504L

לי, כדרכך בקודש התמונות נפלאות. מצפים להמשך.

יום נהדר עבר על כוחותינו - וגם מזג האויר שיתף פעולה, בשילוב מנצח של טיול נהיגה, נופים, אוירה ואוכל טוב. תודה למארחינו הנעימים והנדיבים מתרשיחא על קבלת הפנים הלבבית.

ראשית, רוב ההנעות האחוריות של ימינו, הנשלטות בלאו הכי באינסוף עזרי/מסרסי נהיגה אלקטרוניים, מכוילות לתת היגוי צפוי. שנית, להנעה אחורית חסרון מסורתי על משטחים חלקלקים/בוציים/מעוטי אחיזה. חסרון זה מטופל בחלקו באמצעות בקרות משיכה אלקטרוניות, אשר נלחמות לעתים בבקרת היציבות(האחת מאפשרת, האחרת מרסנת. סיטואציה די משעשעת שהפתרון לה הוא ניתוק של כל האלקטרוניקה ושימוש מדוד ברגל ימין). נקודה נוספת, נסה פעם לעלות על מדרכה עם רכב הנעה אחורית לעומת הנעה קדמית ותחוש בהבדל. ברמות ביצועים גבוהות, כמו ב-CTS למשל, תעדיף את עדר הסוסים מאחור ולא מלפנים, בשל מגוון יתרונות דינמיים. השאלה האמיתית היא, האם תחוש בהם - והתשובה לכך נעוצה בסגנון הנהיגה שלך ובערנותך לתגובות הרכב. בפועל, שאל את רוב הנהגים ואין להם מושג אילו גלגלים מניעים את מכוניתם. מאידך, תמצא כאלו שיתגאו בהנעה האחורית של מכוניתם(הנעה אחורית נחשבת ל"יוקרתית" יותר), אבל לא ממש ידעו להסביר מדוע, או איך זה משפיע על הניהוג אישית, כבעלים של שתי מכוניות בעלות הנעה אחורית בהווה ועוד כמה בעבר, מעולם לא בחרתי את המכונית בגלל צורת ההנעה אלא בהתייחסות למכלול כולו, לרבות שיקולים אמוציונליים טהורים. אינני סולד מהנעה קדמית ואני בהחלט עשוי למצוא את עצמי מאחורי ההגה של אחת ביום מן הימים, במידה ותמצא האחת ש"תעשה לי את זה". בקיצור, בצע נסיעת מבחן. התעקש על כך שתהיה ממושכת ולא רק המסגר-איילון-המסגר וסמוך על תחושות הבטן שלך. אתה לא חייב הסברים לאף אחד

