קרמבו

היבואן לא טועה, כי לא נתנו לו אפילו את אפשרות הבחירה. היצרן קבע שלמדינות x,y,z ניתן להביא את המנוע בהספק הזה ולאחרות לא. לגבי האבזור, אין ספק שזה שיקול חשוב לחלק מהאנשים, ועל פי מה שנאמר לי בהשקה הוא יעשה מאמץ לתפור חבילה שתאפשר לאבזר את ה-265 עם הקישוטים של ה-280.

רשמים שלי מהשקת סיאט לאון קופרה אז ככה, גם לי הזדמן להיות בהשקת הקופרה, כמו ברנו קליאו ספורט ובפיג'ו 208GTI, אני שמח לחלוק עמכם את תמצית חוות הדעת שלי: לפני הכל המכונית מגיעה כאמור בשתי רמות הספק 265 ו-280 בצירוף תיבה ידנית או DSG עם 6 הילוכים שנמצאה מתאימה יותר להתמודדות עם הספק ומומנט גבוהים. לארץ, בשל שיקולי התאמה לאקלים ולדלק תגיע גרסת 265 הסוסים. 1. עיצוב - זה לא זה, בתצורת 3 הדלתות יש בה משהו אבל בתצורת 5 הדלתות היא יותר מדי איביזה גדולה ופחות מדי המשפחתית הסקסית ביותר שידע עולם הרכב. יוחזר וולטר דה סילביה לאלתר 2. תא נוסעים - איכותי, מרווח מלפנים, מאובזר. אבל חסר מאוד את שאר הרוח הספורטיבי, למעט מושבים (טובים וחובקים, ייתכן ויהיו צרים למגודלי מידות) והגה שמנמן ונעים - אין פה יותר מדי שמחה בעיניים. 3. מערכת ה-(DCC (Dynamic Chassis Control מאפשרת בחירה בין ארבעה מצבים - נורמל, ספורט, קופרה ואינדיבידואל. הבחירה משנה את קשיחות המתלים (מגנטיים, נשלטים אלקטרונית), ההגה, תגובת המנוע והמצערת, תיבת ההילוכים והצליל. בין מצב נורמל לספורט הבדל ניכר גם בנוחות וגם בתחושות, פחות ניכר בין ספורט לקופרה. 4. נוחות הנסיעה ככלל במצב נורמל טובה, קשיחה מאוד באחרים. רעשי צמיגים (ברידג'סטון פוטנזה, 18 אינץ' ב-265 ו-19 ב-280) מאוד נוכחים. צליל מנוע לא נעים מעל 3,000 סל"ד. 5. בנסיעה על המסלול היא נמצאה כבעלת אחיזה מדהימה, יציבה ומדוייקת. כמעט בלתי ניתנת לערעור וחסינת טעויות עד כדי תסכול. נהגתי בשתי גרסאות ההספק ובשילוב תיבת הילוכים ידנית ואוטומטית. קשה מאוד עד בלתי אפשרי לחוש את הפער בין ההספקים - לטעמי, ומניסיוני, מישהו שמבכה את חסרונם של 15 סוסים לא יידע מה לעשות גם עם יתרון של 30 סוסים. המנוע גמיש, חזק, רהוט פשוט פנינה. חיסרון יחיד הוא שהכוח נקטע בבת אחת בקו האדום בלי סימנים מוקדמים. 6. ה-DSG עובדת טוב מאוד, למעט בנהיגה סופר מהירה וחזקה בירידות של כביש הררי מפותל, שם העדפתי להישאר במצב ידני, הוא עושה הכל מצוין. התיבה הידנית בסדר מבחינת חלוקת יחסי העברה, אבל מהלך הידית ארוך מדי וסידור הדוושות לא מבריק למי שחובב נהיגת עקב בצד אגודל. 7. גם בכביש הררי רב פניות מכל הסוגים (מצ"ב צילום מפה של 17 הק"מ המטריפים האלו) המכונית התגלתה כחסינת טעויות בסדר גודל מטורף. קשה מאוד לערער אותה, במיוחד את החלק האחורי. הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה הוא מכאני ולא כבעבר אז נשען על בקרות אלקטרוניות, והוא עושה פלאות ליכולת שלה למשוך החוצה מכל פנייה ולא משנה כמה מוקדם וחזק חזרתי להאיץ. ההגה מדויק ומהיר מאוד במצב CUPRA, וגם ההיזון החוזר על אף שאינו מושלם - טוב מאוד ביחס להגה חשמלי. 8. סך הכל המכונית מאוד מחמיאה לנהג, גם אם הוא לא ממש יודע מה הוא עושה. אם הוא כן יודע, הוא פשוט יהיה מהיר באופן יוצא מן הכלל. העניין הוא שאותי זה פחות ריגש. היא מעניקה המון, אבל במנעד מאוד צר, מי שרוצה יותר מסתם לנהוג מהר, מי שרוצה מכונית שתאתגר אותו, שתהייה גם בת לוויה ולא רק מכונה מהירה - עשוי לבד בה עניין מהר מאוד. אין לה את הקטע הממזרי של מגאן RS או פוקוס ST. 9. למרות שלארץ יגיעו "רק" גרסאות 265 שנבדלות לא רק בכוח אלא גם באבזור החיצוני (ב-280 יש ספוילר, מראות שחורות, כיתוב CUPRA על הקאליפרים, חישוקי 19 אינץ' ועוד כמה דברים), היבואן במסגרת המו"מ מול היצרנית ינסה להביא לפחות כאופציה את אביזרי ה-280. 10. אין מחיר, עוד לא נסגר רשמית. לדעתי האישית שמתבססת על מה שלחש לי חד הקרן הוורוד שגר אצלי בחדר. תג המחיר לגרסת 3 דלתות ידנית כדאי וריאלי שיגרד קלות את ה-200 אלפי זוזים מלמטה ועד כדי 220 אלפי זוזים ל-5 דלתות מאובזרת. במידה וזה יקרה, לגולף יש סיבה טובה להזיע ולאנשי המכירות של סיאט סיבה טובה לחייך. נתראה בהשקה הבאה, קרמבו

