alfa_draco

זה בדיוק מה שנאמר במאמר, שההתנהגות היא בעצם שילוב של הנהג והרכב. אם התקשורת לקויה זה כמו שתלך למסעדה, ויהיה שם מלצר יינות מעולה אבל חירש. כל עוד היין שאתה רוצה הוא מה שמקובל להזמין עם האוכל, תקבל בדיוק מה שאתה רוצה והוא גם ימזוג לך את זה בלי לשפוך טיפה, אבל אם תרצה פתאום שיביאו לך איזה יין מיוחד ששומרים במרתף, המלצר לא יבין מה אתה רוצה... ה-C5 היא מלצר כזה, לרוב האנשים שעושים את מה שמקובל היא באמת תתנהג מעולה, ותשמור על יציבות ואחיזה גם בכביש מתפתל וחלקלק, אבל אם תנסה "לשחק" איתה, לא יצא מזה כלום... מכיוון שזו מכונית טובה לקהל היעד שלה, היא תפתור בעיות (ע"י חלוקת כוח בלימה למשל) בלי להזדקק לתקשורת טובה. מכונית גרועה לכל קהל היא כזו שגם לא תתקשר איתך, וגם לא תפתור בעיות. (לדעתי)

התופעה של אלימות נהגים איננה מיוחדת או בולטת במיוחד בארץ. לדעתי אין פה קשר לשכרות או נהגים שתויים (ערס ממוצע לא צריך שום אלכוהול בשביל להתחמם כשעוקפים אותו), אין קשר למוצא או גזע (אני בטוח שיש הרבה יותר אלימות בכבישי אנגליה וארה"ב - שם מדברים על זה הרבה - מאשר, למשל, במדינות ערביות) ובטח שאין קשר - כמו שאולי מנסים "מומחים" לטעון - למתח שקשור למצב המדיני (ראה אנגליה הנ"ל, אלא אם האנגלים עדיין מתוחים בגלל התקפות האצ"ל ולח"י). לדעתי יש כמה מצבים שבהם אדם מועד לפורענות, וזה קשור לאימפולסיביות - דבר שיש אנשים שלוקים בזה בלי שום לחץ חיצוני או אלכוהול - ראה ערך "ערסים" (לצורך העניין, ערס יכול יכול מזרחי, אשכנזי או כל דבר אחר)... יש אנשים אחרים שאמנם זקוקים ל"תירוץ" כזה בשביל לאבד את השליטה ולהפוך אימפולסיביים. ברור שזה לא קשור דווקא לנהיגה, אלא לסיטואציה של כבוד, וזה יכול לקרות על הכביש, במועדון, על חוף הים או בכל מקום אחר. וזה מזכיר לי בעקיפין קטע שהייתי נוכח בו לפני שבועיים, ברכבת ממנהטן ללונג-איילנד. צעיר ממושקף ולבנבן, נורמלי למראה, ישב במקום שיש בו ספסל מול ספסל, עם רגל על המושב ממול. התיישבו לידו כמה נשים, והבעלים שלהן ישבו בספסל מאחור. הצעיר שדיבר בסלולרי לא שם לב שאחת הנשים שישבה מולו ביקשה ממנו להוריד את הרגל מהמושב, והיא בתגובה עברה לספסל אחר. מיד קפץ בעלה מאחור, איש מבוגר בחליפה וגם הוא נורמלי לגמרי למראה, והתחיל לאיים על הצעיר, הצעיר התעלם ממנו, הבעל הרים בהדרגה את הקול עד שכל הקרון כבר שמע את השיחה, הצעיר התחיל לענות לו והתפתחה שיחה בסגנון "אתה מאיים עלי? אתה לא מכיר אותי! לא כדאי לך ללכת איתי באלימות" וכו', וזה נמשך ככה כמעט חצי שעה, בדרך הבעלים הזמינו את הכרטיסן, שממש לא בא לו להתערב, אמר לצעיר להוריד את הרגל והלך... וככה כל הדרך, ובינתיים הצעיר עדיין בטלפון, מכיוון שחבר שלו שומע הכל גם בשבילו זה עניין של כבוד, וככה כל פעם שנהיה רגע שקט, מישהו ישר התחיל עוד פעם את הויכוח. אבל מה - למרות שהיה פה את הקטע של הכבוד, היה חסר הניצוץ הערסי שידליק את האש. שני הצדדים היו כנראה חכמים מדי בשביל להכנס לאלימות. הנשים בעצמן כבר נמאס להן, והתחילו לצחוק מכל העניין (כמו שאר היושבים בקרון), וכל העניין התחיל להראות כמו פרק של סיינפלד.

