malcishua

ממש לא. גם אני חשבתי כך, אבל לפני כמה שנים עשיתי בדיקה מקיפה בנושא ובעקבותיה עברתי לכרטיסי אשראי חוץ-בנקאיים.

^ אפשר הפניה בבקשה?

לצערי, אין לי מה לתרום לדיון בקשר לאופציות לביטול החוב. אבל - מניסיון - ניתן להגיע עם ביטוח לאומי להסדר מאוד נוח להחזרת החוב בתשלומים. ברמה של פריסת החוב למס׳ שנים כך שתצטרך לשלם סכום תלת או אפילו דו ספרתי בחודש (ללא ריבית כמובן), וכל זה כמובן בנוסף לביטול קנסות וכו׳. באם לא תמצא דרך לבטל את החוב (ואני מקווה מאוד שתצליח, אולי מישהו אחר כאן יוכל לעזור), ממליץ לך לפנות אליהם בבקשה להסדרת החזר החוב בתשלומים.

^ כלומר כרטיס האשראי מכסה לך אוטומטית השתתפות עצמית כשאתה שוכר רכב בחו"ל?

^ תלוי איפה אתה נתקע עם הרכב. לא בכל מקום יש פנצ׳ריה במרחק 20 ק״מ, ולא תמיד קל לך לאתר פנצ׳ריה בסביבה לא מוכרת. אני חושב שזה לגיטימי לגמרי מבחינת חברת הגרירה לסרב לגרור רכב לפנצ׳ריה רחוקה מאוד, אם הם מספקים לבעל הרכב אלטרנטיבה קרובה יותר. אבל הגבלה גורפת ל-20 ק״מ היא פשוט קטנונית, וזה בלשון המעטה.

לי ענו (ועזרו) בשתי הזדמנויות נפרדות. הפעם האחרונה היתה לפני כחודשיים.

יש ל-Wizzair גם מספר מקומי: 03-3741285

שוב, הבאתי דוגמא קיצונית ולא אופיינית דווקא כדי להראות שבמקרה הכללי קשה לנו יותר להכריע, שלא כמו בדוגמא הטריוויאלית שבה קל (בדיוק כמו שאתה כותב). כאמור, אם כל ההחלטות היו כאלה קיצוניות לא היה לנו על מה לנהל כאן דיון. אתה בדיוק מדגים את מה שכתבתי (בקטנה) בפוסט הראשון, שטעות נפוצה מאוד שאנשים נוטים לעשות היא להתייחס לכל הדברים שהם מחשיבים כ״נדירים״ כאילו הם נדירים באותה מידה, ויותר מזה, כאילו הם בוודאות לעולם לא יקרו. ברור שמדובר בשתי השקפות עולם שונות, וזה טבעי ולגיטימי. אבל אפשר להשתמש במספרים כדי להבין את ההבדלים הריאליים בין גישות העולם האלה ולכמת אותם, ואולי גם להבין מאיפה הן נובעות. למשל, כשזה נוגע לביטוח (ובכלל החלטות כלכליות), כאמור לדעתי כדאי להתחשב בתוחלת הרווח או ההפסד (עד כמה שאפשר להעריך אותה) אבל גם ברווח/הפסד המקסימלים שניתן לעמוד בהם.

באמת? מה לגבי Q4 של 2009? אני אחסוך לך את החיפוש, גידול של 4.5%. בקדנציה הראשונה של - נכון - אובאמה... תראה איזה קטע! יצא לך fake news.

