alfa_draco

עוד אופציה של "מכונית שכבר לא עושים יותר" - פחות חדה מהקליאו ואבארת אבל מאוד מהנה ואיכותית ועם הגה שעולה על כל מכונית חדשה - אם תמצא אלפא 147 2 ליטר מהשנתון האחרון שלפני הג'ולייטה, שיחקת אותה. ראיתי לפחות 2 ליטר ידנית אחת כזו חדשה יחסית ואולי יש עוד. עוד דבר, כי הזכרת מנועי טורבו - מנוע טורבו קטן חסכוני בנהיגה רגועה. כשלוחצים ומאמצים את המנוע הקטן הוא כבר לא כל כך חסכוני. לשם השוואה - ב-156 2 ליטר, עשיתי בממוצע 1:7.6-7.7. בבראבו 1.4 טורבו, אותו סגנון נהיגה (רמז: דלק ע"ח העבודה) ממוצע 1:7.9-8.0. לא כזה משמעותי.

גם אני קיבלתי לפני כמה זמן דוח משעשע על נסיעה בנתיב תח"צ איפשהו בירושלים. המשעשע שזה היה פחות או יותר באותה שעה שבה הייתי במטוס מטורונטו למיאמי, מה שמעורר חשד לשכפול מספרי הרישוי. במקרה זה, אם אכן מדובר בשכפול ולא בטעות בתצלום (העברתי כמובן פניה בנושא לבדיקת המשטרה) היה עדיף כבר לעבריינים לבחור מספר של מרצדס SLS, כי כאלו יש בארץ 2 לפחות ואילו בראבו ידנית עם גג שמש פנורמי - רק אחת. שיהיו בריאים וייכנסו בעמוד.

500 אבארת היא כנראה הכי "חזקה קלה ומתנהגת כמו פעם" ברשימה, וכן, יש בה גם מן המלחמתיות (באופן צעצועי קצת, אבל בכל זאת) היא בהחלט מעוררת רצון עז לתקוף פניות. נכתב פה הרבה על בקרת האחיזה שהופכת אותה למתסכלת עבור חובבי הארדקור אבל בכל זאת, גם הרוב המוחלט של מי שמצהירים על עצמם כחובבי נהיגה (בכלל זה אני) מתאהבים בה. מיטו חדה וטובה, אבל פחות מיוחדת בתחושות (להבדיל מהמראה) ופחות מעוררת בי געגועים לנסיעת המבחן בהשוואה לאבארת. גולף GTI, דור 6 מכונית מעולה ומתנהגת אך לא מאוד מרגשת, להבנתי דור 5 קצת פחות מהוקצעת והיו די שיפורים שיצרו הבדלים לטובת דור 6. למרות יכולותיה הגבוהות, אני לא חושב שזו בדיוק המכונית הקלה ומתנהגת כמו פעם שאליה אתה מכוון. אישית הייתי הולך על העקרב הקטן בלי לחשוב פעמיים.

VTR עונה מצוין לדרישות. היא אכן נראית טוב מאוד, נדירה יחסית, ולטעמי נוחה - לא מרחפת כמו חלק מהסיטרואנים (C5 בעיקר) מרגישה קצת יותר נוקשה אבל סופגת מהמורות מספיק טוב. ספורטיבית, כמובן, היא לא וגם לא חזקה במיוחד- וגם לא צריכה להיות לפי הדרישות; אמינות של סיטרואן C4 טובה למדי מניסיון עם גרסאות ה5 דלתות ואין סיבה ש-VTR תהיה פחות אמינה.

בראבו 2009 זולה יותר כי נמכרה עם חבילת אבזור עשירה אמנם אבל ללא ESP ורק 4 כ"א. כיום אנשים דורשים אבזור בטיחותי מלא, לעומת זאת ל"צעצועים" כמו העברת הילוכים מההגה יש תרומה פעוטה בלבד אצל לוי יצחק. לכן המחירון הנמוך יחסית.

יש הרבה אפשרויות רק לא לשכוח שכעצמאי זה לא "דלק חופשי על חשבון המעסיק", אז חוץ מהמימון כדאי גם להתיחס לצריכת הדלק ועלויות שוטפות... לא בטוח שהקרוז, למשל, היא החסכונית ביותר. כדאי לבדוק כמה אירופאיות עם מנועי טורבו קטנים.

