malcishua

הבנתי. התעניינות בדעתו של העובד == ניו אייג׳יות. פעילויות לשמירת ה״הרמוניה״ במקום העבודה == מנהג צבאי עתיק מימי התנ״ך. תרשה לי שוב - ד״א, שמת לב שכל הרפרנסים ואמות המידה שלך נמצאים עמוק בעולם הצבאי? אולי כדאי לשקול מעבר/חזרה לשירות קבע... (או שטעיתי ואתה בעצם מג״ד בגולני?)

^ תשמע, גם מהיכרות אישית וגם ממעבר על יד2, זה רחוק מהממוצע באשקלון. כנראה שזה ממש תלוי באיזור, וצריך לדעת איפה לקנות. אני לפחות לא מכיר מקרים כאלה. (ד״א, זה עדיין רחוק מאוד מ-4000 ש״ח לדירה של מיליון, כפי שישה טוען)

הפריע לי השימוש שלך במינוח הזה. האם זה מה שאתה באמת חושב? לפחות על החברים שביקרו את טראמפ בשרשור הזה.

הבעיה היא, כפי שכבר נכתב לך, שבשיטה שלך (ימי גיבוש וכו׳) אתה פשוט נותן עדיפות לעובדים עם כישורים חברתיים טובים, זה הכל. אם אתה חושב שעובד שיודע לשחק את המשחק ו״להנות״ בימי גיבוש הוא עובד שלא יעזוב ברגע שיקבל הצעה טובה יותר, אתה תמים הרבה יותר ממה שחשבתי. מצד אחד, אתה רוצה לשמר עובד בינוני, בגלל שהוא ״חברמן״ ויודע לנהל סמול טוק עם חבריו לעבודה, ואין לו בעיה להגיע לימי גיבוש פשוט כי יש לו כישורים חברתיים מפותחים יותר. מצד שני, אתה שולף עובד מצוין אבל עם כישורים חברתיים פחותים מסביבת העבודה, תוקע אותו באיזה סנפלינג ועוד מסמן אותו כ״בעייתי״ בגלל שלא חייך כל הדרך למטה. בעיני זו טעות. במיוחד בגלל שההנחה שלך, שעובד חברותי יותר הוא יותר אמין, היא לא נכונה (מניסיוני). ד״א, אם חשובה לך הלכידות במקום העבודה, ממש אין צורך להעביר את העובדים בכל מיני מסלולי מכשולים חברתיים מחוץ אליו. יש אופציות טובות בהרבה, שניתן לממש במקום העבודה עצמו. למשל להציב יעדים משותפים עם חיזוקים חיוביים בהגעה אליהם. או תחרויות ידידותיות בין צוותים/קבוצות, כדי לגבש צוותים או קבוצות ספציפיות - צריך כמובן לשים דגש על הידידותיות כאן. ויש עוד לא מעט שיטות כאלה, שפשוט משאירות את הפעילות המלכדת במקום העבודה, שהוא סביבה בטוחה יותר מבחינה חברתית. המשותף לכל אלה, שהן לא שולפות את העובדים עם הכישורים החברתיים הנחותים מהמקום הבטוח שלהם אבל עדיין מאפשרות להם לפעול במסגרת משותפת עם חבריהם למקום העבודה. תעשה את זה ותראה את המיזנטרופים פורחים פתאום. מניסיוני - דברים מסוג זה תורמים הרבה יותר ללכידות במקום העבודה.

בשני מקומות העבודה הנוכחיים שלי נהוגה פעילות גיבוש כזו פעם בחצי שנה בערך, לפעמים על חשבון יום העבודה ולפעמים אחריו, לפעמים מתחיל בצהריים וממשיך עד הלילה. תמיד על חשבון המעביד (אין צורך לשרוף שעות/ימי חופש בכל מקרה). הפעילות היא בשום אופן לא חובה ואם היא נערכת במהלך יום העבודה ניתן לבוא ולעבוד במקום. קורה לא מעט שעובד זה או אחר בוחר לא להגיע (כתלות גם באופי הפעילות) אבל בגדול אנשים מגיעים ברצון. בכל מקרה כמובן, חובה להודיע מראש אם מגיעים או לא.

