504L

נקודה נוספת לדיון: בחודשים הקרובים יוחלף ה-1.6 הרועש ב-1.2TSI. אותו הספק, אך מומנט משופר משמעותית ופוטנציאל זיווג טוב יותר עם ה-DSG. מעבר לכך, איביזה הרגילה(לא הגרסאות הספורטיביות) היא מכונית חביבה למדי, מעניינת יותר לעין מפולו ופאביה, ביחוד מבפנים - ומציעה ניהוג לא רע בכלל. עם מנוע TSI באותה רמת מחיר היא תהיה אחת הקניות הטובות בסגמנט שלה(וזולה משמעותית מפולו החדשה והמשמימה). למה מוכרים? בהנחה ורוב הבעלים הם צעירים, הנה עוד שלוש סיבות הגיוניות: -ישנם צעירים רבים בעלי סף ריגוש נמוך, שמחפשים כל הזמן את הדבר הבא. לאחר חודשים ספורים וכמה אלפי ק"מ, הם חשים שהם מיצו ומחפשים הלאה(בדומה לחובבי גאדג'טים). -שוק ההייטק מגלה סימני התאוששות, רבים מתקבלים לעבודה עם רכב צמוד. -חלקם מעונינים באיביזה TSI ומעונינים למכור לפני שמחיר ה-1.6 המשומשות ירד.

דווקא ראיתי היום(ג') פרסומת בידיעות אחרונות לדגם 1.4 ברמת גימור ספורט עם 3 דלתות(סנרוף, ג'נטים, מושבים ספורטיבים וכו') ב-88,000 ש"ח.

1+ לא נורא. החל מאוגוסט השנה איזיג'ט מתחילה לטוס גם לז'נבה, עם 4 טיסות שבועיות ומחיר הלוך ושוב של כ-200 דולר. יש לי הרגשה שלא מעט חברי פורום יהיו על הטיסות האלה במרץ הבא

הכרתי לפני כ-20 שנה חיפאי יקר בשם עו"ד אזולאי, ז"ל. האיש היה חובב רכב בנשמתו והשתתף בשנות הששים במירוצי ראלי בקפריסין עם הסאאב שלו, עמה נהג להפליג מחיפה למירוצים. נהג המשנה שלו היה בעל מוסך סאאב דאז(ומיצובישי בהמשך), איתן שביט, שנפטר אף הוא לפני מספר שנים. מאחר וגם ידידנו עו"ד גדרון הכיר את הנפשות הפועלות, אולי הוא יוכל לשפוך אור נוסף על הסיפור.

ואם כבר בתרמיות עסקינן, קל וחומר בפרארי, בואו ונתמקד באזור מודנה, שם ממוקמת תעשיית מכוניות העל האיטלקיות. במהלך שנות הששים והשבעים סיפקו פרארי, למבורגיני, מאזרטי ודה-תומאסו נתונים מוגזמים כלפי מעלה במכוניות הכביש שלהם, הן של הספקים והן של ביצועים. אה, כמעט ושכחתי. גם יגואר עשתה את אותו דבר עם E טייפ המקורית.

תודה על השיתוף און ליין. תהנה מכל רגע. לא רק באולמות התערוכה חם אלא גם כאן אודה לך אם תוכל בזמנך הפנוי לצלם את הפיאט 500 טווין אייר וכן את דף הנתונים שצמוד אליה(ביצועים וכו'). תודה מראש

אין נירבורגרינג ישראלי, מהטעם הפשוט ש- א.אין מסלולים בישראל. ב.נירבורגרינג יש רק בגרמניה. ג.ישנם בארץ מספר כבישי נהיגה מאתגרים. הם לא מסלול ואל תתיחס אליהם ככאלה. שמור על עצמך(ועל אחרים) בכביש.

בעוד כשנתיים, נראה את מה שמכונה בינתיים כ'טויובארו', מכונית קופה קומפקטית עם הנעה אחורית ומנוע בוקסר, שתיוצר ע"י סובארו עבורם ועבור בעל הבית הנוכחי, טויוטה. טרם ידוע האם שתי הגרסאות תשווקנה במקביל בכל העולם(רוב הסיכויים שלא) אך בכל מקרה, יש למה לחכות! התצלום דלהלן מציג את אבטיפוס המכונית החדשה מלפנים, מימינה הקורולה AE86 של שנות השמונים, אמה הרוחנית(והקורולה האחרונה עם הנעה אחורית). מאחור נמצא את הסופרה הכוחנית(הדור האחרון) ומשמאל את הסליקה 4X4 טורבו מהדור שלא שווק בישראל(הדור שלפניו שווק כאן בזכות עסקה בין יוניון מוטורס למפעל הפיס. מכונית נהדרת שמאד אהבתי בשעתו).

