malcishua

מניסיוני, זה ^ יכול להיות בעייתי (כמובן רק כשמגיע הרגע שבו צריך להשתמש בפוליסה). חברות הביטוח לא אוהבות להתנהל מול מישהו שהוא לא בעל הרכב. למה? כי לכאורה אם הפוליסה רשומה על שם מישהו כזה, הוא עלול לתבוע אותה ללא ידיעתו של בעל הרכב, מה שיכול ליצור מצב בעייתי (במיוחד אם יש ירידת ערך ללא ידיעתו). לכן אפילו אם הפוליסה רשומה על שם מישהו אחר, חברת הביטוח עלולה להתעקש להתנהל מול ולשלם רק לבעל הרכב.

כנראה שאיפשהו באמצע ביניהם. בכל מקרה, לדעתי זה לא שווה יותר התעסקות מצדך. שלם ושכח.

^ נניח שזה נכון. זה אומר שמאית מכל המכוניות שעלו על הכביש ב-2018 שוות מעל 500K. השאלה היא - איזה חלק מתוך כל המכוניות שנמצאות על הכביש מקיים את התנאי הזה? כנראה שקטן בהרבה.

הייתי רוצה לשמוע את דעתכם על התנהלות שחווינו מצד סוכן ביטוח במקרה שקרה השנה. בכוונה אני מעלה את הנושא כאן ולא בפורום המשפטי, כיוון שחשוב לי לשמוע את דעתכם על האספקט האתי ולא המשפטי. אבל אם זה לא תקין, אודה למנהלים אם יעבירו לפורום הרלוונטי. לפני למעלה משנה אבי עבר תאונת דרכים, במהלכה התנגש רכב שני ברכבו מאחור בנסיעה בכביש עירוני. במעמד התאונה הצד השני הודה באשמתו, וכן נחקר אח״כ בקשר לכך בתחנת המשטרה (אין לי מושג איך זה נגמר, אני מניח שהתיק נסגר מחוסר עניין וכו׳). אבי פונה לבי״ח אך לשמחתנו יצא מהעניין בריא ושלם. הרכב, לעומת זאת, הוחרב לחלוטין ונקבע כאובדן מוחלט. בעצת סוכן הביטוח של אבי, ומכיוון שהצד השני הודה באשמתו במעמד התאונה, הוחלט להגיש תביעה לחברת הביטוח של הנהג השני (כלומר לתבוע את הפעלת פוליסת צד ג׳ שלו). נלקחו הפרטים, הוגשה התביעה והמתנו לתשובה. יש לציין שמלכתחילה היתה לנו הרגשה שהנושא יהיה בעייתי, מכיוון שחברת הביטוח של הנהג השני ממוקמת בשטחי הרשות הפלשתינית (רמאללה). כמו כן, הבנו מהמשטרה (אחרי שהוגשה התביעה) שבחקירה הוא כפר באשמתו, ותארנו לעצמנו כי יעשה כך גם מול חברת הביטוח שלו. בכל אופן, חלפו כ-4 חודשים, ובעוד אנחנו ממתינים לתשובה, אבי רכש רכב חדש, והחליט - מסיבותיו שלו (בין היתר אופן הטיפול של הסוכן במקרה, אבל זה לא באמת משנה) - לבטח אותו במקום אחר ולא אצל אותו סוכן. זמן קצר לאחר מכן קיבלתי מהסוכן הודעת סמס בה נשאלתי האם זה נכון שאבי החליט לבטח את הרכב במקום אחר, השבתי בחיוב. קיבלתי בחזרה הודעה שהוא יצטרך לדאוג בעצמו לתביעה (במילים אלה). כל ניסיון נוסף ליצור קשר עם הסוכן עלה בתהו. ההתנהלות הזאת הכניסה אותנו למצב בעייתי. מכיוון שהוא הגיש את התביעה, לא היו ברשותנו חלק (קריטי) מהמסמכים הקשורים אליה. לכן, כשהחלטנו לוותר ולתבוע את פוליסת המקיף שלנו, התבקשנו ע״י חברת הביטוח לספק כל מני פרטים ומסמכים שלא היו בידינו (ביניהם, המסמכים עצמם שנשלחו לחברת הביטוח השניה). בסופו של דבר, אחרי שעברנו מספר נציגים בחברת הביטוח שטענו שהם לא יכולים לעזור לנו, הגעתי לראש צוות סימפטית במיוחד שאחרי ששמעה את הסיפור בשלמותו עשתה מאמצים והצליחה לאשר את הגשת התביעה. קיבלנו את הגמול מחברת הביטוח והסיפור הסתיים בשלום. השאלה שלי - אחרי כל החפירה (מתנצל על כך..) - מה דעתכם על התנהלותו של סוכן הביטוח? ברור לי שהוא לא מחוייב לעזור לנו בהגשת התביעה, אך משעשה זאת - האם זה לגיטימי מצדו לנטוש אותנו באמצע הטיפול בנושא? יותר חשוב, האם זו התנהלות שהיא תקינה - עבור סוכן ביטוח - מבחינה אתית?

