קרמבו

אין סתירה בין הדברים שלי למה שכתבת, אין לי בעיה עם שיפורי רכב כאשר הם נעשים ברמה הגבוהה ביותר, תוך הקפדה על איזון בין הרכיבים שחוברים למכונית המשופרת. אין לי גם מושג וקצה מושג מה מהותם בדיוק או מה טיב השיפורים שנעשו במכוניות הללו. מה שאמרתי נגזר ממה שעולה מהסרטון, זה מה שהאנשים בבית ראו וזה מה שמעצב את 'דעת הקהל' מכוניות משופרות = סכנה, מירוצים = סכנה.

קודם כל, מתוך חובת הגילוי הנאות: ארבעת הטמבלים בסרטון הם מהנזקים התדמיתיים החמורים ביותר איתם נצטרך כל אחד ואחד מאיתנו חובבי הנהיגה להתמודד בבואנו להסביר לזולת את העובדה שאין סתירה בין שיפור כלי רכב ופגיעה ברמת הבטיחות שלהם. שאין סתירה בין נהיגה ספורטיבית לאחריות בטיחותית כלפי הסובבים אותנו. אבל הבוקר הפנו אותי לידיעה הבאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4054473,00.html וליתר דיוק לשני האייטמים הראשונים בה, 1. אם שהניקה את בנה במהלך נסיעה בכביש 1 2. אם שהחזיקה על ברכיה את בנה בן ה-3 בזמן נהיגה. למה לא הופכת המשטרה את שתי אלו לסמל לחוסר אחריות, לזלזול בנהיגה, בחיי אדם. הדברים הללו חמורים הרבה יותר מארבעת הליצנים ב'מירוץ'. איפה השוטרים האמיצים במקרה הזה? איפה המכשור הטכנולוגי? התחכום ועבודת הבלשות, המז"פ של יירוט ארבעה כלי רכב, איפה אבוהב שיברבר את ססמאות ארגון השיטור הפרטי 'אור ירוק'? אה, זה לא מוכר, זה לא מאפשר להכתים ציבור שלם ושומר חוק ברובו. יש כאן זילות של רייטינג, של ברברת, שטחיות וקשקשת שבינה לבין בטיחות או מאבק בתאונות אין דבר וחצי דבר.

אגב, למנוע ה-V12 של יגואר יש היסטוריה מפוארת. ראשית היה זה סך הכל המנוע השני שפותח עצמאית על ידי יגואר (קדם לו ה-3.8 ליטר שישה צילינדרים בטור שצמח מאוחר יותר ל-4.2 ליטר). הוא קרוב משפחה של מנוע שפותח לכתחילה למכוניות המירוץ של יגואר בלה-מאן ומאוחר יותר הוסב למכוניות כביש. במקור הוא הוצג עוד במחצית שנות ה-50 (אני יודע את זה, אבל לא את השנה המדוייקת, חן? יש לך מידע אחר?), הנפח ההתחלתי היה 5 ליטרים. לכביש הציבורי הוא הגיע רק ב-1971 כאשר הראשונה לקבל אותו הייתה ה-E-type MKIII. אבל אז עדיין בקיבולת של 5.3 ליטר. אז הוא הפיק בין 245 ל-295 כ"ס בתלוי במגבלות זיהום אוויר ופליטת מזהמים (ותחשבו כמה מזהם היית צריך להיות בתחילת שנות ה-70 כדי לא לעמוד במגבלות...). אני לא כל כך זוכר או מכיר את ההתגלגלויות של המנוע הזה מבחינת נתונים, אני יודע שבתחילת שנות השמונים הייתה לו גרסה עם יחס דחיסה גבוה במיוחד והזרקת דלק, אבל לא למטרת תוספת כוח אלא לחיסכון בדלק (נשמע לי מוזר, אבל שוב, אני לא מכיר לעומק את הסיפור שם). בתחילת שנות התשעים (אולי ב-92?) הנפח הועלה ל-6.0 ליטר, ואם אני לא טועה, שם זה גם נעצר. בקיצור, באמת אחד מסמלי איפריית הרכב הבריטית המפוארת זצ"ל.