DJO הכל בסדר, בשביל זה בדיוק יש את יום כיפור! תשטוף יפה את האלפא, תחבוש את פצעיה, תבקש ממנה סליחה והכל יהיה בסדר!!!

אם הייתי עושה הסבה מקצועית ופוצח בקריירה של גיבור-על (מהסוג שמחליף בגדים בתא-טלפון ציבורי... מזל שעוד יש פועלים תאילנדים שאין להם סלולרי וצריכים טלפון ציבורי בשביל לצלצל הביתה) הייתי בהחלט שוקל לקחת פיג'ו שכזו, בשביל ה"סיידקיק" שלי (כי אני יודע שסיידקיק של גיבור-על זו מלאכה כפויית טובה, והמינימום שאני יכול לעשות בשבילו זה לסדר לו מכונית בליסינג). לעצמי הייתי בכל זאת לוקח קדילאק Sixteen, זו נראית כמו מכונית ראויה לגיבור על, ומכיוון שאני רוב הזמן אעופף גם לא כל כך מעניין אותי איך היא נוסעת, רק היא נראית בחניה.

איבר מין גדול זו לא הצדקה לנסוע 200 - למעשה זו הצדקה לא לצאת בכלל מהבית. אבל - יש כן הצדקה ש (סתם דוגמא, אפשר לחשוב על קריטריונים אחרים) בחור בן 30, שלא נמצא אשם בתאונה בעבר, עשה קורס נהיגה מתקדמת ונוהג בב.מ.וו סדרה 5, יהיה רשאי לנסוע יותר מהר מאשר בן 80 עם עבר של 30 תאונות שנוסע בקיה פרייד.

כבר מזמן חשבתי על זה, והנה גם בבריטניה זה עולה לדיון (אני מתכוון לחלק השני כמובן, "הגזר", בעניין התאמת המהירות לנהג): http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2767335,00.html מה אתם אומרים? אפשר ליישם את זה? לפי איזה קריטריונים הייתם קובעים מהירות מירבית לנהג? אני חושב שצריך להתייחס גם למכונית, לא רק לרקורד של הנהג. הצעתי כאן פעם חצי-בצחוק לקבוע את המהירות המהירות לפי ה-IQ, אז אולי זה מוגזם אבל בהחלט אפשר גם לבחון את יכולת התגובה של הנהג למקרים שונים...

גם לי היתה חוויה מתקנת (ליתר דיוק, מקלקלת - המוסכניק והפחח הם אלה שתיקנו), לפני איזה 4 שנים בערך, כשאיילון התחבר להרצליה. זו היתה הפעם השניה בסך הכל שעשיתי את הלופ הדפוק הזה (מהנה או לא, הוא מתוכנן פשוט גרוע), הירידה משדרת 7 הכוכבים לאיילון צפון. הפעם הראשונה היתה מאוד איטית, עדיין התפעלתי מעצם העובדה שיש איילון מהרצליה עד הבית (תל אביב) נסעתי לפי התוואי ולא ממש שמתי לב לאופן הלא סטנדרטי שבו הוא מתהדק. ובכן, אותה פעם שניה אניבפונטו, מגיע לירידה בנתיב הימני (הפנימי), לפני סקודה שדופקת ברקס מוקדם, ואני אינסטיקטיבית עוקף אותה. איך שאני עוקף אותה, הסקודה מתחילה להאיץ. ושוב, באינסטינקט שמתאים אולי לסיבוב שנפתח ועולה כמו בגלילות אני גם מאיץ. לקראת האייפקס של הפניה שנינו על 70-80 קמ"ש בערך והסקודה מאבדת אחיזה או שהנהג מאבד את הריכוז, ומתחיל לסטות שמאלה, ישר אלי. אני קצת חששתי לבלום באותה נקודה (למרות שזה מה שהייתי צריך לעשות, בזהירות) ולהאיץ כבר לא רציתי, חשבתי לסטות שמאלה ולהתקרב לגדר ככל שיכולתי. למרבה הצער, באייפקס של הסיבוב הזה, באותה המהירות, ועם חוסר ההכרות של עם הסיבוב (ועם העובדה שהסיבוב לא נפתח לגמרי מיד לאחר מכן, יש שם מין לופ נוסף אחר כך) ועם הפונטו והצמיגים הצרים שלה... זה לא היה מספיק טוב, ולא יכולתי לתמרן בדיוק מספיק. גלגלים אחוריים איבדו אחיזה, והניסיון לתקן ולהדק את הפניה לא היה מספיק טוב. בקיצור, הפונטו סבסבה קצת ונכנסה חזיתית למעקה, שלמרבה השמחה עמד בנטל ולא שלח אותי לעופף לעבר השדות שמתחת ומעבר לעיקול. באופן מפתיע, למרות פחחות נרחבת שנדרשה, לפונטו לא נגרם נזק של ממש, וגם לי לא, אבל החוויה כולה לא היתה נעימה, והחסירה כמה פעימות לב גם לי וגם לאבא שלי שבא לאסוף אותי משם וראה את האוטו המעוך מונח הפוך לתנועה.