המכוניות שציינת הן בסדר גמור. לא מבריקות, לא גרועות. אין כל קשר בין האסטרה שנהגת לפני 7 שנים לנוכחית, לטוב ולרע. אם אתה מוכן לגיר ידני (ולמה שלא תהיה, אם השיקול זה חסכון...?) בטווח הנ"ל, רכב חסכוני, איכותי ונעים לנהיגה, סיאט ליאון 1.2TSI. אם אתה רוצה חסכון של גיר ידני, אבל רוצה שיחליפו בשבילך הילוכים ומוכן בשביל זה להתרגל לצורת תפעול קצת שונה מתיבה אוטומטית רגילה, גיר רובוטי גם עשוי לעבוד. במידות של הרכבים שציינת, פיאט בראבו תעשה את העבודה מצוין - 1.4 טורבו פחות חסכוני מ-1.2TSI, יותר חסכוני ממנועי 1.6 אטמוספרים של הרכבים שציינת. אם אתה רוצה רכבים עוד יותר חסכוניים, תבדוק אם רוצה לרדת במידה, מכוניות סופר מיני (כמו פולו, איביזה, פאביה, פונטו, I20) יציעו מנועים יותר קטנים מה-1.6 עם תיבות אוטומטיות או רובוטיות (DSG למשל) שיהיו יותר חסכוניים. תלוי כמובן בגודל המשפחה וכמות המטענים שצריך לשנע.

?? האם מעבר להרים חי דרקון? מה מסוכן בכביש? אין לו שיניים. כל התאונות שאני שמעתי עליהן בכביש הזה היו עצמיות, של נהגים או אופנוענים שכנראה הגזימו בהערכת היכולות שלהם. עוברות שם מדי יום אלפי מכוניות של נהגים תמימים ורגועים (אמנם הם מאוד מפריעים לי כשאני מנסה להנות שם אבל אני משתדל לא להפריע להם ולא יושב לאף אחד על הזנב, להפך - מאט ונותן להם להתרחק), טנדרים, משאיות, וכולם מגיעים הביתה בשלום. בלי לפגוע חו"ח, תרבות נהיגה זה גם להבין שכביש כזה, להבדיל מהכביש שדובר עליו קודם, איננו מסוכן.

מצאת לך מודל לחיקוי... אם היוונים היו פחות עצלנים לא היו הופכים היום לכזה נטל על אירופה. אם האיראנים היו חכמים בהתחלה, לפני שהאיאטוללות השתלטו על כל עמדות הכוח, לא היו במצב הזה היום. וכשהאינטלקטואלים המצרים יפסיקו להתעסק כל היום בשנאת המערב, ויתחילו להפנות חלק מהיכולות שלהם לשיפור שיטת הממשל במדינה שלהם, אז תוכל גם לצפות שיצא משהו טוב מההפיכות שלהם, שבינתיים הופכות את מצרים למדינה עוד יותר מסוגרת ואנטי מערבית משהייתה (וכדאי שהאמריקאים התמימים יבחינו בזה בהקדם). מצבנו טוב בהרבה מכל אלה שציינת. אגב - כל המדינות הללו היו פעם אימפריות, איפה הן היום...