אבי היקר הוסיף לאורווה המשפחתית סוס חדש, הונדה גולדווינג gl1100 בציר 1980 שזכה מייד לכינוי "גוליית". האופנוע הגיע עם צמד תיקי אוכף מעור, אבל אבא שלי רוצה להרכיב סבל וארגז. מחיפוש קצר לא הצלחתי להבין אילו סבלים תואמים את המידות של הדגם הנ"ל. באם ישנם כאן גולשים שמכירים את הדגם היטב, ויוכלו להפנות אותי למקור טוב לרכישה של הנ"ל אני אודה לו מאוד.

גם לי הזדמן לנהוג בקליאו המדוברת במבחן השוואתי, גם "אצלנו" הצמיגים השחוקים חיבלו משמעותית בהתנהגות המכונית ובפוטנציאל שלה. המכונית נמרחה בכניסה כמעט לכל פניה והדיפרנציאל האלקטרוני עבד קשה מאוד כדי לסייע לה לצאת החוצה מהן. זה שונה לחלוטין מהאופן בו היא התנהגה בהשקה שלה בזמנו בספרד, שם על כבישים לחים עד רטובים היא אחזה, פנתה והאיצה הרבה יותר טוב (אפילו בגרסה הרגילה ולא ה-CUP). יש יבואנים שפשוט לא מבינים, או לא רוצים להבין את המשמעות של הכנת מכונית ספורטיבית למבחן דרכים ויש כאלו שכן. לראייה, באותו מבחן ממש, אספתי גם 500 אבארת', עומר גלברט ממש התעקש שבמכונית יוחלפו הצמיגים הקדמיים והאחוריים, לא רק התעקש, גם סגר את האולם ונסע איתי לעשות את זה.

שום דבר לא חדש, זה מזעזע, אבל יעבור לנו... ממש כמו פסק הדין של דורסי ומפקירי הנער אמיר בלחסן. אז ב-2010 נגזרו עליהם שלוש שנות מאסר, ממש אותו פרק הזמן שהושת על משליך הנעל על השופטת בייניש זמן קצר לפני כן. זוג שדרס, הפקיר, ניקה את המכונית ונסע למסעדה על מנת לשבש את הראיות למעשה. אני לא יודע מה הם אכלו שם, אבל אני הייתי שמח לנגב את אחורי הדשנים בפסק הדין של השופטים האלו, לפלפל אותו בטיעונים משפטיים ולדחוף להם אותו עמוק בגרון. אבל אנחנו לא לבד, הבחירות המוניציפליות האחרונות בהן בחר הציבור בשלושה ראשי עיר שדעת בית המשפט העליון לא הייתה נוחה מהם - מוכיחה את מה שאנחנו מרגישים מזמן - מערכת המשפט בישראל ריקה מתוכן, בזויה ורקובה ובעיקר נתפסת על ידי יותר ויותר אנשים כלא רלוונטית ומיותרת.

