malcishua

זה ממש, אבל ממש לא איך שהוא עובד. מודל שפה גנרטיבי לא מנתח שום דבר. אין לו שום ״חוקים״ או דקדוק שהוא פועל לפיהם, והוא לא מייצר שום ״מסקנה״. למעשה, ״חוקים״ או ״דקדוק״ הם ההפך הגמור מאיך שהוא פועל (המודלים האלה גם עושים עדיין לא מעט טעויות דקדוקיות, במיוחד בשפות פחות נפוצות כמו עברית). מודל כזה הוא חיה סטטיסטית לחלוטין, וכל מה שהוא עושה ברמה הפרקטית הוא - לנחש, מבחינה סטטיסטית, מה הכי סביר שתהיה המילה הבאה. זה הכל. לא מנתח, לא מביע דעה, לא מאחזר אינפורמציה. רק מייצר טקסט, מילה אחרי מילה. הסוד טמון, כמו תמיד בתחום הזה (של למידת מכונה), בשני דברים עיקריים: הארכיטקטורה של המודל (או למעשה, בשורה התחתונה, במספר הפרמטרים שמייצגים אותו, מה שקובע בגדול את רמת המורכבות שלו), ובאופן האימון שהוא עבר. המודלים האלה הם לעשה פונקציה מתמטית מורכבת ועצומה, שמקבלת כקלט חלון טקסט בגודל מסוים (ככל שהמודל יותר גדול ומוצלח, הוא יכול ״לבלוע״ יותר טקסט) ומוציאה כפלט - שערוך (ניחוש מבוסס חישובי הסתברות) של מה המילה הבאה בטקסט שהזינו לה. מודלים מודרניים (החל מ-ChatGPT ואילך) מאומנים בשני שלבים - יש הרבה פרטים טכניים, יוריסטיקות וכו׳ אבל בגדול זה נכון לכולם: 1. השלב הלא מפוקח - בו פשוט מאכילים את המודל כמויות עצומות (אבל באמת עצומות, בלתי נתפסות) של טקסטים, אומרים לו לחזות בכל שלב את המילה הבאה ו״מתקנים״ את המודל כך שהתחזית תהיה טובה יותר. בשלב זה לא מעורבים בני אדם באימון עצמו, המודל לומד לבד בעצמו מתוך הטקסטים שהוא רואה. התוצאה של השלב הזה - מודל שפה (ה-backbone של הבוט). 2. השלב המפוקח - בשלב זה ממשיכים להאכיל אותו בטקסטים, אבל כאן מדובר בטקסטים של שיחות בין משתמש לבוט. בשלב הזה עושים למודל אופטימיזציה מסוג קצת שונה - על כל תגובה שלו, נותנים לו ״גמול״ שפרופורציונלי לכמה התגובה שלו היתה טובה בסטנדרטים אנושיים (כאן נכנסים בני האדם לאימון). התוצאה של השלב הזה - צ׳אטבוט. כלומר מודל שפה שאומן ספציפית לייצר טקסטים במוד של שיחה. התוצר של שלב 2 (שוב, בגדול) הוא מה שאתם עובדים מולו כשאתם פותחים ChatGPT למשל. שימו לב - כל מה שהוא עושה הוא דבר אחד בלבד - לייצר. טקסט. חדש. מילה. אחר. מילה. בהינתן. הטקסט. שהוא. ראה. קודם. זה הכל. הוא לא ״חושב״ על שום דבר, אלא בעצם - מחשב. אגב, תחום מחקר מאוד פופולרי בשנה-שנתיים האחרונות הוא מודלי ״היסק״, שבשלב האימון שלהם מכריחים אותם לפרק את התשובה לשרשרת קוהרנטית של רציונליזציות. המודל האחרון של OpenAI (קוראים לו o1, או o3, כבר לא עוקב..) הוא כזה. זה באמת משפר את היכולת לפתור בעיות רציונליות, אבל שוב, לא משנה את האופי של המודל ואת המשימה הבסיסית שלו - להשלים את המילה הבאה בטקסט. למי שיטען בשלב הזה את הטענה הבנאלית ש״גם אנחנו עובדים ככה״ וכו׳, אני מציע לעשות את הניסוי הבא (מודה - דרושה פה יכולת טכנית, אבל שווה את המאמץ). תורידו מודל שפה גנרטיבי open source (יש המון כאלה, בגדלים שונים). תבקשו ממנו לחשוב על מספר, בלי לגלות לכם. אח״כ תמשיכו לנהל איתו שיחה קצרה על המספר שהוא בחר, בלי שיגלה לכם מה הוא. בסוף השיחה, תבקשו שיגיד לכם מה היה המספר. עכשיו ״תחזרו״ אחורה למודל המקורי (כלומר מחקו את השיחה, כאילו לא קרתה), ושאלו אותו מה המספר. האם לדעתכם זה יהיה אותו המספר? (ספוילר: לא בהכרח). עכשיו נסו אותו הדבר עם ״שיחה״ אחרת. אין כמו הניסוי הזה כדי להדגים שהמודלים האלה לא עובדים ולא חושבים כמונו. למעשה, הם לא באמת חושבים; כל מה שהם עושים הוא -- לייצר טקסט, בהסתמך על הקלט מכם ועל התשובות שלו. הם פשוט מאוד, מאוד משכנעים בזה (כאמור, בזכות ארכיטקטורה מורכבת ואופן האימון שלהם). נכון. בדיוק בגלל מה שכתבתי למעלה - המודל סה״כ מייצר טקסט חדש בהסתמך על הקודם (בשיטה הפשוטה של ניחוש המילה הבאה). אין שום ערובה לכך שהטקסט יהיה מעוגן בעובדות אמיתיות. יש היום מודלים חדשים (שמשלבים RAG, למי שמכיר) שמנסים ״לכוון״ את המודל לעבר המציאות. הגרסאות החדשות של כל המודלים המוכרים לדעתי כבר משלבות RAG ברמה זו או אחרת. לפעמים זה עובד ממש טוב, לפעמים זה מתרסק. יש היום המון מחקר בכיוון הזה, של מניעת הזיות של מודלי שפה. גם ברמה ה״עובדתית״ וגם ברמה ה״היסקית״. אני אישית לא בטוח שכל היוריסטיקות האלה (שנותנות פתרונות יחסית נקודתיים) הן התשובה הנכונה לבעיה המאוד בסיסית הזאת.

