alfa_draco

מה, הם השאירו את הספוילר?

ואללה, בשביל זה צריך להתחכם! לכן חניתי בכוונה רחוק מהמועדון, מהעבר השני של רח' הירקון, כי הייתי בטוח שעל הירקון יהיו ניידות. כמה חבל, שבסוף לחברה שלי לא היה כוח ללכת כל כך רחוק, הייתי צריך לנסוע בחזרה דרך בן יהודה לקחת אותה ואז נעצרתי בניידת שעמדה דווקא שם... כמה מזל, שב"שמפניה חופשי כל הערב" היו 99% ספרייט, 0.9% סבון ואולי, גג, 0.1% אלכוהול. ככה יצא, שאחרי 5 דקות הליכה לאוטו באוויר הקר נראיתי יותר ערני ופחות אלכוהולי מהשוטר עצמו...

שווה, בטח שווה ! במיוחד שמדובר בנהגת מהזן שאני מכנה "נהג אוטיסט", לא מתוך רצון לפגוע חו"ח באנשים בעלי פגם מולד זה, אלא כלפי אנשים שאיכשהו נולדו תקינים, כנראה, אך עם השנים התפתח להם עור של פיל בצד הפנימי של השכל, והם התנתקו מהסביבה. הנהגת הזאת נסעה לה באיילון בנתיב השמאלי (אני מנחש שזה לא היה בגלל שהיא עקפה שיירת משאיות ב- 160 קמ"ש, אלא בגלל שהיא לא מודעת בכלל להבדל בין הנתיבים). מעבר לאופק מגיח לאיטו ומתקרב השלט שמורה - נתיבים שמאליים לחולון, ימניים לירושלים. השלט בא, חולף מעל ראשה ונעלם מבלי להותיר עליה כל רושם. אולי אם הוא היה קופץ לה לתוך האוטו כמו איזה פרסומת של חברה סלולרית בעמוד ראשון של Ynet, היא היתה שמה לב. גם אז לא בטוח. היא כבר בדרכה הבטוחה לחולון, כשלפתע חולפת בראשה סדרת האסוציאציות הבאה: "השארתי את הגז דולק? רגע, אין אף אחד בבית. אולי אחותי תקפוץ. לא, היא אצל הזיסמנים. וואי, נולד להם ילד ולא באתי. אבל מתי יש לי זמן לנסוע לחולון? רגע, חולון זה פה שמאלה! אה, אני צריכה ימינה" וכאן ההמשך ידוע. היא מסתכלת במראות ולצדדים, ולא רואה שום בעיה (חוץ מכמה מכוניות, טוב הן כבר יזוזו ויפנו לה מקום, אבל חוץ מזה הכביש ממש פנוי). ימינה - פנה! קדימה - סע! במקרים כאלה, שום תשדירים ומסרים חיוביים לא יעזרו, היא (או הוא במקרים אחרים - זה בכלל לא משנה) לא יודעת שמשהו לא בסדר, הכל תקין אצלה, אתה ממש מטורף וכו' וכו'... רק בית-משפט (עניין טראומטי למרבית הבריות) יכול לעורר איזושהי תגובה חודרת-עור-פיל.

נחמד, אבל כמה חבל שההשקה של התזיס עצמה נדחתה בגלל בעיות איכות ואמינות של המכונית. פיאט, אלפא ופרארי כבר התקדמו כל כך הרבה מבחינה זאת... למה לנצ'יה צריכה להגרר מאחור ולעכב את כולם? למה אחרונים תמיד בסוף? לנצ'יה, 30 שניות הקפת את המאהל, זוז !