אלו פרסומות שמיועדות להפצה וויראלית על פני האינטרנט, ולא בצינורות המקובלים. יש בזה אפילו היגיון כלכלי מסוים - בפרסומת "רגילה" היצרן משלם על הפקת הפרסומת ואז גם את עלות הפרסום במדיות השונות (זמן אוויר ברדיו, זמן מסך בטלוויזיה, שלטי חוצות, עמוד בעיתון, שטח באתר וכו'. בפרסומות האלו, הוא משלם את עלות ההפקה שלה ומשם אלו הגולשים עצמם שמפיצים ומפרסמים אותה בשלל ערוצים שליצרן עצמו היה קשה להיכנס אליהם.

שמרון, ,אני מתנצל אם העלבתי את הקורה. חשוב שלא נפספס את הפואנטה: לדעתי, אין בהכרח מתאם בין טיב המכונית לערכה כמכונית אספנות סוסיתות, כרמלים, סברות, לארק וגם הנרי j, או רנו דופין אינן מכוניות טובות, ורובן לא היו כאלו גם כאשר יוצרו. אבל, אני אשמח מאוד להראות אחת בשר ודם לבת שלי ולספר לה על המכוניות האלו בהקשר ההיסטורי שלהן והזיקה למפעל הציוני לעומת זאת יש מכוניות אחרות שלא היו בהכרח גרועות, אבל אין להן שום משמעות או ערך כמכונית אספנות גם כשיהיו בנות 30,40,50 וכן הלאה. קחו את סימקה 4,5 וגם ה-1000 כדוגמה, מכוניות סבירות ואפילו טובות (יתקנו אותי המומחים, אבל סימקה 5 הייתה למעשה פיאט טופולינו). אבל לא בעלות ערך אספני מיוחד. מוסטאנג, להוציא אי אלו וורסיות מיוחדות - אין לה שום ערך אספני, כנ"ל קורבט וגם 911. הן יוצרו במספרים אדירים, נמכרו סביב העולם במשך שנים ללא הרבה שינויים, אז מה בעצם "אספני" בהן. פורד מודל T, מיני, דה שבו - כולן אייקונים חשובים, ואבני דרך מפוארות. אבל ממש לא בעלות ערך אספני, לא כיום כשיש עדיין כל כך הרבה מהן

אבי, לא כל מכונית ישנה ישר ראויה להערכה או הערצה. יש מכוניות שהן פח אשפה, אין להן שום ערך אספני, איזו סיבה יש להמשיך לגלגל אותן על הכביש באופן יומיומי? אני אוהב מכוניות ואוהב גם מכוניות ישנות, אבל להגיד לך שאני מזיל דמעה על ווקסהול שבט או אוסטין 1100 שיהפכו לפחיות גולדסטאר? ממש לא. תסתכל על מכוניות כמו סיאט מלאגה, דייהטסו קורה, קיה פרייד, דייהו לגנצה, ניסאן מייקרה או סקודה פייבוריט 20-30 שנים מהיום אתה תביט עליהן בערגה? באמת? לפעמים מכונית ישנה היא זכרונות, געגועים לבן משפחה או תקופה ולפעמים היא פשוט פח ופלסטיק.

בואו נכניס את הדברים לפרופורציה, זה לא שבעקבות הגריטה יפקד מקומן של עשרות דוזנברג, למבורגיני מיורה, פרארי GTO, בוגאטי אטלנטיק או קורד מכבישי ישראל... סביר להניח שלמכוניות שימצאו את עצמן נגרטות אין באמת ערך "אספני" אמיתי והן לא יחסרו לאיש זולת החתולים שישנו בהן ומצאו בהן בית. לא כל אסקורט (אפילו שאני משפץ אחת...), חיפושית, מוריס, פיאט או אפילו וולוו ומרצדס היא "מכונית אספנות" מעבר לסטטוס הרישוי שלה במשרד התחבורה. על ערך סנטימנטלי - אני לא אתווכח, אבל ערך אספני? היסטורי? לפורד קורטינה, שברולט נובה, פיאט 127 או דודג' דארט? על שום מה?