כשאתה צודק, אתה צודק. לקחתי חזרה

למען הסדר הטוב, טשטש את הלוחיות בתמונות. אני לא יודע אם הבעלים היה רוצה מספרים גלויים בפורום.

הי אייל, במבחן ההשוואתי הזה חברו כמה גורמים ליצירת קרקע למבחן השוואתי. העיקרי שבהם: ההגעה הסמוכה מבחינת תזמון של פאסאט, מונדיאו אקובוסט, אינסיגניה וגם סיטרואן C5 עם המנוע והתיבה החדשים לשוק הישראלי יצרו מצע נוח להשוואה, היה די פספוס לבחון כל אחת מהן בנפרד. במקרה כזה גם אם יש פערים כאלו ואחרים במחירים או בהספקים, ההזדמנות לבחון ארבע משפחתיות גדולות אירופיות בעלות אי אלו קווי דמיון משותפים הייתה מתבקשת. לגבי רמות האבזור, לצערנו לרוב היבואנים אין מכונית הדגמה מכל אחת מרמות האבזור, בטח בקטגוריה זו. אנחנו משתדלים שהמכוניות הנבחנות תהיינה זהות או מקבילות בכל הנוגע ל'חומרה' (הספקים, משקלים, ממדים, ביצועים, תיבות הילוכים וכו'), את פערי ה'תוכנה' (גימור, אבזור, תוספות מיוחדות) אנחנו משתדלים לצמצם בהתייחסות למה שכתוב במפרטים ולא בהכרח לרכב המבחן הספציפי. אידיאלי? לא, אפשרי? כן.

על הצירוף של אלכוהול, נהיגה, הריגה וסלחנות בלתי נסבלת, מתוך טור העורך מגיליון 137 (אוגוסט) של "הגה": "בתאריך ה-11 ביולי פורסמה במוסף "24" של ידיעות אחרונות כתבתו של אודי עציון, כתב הרכב של העיתון. הכתבה שאף הופיעה על השער, סיפרה על הצעת חוק שמקדם משרד התחבורה, ולפיה רף אחוזי האלכוהול אצל צעירים יהיה אפס – קרי, איסור מוחלט על נהיגה לאחר שתיית אלכוהול בכל כמות שהיא. על משרד התחבורה הפסקתי כבר מזמן לכעוס, אולי לרחם היא המילה המתאימה יותר, אבל הפעם מגיע להם כל הקרדיט. סוף סוף צעד לכיוון מדיניות של אפס סובלנות כלפי עבירות בריונות כביש, אלו שבבסיסן זלזול בנהגים האחרים. אבל רבותי, צעירים זה לא מספיק. אפס אחוזי אלכולהול הוא רף שיש להחיל על כל הנהגים, המסר חייב להיות ברור וחד. אחרי אלכוהול מכל סוג או כמות (גם אם מדובר בנטילת תרופה בעלת אחוז כוהלי) – אין נהיגה. מי שמתחיל לכמת ולהגיד כמה כן וכמה לא מזכיר לי את הגברת מהבדיחה על ההצעה המגונה תמורת מיליון דולר לבילוי של לילה או חמישה שקלים. ברגע שהסכימה לראשון, פרוצה היא כן, עכשיו רק נסגור את המחיר... אבל אני לא משלה את עצמי, גם אם ייבחרו אנשים לעבור על החוק, הם יוכלו להמשיך לקטול את משתמשי הכביש האחרים ללא חשש. תמיד תהייה שם מערכת המשפט הישראלית להגן על זכותם לעשות כן. במיוחד אחרי פסק הדין במשפטם של הזוג פנינה תורן ועמרי נעים שנאשמו בדריסת הילד אמיר בלחסן, הפקרתו וניסיון לטשטש את עקבות מעשיהם. אתם יכולים לשבת ולפלפל את הסוגיה המשפטית כמו הייתה סטייק אנטריקוט, ולערום עליה תילי תילים של הסברים מלומדים כפי שעשו סנגורי הזוג. אבל מבחינתי אפשר פשוט לקחת את כל המערכת העקומה הזו, לנגב בה את אחורי המדושנים ולדחוף אותה לזוג, לעורכי דינם ולשופטים עמוק ב..." רלוונטי מתמיד...

