קרמבו

למיטב ידיעתי, אין אפשרות לבקר במקום. הוא מיועד לשימוש פנים של החברה, לתצוגות היסטוריות, לשימוש מחלקות העיצוב וכן הלאה. מי שמגיעים לשם הם או אורחי היצרן דוגמת משלחות של דילרים וסוכנים גדולים או עיתונאים. אבל, ואני אומר זאת תוך נטילת סיכון וללא כל ביסוס מחייב, במידה ותתארגן קבוצה מהארץ של בוא נאמר כמה חובבי מותג ובעלי אופלים, רציניים בכוונותיהם, שיחליטו שברצונם לצאת לגרמניה ולבקר במפעל ברוסלהיים על חשבונם כמובן. אני יותר ממוכן להעמיד עצמי כאיש קשר, להפנות את הבקשה לקציני העיתונות ואולי אפשר יהיה לארגן משהו.

מדובר במקרה קלאסי בו מרוב דוגמאות, כל צד יוכל למצוא די טיעונים לתמוך בגישתו. אבל, בשנים עברו גם כאשר מדובר היה במכוניות עממיות, לצד אותה ה"עממיות" הן הציעו גם חדשנות כללית כמו אוסטין 1800 זוכת שנת 1965 עם מנוע רוחבי, הנעה קדמית, מתלי הידרו-לאסטיק, תא מטען של 480 ליטרים ועוד (המכונית עצמה נחלה כשלון, המתחרה האלמונית במקום השלישי דווקא הצליחה לא רע - קראו לה מוסטאנג...), או לפחות חדשנות בקבוצתן כמו עיצוב ההאצ'בק המוצלח של רנו 16 זוכת התחרות ב- 1966 (אגב, במקום השני באותה השנה - רולס-רויס סילבר שאדו). גם פיז'ו 504 (1969), פיאט 128 ו- 127 (1970 ו- 1972 בהתאמה) היו מכוניות שלצד פשטותן הציעו רעיונות חדשים או ביצעו אותם היטב. אגב יוקרה ומכונית השנה הנה פרטי טריוויה למיטיבי לכת: בשנת 69 במקום השני הייתה ב.מ.וו וב-72 מרצדס SL. לצד אותן מכוניות שהוזכרו ברשימה לעיל הוציאה תחרות מכונית השנה תחת ידיה גם זוכות אחרות לגמרי. ראו את NSU RO80 הכישלון המפואר אך הטכנולוגי של 1968, סימקה 1307 ב-1976 או רובר 3500 בשנה שלאחר מכן. בקיצור, הצלחות (אונו 1984) או כשלונות (רובר 2000 - 1964), עממיות (אסקורט ב- 1981) או יוקרתיות (מרצדס S קלאס - 1974) מה שקובע הוא מידת החדשנות או השונות שמביאה המכונית. מעבר לכך, לא בושה לומר שבעשור וחצי האחרונים לא הייתה זוכה גדולה שהעיפה לי את הגג. אני יכול למנות על יד אחת את אלו הראויות ביותר לתואר בשנים הללו (סניק, 156, פוקוס, פנדה ופריוס). גם השנה, מה לעשות שמכוניות הלחם והחמאה, אלו שעם כל הכבוד מושכות את היצרנים החוצה מהמשבר הכלכלי והאקולוגי לא מדליקות לי את פנסי הערפל. מה נשאר? הנישות. אם חושבים על זה, הנישות הן הסיפור של השנים האחרונות ולכן מועמדות מתחום הנישות בעיני נמצאות כמועמדות טבעיות מאוד לתואר.

לא אין לי, עברתי שוב. זו הייתה בעייה כי בשל העומס הרב של מכוניות היו כאלו שלא ממש היו נגישות לצילום. מה שכן, הגרסה שמוצגת שם היא מפוארת בצורה לא רגילה לזמנה וכן לרקורדים שהיו סביב. עם חישוקי סגסוגת, עיטורי ניקל, ריפודי עור חומים מדהימים אה-לה-מרצדס, דיפון לגג, משענות יד וכל מיני חישמולים בתא הנוסעים. אפילו תא המטען עם עור וכל מיני התקני עיגון, כנראה לסקי או משהו כזה.

