malcishua

קודם כל, זכותך החוקית המלאה להחליט שאתה קם ועוזב עכשיו ואתה לא מחויב לשום פיצוי או דבר דומה מול המעסיק שלך. Having said that, במצבים כאלה עדיף להיות חכם מאשר צודק, לכן כדאי, לפני שמחליטים לעזוב, לשקול את הנקודות הבאות: 1. אם נותרו עוד חודשיים, וכבר השקעת 4 חודשים, לא עדיף להשלים את הקורס (בלי קשר להתפטרות)? אפילו רק שיהיה ברזומה. 2. אתה כבר 4 חודשים במסגרת שונה מזו שאתה רגיל אליה, ויכול להיות שזה קצת מעוות את התפישה שלך. לדעתי עדיף לסיים את הקורס ולחזור לעבודה, ואם אתה עדיין מרגיש אותו הדבר אחרי חודש-חודשיים חזרה בעבודה שלך (או אולי בתפקיד חדש? זה גם יכול לשנות את התמונה) - רק אז כדאי להתחיל לשקול עזיבה. 3. המלצה חמה ממקום העבודה הקודם - ובכלל קשר טוב עם מעסיקים קודמים - שווים את משקלם בזהב כשאתה מחפש מקום עבודה חדש. אם המתנה של כמה חודשים היא המחיר עבור אלה - יכול להיות ששווה להשקיע אותה. זה כמובן תלוי מאוד בתחום שלך ובסטטוס שלך בתחום - אם אתה למשל המומחה היחיד בארץ לעיבור פלמינגואים ויש דרישה עצומה בשוק לאפרוחי פלמינגו - כנראה שהסעיף הזה פחות קריטי. אחרת - אל תזלזל בו, הוא יכול להיות ההבדל בין העסקה לדחיה, דווקא במשרה שנורא רצית. בהצלחה!

פספסת לגמרי את הנקודה. לו טראמפ היה יוצא בהצהרה שלדעתו אין טעם בעדכון יומי, והוא מעדיף שעובדיו ישקיעו אנרגיה בעבודה אמיתית, וכל שאר הדברים שכתבת אתה, ולכן הוא עובר לעדכונים כתובים / כל שבועיים וכו׳ - מילא. לא בהכרח מסכים עם זה, אבל הטיעון לגיטימי. אבל ״לא אפשרי שהאנשים שלי יעמדו על הפודיום כל יום וידווחו בידוק מושלם״ - זה פשוט נלעג. הבדיחה שהנציגים שלו עושים מעצמם על הפודיום בכל הזדמנות היא ממש לא כורח המציאות. העובדה היא שטראמפ - כמו תמיד - לא רואה את הכשלים האישיים שלו (או של נציגיו) אלא מחפש אותם במערכת עצמה. פשוט עצוב בעיני שכך מתנהל נשיא ארה״ב. וכמו שרוני כתב, זה מגוחך במיוחד (גישת ה״לעבוד במקום לבזבז זמן על לדבר״) אם לוקחים בחשבון שהנשיא עצמו הספיק לצייץ כ-35K(!) טוויטים ב-8 שנים שהוא חבר בטוויטר. רוצה לחשב כמה זה יוצא ליום?

זה מיותר. למעשה, בעברית הביטוי ״נמוך מצח״ משמעותו ״חסר השכלה״ או ״בור״, לכן אין צורך להוסיף ״ולא משכיל במיוחד״.

עוד לא ראיתי את החוק שאומר שהמצטרף לכוחות הביטחון פטור מהפיצוי המדובר למעביד. אתה אומר - תבין את העובד. אני אומר - יש גם את צד המעביד, וגם אותו צריך להבין. אם ״כוחות הביטחון״ מאלצים את המועמדים שלהם לנהוג כך שהם נאלצים לשלם - לפי החוק - פיצוי למעביד הקודם שלהם, יש שתי אופציות: או שישאו את העלויות בעצמם או שהעובד יחליט בעצמו אם שווה לו לשלם את העלויות כדי לקבל את הג׳וב. בכל מקרה, לא רואה למה המעביד צריך לוותר פה על זכותו כחוק.