שלום רן, שמי קינן כהן, עורך מגזין "הגה". אני בהחלט מסכים עם כל מה שכתבת ויותר, אבל לא עם טענתך כלפי אנשי התקשורת חבריו של טל. ברשותך אפילו ארשה לעצמי לרשום חלק מההצעות שלך כרעיונות לפעילות בתחום בטיחות הדו"ג לזכרו של טל. אבל עזוב, בוא נמשיך את הדיון הזה בפרטי, נשאיר את השרשור הזה לפרידה מטל. קינן

שלום רן, ראשית, איני מתיימר לענות בשם כל אנשי המדיה העוסקת ברכב, תחבורה ובטיחות. אני עונה על פי השקפתי האישית. אני דווקא מוצא בהתמודדות עם מותו של טל שביט המון בגרות ואיפוק, בעיקר מצידנו כתבי הרכב חבריו. קל היה כמו לאחר רבות מהתאונות הנוראיות המתרגשות עלינו לאחרונה לזעוק בגרון ניחר ולדרוש את ראשו של הנהג ולשפוך את דמו. להרים קול זעקה מרה ולדפוק על כל השולחנות של כל הפקידים, אבל זו פעולה קצרת מועד ובעלת אפקטיביות קצרת טווח גם כן. אתמול דיברתי על זה עם שני עמיתים למקצוע, על הצורך לקחת את המורשת של טל ולהצעיד אותה קדימה, לפעול בכל הערוצים העומדים ברשותנו כדי להפוך את המוות הנוראי שלו לנקודה ארכימדית שממנה נוכל לקדם, להסביר, ללחוץ ולדרוש פעולות של ממש. אבל, דרכו של טל, שהיא הדרך הנכונה היא לא לרוץ ולהתנפל על הנושא, אלא לפעול באופן שקול, מתוכנן ומתוזמן. לבנות רשימה של יעדים, להתוות אופני פעולה, ערוצים, מעקב אחר ההתפתחויות וכן הלאה והלאה, בקיצור לפעול אסטרטגית ולא אמוציונלית. מעבר לזה, בנוגע לסיקור המוות של אבי כהן, הדבר האחרון שאני באופן אישי ארצה זה משהו שאפילו מתקרב לפומביות הצהובה לפרקים שלו "זכה" המנוח. משפחתו של טל יקרה לנו, אני מאמין בצורך להניח בשלב הראשון למשפחה להתמודד עם האובדן, ורק בשלב הבא להתחיל לפעול ברוחו של טל. דווקא בשל היותו של טל חבר קרוב ויקר של רבים כל כך, אנו ממש מצווים לפעול בעדינות, בזהירות וברגישות. טל היה זה ש'שכב על הגדר' עבור דורות אופנוענים, אך זה לא הופך גם את זכרו לנחלת הכלל ולשימוש הציבור.

יא אללה, היום עם כל הסמארטפונים האלו, הילדים בתיכון יכולים להגיב ממש בזמן ההפסקה...

אולי היה זה ההלם, אולי רק הצורך לעבד דברים, להניח לפיסות ולשברים שהתעופפו כשהכל התפוצץ לי בפנים בצהרי יום רביעי, אולי פשוט לא הצלחתי לפתוח את הדלת הזו ולראות מה מעבר לה. אבל שני דברים היו שם מהרגע הראשון, המשפט ההוא שלא הספקתי להגיד לו בדיון המתגלגל שלי ושלו על המכונית האמריקנית האולטימטיבית והדבר השני הוא שני הבתים האחרונים מהשיר ההוא, היפה כל כך שמתגלגל לי בראש מהרגע שקיבלתי את הבשורה, "בין לבין העיר סגורה עכשיו תלמידים שלו יושבים בה הוא יזכה בה במילה אחת מזמן כבר מילים לא נגעו בה הילדים עוד מחזיקים בכוח ונראה שהתעייפו מזמן כבר שבועיים מסתובב גבוה ייקח אותה ויברח ונדמה שישוב" השיר הזה 'ונדמה שישוב' שייך ללהקת פונץ' ואת המילים כתב בין השאר אלי שאולי, כתב רכב וקולגה של טל למגזין 'אוטו' שהוא גם חבר הלהקה.

