חן פרחי

אני לא חושב שהגולף MK4 היתה חרא אוטו. כשהוצגה הגולף MK4 היא היתה חלוצת הקומפקטיות שהציעה תא נוסעים ברמת גימור ואיבזור של מישפחתית גדולה, מבחר מנועים גדול, דיזלים מעולים ורמה גבוהה מאד של הקפדה על פרטים קטנים. כל האריזה הנאה הזו חיפתה על שילדה בינונית מינוס, מרווח פנים מצומצם ותמחור גבוה יחסית. גירסת ה GTI היתה יותר מכונית GT נינוחה מאשר הוטהאצ' קלאסית, וזה לטוב ולרע.

הרגאטה 1.3 האוטומטית נימכרה בארץ עד סוף 87', שנה שבה בוטלה אפליית המיסוי למכוניות בעלות נפח מנוע קטן מ 1.3. ה 1.3 נימכרה רק בגירסה הפשוטה שלה, ואילו הרגאטה 85S 1.5 רק ברמת הגימור הגבוהה.

הסיאט מאלאגה והרגאטה חלקו פלטפורמה משותפת והשתמשו באותה רצפה. למרות השימוש בפלטפורמה משותפת והקונספט הזהה למעשה, הן לא חלקו מאום בינהן והיו מכוניות שונות למדי. המאלאגה זכתה, לפחות בשנותיה הראשונות, להצלחה גדולה יותר מאחר והיא תומחרה הרבה יותר נמוך.