הטענה הזו חזרה על עצמה כמה פעמים בשרשור, אבל היא לא מדויקת לחלוטין; השכירות תכסה בד״כ חלק מהמשכנתא אבל לא את כולה. כדי להגיע למצב שהיא מכסה את כולה בד״כ יש צורך להשקיע הון ראשוני די גדול. ואז כדי להיות הוגן יש לבחון את האלטרנטיבות האחרות למינוף ההון הראשוני הדי רציני הזה. מלבד זאת, יש לקחת בחשבון (אם כי לא ברור לגמרי איך) כל מיני הוצאות בלתי צפויות על הדירה כגון תחזוקה, תיקונים, ״פספוס״ מדי פעם של חודש-שניים ללא שוכרים (אולי לא קורה עם דירה ברוטשילד אבל בפריפריה קורה לא מעט) וכו׳. בעלי הבית שלי, לדוגמא, הוציאו רק בשנה שעברה סד״ג של שכירות בגובה 2-3 חודשים על תיקונים שנערכו בדירה ותחזוקה שבוצעה בבניין.

^ אני אשמח לקבל (גם מירושלים).

או שתסביר כאן כדי שכולנו נשכיל.

אין בעיה, שיתכבדו ״כוחות הבטחון״ וישאו בעלות הפיצויים למעביד הקודם.

אתה רציני?

התיעוד שלך לא שווה כלום, אלא אם אתה עומד מול הרכב ומתעד מה נעשה ועל ידי מי בכל דקה ודקה. אחרת יתכן (כפי שכבר נכתב) כי העבודה בוצעה על ידי יותר מעובד אחד בו זמנית, או שהעובד/ים יצא/ו להפסקה באמצע העבודה, וכו׳. את כמות העבודה נטו שהושקעה בטיפול, במונחים של עובד יחיד, לא כ״כ קל לכמת. כאמור, זה דורש הרבה מעבר למדידה סתמית של הזמנים, אלא מעקב ותיעוד מדויקים של העבודה הנעשית בכל רגע. That said, גם לי לפעמים נדמה כי הטיפולים עצמם ״מתומחרים״ בשעות עבודה בצורה מוגזמת...

כל ההתפלפלויות שלך לא משנות את העובדה שהתמרור אפקטיבית אוסר על החניה במקום - בשעות מסוימות - לכלל הציבור בכך שהוא מתיר אותה רק לנהגים מסוימים (בעלי תו דייר). למרות היעדר המילה ״מותרת״, קשה לי לראות איך ניתן להבין את הניסוח: ״החניה לבעלי תו דייר בלבד בין השעות...״ בצורה אחרת. וגם אם היה לך איזשהו ספק קל שבקלים (שוב, ממש לא ברור לי איך) - בא החלק השני ומסייג - ״יתר השעות החניה חופשית״. כלומר - בשעות המצוינות החניה לא חופשית. משמע - מותרת רק בתנאים מסוימים, ואסורה בכל תנאי אחר. מה התנאים? כתוב בפירוש בתחילת התמרור. יכול להיות שהתמרור מנוסח בעילגות. ועדיין הכוונה שלו - לדעתי - ברורה לגמרי לכל בר דעת.

אוריו, אני כמובן מסכים איתך, אבל לדעתי (או מניסיוני) אצל הרוב המוחלט של האנשים ה-reasoning המתמטי לעולם לא ינצח את החינוך/התניה שהם קיבלו מהבית, לפיהם ״אי אפשר להפסיד כשקונים נכס״ ו-״שכירות זה לזרוק כסף לפח״, בד״כ מלווה בסיפור על הדודה המיתולוגית שיושבת על 7 דירות וחיה מהשכירות כמו מלכה.