באופן אישי אני שמרן, אוהב צליל של V6 ותמיד שמח להעניק לאטמוספירה עוד קצת גזי חממה, כדי שיהיה פה יותר חם ונעים. מצד שני לכו תדעו, אולי אצלי משבר אמצע החיים יעבוד הפוך - ופתאום עוד שנתיים שלוש, אכריז שקצה נפשי באיטלקיות מהנות וארכוש לעצמי רכב חשמלי אדום ונוצץ, סליחה לבן ומט, שיגרום לשכנות לשאול בלחש את אשתי אם הכל אצלי בסדר. בלי קשר להעדפות אישיות, יש לי בעיה עם בטר פלייס כגוף, באופן פרדוקסלי בשל יכולותיו האדירות של העומד בראשה - בלי ציניות. נכחתי בהרצאה של שי אגסי לפני מספר חודשים; הבנאדם הוא פנומן, איש מכירות ברמה של הגדולים בעולם, ויכולת לסחוף קהל בקליבר של אובמה וג'ובס. אנשים שומעים אותו, ופשוט שוכחים את כל הספקות ואת כל התהיות. הרגשתי בזה בעצמי - רק רבע שעה לאחר שסיים, נזכרתי בכל מה שהטריד אותי במודל העסקי, הטכנולוגי והאקולוגי שלו מלכתחילה. כך גם האחרים שישבו לידי - כולנו הסכמנו שהוא בעצם לא נתן שום הסבר לגבי עלויות עתידיות, איך מחירי החשמל ישמרו, איך החשמל בתחנות יהיה נקי יותר מהיום, מה יהיה עם הסוללות וכו' וכו'. הנאום היה בעיקר, חזון אבסטרקטי, ציונות ואנרגיה של כנס מכירת יחידות נופש. מה הבעיה עם זה? הבעיה, שאם היה מדובר במנהל טכנולוגי רגיל, הייתי יכול להניח שבדרכו לצמרת כבר שאלו אותו המשקיעים והשותפים למיזם כל שאלה אפשרית, וקבלו תשובות שהניחו את דעתם - אחרת לא היו משתפים פעולה. אבל במקרה של הבנאדם הזה, שמסוגל לגרום לאסקימוסי לא רק לקנות קרח אלא לרכוש אופציות עתידיות בקרחון שכבר נמס, אני בכלל לא בטוח בכך. אני בכלל לא בטוח שכל הפוליטיקאים, המשקיעים, השותפים, העובדים והאוהדים למיניהם, הצליחו לשאול אותו את השאלות הנכונות, וכלל לא בטוח שאלה ששאלו שאלות הצליחו לגלות יכולת שיפוט כלפי תשובות שקיבלו. אני לא סומך על אנשים שפועלים תחת היפנוזה.

המלצה קטנה. הדפסתי באחרונה גם פנקסים, הרו"ח שלי המליץ לי להראות לו את דוגמת ההדפסה לפני אישור ההזמנה, כדי לוודא שאכן תקינים ועומדים בכל הדרישות - כדאי גם לך.

מה הקשר בין מכס להגנה על תוצרת הארץ. שניים מהתחומים בהם המדינה עושה הכי הרבה כסף ממכסים זה מכוניות וטלפונים סלולריים (16% מכס). איזה מכוניות ואיזה טלפונים בדיוק מיוצרים בארץ? נהפוך הוא, במקרה זה (במיוחד המכוניות, רכיב עלות משמעותי ביותר) המדינה לא עוזרת לשום אזרח אלא להפך, מעלה את יוקר המחיה באופן שפוגע הרבה יותר בשכבות חלשות. מה לעשות במצב התח"צ העלוב בארץ גם בשכבות סוציו אקונומיות די נמוכות קשה לחיות ללא רכב.

התחזקות השקל הביאה למצב ששופינג בלונדון אטרקטיבי יותר מאי פעם - מניסיון. אם כי, גיליתי ששופינג במדרחוב (למעשה, רובע שלם) הקניות הענקי של ניוקאסל, בצפון אנגליה, לא פחות מהנה - יש שם איזור מאוד איכותי, ומכיוון שזה רובע קניות ללא תנועה הרבה יותר נוח להסתובב עם ילדים. אבל לטיול משפחתי כמובן אין כמו המוזיאונים הגדולים - בלונדון יש המון מוזיאונים נפלאים וכילד ביקרתי ברבים מהם. תעשה חיפוש אחרי מוזיאונים בלונדון, בגוגל, תראה מה יעניין את הילדים - אולי תשאל אותם (אני בטוח שלא יתנגדו לאיזה דינוזאור...) טירות זה נחמד, כילד ביקרתי בטירה נחמדה שנקראת ווריק (warwick אם זכרוני לא מטעה אותי לגבי הכתיב), בצפון אנגליה כדאי מאוד לבקר בעיירה קטנה בנויה סביב טירה, שנקראת Durham. זה ליד ניוקאסל, אם לוקחים את ההמלצה לגבי השופינג... וכמובן - בקיץ יש גם מירוץ F1 בסילברסטון... אם הילדים והאשה בעניין - חוויה מדהימה שגם מי שאינו חולה ספורט מוטורי יתלהב ממנה, כמובן שזה סיפור לא זול בכלל.