ועל זה נאמר: "...במקום עמוס בשל סקרנים..."

הסדנה נמצאת באיזור התעשיה בנתניה. אני הגעתי דרך המלצה של חבר (יאשה והפצפוצים), עבודה סופר מקצועית עם ירידה לפרטים, והקפדה על גימור. אפשר למצוא אותו במדריך העסקים של הפורום פה

צרור עדכונים ותמונות 1. הצמיגים מורכבים על החישוקים שנצבעו אצל ניר בן ארי ב"דרך השטח" בשפיים 2. המכונית סיימה את הריפוד, ניתן לראות את דיפוני הדלתות, הפאנלים האחוריים והגג. עבודה מקצועית ויפה מאוד של "אודיבה ארט" 3. מושב הנהג הותקן על מנת לקחת מדידות ולבצע התאמות לקראת הרכבת ומיקום מראות והעברת חיווט למערכת. 4. מכיוון שאני רוצה קונסולה מרכזית, נדרשת עבודת התאמה שלה למקום, בתמונות ניתן לראות את המיקום הראשוני, טרם הכיוונים האחרונים. חדי העין יזהו כי החלק העליון (המתגים והמאפרה) אינו של אסקורט דור ראשון, שם נדרשה עבודת כרסום בפלסטיק כדי שתתאים. מצטער על התמונות הלא ממש מקצועיות - צולם באייפון. כולי תקווה שעוד היום יתאפשר להכניס את המכונית לזגג, ומשם זה מרתון הפיצ'פקעס הקטנים שמסוגלים להוציא אדם מדעתו...

אחד כזה, לא עבה ומחודד בקצה לפנות כה וכה לראות שאין איש ובתנועה מהירה ניקוב של הרדיאטור דרך הגריל. כשהוא יחכה לגרר אחרי שהרכב שלו יתחמם פתאום באמצע הנסיעה, יהיה לו הרבה זמן לחשוב על מה שהוא עשה ועל זה שהזמן שלו לא יקר יותר משל האחרים. *אין באמור משום המלצה לגרום נזק למכוניות, או שאולי כן...

עוד תמונות:

האירוע עצמו היה נפלא, התייצבות יפה של מתחרים, הן בכמות והן מבחינת ארגון, סדר ומשמעת - סימני ההיכר של ספורטאים מקצועיים. אכן, היענות הקהל הייתה חלשה ואחרים ציינו זאת כבר. אבל דווקא זה גרם לי לחשוב על זה יותר לעומק, ויש לי גם מסקנה די ברורה. בעוד שבעשרים וחמש השנים האחרונות הנהגים וכלי הרכב התחרותיים שלהם התקדמו באופן מדהים ברמה שלהם, ביכולות, בחשיפה שלהם לאירועים מהעולם, במקצועיות ובהתמחות הענפית שלהם, הקהל הרחב שאמור לגדוש את היציעים, נותר הרבה מאחור. הקהל הרחב לא ממש מתעניין, מכיר או יודע להוקיר את הדקויות שבין הנעה קדמית לכפולה, לטכניקות השונות של הנהיגה בהן על כורכר, או באתגר של ספרינט משולב אספלט וכורכר בתיבול פודרה סמיכה. הקהל הרחב, שומע מירוץ מכוניות ומצפה לביטוי הכי בסיסי של זה - לא להקפות מדודות סביב מסלול. לעניות דעתי, על מנת לעורר את העניין הציבורי בספורט המוטורי, צריך לחזור ליסודות. למירוצי ראליקרוס בני 6-8 מתחרים, במקצים קצרים ואינטנסיביים. מירוצים גדושי אקשן שאינם מחייבים מכונות ראלי עם שיער בשיניים, אבל מעניקות אירוע עם הרבה "בשר" לצופים. מכל מקום, הנה קצת תמונות מהאירוע.