בשנת 74' הוצגה הפיאט 131 שהחליפה את ה 124 המיושנת, וזכתה להצלחה ניכרת , הן באיטליה, שם הפכה למכונית חצי רשמית והן בשווקי היצוא. תחילת שנות ה 80' היו תקופה קשה עבור היצרן האיטלקי, שסבל מצי דגמים שרובם היו מיושנם ו\או לא אטרקטיביים, ע"ע ריטמו, 127, 128 והארג'נטה הסאלונית. פיאט הטילה את מלוא יהבה ומשאביה בפיתוח מחליפת ה 127, האונו, שהוצגה בינואר 83'. הצלחת האונו הפתיעה אפילו את האופטימיים שבאנשי פיאט, ובאחת העבירה את פיאט מהפסדים כבדים לרווחים מכובדים. באותה שנה, 83', החליטה פיאט לרענן את הריטמו, הקומפקטית הלא ממש מצליחה שלהם, והדגם החדש נקרא "נובה ריטמו". הנובה ריטמו הציעה עיצוב שמרני יותר מהדגם המקורי, אך הציעה מספר שינויים ושיפורים מכאניים, כשהשינוי המהותי ביותר היה בהיגוי וכיול מחודש של המיתלים. באותה תקופה, ראשית שנות ה 80', החל להתפתח פלח שוק חדש - קומפקטיות בעלות תא מטען נפרד. ממציאת הז'אנר היתה הפולקסווגן ג'טה, שלא היתה אלא גולף עם תא מטען. הרעיון היה טוב, ומבחינה שיווקית זו היתה אמורה להיות הצלחה גדולה. יצרני הרכב תימחרו את הקומפקטיות מתוספות תא המטען גבוה יותר מהגירסאות הקומפקטיות, בלא שעלויות הייצור היו גבוהות בהרבה, ובכך הרוויחו בעצם פלח שוק שלם בהוצאות פיתוח וייצור מינימאליות. בעקבות הג'טה הציגה פורד את האוריון שהיתה אסקורט עם תא מטען נפרד, לנצ'ייה את הפריזמה, אוסטין את המונטגו ואפילו האופל קורסה הקטנה קיבלה גירסה בעלת תא מטען נפרד. בנוסף, יועדו המישפחתיות הקטנות להתחרות בתוצרת היפנית, שמכוניות בסגמנט הזה היו פופולאריות מאד עבורן. גם פיאט החליטו להצטרף לתחרות, ופיתחו דגם מישפחתי על בסיס הריטמו המוכרת. לריטמו הנאה נוסף תא מטען גדול מימדים, וכך נולדה הרגאטה. אולם בניגוד לדגמים מתוספי תא מטען אחרים, פיאט החליטה להשקיע מעט יותר ולמצב את הרגאטה גבוה יותר מהריטמו, בין היתר בשל הסיבה שבשנתיים הראשונות היא היתה אמורה להיות המהודרת והיוקרתית שבין דגמי פיאט, עד להצגת הכרומה. פנים המכונית עוצב מחדש ונהנה מרמת גימור גבוהה יחסית. דגמי ה S צויידו היטב והיו מהודרים למדי, וכללו בין השאר חלונות חשמל קדמיים, נעילה מרכזית, לוח מחוונים מצוייד היטב, לוח בקרה על מיכללי המכונית ואפילו מערכת איוורור וחימום אלקטרונית. מבחינה מכאנית היתה הרגאטה זהה לריטמו, מה שאומר שמבחר המנועים נע בין 1.3 עם 68 כ"ס, 1.5 עם 82 כ"ס ו 1.6 DOHC עם 100 כ"ס מכובדים. מנוע ה 1.3 זכה לשתי גירסאות; רגילה ודגם שנקרא ES והיה אמור להיות הדגם החסכוני שבהיצע. לדגם ה ES היה מנוע בעל יחס דחיסה גבוה יותר, הצתה אלקטרונית ומאייד אלקטרוני שהפחית למינימום את צריכת הדלק בסיבובי סרק. הגיר היה ידני בעל 5 מהירויות או אוטומטי בעל 3 מהירויות שמקורו בפולקסווגן (פיאט מעולם לא יצרו בעצמם גיר אוטומטי, עד הופעת הפונטו ספייס). דגם ה 100S והדיזל הוצעו עם תיבות ידניות בלבד. גם מערכת ההיגוי והמיתלים היו זהים לאלו שבריטמו, והגה כוח היה אופצייה בדגמי ה 1.6. גם מקומם של מנועי הדיזל לא ניפקד, ומנוע ה 1.7 מצא את מקומו ברגאטה. המכונית הוצגה בתערוכת פרנקפורט 83' ולא זכתה להתלהבות גדולה, בלשון המעטה. העיצוב החיצוני היה מסורבל, בוודאי בהשוואה למקור הקומפקטי, וגם הקרבה היתרה לריטמו מבחינה מכאנית לא גרמה לציפיות גבוהות. על הכביש היתה הרגאטה אכזבה; אמנם המנועים היו טובים, והביצועים בדגמי ה 1.5 וה 1.6 היו אפילו מצויינים, אולם התנהגות הכביש היתה בינונית מינוס, הבלמים חלשים, הגיר נוקשה ואפילו נוחות הנסיעה סבלה מהמיתלה האחורי הפרימיטיבי. בחילת 84' הוצגה גירסת הסטיישן של המכונית שנקראה וויקנד, וזו בעצם הסטיישן היחידה של פיאט באותה העת. למעט באיטליה, בה הפכה הרגאטה למכונית החצי רישמית של הממשלה, לא זכתה הרגאטה להצלחה, ומכירותיה לא הגיעו לחצי מהצפי של פיאט. אולם לפיאט היה להיט גדול ביד, האונו, כך שלפחות במחינה כלכלית זה לא ממש הדאיג אותם. לקראת שנת 87' החליטו בפיאט לרענן את הרגאטה ולהעיר את מכירותיה המנומנמות משהו, ובספטמבר 86' הוצגה הנובה רגאטה. השינוי החיצוני העיקרי היה בידיות הדלתות ובתוספת פסי כרום, מה שהקנה לה הופעה יוקרתית יותר. השנויים המכאנים היו מעט משמעותיים יותר; את המאייד הכפול בדגמי ה 1.6 DOHC החליפה הזרקת דלק חד נקודתית והגה כוח הפך לציוד תקני. בנוסף, הוצג מנוע דיזל חדש בנפח 1.9 עם 65 כ"ס ודגם מוגדש של אותו מנוע עם 80 כ"ס. את מנוע ה 1.5 בגרסה הידנית החליף מנוע 1.6 עם 85 כ"ס. ייצור שאר הדגמים נמשך ללא שינויים מכאניים. גם מתיחת הפנים לא ממש הועילה למכירות, ואיכשהוא המשיכה המכונית להימכר עד סוף 89' ולמעשה לא הוצגה לא מחליפה ישירה, אלא רק שנתיים מאוחר יותר. לארץ יובאה הרגאטה משנת 84' וזכתה כאן להצלחה לא רעה כלל, בעיקר בשל אפליית המיסוי לגבי מכוניות בנפח של עד 1.3. למעט דגמי הדיזל, כל גירסאות הרגאטה יבאו לארץ, כולל ה 1.3 האוטומטית. סה"כ כמישפחתית בסיסית היתה הרגאטה מכונית לא רעה, וברוב הפרמטרים היא עלתה על הסובארו ליאונה, וקצת חבל שהיא נעלמה כליל מהכבישים, ולא רק בארץ.