אודה ולא אבוש, יש לי פטיש לא קטן לפיאט 500 החדשה. נהגתי עד היום בשלל גרסאות, שכרתי אותה מספר פעמים בחו"ל ושקלתי לרכוש אחת לרעייתי היקרה. עד כה, הדגם החביב עלי היה ה-1.2 הידני, שתאם, לתפיסתי, לאופיה של ה-500 יותר מכל גרסה אחרת. העדפתי גם את תיבת חמשת ההלוכים שלו על פני הששה של ה-1.4, את נוחות הנסיעה העדיפה ואת קוטר הסיבוב המצומק. מנוע ה-1.2 אולי ותיק, אך יש כח סביר במותניו ומספיק אופי על מנת להיות בן לוויה נאמן. מאז שיצאה האבארת', חשתי דחף אדיר לנסותה (בחו"ל), אך הדבר לא עלה בידי. קראתי כל פיסת מידע שמצאתי וחיכיתי בקוצר רוח לרגע הזה. המכונית נראית כל כך "נכונה", שפשוט בא לך להכנס לתוכה באולם התצוגה, לעשות קולות של מנוע ולפנטז... היום נגמרו הפנטזיות, תודות לידידנו עומר וגמד הזעם, הוא רכב ההדגמה. ראשית, הופתעתי מהציוויליות של האבארת'. נוחות הנסיעה סבירה, כלומר נוקשה אך לא מתרסקת. ההגה מהיר אך אינו עצבני ובשילוב רמות רעש סבירות וישיבה נוחה, מתקבלת מכונית שתבצע את מטלות היום יום כמו כל 500 אחרת; נפלא בעיר, סביר מאד גם מחוצה לה, בין השאר תודות לחמישה הילוכים מחולקים היטב, ללא כל צורך בשישי ארוך ומיותר. אהבתי גם את גג הסקיידום הנפתח. גג פנורמי אמיתי(בניגוד לבדיחה במכוניות VAG) שמרגיש כמעט כמו טארגה, בדומה לזה המצוי במיני. מזג האויר היום היה די מאוס, אך בשעות הערב גג כזה הוא בונוס אמיתי לחובבי הרוח בפדחת. האבארת' מרגישה מוצר בוגר ומגובש, אולי בוגר מדי. אחיזת הכביש גבוהה, ההגה עקבי בתגובותיו ומפנה את המכונית בחדות אך ללא עצבנות יתר. ה-TTC(דמוי LSD) מנסה כמיטב יכולתו "להרגיע" את הגלגל הקדמי הפנימי המחליק ולהקטין את תת ההיגוי. בפניות מסוימות זה מצליח לו יותר, באחרות פחות. עם TTC מופעל, גם סף ההתערבות של ה-ESP מתרחק, אם כי לטעמי לא מספיק. הייתי מעדיף אותו רדום יותר, בדומה להתנהגותו באלפא מיטו תלתן ירוק במוד הדינמי. המנוע מרגיש אולד סקול טורבו, עם הרבה יכולת מ-3000 ומעלה ולא מתנגד לפגוש את המנתק(6500), אך אינו בר תחרות למומנט השופע של המולטיאייר המוגדש במיטו הנ"ל, שמושך ומושך בכל הילוך - גם אם אינו מבין את הצורך להגיע לספירות סל"ד גבוהות כאלה(ומשחרר לעתים שיהוק מעצבן ב-5800 סל"ד). שלא תהיה לכם טעות. לנהגים שמחפשים מכונית קולית, זריזה ומהנה בעצם שובבותה, 500 אבארת' היא פתרון ready made, בלא התייחסות לסוגיית המחיר. לחלק מהאנשים - ואני לא ביניהם - רמת האמוציות המלווה רכישה רכב כזה מצדיקה גם מחיר של 170K ש"ח. הבעיה שלי עם האבארת' היתה שהיא לא מספיק הארדקור. אולי עניין של ציפיות מוגזמות או נקודות שגרסת אסה אסה תענה עליהן אחת לאחת. ביצועי מנוע שיזכירו את הקופר S, תאוצה שתרגש אותי ולא רק תאיץ אותי מהר יותר מרוב המכוניות בכביש. ניהוג שיהיה מדויק יותר, אפילו מעט חד יותר. הגה שלא רק יבצע את תפקידו נאמנה אלא גם יפטפט קצת, מערכת ESP ליברלית יותר, אפילו מנוע קולני יותר... או אז אשמח לחבק את ה-500 אבארת' ואפילו לסלוח לה על חלונותיה האחוריים הכהים, שנואי נפשי.

הדבר הזה נקרא ברשיון הנהיגה שלנו מכונה ניידת, למי שתהה פעם לגבי ההגדרה המוזרה. מנוע עם גלגל שרתום לעגלה. ניתן למצוא את ה"יצירות" האלה באזורים החקלאיים של יוון היבשתית ובאיים. באיזה אי צילמת את זה? אגב, בתמונה הזו אפשר לראות קצה של מסבחה תלוי על הכידון, שלא יהיה משעמם בנסיעה...

אני מדמיין לעצמי את הסיטואציה ההזויה. השייח' נוסע כמו אפנדי בדודג' הפתוחה שלו ועשרות ילדים מסמורטטים ויחפים רצים אחריו וממרקים לו את האוטו בכל הזדמנות...

שרשור מדליק ביותר. התמונה הזו פשוט עשתה לי את זה לגמרי. עכו בשנות השבעים(הכניסה לח'אן אל עומדאן), עם כל הג'יפה. כל כך אותנטי.

אני כבר רואה את האמוציות שהולכות לרוץ פה ניחוש אחד את מי קיבלה ומי "זכתה" ב- ... פולו: http://www.autocar.co.uk/CarReviews/FirstDrives/Volkswagen-Polo-1.4-TSI-180-GTI/249786/ פאביה: http://www.autocar.co.uk/CarReviews/FirstDrives/Skoda-Fabia-1.4-TSI-180-vRS/249751/

לא היא לא. ממש לא, אלא אם הקריטריון היחיד הוא מקדם הפוזה. היא לא מהנה לנהיגה, לא מהירה במיוחד(גם לא כ-T5) וסובלת מנוחות נסיעה בעייתית. בכל מובן למעט פוזה, איוס V6 היא מכונית עדיפה.