אין ספק. ואגב צמיגי מישלן זה מזכיר לי השוואה שעשיתי לפני שנתיים עם חבר, בין ה-147 עם מישלן (כמו שאני קיבלתי) לבין 147 עם צמיגים אחרים באותה מידה שנמכרו (פיירסטון נדמה לי. לא יודע למה, בהתחלה סמל"ת מכרו 147 עם איזה 3 סוגים שונים של צמיגים). המישלן לקחו, על כביש יבש (לא בדקנו רטוב) בכל הפרמטרים, אמנם ב"נקודות" ולא ב"נוק אאוט" כמו במקרה של הטויוטה - בכל זאת אצלנו כל הצמיגים היו חדשים. אז קודם כל, אחד רצוי לבדוק ובמידת הצורך להחליף צמיגים לקראת החורף (ובעצם בלי קשר לחורף, אלא אם יש כאן מישהו שקונה צמיגי גשם לחורף וצמיגים אחרים לקיץ. אם הייתי עשיר ומחפש מה לעשות עם הכסף, זה היה יכול להיות רעיון טוב דווקא). ושנית, סתם מעניין... אם מישהו ניסה פעם ללחוץ על סוכנות בקטע של לספק רכב חדש עם צמיגים מתוצרת שונה מזו שהסוכנות ניסתה למכור לו. הרי ברור שהיבואנים ינסו לחסוך בקטע הזה.

חזק ומשובח כמו ספל קפה קולומביאני במטבח של מונטויה!!! אני רק מקווה, תומר, שחסמת את הכניסה לפורום במחשבים של כל החבר'ה שעובדים איתך שם בפיאט?

ולמי שעוד לא נמאס מסיפורי "ליברמן הגביר ועיירת הנהגים השוטים", הנה עוד קצת: http://motocar.msn.co.il/motocar/news/news.asp?id=2522&msn=1 הכתבה עצמה אפילו משעממת מרוב שהיא צפויה. כנראה עד שליברמן לא יתחיל למקם צלפים על הגשרים מעל איילון, לא נצליח להתרגש יותר מהרעיונות שלו. whatever... בכל מקרה הטיפול של הממשלה פה מזכיר קצת את הבדיחה העתיקה והמוכרת (כשהייתי ילד תמיד שמעתי את דוד שלי מספר אותה ביידיש, שאז זה יותר מצחיק) - בקיצור, יהודי בא לרב ואומר לו "רבי, אני מגדל תרנגולות בחצר, והן מתות לי, מה לעשות" אז הרבי אומר לו "שים להן חלב של פרה אדומה באוכל" אחרי שבוע היהודי חוזר "רבי עשיתי מה שאמרת, הן עדיין מתות" אז הרבי אומר "תחליף תפילין בלול ותפריש עוד מעשר מהביצים" אחרי שבוע עוד פעם "רבי עשיתי מה שאמרת והן ממשיכות למות" וככה עוד שבוע ועוד שבוע עד שבסוף כשהיהודי חוזר ושואל "רבי עשיתי מה שאמרת, יש לך עוד עצות?" אז הרב אומר "עצות יש לי הרבה, תרנגולות עוד יש לך?" לליברמן ולחבר'ה שלו יש הרבה עצות. אבל אני חושש שהתרנגולות מתחילות להיגמר.

