alfa_draco

ישבתי לא רחוק מהפניה "שלך"... בוודקוט A. מקום לא רע, משקיף על העיקולים, על אחד הצגים הגדולים, על הגריד ובמאמץ מסויים (דרך משקפת) על קו הסיום.

אחרי חצי שעה של פעלולים אוירובטיים עוצרי נשימה, העיניים כבר נעוצות בשמיים, מחפשות את שובלי העשן הצבעוניים של המטוסים החוזרים לתרגיל נוסף. לפתע נשמע צליל נוסף, מיוחד, שגובר על כל שאר הקולות. מעבר לעיקולים פורצת לפתע הפרארי האדומה של רובנס באריקלו, בדרכו לתפוס את מקומו על הגריד. צליל המנוע מדהים. הקהל באקסטזה. בין המסלול לקהל עוברים ברקים בלי נראים, אבל מורגשים היטב. אבל אני מקדים את המאוחר. ברשותכם, נחזור עשרים וארבע שעות לאחור... אני מגיע ללונדון, בפעם השביעית בחיי, אחרי שש שנים שלא ביקרתי בה. לונדון היא עיר שמתחדשת תמיד, אבל שום דבר לא משתנה בה. ברגע שאני מגיע למארבל ארץ', בקצה רחוב אוקספורד, מערכת הניווט הפנימית הישנה שלי מתחילה לעבוד. חנות הסנדביצ'ים החביבה עלי נמצאת בדיוק מעבר לפינה, במקום שזכרתי, וכל שאר נקודות הציון נמצאות במקום גם הן. אחרי כמה שעות של שוטטות, ההרגשה קצת מוזרה. ההתרגשות שזכרתי מביקורים בעבר, קצת נעלמת. כשהייתי ילד, כל ביקור בלונדון היה חוויה, הזדמנות לראות דברים – ובעיקר לקנות דברים – שפשוט לא היו בארץ. היום, הזמינות של כל מוצר צריכה היא כל כך טריביאלית, שקסם השופינג כמעט ונעלם. הכל נהיה כל כך פשוט, כל כך נגיש... טוב, לא בדיוק הכל. הדרך לסילברסטון למשל, היא חריג בולט מהכלל הזה. ביום ראשון אני קם בארבע וחצי בבוקר. מסתבר שהאנגלים לא ממש מעוניינים שאנשים יגיעו למרוץ בתחבורה ציבורית. כנראה הם החליטו לאמץ את הפקקים בדרך למרוץ כסמל מסחרי. עבודות בתוואי הרכבת, כרגיל באנגליה, משבשות את כל נתיבי התחבורה ללא כל התחשבות ביום המיוחד. אני תופס מונית ומגיע בחמש לתחנת הרכבת והאוטובוס של יוסטון. מסתבר שאין רכבת. יש אוטובוס אחד שיוצא למילטון-קינס, ממנו צריך לתפוס רכבת לנורת'המפטון ומשם אוטובוס מעבורת לסילברסטון. אני עולה על האוטובוס, יחד עם עוד 40 צעירים נלהבים, 90 אחוז מהם מדברים איטלקית, עטופים בדגלים המוכרים. האוטובוס הזה, מיועד לאוהדי פרארי בלבד. החבר'ה האיטלקים נראים נחמדים. הבנים נראים ממש ישראלים. הבנות נראות ממש איטלקיות, או במילים אחרות – טוב להיות על האוטובוס הזה. אחרי שעתיים אדומות כאלה, מגיעים למילטון-קינס. מנהל התחנה יוצא לקראתנו, ומודיע שהכל סגור. אין רכבת לנורת'המפטון. אחרי התיעצויות ממושכות, נהג האוטובוס מודיע שהוא לוקח אותנו לנורת'המפטון. בסוף מגיעים. המעבורת לסילברסטון, כשמה כן היא – מגיעה לכפר סילברסטון. יש עוד קילומטר וחצי של הליכה עד למסלול עצמו. קטן עלינו. הולכים, ביחד עם ההמונים שמגיעים מחניוני הקמפינג שמסביב. נכנסים. כמות האנשים מדהימה. קשה להעריך, זה נראה כמו עשרות אלפי אנשים. למרות הצפיפות, הכל זורם. יש הרבה נקודות מכירה של אוכל, מזכרות, בתי