אז במה היא תתחרה, ביונדאי I10 או בסוזוקי אלטו ?! דבר אחד ברור מנהיגה ב 308 "רגילה",פיג'ו יזדקקו להרבה כישרון ומאמץ להפוך את שלדתה הסתמית של ה 308 למשהו שאפשר יהיה לכנות "מהנה לנהיגה".

נכון. מאז ימי הפיג'ו 404 פיג'ו יצרו בעצמם את בולמי הזעזועים, ולא קנו אותם מספקי חוץ, עד הפיג'ו 607, שהיתה הראשונה שהשתמשה בבולמים שנקנו מספק חיצוני. השינוי שחל בפיג'ו 307 הוא בעיקר בסדר העדיפויות של פיג'ו, שניסו לחקות את הצלחת הגולף MK4 ע"י יצירת מראה מכובד ועשיר, ולאור הניסיון הרב שיש לפיג'ו, כנראה שהשילוב של נוחות נסיעה והתנהגות כביש לא ממש עמד בראש סדר העדיפויות שלהם.

פיג'ו וסיטרואן מציגות את הנתון של האצה עם נהג בלבד במקרים שהתוצאה לא ממש מחמיאה למכונית. הנוהג הזה החל בתחילת שנות ה 90' עם הפיג'ו 605 והסיטרואן XM 2.0 וכיום הם משתמשים בו בפיג'ו 308 1.6 האוטומטית.

אין חברה שנקראת פורש אלא פורשה. מנועי האיביזה, המאלגה והרונדה פותחו ע"י פורשה הגרמנית בהתאם למפרט שהעבירו אליהם הספרדים. המנועים היו בנפח 1.2 עם 63 כ"ס או 1.5 עם 85 כ"ס. בשנת 88' הוצגה הגירסה המוזרקת של מנוע ה 1.5 שהיה לה הספק של 100 כ"ס, ובשנת 89' עלה הספקו של מנוע ה 1.5 ל 90 כ"ס. ההסכם עם פורשה הגרמנית כלל תשלום תמלוגים עבור כל מכונית שיוצרה, אך סיאט חרגה ממהסכם והדביקה סטיקר על כל מכונית שיוצרה, מה שהביא לתביעה מצד פורשה. סה"כ המנועים הללו היו טובים למדי, גם אם לא ספורטיביים, כמצופה מהשם פורשה.

ה 411 וה 412 היו למעשה הפיתוח האחרון וה "מוחלט" של החיפושית, והיו מכוניות יקרות יחסית שלא זכו להצלחה גדולה. לו פולקסווגן לא היתה משנה כיוון ומשקיעה ממון רב בפיתוח הגולף החדשה, ספק אם היתה שורדת עד ימינו. בשנים 72'-74' "ניקה" קונצרן פולקסווגן את כל הדגמים הכושלים ו\או לא ריווחיים, וכך הופסק ייצור דגמי הפרינץ של N.S.U, ה K70 של פולקסווגן, האודי 75\90 ודגמי ה 411\412 של פולקסווגן. בראייה לאחור, זה היה מהלך מוצדק ביותר שהביא את פולקסווגן למקומות אחרים לחלוטין, והפך אותה ליצרן מוביל עד ימינו.

היונדאי I20 עולה סך הכל 3K יותר מהסיריון, והיא עדיפה עליה ברוב הפרמטרים. ליונדאי I20 יש 6 כריות אוויר וציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק התקני. וזה לבד אמור להכריע את הכף.