אמרו פה כמה דברים נכונים מאוד וכמה ממש לא. צריך להפריד בין שני מצבים. 1. אפשרות לביטול בקרה על מנת לאפשר לאלו החפצים בכך להביא את המכונית למצבי החלקה באופן יזום. מה שרלוונטי במכוניות ספורטיביות למיניהן. 2. ביטול בקרה לצורך מעשי. לגבי המצב הראשון, אין מה להרחיב די ברור למי זה טוב ולמה. מה שכן, בחלק גדול מהמכוניות (ובכללן מקונצרן VW) גם במצב שבו הבקרה מנותקת, לחיצה על הבלמים בזמן החלקה מביאה את המערכת להתחבר בחזרה. לגבי ביטול בקרה לצורך מעשי: נאמר פה נכון, הדבר מיועד למצבים בהם תחילת התנועה היא על משטחים כמו קרח, שלג קפוא, בוץ חלקלק או בוץ חלקלק וקפוא. גם שם, מדובר בניתוק רגעי לצורך תחילת התנועה (בלבד), בו נרצה לאפשר לגלגלים מידת מה של סיבסוב גלגלים (לא מדובר בפרפור פראי, קצת סיבסוב עדין) כדי לאפשר למכונית תחילת תנועה, או לחדור מבעד מעטה הכפור העליון וללא שהמערכת תקטע כל סחרור באיבו. לאחר שהמכונית מתחילה לנוע, מחברים בחזרה את המערכת (מה גם שמערכות רבות מתחברות אוטומטית מעל 40-60 קמ"ש). למיטב הבנתי, במספר מכוניות כמו הדור השלישי של פורד פוקוס, ניתן להביא את המערכת למצב בו סף הרגישות של בקרת המשיכה פחות נמוך ורגיש על מנת לאפשר את אותה תחילת תנועה על משטחים חלקים. בנוסף, אם אני זוכר נכון, בנהיגה עם שרשראות שלג צריך לנתק את המערכת.

מחפש צמד פנסי רוורס לפורד אסקורט דור ראשון, ממש כמו אלו בתמונה.

לחלק מספר 4 קוראים Weatherstrip. אני לא ממש סגור על השם שלו בעברית. אני חושב שבפורום הטכני תוכל למצוא אנשים שמתמצאים יותר ברזולוציות האלו.

אתה מתכוון לחלק שמסומן בספרה 5 באיור המצ"ב?

שני הסנטים של קרמבו: 1. דבר ראשון קחו בחשבון שאתם מביאים לא רק מכונית אלא גם "כאב ראש" שמשמעותו לדעת מול מי אתם עומדים במובן של קהל היעד - הם ישאלו שאלות קשות, יצטטו מבחני דרכים בריטיים וגם ישוו את האבזור לזה בשוק האוסטרי. אם תביאו את המוצר בלי לגבות את זה בהכנות הנלוות, יהיה קשה לאנשים לקחת את זה ברצינות ולהוציא סכומים גבוהים כל כך על מכונית נישה מיבואן מקביל 2. למרות הקריאות "לשבור את השוק", השוק במקרה הזה הוא כמה עשרות בודדות של מכוניות בשנה לכתחילה. לחשוב שיש בכלל עניין של "שבירה" בשוק כזה זה כמו לצפות ל"דפיקת ראש" מגולדסטאר לייט - אתה צריך ממש הרבה כדי להזיז משהו. 3. למכוניות כאלו, גם עבור היצרנים הערך הכלכלי הישיר אינו בהכרח ההישג הנדרש - זו ההילה שמוקרנת על כלל המותג שמהווה את התמריץ האמיתי. ניסאן לא מרוויחה הרבה על כל GTR שהיא מוכרת, אבל כן תרביץ קופה על "מהדורת GTR" שמסתכמת בפלסטיקה וקישוטים לגמים הרגילים. אני לא יודע אם יש מה לחפש כאן את הרווח פר מכונית. במחיר מאוד תחרותי תקבלו כאן באזז תקשורתי בן כמה שבועות סביב השם שלכם עם הרבה זיהוי בגוגל עם "מחיר מציאה" "אטרקטיבי" "זול בהרבה מהיבוא הסדיר", יש לחשיפה הזו ערך משל עצמה... 4. אם בסוף החלטתם ללכת על זה, לכו על שיטת ה"החל מ..." גרסת בסיס ערומה וחשופה מתחת לרף 190 אלף השקלים לגרעין הקשה ואז כשהלקוח כבר שם, לטפס למעלה במדרגות האבזור, בקפיצות של 15 אלף שקלים להתחיל עם הדברים המהותיים יותר ולסיים עם הצעצועים הנוצצים (גג שמש, קסנון אקטיבי, חימום למושבים וכו') לאלו שלא יכולים לוותר על השטויות, ויעלה כמה שיעלה...

