אם הבנתי נכון, הוא התכוון לעם, לא למדינה. במדינה יכול לחיות יותר מעם אחד.
בקשר לעניין החמץ- כל רשת יכולה להחליט אם היא מוכרת או לא מוכרת חמץ. היות ומכירת חמץ היא חוקית, כל רשת יכולה היום לעשות את השיקולים העסקיים שלה. אם רשת בוחרת משיקוליה העסקיים לא למכור חמץ בפסח, אני לא רואה איך זה פוגע בדמוקרטיה. במצב הקודם, שבו מכירת חמץ היתה בלתי חוקית, עוד הייתי מסוגל להבין תלונות כאלה. אבל ברגע שהעניין חוקי, אין שום קשר לדמוקרטיה. גופים עסקיים יכולים להחליט החלטות עפ"י שיקוליהם. דוגמא דומה (ואפילו מהעולם שלנו): מוסכים סגורים בשבת. למה? ואם אני רוצה לטפל ברכב שלי בשבת, למה אסור לי? אני לא שומר שבת. במקרה זה, עוד קיימים חוקים שמונעים את זה (למיטב זכרוני, עבודה בשבת אסורה חוץ מבתנאים מסויימים). בעל המוסך מחליט שלא לפתוח את המוסך בשבת מסיבותיו שלו. אף אחד לא מתלונן שזו פגיעה בדמוקרטיה (ברור שהדוגמה לא מושלמת, אבל אני מקווה שהעברתי את הרעיון).
אני אמנם שומר על כשרות, אבל לא נפגע בכלל מזה שרשתות מחליטות למכור חמץ, ומהחוק שמאפשר את זה. מי שרוצה למכור חמץ- שימכור, ומי שרוצה לקנות- שיקנה. אבל ברגע שאנשים דורשים שכן ימכרו חמץ- זה ההפך מכפייה דתית, כפייה חילונית אם תרצו. אתם מנסים להכריח בעלי עסקים לפעול בצורה חילונית, וזה דבר שאינו תקין. אם בעל עסק מסוים (גם עם העסק הזה הוא רשת חנויות כלל ארצית) מחליט שהוא אינו מעוניין למכור חמץ בפסח, זו זכותו. תמיד יהיו מקומות שכן ימכרו חמץ (כגון טיב טעם), אבל במקום לקנות שם, אתם מתלוננים שהוא לא קיים בכל מקום. תפסיקו לחפש דברים להתעצבן מהם, ובדיוק כמו שאתם דורשים שיכבדו את זה שאתם לא רוצים לשמור על כשרות, כבדו את אותם אנשים שכן רוצים לשמור. פגיעות חמורות יותר בדמוקרטיה מתרחשות כל יום.