כזה?

אין שום צורך בחלופה מיידית. אתה רק צריך להראות כוונה רצינית להתנתק, לא להתנתק ממש. ברוב המקרים קביעת יום להגעת טכנאי לניתוק תניב הצעה טובה בהרבה משימור לקוחות. אם אתה ממשיך להתעקש, הטכנאי עצמו יגיע עם ההצעה הטובה ביותר שמסוגלים לתת לך (הוא נקרא ״טכנאי״, אבל למעשה הטכנאים שמגיעים לנתק הם סוג של שימור לקוחות בשטח). במקרה הכי הכי גרוע, אתה תמיד יכול לומר לטכנאי שהתחרטת - ואז לקחת את הזמן ולמצוא חלופה לפני שתתנתק באמת. כך שכאמור, אין צורך בחלופה מיידית.

^ זו לא הכוונה. הוא התכוון שעד שלא תראה נכונות אמתית להתנתק - שמתבטאת בממש לתאם טכנאי שיבוא לנתק אותך ביום ספציפי - לא תקבל הצעות רציניות לשימור.

נשים רגע את עניין החוקי/לא חוקי בצד, אתה בטוח שזה פוגע בך? כי בדוגמא שנתת, אתה למעשה הרווחת מהשיטה...

מסכים, אלא שבד״כ בחוזים מסוג זה מדובר במשכורות גבוהות בהרבה...

יש הגבלה על פי חוק על מספר השעות הנוספות המקסימלי, בד״כ בסעיף בחוזה מסוג זה יצוין המס׳ המקסימלי המותר. מעבר לזה בכל מקרה אסור להעסיק אותך.

מניסיון עם שני לפטופים של אסוס (השני לא שלי, אני לא עושה את אותה טעות פעמיים) - השירות באחריות היה נוראי.

^ אכן, זו לדעתי התשובה שהיית צריך לקבל בתחילת השרשור. במקום זה תראה מה קיבלנו. לול.

בתמונה הבאה מגיע חייל לבוש במדי שרד, מקפל את הכיסוי למשולש, מוסר לבנצי ומצדיע.

ההחלטה לגבי מה לאכוף ומה לא מתקבלת בלמעלה, וההנחיה (אני מניח) מועברת לשוטרים. ההחלטה נקבעת משיקולי כוח אדם. למשטרה יש X שוטרים, הם לא יכולים לאכוף הכל, לכן מתקבלת החלטה להשקיע כ״א וזמן בעבירות מסוימות. לצורך הענין, אם השוטר יעצור אותך על נסיעה בשמאל, שמשום מה הוחלט שהיא עבירה לא מספיק חשובה, הוא יפספס את העבריין שיעבור באותו מקום אחרי דקה וייצה קו הפרדה רצוף. אגב, לגבי נסיעה בשמאל - עצרו על זה את אבא שלי לפני שלושה חודשים... כך שאם יש הנחיה, לא כולם מצייתים לה. ניסיתי להדגים שאחוז התפוסה בחניה ברחוב - בניגוד לחניון סגור עם בקרה - הוא משהו פלואידי שמשתנה כל הזמן ולכן מתן דוחות לפי קריטריון כזה יחייב הפעלת שיקול דעת מצד הפקח. מכיוון שזה כאמור בעייתי ומסבך את העניינים (יוצר רעש), אני מניח שאין לעיריה מספיק מטיבציה לעשות את זה. זה פחות נתון להחלטה ממה שנדמה לך. לפחות בירושלים, יש קריטריונים ברורים לכמה מרווח צריך להשאיר באילו מקרים (חד/דו סטרי, חניה על מדרכה וכו׳). אני יכול לומר את זה בבטחון מכיוון שבשנה שעברה קיבלתי דוח כזה והלכתי אתו למשפט. עד כמה שידוע לי (אני מסייג), אופנוע לא יעצר על נסיעה בשול, גם כשאין עומס (ובינינו, למה שיעשה את זה במקרה כזה?). במקרה שציינת, כנראה שיעצר על נהיגה מסוכנת בשל המהירות. בכל מקרה, שוטר זה לא פקח עירוני, ונסיעה בשול היא לא חניה בכחול לבן...