בדיוק.

קודם כל, זה נשמע לי מוגזם לגמרי. אני די בטוח (ממעבר קצר על יד2) שהדוגמא שלך גבוהה משמעותית מהממוצע. גם מכיר אישית לא מעט (סד״ג של 10) אנשים ששוכרים ומשכירים דירות באשדוד ובאשקלון, לא מתקרבים בכלל לתשואה שאתה ציינת. שנית, בפריפריה החיסרון הוא שלא תמיד יש לך דיירים זמינים. איפה בדיוק נמצאת דירת הפלאים הזו, ישה? אתה יכול לכוון אותי לשם? כשמתחילים ממספרים דמיוניים הכל אפשרי. למה לא דירה בשווי 500K עם שכירות של 8K? תקבל תוצאה הרבה יותר טובה.

רק הערה קטנה על הפוסט המצויין שמעלי - לדעתי שכירות של 4500 על דירה בשווי 1,600,000 היא גבוהה מהממוצע. אני משלם משמעותית פחות (בירושלים!).

זה בדיוק מה ששאלתי - למה לא לתת תשובה שלילית ושהצד השני יחליט אם לממש את האולטימטום שלו? למה ליזום את הפיטורים בעצמך? אני מקווה מאוד שאתה מבין את מרחק שנות האור בין הנ״ל לבין מה שפות״ש עשה. שוב חזרה לשחור או לבן. או שהוא טוב או שהוא רע. שלילי או חיובי. המציאות מורכבת הרבה יותר. בהחלט יכול להיות לך עובד כ״כ מוכשר (שלא לדבר על בקי בפרטים הקטנים עד כדי גיחוך של פרויקט כלשהו) ששווה לך לסבול ממנו מעידות משמעתיות פה ושם רק כדי שישאר בתפקידו. אתה יכול לנפח חזה עד מחר ולומר ״לא אצלי״, אבל כשיש דדליין לגרסה והמנהל שלך נושף בעורפך ללא לאות אתה נאלץ לעשות פשרות. האמן לי שמה שפות״ש תיאר הוא כלום לעומת דברים שראשי צוותים שאני מכיר נאלצים לסבול. כמו שכבר כתבתי (פעמיים), במציאות של היום, בתעשיית ההיטק לפחות, קשה הרבה יותר למצוא מפתחים מצוינים (למשל) ממנהלי צוותים בינוניים. אתה עלול לגלות (וזה קורה לא מעט) שהעובד מתכנת-העל שלך שווה לחברה (ולבוס שלך) הרבה יותר ממה שאתה חושב שאתה שווה להם.

עכשיו אני מבין הרבה יותר טוב מאיפה הגישה שלך מגיעה. מזכיר לי תקופה קצרה בצבא שבמסגרתה נאלצתי לנהל קבוצה של נהגי משא כבד (מילואימניקים), אסור היה לי למצמץ מולם. כנראה שאחד הלקחים כאן הוא שצריך להתאים את סגנון הניהול גם לאנשים אותם אתה מנהל. ד״א, לגבי הדוגמא שלך, שאלה קצרה ברשותך: באותה סיטואציה שתארת, למה לא להחזיר תשובה תקיפה וסופית בסגנון ״שלילי מוחלט, לא מתאים לך - תתפטר״? למה ליזום את הפיטורים בעצמך?

אכן מעניין, אבל מה הקשר לשרשור הזה?

אני באמת לא מבין ולא מתחבר לראיה הזו של שחור-או-לבן. או שתוותר לעובד ותצא נמושה, או שתפטר אותו ותצא גבר. יש גם אופציות אחרות ביניהן. למה לא פשוט לבצע שיחת הבהרה תקיפה עם העובד ובמקרה הצורך גם להעניש אותו? למה לפטר? ד״א ברוב המקרים - ענישה נכונה אפקטיבית הרבה יותר מפיטורים (בקטע של העברת מסר). עוד דוגמא למישהו שרואה את העולם בשחור-או-לבן. או שהוא עובד מצוין, שתמיד עושה מה שאומרים לו וקופץ לדום כשבאגירה נכנס לחדר, או שהוא זורק ז*ן עם אופי זבל שראוי לפיטורים מיידיים. לא, לא מדובר פה בהכרח על ״השקפת עולם״. האם מהתנהגות של ארכנופוב בנוכחות עכביש תניח שהאדם הוא פחדן כרוני? ואם תתקל במישהו שבוכה למראה פסנתר כי אביו נמחץ על ידי אחד כזה למוות, תחליט שהוא נמושה בכיינית? צא מהקופסה הקטנה שלך ונסה להבין שיש לשפוט כל מקרה לגופו. כמעט תמיד כדאי לתת לאדם שמולך הזדמנות שניה (במיוחד כשלא נגרם נזק ממשי), ברוב המקרים לא תתחרט על כך. תמיד תוכל לפטר אותו בפעם הבאה.

