504L

עושה רושם של מפגש מוצלח ומגוון. כן ירבו.

ותודה לך, שלמה, על הטרמפ המענג מחיפה ב-56' הירקרקה שלך. אכן, הנאה שבהנעה. היתה השקה נעימה ומהנה - והיתה הזדמנות לפגוש חברים מכל הארץ. ברכות למשיקים.

חדי העיין יבחינו כי השברולט קומודורו הזו, אשר יוצרה עד שנות התשעים, השתמשה בבודי של אופל רקורד C(יוצר בשנים 1967-1972). רק שבמקום מנועי האופל העייפים(הפופולרי בארץ היה 1700 סמ"ק עם 66 כ"ס), בקומודורו מותקן מנוע 6 צילינדר בנפח של כארבעה ליטר וערימות של מומנט.

רועי, ברוך הבא לפורום; ראשית, שתי שאלות; -מתי צפויה 370Z מתוחת הפנים לנחות בחופינו? -מה קורה עם יבוא הדגמים האמריקאיים שלכם(סנטרה/אלטימה/מקסימה וכו')? לשאלתך איזה מדגמי הג'וק ניסמו לייבא, אשאל אותך כמה יחידות של ג'וק טורבו (אוטומטי וכפול הנעה) מכרתם. אם המספר סביר יייבאו את שתי הגרסאות. אם לא, נסו להתחיל עם הידנית, שתהיה זולה יותר. מאידך, קצת קשה לי לדמיין נהירה של בעלי הוט האץ' לסוכנויות ניסאן על מנת להחליף לג'וק. לג'וק וליונדאי וולוסטר יש משהו משותף; עיצוב יחודי במחיר של משפחתית משמימה - ואת הסחורה הזו מספקות הכי טוב גרסאות הבסיס. בשורה התחתונה, אשמח אם תצליחו עם הג'וק ניסמו, למרות שקצת קשה לי לדמיין את זה קורה.

לא מעט מכוניות סטיישן יוצרו עם שתי דלתות(+דלת אחורית); התצורה הזו היתה פופולרית מאד במכוניות אירופאיות בשנות הששים והשבעים; פורד אסקורט אופל קדט ואסקונה פיאט 128 אודי 70/75/90(הדגמים לפני ה-80/100 המוכרות יותר) פולקסווגן וריאנט ו-412 והרשימה עוד ארוכה. בנוסף, בלא מעט סטיישנים יכלת לבחור בתצורה של 2 או 4 דלתות.

אם אתה זקוק לבולמי זעזועים אחוריים יש לי(חדשים באריזה).

כנראה שלא ניסית את האופל אומגה של אותן שנים(על אף הספק נאה "על הנייר" של 115 כ"ס). איזו נבלה סרוחה האודי 100 עם 90 כ"ס משנת 84'(במקור היו לה 75) היתה די נסבלת, מאחר והיתה קלה ואוירודינמית מאד(בסביבות 1100 ק"ג בלבד). ואפרופו הוולוו 240DL, היה רק דבר אחד נורא ממנה. 240DL ללא הגה כח(והיו לא מעט כאלו...)

כל הדגמים החזקים של משפחת הטיפו קוואטרו סבלו מטורק סטיר נוראי, בין אם היתה זו 164 עם מנוע V6 או הדגמים המוגדשים של סאאב/לנצ'יה (גם לכרומה היה דגם מוגדש, חלש יותר, אשר לא נראה לי שעניין מישהו מחוץ לגבולות איטליה ). בכל מקרה, גרסאות 2 הליטר האטמוספריות התנהגו הרבה יותר טוב ומאוזן. לטעמי ומנסיוני האישי עם כל הארבע, 164 חשה מודרנית ומיוחדת יותר מהשאר. התנהגותה של התמא היתה פחות חיה ותזזיתית מהאלפא, שהרגישה קלה יותר. מנוע ששה עשר השסתומים של התמא(מדגמי 1989 ואילך) היה חלק ונעים בצלילו, אך סיפק את כל תנובתו בין 4000-6500 סל"ד ומתחת לזה היה די מת, קל וחומר משצויד בגיר האוטומטי. או אז הזכיר הזינוק וולוו 240 עייפות . כנראה שאני בדעת מיעוט, אך מצאתי את הקאפה מוצלחת יותר מהתמא. אפרופו לנצ'יות גדולות, נזדמן לי לנהוג גם בשתי גרסאות של הת'זיס(נחמדה למדי אך נוסעת פחות דרמטי מהמראה שלה), בגאמה משנות השמונים(שהיתה פשוט מבריקה) ואפילו בפלאביה מתחילת שנות השבעים, שנקראה פשוט 2000(והיתה זריזה ונוחה אך פחות מתנהגת מהפולביה). יש לי המון רספקט למכוניות העבר של לנצ'יה(לשמחתי זכיתי לנהוג לא מעט מהן) ומה שהנהלת פיאט עושה היום, זו התעללות בגופה.