פשוט לא נכון ! הסוסיתא 12 כיכבה בסרטו של אפרים קישון, ארבינקא משנת 67'. בסרט היא היתה בצבע שחור, אגב. לעמת זאת, הוולבו 144 הופיעה במספר סרטים; * בסצינת הפתיחה של חגיגה בסנוקר, רכבו של הקבלן, שנת 73' לבנה. * בסרט "שרית" בה שמשה כרכב השרד של הגב' דניאלי, שנת 73' אדומה * בסרט "קוני למל בתל אביב", שנת 70' לבנה.

הפחחות בוולבו שלי ארכה כ 3 שבועות, והפחח עבד מהבוקר עד הערב.גם אם היו עובדים 5 אנשים על המכונית, אי אפשר היה לסיים את העבודה בפחות משבוע, לא כולל צביעה.פירוק והרכבת שמשות, פירוק והרכבת פגושים, כולל התאמות, יישור פח אבנים קדמי ואחורי, טלאים במכסה תא המטען, בגג ובסף התחתון, כולם לוקחים זמן, ובטח לא יום ולא יומיים, גם אם לא מודדים בפלס את הדלתות.מסכים בהחלט שלשימוש יום יומי אין צורך להשקיע סכום רב, ווהצעות שקיבל אילן הגיוניות בהחלט.

בדיוק בשיטה כזו השתמש הזגג כשפירק את השמשה בוולבו שלי. את ההרכבה ביצע הפחח, ולצורך ההדבקה השתמש בדבק מיוחד ולא בסיליקון, שמגע שלו עם הפח עלול לגרום להתפתחות חלודה.

עשו לנו טובה, ערב חג היום, הזמן קצר והמלאכה מרובה, ובנוסף, החופש הגדול מתחיל רק עוד חודש וחצי. יהיו לנו מספיק שרשורים כאלו בחודשי החופש.

בחלומות בלילה, בצאת הכוכבים. רק לפרק את פסי הניקל והקליפסים לוקח חצי יום, שלא לדבר על הסרת השמשה הקדמית המודבקת. אני מכיר היטב את המכונית של אילן, והיא במצב טוב בהחלט למעט החלודות האופייניות. הפחחות לוולבו שלי ארכה כ 3 שבועות בדיוק, מאחר והפחח לא התפשר על אף נקודת חלודה, ולו גם הקטנה ביותר. הצבע לעומת זאת, השקיע הרבה פחות, והתוצאה ניכרת בהחלט. אבל זה לא ממש עיניין אותי, מאחר ומה שהיה חשוב לי זה שמירת המרכב ל 8-9 שנים הבאות, בה אני ישפץ אותה כליל.

הוא דיבר במפורש על גטס ידנית. הגטס הידנית מציגה נתוני צריכת דלק ממוצעים לקבוצתה.

זה פשוט לא נכון. הגטס הידנית חסכונית למדי, ובכל מקרה המנוע שלה עדיף על מנוע ה 1.4 המיושן של הפיג'ו. ברוב הפרמטרים הפיג'ו עדיפה, ולא רק על הגטס אלא גם על שאר הסופר מיני.

את איגוד המוסכים זה לא מעניין. פנה למפקח על המוסכים במשרד התחבורה, תוך כמה שעות הוא יבקר אצלו. אני מבטיח לך שהוא לא יעז עוד לעבוד בצורה כזו.

המומים, כואבים ומשתתפים בצער המשפחה. מי יתן ולא תדעו צער לעולם. מחזקים את ידכם בשעות הקשות. חן, לימור, אלי ועליזה פרחי.

החלודות שברכבך אופייניות לוולבו, ולרוב הן די שיטחיות. הורדת השמשה האחורית קלה מאד, הויא מחוייבת המציאות כאן, בעיקר כדי לטפל בחלודה. השמשה הקדמית מודבקת, והסרת הניקל תגלה את מצב החלודה האמיתי. אין שום חשש בהסרת השמשה הקדמית - השמשה הקדמית יוצרה מ 67' עד 93', ובכל פירוקייה נותרו שמשות כאלו למכביר. 6K הוא סכום הגיוני לעבודה טובה, בהנחה שאתה לא מעוניין להביא אותה למצב תצוגה. הרבה בהצלחה !