להוציא ולשחרר קיטור זה טוב וחשוב, אבל לא באמת מועיל. המצלמות או בואו נקרא לילד בשמו "עמדות הגבייה האלקטרוניות לשימוש בכבישי ישראל", לא יוסרו, וסביר להניח שרק ילכו ויתרבו, כי זה עובד. כנראה שלא נראה אותן במרכזי הערים - היכן שהן באמת נחוצות - מכיוון שפערי המהירות בין המותרת לבין זו שבפועל נוהגים בה אינם מספיק גבוהים על פי רוב בתוך העיר כדי להיות "כלכלית" לדוחו"ת. זאת על אף שבערים שהולכות ונהיות צפופות יותר ויותר, מגבלת המהירות של 50 קמ"ש גם היא גבוהה מדי. הן לא יקשטו גם צמתים ורמזורים, כי המטרה שלהן אינה מניעת תאונות דרכים. אלא גביית מס נהיגה. הצפת בתי המשפט בערעורים ובקשות להישפט היא פתרון מקסים שיעמיס את המוסדות הללו עד כדי קריסה, אבל מדובר בתענוג יקר מדי בכדי לדרוש אותו מכל אחד. החוליה החלשה בכל השרשרת של חמדנות הרשויות באמתלה של דאגה צבועה לבטיחות בדרכים, מצלמות המהירות עצמן, ישבנו של הנהג וכיסו נמצאת בלוחית הזיהוי של המכונית שצילום שלה מהווה תנאי הכרחי להנעת כל המנגנון הזה. אם חוליה זו מטופלת והעלות אגב היא זניחה - קניתם לעצמכם שקט כלכלי (המחיר הוא נפשי). אני לא הולך להסביר לכם איך, וגם לא ממליץ בפומבי לעשות זאת, רק מצביע על נקודת התורפה של המנגנון. אגב, לו היו מפנים את השקעת הסכומים של הקמת מערך האכיפה האלקטרוני ותחזוקתו לאפיקים של הכשרת נהגים או סבסוד קורסי נהיגה מתקדמת (תמריצי ביטוח, הטבה במבחן הרישוי השנתי וכו') או לפחות בתוכנית גריטה שתסייע להעלות את רמת הבטיחות של המכוניות על הכבישים - היו מצילים חיי אדם ומצמצמים את כמות הנפגעים לא רק בכבישים בהם יש מצלמות (לפי הזיות המומחים), אלא גם בחנייה של הסופר, בכבישים מפותלים, ברחובות צדדיים, בעצירה לפיפי דחוף בשוליים ובהבנה של דינמיקת כביש ונהיגה.

חן, כמה חיכיתי עד שהפוסט שלך הגיע בעניין הזה, כבר באתי לכתוב את זה בעצמי

אמרתי שאי אפשר להגיד - זו המכונית הטובה ביותר וזהו סוף הסיפור. אפשר להגיע לצמצום של שתיים שלוש מכוניות שעושות את הדברים המרכזיים באופן הטוב ביותר ומכאן זו רק החלטה של: מתאים לי תא הנוסעים של האוקטביה, או שאני מעדיף את המראה הספורטיבי בסביבת הנהג של מאזדה3 על חשבון תא המטען והמושב האחורי. אני קונה את הקורולה כי קל לי לצאת ולהיכנס אליה ולעזאזל התיבה הרציפה וזה שהחזית שלה נראית כמו יציאה של מזגן עם פנסים. אני אנסה לתת דוגמה מתחומים אחרים, טלפונים חכמים; היום תמצא שהוויכוח בין חסידי האנדרואיד ואדוקי ה-ios על כל הפלפולים בו ממש לא מעניין את הציבור הרחב. התפעול ב-90 אחז דומה, גם הממשק החזותי וזהו. מעט אנשים יבחינו בין הפוך של רולדין, ארומה, קפה ג'ו וקפה קפה. שים לפני שלושה המבורגרים של בורגר ראנץ', מקדולנדס ובורגר קינג וגם באיומי אקדח אני לא אבדיל בניהם (אגב, איומי האקדח הם כדי שאני אסכים לנגוס בזה...) כך גם בגדים של רשתות אופנה וכו' וכו'. בשנות השמונים הפערים היו גדולים יותר מסיבות שראויות לדיון בפני עצמו, אבל זה השתנה בשני העשורים האחרונים. ההבדלים הם בשורה התחתונה ובניכוי השקלולים קטנים, הם כן קטנים מאוד. אני מדבר רק על מה שאני יודע, רק מתוך נסיון של 7 שנים בהן נהגתי ברובן המוחלט של המכוניות החדשות שהגיעו ארצה ובמתחרות שלהן. לפחות ברלוונטיות מביניהן בסטיד, הטנדר הסיני עוד לא, אני שומר אותו לסוף. ושוב אני חוזר לתחילת הדברים שלי, לא אמרתי שאי אפשר בגלל זה להכריז על מנצחת - אפשר לסמן את המובילות, משם והלאה זו יומרה חסרת אחריות וכיסוי לשים פלומבה של "הכי טובה".

