשה, אבל לא הזדקנה יפה, ורובן המכריע של המכוניות נראות בלויות ומרוטות. הגולף MK5 היתה טובה ממנה בהבט הזה, אבל עדיין פחות מהמצופה ממותג יקר יחסית. ככלל, רוב המכוניות הגרמניות לא מזדקנות יפה, בייחוד אם לא נישמרו בצורה קפדנית, אולי תנאי האקלים בארץ אשמים בכך. תמורה טובה לכסף הינה מכלול של מרכיבים - מרווח פנימי, ביצועים, שימושיות, איבזור והחשוב מכל - תמחור נכון ביחס למתחרות הישירות. כחדשה, היונדאי I30 2.0 מהווה תמורה מעולה לכסף, עם אבזור כולל ומנוע בעל 143 כ"ס, וזה סתם לדוגמא, ומבלי להתווכח מי עדיפה מבין השתיים. למעט בשנים 2000 - 2001, אף פעם הגולף לא הציעה תמורה מדהימה פר שקל, ולא בשל טיבה, אלא בשל תימחרו גבוה יחסית שמיצב אותה כקומפקטית פרימיום.

בלי קשר למוצא המכונית, המחיר לא אטרקטיבי מספיק, ומעמיד אותה בתחרות מולח מתחרות מוכרות ומבוססות - מאזדה 6, פורד מונדיאו וכולי. ללא תג מחיר אטרקטיבי, החדירה לשוק בארץ לא עתידה להיות קלה כלל ועיקר, מה גם ש "על הנייר" אין לה שום יתרון על מיתחרותיה.

בסוף שנות ה 90' רוב הסובארו מהשנים 80'-84' נירכשו ע"י תושבי השטחים וכך בעצם ניגרעו ממצבת כלי הרכב בארץ. הנתון המעניין הוא מספרן הגדול של הסובארו שנותרו עם רישוי בתוקף, אות ועדות לאמינותן הפנטסטית ולתחזוקתן הזולה והפשוטה.

הסיבה העיקרית למעבר למנוע 2.0 בשנת 2000 היה הוזלת עלויות. מנוע ה 2.0 זול בהרבה לייצור, ובנוסף גמיש יותר בסל"ד נמוך. מנוע ה 1.8 20V האטמוספרי די רחוק מלהרשים בכל המכוניות בהם הותקן - A3, לאון וטולדו גולף ופאסאט.

מתחילת שנת הדגם 90' עד סוף 93' סובארו מכרו כאן 85,000 מכוניות לערך. איך אני יודע ? פשוט מאד - סובארו היו היחידים שהשתמשו בסיומת 03 בסוף מס' הרישוי שלהן, והתחלת הסיפרור היתה 10-001-03 כך שיוצר שמ 10 עד 94 שהיוו את תחילת דמי 90' ועד הקידומת 94 שהיוו את סוף דגמי 93' (שכללו גם את הג'אסטי למען הדיוק) נימכרו 85,000 מכוניות לערך. אם נביא בחשבון את כל מכוניות סובארו שנימכרו כאן משנת 80' נגיע למספר כפול או אפילו משולש. במכוניות בעלות רישוי תקף, מזדה מובילה, ללא ספק.

כיף גדול היה בחיפה היום. מזג אוויר מושלם (למרות החששות מהגשם), מכוניות יפות, שנסונים מעצבנים ואווירה נפלאה. תודה ענקית לחברי המועדון אמוץ דור ועדי גולדברג על האירגון המושלם, תודה לאבי נוף שהוביל אותנו במהירות לחיפה (כי אין לו כבל ספידומטר..) ותודה למאות החברים שהגיעו וכיבדו את המעמד. ארוע מרשים ללא ספק עם הרבה אחוות חברים. ללא ספק, יש למועדון במה להתגאות !

גם ללא תוכנית הגריטה מעטות מאד המכוניות שמגיעות לגיל 30, שהוא גיל הסף למעבר לסטטוס אספנות. ההבדל העיקרי בין גריטה "חופשית" לגריטה "ממשלתית" הוא בתגמול אותו מקבל בעל המכונית.

אתה קצת מפספס את הפואנטה. המטרה בתוכנית הגריטה היא להוריד מהכביש מכוניות מיושנות, מזהמות ובלתי בטוחות. המטרה היא לא לצ'פר ב 3K כל אחד שנימאס לו מהמכונית, ובניגוד לתחומי איסוף אחרים, בתוכנית הגריטה הושקעה מחשבה, כך שמכונית ללא רישוי בתוקף אינה נכללת בתוכנית, מאחר וממילא היא נחשבת כמכונית שהורדה מהכביש או קרובה לכך.