חן פרחי

למד המהירות הדיגיטאלי מתרגלים די מהר, ובכל מקרה זה עדיף של הסידור שבספארק - מד סל"ד דיגיטאלי ומד מהירות אנלוגי.

הסוניק היא דוגמא מצויינת למכונית ששיווק כושל חיסל את כל סיכוי להצלחה בארץ. תמחור גירסת ה 1.4 היה גבוה מידי, בעיקר על מנת להציע תמחור נמוך לציי רכב. בציי הרכב הסוניק לא ממש הפכה ללהיט, ואילו בשוק הפרטי היא נכשלה, שוב עקב תמחור שגוי. את דגמי ה 1.4 האחרונים מכרו UMI ב 80K, מחיר מצויין לכל הדעות. לו היו מציעים אותה מלכתחילה ב 85K היה להם להיט ביד. אם ה RS תתומחר נכון ותיובא גם בגירסה ידנית, יש להם סיכוי להחיות את מכירות המכונית. סה"כ הסוניק מזכירה מאד בניהוגה את האופל קורסה (לא פלא, הן חולקות פלטפורמה זהה) ונהנית מהגה עדיף בהרבה. אני נוסע בדיוק שנה בסוניק 1.4 (לא שלי, בליסינג תפעולי), ואני יכול להעיד שבתחום הניהוג ונוחות המושבים היא עולה בהרבה על הקאיה ריו והיונדאי I25.

עבורי, "לעשות קסמים" זה לעשות מה שפורד עשתה ב 99' עם הצגת הפוקוס - לקחת את הקומפקטית הכושלת ביותר שאפשר לעלות על הדעת - האסקורט - ולהפוך אותה לקומפקטית הטובה בכל הזמנים. תרגילים פיננסיים לא מעניינים אותי, ומספרי מכירות ורווחים אינם מעידים על כלום. לבארבו ול 159 אין מה לחפש בשוק האירופאי; אני לא מוצא שום סיבה שהגרמני או הצרפתי הממוצע יכנס לסוכנות פיאט ויקנה מכונית שאף אחד לא קונה, וה 159 אינה מסוגלת להתחרות במיטב תוצרת גרמניה, וכך נחרץ גורלה.

הרסתם לי את הערב. אף אחד לא יזיל דמעה על הפסקת ייצורה של מכונית לא חשובה, לא מעניינת שלא לאמר משעממת שהיתה אטרקטיבית כמו נגן קלטות בעידן האייפון. תבדקו כמה פיאט אונו נמכרו מידי שנה או כמה פיאט 127, ותבינו למה פיאט הגיעו לאן שהגיעו. לפחות ה 127 והאונו היו מכוניות מהנות לנהיגה, מה שקשה להגיד על כל משפחת הפונטו לדורותיה.

לא נכון. למנועי ב.מ.וו היו עד מנוע ה M40 כולל רצועות תזמון, כמו גם למנועי מרצדס עד תחילת שנות ה 2000. מערכת תזמון שמבוססת על גלגלי שיניים קיימת רק במנועים בעלי גל זיזים תחתון.

מודה ומתוודה - הכתבה על שמירת הערך של המכוניות בישראל היום ריגשה אותי באמת, אפילו יותר ממדור המיכרזים או מדור האפוטרופוס הכללי. עיתונות רכב במיטבה, אין מה להגיד !

אל דאגה, נוסחת ה "הרבה פח קצת כסף" תעבוד גם כאן, בדיוק כפי שעבדה עם האופל קורסה TR, הפיאט דונה, דייהו רייסר ומיצובישי צ'אמפ. אף אחת מהן לא תכנס לפנתיאון המוטורי, מיותר לציין.

כרגיל, מעניין ומחכים, תודה יוחאי ! כשאר דגמי סטודיבייקר, גם הצ'אמפ לא האריך ימים (לפי מיטב זכרוני), וכילד אני זוכר אותם נטושים ברחובות, הרבה בטרם מלאו להם 20.