^ אתה מפספס את הנקודה. ממש לא טענתי שהשאלה אם לקנות ביטוח צד ג׳ שקולה לשאלה שנתתי. להיפך - אם השאלה לגבי הביטוח היתה כל כך קלה להכרעה, לא היינו מנהלים את הדיון הזה... סה״כ טענתי שאנשים באופן כללי (ויש על כך מחקרים מאוד מבוססים) עושים החלטות לא רק בהתבסס על תוחלת הרווח/הפסד, אלא גם בהתבסס על הרווח/הפסד המקסימלים האפשריים. הבאתי בכוונה דוגמא קיצונית כדי להדגים מצב שבו תוחלת ההפסד גבוהה פי 10, ועדיין כל אדם נורמטיבי יבחר באופציה שבה התוחלת נמוכה יותר - בדיוק כדי לחסום את ההפסד המקסימלי. הדוגמא שלך לא כל כך רלוונטית, כי האופציה האלטרנטיבית אצלך מגלמת תוחלת הפסד גבוהה פי 10000(!) מתוחלת ההפסד האלטרנטיבית. דוגמא רלוונטית יותר היתה למשל: להפסיד מיליון בסיכוי של 1 למיליון או להפסיד 10000 בסיכוי של אחד ל-1000 (תוחלת הפסד גבוהה פי 10). גם כאן היית מעדיף את האופציה הראשונה? אולי, אבל הרבה אנשים (ואולי אפילו רובם) יבחרו בשניה. בכל מקרה זה כבר לא כל כך ברור כמו בדוגמא הקודמת שלי, כי ההבדל פחות קיצוני. אגב, אני ממש לא טוען שצריך תמיד לעשות ביטוח מקיף, ובטח לא טוען שאתה צריך לעשות כזה. אתה האדם שהכי מוסמך לעשות את ההחלטה הזו, פשוט בגלל שאתה זה שמכיר את כל הנתונים הרלוונטים, ואתה גם זה שישא בתוצאות ההחלטה. גם אני אישית החזקתי בעבר רכבים שלא ביטחתי בביטוח מקיף.

הזוי. ואם נתקעת עם הרכב מחוץ לעיר?

הגישה שלך נכונה רק אם ההוצאה הכי גדולה האפשרית היא עדיין משהו שאפשר לעמוד בו. גם אם תוחלת ההפסד נמוכה (מכיוון שאירוע יקר מאוד קורה בהסתברות מאוד נמוכה), עדיין צריך לקחת בחשבון האם אפשר לעמוד במקרה הכי גרוע. סתם כדי להמחיש את העניין, נניח שמציבים בפניך שתי אופציות: להפסיד מליון ש״ח בהסתברות של 1 למליון או להפסיד 10 שקלים בודאות. סביר להניח שתבחר באופציה השניה, למרות שתוחלת ההפסד בה גדולה פי 10. אחת הטעויות הכי גדולות שאנשים עושים היא להניח שהסתברות נמוכה מאוד משמעה שהאירוע לא יקרה. האמן לי, אני עוסק (לצערי) בתחום שמערב הרבה סטטיסטיקה וכבר ראיתי התרחשויות של מאורעות מאוד לא סבירים. בסופו של דבר, כל אחד עושה את ההחלטה שלו (בכל תחומי החיים) אילו סיכונים הוא מוכן לקחת ועם איזו רמת סיכון הוא יכול לחיות בשלום. כל בחירה היא לגיטימית לגמרי, אבל חשוב מאוד להבין את המשמעות של הבחירה לפני שעושים אותה.

אין ספק, אבל לטעמי - וזו בהחלט דעתי האישית בלבד - השוטרים בארץ לא יוצרים הרתעה ממשית בכביש. נהג ישראלי ממוצע מאט ונוהג כמו ילד טוב כשהוא רואה את השוטר, אבל מאיץ וחותך נתיבים ברגע שהשוטר נעלם במראה האחורית. לכן גם אם תאונה נמנעת נקודתית בסביבת השוטר - לדעתי זה לא משמעותי. הרתעה אמיתית קיימת רק כשהנהג הישראלי מודע לכך שהוא יכול להענש על עבירה בכל רגע נתון, גם כשאין שוטר ויזיבילי (או מצלמה) בסביבתו. רק אז הוא באמת יזהר באופן כללי ולא סתם יחפש את השוטר הבא (או לחכות שהווייז יגיד לו שיש שוטר בעוד 300 מטרים). בנוסף, השאלה היא מה אתה מעדיף - שוטר שיעמוד בכביש ויתפוס 3-4 עבריינים, או אותו אחד שישב במשרד, יעבור על דיווחים מצולמים ויעניש באותו זמן מס׳ דו ספרתי של עבריינים.