הנה תמונה שצילמתי את הקדט 'אירו'. יש גם דף מידע אם יש מישהו שיכול לתרגם... חלק מהמכוניות מרתקות במיוחד אלו שיוצרו כפיילוט, כמוכונית קוצבת (PACE CAR), אפילו רקורד סטיישן שהוסבה לרכב צילום של צוות חדשות, ניידות, או לצורך תצוגה יחידה, כמעט לכל אחת מהן סיפור מאוד ייחודי. אבל היינו שם כל כך מעט זמן שפשוט רצתי בין המכוניות, ולאלו המעניינות יותר שגם הוצמד שלט הסבר צילמתי גם אותו. רק אחר כך שמתי לב שהוא בגרמנית...

סשן אחרון... זהו, נגמר. ז"א, יש אצלי עוד כמה עשרות תמונות, אבל הפואנטה עברה. רק עוד כמה מילים, מדובר בגן עדן לחובבי קלאסיקה ולא משנה של איזה מותג. הנגישות שלהם לחלפים היא מטורפת ויש שם אפילו מכונות מקוריות מהשנים ההן כדי לייצר תושבות או כל חלק אחר. הם עושים את כל העבודה מ-א' עד ת' במקום על ידי יוצאי קווי היצור המקוריים (אלו שעדיין בחיים). היות וכל המכוניות נוסעות, בחוצפה ישראלית כבר שריינתי לעצמי ארבע מכוניות לנסיעה קצרה בביקור הבא באיזור רוסלהיים. כל טוב וחג שמח.

עוד שניים ודי

תחזיקו מעמד, עוד קצת

פרק נוסף...

עוד, עוד, עוד

עוד תמונות

שלום לכולם, בשבוע שעבר הזדמנתי לביקור בסדנת השימור, השחזור והאחסנה של חברת אופל כחלק מסיור עיתונאים במקום. קשה לתאר את העוצמה של מראה עשרות על גבי עשרות של מכוניות קלאסיות ונדירות, בשטח כולל שאני מעריך כמגרש כדורגל ועוד קצת. כולן מצוחצחות ומוקפדות עד הפרט האחרון. כולן עם מפתח בסוויץ', מניעות בנגיעה ועובדות באופן החלק ביותר שתוכלו להעלות על הדעת. היו שם כולן החל מהאופנועים הראשונים של אופל, דרך המכוניות הראשונות לשאת את שם החברה, עבור באולימפיה, רקורד, GT כולל גרסאות שלא הגיעו ליצור, מנטות בשלל וורסיות וגרסאות מירוץ, מכוניות קונספט, מכוניות מירוץ טהורות וכל דבר שניתן להעלות על הדעת. כל העושר הזה משתרע על קומת תצוגה וקומת מרתף המכילה עוד כמה עשרות מכוניות כולל אפילו את EV1 החשמלית שעומדת בפינה. לוטוס אומגה שחורה ומפחידה, שלהאזין לצליל שלה אין מקום יותר מתאים מאשר מרתף רב תהודה. אגב, אגף נוסף מכיל כבאיות, משאיות קלות ואת כל מכוניות המירוץ הרשמיות של החברה. מה שהופך הכל לייחודי אפילו יותר היא העובדה שהמקום נכון לעכשיו סגור למבקרים ואינו משמש כמוזיאון רשמי. כך שהתמונות והמכוניות שם לא זוכות להרבה מבקרים. אני לא אוסיף עוד מילים ואתן לתמונות לדבר בעד עצמן. יש הרבה מאוד מהן, אבל פשוט לא יכולתי לעצור את האצבע מלירות פריימים...