שעון תפקידו רק להראות את השעה מכונית תפקידה רק להגיע מ-A ל-B עט בסה"כ משאיר קו על הנייר בגדים רק מכסים שלא יהיה לנו קר בולים זה רק בשביל להדביק על מעטפה ובכל זאת, חלק אוספים בולים, חלק משקיעים בבגדים, יש כאלה שאוהבים עטים, כמה מאתנו אפילו משקיעים את כל המשכורת שלהם במכונית אחת או יותר... ויש גם כמה שאוספים שעונים. לפעמים זה נובע מהבנה - וכשמבינים את התחכום והידע שמושקע בפיתוח קליבר חדש לשעון, כמה טכנולוגיות נכנסות היום גם לשעונים שנראים "מיושנים", כמה שנות אדם של מומחים אמיתיים, אי אפשר לא להעריך את השווי של שעון יוקרתי. לפעמים זה נובע פשוט מהעניין האסתטי - ומה לעשות, רוב הגברים לא הולכים עם שרשרות יהלומים, צמידי זהב ועגילי פנינה ובשבילנו הדרך לשים על עצמנו משהו באמת יפה זה רק השעון. אם מישהו לא באמת מבין (שזה כמובן לגיטימי לחלוטין) ולא באמת מוצא עניין להשקיע ביופי (וגם זה לגיטימי, במדבר שבו אנו חיים) - אז באמת אין צורך להשקיע יותר מכמה מאות שקלים בשעון פונקציונלי שעושה את העבודה שלו. לא קשור למשכורת, חסכונות או ירושות.

כשאקו-דרייב מתרוקן לחלוטין, כמו שבאמת יקרה אחרי חצי שנה במגירה, צריך לשים אותו במצב ניוטרל (יכול להיות שבדגמים שונים זה קצת שונה, צריך לראות את ההוראות של השעון הספציפי) כדי לאפשר לו להטען מחדש. במצב שבו הוא מראה את השעה הוא לא יטען מחדש.

יש לי אקו-דרייב אחד, נרכש לפני כ-11 שנה ועובד יפה מאוד. בהיותו אחד מתוך כמה וכמה שעונים מסוגים שונים שאני עונד, הוא מבלה חלק ניכר מזמנו סגור במגירה, ועדיין כמעט לעולם לא קורה שהוא נעצר - צריך להיות בחושך מוחלט שבועיים כדי שזה יקרה. שעון חביב בהחלט.

כמו שנאמר, זה משחק של הסתברויות. בהסתברויות מה שקובע זה לא רק התוחלת, אלא גם ערכי מקסימום וסבילותך כלפיהם. כלכלה הנדסית 101... לדוגמא, יכול להיות שתקנה רכב ב5000 ש"ח והכל יהיה בסדר, ואולי אפילו 90% מרכבי 5000 ש"ח יהיו בסדר; אבל אם תיפול על ה-10% שלא בסדר, תמצא את עצמך תוך 3 חודשים מהקנייה במצב שהאיזולירבנדים והאזיקונים שאיכשהו החזיקו בזמן הבדיקה התפרקו, ואתה מחליף מנוע, גיר וחצי מכונית ב-15,000 ש"ח או יותר פלוס שבועיים השבתה. ואולי הרכב כזה דפוק והמנועים שאפשר להשיג עבורו כאלה שחוטים, שתוך שנה ילך לך שוב פעם מנוע. לכן כדי לצמצם את הסיכוי לנזק גדול מדי, כדי גם לשלם קצת יותר אפילו בידיעה שתוחלת העלות היא לא הנמוכה ביותר. קשה להצביע על הרכב המדויק, אבל כמה כללים שהייתי מציע: א. אל תיגע ברכב מג'ייף (לא הגדרה מדעית אבל אתה מבין את הכוונה... רכב מסריח, מתפרק, גורר עצמו בקושי) גם אם ייתנו לך במתנה. אתה גם תסבול יום יום וגם לא תדע מאיפה המכה תבוא לך לארנק, אבל היא תבוא. ב. צריך להתפשר איפשהו... תתפשר על ביצועים, צורה, אל תתפשר על סחירות כי אם תגלה שנפלת תרצה להפטר מהרכב כמה שיותר מהר. רכב פופולרי (נניח פונטו, יאריס, כאלה...) תצליח להעיף גם אם מצבו לא אידיאלי, כל עוד לא מתפרק ממש. ג. חפש היסטוריית טפולים, זה חשוב יותר מכמה ידיים הוא עבר. תנסה לזהות "מחלות" - תקלות שחזרו ונשנו, חלקים יקרים שהוחלפו שוב ושוב לאורך חיי הרכב - ותזהר מהם. אני נוטה לחשוב שבאזור ה-25,000 עד 30,000 ש"ח אפשר למצוא רכבים סבירים שיענו לצרכיך ולא יהיו עתיקים ומתפרקים מדי.