כאמור, אין סיבה שתהיה ״סתימה״ של המערכת בדוחות מכיוון שהם עוברים יותר מפילטר אחד עד שמגיעים לבעל ההחלטה. אגב, שומרי הדרך צריכים לתייג את סוג העבירה שהם תעדו (לא ברמת הסעיף המדויק, אלא ברמה של ״מעבר באור אדום״ או ״חציית קו לבן״), כך שגם אם מגיעים למצב של הצפה, המשטרה יכולה להחליט שהיא מטפלת רק במס׳ קטן של קטגוריות קריטיות ובכך להקטין את העומס. מצד שני, שוטר כזה ש״מורד מהכביש״ יכול בשעה אחת לשלוח מס׳ דו ספרתי של דוחות לעבריינים (על עבירות חמורות) בהתבסס על דיווחים מצולמים. כמה עבריינים הוא היה תופס באותה שעה אם היה על הכביש? הם מדווחים כל מה שהם רואים, וכאמור מתייגים כל עבירה. המשטרה צריכה לעשות את הסינון (בצורה אוטומטית) כדי להתמקד בעבירות החמורות, הכל לפי העומס באותה תקופה.

אז שנות ה-90 היו אחלה לא בגלל קלינטון, אבל הדברים הרעים שבאו אחריו - כן?

אני ממש לא מבין איך ״הצפה״ של המשטרה בדיווחים יכולה לפגוע באזרחים. המקסימום שיכול לקרות הוא שתהליך ההחלטה יקח יותר זמן והדוח יצא יותר מאוחר. אבל גם אם יש עומס בדיווחים, עדיין הם יעברו את הסינון של המשטרה וכתוצאה הדוחות שיצאו יהיו רק על עבירות משמעותיות (רק כאמור, העיכוב יהיה גדול). אם באמת יגיעו למצב של עומס כמו שאתה מתאר (אין לי מושג כמה זה קרוב למציאות), המשטרה תאלץ להקצות עוד כוח אדם לעניין או שזה יהפוך להיות בלתי-יעיל. המקרה (הבודד!) של בית-דגן, במחילה ממך, לא ״מוכיח״ שום דבר. טעויות תמיד יהיו, גם כשמדובר באכיפה ע״י שוטרים שעברו הכשרה אינטנסיבית. וכאמור, מי שמחליט על משלוח הדוח הוא השוטר ולא המדווח, כך שהטעות היא תמיד ברמת המשטרה. בכל מקרה הקונספט הזה, שבו שומר הדרך רק שולח צילום והשוטר הוא זה שמחליט אם לשלוח דוח, הוא נכון לדעתי.

ישה, אתה שוב מפספס את הנקודה. ההכשרה היחידה שצריך להעביר לשומרי הדרך, היא איך להפעיל את המצלמה בטלפון. הם לא תופסים ולא מרשיעים אף אחד. כל מה שהם עושים הוא - לתעד. מהבחינה הזו הם משמשים כמצלמה ניידת. זה הכל. מי שכן מחליט להאשים אם נהגים - בהתבסס על הצילומים שמעבירים שומרי הדרך - היא המשטרה. והשוטר (או שניים או כמה שהדיווח עובר עד שמתקבלת ההחלטה אם לשלוח דוח או לא) שמחליט אם לשלוח דוח - כן אמור לעבור הכשרה שנותנת לו בדיוק את היכולת להכריע בשאלות כאלה. אבל לא שומר הדרך - הוא לא מכריע ולא מחליט, רק מתעד. במקרה המדובר - של צומת בית דגן - הטעות היתה של השוטר במוקד, שהחליט ע״ס צילום הוידאו לשלוח לנהגת דוח. הוא זה שעבר את ההכשרה המתאימה והוא זה שאמור לסנן מתוך הסרטונים שהוא מקבל את העבירות האמיתיות.

המשפט הזה צריך להופיע במילון תחת הערך ״תמיכה עיוורת״. אני מקווה שאתה קולט את האירוניה המובנית בו. לפי הקריטריון הזה, אפשר לשלוף שימפנזה מגן החיות ולמנות אותו לנשיא ארה״ב.

^ זה מצוין מבחינת המרחק לשפיגל, אבל לא כל כך מבחינת נסיעה לתחנה המרכזית... לדעתי, אין פה פתרון קסם, פות״ש צריך להחליט מה הוא מעדיף - קרבה לתחנה המרכזית או קרבה לשפיגל.