מעדכן שהחלפתי בסופו של דבר במוסך, עלות כולל התקנה: 580 ש״ח. @ב.מ.שרותי רכב: עד כמה החליפיים לא שורדים? כי אם העלות היא שליש, והם יחזיקו אפילו חצי מהזמן שיחזיק החלק המקורי, זה עדיין משתלם... בכל מקרה, אשמח לדעת - האם החלקים בלינקים שציינתי מתאימים לרכב? ובאופן כללי: איך אני מוצא מק״ט של חלק בהינתן דגם מדויק של הרכב (או אפילו מס׳ שילדה)?

שלום לכולם, שברולט קרוז 2013, רעידות רציניות בנסיעה (פלוס הבהוב מדי פעם של נורת מנוע), במיוחד כשהמזגן פועל. לאחר בדיקה אותרה נזילת שמן שהציף את הפלאגים, לכן הוחלפו פלאגים ומכסה אטם שסתומים. למרות שכבר אין נזילה והפלאגים יבשים, הבעיה עדיין קיימת, לכן הוחלט להחליף כויל. המוסך הציע לי את החלק ב-500 ש״ח (לפני עבודה). אין לו בעיה להתקין לי חלק שאני אביא (במידה ויתאים כמובן). הייתי רוצה לבדוק את האופציה של הזמנה מחו״ל, אבל אני לא בטוח איזה חלק בדיוק אני צריך. חיפוש באמאזון העלה את האופציות הבאות בסביבות $50 (משלוח חינם): אופציה 1 אופציה 2 אופציה 3 האם כולם (או חלקם..) מתאימים? איך בעצם אני יכול להיות בטוח? ואם לא מתאימים, איך אני מאתר את החלק מתאים? תודה

תודה על כל התגובות. כרגע הכוונה היא אכן לטפל בעניין ההתחממות ולשבור את הראש אח״כ לגבי השאר. אבל גם לעניין ההתחממות הצעת המחיר נראית גבוהה מאוד (3000 ש״ח לפני מע״מ). השאלה שלי היא האם זה מחיר סביר עבור העבודה הנדרשת. אם כן, נראה שאין הרבה ברירה וזה מה שנעשה. אם לא - אשמח מאוד להמלצה על מקום אמין שיעשה את העבודה במחיר סביר יותר (כאמור, עדיף באיזור ירושלים..).