אייל, כבעל גולף GTI, אם אתה צריך לעבור למשפחתית גדולה (למען השם, תניחו כבר ל'מכוניות מנהלים' לשקוע בתהום הנשייה) - הבחירה שלך צריכה להיות מונדיאו אקובוסט. אמנם לא ביצעתי השוואה ישירה, אבל בתחום הדינאמי אם ישנו פער בינה לבין 159 ואני מדגיש שוב, אם יש פער - הוא קטן מאוד. מדובר בחבילה חזקה, מתנהגת, מאובזרת, שימושית, כזו שרק חדי עין ומבינים יודעים להעריך, עם הקרבה קלה בתחום הנוחות - ממש כמו, כמו גולף GTI... בעודף שישאר לך תוכל לממן את הדלק, ותאמין לי, לכבדי רגל ימין כדאי לשמור בצד לא מעט כסף לדלק עם המונדיאו.

מבחן זהה מבחינת הרכב המתחרות נערך גם ב"הגה", והתוצאה הייתה דומה. סיטרואן C5 אכן קיבלה את מה שהייה חסר לה בהיבט של תיבת הילוכים ומנוע, אבל לאור מה שמציעות המתחרות היא עדיין ממוקדת מדי בפלח שוק המבקש בעיקר נוחות ומשהו מניחוח האוונגרד הייחודי של סיטרואן. אופל היא המכונית הכי הכי "על הנייר" עם יחס הספק-מחיר-ממדים טוב, אבל כל זה לא מתחבר כמו שצריך בפועל, אם זו ההתנהגות, תא הנוסעים (שדווקא הרשים בנסיעת ההתרשמות בגרמניה, אז נהגתי באחת מאובזרת עד השיניים), תפקוד תיבת ההילוכים וצריכת הדלק. מונדיאו שיהיה ברור היא הבחירה האישית שלי. זו פשוט מכונית נהדרת למי שנהיגה אצלו במקום הראשון, כל כך הרבה כוח ממנוע פשוט פנטסטי, הגה מעולה, שלדה הדוקה ומתלים מרסנים היטב. אז אפילו שתיבת ההילוכים לא מבריקה בשימוש עירוני, אפילו שתא הנוסעים לא יוקרתי דיו והנוחות לא מרשימה - זו פשוט מכונית שיכולה לשאת בגאון את התואר "תחליף GTI " למי שהאוריגינל צפוף לו מדי. אז כן, פאסאט ניצחה, אך ניצחון דחוק. כי בניגוד למה שמעניין אותי כחובב נהיגה וגם את מרביתכם אם אתם נמצאים כאן, תוצאת מבחן דרכים השוואתי נגזרת ממכלול גורמים שאחד מהם (בעל המשקל הסגולי הגבוה יותר למעשה) הוא התאמת המכונית לקהל היעד. כאן, פאסאט מצליחה לעשות שני דברים: 1. להיות המכונית בה עובדים כל המכלולים בהרמוניה הנכונה ביותר, 2. לספק את מה שדורש האדם הסביר ממשפחתית גדולה לבצע באופן טוב ובצורה עקבית דרך כלל הסעיפים. לגבי תג המחיר שלה, אמת, הוא גבוה, גבוה מדי וגם זה נכתב בפירוש. אבל בפועל צריך להבין שלמרות שהיא לא מצדיקה אותו היא עדיין מכונית טובה יותר מהאחרות בציון הכולל. זו הכרעה דחוקה, ואני לא מתבייש לומר שרעדו האצבעות על המקלדת כאשר כתבתי את זה, אבל הוא לא גבוה במידה שיהפוך אותה ללא כדאית בהשוואה זו. אני באמת לא מתכוון להתנצח כאן עם כל אחד שינופף ברשימת האבזור של ההיא, בביצועים של הזו ובתג המחיר של השלישית. מבחן השוואתי של דפי נתונים הוא משהו שאני לא נוטה להחזיק ממנו. אני יודע שרבים כאן לא יקבלו את מה שכתבתי, זאת מכיוון שהם, ממש כמותנו, נהגו בכל המכוניות הללו באותם תנאים באותו היום ממש, בדקו את הנוחות שלהן על אותו קטע כביש, בדקו אותן בתאוצות מעמידה, תאוצות ביניים, מבחני בלימה, הם מיששו את כל התאים בזה אחר זה, ישבו בכל המושבים האחוריים והטעינו אותו תיק לכל אחד מתאי המטען, ישבו וניהלו דיונים סוערים על כוסות קפה דלוח של תחנות דלק נידחות אודות טיב האחיזה של כל אחת מהן... ועדיין הגיעו למסקנות אחרות לגמרי (חוץ ממך רוני...).