גם אני ניסיתי והתמקדתי (אחרי שכתבת על כך בפעם הראשונה) ולא ראיתי האטה נוספת. לדעתי מדובר באבחנה סובייקטיבית מאוד. והאמת היא שזה לא משנה הרבה. שים לב שפות״ש לא עבר נתיב. כל מה שעשה הוא להאט (לא לעצור - להאט) בנתיב בו הוא נסע, זה הכל. נהג האוטובוס הוא זה שעבר בין הנתיבים ולכן הוא זה שצריך לנהוג במשנה זהירות. אם היה מתאזר בסבלנות עוד שניה-שתיים היה מבצע את מעבר הנתיב ללא פגע. ד״א, עכשיו הסרטון כבר לא באוויר, אבל לזכרוני הנתיב השמאלי היה פנוי לגמרי. לא ברור למה נהג האוטובוס היה צריך לעבור ״דרך״ פות״ש כדי להגיע אליו. יכול להיות שפות״ש היה מקבל נונונו מהשופט (ובצדק), אבל קשה לי להאמין שהיה נושא באיזושהי אחריות משפטית לתאונה.

מהניסיון (המועט, אני מודה) שהיה לי בזמן האחרון - ליוויתי חבר וקרוב משפחה שקנו כל אחד דירה - הרושם שלי הוא שהפונקציה העיקרית של המתווכים היא ״להוריד״ את המוכר לקרקע. בד״כ מוכר סטנדרטי מפרסם ביד2 את הדירה במחיר שהוא בין גבוה למופרך, ואחרי תקופה שהוא לא מצליח למכור הוא פונה למתווך. המתווך בהתחלה ״מסכים״ איתו שזה שווי הנכס - כדי לקבל את הנכס - אבל לאט לאט משכנע אותו לרדת למחיר ריאלי שבו הוא יודע שיצליח למצוא קונים. בסופו של דבר, אם המוכר היה מפרסם מלכתחילה במחיר שבו הוא מכר (או בקצת יותר, או אפילו מנסה להוריד את המחיר לאט לאט לפני שהיה פונה למתווך) - היה מוכר את הדירה באותה הקלות וחוסך לעצמו את דמי התיווך (וגם מרוויח את דמי התיווך ששילם הקונה, או לפחות את חלקם).

או במילים אחרות, שיטת מצליח. סיכוי טוב שיתקפלו מייד ברגע שתצוץ התביעה - שתכלול גם כל מיני דברים נוספים, כמו אובדן ימי עבודה, הוצאות ואולי אפילו עוגמת נפש - או אפילו מכתב המנוסח ברצינות ומאיים בתביעה על כל הנ״ל. אם לא - בית המשפט יכריע.

