חן פרחי

אני מביא בחשבון שהתגובה שלי תקים עלי חברים יקרים ממועדוני אלפא השונים, אך עם כל הצער שבעיניין לאלפא אין הרבה עתיד, אם בכלל, וכנ"ל גם לנצ'יה. אלא אם לייצר גרסאות פסבדו ספורטיביות לפיאטים נקרא תקווה. אני מניח שגורל אלפא לא יהיה כגורל סאאב, אבל לראות קרייזלר C300 עם סמל של לנצ'יה, חברה שרשמה לזכותה הכי הרבה אליפויות בתחרויות ראלי, זה כבר יותר מידי.

ברנו 14 לא היה שום דבר מיוחד; תיבת ההילוכים שכנה מתחת למנוע, ולא לצדו כמקובל היום, וכך היה גם בדור הראשון של ה 205. האלפא סוד החלידה בדיוק כמו כל התוצרת האיטלקית של שנות ה 70'. איכות פח ירודה בשילוב מחסור בטכנולוגיות מיגון גרם להן להתפורר תוך שנים ספורות, ובמרוץ ההחלדה לאלפא סוד היתה מתחרה קשה ועיקשת - הלנצ'יה בטא. הדור השני של האלפא סוד, שהוצג בסוף 80' נהנה ממיגון פח עדיף בהרבה, ונגע החלודה בהן לא חרג מהמקובל במכוניות בנות זמנה. דווקא כשהאלפא סוד הגיעה לבשלות מלאה ב 83', עם הצגת דלת אחורית אמיתית לתא המטען, הוחלט על החלפתה. האלפא 33 היתה מכוניות טובה למדי כשהוצגה בסוף 83', רק שהשנים לא עשו לה טוב, וכמו הלנצ'יה דלתא, סר חינה לחלוטין בתחילת שנות ה 90'. ההבדל הקטן הוא ללנצ'יה דלתא היתה גירסה שנקראה אינטגרלה שעשתה חייל במסלולי הראלי, ואילו לאלפא נותרה רק תהילת עבר.

אין ויכוח שתכנון נהיגה נכון יכול לחסוך לא מעט דלק, ולא על חשבון זמני הנסיעה. אין שום טעם להאיץ במהירות ביציאה מרמזור, אם ברור שמגיעים לרמזור הבא באור אדום. בנהיגה חסכונית העיקרון הוא לגעת מה שפחות בבלמים; כל נגיעה בבלמים מצריכה האצה בעיקבותיה. כמו כן חשוב לשמור על מהירות ממוצעת קבועה, גם היא לא נמוכה.

הרנו 14 השתמשה במנועים ותיבות ההילוכים של ה 104\205 בנפח 1219 סמ"ק ו 1361 סמ"ק. מנוע ה 1237 סמ"ק היה מנוע של רנו שהורכב בדגמי הספרינטר של הרנו 9 וברנו 5. מתוך 22 היצרנים שיוצגו בארץ ב 88' נעדרים היום מספר יצרנים שעברו להיסטוריה - אוסטין, אוטוביאנקי, אולדסמוביל ופונטיאק.

למרבה הפליאה זה היה נכון. בבסיסה ה BX היתה מכונית אמינה ולא מסובכת כלל לאחזקה שוטפת. מה שחיסל אותה בארץ היה שילוב של גיר אוטומטי דפוק ואיכות גימור איומה, שגרמה למכוניות בנות שנתיים-שלוש להראות מרופטות ועייפות. טיפולים שוטפים היו פשוטים יחסית, תיקונים גדולים לא, בשל תכנון צרפתי קלאסי, וזה מאפיין עוד הרבה מכוניות צרפתיות, אגב.