מרקחת (שזה שם אחר לחנות למכירת אטמי אזניים ומשקפות). העסק מאורגן לא רע. האנגלים, ככה נראה, מאוד לא מעוניינים שיוציאו להם את סילברסטון מסבב הגראנד-פרי. הארוע הפותח של הבוקר – פורשה קאפ. בידור לא רע בכלל. המכוניות האלה מנופחות קצת, נראות גדולות על המסלול. יש להן צליל מנוע מרשים, יש עקיפות, ספינים, החלקות, תאונות-פגוש קלות, אקשן. אין לי מושג מי התחרה שם ומי ניצח, אבל זה לא משנה. הקהל מתחיל להתחמם. לקראת הצהריים, מגיעים המטוסים של יחידת האוירובטיקה המהוללת של חיל האוויר המלכותי, ה"חיצים האדומים". הם מפגינים שליטה מדהימה, והצופים איתם – מוחאים כפיים בהתלהבות על כל תרגיל, מנופפים בדגלים ותוקעים בחצוצרות. הקהל כבר מחושמל. בשלב הזה לא משנה כבר מה קורה על המסלול – יכולים להביא לשם את אריק שרון ושמעון פרס להופעת שירה בציבור, והם יתקבלו בתשואות. אבל המופע האוירי באמת יוצא דופן. ואז, כאמור, מתחילות המכוניות להתגלגל על המסלול... הכוכבים האמיתיים הגיעו. האוירה ביציעים היא של ערב הקמת מדינה, לא פחות. אי אפשר לתאר את זה. לא במילים, בטח לא בשידור טלוויזיה. תחושת הזמן משתנה. בשידור, הרגעים האלה שלפני מרוץ נראים איטיים, יש פרסומות, דיבורים... כאן הכל קורה מהר. כל רבע שעה נראית כמו דקה. הכל קצר מדי, נגמר מוקדם מדי, משאיר טעם של עוד. התחושה הזאת תישאר עד סוף המרוץ. השעה אחת בצהריים. ארנבת רצה על המסלול, הקדמה למה שיבוא מאוחר יותר... הקהל מתפוצץ מצחוק, המרשלים תופסים את הארנבת ומרחיקים אותה. הגיע הזמן להוציא את אטמי האזניים מהקופסא. It’s Show Time ואז זה מתחיל. המסלול והקהל ביחד פשוט מתפוצצים לתוך שעה וחצי של טירוף. בטח ראיתם את זה בשידור, או קראתם בעיתון. מרוץ יוצא דופן. העיניים מנסות לתפוס את קטע המסלול שלפנינו ואת מסך הטלביזיה הענק בו זמנית. כל הזמן קורה משהו. עם כל עקיפה של רובנס או מיכאל הקהל קופץ על הרגליים. העיתונות הבריטית אולי התמקדה במשוגע שפרץ למסלול, אבל הקהל במקום מנותק מזה, הרוב לא ממש שמו לב. העיקר זה הקרב שמתחולל בין רייקונן, מונטויה, דה-מאטה (חצוף שכמותו) וכוכב היום הבלתי מעורער, באריקלו. אולי אין לו את היציבות של האחים שומאכר, או את יצר הטרף של חואן פאבלו, אבל כשהוא תופס יום – וזה קורה יותר מפעם בחמש שנים – אי אפשר עליו. והוא תפס יום, ועוד איך. אלפי אוהדי פרארי קורעים את החצוצרות שלהם מרוב התלהבות בכל פעם שהוא מתקרב. ככה זה נמשך עד הסוף. שוב, אי אפשר לתאר את זה. הרעש של הקהל גובר על צליל המנוע של אחרוני הנהגים שמגיעים לדגל השחמט. נראה כאילו כולם פרארי, כולם עם רובנס. אם קודם היה ערב הקמת מדינה, עכשיו זו ההקמה עצמה. אם היה מקום, היו רוקדים הורה במעגלים. הללויה! זה נגמר מוקדם מדי. המטורף האמיתי הוא לא הבחור שרץ על המסלול, אלא מי שרוצה להוציא את סילברסטון ממפת הפורמולה אחת. אחרי יום כזה, אפשרות כזאת נראית בלתי אפשרית.