פרסומת טובה, למרות שבדרך כלל פרסומות הפחדה יוצרות אפקט שלילי... הסיבה שפרסומות מפחידות לא עובדות בד"כ היא, שנהגים עבריינים מתחלקים לאלה שלא מודעים (וזה הרוב, והגרועים שבהם) שבכלל לא חושבים שהפרסומת פונה אליהם (ובגלל שהיא מפחידה גם לא מעוניינים לראות אותה בכלל), ואלה שמודעים (כמו, נניח החבר'ה כאן) ועשו כבר חשבון מדוייק של איך הם רוצים ויכולים לנהוג - והם כבר ממילא מבינים את הסכנות (והפרסומת לפעמים - בתת-מודע רק מגבירה את תחושת ה"דווקא"). במקרה הזה, לעומת זאת, הפרסומת לא מנסה להתעמת עם הנהג, אלא נותנת לו איזשהו כלי להתמודד עם נוסע שמסרב להחגר, ככה שיש לה תועלת בכמה מקרים (וזה כבר מספיק). מן הסתם, היא לא תשפיע על 5 ערסים לא חגורים בפיעט עונו בשישי בלילה.

עכשיו אנחנו מבינים מה זה "נ נח נחמ נחמן מאומן" נ - זה מה שהוא חושב עליך נח - זה מה שהמוח שלו עושה בזמן שהוא נוהג נחמ - נחמה קטנה בשבילך: אתה נהנה בנהיגה יותר ממנו נחמן מאומן - נחמן, כידוע מת ונקבר באומן. הבנאדם הזה בתמונה גם כן כבר נוסע במכונית שחורה . כלומר, אי אפשר לומר שהוא לא יודע מה הסוף שלו יהיה...

אז הנה, לפי הסיפור האחרון של תומר, השוטר הציע לו לשלם את הדוח עד סוף החודש ואז ימחקו לו הנקודות. השוטר בסיפור היה בחור טוב, נראה לי שזה נכון, וגם מתיישב עם מה שאני מבין מהכתבה ב-topspeed

אתה בטוח? זה נשמע לי הפוך, כאילו מי שישלם עכשיו, הנקודות ירשמו כ"ישנות" ואז ב- 1.1.2003 הן ימחקו, ואילו מי שישלם אחרי ה- 1.1 הנקודות ירשמו כחדשות ולא ימחקו.

מה שלא רואים בתמונה זה איך המאזדה מימין לוחצת לראלי על הגלגל הקדמי, והמאזדה משמאל נותנת לה קטנות באוזן ולוחשת בקול ארסי "אז מה, ראלי, השתוללנו קצת אתמול בערב, מה? השתוללנו?"

לקרוא ולבכות... http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2340693,00.html אם כי, כמו שיבואני רובר עובדים בארץ, לא בטוח שהם היו עושים משהו עם ה-MG . אני עוד חושב על הפעם האחרונה שנכנסתי לאולם של רובר... סתם משעמום... נכנסתי פנימה. האולם ריק לגמרי, אין אנשי מכירות, אין לקוחות, כלום. בדלפק יושבת אישה עייפה למראה, שאם הייתי צריך לנחש הייתי חושב שהיא עובדת ב"טאטא" ולא ברובר (למרות שבימים אלה זה די קרוב) משוחחת בעייפות עם איזה זקן שבא לקבץ נדבות או משהו (טמבל, נדבות מרובר? אולי להפך?) אני משוטט, בקצה ניצבת MG-ZT יפה להפליא... כמו ה- 75 אבל עוד יותר מרשימה, עם סמל MG בחוץ, עם לוח השעונים הכי יפה שראיתי מעודי בפנים, ובמקום לאכול אבק כבישים יחד עם אימפרזות פרא, היא אוכלת אבק של אולמות תצוגה. בדרך החוצה אני עוד מנסה לדבר עם העייפה בדלפק, לשאול משהו, אבל היא עייפה מכדי לענות. לילה טוב, רובר... בסוף, עוד שנה, יגיעו גם MG, אבל לא תצליחו למכור אותם, תמשיכו לישון... לדעתי זה עצוב. הייתי שמח לראות כמה MG-ZR חביבים (ולא-אוטומטיים) צהבהבים מתגלגלים להם בכבישי ארצנו.

