קרמבו

אני אתחיל מהתגובה של אור ירוק, רק כדי להוריד את זה מהפרק: קודם כל, אני אישית רואה בהם את אחת מקבוצות האינטרסים שלמרות הקולות שהן עושות - בהורדת תאונות הדרכים הן לא באמת מעוניינות. תאונות הדרכים "ממנות" את המשרות שלהם, של החוקרים, של מנהלי המחוזות, של לשכת הפרסומים, לובינג, יחסי ציבור ועוד. המילים "הדעות חלוקות" ו"עלול" שהופיעו בהודעה שלהם בפייסבוק מספרות את כל הסיפור. בשם הסיכוי, הם מוכנים לקחת את הסיכון של צעיר שאינו יודע אחיזת הגה נכונה מהי, שאינו מכיר את המשמעות האמיתית של שמירת מרחק, שמודל ההתנהגות שלו בהסחות דעת בנהיגה נשען על מה שהוא רואה בכביש. אנשי העמותה ביקרו בקורס של "מסלולים", אמרו שזה מאוד חשוב ומרשים ו... כלום. הדרכתי עשרות קורסים, בהם גם צעירים בני 17.5,18,19 ו-20. גם אלו בעלי הבטחון העצמי הגבוה, בתוך 30 שניות מתחילת ההדרכה הם החליפו פאזה כשנשאלו את השאלות הפשוטות ביותר - מה מרחק העצירה שלך במהירות 50 קמ"ש? מה זמן התגובה שלך? המראות שלך באמת מכוונות? לכל המודרכים ובעיקר לצעירים שבהם, אני אומר באופן הכי ברור שיש. ארגז הכלים שקיבלתם כאן נוגע להיבט של נהיגה בטוחה, זה אמנם הבסיס ההכרחי גם לנהיגה ספורטיבית, אבל בדיוק כמו שלא הייתם מצפים ללמוד בלימת חירום בקורס נהיגת ספורטיבית, אל תצפו שקורס בטיחות יעניק לכם בסיס לנהיגת מירוצים. edan82 כתב: אני לא יודע אם היית בקורס, אבל אף אחד לא משתמש במושגים של "לשלוט במצבי קיצון" בעיקר כי כל הפרק העיוני מוקדש להימנעות ממצבי קיצון או פוטנציאל למצבים כאלו. בעוד התרגולים מכוונים לחתירה לסיום מהיר של מצבי חירום. גם בתרגול הכי "אקסטרימי" של בלימה תוך כדי איבוד אחיזה בגלגלים האחוריים - הדגש הוא על בלימת המכונית במהירות וביעילות, עם כמה שפחות דרמה והחלקת אחוריים שמשמעותה חריגה מהנתיב וסיכון נוסף.

נראה לי שנהייה פה בלבול. בצבא יש להערכתי כמה עשרות בודדות של פורד F150 סטנדרטיים המשמשים למנהלות שטח לצד איסוזו D מקס. אלו הטנדרים הירוקים עם כיסוי הפנסים השחור האיום והמכוער (אין ברשותי תמונה, ומי שיש לו מוזמן להעלות). מ-ל-ב-ד אלו, ישנן כמה יחידות של גרסת הראפטור. שזה משהו אחר לגמרי.

בזהירות המתבקשת בטרם נגלוש לתחום האפור של ביטחון שדה הכלים הם חלק מפיילוט כשהייעוד הוא פלטפורמה למרדפים אחרי מבריחים בגבול מצרים מי שיודע לאן הם אמורים להגיע בהיבט היחידתי, שישמור את זה לעצמו לגבי דיון על הכלים עצמם - אהלן וסהלן.

אני מצאתי את ה-ghia "שלי" במגרש טרייד של יונדאי. מאדם מבוגר, מרצה בטכניון (היו פרטים שלו בספר רכב) האצ'בק, 2.0 ליטר, תענוג במסגרת העבודה חלפו אצלי עשרות מכוניות בחניה, כולן חדשות, נוצצות, חזקות יותר או פחות אחרי 98% מהן, שמחתי לחזור להגה של הפוקוס. רק שני דברים: 1. היחס ההפוך בין כמות הגנבים שמעלימים לי את סמלי ה-ghia לבין כמות המונדיאו דור קודם בפירוקיות מהן אפשר לקחת את הסמלים 2. כשאני אתפוס יום אחד באיזו השקה של פורד את מי שתכנן את מנגנון החלפת הנורות הקדמיות, אני הולך להוריד לו את המכנסיים, להשכיב אותו על הבטן ולדחוף לו לרקטום נורת H7 של פיליפס!