תיקון קל - אין משהו פחות טוב ב-100 אלף. במאה אלף אפשר לקנות (סתם דוגמאות, יש עוד): - רנו קליאו (כן, גם אוטומטית למי שמתעקש, אוטו נוח, בטיחותי ואיכותי פי 100) - רנו קליאו סדאן (מכוערת + איכות טורקית, אבל זה עדיין עדיף על דייהו) - פונטו, אם לא בא לך קליאו (יותר זול, גם האוטומטי. נשאר עודף למערכת סראונד + דלק לשנה) - פוקוס משומשת (שנה על הכביש מקסימום), תהיה עדיפה על הדייהו, מכל בחינה שהיא - יונדאי אקסנט. אוטו בינוני, לגמרי. אבל עדיף על כל דבר שדייהו אי פעם ייצרה - טויוטה יאריס. אפילו אוטומט, טויוטה ב-100 אלף. הכי אמינה שיש, ואפילו סבירה לנהיגה (ויש שאפילו אוהבים לנהוג בה). - 20,000 חפיסות של שוקולד פרה (לבן עם עוגיות, זה הכי טוב שיש). בשיא הרצינות - אני מכיר שתי משפחות שבהם נעשתה הטעות, וקנו דייהו בגלל המחיר. על זה נאמר "באנו בגלל המחיר, נשארנו כי האוטו לא הניע".

ברור שאוויר לא בורח כל יום, אבל עדיין שווה לבדוק לחץ אויר כמה שיותר - כי מניסיון, אם תעלה על מסמר קטן או משהו כזה, יעבור זמן עד שתגלה את זה בנסיעה רגילה, אבל בנהיגה קצת יותר "קיצונית" זה יכול לבוא בהפתעה לא נעימה. לא מזיק לבדוק - ובמיוחד אם אפשר לעשות את זה בצורה פשוטה, כמו שאני מציע.

טוב, לא ממש מדידה, אבל אומדן... לפני כמה זמן חזרתי הביתה בשעת לילה מאוחרת, בשלב מסויים נראה היה לי שהרכב קצת לא מאוזן. רציתי לבדוק אם זה לחץ אויר, או משהו יותר גרוע. עצרתי בצד, וניסיתי להסתכל על הצמיגים - היה חשוך מדי בשביל להבחין במשהו, אבל כשנגעתי בצמיגים הרגשתי שאחד מהם חם יותר. מכיוון שאני יודע שצמיג עם לחץ אויר נמוך מדי מתחמם יותר, שיערתי שחסר אויר באותו צמיג, ובבוקר התברר שאכן כך. מאז אימצתי מין שיטה כזאת, מפני שלא כל יום יש לי סבלנות למדוד לחץ אויר בתחנה אז אני מעביר יד על הצמיגים אחרי נסיעה בינעירונית לראות אם יש הבדלים בטמפרטורה. מה אתם אומרים, זו שיטה טובה? משהו ששווה להמליץ עליו?