מעניין שהזכרת את NSX, כי ממש כמו R8 גם אז נאמרו דברים דומים אודותיה נוכח הקונקרנציה האיטלקית (וגם הבריטית, אז עוד היו דברים כאלו). היא הייתה "מכונית על" שלא דרשה מכונאי צמוד, לא התחממה או התקלקלה ועלתה סכום שפוי ביחס למתחרות. אממה, ההיסטוריה אמרה את דברה ו- NSX על אף כל דברי הלל, לא ניצבת במקומות הראשונים של קלאסיקה אקזוטית. לגבי ההתנהגות והיכולות, אני מודע היטב למחמאות לה היא זוכה בחו"ל, אבל בתוך כל אלו עדיין ניתן להבחין בכך שגם אם היא מבצעת, ומבצעת היטב, את הגרוש ללירה, את המגע החמקמק של כריזמה של מכונית על היא נעדרת. אגב, בהיותה מכונית על אינסטנט היא כן מביאה על עצמה זילות מה של מושג מכונית העל.

אודי R8 עם כל הכבוד ל"הישג" של אודי בפגיעה בול כבר במכונית ה"על" הראשונה "שלהם". היא לא החומר של מכוניות על. היותה היחידה שנמכרה כאן קנתה לה זמן מה של חסד, אבל זה לא מחזיק מים. למה מרכאות - "הישג" - על שום כך שלא הוצגה כאן שום פריצת דרך או מרהיבות יוצאת דופן "על" - כי הביצועים וההתנהגות שלה באופן משוקלל עדיין לא במגרש של הגדולים "שלהם" - כי ההתבססות על מכלולי מדף של למבוריגיני לא באמת מצדיקה את הגאווה שלהם. בשורה התחתונה - מכונית על דה-לה-שמאטע!

אגב רודיוס, המעצב שלה היה לא פחות מאדון בשם קן גריינלי, בעברו ראש ה'royal college of art' בלונדון. מוסד ידוע ומכובד. הרעיון שלו היה לתפוס את הרוח והיוקרה של יאכטות מפוארות... לכו תבינו. אבל למעשה, אחת המטרות המוצהרות הייתה ליצור שונות ובולטות בכל מחיר, עם זה אי אפשר להתווכח. אבל יש מובילי נוסעים שדווקא חוסר החן הבולט שבהם, הנובע ומדגיש את הפונקציונליות הוא הוא זה שהופך אותם למקסימים. אני מדבר כמובן על מולטיפלה טרום מתיחת הפנים הפחדנית.

להערכתי, כמו בתוכניות מסע קודמות, היא אמורה להיות "מכונית העונש" למי שכלי הרכב שלו ישבוק חיים

כן, ידעתי על כפתור השחרור רק בדיעבד. באותו רגע הייתי צריך לנצל שניות ספורות של חסד ו"חוסר תשומת לב" של השומר כדי להגשים חלום ילדות...

מהבחינה הזו היא בהחלט יורשת ל- 300SL ההיא של שנות החמישים. ניסיתי פעם להשתחל לאחת כזו, השילוב של מושב נמוך מאוד, סף כניסה גבוה (חלק משלדת הצינורות של המכונית, ראו תמונה מטה) והגה אדיר קוטר - כל אלו יחד הביאו אותי לחשוב שאחת מן האפשרויות הבאות נכונה; או שהיעוד הוא לחסרי אשכים או בשנים ההן היו לבני האדם יותר חוליות בגב או שמדובר בכלל בדאחקה פנימית של המהנדסים במרצדס.

מדי פעם אני שואל אנשים אודות שביעות הרצון שלהם מהמכונית הפרטית, מפתיע לגלות שלמרות שהישראלי תמיד יהיה משוכנע לחלוטין שהמכונית שהוא קנה היא הטובה בעולם - התשובות לרוב גלויות לב וכנות.

אני מניח שפשוט נכנסו לשם עם באגר ומשאית חול וכיסו הכל יפה יפה. לחלופין מערבל בטון שפשוט מילא את הבור. אני בכיוון?

רוני, כל הכבוד, פשוט כל הכבוד.