היה כיף של יום. מזג האוויר האיר לנו פנים, הנסיעה היתה מסודרת, עם מוביל ומאסף, וכל הטיול היווה סיום הולם לחג. תודה ענקית לאבי (נוף) הכל יכול שארגן את הטיול ודאג לחנייה מסודרת בכל נקודות העצירה ואפילו קהל הצופים לא הותיר נזקים אחריו. כן ירבו ימים כאלו !

http://video.walla.co.il/?w=/2224/2516449 קישור לצפייה ישירה. מעניין מי מהמכוניות שרדה, אם בכלל.

למרצדס SL יש מאוורר מכאני בעל מצמד תרמי שאמור למנוע ממנו להכנס לפעולה כשהמנוע קר. מטבע הדברים, בעמידה ממושכת טמפרטורת נוזל הקירור עולה, הן בשל מהירות הסיבוב הנמוכה של המנוע והן בשל חוסר זרימת אוויר חיצוני. על פניו, הכל תקין.

מריחת אמולסית סיליקון עדינה. הסיליקון הינו חומר שומני שאינו מיוצר מתזקיקי נפט ולכן אינו תוקף גומי. הבעיה שהתרסיסים שמוכרים כ "ספריי לסקאי" מכילים ארוסולים ותמציות בושם ולכן אינם מומלצים.

תודה על התמונות, גם אם באיחור מה. בקצב הזה התמונות מאתמול יועלו לאחר יום העצמאות, והתמונות מיום העצמאות יועלו לאחר ראש השנה..

שלילי.

בעיקרון, גומיות לדלתות וחלונות ( קדרים ופרופילים) מיוצרים מגומי שעמיד לפגעי מזג אוויר ולהשפעת האוזון - EPDM. זהו חומר בעל כושר קריעה ובלייה נמוך, שרגיש לשמנים ודלקים. הווזלין הינו חומר שומני שמיוצר מתזקיקי נפט ולכן יש בו פוטנציאל נזק. הפתרון היחיד הוא לדאוג לניקיונן של הגומיות ע"י ניגוב במטלית עם מיים בלבד ללא דטרגנטים ובטח לא תוקפניים. גומיות מאיכות טובה אמורות להחזיק במשך כל חיי הרכב.

בבולגריה הורכבו מכוניות רנו מדגמים 8 ו 10 בעלות מנוע אחורי במפעל שהוקם בעיר פלובדיב. מה שמעניין יותר, שבאותו מפעל הורכבו גם דגמי אלפיין 110A, מעניין אם שרדו כאלו בבולגריה. כמו כן היה ניסיון של פיאט להרכיב את ה 850 וה 124, אך יוצרו כמויות קטנות למדי. וגולת הכותרת היתה מכונית ספורט, אם אפשר לקרוא לה כך, בעלת דלתות כנפי שחף, שנקראה, איך לא, סופיה. הסופיה התבססה על מיכללי לאדה. בניגוד לרומניה, שהיתה אמנם קומוניסטית למהדרין, אך הפגינה עצמאות מסויימת, בולגריה היתה קשורה מאד לאמא רוסיה, ולכן בשנות ה 70' וה 80' שלטו בכבישים בעיקר מכוניות סובייטיות.

שמתי לב שכל מספר הרישוי של המכוניות מתחילים באות C או CA, שזו כנראה הקידומת לרכבי אספנות בבולגריה. תצוגה יפה עם הרבה עבר מקומי - מכוניות מזרח אירופאיות, מוסקוביץ, וולגה, לאדה טכמובן צמד טראבנטים. לקורבי משפחה של אמי שחיים בסופיה היתה טרבאנט ישנה, והם כל כך אהבו את יצירת הפאר המזרח גרמנית שעשוייה מקרטון דחוס.. טוב, באמצע שנות ה 80' זה בערך היה כל רכושם, פלוס מינוס.