עזוב אותך מאשקלון, מה איבדת שם? פעם הבאה תישאר בתל-אביב. (אגב פעם אחרונה שניסיתי לצאת מירושלים לכיוון תל אביב הגעתי לכביש בר-אילן. זה היה בשבת. זה היה - אבל באמת - מה שאפשר לתאר כ"נהיגה על המגבלות". משום מה, מלא דמויות בשחור שאני לא מכיר קראו לי למות, אני יכול רק לנחש שמדובר בנציגים של מלאך המוות)

המכוניות האלה הן דייהו. מה עוד צריך להגיד? שברולט החליטו - החלטה שיווקית בלבד - להשלים את ההשתלטות שלהם על דייהו בכך שמכוניות דייהו ימכרו עם סמל של שברולט. וואלה, גם אם היו מדביקים עליהן סמל של פורשה זה לא היה משנה הרבה (חוץ מזה שהיו מסתובבות ברחוב הרבה דייהו בלי סמל). הוא שכח רק להוסיף שהדגמים יהנו גם מהאמינות והאיכות הידועות של שברולט, יכויילו למצב ספורט, ויסייעו למיצוב שברולט כחברה בעלת מזג לטיני לוהט.

ועוד חמש נקודות שלא עלו- א. אם רוצים איוורור קל לראש (כדי שהשערות יתנפנפו ברוח בצורה סקסית, זה חיוני אם אתם נוסעים בריביירה ) פותחים קצת את החלונות, ואת הסאנרוף במצב אלכסוני. הקומבינה הזאת מזרימה אויר בגובה התקרה, בלי לעשות יותר מדי רעש. ב. במכוניות חדשות (וגם לא לגמרי חדשות) הזכוכית של הסאנרוף מסננת חלק מקרני השמש, ככה שגם בקיץ זה לא נורא. גם לבנבן כמוני יכול לנסוע בקיץ עם מדף פתוח וחלון סגור - חוץ מאשר ממש באמצע היום, כשהשמש למעלה. ג. המכונית נראית יותר אוורירית ככה. יותר חלונות, יותר אור, נותן תחושה נעימה באופן כללי. ד. פשרה נחמדה בין מבנה סגור לבין קבריולט, שזה הכי כיף אבל מבנה פחות קשיח ופחות מתאים לנהיגה ספורטיבית (אלא אם יש לך כסף לפורשה קבריו). ה. בנות אוהבות את זה, במיוחד לנפנף בידיים מחוץ לחלון (ואם הייתי מרשה, ואני לא מרשה - להוציא החוצה את הראש...)

תשמע ראלימן - זכית בטיול בחו"ל במחיר נסיעה במונית!!! כי התאור שלך נשמע בדיוק כמו מונית בהודו... (או בחלקים נידחים אחרים של אסיה, אפריקה, דרום אמריקה, טטארסטאן וכו')

זה תלוי ... קורונה ליד המנגל, או עם איזה סטייק פילה בריא. קילקני בארוחה משפחתית טובה. גינס כשאמא מכינה חמין. והאמסטל ששתיתי באמסטרדם, שמשום מה לא דמתה בכלל לאמסטל בארץ, והייתה שווה לאללה. אם כי יכול להיות שזה היה בהשפעת האווירה, ההולנדיות, וחומרים שונים שעדיף לא להזכיר בשמם. דרך אגב, מומחה אחד הסביר לי שקורונה היא לא באמת בירה - כדי שהיא לא תתקלקל בשמש בבקבוק השקוף יש איזשהו הבדל כימי בינה לבין מה שהתקנים הבינלאומיים מגדירים "בירה". לכן קוראים לה "בירה מקסיקנית", שזה שם למשקה דמוי בירה שנמכר בבקבוק שקוף ומחזיק מעמד בשמש (או משהו כזה).