רק כעת נתקלתי בשרשור הנחמד הזה. בהצלחה בשיפוץ של אחת המכוניות היחודיות של שנות השמונים. אין ספק שהמכונית הגיעה לבית חם ואוהב במיוחד למכוניות נדירות. המכוניות, אגב, יוצרו במפעל אלפין בדייפ(נורמנדי). בשנים ההן אלפין כבר היתה בבעלות מלאה של רנו.

רק המקומית? גם העיתונות האירופית לא ממש יצאה מכליה. אגב, ניסית לשבת פעם במושב האחורי של מכוניתך, עם הברכיים באויר? איזו בדיחה עצובה. ולכל ההוזים, מרקיונה כבר רמז שב-2015 לנצ'יה כבר לא תהיה עמנו זה היה יכול להיות כל כך שונה. אני מקוה בשביל אלפא שיירכשו על ידי יצרן אחר למען יוכלו לשרוד מבלי להתבזות(אולי מאזדה )

אתן לך חומר למחשבה. בשנת 2001, כשיצאו דגמי אימפרזה WRX גם בגרסת ספורט וואגן(סטיישן), ייבאה יפנאוטו את הדגם ואף החזיקה רכב הדגמה בתצורה זו. עשרות רבות של אימפרזות חמות בתצורת סדאן יובאו אז לישראל(המחיר התחיל מ-165K ש"ח לפני הנחות ומבצעים, הסטיישן עלתה 5000 ש"ח נוספים). מהסטיישן נמכרו יחידות בודדות בלבד...

בקישור הבא; http://wildaboutcarsonline.com/cgi-bin/pub9990401732180.cgi?categoryid=9990401732180&action=viewad&itemid=9990401732772 תהנו.

על אף שמאזדה הביאה את המנוע הזה לרמת אמינות מספקת(ואפילו הימרה עליו ביג טיים בתחילת שנות השבעים עם ליין שלם של מכוניות ואנקל, כולל פיק-אפ ), חסרונותיו המובנים של המנוע מאפילים על יתרונותיו - וכפועל יוצא, אפילו מאזדה ממעטת להשתמש בו למעט ברכבי נישה, בהם יחודו של המנוע הוא חלק מה-DNA של הדגם. חסרונות המנוע מתבטאים בצריכת דלק ושמן גבוהה ובעקומת מומנט תלולה, עם מעט מאד "בשר" בסל"ד נמוך(פתרון יעיל לבעיה זו הוא גדישה). אישית, נזדמן לי לנהוג בחו"ל על RX7(טווין טורבו) ועל RX8(אטמוספרי). שני המנועים בלטו בפעולתם החלקה ובטיפוס המהיר מאד במעלה הסל"ד, אך ל-RX8 היה חסר מאד אותו "בשר" בריא בסל"ד נמוך ובינוני, מה שהתבטא בהאצות לא מרשימות כל עוד לא חצית את אזור 4500-5000 סל"ד.

תתפלא לדעת, אבל אני מכיר לא מעט אנשים אמידים שנוהגים להחליף רכב מדי 5-6 שנים. מדוע 5-6 שנים? בהתחלה הם נהנים מתקופת האחריות ולא שוקלים להחליף. לאחר מכן הם מבואסים מנפילת הערך ומחליטים "למשוך" עוד כמה שנים. אח"כ מתחילות הבעיות(או החשש מהן) ואז בלית ברירה מחליפים לרכב חדש/חדש יותר. למיטב זכרוני, לא היית בעלים של ב.מ.וו בעברך. נסה פעם. הנהיגה תסב לך הנאה, כל השאר, פחות.