זו לא 600 מולטיפלה, עקב מבנה החלון הקדמי, מיקום ידית הפתיחה באחורי הדלת ומשטח הפנים של הצד. מאידך, זה נמוך מדי להיות ואן אמריקאי...

לא מדויק. השישה צילינדר בודאי שאינו רכב ביצועים. מאך 1 או בוס מקוריים הגיעו עם מתלים ובלמים משופרים ונחשבו למכוניות פוני מוצלחות גם בתחום התנהגות הכביש, כל עוד לא ישב בחרטומן מנוע ה-429 המפלצתי, שקלקל את חלוקת המשקל הסבירה. האם יש מאך 1 מקורית בארץ? אם לא, שוה לייבא. הבוס תהיה כבר יקרה מדי. אגב, לא כל מוסטנג פאסטבק היא מאך 1(טעות נפוצה במקומותינו). אף אחד לא מצפה ממוסטנג טובה להתנהגות של פרארי או של אלפא ג'וניור(אני כבר לא מדבר על המוסטנג הפלבאיות). אך זו מכונית מעניינת, מאתגרת, שדורשת מנהגה לא מעט מאמץ ומתגמלת אותו בפאן גס, ראשוני משהו. כמובן שביצועי המנוע ממכרים ותורמים לאוירה. אגב, במשך שנים, במהלך הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז, מוסטנגים התחרו באירועי ספורט מוטורי באירופה.

הגרנדה דומה למאך 1 רק במחצית הקדמית של הרכב. מאך 1 הוא פאסטבק, גרנדה היא גרסה מהודרת של מבנה קופה/סדאן 2 דלתות. שאלת לגבי ביצועים. למנוע ששת הציל'(250 אינץ' מעוקב) 155 כ"ס ברוטו, שהם כ-100 כ"ס נטו. אם אתה מחפש ריגוש, כל קורולה אוטומטית תותיר אותך מאחור. מאידך, השאלה היא אם אותך הביצועים מספקים. אם כן, אז אתה מסודר. אל תוותר על נהיגת מבחן ממושכת.

עוד תחום מעניין שפרץ קדימה בשנות השמונים: מכוניות סטיישן מעוצבות, דוגמת אודי 100 אואנט, פורד סיירה וטאורוס ואחרות. עד אז סטיישנים היו קודם כל שימושיים ואח"כ, איכשהו, מעוצבים. תחום חשוב אחר, המיניואן המודרני. פורצות הדרך היו רנו אספאס וקרייזלר וויאג'ר. ואפרופו תרבות השוליים של מדבקות טורבו, סוסים דוהרים ו-JPS(שתמיד הודבקו הפוך ושהערסים קראו להם ג'י אס פי), מי זוכר את האופנה המזעזעת של אותיות לטיניות מסולסלות על הכנפיים הקדמיות, עם ראשי התיבות של בעל הרכב