לא נעים לי להגיד, אבל טויוטה דווקא עושים רושם טוב מאוד ב-F1. F1, כידוע, זו מומחיות בפני עצמה, ובהתחשב בניסיון המועט של הצוות של טויוטה בתחום, הם דווקא עובדים יפה. התחילו את העונה חלש, אבל השתפרו מאוד. הם היום במקום ה-7, מעל קבוצות ותיקות כמו סאובר, ג'ורדן ומינארדי; ועשו תוצאות יפות כמו מקום 5-6 בנורבורינג ומקום 7 לדה-מאטה בסילברסטון. טויוטה גם ממנפים את הפעילות שלהם ב-F1 לצרכים שיווקיים רחבים יותר, ואפשר לראות המון פרסומות שלהם ב-CNN (למשל חסויות לתכנית המוזיקה שלהם) שמשלבות צילומים של מכונית המרוץ. אני מעריך שזה תורם להם הרבה, במיוחד בהתחשב בעובדה שרוב המכוניות שלהם הן מאוד לא סקסיות (בלשון המעטה), וממה שראיתי במדינות שהייתי בהן בשנים האחרונות לא מוכרים מספיק סליקות ו-MR2 בשביל שאלה לבד ישפיעו על התדמית.

היום בדרך מירושלים לתל-אביב קלטתי ב.מ.וו 5 חדשה. נסעתי קצת לפניה, קצת לידה, קצת אחריה. אני חושב שלא רואים את זה בתמונות, למעשה בצילומים שראיתי בעבר חשדתי שהיא די לווייתנית ואפילו מכוערת קצת, אבל במציאות רבותי מדובר במכונה מדהימה ביופיה!!! אני מאמין שלא כל צבע יתאים לה, לדעתי בצבע בהיר מדי או כהה מדי היא תאבד את הקווים, אבל בצבע שבו ראיתי אותה (אפור עכבר מטאלי) היא פשוט סוף הדרך. צריך יותר ממבט אחד כדי לקלוט את המראה שלה; כרגיל אצל כריס באנגל, הקווים לא זורמים בצורה פשוטה, הם יוצרים משטחים, זוויות, מתנגשים, משיקים... צריך להתבונן במכונית כמו בתמונה בשביל להעריך אותה. בקיצור - כריס באנגל עשה זאת שוב, לגמרי! והקטע שלו זה הייחוד. העיצובים שלו לא נשענים על הסטאנדרטים הקלאסיים של עיצוב מכוניות, הוא כאילו ממציא לעצמו את החוקים תוך כדי תנועה - בלי שום תנאים מוקדמים לגבי פרופורציות, זוויות, קווי גוף... אין ספק שבגלל זה גם הרבה שונאים את העיצובים שלו, אבל זה גם מה שמבליט אותו. בעולם שמתחלק בין הקופסאות הסטנדרטיות ועיצובי הרטרו (היפים לעתים, אך לא כל כך מקוריים מטבעם), כריס נמצא בקבוצה משל עצמו. צריך בשביל זה אומץ, וכנראה גם הרבה גיבוי מהבוסים ב-ב.מ.וו, ועל זה אני מסיר את הכובע.

הייתי פעם בטיול ג'יפים, כשאני הייתי בסופה בנזין (לא זוכר את המפרט שלו, אבל זה מנוע חזק באמת), היו איתנו עוד שתי סופות ומגנום אחד עם מיגון תחתי אבל שום שיפור מעבר לזה. המגנום עבר את כל המכשולים בלי לפגר אחרי הסופות, כולל בולדרים, נחלים וכל שאר הדברים שיש לרמת הגולן להציע, אז כל מה שאני יכול לומר זה - אני לא יודע מה הסיפור של המנוע שלו, אבל החבילה הכוללת היא כלי רכב חייתי למדי, וכנראה גם מאוד בלתי-שביר. אז כל הכבוד למיצובישי.