טוב, זה לא כ״כ קשור לנושא הדיון אבל אם שאלת... לדעתי לנו כבני אדם די קשה להסיק את השינויים במהירות הרכב המצלם. למה? מכיוון שבתמונה יש הרבה עצמים שזזים בכל מיני כיוונים ובכל מיני מהירויות. אתה צודק שתיאורטית אם נתמקד רק בקווים על הכביש אנחנו אמורים להיות מסוגלים לבצע את המשימה, אבל קשה לנו לעשות את זה מכיוון שמה שמושך את תשומת ליבנו באופן טבעי הם העצמים הזזים בתמונה. הרבה יותר קל לנו להתרכז באחד מהם. בנוסף, אנחנו רגילים ביומיום לשלוט במהירות של הרכב שלנו (בניגוד לעצמים שמסביבנו) ולכן משקיעים הרבה פחות (אם לא אפס) מאמץ קוגניטיבי בניסיון לשערך את המהירות שלנו והשינויים בה. לכן לדעתי זו משימה שאנחנו לא מוצלחים בה. מדובר כמובן רק בתיאוריה אישית שלי ויש צורך בניסויים כדי לאושש/להפריך אותה, אבל זו האינטואיציה שלי, שנובעת בין השאר מהתעסקות (חישובית) לא מועטה בתמונות וסרטונים. ברור שבאמצעים חישוביים אפשר לעשות זאת בדיוק די טוב (אם ידועים לך פרמטרים מסוימים בסצינה). קונקרטית לענייננו - נכון שפות״ש האט אבל קשה לומר שעיכב משמעותית את התנועה. בסרטון רואים בבירור ששני הנתיבים - מימינו ומשמאלו - פנויים לגמרי. שוב, הטיעון לגבי רכב ציבורי נכון, אבל קשה לי להאמין שזה היה מזכה אותו באשם תורם מכיוון שבעצם לא ממש עבר על החוק. ודאי לא היה מקבל את רוב האשמה (לפי ישה - 86%!!!).

אין בעיה, הכעס שלך (על שניהם אגב) לגיטימי לגמרי. אבל תן לעובד (המוצלח מאוד מכל הבחינות האחרות) הזדמנות להבין שזה לא מקובל בעליל ו״להתיישר״. ממשיך להתנהג כך למרות האזהרה (והעונש)? אז אפשר לשקול צעדים חמורים יותר.

תפסיק אתה לבלבל את המוח. אין כאן שום קשר לדור זה או אחר (הגיע הזמן שתפסיק לעשות הנחות כאלה על האנשים שאתה דן איתם כאן בפורום, ברצינות). הגישה הכוחנית והאבסולוטית שלך טובה אולי רק במסגרת צבאית, וגם שם רק ביחידות שדה בהן חוסר משמעת מסכן חיים. בחיים ה״אמיתיים״ - קרי תעשייה אזרחית - הגישה הזו לא תיקח אותך רחוק. עובד מוצלח שלך עשה טעות. הדבר הנכון הוא לברר איתו את המקרה (אם אתה רוצה, בשיחה פורמלית כדי שיבין שהעניין חמור), להעניש אותו אם צריך ובעיקר - אם מתברר שהוא לא כל כך הבין למה טעה, כמו כאן - להבהיר לו במה טעה, ושטעויות מסוג זה לא יסבלו בעתיד ולתת לו הזדמנות ללמוד מהטעות. מנהל שלא נותן לעובדיו הזדמנות ללמוד מטעויותיהם הוא, איך לומר, פשוט מנהל מח***ן. תנהל בגישה שלך - לא רק שלא תשאר עם עובדים מצוינים (כי גם אלה שלא תפטר יתפטרו או יעברו בהמוניהם לצוותים אחרים) אלא תמצא את עצמך מהר מאוד על המדרכה בחוץ. כפי שכתבתי כבר, המציאות כיום היא כזו שעובדים מקצועיים מוצלחים קשה מאוד למצוא; מנהלים בינוניים בקושי עם אגו עצום - יש יותר מדי. מסכים לגמרי. אבל זה לא אומר שצריך לנקוט בגישה אבסולוטית (עשית טעות - אתה בחוץ). בגישה כזו אתה רק תשיג ההיפך ממה שאתה רוצה - די-מוטיבציה (של שאר העובדים). בין שתי אלה (התרפסות וכוחניות) יש הרבה אפשרויות נוספות, ראה מה שכתבתי לבאגירה.

רוני, כאמור צפיתי בסרטון כמה וכמה פעמים ולא ראיתי את ההאטה השניה המדוברת. בכלל, לדעתי קשה מאוד להסיק על האטות בסדר גודל כזה (שהן לא בלימות חירום) מסרטון שצולם מנק׳ הראות של הנהג המאט. ובלי קשר, גם לפי התיאור שלך האשם היחיד (מבחינת החוק) בתאונה הוא - האוטובוס. אני מסכים כמובן שפות״ש יצא דושבאג מוחלט, אבל (לצערנו) זה לא הופך אותו לאשם מבחינה חוקית. אם הייתי נכנס ברכב של כל אדיוט שעצבן אותי בכביש הייתי כנראה בחובות רציניים, אם לא בכלא...