שלום לחברי הפורום, בגיליון מרץ של מגזין 'הגה' תפורסם כתבה הסוקרת את הרפורמה בתקנות היבוא של מכוניות אספנות, והדיונים האחרונים של אנשי משרד התחבורה בנושא. לצורך כך, אשמח אם תוכלו לסייע בידנו ולהעביר אלי תמונות באיכות ורזולוציה גבוהה ככל האפשר של מכוניות אספנות (ללא הבדל לאום, דת גזע ומין) הממתינות במחסני המכס או הנמלים השונים. התמונות הן תמונות אילוסטרציה על מנת ללוות את הטקסט הכתוב. כמובן שפרטי המכוניות, מקום הצילום וזהות הבעלים לא יפורסמו במידה ואינם מעוניינים להיחשף. את התמונות בצירוף פרטי התקשרות ניתן לשלוח לדוא"ל: [email protected] בתודה מראש, קינן

וגם לא מהיכרות אישית של רוכלים בהודו, יצרני שעונים מזויפים, נהגי מוניות ואנשי העולם התחתון... כל מה שאני אומר שהתדמית הזו לא דבקה בנגני הפילהרמונית, גננים ופקחי טיסה

לפותח השרשור, לפעמים אנחנו אכן רואים חלק מאוד קטן מהתמונה הכוללת. להשליך ממנו על ככל המציאות זה קצת מרחיק לכת. באותה נשימה, אין ממש מנוס מלהכיר בזה שממש כמו רוכלים בהודו, יצרני שעונים מזויפים בסין ונהגי מוניות ברוב העולם, גם השוטרים ובעיקר שוטרי הסיור בישראל הרוויחו את מעמדם הנקלה במו ידיהם. תדמיתם כקטועי אונת מוח ימנית או חבורת טיפוסים משונה וססגונית שבמקרה במקום להתדרדר לפשע התדרדרו למשטרה . בינינו, אלו ואלו מרגישים שהם מעל החוק, נושאים נשק, מטילים אימה על סביבתם , רגישים לכבודם ומגיבים באופן קיצוני על פגיעה בו...

קודם כל הדבר האחרון שאני רוצה שיצטייר מדברי זה שיש לגיטימציה לעבור ברמזור אדום. אבל יש שתי נסיבות מקלות, הראשונה היא שלא סביר שבכל פעם שאגיע לצומת מרומזרת עם אותו משטח תלוי משקל הפתרון יהיה להתחיל לעשות רונדלים רק כי מישהו לא כייל כראוי את משטח הדריכה. השוטר החביב מהתרחיש השני (שאגב, הפתיע אותי לחלוטין במעשה התבוני שלו), מספק ולו בדל הוכחה לכך. הסיבה השנייה היא, שבסיטואציה המאוד נקודתית ההיא, עם שדה ראייה נרחב, תנאי ראות טובים מאוד, נקיטת מקדם זהירות בטרם הכניסה לצומת ובסופו של דבר חצייה מאוד מהירה של שטח הצומת - מצאתי את זה כפעולה הנכונה (להזכירכם היו לי דקות ארוכות לבחון את המצב).