למרות ש-OYWAY ראוי לקבל תואר אבירות מהקיסר היפני על הגנת המורשת, העלית מספר נקודות שהוציאו אותי מאדישותי; -אני מגדיר קלאסי כמשהו חסר זמן, timeless. לתפיסתי עיצוב, מוצר או יצירת אמנות עשוי להיות קלאסי מרגע היוולדו(חשוב למשל על אלבומי פופ/רוק נצחיים, שהצליחו למן יומם הראשון). -אסקורט, ממשיכת דרך לשושלת מפוארת. לא נסחפת קצת? לא כל האסקורטים היו מקסיקו, RS או קוזוורט. כשאני שומע אסקורט, אני קודם כל חושב על ברנדות ואריקות מ***בנות. -אם לדייק בפרטים, תקופת החיקוי היפני תמה באמצע שנות הששים. דטסון 240Z עשתה בית ספר לכל מכוניות הספורט בארה"ב בתחילת שנות השבעים, בדיוק כפי שמאזדה RX7 האכילה את פורשה 924 ודומותיה מרור בסוף אותו עשור. המכוניות של הונדה, יצרן אופנועים מצליח, תוכננו טאבולה ראסה ולא חיקו שום דבר. לא רבות שרדו מאחר ולא רבות יוצרו. מדוע? מאחר ובאותה תקופה אנשים עדיין האמינו במיתוס שנקרא מכונית הספורט האנגלית והעדיפו לקנות MG מידג'ט, אוסטין הילי ספרייט או טריומף שיטפייר שסירבו להניע בבוקר, התחממו בכל הזדמנות וצוידו במנועים אנמיים. מאזדה קוסמו, מכונית הוואנקל הראשונה של היצרן, היתה חיה שונה אף היא - וגם היא קלאסיקה מבוקשת כיום. אני כבר לא מדבר על טויוטה 2000GT... -עוד באותו נושא, סובארו FF1(במקור סובארו 1000), תוכננה ע"י רודולף הרוסקה, אשר שנים ספורות לאחר מכן יתכנן קלאסיקה אחרת בשם אלפאסוד... -בכל הכבוד הראוי, חובב רכב (אלא אם הוא מוטה מראש לטובת אירופה) יעדיף תמיד איזו ענתיקה אירופאית על פני יפנית בת 25-30 שנה... ידידי, אני חובב רכב, מחזיק בשתי מכוניות אירופאיות, אוהב מכוניות מכל מוצא(לרבות יפניות ואמריקאיות) ובלבד שהן עושות לי משהו ושאני מוצא בהן די תוכן מעבר לעיצוב. אירופה ייצרה וממשיכה לייצר מספיק מכוניות משעממות לצד המעניינות, בדיוק כמו השאר...

הגריל והפנסים נראים כאילו הושאלו מסטודיבייקר לארק. ובכלל, האנדרוגינוס הזה מזכיר לי את הוליאנט ספייר האדומה שעברה התעללות יזומה.

תוך כדי חיפוש סרטונים מעניינים על הפורד 39' קופה(מכונית הסליק ממוזיאון צה"ל), גיליתי את הפנינה הבאה: http://www.reddirtrising.com/new/index.php?option=com_frontpage&Itemid=1 מאחר וזה אינו סרט הוליוודי אלא סרט אינדי שצריך לעבור מספר פסטיבלים בעולם, אני מניח שלא נראה אותו בקולנועים בארץ אך ניתן יהיה לרכוש או לשאול אותו באמצעות האוזן השלישית וכיו"ב.

מי שמעוניין לראות את הפורד 1939/1940 בפעולה, מוזמן לבדוק את הקישור הבא:

חבל שבמוזיאון מרובה פריטים וערך כמוזיאון כזה, ההתייחסות למכוניות היא ברמה חפיפית במקרה הטוב. הסמלים של מכוניות השרד נעקרו והמכוניות נראות מרוטות משהו. ההסבר על מכונית הסליק - פורד מודל 1932 הפורד הזו היא ביזנס קופה מודל 1939. זו השנה האחרונה למושב האחורי החיצוני(דיקי סיט) - ובאופן משעשע המכוניות הללו שמשו גם את המון שיינרס, מבריחי האלכוהול בלילות, בזכות ביצועיהן הטובים לאותה תקופה. מספר מבריחים היו לאחר מכן לנהגים הראשונים בנאסקאר והשתמשו בפורדים כאלה במירוצים. הכניסה המסיבית של אולדסמוביל, עם רוקט 88 והדסון(הורנט) למירוצים סתמה את הגולל על הפורדים בנאסקאר עד לתחילת שנות הששים.

חזק ביותר. מזכיר לא מעט את הסיטואציה התחבורתית בניגריה, למעט הפרות. תוהו ובוהו שיש בו משהו משעשע לבעלי עצבים חזקים ומזג קר.

טרם פורסם מחיר לאיוו אך אני מניח שהוא ישאר דומה עד זהה לגרנדה פונטו אבארת'. בדקתי במספר שווקים והבאתי גם מתחרות אחרות לשם קבלת פרופורציות: איטליה (מחיר באלפי ביורו): מיטו 155 כ"ס-18K GP אבארת'-18K 500 אבארת'-18.5K איביזה קופרה-23.6K RS ספורטקליאו-23.5K בריטניה(מחיר באלפי פאונד): מיטו 155 כ"ס-14.6K GP אבארת'-13.8K 500 אבארת'-13.6K איביזה קופרה-16K RS ספורטקליאו-17.1K גרמניה(באלפי יורו), שימו לב למחיר הזהה לשלוש האיטלקיות: מיטו 155 כ"ס-18.1K GP אבארת'-18.1K 500 אבארת'-18.1K איביזה קופרה-23.4K RS ספורטקליאו-22.5K כמובן שכאן גם המקום לתהות איזה בר דעת ישלם 180,000 ש"ח על 500 אבארת', אם הסיפור הזה נכון...