גם ה 144 בסרט חגיגה בסנוקר היתה משנת 73' וחדי עיין יכולים לראות שיש לה לוחית רישוי ירוק-לבן, מה שאומר שכנראה שימשה חברת השכרה. http://www.youtube.com/watch?v=fXm1bMLopFc

כחובב וולבו, נסה לחפש את הסרט הבלש האמיץ שוורץ. מופיעות בו וולבו 144 GL בצבע זהב. חברת "מאיר" היתה פעילה בתחום הקולנוע הישראלי, וזכורות המשאיות בסרט נורית של ג'ורג' עובדיה, כמו גם הוולבו 121. בסרט שרית מ 74' מופיעה 144 משנת 73' כמו גם 164 72' שמצולמת מטופלת במוסך המרכזי.

מזכיר לי את המורה לחקלאות שלימד אותי ביסודי, שבח שמו. בחיים לא אשכח איך הוא סחב אותי באוזן מהכיתה לחדר המנהלת. זבוב עובר יכולת לשמוע בשיעור שלו. בחיים לא העזנו לקרוא למורה בשמו הפרטי, שלא לדבר על המנהלת.

הפורד סיירה הזו היתה בצעירותה הרכב הצמוד של מנכ"ל מכשירי תנועה.

אני זוכר היטב שבמגזין טורבו, אי שם בשנות ה 80' המוקדמות, בשלב מסויים הפסיקה להופיע טבלת נתוני הביצועים, בדיוק מהסיבות שציינת. לא תמיד מעיד נתון האצה מ 0-100 על רמת ביצועים גבוהה; הוא כן מעיד על הספק מנוע גבוה או נכון יותר יחס משקל הספק. תאוצות הביניים נקבעות על ידי שילוב של מומנט גבוה, חלוקת הילוכים נכונה ויחס העברה סופי.

הכל מתחיל מהבית. פעם האמהות לא עבדו, הילדים היו חוזרים מביה"ס לארוחה חמה ולאם שעזרה בשיעורי הבית. פעם חינכו אותנו לכבד מבוגרים, מה שלא קיים היום, לצערנו. פעם ילדים פחדו מההורים שלהם, כי על כל שטות היו חוטפים. מכות, כן מכות, כמו שצריך, ועם חגורה. ברגע שההורים איבדו את הסמכות והמילה, זה מה שקורה. היום האמא עובדת עד 6 בערב, כי ההוצאות גדולות, והאבא עובד בהייטק ומגיע ב 10 בלילה הביתה. ומאיפה הילדים יקבלו חינוך ? מהפייסבוק אולי ? והכל בשביל מה, בשביל ג'יפ לנקר את עיני השכנים.

לא נראה הגיוני שההפקה צבעה מכונית במיוחד לצורך הצילומים, והאיזרוח המאוחר שלהן מבהיר את העיניין.

למרות שכבר היתה מכונית וותיקה, מכירותיה של החיפושית הגיעו לשיא בשנת 72', ומשם החלו לרדת בצורה די תלולה. זכורה גירסה מיוחדת שיוצרה אף היא במהדורה מוגבלת, לכבוד זכייתה של נבחרת גרמניה באליפות העולם בכדורגל ב 74'.

נכון, ואבנר חיזקיהו ז"ל כונה בסרט השוטר אזולאי עקיבא לבקוביץ. בתעלת בלאומילך כונה אבנר חיזקיהו מר צוקרמן.

ישנה יותר מהכריזמה ב 40 שנה והגיעה וחזרה כמו גדולה, תרתי משמע.

מכוניות מתוצרת אוטוקרס הופיעו בעוד סרטים של אפרים קישון. בסרט ארבינקא מ 67' מופיעה סוסיתא 12 סטיישן שחורה נהוגה בידי שרגא פרידמן ז"ל, ובחילת הסרט נראה השוטר אזולאי קונס סברה ספורט, וברקע סוסיתא קובייה טנדר של אמפא. גם בסרט השוטר אזולאי יש לתוצרת אוטוקרס ייצוג מכובד בדמות טריומף 1300 שנהוגה בידי אבנר חיזקיהו ז"ל שנקרא גם כאן עקיבא לבקוביץ, לאחר שהוא עוצר למשמע "חראקות" שבוצעו ע"י טנדר סוסיתא.