שלום, כאן עבדכם ירון בינכוכבי, והפעם אביא בפניכם את רשמי מהחללית החדשה של פיז'ו, ה- XX7. ובכן, היום בבוקר אני יושב לי בכורסא, שותה שוקו-דיאט שהונדס גנטית להיות בעל טעם של קפה איטלקי חזק, כשלפתע הולוגרמה של הבוס מרחפת מולי, והוא מחייך: "ירון ידידי", הוא מרעים, "הגיע אלי XX7, רוצה לעשות סיבוב?" "בטח" אני קורא בשמחה, שכן עדיף לעשות סיבוב ובינתיים לעשות לכל השיחות שמגיעות למשרד שלי follow-me למרכזיה. כעבור דקה אני כבר במשטח ההמראה עם קצין הרכב. מולי ניצבת ה- XX7, חללית הדגל החדשה של פיז'ו (טוב, יש את ה- XX9, אבל לא מביאים אותה לישראל). בחוץ היא יפה, אך אני מעיר לקצין הרכב על הוולגריות של כונס האוויר הענק בחזיתה. "מה אתה מדבר" הוא אומר, "זה מנוע סילון, להמראה אנכית, אי אפשר בלי כונס !" אני מוותר לו, בטוח שהוא טועה. הנה, בניסאן Astralmera שלי אין כונס. אמנם צריך להרכיב אותה על טיל בשביל להמריא, אז מה? אני נכנס, ומיד מבין שאני לא הולך להנות בטיסה הזאת. איפה פה הטייס האוטומטי? קצין הרכב, באזניות, מסביר לי שצריך לנווט את החללית הזאת ידנית. מפגרים הצרפתים, הנה בניסאן שלי אני יכול ללכת לישון עכשיו, ולהתעורר באותו מקום בדיוק, ובינתיים כשישנתי החללית שלי הקיפה את מערכת השמש לגמרי לבד וראתה יופי של נופים בינכוכביים (וגם סיפרה לי עליהם כשהתעוררתי). אז מסתבר שבפיז'ו הזו אי-אפשר לישון - צריך לראות את הנוף לבד. טוב נו, כאשר אבדתי אבדתי. אני ממריא, וכעבור שעה קלה מרחף לי בחלל. הנוחות של החללית הזאת מוגזמת, ממש רכה כמעט עד בחילה. זה ממש תכנון דפוק - כאילו, אם אני ארצה נוחות, אני אלך לישון במיטה שלי בבית, או בניסאן שלי! אם אני כבר נשאר ער, לפחות תנו לי קצת מכות בישבן וטלטולים לצוואר, שאני ארגיש חי! כל כך חי !!! והמחשבה הזו פתאום גורמת לי להרגיש ספורטיבי וערני, ואני נותן גז בטירוף. רעש המנועים האדיר חודר לתא... אני מסתכל מהחלון כדי לראות את הכוכבים מתרחקים, אבל רואה רק את קצין הרכב, מטר ממני. "בינכוכבי !!!" הוא צועק באזניה, או אולי פשוט דרך החלון, "בקושי התרוממת מטר אחד באוויר !!! מה קורה, ממריאים או לא?" אני מסתכל, ורואה שלא הכנסתי להילוך. צרפתים מפגרים. אני מכניס להילוך, לפני שהמנוע נרגע מהלחץ שהפעלתי עליו קודם... התוצאה המיידית : תאוצה אדירה מדביקה את הגב שלי לכיסא, ופתאום השמיים משחירים ואני בחלל. אני מנסה להגיע להגה, למערכות הניווט, ללחצנים, אבל כוחות הג'י מדביקים אותי למושב... פאקינג שיט, למה לא עשיתי כושר... למרבה המזל, קצין הרכב מפעיל השתלטות מרחוק, ומצליח כעבור מספר רגעים להנחית אותי בחזרה במנחת של החברה. אני יוצא מהחללית מזועזע מהחוויה האיומה. בדרכי למשרד אני חולף ליד הניסאן וטופח על חמוקי הטיטניום הבוהקים בחיבה: "את לא תעשי לי כזה דבר, הא?" אחר כך, במשרד, הבוס ממתין לי (בהולוגרמה כמובן) ושואל בחיוך "איך היה?" "נורא ואיום" אני אומר. אני בוודאי טועה, אבל נדמה לי שאחרי שאני אומר את זה, ולפני שההולוגרמה דועכת לחלוטין, החיוך שלו מתרחב עוד יותר. סיכום התרשמות מחללית פיז'ו XX7: בעד - מנוע רב עוצמה נגד - סכנת נפשות, שומר נפשו ירחק, בחלל אף אחד לא שומע אותך צורח