לפחות שמח שנהנית.

משתתף בצערכם וכואב את כאבכם.

וואי, מישהו דפק לי את האוטו...

פיאט 127 פיאט 850 רנו 4 סיטרואן דה שוו סוסיתא 12 סטיישן (פרונט של)כרמל דוכס/טנדר סוסיתא

תוך כדי הפקת ביצועים מסמרי שיער, במיוחד בגרסת ה-1.8 האוטומטית.

סרח העודף הקדמי מוגזם לחלוטין. בנוסף, משהו בפרופורציות הכלליות לא ממש מסתדר. מה שבטוח, העיצוב הזה לא יזדקן בכבוד כמו ה-CRX הקלאסית.

בכל ביקורת בעולם כבר נכתב על נוחות הנסיעה הבלתי מתפשרת של 500 אבארת'. ובכל זאת: -לחץ אויר מוגזם, אם לא נבדק, מחמיר את הבעיה. -גלגלי "17 אופציונליים עם צמיגים בחתך 40 - באם ננעלו ע"י מכונית ההדגמה - תורמים גם הם את חלקם. -גרסת אסה אסה מציגה אופי קיצוני יותר לעומת הגרסה ה"רגילה". ומאחר ו-500 אבארת' מאד מעניינת אותי, לא נותר לי אלא לחכות לנסיעת המבחן ולגלות אם היא יותר "106 ראלי של ימינו" או אלפא מיטו מוקטנת(אגב, אין כוונתי למיטו תלתן ירוק שמאד אהבתי אלא למיטו 155 שאכזבה אותי קשות).

עם עבר לא מי יודע מה מפואר ועתיד לא ברור: http://www.autocar.co.uk/News/NewsArticle/AllCars/249657/ פולקסווגן הגדירו את סיאט בתור ה"אלפא רומיאו" של הקבוצה. המציאות, לצערנו, נעצרה כמה מטרים טובים לפני היעד. להבדיל מסקודה, שהוגדרה ובודלה היטב, לסיאט עדיין יש בעיית זהות. חבל, כי הפוטנציאל קיים.

נפלא, פשוט נפלא. איפה אני פוגש את דאג וטוני(ממנהרת הזמן)?

בראוו על היוזמה ובהצלחה לכל חובבי ה-macchine italiane באשר הם ארז, אם תקנה SVX יש לך נסיבה מקלה להצטרף לחבר'ה (ג'יוג'יארו קשור לעיצוב) . ולעניין האוכל, להבדיל מפאר תוצרת אוטוקארס, פלאפל דווקא חביב עלי...

טריומף ספיטפייר.

זה בשלב היניקה - והרבה פעמים יש גם FREEFLOW בפליטה מזל טוב סבא טרי ומאושר. אין ספק ש-2010 היא השנה שלכם.

לא יכלתי להתאפק וחיפשתי את אלעד באתר המירוץ. מכונית מס' 288, OSCA שנת 1955. 288 - OSCA MT4-TN (1955) - Sport Shraga (IL) - Cornut (UK) Coefficient: 1,42 CC: 1490 אתה פיינשמעקער, אתה

ע נ ק 8)8) מזה שנים אני חולם על השתתפות במילה מיליה. בינתיים לא נותר לי אלא לחלום באביב של שנת 2004 שהיתי עם רעייתי באזור האגמים. כרזה מקרית שראיתי בתחנת הדלק גרמה לנו לשנות תוכניות ולהמתין לסיום המירוץ בברשה. אין מילים לתאר את החויה, גם כצופה. המכוניות, קרם דה לה קרם בפני עצמן, הצליל, האוירה. הנגישות של המכוניות והנהגים גם לאחר האירוע. פשוט אין מילים.

אל תתפשר על המושב. זה לא ישתפר - והגב לא יתרגל. ולעניין הגולף עם ה-TSI, עושה רושם שכל הקונצרן בכיוון הזה, כך שבמוקדם יותר או פחות, זה יקרה(גולף 1.2TSI קיבלה בחו"ל ביקורות נלהבות). מדוע שלא תנסה לבדוק תאריכי הגעה משוערים עם צ'מפיון? ומאחר והאוקטביה כנראה גדולה מדי לצרכיך, מצטרף להמלצתו של אורן בעניין הלאון עם המנוע הנ"ל.