השאלה היא אם השיא הוא של הממל"ז או של המכונית. מה שברור שבמהירות הזאת לא יכלו לעצור אותו על המקום, וגם לא לרשום את המספר, וגם לא לרדוף אחריו אם הוא ניסה לברוח, ככה שאני אתפלא מאוד אם יתברר שתפסו אותו.

"פקח/שוטר אני ממהר אשתי בהריון" "תינוק באוטו. והוא נוהג עכשיו" "קבצן יקר, אין לי כסף קטן" "אם רכב זה ביצע עבירת תנועה, אנא התקשר למספר הבא: 0012125551234" "סטיקרים נמאסתם!"

וכדאי לזכור עוד 2 דברים שמשפיעים על האחיזה - האחד זה מיקום מרכז הכובד, אשר ככל שהוא עולה (וגם מתלים רכים יכולים להרים אותו) מגדיל את נטיית המכונית בסיבוב ופוגע באחיזה; והשני זה מבנה אוירודינמי (למשל כנף אחורית, ובמכוניות ספורט אמיתיות גם אפקט יניקה של תחתית הרכב)אשר יכול להוסיף למכונית כוח הצמדה במהירות גבוהה, וזה בתורו מצטרף למשקל המכונית כאשר באים לחשב את כוח החיכוך.

מעניין שבשביל מצלמות מהירות מטופשות באמצע שום-מקום יש תקציב (ואפילו לשים שם ניידת עם איזה אוכל-סופגניות או שניים), אבל בשביל מצלמות רמזור אין: http://web.msn.co.il/msn/news/685C37523BD04719BDEE458057E0A182.htm המסקנה - למה לנסוע מחיפה לתל-אביב בכביש החוף שאין בו צמתים והוא מהיר יותר (איפה שיכולים לצלם אתכם על מהירות), כשאפשר לנסוע בכביש הישן ופשוט לעבור את כל הרמזורים באדום? זה יצא יותר מהר, ובלי קנס ונקודות.

בתכל'ס, מה שבאמת חשוב זו רצועת הכוח שלך. הספק (או מומנט) נקודתי מעניין אם אתה מתחרה ברייסים מ- 50 ל-55 קמ"ש (לדוגמא) והשאר לא מעניין אותך. מנוע שמייצר מומנט אדיר בסל"ד נמוך, אבל המומנט הזה נופל מהר מאוד כשהסל"ד עולה, יהיה טוב בשביל לעשות גלגלים בפתיחות, אולי גם בשביל 0 ל-100, אבל מול צרכים חשובים כמו עקיפות במהירות גבוהה, האצה בפניות מהירות וכו' לא יספק את הסחורה. מנוע שמייצר מומנט "שפוי" שהופך להספק גבוה רק בסל"ד גבוה, ייתן יתרון במצבים שאינם נמדדים מהזינוק, כמו העקיפות וההאצות בפניות, אבל הוא יהיה פחות פרקטי בגלל כוח מועט יחסית (במקרה של ה-S2000 הנ"ל מילת המפתח היא "יחסית") ב-1000 סל"ד הראשונים, ובגלל שהצורך להשאר בסל"ד גבוה בשביל ביצועים יחייב החלפות הילוכים תכופות, מה שלא תמיד מתאים (וגם מביא לשחיקה גבוהה יותר). לכן המצב האידיאלי, בראיה פרקטית, זה מנוע שנותן מומנט גבוה בסל"ד נמוך, אבל נשאר עם עקומת מומנט "שטוחה" עד סל"ד כמה שיותר גבוה לפני הנפילה. זה ייתן לך להנות מכל העולמות. אם כי נראה לי (בזה אני לא בטוח) שלמנוע מסוג ההונדה, שמוציא מומנט נמוך יותר, יהיה יתרון בצריכת דלק ממוצעת.

תסתכלו טוב על התמונה של המגאן קופה הצהובה ותגידו מהר למה היא דומה. רמז: דארת' ויידר

נו, אבל אתה מפספס את הנקודה - אני דווקא רציתי להתייחס לניו-יורקרים, דווקא בגלל שהפרמטר היחיד שנראהלי שמבדיל בינינו לבינם זו האדיבות, כדי להראות כמה דבר אחד "קטן" כזה יכול לשנות. ברור שבמקומות אחרים בארה"ב זה שונה, גם הכבישים עצמם הרבה יותר רחבים וטובים ברוב האזורים מחוץ לניו-יורק, אבל לא על זה מדובר. לא חוכמה להיות נהג רגוע על איזה כביש במונטנה שעוברת בו משאית אחת בשעה, דווקא החוכמה היא במקום צפוף כמו במעבר מקווינס למנהטן במנהרה, איפה שנהגי מוניות פקיסטנים, נהגי וואן סינים ונהגי ב.מ.וו ישראלים לשעבר עוברים מ4 נתיבים לנתיב אחד. ועובדה שהם מצליחים.