האדים נוצרים מהתעבות של אדים (באוויר בפנים) על שמשה קרה (הקור מבחוץ). בשביל לפזר אותם צריך לייבש את האדים ו/או לחמם את השמשה. המזגן, בגלל אופן פעולתו, מייבש את האוויר. לכן גם הוא פועל. גם פתיחת המזגן לכניסת אויר מבחוץ עוזרת, כי האויר בפנים נהיה הביל מהנשימה של הנוסעים, אויר חיצוני מוריד את הלחות. במכוניות שיש בהם מצב הפשרה אוטומטי (מה שאני קורא Panic Button ), הכפתור הזה עושה הכל ביחד - מפעיל חימום, מזגן ופותח את האויר מבחוץ. גם אם אין כפתור כזה, כדאי לעשות את זה ידנית: הפעלת חימום עד הסוף יחד עם מזגן תיצור אויר חם אבל יבש. ובכל מקרה יותר בריא לפתוח את האויר החיצוני, אני סוגר אותו רק בדקה הראשונה שאני מפעיל חימום בבוקר (שיהיה יותר יעיל) או אם יש בחוץ ריח של גומי שרוף (מראלי שעמדה ברמזור לפני )

קודם כל - חייבים להבהיר - לא התכוונתי להעליב... אני פשוט מתייחס לפירוש המילולי של אוטיזם, תראה את הפירוש הבא - ותראה כמה שהוא מתאים לכמה נהגים שכולנו רואים כל יום... autism n : (psychiatry) an abnormal absorption with the self; marked by communication disorders and short attention span and inability to treat others as people "... אי יכולת להתייחס לאחרים כבני אדם" זה בדיוק זה לגבי "הלשנה", דרך אגב - שמתי לעצמי כלל, די אגואיסטי - לשקול פניה למשטרה רק אם הבנאדם לא סתם עשה עבירה, אלא כזאת שהיתה יכולה - בשינוי קל של זמן ונסיבות - להרוג אותי. וגם אז, רק אם יש איזו אפשרות להוכיח משהו, אחרת חבל"ז

... הבחור אלפיסט, רוצה נהיגת מרוץ, ואתה שולח אותו לנהוג משאית 15 טון... לקחת ברצינות את הסיסמא "המשאית איווקו הנשמה פרארי" ... למרות שלפעמים, אני רואה נהגי משאיות בכביש המהיר, ונראה לי שגם הם חיפשו פורמולה 1 ורק בטעות הגיעו למשאית ובכל מקרה, כפרנסה יחסית קלה, אני ממליץ להיות נהג שודים. אמנם יש סיכון, אבל עוברים מסלול הכשרה יותר קצר, יש סיפוק מיידי ואת הספונסרים לא צריך לשכנע (רק לבדוק מה עובי הקירות בחדר הכספות שלהם)

משהו משעשע: http://motocar.msn.co.il/motocar/news/news.asp?id=2883 אני מנסה לחשוב, איך הלכה ישיבת המנהלים ברובר בה הוחלט על הצעד הזה: סמנכ"ל שיווק (יאפי בעל ג'ל בשיער): "לאחר ניתוח מדוקדק התברר כי לרובר מותג חזק בעל ערך רגשי וספורטיבי. הבעיה שלנו בעיני הציבור היא אמינות מכאנית" מנכ"ל (אריסטוקרט משופם, סבא שלו היה מושל בהודו והוא מת לחזור לשם): "יש לי פתרון מעולה !" סמנכ"ל שיווק (מתחיל להזיע בחליפה, ריח ההוגו-בוס מתחיל להתפוגג): "מה אתה מציע ?" מנכ"ל (חיוך נצחון, תוך שהוא לוחש למזכירה "תארזי לי את רובה הפילים שסבא קיבל מהמהרג'ה"): "הודו !" סמנכ"ל (חיוור מעט, אפילו יותר מבריטי ממוצע): "הודו ? כמו תרנגול-הודו ?" מנכ"ל: "הודו ! בהודו פועלת היצרנית הנפלאה טאטא ! שיתוף פעולה איתם זה בדיוק מה שצריך כדי לשפר את האמינות שלנו, תוך כדי שמירה על ערכו הרגשי והספורטיבי של המותג !" סמנכ"ל (מצדיע בעייפות): "כן, בוס"