באגירה, שחור ולבן, הקצנה - אין הרבה הבדל. העובדה היא שזה מאפיין די הרבה מהתגובות שלך. אכן, צריך להיות שכן מהגיהנום. אבל זה שאתה לא נתקלת (עדיין, ומאחל לך מכל הלב שלא תתקל) באחד כזה, ממש לא אומר שמדובר במשהו נדיר כמו שנדמה לך. ד״א מי הציג שכן שמשאיר זבל במדרגות כדוגמא כזו? או שמדובר שוב ב״הקצנה לצורך הקטנה״. לענייננו - הצגתי לך דוגמא אחת לסוג של שכן שיכול לגרום לכל אדם שפוי לעבור דירה. במקרה שלי - קרוב משפחה ומכר קרוב עברו דירה (כל אחד בנפרד) בדיוק בגלל שכנים כאלה. המכר גר בשכירות, אבל קרוב המשפחה נאלץ למכור את הדירה. זו ממש לא היתה החלטה קלה, הוא ואשתו סבלו מהשכנים במשך יותר מחצי שנה, ניסו לפנות אליהם מספר פעמים, ולמשטרה, וכל דבר אחר שעלה על דעתם. בסופו של דבר, לטובת השפיות שלהם - מכרו את הדירה ועברו.

^ כמו תמיד אצלך, בגירה, הכל שחור או לבן. או שאתה מסתדר עם השכנים לא משנה מה, או שאתה עובר בכל פעם שהשכן מתעטש עליך בחדר מדרגות (וליורט בשדה, לא פחות). אבל בעולם האמיתי, כמו בכל דבר, יש ספקטרום של ״שכנים מעצבנים״. ולפעמים נוח שיש לך את האפשרות לעזוב במקרה שנתקלת בקצה הספקטרום. במיוחד שהקצה הזה, לצערנו, הופך פחות ופחות נדיר בשנים האחרונות. שוב, מניסיון.

+1. עד שכתבת את זה, לא הבנתי שזה בדיוק מה שאני מרגיש +10. עד שאתה לא נמצא בסיטואציה הזו בעצמך (קנית דירה וחודש אחרי עוברת ממול משפחת ״קריוקי בווליום מטורף כל שישי בערב״) - אתה לא מבין כמה חשוב עניין הגמישות. מניסיון. רק עוד הערה אחת - דווקא ניתן היום למצוא פשרות לא רעות בין שכירות לקניית בית, מבחינת הגמישות. חבר טוב, שהחליט ללכת על מסלול ההשקעה במקום קניית דירה (ומדובר על זוג + 3 שיושב כבר על הון עצמי שמספיק לקניית דירה וחצי בערך) שכר בית בשכונה בירושלים במחיר סביר מאוד בחוזה ל-5 שנים עם אופציה להארכה ב-5 שנים נוספות. כנראה שברושטילד בת״א אין דברים כאלה, אבל אם אפשר למצוא בשכונה בירושלים, אני מניח שאפשר ברוב המקומות.

ודאי שמדובר בתמרור איסור, היעדר המילה ״אסור״ לא קשורה בכלל. התמרור מתיר חניה בשעות מסוימות לבעלי תו איזורי בלבד, משמע הוא אוסר חניה של כל אחד אחר. לשיטתך מותר גם לי (ללא תו חניה איזורי) לחנות שם בשעות אלו, מכיוון ש״לא מופיעה המילה ׳אסור׳״... השילוט הנוסף שמתיר חניה חופשית בשאר הזמן (אם אכן קיים) נמצא שם לדעתי כדי להסיר ספק בקשר לשאר שעות היממה, מכיוון שבדרך כלל באיזורים כאלה בשאר שעות היממה החניה היא בתשלום. אני לא מבין מה לא ברור בניסוח בתמרור (כפי שהובא ע״י פות״ש), הוא ברור כשמש - בשעות X החניה מותרת לבעלי תו חניה איזורי בלבד, בכל שאר השעות מותרת לכולם. יותר ברור מזה - אי אפשר להיות.

נראה לי שמתוך הניסוח ברור - גם לך - שמדובר בשקר לחברת הביטוח ברמה כלשהי. אתה מדווח לה דבר אחד (אתה נהג נוסף) כשבפועל מתקיים דבר אחר (אתה הנהג היחיד). מה שמשאיר פתח לחברת הביטוח לבוא אליך בטענות במקרה שתרצה להפעיל את הפוליסה. במקרים כאלה אני מסכים לגמרי עם ישה - שכח רגע מהאלמנט המוסרי, האם אתה באמת רוצה לקחת את הסיכון שחברת הביטוח תתנער ממך בעת הצורך בגלל ששיקרת לה? אני אישית לא הייתי לוקח את הסיכון הזה, לדעתי הוא גדול מדי.