באמת? השופט ימצא אותו אשם בכך שהותקף נמרצות מכיוון שהתחיל עם החברה של המתקיף? אתה מכיר אולי מקרה כזה שאתה יכול להביא בתור דוגמא? ולא מקרה שבו המותקף יזם את התקיפה או התחיל אותה פיזית, אלא רק ״קינטר״ את המתקיף כפי שאתה הגדרת. כנראה אינך מבין עוקצנות מהי... לזאת בדיוק היתה כוונתי. אגרסיבי? הוא היה מעצבן. זה הכל. הוא לא עבר שום עבירה שגרמה לתאונה. כאמור, ההתנגשות התרחשה כ-5 שניות לאחר ההאטה, כך שלא ממש ניתן לטעון שהבלימה שלו היא זו שגרמה לתאונה. נהג האוטובוס גרם לתאונה, אם זה בכוונה או מתוך רשלנות.

הנה מאמר מעניין שמשווה בין אינדוקציה לפלטה חשמלית. הוא מצטט כמה מחקרים של ה-DOE שהמסקנות שלהם לא כ״כ חד-משמעיות, וממשיך לביצוע כמה ניסויים משלו כדי לבדוק את העניין. המסקנה שלו: אינדוקציה יעילה יותר בבישול לטווח קצר, בעוד שהפלטה יעילה יותר בבישול לטווח ארוך. למי שאין לו כוח לקרוא הכל, זה ה-conclusion: Induction doesn’t have to heat a coil in addition to the pot and food, so induction is faster and more efficient than coil for quick cooking tasks. However, coil is slightly more efficient than induction for long cooking tasks, like boiling large amounts of water. In those cases, coil has enough time to catch up and pass induction, despite coil’s slow start. Most people cook using a mixture of short and long cooking tasks, so you can think of coil and induction as having equal efficiency for most people. That said, efficiency isn’t everything. Induction still means quicker response, faster heating for short tasks, more accurate temperature target and timer controls, easier cleanup, and better safety since the glass doesn’t heat up as much as the coil. On the other hand, coil is usually much cheaper and works with all type of cookware (not just those with magnetic bottoms). Whatever you do, avoid electric radiant stoves (electric resistance coils underneath glass). Those electric stoves give you the worst of both worlds: they are more expensive than coil, heat up more slowly and less efficiently than either coil or induction, and the glass reaches higher temperatures than glass does with induction–which means food can burn on more easily and result in difficult cleanup.

מסכים איתך לגמרי. כל מי שנמצא בתעשיה יודע שבעידן הנוכחי, קשה הרבה יותר למצוא עובד מקצועי ברמה גבוהה מאשר מנהל בינוני מינוס שחושב שהשמש זורחת לו מהת*ת (כאלה יש המון). לכן סביר להניח שמי שהיה מפטר עובד טוב מסיבה כזו היה חוטף וואחד שטיפה, אם לא מוצא את עצמו נטול משרה.

בעשור הקרוב אולי (וזה עדיין ״אולי״ גדול, למרות חגיגת הרכב האוטונומי שמתרחשת בזמן האחרון) נראה על הכביש בינינו רכבים שמסוגלים לנסוע בתנאים מסוימים מאוד ללא נהג אנושי, ועדיין בהשגחה שלו. לא מעבר לזה.

לא מדובר פה בהעברת מסר. לדעתי האישית, עד כמה שהמקרה חמור, הוא פשוט לא מצדיק פיטורים, כלומר הפיטורים בסיטואציה כזו הם טעות (במיוחד אם מדובר בעובד עם רקורד טוב מאוד, ובהתחשב בכך שהמנהל עדיין לא מכיר אותו אישית). יש דרכים אחרות להעניש ולהעביר את המסר, ולטעמי ודאי מגיעה לו עוד הזדמנות ללמוד את הלקח. הכוונה שלי היתה, שטעות כזו היא עוד יותר גרועה בתור האקט הראשון של מנהל חדש.