הרכבת תצא מבנייני האומה, סמוך לתחנה המרכזית. כך שאם הכיוון הוא תחבורה ציבורית, בכל מקרה זה האיזור שכדאי להתמקד בו. האמת, גם אם לא - זה האיזור של היציאה מהעיר, גם מבחינת התניידות ברכב כנראה שזה כדאי. אני אישית הייתי מתחיל בנחלאות (אבל יש לשכונה אווירה מאוד ייחודית, צריך לוודא שזה מתאים לך), כלומר כל האיזור שבין מחנה יהודה לרחוב בצלאל. אם אתה מעדיף סגנון יותר ״שמרני״, יש את האיזור מצידו השני של בצלאל (מה שנקרא ״נחלת אחים״ והופך דרומה יותר לרחביה, עד לרמב״ן למשל). זה נראה לי איזור שממנו ההליכה די קצרה ליציאה מהעיר, אם זה לתחנה המרכזית או לבנייני האומה. בכל מקרה תזהר מדירות שממוקמות ממש למטה על בן-צבי, כי למרות הקרבה המפתה לבנייני האומה - הרעש נוראי (ציר מרכזי מאוד). יש לי זוג חברים שממש בימים אלה בורח מהגירה ששכר שם. לחילופין, הייתי שוקל גם את בית הכרם - לא ממש מרחק הליכה, אבל קרובה מאוד ליציאה מהעיר (תלוי כמובן איזה חלק של השכונה, קרית משהה כבר ממש קרובה לשם), ויש רכבת קלה, כך שקל ודי מהיר להגיע בבוקר לבנייני האומה/תחנה מרכזית. קח בחשבון שאף אחת מהאופציות האלה לא תהיה זולה. עריכה: פתאום שמתי לב שאתה רוצה מקום שקרוב גם לשפיגל (במקור חיים). מדובר בצד השני של העיר... לא מצליח לחשוב על פתרון שיענה על שני הצרכים. לפחות לא בשימוש בתחבורה ציבורית.

אפשר לשאול באיזה ביטוח בדיוק מדובר (ואיזה כרטיס אשראי)?

פות״ש, בלי קשר לפניה לרופא זה או אחר (שכמובן אין לוותר עליה) - מניסיון אישי, אני מחזק בחום את ההמלצה לעבור לתפריט בריא (בעזרת יועץ תזונה טוב) ולהתחיל לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע (נניח שלוש פעמים בשבוע). אתה לא מבין כמה זה ישפר את איכות החיים שלך, גם באפיקים שבכלל לא חשבת שתהיה עליהם השפעה.

גם אם הייתי מסכים שעובדתית בישראל התרבות חרא ובגרמניה אחלה, העובדה שבשתיהן שיעור דומה של קטל בדרכים לא מוכיחה שאין קורלציה בין שני הדברים (כל עוד לא ביטלת משתנים משפיעים אחרים, ובטח לא כשאתה מסתמך על שתי דגימות בודדות). וזה לפני שדיברנו על ההבדל בין קורלציה לקשר סיבתי... אגב, המשך התגובה שלך (שלא ציטטתי) רק מוכיחה ש״תרבות נהיגה״ היא מושג לא מוגדר ועמום בעליל, ולכן כל טענה לקורלציה בינה לבין משהו אחר (ספציפית שיעורי תאונות ו/או קטל בדרכים, שהם מדידים ומוגדרים היטב) היא חסרת משמעות אמיתית.

קודם כל, למיטב ידיעתי רק נהגים בעלי עבר נקי מעבירות יכולים להשתתף בפרויקט ״שומרי הדרך״. שנית, אני לא מבין מה הקשר בין אופי הנהיגה של מישהו ליכולתו להשתתף בפרויקט. שומרי הדרך מתפקדים - הלכה למעשה - כמצלמות ניידות שמעבירות תיעוד על עבירות למשטרה. המשטרה היא זו שמחליטה - על סמך הצילום, שהוא תיעוד אובייקטיבי לחלוטין - אם נעשתה עבירה ואם לשלוח דוח. מסכים לגמרי, גם לטעמי הדוח לא היה צריך להשלח.

אם אתה שילמת ישירות למוסך (למשל בצ׳ק דחוי) - הוא מחויב לתת לך פירוט עבודה וחשבונית. אם המוסך התנהל רק מול חברת הביטוח ואתה שילמת לה ישירות את ההשתתפות העצמית - חברת הביטוח צריכה לספק לך פירוט עבודה ועלויות + חשבונית על ההשתתפות העצמית. לגבי דוח שמאי - ממליץ לך לפנות ישירות לשמאי ולבקש (זו הדרך הכי מהירה לקבל אותו). בכל מקרה גם חברת הביטוח אמורה לספק לך אותו לפי דרישה.