חלפו יומיים, ארז נרגע והחויות נותרו טריות, בצבעים עזים. מעלות חיוך וטעם של עוד. הצטרפתי ליוזמה מראשיתה, בהיכרותי את הנפשות הפועלות, המעורערות משהו. מעורער לא קטן בעצמי, נאלצתי לבטל מסיבות פרקטיות אך הצעתי להצטרף בהמשך ולהגיע בתחבורה ציבורית לירושלים. המעורער הראשי, נשמה טהורה שכמותו, לא ידע את נפשו מרוב מבוכה ובישר לי שמקומי כבר אויש. יום שישי, תשע ומשהו בבוקר ומעורער מספר 2 מודיע לי שגפן ביטלה. גפן יקרה, צר לי שאושרי ביגונך. בכלכלה קוראים לזה תופעת המחסור. שתיים עשרה וחצי, אוסף את הילדה מהגן ודוהר למקום העבודה של רעייתי שתחיה, בעיר התחתית בחיפה. 12:51, מוסר בידיה את המפתחות(לא של 504L, למי שתהה) ורץ לתחנת הרכבת חיפה מרכז. 12:57, עם כוס קפה ביד, על הרציף - והכרוז מודיע על רכבת לנהריה ... 13:01, באיחור אופנתי של 4 דקות, נכנסת גברת רכבת בשושו. אף אחד לא הודיע על בואה המתקרב. הרכבת לנהריה, למתעניינים, טרם הגיעה... הנסיעה חולפת ברוגע, נופי ים מתחלפים בירוק של בנימינה. ליד נתניה הרכבת מהירה יותר מכל רכב על כביש החוף, למעט, אולי, ה-XT של ארז. הבעיה היא שהפסיכופט עבר שם כבר בתשע וחצי ולא נותר לי אלא לפנטז על המירוץ 13:56 והרכבת נכנסת בזמן לת"א מרכז(סלחו לי על השמטת הסבידור, הוא פשוט לא שייך לשם, לוגית). אני שועט לעבר מסוף האוטובוסים של ארלוזורוב. 14:01 והנהג משלב לדרייב. אנחנו בדרך לעיר שחוברה לה יחדיו ונותרה חצויה. מגניב מבטים לשעון כל כמה דקות, קצב ההתקדמות תקין. נתב"ג, צומת לטרון, שער הגיא. בשנת ארבעים ושמונה, נתקלו שיירות המשוריינים לירושלים הנצורה באש עזה באזור שער הגיא(באב אל וואד). האנדרטות הדוממות, שמישהו סידר באופן כה בוטה ולא אותנטי בשטח ההפרדה של כביש מספר 1, עושות משהו לאוטובוס שלנו. הוא מתחמם, הנהג עוצר בשוליים ונותן גז בניוטרל על מנת לקררו. אני מצלצל למעורער מספר 2, שתמיד פורח למשמע סיפורים כאלה. זה בטח וולוו B10 או מאן, הוא אומר לי. מבחינתי זה אוטובוס ירוק של אגד... הריטואל חוזר על עצמו גם מול המשוריינים של צומת שורש, ליד אבו גוש ואחרי סיבוב מוצא, כהכנה ליום ירושלים. כן דניאל, זה וולוו, אבל B12 והנהג לא ממש הבין מה קרה... 15:00 ולמרות הכל, אנחנו בירושלים. זה עתה חלפנו מתחת לתפלצת הארכיטקטונית העונה לשם ההזוי גשר המיתרים - ואני בדרכי לתפוס מונית. הנהג נחמד, תושב מזרח העיר. אני שואל אותו אם בא לו ללחוץ קצת - ואוטובוס חוסם את דרכנו. שישי בצהרים לקראת שבת בירושלים. סקודה לבנה חוצה את רחביה בדרך לתחנת הרכבת הישנה. -מה יש שם? -מפגש מכוניות עתיקות. -איזה יופי. הבן שלי קנה חובושית ישנה. אני שמח בשמחתו של הבן למרות שחובושיות לא עושות לי את זה - ושומע בתמורה על חבר עם מרסידיס ישנה מזמן הירדנים. 