מאז ומתמיד הקפידו מאד בהולנד על אכיפת מהירות הנסיעה, ולפיכך, מצלמות הגאטסו שפרוסות היום בארץ, מקורן בהולנד. בשנת 93' נסעתי מפרנקפורט לאמסטרדם, וכשעברתי את הגבות להולנד, נצמדתי למרצדס 500S, שעל פניו נראה שנהגה הוא בעל אמצעים, וכצפוי, אחרי 20 ק"מ עצרו אותו ואנו המשכנו בדרכנו..

מזכיר לי פרסומת לרנו 16 בתחילת שנות ה 70'. "אתה משלם XXXXX פרנק עבור המושבים - שאר המכונית בחינם". באופן מסורתי, לוולבו וסאאב היו תמיד מושבים נוחים מאד, כמו גם לרנו, שבשלב מסויים הפכה את הנושא למן אובססיה, עם כל מיני פטנטים כמו מושבים שנראו כאילו נלקחו מתא טייס, ומושב בעל מסילה בודדת ברנו 9.

השתפרה, אבל עדיין הצריכה תהייה גבוהה יותר מהקורולה, שלפחות הגירסה הרובוטית מפגינה צריכת דלק נמוכה יחסית. גם הביצועים שופרו, ודגם ה 124 יישר קו עם ביצועי המתחרות.

תתחדש, מכונית חמודה ומהנה. לדגם הקלאב היה מנוע בוקסר 2 בוכנות, 652 סמ"ק, מאייד כפול והספק מסחרר של 35 כ"ס. התיבה היתה בעלת 4 הילוכים, שבניגוד לדגם הסופר E, היתה בעלת הילוך רביעי ישיר, ולא הילוך יתר. למרות נחיתות ההספק והביצועים, הקלאב הפגינה אופי סיטרואני שהזכיר מאד את זה של הדה שבו והדיאן. כשהוצגה הפיג'ו 205 בסוף 83' הועם זוהרה של הויזה, ומכירותיה נפגו מאד, עד שבסוף 85' נפסק ייצורה. חבל שפיספסנו את הדגמים הספורטיביים של הויזה - הכרונו וה GTI, שהציעו אופי מיוחד במינו.

ראשית, תמצא סוכנות טרייד אין שתסכים לקחת ממך את הקורולה הרובוטית, שבוא נגיד בעדינות, יש מכוניות מבוקשות ממנה.. הקרוז מכונית לא רעה, בייחוד בגירסת ה 124 כ"ס, וסביר להניח שבשל העובדה שגם היא לא בדיוק להיט גדול כמשומשת, יהיה לך קל יחסית לבצע עליה עסקת טרייד אין.

אני מניח שכתבת זאת לאחר ניסיון ארוך, מקיף וממצה עם הסוניק. בהנחב שלא, חסוך מאיתנו את הגיגך המיותרים, שמהווים שטות מוחלטת במקרה הטוב, ובמקרה הרע מעידים על התבססות על סטיגמות מהעבר.

תתחדש, נראית נהדר ! על פי התמונות נראה שמדובר דווקא בדגם ה SR המהודר יותר, שכלל חלונות חשמל קדמיים ונעילה מרכזית. החל משנת 80' בוטלה רמת הגימור GL והחליפו אותה GR לדגם הפשוט ו SR למהודר, ומנוע ה 2.0 הושמט מהמבחר. ה 505 שהוצגה בסוף 79' היתה אמורה לרשת אותה, אך מאחר והמשיכה להמכר היטב ייצורה בצרפת נמשך עד 83'. מכונית נאה, מרווחת ובעלת התנהגות כביש ונוחות נסיעה מצויינות.

לעת עתה, ה 3 החדשה אינה נמכרת היטב, בעיקר בשל תחרות עזה מהקורולה החדשה. כפי שצפיתי, לא קל למכור מכונית עם מנוע 1.5 אטמוספרי, והעובדה הזו פגעה בהם. מבטיח לכולם שאם חברות הליסינג היו מסתדרות בתור לרכוש אותה, הלקוח הפרטי לא היה מקבל שום הטבות או הנחות.