ממחלקת הפיקוח של העירייה לא תצמח ישועתך. פנה למשרד התחבורה, המחלקה לפיקוח על מוסכים - מחלקת האכיפה שלהם אפקטיבית ביותר. אם יהיה לו מזל, זה יסתיים באזהרה חמורה, ואם ישוב לעבוד בביניין, זה יעלה לו הרבה מאד כסף. בנוסף, האיש מטפל בבלמים, לפי דברייך, ואף אחד לא יודע אם הוא הוסמך לכך בכלל, וכאן הוא כבר מסכן אנשים.

רק חבל שהכתבה רצופה אי דיוקים ונשכחו בה מספר אירועים שהיו משמעותיים עבור החברה הספרדית; 1. הספרדים האכילו את פיאט "לוקש" רציני בעיסקה שנחתמה עימם, כי אפילו האיטלקים שלא היו ידועים ביעילותם המדהימה, נידהמו לגלות עד כמה סיאט בנוייה רע. ההרפתקאה קצרת המועד עלתה לפיאט הרבה כסף, בתקופה הכי גרועה שלה. 2. למעשה, המכונית החדשה היחידה שפותחה היתה האיביזה, וגם היא לא היתה חדשה לחלוטין. באין ממון מספק, נאלצו סיאט להשתמש ברצפת הריטמו של פיאט, למרות שהם ידעו שמהשלדה הדפוקה הזו שום דבר טוב לא יצמח, והעדיפו לרכז את ההשקעה במנועים מודרניים ובייצור ממוכן, על מנת להוזיל עלויות. 3. הרונדה הוצגה ב 82' ולא היתה אלא פיאט ריטמו שעברה מס' שינויים, חיצוניים, פנימיים ומכאנים על מנת שסיאט תוכל ליצא אותה. הרונדה עשתה שימוש במנועי הפיאט 124 המיושנים, מחוסר ברירה, ורק לקראת 85' קיבלה את מנועי האיביזה. 4. המכונית הראשונה של סיאט שהוצגה תחת כנפי פולקסווגן היתה הטולדו, שהוצגה ב 91'. הטולדו השתמשה ברצפת הפולקסווגן ג'טה וכל מיכלליה המכאניים היו מתוצרת חברת האם הגרמנית.

מס הכנסה הוא לא האישיו כאן. זה שהשכן שלו משלם או לא משלם מס הכנסה מעניין את סבתו, מפריע לו הרעש, הליכלוך וכל מה שמסביב, ובצדק. גם אני לא הייתי מסכים שיפתחו לי מוסך מתחת לבית, ובתקופה ששיפצתי לבד מכוניות היו לי לא מעט מריבות עם השכנים, עד שהבנתי שהתחביב שלי לא צריך לבוא על חשבון איכות חיים של מישהו אחר.

שלום שלום. יש לי גם ברייטלינג וגם וולבו ישנה. ללא ספק, כוח המשיכה והסקס אפיל המדהים שיש למכונית הזו פשוט ממגנטים בחורות, ואין להשוות אותו לכוח המשיכה של הברייטלינג או האומגה שלי. ממליץ לכל מי שרוצה לחוות מה שיותר היכרויות, וכפועל יוצא מה שיותר ז...ים, לקנות וולבו ישנה. אבל ממש ישנה, כמה שיותר ישנה, על משקל כל המרבה הרי זה משובח. קשה לעלות על הדעת מכונית סקסית יותר מוולבו ישנה, פשוט מכונית נוטפת סקס אפיל. מומלץ בחום !

הפיתרון הטוב ביותר הוא לפנות לאדם עצמו ולבקש ממנו להעביר את המוסך למקום המיועד לכך. בית מגורים משותף אינו אזור תעשייה, ומוסך פיראטי מהווה מטרד לא קטן. לא יבין, פנה למשרד התחבורה. המפקח על רישוי מוסכים יגיע אליו לביקור, וברגע שהוא מוציא את העט מהכיס זה יעלה לו 25,000 ש"ח קנס. אין הרבה משרדים ממשלתיים שאוכפים בצורה כה טובה את החוק כמו משרד התחבורה, ובייחוד המחלקה שאחראית על מתן רישיונות למוסכים. ואז הוא יבין מצויין. באחריות.