זה נכנס בהגדרה של עצבים רופפים.

בעיקרון מדובר בקביעת סדר עדיפות מכיוון שאין מספיק משאבים לאכוף בכל מקום. במקרה הקיצוני שבו משאבי המשטרה שואפים לאינסוף, הם יכולים לאכוף בכל מקום ולכן יעשו כן. במציאות, אין משאבים אינסופיים ולכן צריך להחליט מה יותר חשוב. על זה שההחלטה לא נעשית תמיד משיקולים ענייניים - אני מסכים אתך. לגבי אופנועים בשול - מדובר בהחלטה גורפת שבאה להקל על עומסי תנועה. ברגע שההחלטה גורפת, אין בעיה (ראה המשך תשובתי למטה). לפי מה תגדיר? אל תשכח שאתה חייב לעבוד עם סף מוגדר היטב, בחוק אין ״בערך״. ואם נכנס רכב לחניון והמספר עלה מעל הסף, הפקח יתחיל לחלק דוחות? וברגע שיצא רכב, הוא יפסיק? יבטל את אלה שחילק? וזה לפני שנכנסים ללוגיסטיקה הבעייתי של להעריך כמה מקומות חניה פנויים. איך תעשה את זה? על בסיס רחוב? שכונה? שטח מוגדר מראש? אני מניח שמדובר בהחלטה גורפת שמקורה במצוקת חניה רצינית. ומכיוון שההחלטה גורפת, היא לא מהווה שום בעיה, מכיוון שאין פה מקום לשיקול דעת של האוכף. הרי גם חניה בתשלום היא בשעות ספציפיות. שוב, מוגדר היטב וללא מקום לשיקול דעת.

חניה בתשלום לא תמנע מאנשים להגיע לאן שהם רוצים, אבל כן תמנע מהם לחנות שם לאורך זמן. כמו כן, לפעמים חניה מרוחקת בחינם אטרקטיבית יותר לאנשים מחניה קרובה בתשלום. לדוגמא - רחובות שנמצאים סביב קניון שיש מולו גם חניה בתשלום. אם החניה ברחובות בחינם, אנשים יגדשו אותם כדי להמנע מתשלום (ויתפסו לתושבים את החניה). ברגע שהופכים לכחול לבן בתשלום, אנשים יעדיפו לחנות בחניון שמול הקניון, ורק כשיתמלא יתחילו לחנות ברחובות מסביב. לא מדובר במקרים נקודתיים, אני מכיר לא מעט מקרים כאלה שתחילת גביית תשלום על החניה הקלה מאוד את מצוקת החניה ברחוב.

אתה טועה. גביית תשלום על חניה והגבלת משך החניה בזמן (למרות שבשנים האחרונות, עם כניסת הפנגו, זה פחות רלוונטי) משנה לגמרי את דפוס החניה ברחוב. אני יכול לחשוב על כמה וכמה דוגמאות לרחובות בירושלים, שבתקופה שהחניה בהם היתה בחינם, היה בהם עומס חניה בלתי נסבל, ואחרי שהפכו לאיזור חניה בתשלום, העומס הוקל מאוד.

אם במקום לבוא אליו בדרישות הייתם באמת עושים את כל העבודה בעצמכם, באים אליו ואומרים לו בנימוס: ״תשמע, הדייר הקודם היה חונה באופן קבוע במקום X, מה דעתך להמשיך באותו הסידור? ואם המקום לא נוח לך, אולי אחד מאתנו יחליף אתך כדי שתרגיש עם זה יותר נוח ותסכים?״ - סיכוי הרבה יותר גבוה שהיה מסכים. במקום זה באתם אליו בטענות ובדרישות, ועוד אמרתם לו שאתם לא יודעים איפה הוא אמור לחנות ושזו האחריות שלו לברר. למה ציפיתם? אגב, הוא חונה באופן קבוע רק במקום של אבא שלך? או שאיפה שפנוי באותו הרגע?