חן פרחי כתב: וגם: כרגיל, בכשרון ובחן (גם חן פרחי וגם חן רגיל) סיכמת את העניין בשני המשפטים הנכונים להפליא האלו. אני מסכים איתך ב-100% לגבי אמיתות העובדות, פשוט לדעתי האישית, זה לא בסדר שזה מה שמכתיב את הגוונים שצובעים את השוק שלנו.

אני חושב שצ'מפיון שם מכיוון שהם לכתחילה לא היו חלק מהמשחק של ציי הרכב. מכיוון שהכיוון היה השוק הפרטי, באופן טבעי כדאי להם להיאחז בכל נישה ולהציג שם אלטרנטיבה. מלבד זאת, לעיתים, יצרן מסוים ממש יכול לכפות על יבואן לשווק אי אלו דגמים מכיוון שהם חלק בלתי נפרד מתדמית המותג או מכיוון שהושקעו בהם סכומים שהיצרן רוצה לראות בחזרה בכל דרך אפשרית.

כן, כן ושוב כן כיף גדול בעיקר בכיכרות ועל כביש רטוב.

חן יקר, יבוא מכוניות אינו עסק פילנטרופי, אבל כאשר יש יבואן אחד בלבד שממנו אפשר לקנות מכונית - זה בקושי עונה על ההגדרה של עסק. אמנם ענף המגדנאות בארץ רחוק מהרמה של מוסדות הקונדיטוריה האוסטרו הונגריות, אבל לקרמבו טרם הזדמן לפסוע אל תוך אחת המוכרת רק לחמניות קשר. כך גם שוק הרכב שלנו. בטח ובטח ביחס למה שקורה באירופה וארצות הברית (אני מדבר על ההיבט הצרכני לא על כמויות וכסף). לגבי השווקים במזרח - אני לא יודע מה קורה שם. זה שוק רכב הסובל מכמות כשלים כל כך גדולה שנדמה שהוא פרי אהבתם האסורה של מהנדס תקרת הפלקל ומתכנני האוסטין אלגרו. אני מניח שאם הייתה נדרשת כל ארנבת המעוניינת בעוגת גזר כבר ביום ב' להפקיד מקדמה בשיעור של נכבד מעלות העוגה, היה האופה מכין לה את העוגה ואז בבוקר יום ג', יושב רגל על רגל, מביט בארנבות אוכלת את העוגה ואת הכובע בזמן שהוא סופר את המזומנים. הוגן והגון כלפי כל הצדדים. אני הבנתי את הדוגמה והמשל, ועדיין, כאשר המדינה חילקה בזמנו את האישורים להדפסת כסף - וזו המשמעות של להיות יבואן רכב, לצד הגזר הזה (זה גזר אחר, לא של העוגה) צריך היה לבוא מקל שדואג ששוק הרכב הזה יהיה גם לטובת הצרכן.

אתה תמיד יכול לנסות, רק תשאיר את הרכב חונה עם הפנים כלפי חוץ ומנוע פועל...

אני לא יודע אם זו "התעללות" לעומת יבואנים אחרים, אני לא ממש מבין את השאלה. לי נאמר שכמות המכירות הפוטנציאליות לאור כמות ה"מתעניינים" שהגיעו אליהם וכמות ה"רציניים" שהיו חייבים אבל חייבים נסיעת מבחן (או שתיים) כדי להחליט, לעומת הכמות בפועל (כמדומני יחידות בודדות) גרמה להם להבין שזה לא כדאי ושהם לא רוצים להתעסק בזה יותר. שבכלל, כל ההיערכות שלהם לקליטה של דגם יחיד שהוא כל כך שונה מההיצע, עם כל המשתמע מכך לאור המכירות שלו זו הייתה הרפתקה מאוד יקרה שאין להם כרגע שום כוונה לחזור עליה. יש לי הרבה בעיה עם אמירות כאלו של יבואן בעל זיכיון בלעדי (ולא, לקרוא לאיילון מוטורס יבואן בשלב זה, זה מופרז לגמרי) שנמנע מלייבא דגם בשל שיקולי רווחיות. יש יבואנים, שרואים את ייבוא דגמי וגרסאות הספורט ככלי שיווקי ותדמיתי. אבל זו החלטה אסטרטגית שלוקחת בחשבון את העובדה שהרווח מייבוא, שיווק ותמיכה במכוניות אלו - אינו בהכרח כספי, אלא משמש כמקדם תדמית.