רעיון שקיבלתי בעקבות שרשור אחר לגמרי. בשנות השבעים והשמונים לא היה נער או ילד חובב רכב שכיבד את עצמו שלא מילא את קירות (ותקרת) החדר שלו בפוסטרים של מכוניות ואופנועים. אתם מוזמנים לכמה רגעי נוסטלגיה מתוקים, לחלוק עם כולם את הרשימה של המכוניות שתליתם על הקירות. המשקיעים מוזמנים להוסיף סיפור מעניין אם יש ואפילו את התמונה המקורית. בתור הפותח אתחיל בכמה משלי: פורשה 959 - כי אף פעם לא באמת אהבתי את פרארי F40 עם חלונות הפלסטיק שלה, ולמבורגיני קונטאש הייתה ועדיין נראית לי כמו משהו שתכננו מלוחות קרטון ביצוע על ידי מישהו שלא שמע מעודו על צורות עגולות. וגם כי 959 היא הייתה ווילדע חייה אמיתית מתחת לגוף המקומר שלה. GMC צייקלון - כי למשך שנה אחת בלבד ב-1991 מישהו נרדם בשמירה והרשה לסונומה מקוצרת לקבל הנעה כפולה, מגדש טורבו של מיצובישי על מנוע ה-V6 בנפח 4.3 ליטר, אם אני לא טועה היו שם גם כמה חלקים מהקורבט. וכל זה עם 280 כ"ס העיף אותו למאה קמ"ש ב-4.3 שניות. עד היום אני מתרגש ממנו לוטוס 7 - כי איך אפשר בלי, כמובן שהפוסטר היה מתוכנית הטלוויזיה "האסיר" הייתה גם טרנס אם, שבמקור הגיעה עם בחורה מסכנה שלא היה לה מספיק כסף לבגדים (היא בטח בזבזה הכל על המכונית), בתור ילד דתי, היא כמובן נגזרה החוצה, כך שמבחינתי לטרנס אם אין חלק אחורי... פלימות' ברקודה ודייטונה עם הכנף הענקית ורואד ראנר הציפור. אופל אומגה לוטוס-קלרטון והאל הטוב יודע למה, גם קאדילק אלנטה שהיום לא הייתי מכסה איתה אפילו כתם של רטיבות בקיר... תורכם.

Doc Slow כתב: spot on! גדול... ואגב tzvipper, זה באמת חבל ועצוב, אבל מדובר במגמה. אני רואה אותה בהודעות לעיתונות בהן היחס בין המלל של מיצוב המכונית, הפילוסופיה שלה, העיצוב, הגאדג'טים, הפטנטים והגימיקים הולכים ותופחים, בעוד השורות אודות נתוני הבסיס ונתוני המנוע הולכים ומצטמצמים. אני רואה את זה גם בשאלות של האנשים שפונים אלי לפני קנייה של מכונית או החלפה שלה. אני שואל את עצמי הרבה פעמים את השאלה הבאה: אצלי בחדר בתור ילד ונער היו פוסטרים של 959, של GMC צייקלון, טרנס אם, לוטוס 7 ועוד כמה. מה היום ילדים תולים בחדר? משהו מעניין אותם מלבד מיילי סיירוס, לייקים וחסמב"ה ותעלומת ה-WiFi הנעלם?