אם הייתי צריך לבחור תשובה מתוך הארבע שבסקר התשובה הייתה 4. אבל, למרות שלא זכתה לרייטינג גבוהה, ארצה ללמד סנגוריה על תשובה 3. אחד הביטויים האמיתיים של תרבות מוטורית ובכללה תרבות רכב קלאסי טמון בתת הקטגוריה של שחזור ושדרוג מכוניות קלאסיות. שימו לב איך הוט-רודס שבעבר נחשבו למוקצות מחמת מיאוס (אני מדבר על "החברה הגבוהה" של אספנות הרכב האמריקנית, החבורה המפונדרקת של פאבל ביץ' לדוגמה), אבל היום הן ענף לגיטימי ואף מוערך. שיפוץ מכונית קלאסית והענקת אינטרפטציה אישית (ועל טעם וריח לא נתווכח) היא דרך נהדרת לחשוף עוד אנשים לתחביב הזה. באופן אישי, גם אני "חוטא" בהסבה שכזו עם האסקורט שבסוף תהיה רפליקה של RS2000, למרות מקורה הצנוע בהרבה.

אני קורא פה את התגובות של חברים המצדיקים שימוש בחניית נכים לפרק זמן קצר (כמה זה קצר? שתי דקות? חמש? עשר? אולי נפעיל טיימר?), ופשוט לא מצליח להבין האם מדובר בציניות או שזה באמת מה שהם חושבים. ואז אני קולט, אלוהים אדירים, אתם באמת משוכנעים לחלוטין בצדקת דרככם. מה זאת אומרת "איזון"? מול מי אתה מבקש להחיל "איזון"? בכל מקום יש חניית נכים על כ- 15 חניות רגילות - זה איזון? אנשים המתקשים לתפקד עצמאית, מול אדם בריא שיכול ללכת כמה עשרות ומאות מטרים ברגל - זה איזון? האם לא תפנה מקום בתחבורה ציבורית לאדם מבוגר או נכה כי התחנה שלך עוד רחוקה ותאלץ לעמוד זמן רב? האם לא תעצור במעבר חצייה לזקן או קבוצת אנשים מכיוון שלוקח להם זמן רב לחצות? האם שתי דקות שלך יקרות יותר או שוות יותר משתי דקות של נכה? אתם יודעים מה, גם אם אתם משוכנעים במאת האחוזים שמה שאתם עושים נכון ולגטימי, עם יד על הלב - האם תוכלו לעמוד ולהסתכל לנכה בעיניים כשהוא ימתין שתפנו את מקום החנייה שנועד לו? אני לא אוהב את הדוגמאות האישיות הטרגיות, אבל לשני חברים שלי שבשחרור מצה"ל הזדכו גם על רגל, יש לא פחות מאשר בושה להשתמש בחניית נכים. אלו שני בחורים צעירים, מבריקים, שעבורם שימוש בחניית נכים היא כורח, וכזה שבצידו בושה רבה. אתם חושבים שעל בושה זו והקושי הטבעי שמונח לפתחם יש לכם זכות להוסיף? אל תענו לי אפילו.

שלום רון, קודם כל אל תתרגש מהתגובות, יש אנשים שעזרה או סתם רוח טובה אינה בלקסיקון שלהם. או שנמצאת בלקסיקון שלהם רק מתעריף מסוים. עצה כללית שלי, אל תתעסק אפילו עם מישהו שמתמקח יותר מדי על הכסף - הוא לא שווה את זה. מה שכן, היות ומדובר בבת עינם של האנשים, טוב תעשה אם תפרט (במגבלות של מה שאפשר לספר בפומבי) בדיוק את אופי השימוש במכונית, סייגים וכו'. חוץ מזה, האם פנית בעניין ליבואנים? אני מניח שמנת חשיפה כזו היא משהו שעשוי לקסום להם.