נכון לעכשיו, לפי מה שאמר לי מנהל בדרג העיליון ביותר ב"דלק מוטורס", הם לא רוצים לשמוע או לראות יותר מכוניות ספורטיביות, זו לא האג'נדה שלהם. בוא נגיד את זה כך, אחרי מה שהיבואן הזה עבר עם הפוקוס ST הסיכוי שנראה כאן את הפיאסטה ST זה רק אם נזמין אותה בקיט ונרכיב בעצמנו. אני לא אוהב את הראש הזה, ולשיטתי, רווחי או לא, יחד עם הזיכיון והבלעדיות לייבא מותג רכב מגיעה גם החובה להביא כל דגם וגרסה שיבקש הלקוח (השבוי בין כה וכה). אבל שוב, הטעם המר שהשאיר הניסיון שלהם עם הפוקוס ST הביא אותם להחליט שזה לא שווה את זה. וזו באמת לא הזמנה לדיון של "אם הם היו מוכרים אותה ב-X שקלים, זה היה הולך", בעיקר כי לנהל אותו שוב זה לא רלוונטי.

אגב, בכל הקשור לתא הנוסעים, לפחות מהתמונות מדובר בקפיצת מדרגה קדימה.

למרות התקווה לייצר תנועת מטוטלת לטובת הצרכן, ממש כמו חוק הספורט המוטורי - טחנו פה את המוח בלי סוף ובסוף מה שייצא זו נפיחה קלה. הסתמכות על קניית "סטוקים" של דילרים גדולים בחו"ל היא רעיון נחמד כאשר מדובר ברהיטים או מכשירי חשמל - במכוניות? מסופקני. היבט נוסף של ההסתמכות הזו הופך את היבוא, הן מבחינת הכמות, המחיר והן מבחינת רמות האבזור לכזה שתלוי מאוד בביקושים המקומיים של השוק המקומי של אותו הדילר. עודפי ייצור, עליהם מסמכים רבים מהדילרים הגדולים כדי להשיג את המחירים הטובים, הם משהו שהולך ונעלם אצל יצרניות הרכב. יבואן שלא יכול להבטיח רציפות ברמות האבזור של המכוניות שלו, שכן הוא מסתמך על מלאים, שלא יכול להבטיח יציבות ועקביות במחירי המכוניות (או לחילופין יבטיח יציבות - אבל במחיר סיכון עצמו או של גביית "פרמיית סיכון"), הוא יבואן שקשה להישען עליו כאשר מדובר בסכומים כאלו. משעשע היה לראות שהביאו את הרב איפרגן (הרנטגן? ה-MRI? רובורב? אנא עארף...) לתקוע את המזוזה, "הם כנראה כבר נואשים לנס" אמרתי לקולגה שם... מצד שני, כשהחצר שלך מוערכת ב-90 מיליון שקלים, מי יודע, אולי הוא השוגר רבי של איילון מוטורס...

ג'וני בוי כתב: די רע, לעומת הדור הקודם, להיראות כמו מתקן הסבון של אודי - זה די רע. אגב, המשותף לכל המכוניות שפורסמו כאן ולפיאט שנשמטה הוא מעצב על דומיננטי בקביעת המראה שלהן: וולטר דה סילבה - לאון הקודמת וכן ה-156 פיטר שרייר - אודי TT כריס באנגל - פיאט קופה פיג'ו 406 קופה - דיוויד ארקנגלי ולורנזו רמקיוטי מפינינפארינה ואת המזראטי גראן טוריסמו - ג'ייסון קסטריוטה גם הוא מפינינפארינה.