הכנסו לאתר הבא: http://www.omniauto.it/ במסגרת שמתייחסת לתערוכת ז'נבה פתחו את FOTO DALLO STAND ובחרו את היצרן שמעניין אתכם. כל התמונות צולמו בשני ימי העתונות(אתמול ושלשום). צפיה מהנה.

לפי האתר האיטלקי של אבארת', כן. ולעניין הפנים, הצלחתי למצוא תמונה ממוקדת יותר. גם כאן הצבעים אינם בדיוק "חיים", אך התפירה בצבעי אבארת' על המושבים, "שמלת" ידית ההלוכים ולוח השעונים מוסיפים טאץ' מעניין. כמובן שלעומת גרנדה פונטו אבארת', עיצוב הדשבורד כולו הרבה יותר בוגר ובשל. וכך נראים המושבים:

אז על מנת להוסיף עוד קצת עניין לשרשור הזה, הנה דף המידע על פונטו איוו אבארת'. אמנם באיטלקית, אך נתונים הם נתונים, אחרי הכל... http://www.abarth.it/it/CMSIT/Pages/PUNTOEVO.aspx בין ההיילייטס לעומת הגרנדה פונטו אבארת'; -מתלים משודרגים עם מוט מייצב אחורי עבה יותר -הגה אלקטרו-הידראולי במקום חשמלי -דמוי דיפ' מוגבל החלקה אלקטרוני(TTC) -הבדלים משמעותיים בניהוג בין מוד נורמל וספורט -מנוע מולטיאייר חזק(+10 כ"ס) וחסכוני יותר פרטים ניתן למצוא גם כאן; http://www.netcarshow.com/fiat/2011-punto_evo_abarth/ חיפשתי גם תמונות של הפנים החדש. כל שמצאתי היה את זה; על אף הסתייגותי הראשונית מהעיצוב, המכונית הזו נראית מעניינת למדי ומלאה באופי איטלקי תוסס.

ראשית, בחו"ל גרנדה פונטו אבארת' זולה יותר מ-500 אבארת', מוזר ככל שזה נשמע. שנית, בחו"ל, השתיים זולות ביחס למתחרותיהן. בארץ, ב-180K, חמור מי שיקנה.

אני דווקא רואה מקום לדגם חם לפאביה, שבכל זאת משדר משהו אחר מהאיביזה/פולו - ומגדיל את הסיכוי שלקוח פוטנציאלי יקנה דגם זה או אחר של הקבוצה(VW). פאביה vRS החדשה גם מאפשרת מעט קסטומיזציה קוסמטית(3 צבעי ג'אנטים או משחק בצבע הגג, למשל), על מנת שכל אחד ירגיש שתפר לעצמו את החבילה. סביר להניח כי ישנם גם הבדלים קלים בכיול המתלים של השלוש. האם זה מספיק? לטעמי לא, אך יהיה מעניין לבדוק את הנושא אמפירית(כמויות שנמכרו בעולם) בעוד כשנה. בהתחשב במחיר הצפוי בחו"ל, שיהיה כמעט זהה(פער מלמטה של 3%) לקופרה, אינני רואה את צ'מפיון מצליחים לייצר כאן סיפור הצלחה. האם במחיר של 150K ש"ח היא תצליח? אני בספק. לעומת זאת, בהתחשב בתמחור הזול באירופה, פונטו איוו אבארת' החדשה(165 כ"ס) יכולה להכנס בדיוק לנישה זו של מכוניות חמות זולות ולהציע הרבה אופי ויכולת במחיר שלא יעלה על 150K ש"ח, בהנחה וסמל"ת יעבדו נכון כפי שעבדו עם תמחור המיטו - ולא יהיו חמדנים.

התייחסתי למספר נקודות שהעלית באופן ספציפי, אך אני די חולק על האופן הקטגורי שבו אתה מחלק את העשורים השונים. גם עשורים מוקדמים הציעו מכוניות בשלות מבחינה מכנית שיכולות להנות בנהיגה ממושכת - ולהיפך. אגב, לתפיסתי, התקופה המעצבת ביותר למכוניות המודרניות היתה 1965-1975 - ובכל סגמנט אפשרי, מסופרמיני ועד סופרקארס.