מעניין. אני הייתי מאוכזב עד כדי מעוצבן מה-AL4 על המגאנים במשרד, לפי מה שאתם אומרים יכול להיות שזה בגלל ריבוי הנוהגים עליהם. יכול להיות שסתם ירדתי על התיבה הזו? ומצד שני, יש פה משהו דפוק לא? האם מכונית עם AL4 מיועדת רק לסינגלס? אם מישהו נהג שודים ואשתו מסיעה כל בוקר את הילדים לגן תוך שהיא מניחה קרטון ביצים מהמכולת על המושב לידה, הוא צריך לסבול בגלל זה (או להפך, זה לא משנה)? אם ממילא הכל ממוחשב, למה לא יעשו זכרונות נפרדים לכל נהג? והאם מישהו יודע - בספר הרכב של מגאן או קליאו אוטומטיות יש הסברים לכל מה שאתם, ככל הנראה, למדתם מניסיון? האם היבואן יודע להסביר את זה, או שאולי כדאי לארגן קורס השלמה ל-AL4 לכל מי שקונה רנו בפעם הראשונה? לדעתי, החוכמה העיקרית של התיבה הזו, היא שהיא מוכיחה שוב שאין כמו גיר ידני. הדבר החכם היחיד שתיבה אוטומטית יכולה לעשות, זה לאפשר לנהג שליטה ידנית (בלי אובר-רולינג ב 5500 סל"ד).

אתמול, בפקק באיילון, אני נוסע לי לאט במסלול הימני כשפתאום ללא סיבה חותך לעברי מונטויה מקומי כלשהו, בלנטיס אדומה (יש כזה דבר) עם סטיקרים של התנחלויות מאחורה. אני לא מתעצבן מדי, זה עניין שגרתי. תוך כדי שאני נוסע אחריו אני קולט שאין לו אורות ברקס מאחור - בכלל. לא הרגילים ולא התאורה האמצעית. עניין די מסוכן, ומכיוון שאנחנו ממילא זוחלים חשבתי להיות אזרח טוב, לחלוף לידו ולצעוק לו מהחלון שהאורות ברקס שלו לא עובדים. איך שאני חושב את זה אני רואה אותו מזגזג מעט לצדדים, ומצמיד טלפון לאוזן. טוב נו, אני עדיין לא מתעצבן - גם זה שגרתי. בעיה שלו. ואז שניה אחרי זה, הוא חותך ימינה על שטח הפרדה עבה שמפריד את הכביש מאחת היציאות שיורדות מתל-אביב, וגורם לשורת מכוניות שמנסה להשתלב משם לבלום בפתאומיות. לא נראה לי שהוא שם לב למשהו חריג. כל זה תוך לא יותר מדקה. השג מרשים!

לא ראינו את אותה אישה (כנראה, "אצלי" הפונטו היתה ירוקה), אבל כנראה ראינו שני שיבוטים גנטיים של אותו אבטיפוס שממלא כנראה את תל-אביב והסביבה... יש עוד הרבה כאלה. הן עדיפות על אלה עם הפג'רו (פחות נזק סביבתי, אתה מבין...)

לדעתי, צריך לתת לנהגי מרוץ לנסוע מחוץ לעיר באיזו מהירות שהם רוצים. אבל אם תופסים אותם על מהירות בתוך העיר - צריך לתת להם 10 שניות Stop & Go בתחנת המשטרה. לדעתי, שוטרים גם צריכים להרים דגל כחול לנהגים שבלולים שמעכבים אותם בדרך. ואם זה יעבוד טוב בשביל נהגי מרוץ, זה בטוח יעבוד טוב גם בשבילי!