את השוטר הספציפי זה באמת לא מעניין. בין אם משימתו היא לדפוק דוחות או לאכול דונאט, הוא ישלים אותה כי לא משלמים לו על "הגדלת ראש". את המשטרה לעומת זאת זה בהחלט עשוי לעניין. פעמיים בחיים יצא לי להתקשר למוקד 100 להתלונן על קבצן שהתמקם בצומת שבו נוכחותו היוותה מטרד תחבורתי - בשני המקרים (צמתים שונים) למחרת הקבצן לא היה שם ולעולם לא חזר לשם יותר. צירוף מקרים? אולי. ואולי לא.

206+ זה רעיון מצוין, האמא הגדולה שמרה על הפיגורה שלה בזמן שהילדים (207 ושות') השמינו מרוב צ'יזבורגרים. אם כבר אז אני גם בעד 205++ ... זה שהמנוע ותיק זה טוב ויפה, הלוואי ועוד כמה יצרנים היו ממשיכים למכור את המנועים הוותיקים שלהם (V6 אלפא רומיאו, where art thou? שלא לדבר על איזה בוקסר...) אבל - איך זה מסתדר עם תקנות הזיהום החדשות, יורו 5 או 6 או לאיזה מספר שכבר הגיעו? מנועים חדשים בהרבה כבר יורדים מפס הייצור בגלל התקנות הללו. בקיצור אם הצרפתים מצאו איזה לקונה משפטית שאפשרה להם את התעלול הזה, שיגלו בבקשה גם לקבוצת פיאט!

אם מדובר על רכבי יוקרה, אז אני מכיר מישהו שעוסק בזה - אם כן, אעביר לך פרטים בה"פ. אם רכבים "רגילים", אז הפורום פה מלא יועצים, תגיד מה אתה צריך...

הדרך לרישיון ארוכה וקשה, והרבה פעמים הדרך לאבד אותו קצרה ו"קלה" הרבה יותר. בכל מקרה, בוא נצא מנקודת הנחה שאתה בחור חכם, שנכנס לפורום הייעוץ כדי ללמוד ולהשכיל, ושבעתיד ייכנס גם לשאר הפורומים פה כדי ללמוד על נהיגה נכונה ועל המקומות בהם כדאי לעבור קורסים לנהיגה בטוחה (וגם, בסופו של דבר דבר, ספורטיבית). אם אכן כך - יש שני דגמים שבספר השיווק שלהם אתה מופיע כקהל יעד האידיאלי, ושניהם יציעו לך הצעות מפתות - סיאט איביזה ואלפא מיטו - והתקציב שלך מכסה פחות או יותר את כל טווח האפשרויות שלהם. כשיגיע היום, תבדוק את שתי אלה. ובאמת, למרות שתוכל אולי לקנות דגמים חזקים שלהן, באמת שכנהג צעיר יהיה כדאי לך מאוד להתחיל בדגמי הבסיס, אלה שיגדילו את הסיכוי שלך לשמור את הרישיון, את הנחת העדר התביעות בביטוח, את הרכב ואת הבריאות (שלך ושל הוריך).