ממה בדיוק התבדית? מיבואן שמוכר לך ניסן GTR בפחות מ-800K ש"ח? מיבואן שמייבא את 370Z? את גרסת הטורבו של הג'וק? שביצע מהלך שובר שוק עם הקשקאי? רוצה לשמוע בדיה? UMI הבטיחה בפרסומים רשמיים שלה שתייבא את הקמארו. אז היא הבטיחה... אני לא מכיר אף יבואן שעבר מהפך כה בולט בגישתו ליבוא דגמי נישה כמו קרסו.

מה הפלא. מרקיונה כבר הודיע על כוונתו 'להוריד את השלטר' על לנצ'יה עד 2015. סוף אומלל לחברה שיצרה פעם מכוניות נפלאות.

ממש לא. פאסאט 1.8(160 כ"ס) עולה 190K, לא 220(מחיר זהה ל-S60 המרשימה שכבר הוזכרה כאן). קדילאק ATS מספקת לך לא פחות מ-270 סוסים, כפול מה-316. מחירי אודי A4 הם אכן בדיחה עצובה, ביחוד בדגם האומלל עם 120 כ"ס. מאז 1975, 316 היתה גרסת הבסיס של סדרה 3(למעט ה-315 המביכה של תחילת האייטיז) - וההתיחסות התדמיתית אליה היתה בהתאם, קל וחומר בשנים בהם 316 היתה עגלה אמיתית ונקנתה ע"י כדורגלנים ופוזאיסטים. נכון, 316 תמיד היתה יפה ומהנה בניהוגה והיום אפילו הביצועים כבר סבירים, אבל לקרוא לרכב עם 136 כ"ס ב-217K משתלם? וכבעלים לשעבר של סדרה 3, אשמח לספר לך על עלויות הביטוח, האחזקה ומחירי החלפים השערוריתיים. כעת חשוב על אדם אמיד במעט מהממוצע שתקצב את עצמו לכוון של פאסאט ואומר לעצמו, עוד קווץ' קטן ויש לי סדרה 3 חדשה. אותו אדם עדיין לא יודע מה מצפה לו בהמשך. עסקה משתלמת? ממש לא.

בשנות השמונים נחשפנו להמון מכוניות סתמיות, רובן תוצר לואי של נטיית היצרנים להפוך הצ'באקים רבים לסדאנים. להלן הרשימה; פיאט רגאטה, דונה וכרומה(נסיון כושל של פיאט לייצר מכונית מנהלים, כחלק מפרוייקט טיפו קוואטרו, המשותף לקבוצת פיאט ולסאאב) רנו 9 פולקסווגן ג'טה, דרבי וסנטנה אופל קורסה TR, וקטרה סובארו לאונה דור 3, ג'אסטי פורד אוריון, קורטינה וולוו 340 סדאן טלבו הורייזן שברולט אימפלה/קפריס קלאסיק דודג' ארייס(מדהים שזו המכונית שהצילה את קונצרן קרייזלר מפשיטת רגל ) וכן, גם לשרמנט המיושנת יש מקום בקבוצה הלא מרשימה הזו על אף שהיתה חצי קוריוז(ותאמינו או לא, הדגמים האחרונים שהגיעו, דגמי 87', בנפח 1.6 עם הגה כח, היו חביבים למדי). למותר לציין שבשנות התשעים הרוב המכריע של תוצרת דרום קוריאה היה לא רק סתמי, אלא גם גרוע. הרכבים הסתמיים ביותר שניתן לרכוש כיום בארץ? פולקסווגן גולף פלוס, יונדאי אקסנט, פיאט פונטו אוו וסובארו אימפרזה(B3). בקרוב יצטרפו עוד כמה(פיז'ו 301, סקודה ראפיד ומתחרותיהן מבית ומספר סופרמיני אינדו-אסייתיות דוגמת מיצובישי מיראז').

פאקארד 1946-7.

למי שלא זוכר, מדובר במיזם המשותף של החברה לישראל וצ'רי הסינים. למעט הגריל המוזר, המראה דווקא הרמוני ובוגר. הרבה יותר מעניין, למשל, מסקודה ראפיד(עיצוב הפנים דווקא מזכיר אותה במאוד - ולא לטובה). אלו הן תמונות רשמיות ראשונות של הגרסה הסדרתית, אשר תוצג רשמית בתערוכת ז'נבה הקרובה(טרם נחשפו המפרטים). http://www.autoweek.nl/nieuws/21665/qoros-gq3-eerste-fotos