התקנת לוחית מתכת מתחת לגחון הקטנוע או האופנוע זו אחת ההצעות האוויליות שהוצעו אם אני לא טועה בידי הגורמים הרשמיים. הדבר האחרון שאתה רוצה זה להתערב בחלוקת המשקל ובאיזון של כלי קל משקל, אפילו שזה נמוך ומוריד את מרכז הכובד ובלה בלה בלה... מרחקי העצירה, ספיגת המהמורות, שיווי המשקל בפניה וכן הלאה. שלא נדבר על כך שאתה הופך את הכלי לגיליוטינה במקרה של החלקה, פגיעה של לוחית מתכת בך או בעובר אורח ביש מזל היא ממש לא דבר נעים. אגב, באופנוע גדול (ב.מ.וו K1200LT) לא נתקלתי בבעיה כמעט, עם כלים אחרים, זה כמעט תמיד קורה. עצוב לומר, אבל היו פעמים שבלית ברירה עברתי ברמזור אדום אחרי המתנה של המון זמן (צומת וויתקין, בערך ב-3:15 לפנות בוקר) אני מדבר על סדרי גודל של 10 דקות ומעלה בהן לא חלפה חצי מכונית. בפעם אחרת (צומת גן שמואל) זה קרה לי וכשהסבתי את תשומת ליבו של השוטר בניידת מעבר לכביש הוא ירד, בדק שאין תנועה וסימן לי לחצות את הצומת.

תיעוד מהשטפונות באוסטרליה, מה שמתחיל בתור זרימה חזקה בפני עצמה, תוך שניות הופך למופע אימים בו מכוניות נסחפות כמו ארגזי קרטון ותוך דקות מנקה את כל מגרש החניה. כל הכבוד לבעל הפטרול שהציל את הכלי שלו כנראה שניות לפני שהיה הופך לאמפיבי בעל כורחו, לא לפני שזכר לנעול את הטבורים של הגלגלים הקדמיים. אני לא יודע כמה זה היה חכם, העסק יכל להיגמר אחרת לגמרי. אגב, שימו לב בנקודת זמן של 1:58 אימפרזה STI עם כונס אוויר שהפך לכונס מים.

יש נקודה אחת שצריך לזכור כאשר מדברים על מכוניות מיצור המוני. כאשר יושבים המתכננים, המהנדסים, מהנדסי השלדה, המתלים וכל שאר בעלי התפקידים, הם פועלים תחת מגבלות מסוימות. הכיול איתו מגיעה המכונית, וכרגע אני עדיין מדבר על כל מכונית ולא בהכרח מכוניות ספורט, הוא תוצאה של סדרת שיקולים ופשרות. ככל שמתחדד ייעוד המכונית כך הולכים ומתחדדים המאפיינים השונים המרכיבים אותה; מתלים מוקשחים הם חלק אחד של המרכיבים, אבל יש גם עיבוי של מוטות מייצבים, חיזוקי שלדה, קוטר בלמים ואפילו מינון שונה של חומרי בידוד (דוגמה לכך היא גולף GTI וגם MX5 בדור הנוכחי, בהן בכוונת תחילה חודרים לתא הנוסעים צלילי המנוע והאגזוז). אבל, למרות החידודים הללו, יש רף מסויים שעדיין תוחם את מידת השינויים שניתן לעשות במכונית. שינויים אלו מוגבלים לעיתים בשל האפשרות לעבוד עם ספקי משנה מסויימים שמייצרים עבור כלל רכבי החברה את בולמי הזעזועים, לעיתים בשל העובדה שכיול מתלים הוא תולדה של תהליך הכולל שעות מסלול, הסקת מסקנות, כיול מחודש וחוזר חלילה עד קבלת התוצאה הרצויה. שתי הדוגמאות הללו באות רק להסביר את סוגי החסמים שמונעים התקנת רכיבי קצה או כיול טוב יותר, לשתיהן יש השלכות כלכליות על עלויות הפיתוח של המכונית. עד כאן הבעיה, את הפתרון ניתן למצוא בשני אופנים. הראשון אינו בשליטה שלנו והוא החלטה של היצרן לבנות גרסאות יותר ממוקדות של המכונית, כאלו שיוצאות לאחר שהמוצר התחיל להחזיר את עלות הפיתוח שלו (אבל לא רק). דוגמאות לכך הן כל משפחת ה-FQ של לאנסר איוו, גרסאות RB של אימפרזה טורבו, CUP של רנו, ב.מ.וו M3 GTS וכן הלאה וכן הלאה. פתרון אחר הוא התאמת המכונית להעדפות ספציפיות על ידי רכישת מוצרי אפטר מרקט שיחדדו עבור המשתמש הספציפי את התכונות בהן הוא חפץ, החל מריכוך וכלה בהקשחה. כך או כך, הטענה כלפי היצרן עצמו היא לא רלוונטית. תחשבו על זה ככה, דווקא במכוניות ספורט מידת החופש לשנות ולבצע קאסטומיזציה של המכונית הוא דבר מבורך ומשהו שבעבר היה פחות נפוץ או קל לביצוע.