ואני ראיתי בשבוע שעבר מחזה מזעזע במיוחד, בחולון: Mazda MX-3, שהיא אחת המכוניות החביבות עלי במיוחד, אדומה ויפה, עם כל הפוטנציאל להיות בונבוניירה אמיתית, ועליה הועמסו כמה עשרות ק"ג פלסטיק אדום שעוצב בדמותם המשוערת של כונסי אוויר שהבנאדם כנראה ראה באיזה ספר. הכונס מקדימה היה אמנם דומה, ואולי אכן שייך, לקיה קרניבל, והכונסים הצדדיים-אחוריים ניסו כנראה לשוות לכל העסק מראה של איזה פרארי או מוסטנג (או מעבורת חלל). האם מהנדס העיר של תל-אביב התחיל לעסוק בשיפור מכוניות?

הדלק על חשבון העבודה (כן, כן, יש לי אלפא והעסק מתדלק... ) אבל החיים הם שלי... אולי אם הילדת שמנת תגיע פעם בחיים לבית-משפט, זה ינער אותה קצת. ינער אותה קצת?, אז נגיד ווהעו"ד של אבא לא מצליח ושללו לה את הרישיון (לא מאמין שזה יקרה.) אחרי חצי שנה היא חוזרת כמו גדולה לכביש, אחרי שהיא לא נהגה חצי שנה. אתה חושב שהנהיגה שלה תשתפר? ומה יפריע לאחותה מ- סביון, לנהוג כמו שהיא נוהגת?, ומה יפריע לאחותה מ- יד אליהו, לנהוג כמו שהיא נוהגת?. אתה לא תיהיה שם בשבילהם.. חבל על המאמץ.. ואם אנחנו כבר בנושא של חינוך, הבנתי שישראל אחרת פורשת מהמרוץ, האם זה נכון?? קודם כל, אם יש דבר שאני יודע, והמלך ליר אצל שייקספיר אמר את זה עוד לפני, nothing comes out of nothing. אז יכול להיות, ואולי אפילו סביר, שלא ישתנה כלום אצלה, אבל יכול להיות שכן ישתנה ואז היה שווה, לא? תשמע, יש חוויות מתקנות בחיים. ולגבי ישראל אחרת, עדיף שיפרשו, אני פוחד שהם יגנבו קולות מ"עלה ירוק"! :Fade-color

הדלק על חשבון העבודה (כן, כן, יש לי אלפא והעסק מתדלק... ) אבל החיים הם שלי... אולי אם הילדת שמנת תגיע פעם בחיים לבית-משפט, זה ינער אותה קצת.