התיבה לא ממש פוגעת בביצועים על הנייר, בסופו של דבר הרובוט החביב מתפעל גיר רגיל עם קלאצ' בדיוק כמוך. אני מכיר כמה בעלי בראבו רובוטית שבסה"כ מאוד מרוצים, וגם אני בנסיעת מבחן עם גיר רובוטי לא ממש נרתעתי ממנה ואפילו שקלתי (למשך 2 דקות בדיוק) את האפשרות של רכישת דגם רובוטי. אלא שבסופו של דבר, אחד היתרונות של הבראבו זה שהיא מייצרת מעורבות בנהיגה. תכל'ס אני מעריך שהאחיזה שלה לא עולה על הלאון, הבדלי הכוח 1.4 מול 1.4 זניחים ואני לא יודע מי תעשה הקפה מהירה יותר על מסלול. אבל הבראבו מצטיינת במין קלילות שכזו, ההפך מהכובד הגרמני, שכיף לזרוק אותה מפניה לפניה, ואני אומר שאם כבר להנות מנהיגה מעורבת - אז כמו שצריך, עם גיר רגיל ושליטה מלאה בהעברת ההילוכים.

בחברה שלי דרוש מעצב תצוגות למערכת שילוט דיגיטלי (פרסום Indoor). הדרישות: 1. ידע ב-HTML (ניסיון XSLT - יתרון). 2. ידע וניסיון בעיצוב גרפי, לא חייב תואר אקדמי, יותר חשוב - חוש אסתטי, עין טובה וקו עיצובי נקי המתאים ליישומים עסקיים 3. הכרות עם תוכנות עיצוב של Adobe 4. ניסיון גם ב-Flash יתרון כל המעוניין ומתאים מוזמן לשלוח לי ה"פ עם קו"ח, ורצוי גם תיק עבודות או דוגמא

מזרק סתום מטפטף דלק (אם בכלל) ולא מרסס אותו, מה שמפחית את אפקט הקירור, מה שגורם להתחממות הבוכנה, לאורך זמן היא מתעוותת ובום! - היה מנוע.

אלפא 156 בשנתון הנ"ל אכן JTS, אכן בעייתי, אכן לא קשור לתחזוקה ולכלום - מה שלא תעשה המזרקים הולכים קפוט בין 70 ל-100 אלף ק"מ, מה שמוביל בהתחלה לקרטועים וטיפוס לא חלק בטורים, ובהמשך לנזקים כמו כוילים שהולכים ובמידה ומתעקשים לנסוע עם מזרק דפוק גם להרס המנוע כולו. הפתרון לאמיצים: לקנות JTS כזו - במחיר מצחיק (עשרות אלפים מתחת לכל מתחרה שאפילו מתקרבת לאיכויות של הרכב הזה באותו שנתון), ללכת למוסך מקצועי להשתיל מזרקים (רצוי חדשים, לא מפירוק) זה יעלה עד 15,000 ש"ח. סה"כ עלות עדיין יוצאת נמוכה מאוד, ומנוע שתוחזק היטב משאר הבחינות (שמן איכותי וכו') + מזרקים חדשים יחזיק עוד 70,000 - 100,000 ק"מ. אחרי 3 שנים משקיעים שוב סכום כזה, לפני שמתחילות בעיות, וחוזר חלילה. התוצאה: הסדאן המהנה ביותר לנהיגה שיש, במחיר שלמרות הכל יהיה נמוך למדי. החסרון: רכב לכל החיים, לא מוכרים אותו. כשמגיע לשווי 4 ספרתי נותנים לאיזה ילד. הפתרון העדיף, לרוב האנשים: לקנות 147 2.0 מאותו שנתון. מנוע TS אמין, רכב איכותי יותר מה-156, באופן כללי, ומהנה לנהיגה כמעט כמוה. לגבי היונדאי קופה: סתם מכונית. אחיזה טובה, התנהגות ושאר המאפיינים הדינאמיים של מכונית ממוצעת, אולי קצת מעל הממוצע לרכב קוריאני מאותה תקופה. מנוע גדול אבל לא מרשים במיוחד ואני מניח די שתיין. פורד פוקוס או מזדה 3, מאותם שנים, עם מנוע 2 ליטר תהיה מהנה יותר לנהיגה מרוב הבחינות.