לא, לא קשור לסרט... יש אנשים שאוהבים להציץ מהחלון כשהולכים ברחוב מכות, יש מניאקים שאוהבים להציץ לחלונות של בחורות, אני - אוהב להסתכל על אנשים חונים. במיוחד כשהם לא יודעים לחנות. והיום - היתה אחת התצפיות המשובחות של כל הזמנים. אני מסתכל מהמרפסת, מתחתי המדרכה ריקה כמעט לגמרי: ג'יפ אחד חונה מיד אחרי היציאה מהחניה שלי, ואחריו מספיק מקום לשתיים וחצי מכוניות עד הצומת. נהגת מגיעה בפונטו ומנסה לחנות. זה הולך ככה (וזה, אני נשבע, תאור מדוייק - לא ניסיתי להצחיק) 1. היא עוברת את הג'יפ, מתקרבת לאט למדרכה, ונעמדת כשהיא כבר בסוף, ממש לפני הצומת. 2. עכשיו מגיע הקטע הסטנדרטי - היא מנסה להתגלגל אחורה להתקרב לג'יפ, ובאמצע מגלה שהיא רחוקה מדי מהמדרכה. 3. היא נוסעת שוב קדימה ושוב אחורה, וכמובן נתקעת במדרכה. 4. שוב קדימה, והפעם פאוזה ארוכה - אני רואה את גלגלי השיניים עובדים - "מה עושים עכשיו?" 5. שוב אחורה, אבל מאוד לאט. מאוד מאוד לאט. כל סנטימטר עצירה, הוצאת הראש מהחלון ותיקון ההגה. 6. באמצע הדרך היא כבר משפשפת את המדרכה, ומחליטה שצריך לנוח. אני מסתכל ורואה שאם היא תתגלגל עוד 2 מטר אחורה, היא תגיע למרחק נכון מהג'יפ, אבל אם היא תתגלגל רק מטר, יהיה לה קשה לפתוח את הדלת - יש עץ על המדרכה. מה לדעתכם היא תעשה? 7. היא מעשנת סיגריה (צריך לנוח, עבודה קשה) ואחריה היא לוקחת קדימה, ומתרחקת קצת מהמדרכה. ושוב אחורה. 8. איפה היא נעצרת - נכון, בדיוק על העץ. היא פותחת קצת את הדלת ומבינה שעשתה שטות. אבל מה עושים? שוב פעם קדימה ואחורה? זה כבר יהיה מוגזם. 9. יוצאת מהאוטו, בקושי רב. מסתכל במבט מאוד נבוך מסביב, כי הרי כאמור היא הצליחה למצוא את המקום הכי פחות מתאים לחניה מתוך איזה 12 מטר ריקים. 10. מנסה לחזור לאוטו כדי להזיז אותו (כנראה) אבל הכניסה קשה עוד יותר. אחרי חצי דקה היא מוותרת. 11. היא מתחילה להוציא את הקניות מהדלת האחורית של האוטו, החבר שלה מגיע לעזור. יא מטומטם!!! אם ידעת שהיא מגיעה, למה לא באת להחנות לה את האוטו? לא חבל על המדרכה? 12. לפני שהם נעלמים הם נועצים מבט ממושך במשהו בדופן המוסתרת של הפונטו. אני יכול לתאר לי שיש שם איזו דפיקה עצבנית - אולי מחניה קודמת? בסה"כ - בערך 10 דקות, איטיות ומעצבנות, אבל אני פשוט נשפכתי כל כך מצחוק שהייתי בטוח שישמעו אותי ברחוב.

ובתשובה לשאלה המקורית - והיית צריך לחשוב על זה לבד, זאת ישראל - בירוק כולם מאחרים לצאת, כי מחכים לאוטובוס שתמיד יהיה האחרון שעובר לרוחב הצומת (באדום מלא, כמובן), ואח"כ נוסעים לאט כי אוטוטו צריך להגיע הנהג מונית שפשוט חייב להספיק לעבור את הרמזור (שכבר מזמן אדום בשבילו) שלא יפסיד את הבלונדינית שבצד השני, כי תיכף מגיעה עוד מונית מימין והיא תשיג אותו. ואחרי זה זוחלים, כי במקום לנסוע קדימה, מסתכלים הצידה באחוריה של המונית המתרחקת תוך כדי לחישה עצבנית, "אדום מלא, יא זבל". ברור?