שלום לכולם, הרכב נכנס לטיפול שנתי במוסך (יבואן), עם תלונה על התחממות של המנוע. בבדיקה נמצא כי יש להחליף משאבת מים, בית תרמוסטט וצינורית לבית מצערות (ועל הדרך גם חגורה למנוע). בנוסף, התגלו בעיות בתחתית הרכב, והתקבלה הצעה נוספת לתיקונן (משולש תחתון ימין + בולם זעזועים קדמי שמאל + תושבת גיר אחורית). הצעות המחיר (מצורפות) נראות לי גבוהות, וזה עוד לפני עלות הטיפול השנתי (טיפול גדול יחסית - 120,000). מה דעתכם על העלויות? מן הסתם תיקון המשאבה הכרחי, אבל מה לגבי כל השאר? ואם יש המלצות על מוסך אחר ספציפי (עדיף בירושלים), אשמח כמובן לשמוע.

קודם כל, אתה טועה. הם גם מעלים את המנה בחזקת קבוע שמייצג את מחזור ההדבקה הממוצע. שנית, חישוב לפי מספר הנדבקים ללא התחשבות במספר הבדיקות הוא - לדעתי (למרות שאני לא פרופסור בויצמן) - מוטעה. יותר מזה, השונות (הגבוהה!) במספר הבדיקות היומית בעייתית לא רק במובן של נרמול מספר הנדבקים, אלא גם מכיוון שבימים בהם יש מספר בדיקות נמוך המהימנות של התוצאה צונחת משמעותית. על זה אני לא יודע אפילו איך להתחיל לענות. ״מקזזות אחת את השניה״? ברצינות? המשך עליה ביחס למה? כי בהשוואה לשלושת הימים שלפניהם, יש דווקא ירידה (די חדה) באחוז המאובחנים, מממוצע של 2.4% לממוצע של 1.67%. גם לגבי החולים הקשים - היה פיק סביב ה-16/11 ואז ירידה חזרה עד היום. קשה עדיין לדבר על מגמה.

מן הסתם לא לזה התכוונתי, ונראה לי שדווקא כן הבנת. אישי? אולי. אבל נראה שלא רק שלי. או, עכשיו אנחנו מתקדמים. אני מסכים לגמרי עם הנ״ל - יכול להיות שזה עובד לרוב האנשים, רוב הזמן (וגם על זה אפשר לנהל דיון, אבל ניחא). אבל זה לא מה שכתבת בפוסט קודם. אתה כתבת ״לא להתחייב ולא לקחת אחריות זה רע, לכל אחד״. וכדי לחסוך מעצמי האשמות בהוצאה מהקשר, אתה כתבת את זה על ״התפיסה של "לא מתחתן, כי רוצה להיות 'חופשי'". מה שטוב לרוב לא בהכרח טוב לכולם - תמיד יש outliers. ומה זה משנה בכלל את מי אני ״מכבד ומעדיף״? מה שמשנה - בהקשר של הדיון הנוכחי - הוא למי טוב יותר במקום שלו. מצד שני, אם אתה מתחייב למשהו שלא עושה לך טוב, רק בגלל מוסכמות חברתיות (או שמישהו נחרץ כתב לך את זה בפורום), כנראה שזה יעשה יותר נזק מתועלת. עדיף לנתב את האנרגיה ולהתחייב לדברים שכן עושים לך טוב. כן, אני חושב שאושר הוא עניין סובייקטיבי. ברור שיש מכנה משותף מאוד גדול, אבל יש גם לא מעט שונות. ספציפית בקשר לנושא הדיון - אני חושב שרוב האנשים אכן מרגישים נוח יותר בתור מסגרת ״מסורתית״ של זוגיות וילדים. יש גם לא מעט אנשים שמרגישים נוח במסגרות שלא כוללות זוגיות וילדים, או שכוללות זוגיות ללא ילדים, או ילדים ללא זוגיות (אני מכיר מקרוב לפחות דוגמא-שתיים לכל אחד מאלה). יש גם לא מעט אנשים שנכנסו למסגרת ״מסורתית״ בגלל מוסכמות חברתיות, וסובלים בשל כך (רוב הגרושים/ות שאני מכיר נשארו רווקים). תקרא (שוב?) את הפוסטים של דריש בשרשור הנוכחי. אני לא מכיר אנשים שבוחרים באופן מודע, מתוך הבנה של הסיטואציה שהם נכנסים אליה, להיות מכורים להרואין. אם קיים מישהו כזה - שיהיה לו לבריאות (כל עוד הוא לא פוגע באחרים). ועם זאת, אתה ממשיך לדבר על זה...