צדק דני רופ, היה חצי-הוריקן. בעצם הוריקן שלם - חצי ממנו מזג-אוויר, החצי השני נהגים סתומים. החצי הראשון - היה די מפחיד... נסעתי בשישי בערב לאורך הטיילת בתל-אביב, רוח מטורפת, שלוליות עפות באויר... איפשהו בדרך מתנתק פח מאחת הגדרות שמסביב ופוגע במונית שנסעה לפני, איכשהו חמקתי הצידה... אחר כך ישבנו עם חברים ב"סוזנה" (וכל הזמן רעש של ענפים על הגגון, כאילו כל העסק הולך לעוף תיכף), והראשונה שיצאה הביתה חוזרת אחרי דקה ואומרת שהשמשה האחורית של המכונית מרוסקת, נפל עליה מרזב. השאלנו לה מצלמה דיגיטלית בשביל לתעד לביטוח, היא החזירה אחר כך את המצלמה וראינו את הצילום - מפחיד! לא רוצה לחשוב מה קורה אם זה פוגע בך בנסיעה... מזל שהחניתי בכוונה רחוק מעצים ובתים, באמצע מגרש חצץ. אבל החצי השני, של הנהגים הסתומים, הכי גרוע. בשבת אני נוסע בהלכה מערבה, כשפתאום נכנסת לצומת באדום איזה מיצובישי קולט די חדשה, ובתוכה - לא יאמן - נהגת צעירה (אבא קנה אוטו?) מדברת בסלולרי (אבא לא קנה דיבורית!) ולא שמה את-מה-שאין-לה על כל העולם. צופרים לה, אני מנסה לדבר איתה - כלום. החלטתי שחייבים להבהיר לה מה היא עשתה. סטיתי מהדרך שלי, נסעתי אחריה, בכל רמזור שהיא נעצרת אני לידה מסמן לה שתקשיב - כלום. אחר כך היא עצרה, עצרתי לידה ואמרתי לה שתקשיב לי, או שאני מדווח למשטרה. כלום. נאדא. לזה אני קורה "נהג אוטיסט". אין לזה הגדרה בחוק, ומשום מה זה לעתים קרובות נהגות. אני חושב שגברים הרבה פעמים עושים יותר עבירות במודע מאשר נשים, מתוך רצון להראות יכולת, אבל התופעה הזאת של אוטיזם, של נהיגה ברמת ניתוק כזאת כאילו שאין בכלל אנשים חיים מסביב - לא יודע, אני באמת מנסה להיות אוביקטיבי, אבל זה קורה הרבה יותר בצד הנשי... בכל מקרה, האוטיזם הזה חייב להפסק, ועדיף בבית-משפט מאשר בבית קברות. אני שולח דיווח מפורט למשטרה, ונראה, אולי יצא מהם משהו חיובי.

אני והחברה בדיוק מתלבטים מה לעשות בסילבסטר... נו, תגידו, פה בפורום יש חבר'ה עם ראש טוב (חוץ מההוא שלא רוצה לשים חגורה...) - יש לכם המלצות? שמעתם על איזה מסיבה שווה שהולכת לקרות?

תסתכל על זה ככה: הכי בטוח, כביכול, זה לנסוע לאט עם חגורה. השאלה מה מעלה יותר את הסיכון - להעלות את המהירות או להוריד חגורה. העניין הוא כזה - הסיכון בהעלאת המהירות פוחת עם הזמן. ככל שדני (למשל, או כל אחד אחר) צובר ניסיון, עליית הסיכון כתוצאה ממהירות גבוהה פוחתת - בהנחה כמובן שהוא עדיין נוסע במגבלות המוכתבים ע"י הצירוף רכב+כביש+צפיפות תנועה+תאורה וכו'. סביר שהיום, הסיכון שהוא מוסיף לעצמו בנהיגה ב- 130,140 בכביש טוב ופנוי, לעומת נהיגה ב-100, הוא זניח אם בכלל ישנו. בהורדת חגורה, לעומת זאת, אין שום אלמנט נלמד. אם תעשה טעות, או מישהו אחר יעשה טעות, העובדה שאתה נוהג כבר שנים בלי חגורה לא תוריד אפילו ק"ג-למטר-מעוקב אחד מעוצמת המכה שתחטפו אתה, חוליות הגב שלך, הצלעות שלך וכל מה שבתוכן, עצמות הגולגולת וכו' בפגיעה בדשבורד או בשמשה חס וחלילה.

תודה לך דני ! אני הולך לישון. אופס! עוד לא. יש לי ישיבה בשלוש.

הקיצור, כעבור רגע ממושך של התייעצויות, יוצאים good cop ו- bad cop מהניידת. good cop פונה אלי ואומר שהם החליטו להיות "חצי-אופטימיים", ולכן לא נתנו לי דוח אלא רק עדכנו את פרטי במחשב, כדי שב"פעם הבאה אני אקבל דוח". אני כמובן מודה להם על ההתחשבות (צריך לתת חיזוקים חיוביים) ונוסע לדרכי (ברקע אני שומע את אליאס אומר ללבנבן "ההוא עבר על קו לבן!" ... נו בטח, הרי איפה שעצרתם אותי אין מקום למכוניות לעבור אחרת... טוב נו, כבר בעיה של מישהו אחר) אני תוהה עכשיו, מה זה אומר? זה כמו "על תנאי"? בפעם הבאה שאני אעשה מה בדיוק? אין לי מושג זה אמיתי, או סתם דרך להרתיע? ואם באמת יש עדכון כזה במחשב, כמה זמן הוא נשאר?