תצפית טריה: ניידת מתנ"א, חונה בשולי האיילון, כאשר הפעם השוטר איננו אוחז בממל"ז אלא במכ"א (מטף כיבוי אש), כאשר ענן סמיך של עשן לבן מיתמר ממנועו, ומכסה המנוע פתוח. למי שרוצה צ'יפס - שמן חם חופשי באדיבות מתנ"א !!

צריך לדעת איפה להסתובב, עכשיו בחניון קטן של בניין משרדים בתל-אביב (לא נגיד איזה, אבל זה בניין לא גדול, יש כמה עורכי דין, אנשי מחשבים וכאלה) מצאתי בקומת חניון אחת בלבד: - אימפרזה STI - Z3 - מיני קופר אדומה - לקסוס - 3 (שלושה!!) סאאבים חדשים - אלפא 147 סלספיד אדומה, ולידה 166 - עוד איזה 2-3 בימרים חדשים במגוון נפחי מנוע ועוד כמה שאני כבר לא זוכר... (106 ראלי לא היתה שם)

לדעתי, הדבר הראשון שנהג חדש צריך, זה ללמוד את הסביבה - הנהגים המזגזגים, הדודות, הנוסעים ברברס על השוליים, הולכי רגל בלתי צפויים... את כל זה כדאי לעשות קודם ברכב שדורש מהנהג פחות מעורבות בפעולות הבסיסיות, ולכן - אולי זו לא דעה פופולארית כאן - הייתי מציע לנהג חדש לנהוג קודם, כמה חודשים, ברכב אוטומטי (של ההורים?...) אחר כך אפשר להתקדם הלאה ולהתחיל לשפר מיומנויות טכניות ושליטה ברכב ולקנות אוטו מתאים, עם גיר ידני כמובן.

למה רק כביש המשתלות? מה רע ברח' העצמאות (למה כל שנה אי-זוגית פותחים אותו מחדש רק אלוהים וראש העיר - אולי זה אותו אחד - יודעים), שדרות חן (שנתיים בשביל צד אחד של 50 מטר שדרה. בזמן הזה בתל אביב בנו את מחלף השלום), סוקולוב (מסנוורים אותך במאה מגא-וואט נורות על כל העצים, בשביל להסתיר את הרמזורים ולהגביר את האפקט של הרחובות החשוכים שאתה יוצא אליהם), הרב-קוק (חוץ מתלמידי נהיגה ורכבי שטח לא נראה לי שמישהו מסוגל לנסוע בנתיב הימני שם), ועוד ועוד ועוד...

דווקא צודקים, הכביש בהרצליה באמת מפחיד - בורות, תעלות, רחובות לא מוארים בלילה - מפחיד לאללה. רק מה, מי שאמורים לטפל בזה הם העיריה, לא מקבלי הסטיקרים.

נראה אותך נוהג כל היום על דובלו !

שימו לב - זו תמונה של מתיחת הפנים של הלגאסי... נכון דומה לסאאב 3-9 ? ביחד עם הידיעות על בניית הסאאב הקטנה 2-9 והאימפרזה על בסיס פלטפורמה משותפת, התמונה מתחילה להתבהר... סאאבארו !!!

אוי וויי, רוני, עכשיו נשמעת כמו הליצן ההוא שירד עליך כשסיפרת על הסיבוב ב- STI והוא התחיל לספר איך הוא לקח אנזו פרארי לסיבוב בנו-כבר-רינג כשאתה עוד היית ילד או משהו... תשמע, אם היית רואה מישהו יוצא עם אחת כוניפה, לא היית יורד עליו בפנים, נכון? לא היית אומר לו, "אולי אחרי סיבוב אחד על זטה-ג'ונס אתה תבין"... זה פשוט לא מקובל...

תומר, תיזהר ממני - אני שולט במטריקס !! http://www.carsforum.co.il/phpBB2/viewtopic.php?t=10938