כן, הישראלים אוכלים מקדונלדס ובונים איזה שני מגדלים "הכי גבוהים במזרח התיכון" וחושבים שאנחנו אמריקה. אנחנו לא. עכשיו חזרתי מאיזה שבועיים באיזור ניו-יורק, ולהבדיל מפעמים קודמות הפעם הייתי פחות לחוץ, היה לי יותר זמן להסתובב בעיר ומחוץ לה ולהסתכל מסביב. ראיתי שהנהגים האמריקאים לא יותר חכמים מהישראלים. הם לא מתכננים נסיעה (בדיוק כמונו), לא מאותתים, חותכים נתיבים (בעיקר בעיר), צופרים, ומחלה שמאפיינת אותם במיוחד - בלימות פתאום. מכיוון שהם במכוניות גדולות, אוטומטיות ומנותקות מהסביבה הם נוטים להתעסק בהמון דברים בזמן הנסיעה, ולתקוע ברקסים כשהם מגלים "לפתע" שיש לפניהם האטה. אבל מה? יש הבדל אחד עקרוני בינם לבינינו, שהוא בעצם ההבדל הגדול. אדיבות. כבר אמרו את זה הרבה פעמים, אבל זה בולט דווקא על רקע זה שברוב המובנים הם נהגים די גרועים. הם נותנים - תמיד - להשתלב בתנועה. אף פעם לא ראיתי נהג אמריקאי, כולל ערסים (יש שם הרבה כאלה, פורטוריקנים שראו יותר מדי "מהיר ועצבני" ונוסעים בהונדה "משופרת"), שנותן גז בשביל למנוע ממישהו אחר להשתלב בנתיב שלו. אחרי שבועיים בניו-יורק התעייפתי ורציתי כבר לחזור, אבל אחרי 2 דקות על הכביש פה - עוד בשטח נתב"ג - כבר ראיתי מספיק בשביל להתגעגע חזרה לשם.

הנה לדוגמא, מכוניות פורמולה 1 בנויות לבטיחות מקסימלית, והמבנה שלהן בשנים האחרונות הציל חיים של נהג לא פעם ולא פעמיים, אחרי התנגשויות עם קירות במהירויות שהיו גורמות למכונית ממוצעת, וגם למרצדס, להפוך לקונצרטינה כמו המכונית של הנסיך דיאנה אחרי התאונה. ואין ספק שהמכוניות האלה לא נראות כמו ההצעה לעיל - שום פרט במבנה האוירודינמי שלהן לא הוקרב לצורך הבטיחות. המסקנה - הכל עניין של כסף. במיליון $ תוכל לקבל מכונית שתיתן את המקסימום גם בבטיחות, גם בביצועים וגם בעיצוב. אם אין לך מיליון - יש הרבה אפשרויות שיאפשרו לך לבחור את הפשרה שמתאימה לך - רוצה בטיחות, קח רנו מגאן (לא שהיא מכוערת, חס וחלילה, להפך), רוצה ביצועים ומראה דינמי קח אלפא, מוותר על פינוקים בשביל עוד יכולת דינמית קח ראלי (הייתי אומר "תקנה" אבל אף אחד כאן לא מוכר...)

