חן פרחי

והצדק כמובן איתכם. האלפטא חלקה מבנה משותף בסיסי עם הפורשה 928 אך המיתלים האחוריים אכן היו שונים.

זו בדיוק הסיבה שהמחאה החברתית, סליחה, מופעי רוק בחינם, התמוססה. פשוט לא כל כך רע כאן. וזה לא שאין מה לעשות, ההיפך הוא הנכון; אך כל עוד לא תשונה שיטת הבחירות בישראל זה לא יקרה, וכלל לא משנה מי יהיה ראש הממשלה. ואייל - אל תתפעל מנתניהו, אופורטוניסט חסר תקנה שחוץ משרידות פוליטית מאום לא מעניין אותו, ולצערי הרבה אין מנהיג ראוי לימין, אפילו לא באופק.

תהיה גם תהיה. ביום הבוחר, שם אמורים האחראים לשלם את מלוא המחיר על מחדליהם. כל מופעי הרוק בשדרות רוטשילד לא מזיזים לאיש.

כשהגיעה לארץ הסיוויק הראשונה לפני 21 שנה היא הציעה מה שאף יפנית לא הציעה - מנוע מוזרק וחזק וביצועים מעולים. לעומת הסובארו ליאונה והמיצובישי לאנסר הסיוויק היתה עולם אחר, ולמרות שכמכונית היא היתה רחוקה מלהבריק, היא תיזכר כמכונית היפנית הראשונה שהיתה מהנה לנהיגה, בעיקר בשל שילוב גיר-מנוע מעולים. הדור החמישי של הסיוויק שהגיע לארץ ב 01' הראה בבירור נסיגה מהקו הספורטיבי לקו מישפחתי בורגני, ולראשונה ויתרה הסיוויק על המיתלה הקדמי שהיה ייחודי לה - עצמות עצה כפולות. הדור השישי כבר הפך לרכב מישפחתי בגודל מלא, והיה חסר ייחוד בעליל, ולמעט מוניטין וביצועים טובים לא היה לו הרבה להציע.

עד גבול מסויים זה עוד איכשהוא נכון. במכוניות זהות לחלוטין זה חסר חשיבות של ממש.

שטויות במיץ עגבניות. זכור לי כשהגיעה לארץ הברלינגו, יובאה במקביל תאומתה, הפיג'ו פרטנר. מאחר ומוניטין סיטרואן היה ירוד בשל הזכרונות מה BX, תומחרה הפרטנר גבוה יותר מהברלינגו, ובלי שום סיבה. מדובר במכוניות זהות לחלוטין, ובכל מקרה בהרבה מעל 60K אין להן סיכוי ממשי, גם אם ידביקו להן סמל של בנטלי בחזית.

שנים ארוכות השתמשו היצרנים האמריקאיים בתצורת גל זיזים תחתון בודד עבור מנועי ה V6 שלהם, שליוו אותם עד השנים האחרונות ממש.

מנוע V בעל גל זיזים עליון חייב זוג גלי זיזים, אחד לכל ראש. מנועי ה V4 האחרונים שעדיין נותרו בייצור הם מנועי סובארו.

המון מזל טוב לסבא המאושר. הרבה בריאות ונחת !

בית הפיוזים המדובר, שממוקם בקורה השמאלית, ליווה את וולבו החל משנת 73' עד 93' כולל. אם בתי הפיוזים ישרים לא אמורה להיות שום בעיה עמם.

האודי 50 למעשה היתה אחותה תאומה של הפולקסווגן פולו, וסיפור "חטיפתה" בידי אודי היא נושא די כאוב גם בימינו. פיתוח המכונית נעשה בידי פולקסווגן כחלק מתוכנית ההתחדשות של החברה הגרמנית שהבינה שימי המכוניות מקוררות האוויר המונעות מאחור, ספורים. הפולו פותחה במקביל לגולף ולפאסאט, שלא היתה אלא אודי 80 במבנה פאסטבק. אודי הקדימה את פולקסווגן בשנה והציגה את ה 50 בשנת 74'. לאודי 50 היה מנוע 1.1 עם 50 כ"ס או 1.3 עם 60 כ"ס, והציעה רמת גימור ואיבזור גבוהה יחסית, בייחוד בדגמי ה LS ו GL. האודי 50 היתה מכונית חביבה מאד שנהנתה מהתנהגות כביש טובה מאד ששולבה בביצועים טובים יחסית. הרכבת המכונית התבצעה במפעל N.S.U בנקרסלאום ושם יוצרה עד סוף 78'. הפולו הוצגה ב 75' והציעה מחיר נמוך יותר ומנוע בסיסי קטן יותר בנפח 895 סמ"ק, שהיה המנוע הקטן ביותר שייצרה פולקסווגן מעולם. בשנת 79' עברה הפולו מתיחת פנים קלה שכללה בעיקר פנים מחודש והחלפת הניקלים החיצוניים בפלסטיק שחור מודרני יותר. המכונית שבתמונות היא מדגם LS עם מנוע 1.1. בהצלחה בשיפוץ !