המבחן לא זמין עדיין ברשת, כי הוא פורסם בראשית ינואר ואנחנו מקפידים על השהייה בין הפרסום למנויים לבין העלאה לאתר. ברגע שיעלה, אני אעדכן את הפורום. אבל סתם למי שמתעניין, בשורה התחתונה זו עדיין הגולף GTI שעושה עבודה טובה יותר בכל הקשור להנאה מנהיגה ועושה חשק לעוד כמה הקפות. מה שמראה שחשק או כל מה שתרצו לקרוא לדבר המסויים שמבדיל מכונית מרעותה לאו דווקא בתחום המכאני, הוא לא נחלת מותג מסויים או ארץ ייצור. לעומת זאת ולהבדיל, במבחן של ה- A1 והמיטו, בנוסף לעובדה שאף אחת מהן לא יוצאת דופן בהיבט ההנאה מנהיגה, לאודי קשה יותר לצאת החוצה ולנסוק למקומות בהם היא מעוררת את היושב בה או מביט בה. אגב, ניב, הגולף GTI לא כונתה 911 לעניים אלא "911 של הקומפקטיות החמות"

נהגת שודים כתבה: אפשר גם אפשר, בדומה לכך שגם אם אנהג כחוק, אבל בגלל הטמבל שתקוע בנתיב השמאלי אצטרך לעקוף מימין - אני אקנס. במקרה זה את הטמבל בנתיב השמאלי מחליף חולה ה'פארקינגסון', אז נכון שכמו בעקיפה מימין, אפשר לחנות לידו עקום גם כן - זה לא אומר שאי אפשר להעניש על זה. ההבדל אגב הוא שעקיפה מימין היא אקט קצר, שמתבצע נקודתית ולא סיטואצייה מתמשכת כמו חניה עקומה שגוררת חניה עקומה שגוררת חניה עקומה וכן הלאה.

BUKI כתב: לא מדויק, מכונית ספורטיבית אחת כן זכתה בתואר: שנת 1978 - הזוכה הייתה פורשה 928