ל 1.2 היו 63 כ"ס. ל 1.5 היו בתחילה 85 כ"ס, שעלו ב 89' ל 90 כ"ס עקב הגדלת המאייד. לגירסה המוזרקת היו 105 כ"ס, ונקראה SXI. האיביזה שווקה בנוסף עם מנוע 903 סמ"ק של ה 127, והיו לה 45 כ"ס.

מרומזרים כולם. מי שבוחר לחצות במודע באור אדום, יכול לבוא בטענות רק לעצמו. להולכי רגל אין אור ירוק מהבהב או אור צהוב. אדום או ירוק בלבד.

ובנוסף, לא צריכים לממן מכונית חדשה, להתמודד עם ירידת הערך, שהפכה בשנים האחרונות למטורפת, ולבסוף לנסות למכור את המכונית, מעשה כמעט חסר סיכוי בימינו, גם כשמדובר במכוניות מבוקשות.

לפני זה, שיעשו משהו עם הולכי הרגל שחוצים כבישים באור אדום.

האלפטא נולדה 3 שנים לפני הב.מ.וו סדרה 3, ב 72'. הפרמטר היחיד שבו הב.מ.וו עלתה בבירור על האלפטא היה תא הנוסעים - החל מאיכות גימור ברמה אחרת לגמרי, המשך בעיצוב פנים שגם היום נראה טוב וכלה במוט הילוכים חלק ונעים, כמיטב מסורת ב.מ.וו. בנוסף, לדגמי ה 320I וה 323I היו ביצועים מצויינים, ברמה של האלפטא. לדעתי, שנת 83' היתה שנת שיא עבור אלפא, לפחות בכל מה שנגע להיצע - החל באלפא סוד שהגיעה לבשלות מלאה, דרך האלפטא והג'ולייטה, הספיידר וה GTV, כשגולת הכותרת היתה ה GTV 6 הנהדרת. ב 84' החלה ההידרדרות האיטית של אלפא, שאת כבודה הצילה בעיקר ה 75, שאומנם היתה כבדה למראה, אך הציעה התנהגות כביש מעולה ומהנה. ב 92' נעלמה ה 75, ואת השנים עד 98' בו הוצגה ה 156 די עדיף לשכוח.

ה 156 כן ה 159 לא, בעיקר בגלל ההיגוי שלה. האלפטא היתה חסרת מתחרים, ה 156 וה 159 לא.

אין שום בעייה להשיג טולואן בארץ. "זיו כימיכלים" בא"ת חולון משווק טולואן נקי. קח רק בחשבון שטולואן תוקף גומי, הרבה יותר מבנזין, ושהוא רעיל מאד בשאיפה, וחובה לעבוד איתו במקום מאוורר היטב !

ואם בסאפרי עסקינן, ללא ספק מדובר באחת המסחריות היפות ביותר שנוצרו אי פעם, אם לא היפה ביותר. אף קצר ומאסיבי משולב בפרופורציות מושלמות. בנוסף, נהנתה הסאפרי מיחידת הינע מצויינת - מנוע חזק, גמיש, שקט וחלק ששולב בתיבה אוטומטית חלקה וזריזה. הכל טוב ויפה, תרתי משמע, עד השיבוש הראשון בכביש או העיקול הראשון. אז גילה הנוהג את מערכת המיתלים הכושלת, ההגה הנורא ונוחות הנסיעה המבחילה. בכל זאת, ראוייה לשימור, ולו בשל העובדה שהיתה כה פופולארית כאן, והפכה בשלב מסויים למקלט מס מבוקש.

אבל לפחות היא ייצרה מכוניות ראויות, לפחות בתחום הדינאמי. גם בימינו קשה מאד למצוא מכוניות שמציעות שילוב של התנהגות מהנה ובטוחה שמשולבת בנוחות נסיעה טובה, כמו שהיתה לאלפטא או לאלפא 75.