15:07 ואנחנו נכנסים למגרש מול ה"שמיל". הנהג מתלהב משתי החובושיות. כמו של הבן שלי. הפונטיאק הירוקה עושה לי את זה יותר, הרבה יותר. היא לא מלוקקת וזה חלק מהקסם שלה בעיני. אני פוגש את שני הפסיכים ואת "צמצם הזהב" לבית גוטמן, שהוכיח את עצמו כשפוי היחידי בחבורה. טרם אכלתי משהו מאז הבוקר ובא לי לשבת ולקשקש קצת עם מיסייה רנו וחבריו שעל הבלקון, חברותא נעימה ואינטימית במיקום מיוחד. אלא שחברותא מסוג אחר ממתינה לי ליד הסובארו השחורה בדמותו של ארז "לחץ" גל, שלא מותיר לי כל ברירה אלא להיפרד מהירושלמים של השמיל, לוותר על הרעיון להכיר את שושני(בצירה ולא בחיריק) הטוביה ולנווט את דרכו לכוון היציאה מהעיר. -ישר ארז -ופה? -עדיין ישר -ולאן עכשיו? -ומה השתנה? ישר וכך זה ממשיך עוד ועוד, עד שאנו יוצאים מהעיר. צמצם הזהב רוצה לגרור אותנו לכביש 431, אך על מנת לשמור על המעט שנותר מעצביו הרופפים של ארז, אנחנו בוחרים בכביש מספר 1, מחמת אבנים תועות המחכות ל-XT השחורה שלנו. מילא אנחנו, אבל האוטו ... ארבעים דקות מאוחר יותר - וסובארו שחורה עולה על הדשא בנס ציונה, מחנה אחר כבוד בין ישישות ממנה. אני מחליף כמה מילים עם מצא היקר ועם ראובן נזירי, שמתגלה כ-petrolhead מתחרה לראובן השני(זומר), מספיק ללגום בירה צוננת מהחבית ולחלוק אותה עם השלישיה. ארז לחוץ, נוקיה מחכה. -ישר ארז -ופה? -עדיין ישר ובסוף ימינה ארז חותך ימינה לבית עובד, משלם על כך ברברס עצבני, ממשיך ישר ובסוף פונה ימינה. אנחנו על אם הדרך לנוקיה. מגיעים לנוקיה תוך עשרים שניות. צמצם הזהב קולט איזו MGA שבורחת ולא נותן לה לחמוק מעדשתו. אני שולף כרטיס מועדון והאיש שעל השער עושה לי פרצוף. -זה מודל 86' -אני יודע, אבל אנחנו במשימה נגד השעון. רבע שעה ולא היינו כאן. האיש החביב מתרצה ושולח אותנו לחנות ליד ה"זברה". סאאב 900 קבריו משנות התשעים מקדמת את פנינו צמצם הזהב מתרוצץ בין המכוניות כמו לוחם נינג'ה. הג'ינג'י עם הרקורד מגיע(בלי הרקורד), שולף מצלמת וידאו ומראיין. אני פוגש את "אלקמינו" עם הקרייזלר 68' המדהימה שלו ואת רוני עם הקאמארו האדומה. טרם אכלתי - ואני קופץ לארומה לחטוף סנדביץ'. השירות איטי וחסר עניין ואני מותיר קופאית אנתיפטית מאחורי בדרך לשחורה של ארז. הלחץ בשיאו, עשן יוצא עוד רגע מאוזניו של מר גל. יגואר XK140 אדומה שזה עתה הגיעה גורמת ליונתן זיקפה קשה, בעוד מר גל נוגס בעוד רגע בגלגל ההגה המוזר של ה-XT. עצירה לוגיסטית רגעית ואנחנו על אם הדרך לגעש. 5 דפוקים דחוסים בסובארו שחורה שדוהרת על האיילון. אסור להתעטש, אי אפשר לזוז. העיקר לעמוד בזמנים ולהגיע בהקדם לקונדיטוריה של אבי נוף. שלי מזנקת עלינו עם מצלמה, השאר מתלהבים. מפגש חם עם אנשים נהדרים שתמיד כיף לפגוש. רב הפורום, בקר, שרייבר ואלחנן הטייס עם המילצ'נטו. אבי דואג לפטם אותנו כהלכה ואנחנו ממשיכים בדרכנו לחיפה, תחנתנו האחרונה. אני בוחן את עצביו הרופפים להחריד של ארז ומבקש עצירת התרוקנות. גלי הצחוק של השאר מרגיעים את "לחץ" ומבהירים לו שמדובר בבדיחה. אנחנו שומרים על קשר טלפוני עם החיפאים, מבקשים מעדי ומיהודית שישמרו על השורות וימנעו נפקדויות. דרומית לנתניה אנחנו כבר ב-M הדרך. בחדרה אנחנו כבר בזכרון. הטלפון סובל הכל, אך רגלו הימנית של ארז שומרת על זיקה כלשהי למציאות. בשבע ורבע אנחנו מתקבלים במחיאות כפיים. החבר'ה חיכו לנו. שאפו.