רבות מהמכוניות שהוזכרו וצוינו כאן אינן מכוניות על. פרארי FF או מזראטי גראנטוריסמו הן יותר מכוניות GT מאשר מכוניות ספורט קיצוניות. המזראטי לא הרבה יותר ספורטיבית ממרצדס CL או סדרה 6 חזקה. הן יפות ומהירות, אבל זה לא הופך אותן למכוניות על. גם בר רפאלי תהייה יפה ומהירה אם תושלך ממטוס. אבל היא אשת על לא מכונית על. ההגדרה "מכונית על" אמנם אינה מוחלטת, היא חמקמקה וניתנת לפרשנות ממש כמו הרבה פרשנויות מוטעות שניתנו למושג "מכונית שרירים" (למשל, הגדרת הקורבט, הקמארו וגרסאות מוסטאנג מסוימות כמכוניות שרירים). אגב, חלק ממכוניות השרירים נקראו בסמנו בפרסומות סופרקארס. לשיטתי, מכונית על זכאית לכינוי זה כאשר היא לא רק חזקה או מהירה, אלא גם נבדלת מכל מכונית אחרת בטכנולוגיה חדשנית, יכולות דינאמיות יוצאות דופן, מכלולים אקסלוסיביים וייחודיים, בנייה בסדרות מוגבלות ובעבודת יד, עיצובה החיצוני יוצא דופן ושונה מכל המוכר. גומפורט, קפארו, פגאני, אסטון מרטין מסוימות, חלק מדגמי פרארי ולמבורגיני, ספייקר, נובל, קונינגסאגג וכדומה. תחשבו רגע על סופרקאר כמקבילה המוטורית של סופרמן. הוא לא רק חזק, יכול לעוף ובעל ראיית רנטגן, הוא אשכרה לובש תחתונים, אדומות, על גבי טייטס - ואף אחד לא מעיז לומר כלום

לא יודע מה אתכם אני כבר כל כך אחרי להתרגז מהדברים האלו. מקסימום קצת עצוב מכך שאיסור העקיפה מימין, אחד מחוקי התנועה הבסיסיים ביותר איבד לחלוטין משמעות עבורי. במיוחד כשאני על האופנוע. אבל כמו נהיגה מהירה, זה פשוט עוד משהו שאני עושה בריכוז מלא, בצמצום זמן החשיפה לסיכון המשתמשים האחרים ואותי. לגבי האכיפה, בניגוד למהירות, בה לשוטר "הוכחה" שחור על גבי ממל"ז שהנהג עבר על החוק. בסיטואציות רבות ובכללן נסיעה בנתיב השמאלי שלא לצורך עקיפה נדרש תיעוד לאורך מרחק מסוים וגם אחר כך - יתחיל ויכוח, טענות, כן עקפתי, לא נסעתי, אני פונה אוטוטו. ובאמאשכ'ם, לאיזה שוטר יש כוח לבלבולי ביצים, תנו לו להעיף את הרפורטים, שהפקד יהיה מרוצה.

קודם כל המונח הרשמי הוא - מעגל תנועה. באופן "מפתיע" אין כל התייחסות רשמית בחוקי התנועה לכללים במעגל תנועה בן שני נתיבים. מה שכן יש, זה כלל אצבע מאוד פשוט שלרוב עובד: נתיב ימני (חיצוני) לפנייה ימינה ונסיעה ישר, נתיב שמאלי (פנימי) לנסיעה ישר ופנייה שמאלה (המשך הנסיעה בכיכר). כמו בכל מצב בכביש, העובדה שההגיון והצדק עומדים לצדך - מתגלה כנחמה מאוד קטנה שתלווה אותך בזמן שתתווכח עם הנהג הפוגע, תחליף איתו פרטים, תחכה לשמאי, תתקן את המכונית ותמשיך בחייך. גם אם זה מתועד במצלמת DVR. לכן אני קודם כל משתדל מראש לתזמן את הכניסה שלי לכיכר ללא מכונית לצידי, אם יש מכונית אז להיות חצי רכב לפניו כדי שיראה אותי או במרחק של חצי רכב מאחוריו למקרה שיחליט לחתוך למקום אחר. כך או כך, כמו כל מצב בכביש - לא לאפשר להגיע למקום בו טעויות נהיגה של אחרים יכתיבו את המציאות עבורי. במקומות קיצוניים, במקרים קיצוניים. בהם נהג לנהג זאב, לנשום עמוק, להתנצל בלב בפני שאר הנהגים ולנהוג באמצע, בין שני הנתיבים. לא יפה, אבל יותר יפה ממכה בכנף או בדלת.