את מה ששלומי ובאגירה מתארים חשתי בעצמי אחרי נהיגה בקאיין טורבו. אני, שסולד מכלי הרכב הללו, שממש כמו BAR72 די בז לאנשים הרוכשים את חזירי השופוני הללו. אבל יש נקודה בה אתה יכול להעריך מאוד כלי רכב המציג יכולות דינאמיות גבוהות גם בלי ההקשר החברתי שלו. אז נכון שחלק ניכר מרוכשיו הם אנשים בעלי חיבה יתרה להדפסי נמר על בגדיהם, תשכיטי זהב מצועצעים ופסלי נשרים ואריות בכניסה לחצר הבית. אבל שוב, בין לחבב את טיפוסים אלו לבין להעריך כלי רכב על יכולותיו יש הבדל. אין משמעות ההכרה בהישג ההנדסי של תפלץ מסוג זה היודע מנהגי כביש מהם הסכמה עם ההצדקה לרכישתם.

מעבר לציניות, שאלת שאלה מאוד מעניינת. היא מעניינת מכיוון שכיום תעשיית הרכב העולמית נתונה בסחרור שאחד ממאפייניו הם ערבוב רבתי של הסגמנטים והקטגוריות השונות (בעיקר מכיוון ששיתוף פלטפורמות הפך את זה לקל למדי, אבל יש גם סיבות נוספות דוגמת שיווק ומציאת נישות חדשות). בנוסף ניתן להבחין באופן ברור בצמיחה כלפי מעלה בממדי המכוניות החדשות מה שגורם ליצירת "חללים" אשר מתמלאים במצטרפות חדשות. דוגמא: פולקסווגן פולו (המשתייכת לפלח הסופר מיני) שבמרוצת הדורות הלכה ותפחה עד כדי שבדור הנוכחי היא כמעט וזהה לחלוטין במידותיה לגולף דור שלישי (קומפקטית), צמיחה זו יצרה חלל שהתמלא על ידי לופו ופוקס בזמנו, במידה והן היו ממשיכות להיות מיוצרות והיו צומחות מעלה גם כן, היה נוצר צורך למלא את חלל זה שוב וחוזר חלילה. אך מעבר להסבר קצר, פשטני ותמציתי זה להלן החלוקה הסכמטית הכללית כפי שמקובלת באירופה למכוניות נוסעים: A - מכוניות מיקרו ועירוניות - סמארט, פיז'ו 107 B - סופר מיני - אופל קורסה, פיז'ו 207 C - קומפקטיות - רנו מגאן, פולקסווגן גולף D - משפחתיות גדולות (ולא "מנהלים"!) - הונדה אקורד, פולקסווגן פאסאט (בתוך קטגוריה זו יש תת חלוקה ובה יש מכוניות יוקרה קטנות כמו אודי A4, ב.מ.וו סדרה 3) E - מכוניות סאלון - יגואר XF, אודי A6 F - פאר - לקסוס LS, מרצדס S קלאס (לכאן תתפלא שייכות גם פורשה פנאמרה ומזראטי קוואטרופורטה) S - קופה ספורטיביות - אחת הקטגוריות הנרחבות מבחינת היצע וסוגים, החל באודי TT עבור בקורבט וכלה בבוגאטי ווירון כולל גרסאות פתוחות ורודסטרים H - לרוב מתייחס לטנדרונים - סיטרואן ברלינגו, רנו קנגו M - מיניוואנים - למעשה קטגוריה הכוללת החל מסיטרואן C3 פיקאסו ועד פורד גלאקסי J - רכבי שטח - מחולק לקטנים (ניסאן ג'וק, טריוס) בינוניים (פולקסווגן טיגואן) גדולים (ג'יפ גרנד צ'ירוקי) וחזירים (קאדילק אסקלייד) ויש קטגוריה נפרדת לטנדרים למיניהם. כאמור זו חלוקה מאוד מאוד כוללנית, שים לב שלא מעט מכוניות מודרניות בעצם משתייכות ליותר מקטגוריה אחת, זו מגמת הערבוב שהזכרתי. איך מחליטים מי נכנסת לאיפה? שאלה טובה, בגדול המדד המקובל הוא בסיס הגלגלים. אבל זה כבר משהו להודעה אחרת לגמרי, שאין לי זמן, או כוח להיכנס אליה. החברים מוזמנים להמשיך את המלאכה עבורי.