כנראה שאתה גר בסביבה ממש קשוחה. לי היו מדי פעם ויכוחים עם שכנים (ברוח טובה), מעולם לא חששתי שיפגעו בי או ברכוש שלי.

אני מבין לגמרי את התסכול שלך, אבל אתה צריך להבין שמה שאתה מציע לא רק לא פרקטי, הוא נוגד עקרון משמעותי (או מטרה) של החוק - אובייקטיביות. אם היה לגיטימי להחליט מתי לאכוף את החוק ומתי לא, לא היה צורך בו. לצורך העניין, מה שאתה מציע לא שונה מהותית מלהציע שפקח יוכל להחליט נקודתית אם זה בסדר שרכב יחנה במקום מסוים או לא, ולפי זה לתת דוח. החוק בא בדיוק כדי להקטין ככל האפשר את התלות בשיקול הדעת של אדם אחד ולהגדיר מערכת שתקפה לכולם באופן שווה, ללא משוא פנים. ברור שלכל כלל יש יוצאים מן הכלל, ולשם כך קיימים למשל מנגנוני ערעור למיניהם. אבל במקרה שלך, מן הסתם, אין עילה אמיתית לערעור (למרות שזכותך המלאה לנסות ולערער), אחרת חצי מהדוחות בארץ היו מבוטלים. אכיפה ״סלקטיבית״ כהגדרתך קיימת אך ורק מסיבה אחת - משאבים מוגבלים. אם היה אפשר, הכל היה נאכף כל הזמן. עכשיו, אם תאמר - העיריה לא מקצה נכון את המשאבים שלה, הפקח הזה מחלק דוחות באיזור שבו אין בעיית חניה בעוד שבאיזור אחר יש בעיות רציניות ולא מוקצים אליו פקחים - זו טענה שאני מוכן לקבל. יותר מזה, אם תטען שהעיריה מחליטה לאן להקצות פקחים לפי שיקולים של מקסום הכנסה מדוחות, אני אסכים שזה יתכן בהחלט, וזה לחלוטין לא תקין. אבל לטעון שאבסולוטית באותו הזמן (שבו החניון היה ריק יחסית) לא צריך לאכוף בו עבירות חניה - זה בעייתי. מי מגדיר כמה זה ״ריק יחסית״? אם יש מקום חניה אחד פנוי בחניון, האם גם אז אין לתת דוח לרכב שחונה ללא תשלום?

הוא לא עושה ״דווקא״. הוא שכר דירה בבנין באיזור שבו - לפי ידיעתו, וגם על פי החוק - כל החניות ציבוריות. כשהגיע לבנין נאמר לו - תשמע, יש פה איזה הסכם שנעשה לפני מיליון שנה בין הדיירים המקוריים, וזה היה כל כך מזמן עד שכל אחד יודע (אולי) איפה הוא חונה בדרך כלל, אבל לא שום דבר מעבר לזה. אף אחד - לא גוף רשמי, לא ועד הבית ולא איזה דייר ותיק - מנהל את העניין. אנחנו לא יכולים לומר לך איפה אתה אמור לחנות, אבל מצפים שאתה תברר את זה בעצמך, לא ברור איך. אחרת אתה תחנה במקום של מישהו אחר שאולי יאלץ בגלל זה ללכת - שומו שמיים - עשרה צעדים יותר מהאוטו שלו לבית. עכשיו תחשוב על עצמך במקומו - זה היה עושה לך חשק לעשות איזשהו מאמץ בשביל השכנים שלך?

ידעת שיש עניין כזה, רק שלא ידעת שזו גם עבירה על החוק. עכשיו אתה יודע.

כלומר לשיטתך, אם מישהו מחר*ן בפתח הבית שלי, אני צריך לחר*ן בפתחי הבתים של השכנים שלי כי זה לא פייר שרק אני אסבול?

אתה חתמת על איזשהו חוזה או מסמך שנותן לעו״ד הזה סמכות לייצג אותך בנושא הזה?