נקודת המבט שלי היא של מישהו שנהג ובחן ככתב רכב כמעט כל מכונית חדשה ב-7 השנים האחרונות. ההתייחסות שלי לראפיד היא בהתאם לקבוצה שלה, היא יושבת על גרסה מוארכת של פלטפורמת A05 עליה יושבות גם פאביה, איביזה, פולו ו-A1. שם היא בהחלט מעניקה תמורה טובה ונמצאת חצי מדרגה מעל השאר בכל הקשור למנוע, תיבת הילוכים ותא מטען - את זה כבר כתבתי ואמרתי, עד כאן הכל טוב ויפה. העניין הוא, שזה נכון לגבי הקבוצה שלה. שאי אפשר להשוות אותה או כל אחת מהמתחרות שלה למשפחתית אמיתית דוגמת אלו שציינתי. היא לא שקטה מהן, לא נוחה מהן ולא מרווחת מהן.

קודם כל, האוקטביה היא לא רכב מרווח באופן מיוחד. שנית בכל הנוגע למושבים קדמיים וגם באחוריים, אין בעיית מרווח מיוחדת. הבעיה היא במימד הרוחב. לא נכנסים שם שלושה מבוגרים. היא פחות מרווחת ממשפחתית רגילה. ואכן, אוקטביה אינה רכישה אטרקטיבית בהיבט של תמורה-מחיר. הן בשל מה שאמרת והן בשל העובדה שהדגם כבר הוחלף. אני חושב שהיום, גם לאור מבצעים מזדמנים וגם לאור האפשרות לקנות מכונית 0 ק"מ מליסינג - יש אלטרנטיבות טובות יותר למכונית משפחתית מאשר הראפיד. זה לא רק מרווח, זה לא רק הביצועים, אלו לא רק החומרים. אני מדבר על ה-DNA הבסיסי של משפחתית כמו פוקוס, ג'טה, קיה פורטה או אופל אסטרה. הן נבנות מנקודות מוצא שונות, הן נעות באופן שונה לחלוטין על הכביש. השיכוך שלהן טוב יותר, הכיול, הנוחות הבסיסית, בידוד הרעשים. העובדה שמכוניות מקבוצת המיני משפחתיות הן מכוניות בסיסיות שנבנו בתקציב הדוק לשווקים מתפתחים מציבה אותן במקום בו הן מתקשות (לדעתי האישית, כן?) להוות תחליף אמיתי.

matanff כתב: לא להיסחף. אני לא יודע מה אמת המידה שלך, או מה נקודת הייחוס והניסיון שלך. הראפיד לא צפופה, אבל לא מרווחת בטח שלא פנומנלית. בסיס הגלגלים שלה הוא 260 ס"מ, שזה אמנם 2 ס"מ יותר מאוקטביה היוצאת אבל הרבה פחות מהמקובל במשפחתית עדכנית. למעשה הוא קרוב יותר למתחרות הרלוונטיות והאמיתיות שלה - יונדאי i25, קיה ריו, הצמד C אליזה ו-301 לבית PSA ושברולט סוניק. הבעיה האקוטית יותר מאורך בסיס הגלגלים היא הרוחב, 171 ס"מ זה צר, שני מבוגרים ותיק קטן ביניהם - בשום פנים לא יותר מזה. כמו שכתבתי, אחרי מבחן די מקיף וגם השוואה למתחרות, למעט שילוב המנוע ותיבת ההילוכים שהם זיווג נהדר ומוצלח, וכמובן תא מטען אדיר בנפחות ומוצלח מאוד מבחינת התכנון. זו מכונית בסיסית ולעיתים פרמיטיבית. לא מרווחת, לא נוחה בעיקר בעיר, לא תחליף למשפחתית ומתומחרת באופן פקטיבי ומופקע. בהצלחה עם המכונית החדשה ותהנה ממנה. אגב, האם תוכל להעשיר אותנו בעלויות הביטוח ודרישות מיוחדות של חברות הביטוח בנוגע למכונית?