אם אלה הפרמטרים שמעניינים אותך אז הקווליר דווקא לא מתאימה לך במיוחד. אבא שלי היה מרוצה מהקווליר ואפילו היו לו שתיים (כשהאחת התיישנה הוא עשה טרייד אין לחדשה, שאחותי נוסעת בה עד היום), וזה כי הוא חיפש רכב אוטומטי, חזק, אמין ולא יקר מדי, עם כסאות לא ספורטיביים, יען כי לא היה לו צורך באחיזה צדדית אלא במרחב (הוא היה איש רחב למדי...) מהניסיון שלי לקריטריונים כאלה היא אכן מתאימה, וכמו שצויין פה זה גם רכב בהחלט נאה. למה שאתה מחפש - וקשה לומר, כי קווליר ובראבה זה שני דברים שונים לגמרי - הייתי מחפש משהו אחר... איכשהוא נראה לי שמתאימה לך צרפתיה מסוג קסנטיה או פז'ו 406 - שתיהן מכוניות מעולות, נוחות, מהנות יחסית לגודלן, ונותנות תמורה מצויינת למחיר כמשומשות. נהגתי בעבר על שתי אלה, ולמרות שאני לא אוהב אוטומט די נהניתי מהן. אני נהניתי במיוחד מהקסנטיה (אבל היא פחות אמינה, מה לעשות), הבעלים שלהן דווקא אהב את הפז'ו - אולי כי הוא קנה אותה בדיל לא רגיל.

לי יצא להכיר מקרוב בעלי קליאו אוטומטית (אחותי...), סטארלט (ידידה ותיקה) ואקסנט (גם חבר ותיק). לקליאו האוט' יש פוטנציאל גדול למפח נפש. כמובן שאפשר למצוא אוטו מצויין בלי תקלות, אבל ההסתברות לתקלות כאן קצת גדולה מדי. וחבל, כי בבסיס זו מכונית מצויינת. לאחותי ואחרים בחברה שלה, היו המון תקלות, גם מחלות לידה עם קבלת המכונית וגם תקלות אחר כך. בגדול, איכשהו האוטומט תמיד נראה לא מתאים לצרפתיות (מה שכנראה נכון), הסטארלט של ידידה שלי משמשת אותה כבר קרוב ל-6 שנים, והאמינות שלה פשוט מושלמת. טיפולים תקופתיים וזהו, פחות או יותר. אז בקטע של אמינות, די ברור מי לוקחת פה. חוץ מזה, כמובן שהסטרלט פחות מפנקת את הישבן מהצרפתיות, אז זו שאלה של נוחות כל השנה חוץ מכמה ימים במוסך, או פחות נוחות כל השנה בלי מוסך. האקסנט של חבר שלי משמשת אותו גם כמה שנים טובות, ולמיטב ידיעתי גם היא ברמת אמינות טובה, אבל לא מושלמת. מכיוון שהיא גם לא נוחה במיוחד, אז באמת אין לה שום יתרון פה. הייתי מציע גם לבדוק לגבי הפונטו החצי אוטומטית - או שהיא מאוד אמינה, או שיש מזימה תקשורתית להשתיק את הקלקולים שלה. אני נוטה לכיוון הראשון. מהכרות כללית עם איטלקיות, אמינות מושלמת לא תמצא, אבל ברמה של מה שצריך בשביל לא להתקע (זה מה שבעיקר מפחיד נהגות) - האיכות מאוד גבוהה. מה שכן, יכולות להיות תקלות מעצבנות של חשמל - תאורה פנימית, מחוונים, וכאלה דברים קטנים.

יש לי בחברה רכב ליסינג כזה, נהגתי עליו לא מעט (בדרך בנסיעות בין עירוניות ארוכות), הבעלים שלו עושה כל יום ירושלים תל-אביב, ולפי דבריו - אם היה לו כל אוטו אחר שהוא מכיר, לא בטוח שהוא היה מוכן לנסיעות האלה. המכונית קודם כל נהדרת, ואם יש לך הרבה נסיעות מנהלתיות ארוכות (ולא דווקא מחפש אדרנלין) לא תמצא מכונית נוחה יותר. אצלנו היא ללא בעיות, להוציא החלפה קצת מוקדמת מהצפוי של רפידות בלמים שכנראה קשורה לנהיגה ההררית היומיומית של הבעלים. יחד עם זאת, מחברת הליסינג אמרו לנו שיש לנו מזל, שנפלנו על אקזמפלר טוב, והרבה אחרים מתלוננים על תקלות תכופות ב-C5. אבל אם כמוני אתה מחפש ניסיון אישי ולא ניזון משמועות, לא נותר לי אלא רק להמליץ. לנו, אגב, יש את השני ליטר - כאמור, ממילא האוטו מיועד להרגיע, לא ליצור אדרנלין, ובתור שכזה המנוע הזה מספק בהחלט.