בנסיעה בין עירונית מכונית אוטומטית מודרנית מציגה צריכה כמעט זהה לזו של ידנית; יחס ההעברה בהילוך הגבוה הוא כשל הילוך 5 בידני ובכל המכוניות היום יש ממיר מומנט ננעל. מכונית שמצויידת ב DSG מציגה צריכה זהה לזו של ידנית גם בעיר, ותוצאה עדיפה מחוץ לעיר בשל תיבה בת 7 יחסי העברה.

והסיבה השישית - גיר אוטומטי פשוט נוח, אין מה לעשות. עבור 90% המאנשים נהיגה הינה טורח ומטרת המכונית היא להעביר אותם ממקום למקום ותו לא. השיפור שחל בשנים האחרונות בתיבות האוטומטיות הפך אותן לנעימות בהרבה לשימוש ואת המכוניות שצויידו בהן לחסכוניות יחסית. גם באירופה הביקוש למכוניות אוטומטיות מצוי בקו עליה מתמיד, ולראייה, רוב היצרנים משקיעים משאבים רבים בפיתוח תיבות אוטומטיות מרובות הילוכים או רובוטיות כפולות מצמדים כדוגמת ה DSG.

זהו, שאתה טועה. אישתי לדוגמא, לעולם לא תנהג במכונית ידנית, וכמוה גם אימי וחמותי ועוד עשרות אנשים שאני מכיר. 75K הוא רף המחיר העליון שבו אפשר למכור מיני\סופר מיני ידנית. ביותר מזה, חבל על המקום באוניה. שכנה שלי קנתה שברולט ספארק, ולאחר חודש מכרה אותה; היא פשוט לא הסתדרה עם ההילוכים והמצמד, ורכשה במקומה פיקנטו אוטומטית.

מכוניות קטנות אוטומטיות עדיין נשארו יקרות, יחסית. יש לא מעט אנשים, ובעיקר נשים, שלעולם לא יסכימו לנהוג במכונית ידנית, וכל היבואנים מודעים לכך היטב, וזו כנראה הסיבה להפרש המחיר הגדול מידי.

מצטרף בפה מלא, תרתי משמע. שבת מקסימה, נסיעה נעימה ואוכל טוב מרחיבים דעתו של אדם. תודה גדולה מגיעה לבועז סוזורוזו, קובי בן ניסן הכל יכול, אריאל עזיזי וראובן נזירי שטרחו ועמלו להנאת כולם. ללא ספק, השקשוקה המנצחת היא של סמי מירושלים, שהכניס מרכיב סודי לתוכה.. שבוע טוב לכולם !

כבל קיק דאון חיוני לפעולתו התקינה של הגיר. ללא הכבל הגיר יחליף הילוכים רק לפי המהירות והלחץ שנוצר כתוצאה ממנה. במידה ולא תמצא כבל כזה, אחים סמי בדרך קיבוץ גלויות מייצרים כבלים ואולי תוכל להיעזר בהם.

זה קיים גם כך. תקלה בסדר גודל בינוני שולחת מכונית בת 14-15 היישר למגרש הגרוטאות בלי שממשלת ישראל תאלץ לשלם 10-15K. ויש גם פן נוסף, שעליו לא חושבים; מוסכים לא חיים רק ממכוניות חדשות, והתחדשות מהירה מידי של צי הרכב בארץ תגרום לסגירת אלפי בתי עסק קטנים שעוסקים במתן שירותים - משפצי תיבות אוטומטיות, משפצי מנועים, חנויות חלפים ועוד רבים וטובים. גם מהם מדינת ישראל מרוויחה לא רע.

מדינת ישראל נראית לך סוחר רכב מנתניה ? המטרה היא להוריד מהכביש מכוניות לא בטוחות ומזהמות ולא להוות תחליף למכירת רכב שסר חינו בעינך.