כנראה שאף אחת מהסיבות שרשמתי לבדה - אינה מוצקה דייה על מנת להכריע. אלו רק כמה כיוונים כלליים שהיו לי על קצה הלשון. חן ידידי, אתה צודק, לא חשבתי על דוגמת העישון. אך ברשותך אני אצביע על מספר נקודות שמבדלות בין שני המקרים. 1. איני מכיר את היקף המספרים הנוגעים למיסוי מסיגריות, וכן אין בידי או מכל מקום עליו אני יכול לחשוב מידע שתומך בכך שבעקבות החקיקה בנושא ישנה ירידה בהיקף המעשנים. או צריכת האלכוהול וכן ההשלכות על הכנסות למדינה. 2. לגבי סיגריות, קשה לראות מישהו מצדד פומבית בהתרת עישון במקומות ציבוריים - כי הקשר בין עישון למחלות הוא ישיר וברור (שלא כמו הקשר בין מהירות ותאונות) ומדובר באי נוחות ברורה לסובבים. כנ"ל לגבי אלכוהול, גם החברות האלו וגם חברות הסיגריות נמצאות במקומות אחרים מבחינת הציבור כאשר יבואו להתנגד לתקנות האלו מאשר יבואניות הרכב וחברות הדלק. יפה אמרת לגבי נזקים כלכליים של תאונות דרכים, אך לא סתרת את דברי. ברור שלתאונות הדרכים עלויות אדירות למשק בישראל, המדינה משתתפת בשיקום וקצבאות נפגעים, סיעוד וסבסוד שלהם וזה נכון. אך אלו עלויות שנושאת בהן המדינה כגוף וכגוף שהוא אינו כלכלי בעיקרו. לעומתה, ובאופן אבסורדי "המאבק" שמנהלות חלק מזרועותיה הוא ענף כלכלי שהן לא רוצות לגדוע. גם חברות הביטוח לא רוצות לגדוע, עמותות פרטיות למלחמה בתאונות שהעובדים בהן משתכרים לא רע על פי פרסומים, יבואני רכב, יבואני חלפים, שירותי גרירה. הם לא תמיד או לא בכוונה עושים זאת במודע, בזדון או מתאוות בצע, אבל בסופו של חשבון הם מתפרנסים מזה. זה עולם ציני ודי מחורבן, ועלינו לעשות כל שביכולתנו לשרוד שם בחוץ. גילוי נאות - אני משמש גם כמדריך נהיגה מתקדמת שבאופן זה או אחר "מתפרנס" מהצורך ללמד אנשים את מלאכת השרידה בכביש.

בגלל ארבע סיבות: 1. צריך להבדיל בין מגבלה על שימוש ואופי שימוש, ובין הגבלה מכנית או אלקטרונית פיזית של המוצר. כל עוד המגבלה היא על אופי השימוש בפועל - ניתן לאסור על נסיעה במהירות העולה על X או Y. ברגע שהמגבלה "מושתלת" במוצר עצמו - הדבר נדון לכישלון מראש. קודם כל כי ניתן לעקוף אותה (ע"ע סאגת המחיקון והאנטי מחיקון בטלוויזיה). שנית כי אם הגבלתם מהירות מירבית של מכוניות על מנת שלא יעברו על החוק - התכבדו נא ובטלו את אפשרויות ההורדה וההעתקה מאתרי אינטרנט, אסרו שיווק מכונות צילום והעתקה וכן הלאה. 2. ברגע שרק יחשבו על לעשות דבר כזה בקול רם, לובי שלם של יבואניות רכב וחברות דלק, ידע להפעיל את הלחצים הנדרשים כדי לבטל את הגזירה. חברות הדלק בשל אובדן ההכנסות שאינו אפשרות זניחה (במהירות גבוהה, כל עלייה ולו זניחה של קמ"שים בודדים מעלה את צריכת הדלק באופן חד). יבואני הרכב, מגובים ביצרניות הרכב, ימצאו עצמם במצב ביש כאשר אחד הכלים השיווקיים שלהם (הספק מנוע וביצועים) - יהפכו לכמעט ולא רלוונטיים. 3. כי ברגע שלפתחו של בג"צ תונח עתירה שתדרוש מהמדינה להוכיח שחור על גבי לבן כי למהירות גבוהה ולהגבלתה יש קשר ישיר, מדיד וניתן לכימות ביחס לתאונות - השקר יחשף במערומיו. לא שיש יותר מדי מה לסמוך על מערכת המשפט העקומה עד ביזוי שלנו, אבל בכל זאת... 4. כי מוזר ומזעזע ככל שזה עשוי להישמע - למדינת ישראל, קברניטיה, מוסדותיה וזרועותיה - אין באמת רצון לצמצם תאונות דרכים. לעשות קולות - כן, לצמצם - לא כל כך. להמון גופי משנה ממשלתיים ופרטיים יש משמעות פיננסית אדירה בתעשיית תאונות הדרכים, להם אין אינטרס אמיתי להפסיק את זה.