א. בוודאי שהסתכלתי במראה, וראיתי את מי אני עוקף, זה מיותר לציין ב. סתם דרך אגב, אופנוען שיבוא במהירות בין הנתיבים בצומת הזה, כשכל הנתיבים מלאים, הוא מתאבד ממילא... אנשים בארץ הרי לא יודעים איך לפנות, הרוב לוקחים את הסיבוב רחב מדי או צר מדי. לפני שנים התנגש בי מאחור, באותו צומת בדיוק, נהג מיניבוס שהמשיך ישר מהנתיב המרכזי... ואני אז, כמו ילד טוב, לקחתי שמאלה מהנתיב הימני, כדי לא להצטרך לעקוף אף אחד...

מסתבר שיש חוק על תאוצה מירבית ! לא ידעתם? אתמול בלילה אני ברוקח, פונה שמאלה בנמיר לתוך תל-אביב, מתחת לגשר, נוסע לאסוף את חברה שלי. בהחלטה ספונטנית אני מחליט לחתוך קודם הביתה, להשאיר את הקניות מהסופר במקרר. אמנם אני במסלול השמאלי וצריך ימינה לבבלי, אבל אני ראשון ברמזור. אין בעיה. איך שמתחלף לירוק, האלפא נותנת לי את היתרון הדרוש כדי לעבור ימינה בבטחה, לירידה שמתחת לגשר, הרבה לפני הנהגים האחרים. איך שאני מתקרב לפניה ימינה, לפני מזדחלת פונטו לבנה, כנראה לא יודעת אם לפנות ימינה או להמשיך ישר. אני נותן ברקס, ומזדחל אחריה, מתאפק לא לעקוף (כי זה מסוכן, היא יכולה פתאום לקבל החלטה ולהאיץ בלי לראות אותי... נראתה לי סוג כזה של נהגים) פונה ימינה סופסוף ואז: - וויאו וויאו !!! - - אורות כחולים - - אלפא תעמוד בצד - ?***What the f אני חושב לעצמי, ונעצר כמו ילד טוב אחרי הסיבוב. אני תוהה, מה לעזאזל הם רוצים, ומי נמצא בניידת - האם ישנו שם אליאס או אולי דוד טוב שרוצה להזהיר אותי מהכבישים החלקים? העלילה מסתבכת, כשמהניידת יוצאים שניים, good cop-bad cop קלאסיים... אחד מהם נראה בדיוק כמוני - לבנבן-ורדרד, ממושקף, עם זקנקן דקיק (וחביב כמובן)... אך השני - אבוי - אליאס אוריגינל, ופרצופו נראה זועם על שהכרחתי אותו לצאת בקור מהמאזדה החמימה! הקיצור, מספר good cop, האצתי מהר מדי ביציאה מהרמזור. ואחרי זה, התקרבתי מדי לפונטו הלבנה. אני מביט בו בתדהמה. מיד אני מבין שהטקטיקה העדיפה היא לדבר אל ליבו של good cop, שבוודאי מזהה את הקרבה הנפשית בינינו... "אתה צודק" אני אומר, "צריך להזהר, הכבישים חלקים, המכונית הזאת -" אני אומר בקול צדקני ומאשים, מקווה שאלפא תסלח לי על החטא - "היא מאיצה חזק מדי..." אליאס אוריגינל, כל אותו הזמן, מסתובב סביב המכונית, בודק את הצמיגים (לזהות סימני רייסים ו"גלגלים" ?)... הקיצור, הם לוקחים את הניירות וחוזרים אל הניידת שלהם לבדוק מה טיבו של הפושע המסוכן שהתגלגל לידיהם... איזה מתח... הגיליון שלי די נקי, כבר שנים שלא תפסו אותי אפילו על מהירות... מה יהיה גזר הדין? המשך יבוא!