זו הפעם הראשונה ש(אני ראיתי ש)אתה משתמש במינוח הזה (״אני חושב״). ממליץ לך להשתמש בו יותר. אני יכול גם להעיר. זכותי, לא? כמו שזכותך להתעלם (מה שאני בטוח שתעשה). בוא לא נלך להכללות ומקרי קיצון. בתוך הדיון הנוכחי, על הכורח בזוגיות וגידול ילדים, אתה מציג גישה שאין בה הרבה ״מרחב תמרון״, ודאי ביחס לעמדות האחרות המוצגות כאן. ברור שאתה יכול. אתה יכול לחשוב כל דבר שאתה רוצה. שאלתי למה אתה חושב שאתה יודע יותר טוב. לא ממישהו אחר, מכולם. ועוד לגבי חוויה סובייקטיבית שלהם. אתה לא רוצה לענות - לגיטימי (ולא מפתיע). מטריד? בחייך. מכיוון שאני חבר בפורום, מעצם ההגדרה אני מוזמן להשתתף בכל דיון פומבי שמתקיים בו. גם אם זה לא מוצא חן בעיניך. כפי שכתבתי, לא מצאתי נימוקים שאפשר להתייחס אליהם. לגבי דוגמאות אישיות - בהחלט רלוונטיות, אבל כאמור, לא רואה את הטעם לנהל את הדיון הזה. בעיקר מכיוון שחברים פה כבר כתבו על עצמם (יותר אישי מזה - אין) ולא נראה שזה שכנע אותך.

ומה אתה אם לא פרט כזה? ועוד אחד שיודע מה טוב לכולם, לא רק לעצמו. בדיוק להיפך. אם תשים לב, בכלל לא התייחסתי לדעות הספציפיות שלך בנושא אלא לגישה הפטרונית (או מתנשאת, כמו שפבל כתב) שבה הן נכתבו. מקובל לגמרי, זכותך לטעון שהפרט לא יודע מה טוב בשבילו. אבל זה לא מסתדר עם הטענה שלך שאתה כן יודע. (Hence פטרונות.) זה חלק מהעניין. מה זה ״טוב״? אם חבר פורום, שמתנסח בבהירות ובאינטיליגנציה, כותב לך שהוא שקל והתנסה והגיע למסקנה מה עושה לו טוב, למה אתה חושב שאתה יודע יותר טוב ממנו? אני מסכים לגמרי שהחיפוש הוא מול העולם. אבל אתה למעשה שולל את החיפוש, כי התשובות כבר ידועות מראש, מתוך ״המקור״ שלנו. אני, באופן עקרוני, לא אוהב שיח ברמה של ״אני יודע מה הכי טוב״. גם אם אני מסכים עם הדעה עצמה. אגב, גם לא מתחבר לרטוריקה דמגוגית (״אז באמת מעניין למה״). לגבי נימוקים - באמת שניסיתי, ולא נתקלתי בכאלה שאפשר להתייחס אליהם. ההתייחסויות היחידות שיכולות להיות לי הן דוגמאות אישיות שאני מכיר לקביעות כוללניות שלך, אבל לא בא לי להכנס איתך לדיון כזה, זה לא נראה לי פרודקטיבי.

זה ממישהו שהפוסטים שלו קובעים בביטחון מלא מה טוב ומה רע ל״פרט״. אירוני משהו.

בדיוק להיפך - אלה שמתחתנים הם אלה שנשארים עם הקורולה 1992...

טרי מהבוקר. https://www.ynet.co.il/news/article/H1QlhbZ5w#autoplay

לא הבנתי, אתה חייגת ל-5678* או ל-1900721233?

נכון, רק ש(כהרגלך )התעלמת מהנתון השני הקריטי - מספר הבדיקות. אתמול היו כ-12,900, בשבת שלפני כן - כ-8300. כך שמדובר בעצם בירידה (זניחה) באחוז המאומתים מ-2.5% ל-2.3%. גם מראשון הקודם להיום מדובר בעליה זניחה באחוז המאומתים (מ-2.4% ל-2.6%). סה״כ בשבוע שנגמר ב-7/11 נדבקו כ-2.1% מהנבדקים, ואילו בשבוע שנגמר ב-14/11 - כ-2%. אבל אל תתן לעובדות להפריע, לך, בבקשה - תמשיך. באמת? בוא ספר לנו איך זה ״נראה״ לך, או איך בכלל אתה מחשב נתון כזה.