בטח שישפשפו, 189? זה ממש הרבה, זה אפילו יותר מ... אה... יותר מ.. נראה לי אפילו יותר מ-10. רגע, אולי הממל"ז היה צריך להראות להם את זה בתצוגת בדידים או בכפולות של שתי ידיים ועשר אצבעות.

לאחרונה השתתפתי במבחן משולש דומה, שיתפרסם בימים הקרובים. שם עומתו הראפיד, ה-C אליזה וה-MG350. המכוניות האלו, כל אחת בדרכה הן כמו מסע מטלטל לשנות ה-90. הן כולן מכוניות שאני אתקשה מאוד שלא להביט בחמלה ורחמים על מי שיקנה אותן מכספו חלילה או אשכרה יבחר בהן מול אפשרויות אחרות ממקום העבודה. מדובר בבינוניות בכמעט כל היבט אפשרי, החל בעיצוב, בגימור, בנוחות הנסיעה, מרווח עבור בבידוד הרעשים, וכלה בחומרים והנדסת אנוש. סקודה ראפיד - למעט השילוב בין המנוע ותיבת ההילוכים שלה, מכונה משמימה ואפורה, לא משנה באיזה צבע היא מגיעה. סיטרואן C אליזה/ פיג'ו 301 - נוחות נסיעה ומושב אחורי סביר, פה זה נגמר. היא רועשת, איטית ומגומרת באופן שאינו ראוי לימינו. MG350 - מכירים את מה שאומרים על מסעדות סיניות זולות? אז ככה זה מרגיש - ארוחת שאריות. השפע באבזור רחוק מלחפות על הבעיות שלה. המחיר שלהן מופרז ומופרך, וממש כמו אחיותיהן המשפחתיות הוא פיקציה מוחלטת שמטרתה לשרת את ההנחות לציי הרב. הן מכוניות זולות, שעושות שימוש במכלולי מדף וותיקים, עלויות הפיתוח שלהן זולות משמעותית מרכב חדש. חייבים מכונית חדשה ויש לכם רק 115 אלף שקלים? חפשו משפחתית 0 ק"מ מליסינג! לגבי המבחן עצמו - יש כאן דווקא רעיון נכון. שתי המכוניות החדשות ושתי מכוניות שתוחמות את ההיצע - מלמטה (i25) ומלמעלה - פוקוס. להעמיד אותן כשוות, לא נראה לי נכון, אבל להביא אותן כנקודת ייחוס זה דווקא נחמד.

שני דברים: אישית, אני חושב שמיני כבר מזמן איבדו את זה מבחינת המגוון של הגרסאות/מרכבים/דגמים. הם כבר הפכו מזמן ל"בדיחת נורה" של עולם הרכב. "בדיחת נורה" - כל תת הז'אנר של הבדיחות של "כמה X צריך בשביל להחליף נורה...". ראבק, בסדר, שמענו, הבנו, הלאה. דבר שני, הסיבה האמיתית שמיני ממשיכים להוציא עוד גרסאות: כי הם יכולים!