הדאצ'יה הרומנית הגיעה לארץ 4 פעמים. מאחר ויחסי ישראל רומניה היו טובים, זו היתה המדינה הקומוניסטית היחידה לה היו לישראל קשרי מסחר רשמיים. בשנת 79' יובאה המכונית לראשונה, לא זוכר ע"י מי, נמכרו מספר מועט יחסית של מכוניות ואז היא נעלמה בקול דממה דקה. בשנת 82' יובאה הדאצ'יה ע"י חברת גלידי שעוסקת ביבוא טרקטורים וציוד חקלאי. המכונית לא זכתה להצלחה גדולה ונעלמה די מהר מהשוק. בשנת 88' הוחלט לחדש את היבוא, והפעם קפריש, יבואני אלפא רומיאו נכנסו להרפתקה. בניגוד לפעמיים הקודמות, בשנת 88' לווה היבוא במסע פרסום נרחב שהדגיש את המחיר הזול; במחירה של הדאצ'יה ניתן היה לקנות מכונית משומשת בת 6-5 שנים. הדאצ'יה שכונתה דלתא נמכרה בדגם שכונה 1310 עם מנוע 1.3 ודגם שכונה 1410 עם מנוע 1.4 וגיר 5 הילוכים, בגירסת סאלון או סטיישן. אולם תצוגה נפתח בתחילת רחוב המסגר והחלו להתקבל הזמנות. כמובן שהציבור הישראלי שכה חובב מציאות התנפל בהמוניו על אולם התצוגה, שבעצם כל מה שחיפשו היה חיזוק מקונים אחרים, כמיטב המסורת הישראלית. מגזין אוטו הזהיר את קוראיו מפני המכונית, שהשקתה המקומית נהנתה מעיתונות די אוהדת, כולל "מבחן דרכים" שנערכך לה בתוכנית על גלגלים. כשהגיעו המכוניות הראשונות לארץ, נוכחו הקונים לדעת מדוע המכונית כה זולה; האיכות היתה ירודה להפליא. חלק מהמכוניות הגיעו מפורקות לחלוטין, חלודה וצבע דהוי היו מחזה נפוץ ואפילו הצמיגים בעלי הפנימית (!) היו מאיכות ירודה. עד מהרה החלו להגיע הביטולים, וכשהגל הפך לשיטפון, קרס היבואן ופשט רגל. תוך כמה שנים נעלמו כל המכוניות מהכבישים ובודדות שרדו. בשנת 90' חודש היבוא, הפעם בשיווק שקט יותר, ובסגרתה יובאה הדאצ'יה סטיישן 1400, ג'יפון חביב בשם ארו וטנדר מכוער בעל הנעה אחורית. השיווק נחל כישלון, וחלק מהמכוניות שלא נימכרו עמדו במגרש דרומית לנתניה עד שפורקו לחלוטין, וזה בטרם נמכרו כלל. מה שכן, הדלתא היתה מכונית נוחה מכל הבחינות, בכל זאת היא התבססה על הרנו 12.

לאוטוסאן שנמכרו בארץ בשנת 79' היו מיכללים של פורד אסקורט MK1-MK2. מאוחר יותר הם נחלו להרכיב קורטינות ברישיון שכונו אוטוסאן טאונוס. אגב אוטוסאן, ההיסטוריה שלה זהה כמעט לחלוטין לזו של אוטקארס הישראלית. ההבדל הגדול נעוץ היה בשוק המקומי הגדול. היום מרכיבים במפעלי אוטוסאן את הפורד קונקט.

בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם פעם מכוניות לא חיו יותר מ 18-20 שנה, למעט מספר מצומצם של מכוניות שמיאנו להיגמר (חיפושית, וולבו 144 ופיג'ו 404). היום תקלה בסדר גודל בינוני במכונית מאמצע שנות ה 90' שולחת אותה לעולם שכולו טוב בלא התערבות ממשלתית.

אנחנו משלמים על המכונית בשקלים והיבואן משלם עליה במטבע זר, לרוב דולרים או יורו. הכסף הזה יורד מיתרות מטבע החוץ של ישראל, וזו הכוונה. אני זוכר היטב את ימי ארידור העליזים של 81'; הציבור בארץ רכש מכוניות וטלוויזיות ציבעוניות בטירוף, נכנס הרבה כסף למדינה ממיסים עקיפים אבל יתרות מטבע החוץ של ישראל התרוקנו לחלוטין מאחר ועל המוצרים שילמו בדולרים.

יחסית למספר המכוניות בעלות רישוי בתוקף המספר נמוך מאד. אל תשכחו שישנן לא מעט מכוניות במצב מעולה שלא שווה כלכלית להפרד מהן. עם כל הכבוד, מדינת ישראל לא אמורה להוות פיתרון לבעלי מכוניות שאין להם מה לעשות בהן או שלא חושקים בהן יותר. המטרה היא להוריד מכוניות ללא ממיר קטליטי, הווה אומר עד 94', ולא להוות פיתרון למי שלא חפץ עוד ברכבו.

כן. באיטליה בוצעה תוכנית גריטה נרחבת בשנת 95' שמטרתה העיקרית היתה להציל את פיאט מפשיטת רגל כואבת. שוב, באירופה תוכניות הגריטה נועדו בעיקר לעודד רכישת מכוניות מתוצרת מקומית. שלא יובן לא נכון - אני בהחלט בעד תוכנית הגריטה, ולו רק מטעמי בטיחות גרידא. חוסר ההצלחה - היחסי - נובע מהתמורה הנמוכה מידי ומכך שמכונית בת 20 גם כך קרובה לסיום חייה.