במכוניות עם מנוע מרכזי אחורי(MR), רוב המסה מרוכזת בין הסרן הקדמי לאחורי, לרבות יחידת ההנעה והיושבים ברכב. כפועל יוצא של הקונפיגורציה הזו, מיקומו של מושב הנהג קדמי יותר לעומת קונפיגורציית מנוע קדמי והנעה אחורית(FR) והחלק הקדמי, בו אין כמובן מנוע, קצר יותר. ככלל אצבע, מכוניות בעלות מנוע מרכזי מאופיינות בהפנייה קלילה לתוך הפנייה ובאיזון מצויין בתוכה, עם פחות רגישות להעברות משקל. המשיכה(traction) של הגלגלים האחוריים עדיפה על קונפיגורציית מנוע קדמי והנעה אחורית, גם במקרים בהם הרכב מאוזן היטב בחלוקת משקל 50/50. מאידך, מכוניות כאלו עשויות לסבול ממעט יותר תת היגוי בעת כניסה מהירה לפניות - והן פחות סלחניות במצבי היגוי יתר קיצוניים. לא בכדי, דריפטרים אינם משתמשים במכוניות MR אלא במכוניות FR. כל זה נכון אגב בתאוריה. נהגתי בלא מעט מכוניות בעלות מנוע מרכזי שהיו נפלאות(לוטוס אליס, הונדה NSX, פורשה בוקסטר, מספר דגמי פרארי ואחרות) - ומאידך, הדוגמה שרוני סיפק מצויינת. האיזון של מיאטה NB כל כך מוצלח, עד שהוא מאפיל על היתרונות הספציפיים של טויוטה MR2 מאותם שנתונים(על אף שברמה הסובייקטיבית אהבתי אותה יותר).

היו לא מעט מכוניות חמודות בגוש המזרחי, רובן זולות מאד לקנייה ואיכותן בהתאם... סקודות עם מנוע אחורי(צ'כוסלובקיה) טראבאנט ווארטבורג(מזרח גרמניה) זסטאבה היוגוסלבית(המפעל הזה ייצר את הפיאט 600 עד 1986 ואת ה-1300/1500 עד 1981) סירנה הפולנית וכמובן טטרה הצ'כית, מכונית הפאר של הגוש המזרחי.

אכן, הנאה אמיתית. כמה נחמד לגלות שמר קוקר, מעבר לעובדה שפרנסתו מושתתת על תחום רכבי האספנות, הוא petrolhead אמיתי. דרור, תודה על הקישור. ובהערת אגב, הביואיק סנצ'ורי(סדרה 60) - המופיעה בסרטון כדגם 1939 - נקראה כך על שום מהירותה המירבית(100 מיל"ש השוים ל-160 קמ"ש). הסנצ'ורי היתה מכונית הביצועים של החטיבה; מנוע 5.2 ליטר של רודמאסטר(8 ציל' בטור, שסתומים עיליים, 120 כ"ס) בגוף הקל של הספיישל(סדרה 40). לאחר מלחמת העולם השניה, לא נעשה שימוש בשם סנצ'ורי, עד שהוחזר ב-1954 באותו פורמט הסטורי(מרכב קל ומנוע חזק) וסיפק ביצועים מרשימים מאד. קצת עצוב לאן הדרדר השם הזה כשנזכרים בביואיק סנצ'ורי העלובות והמכוערות ששווקו בארץ באמצע שנות התשעים...

יש לך היום(ד') את גביע האומות ב-1440 שעון ישראל. יהיו שידורים נוספים בימים הקרובים. בדוק בקישור הבא(והוסף שעתיים לזמן המקומי) http://www.motorstv.com/tv-guide-uk?d=2012-12-19&h=3

ממש לא. הכבוד המפוקפק שייך לביטורבו, מכונית יוקרה קומפקטית(הקבילה בממדיה לסדרה 3) עם רמת איכות של אוטוביאנקי ג'וניור . הנהיגה בביטורבו רק העצימה את הרושם הזה, עם מנוע נהדר, שרתום למכונית מחורבנת. הקוואטרופורטה/רויאל אליו התייחסת הוא רכב מוצלח ואלגנטי, למעט באגים איטלקיים אופיניים לתקופה. מנוע ה-V8 שלו, ששירת את מיטב המאזרטים בשנות הששים-שבעים-שמונים, נחשב למאסטרפיס אמיתי. אם אינני טועה, דגם זה היה הפופולרי בין דגמי הקוואטרופורטה - וניתן עדיין למצאו בארה"ב במחירים מצחיקים.