בעבר התייחסתי לתופעה המכוערת הזו באחד מהטורים שלי, בעקבות זאת פרסמתי במשך מספר חודשים, ואני עדיין מפרסם מפעם לפעם תמונות של לוקים במחלה הנוראית הזו. הרשיתי לעצמי לצרף את הקטע: "הם חיים בינינו, נראים ממש כמוני וכמוך, יש בהם בעלי רמות הכנסה שונות, בעלי מקצועות חופשיים, אקדמאיים, שכירים, עצמאיים, חובבי תחרויות קפיצה בחבל, נשים, גברים, מנהלי היי-טק ופועלים קשי יום, סטודנטים, זקנים וצעירים. המכנה המשותף לכולם היא המחלה, מחלת ה"פארקינגסון". אנשים אלו סובלים מהפרעת נכות נוראית. בשל כשל מוטורי בסיסי הם אינם מסוגלים להחנות את כלי רכבם כראוי בתוך הסימנים המיועדים לכך. אתם תבחינו בישבן מכוניתם בולט אל נתיב הנסיעה שלכם, במרחק העצום בין דופן המכונית לשפת המדרכה, מרחק הגורם לך לתהות האם הם הלכו ברגל מהמכונית למדרכה או שמא לקחו מונית? תמצא אותם חונים בניצב למדרכה כשחצי מכונית בחנייה אחת ומחציתה באחרת, חונים באלכסון תוך חסימת שתי חניות ולעיתים יותר. אלו הם "נכי החניה". אין הרבה מה לעשות איתם, וזה כנראה באמת ובתמים הרבה מעבר לתחום הבנתם, בפעמים בהן הערתי על כך לחונים הסתיים הדיון בקרבה לקטטה או סתם בחוסר הבנה מוחלט להטפה. אבל מדובר ביותר ממפגע עירוני, מדובר בסימפטום לחזירות, להתנהגות הרואה בשאר משתמשי הכביש כאלו שאינם ראויים ליחס או התחשבות ותפיסת האחר כלא ראוי למתן תשומת לב. אני חונך כאן פינה קטנה בה אפרסם מדי חודש "חבר" במסדר חולי הפראקינגסון שנתפס בעדשת המצלמה, זיהית את עצמך? ברוך הבא למועדון..." אגב, בעקבות הטור, הגיעו מדי חודש אי אלו תמונות שהוכיחו שהמציאות העקומה עולה על כל דמיון...

אגב צ'יטה, למי שלא מכיר מומלץ מאוד להרחיב את הקריאה אודות המכונה המשוגעת הזו. למי שמתעצל (וגם כדי להשוויץ...): השנה היא 1963 וג'נרל מוטורס מחליטים לפרוש מעולם המירוצים באופן רשמי בכל אופן. את המושכות תופס בילי תומס שכבר בנה לעצמו מוניטין כמשפר ומפתח מנועי קורבט. עם קצת עזרה מהג'נרל הוא מחליט לקחת את העניינים לידיים ולא להפקיר את המסלולים בידי קרייזלר ופורד. הוא פותח ספק מפעל ספק סדנה באנהיים, קליפורניה בסיוע ג'נרל מוטורס ומתחיל לעבוד על הצ'יטה. המכונית הראשונה קיבלה מנוע קורבט ששופר והוגדל ל-6.2 ליטר והפיק 520 כ"ס. פסיכי למדי בהתחשב בעובדה שאורך המכונית הכולל עמד על קצת יותר מ-3.5 מטרים (פחות מחיפושית, וכחצי מטר יותר ממיני). השלדה עשויה הייתה מצינורות ובתחילה נבנה הגוף מאלומיניום ומאוחר יותר מפוליאסטר. מה שהתברר כטעות מכיוון שכאשר ננהגה המכונית במהירות גבוהה עוצמת האוויר שחדרה מתחת למרכב עיוותה את הפוליאסטר וגרמה לדלתות להתנתק ולעוף לכל עבר. ב"מהירות גבוהה" חשוב לציין כי היא רשמה גם כאלו של 340 קמ"ש. מכיוון שמר תומס לא הצליח לייצר 100 עותקים, לא עמדה הצ'יטה בתבחיני ההומוגלציה להשתתפות בקטגוריות הרגילות, שם הייתה אמורה לפגוש קוברות, קורבטים ומוסטאנגים, אלא רק בקטגוריית אב-טיפוס. שם, למרות הנתונים המרשימים חיכו לה מתחרות חזקות ומוכשרות מבית לולה ומקלארן. אף על פי כן הצליחה לרשום מספר נצחונות לא מבוטל (אין בידי נתונים מדויקים). מספר המכוניות שנבנה לא ידוע אך מדובר על בין 13 ל-27, בטרם עלתה הסדנה באש. האסון שבר את רוחו של ביל, שלא מצא כוחות לשוב ולהקים הכל מחדש, הוא חזר להתמקד בשיפור מנועים. את הזכויות להשתמש בעיצוב החיצוני רכש איש עסקים בשם dean morrison (לא מצאתי מידע מבוסס על האדם ופועלו, מי שיודע מוזמן להוסיף) שמכר אותם כקיטים.