ועדיין, לא תמצא הרבה אנשים שמצדיקים את מה שפולנסקי עשה (למה מה? כל אחד היה עושה אותו דבר במקומו) או שטוענים שמדובר בצרות עין של הנאנסת. כן תמצא אנשים שיאמרו - הוא אכן ביצע פשע חמור, אבל אני נהנה מהסרטים שלו בלי קשר. האם זה לגיטימי או לא - זה נושא לדיון אחר. אבל יש הבדל גדול מאוד בין שתי הגישות. הראשונה מאפיינת מאוד את התרבות הערסית בישראל.

הרפרסנס לערסים פה (אם הבנתי נכון) הוא לא בהקשר של בועלי קטינות, אלא בהקשר של תמיכה בעיוורון ב״גיבור התרבות״ למרות ואחרי שהתבררו עליו עובדות מזוויעות אלו ואחרות. במקרה של אייל גולן, למשל, עדרי המעריצים שמתבטאים בנוסח שאוריו היטיב להעביר עליו סאטירה (יש מילה נרדפת ל-satirize בעברית?): יאללה יאללה, מה רוצים ממנו, הוא כזה מותק, עשה כ״כ הרבה טוב ונטפלים אליו בגלל איזה פרחה שרוצה להתפרסם, מי לא היה עושה אותו דבר במקומו וכו׳. הנ״ל הוא לגמרי מאפיין של תרבות הערסים בישראל. אתה לא רואה למשל הרבה מעריצים של חנן גולדבלט מתבטאים ככה, נכון? מקסימום חברים קרובים ומשפחה (וגם אלה באופן כללי בד״כ רק מתכחשים להאשמות). אבל במקרה של אייל גולן - אושריקו שלנו הוא רק דוגמא אחת לסטייט אוף מייד הכללי של המעריצים.

תודה על הסקירה. חבל שמכרת, יש לי הרגשה שאם היית מחזיק אותה תקופה ארוכה יותר החוויה הכללית היתה הרבה יותר חיובית.

^ אוקיי, אז הנה תגובה יותר ״רצינית״ (כנראה שהפחות רצינית לא הובנה כהלכה). ממתי ארוחת צהריים חמה היא איזו ״זכות בסיסית״? אני (ובערך רוב האנשים שאני מכיר) אוכלים כריך/סלט לארוחת צהריים. נראה שברור לך (לפי 2 שלך למעלה) שאם יש תוספת כזו, היא נלקחת דה פקטו מהשכר המקורי של העובד. אם כך מה זה משנה אם אני נותן לעובד שכר גבוה יותר ללא תוספת או נמוך יותר עם תוספת? איפה כאן ה״ביזיון״? התרעמת על עובד ה״שטח״ המסכן, שאין לו אפשרות לחמם אוכל ולכן צריך לקבל ״תוספת אוכל חם״, אבל אתה נותן בתור דוגמא את המעביד שלך, שמספק לך - עובד משרד - ארוחת צהריים בחדר אוכל. מה הקשר?

רק רוצה לחדד: ההוכחה שלא קיבלת את הדואר מסיבה שלא קשורה בך היא זו - אם המכתב היה מוחזר מכיוון שלא נדרש - זו כן אשמתך (כי לא הלכת לקחת אותו). אבל לפי הנ״ל, כלל לא קיבלת את ההודעה על המכתב, כלומר לא ידעת עליו בכלל. בצירוף עם העובדה שהכתובת המדויקת מעודכנת במשרד הפנים, זו לא אשמתך שההודעה לא הגיעה אליך. כלומר הסיבה לא קשורה בך.

בשטח.

צודק. אתה יודע מה עוד ביזיון? לשלוח עובד לשטח ללא תחתונים נקיים. הרי כולם יודעים ש״בשטח״ אין כלום, בטח לא שירותים מסודרים. לכולם ברור שאדם נורמטיבי, בתנאים כאלה, ידרש להחלפת תחתונים. לדעתי כל מעביד מחויב לספק לעובד שלו ״בשטח״ תוספת תחתונים נקיים. שיוריד את זה מהשכר השעתי של העובד. אני אומר לך, פשוט ביזיון.

ברור, הוא יסביר לך? אתה הרי, בתור הבוס, יודע הכל.