מעניין, אני התקשרתי לרופאה שלי עם כאבים בגרון, שעתיים אחרי זה כבר הייתי אחרי בדיקה. ברור, בחתונות של טרנספורטר (לכאורה! הרי אסור כרגע וכו׳) אנשים מגיעים, יושבים חצי שעה בשולחן עם ההורים שלהם והולכים הביתה. באמצע אולי גם אומרים שלום ורוקדים במרחק 2 מטר אחד מהשני (ושומרים על מרחק של 2 מטר בתור לבר). אה, והכל עם מסכה על הפנים, כל הזמן. (אם זה באמת היה המצב, באמת שעדיף היה כבר לוותר על החתונה.)

מהניסיון האישי שלי - פיזיותרפיסטית שמתמחה בפציעות ספורט איתרה את הבעיה ונתנה פתרון יעיל. אבל ממש הקפדתי להגיע למישהי שקיבלתי המלצות עליה מכמה כיוונים. בלי קשר - אם אין לך גישה כרגע למאמן אישי (בדגש על אישי, מאמן בחדר כושר יסביר לך איך לבצע את התרגילים אבל בד״כ לא יעמוד לידך במשך האימון ויבדוק ויתקן), ממליץ לך לעבור לתרגילי כוח שמשתמשים במשקל הגוף ולא במשקולות - זה יכול למנוע הרבה סוגים של פציעות. לרוב התרגילים עם משקולת ניתן למצוא תרגיל מקביל שמשתמש במשקל הגוף.

עישון במרחב הציבורי הוא חוסר התחשבות בסדר גודל של כמה רמות מעל ״סתם״ לכלוך. בשביל מישהי כזאת, אחרי שפיזרה בפרצוף שלך עננים מסריחים ורעילים, לזרוק את הבדל בזלזול על המדרכה זה סה״כ המשך טבעי של הפעולה.

התהליך בארה״ב הוא כזה: 1. כל מדינה, בזמנה החופשי (עד גבול מסוים, שנקבע לפי הסעיף הבא), סופרת את הקולות שלה. בסיום הספירה, המושל של אותה מדינה מכין תעודה שבה רשומים שמות האלקטורים שנבחרו במדינה שלו, ושולח אותה לארכיב האמריקאי הלאומי. 2. ב-14 בדצמבר, מתכנסים בבירת כל מדינה האלקטורים הנבחרים של אותה המדינה ומצביעים למועמד המועדף עליהם לתפקיד הנשיא. גם הם מכינים תעודה שבה נרשמות ההצבעות שלהם, והיא נשלחת במספר עותקים לארכיב הלאומי וגם לסנאט האמריקאי. 3. ב-6 בינואר מתכנס הקונגרס האמריקאי, סופר את קולות האלקטורים מכל המדינות ומכריז על הנשיא הנבחר. כך שבאופן פורמלי, המנצח מוכרז ע״י הקונגרס ב-6 בינואר. מעשית, ברוב המקרים ניתן לדעת מי המנצח כבר בסוף שלב 1, כשמסתיימת הספירה בכל המדינות, מכיוון שאז נקבעים האלקטורים הנבחרים בכל מדינה וידוע מראש במי כל אחד מהם התחייב לבחור. הם יכולים תיאורטית לשנות את דעתם ולבחור במועמד אחר, אבל זה מאוד נדיר וברוב המדינות קיימות סנקציות חוקיות שמונעות מהם לעשות את זה. לאחר ה-14 בדצמבר הקולות של האלקטורים כבר הוטלו ולכן בעצם התוצאות כבר נקבעו סופית, אבל עד כמה שאני יודע, לא חושפים אותן רשמית (כלומר - אין גוף פורמלי ציבורי אמריקאי שעושה את זה) לפני הספירה וההכרזה הרשמית בקונגרס ב-6 בינואר. מן הסתם, כל זה לא מונע מהתקשורת לפרסם את התוצאות (ומהמנצח/המפסיד לשאת נאומי ניצחון/הפסד) הרבה לפני ההכרזה הרשמית.

מה זאת אומרת, זה ברור. הוא הגדיר את עצמו כפופוליסט באינספור הזדמנויות. זו האג׳נדה המוצהרת שלו. בין השאר הקים את The Movement - שהמטרה המוצהרת שלה היא לקדם תנועות פופוליסטיות ימניות באירופה.

חתונה היא setting בעייתי מאוד (מבחינת הדבקה בקורונה) מכמה סיבות: 1. מפגש של הרבה אנשים ממספר לא קטן של מעגלים חברתיים שונים וזרים, באיזור יחסית צפוף. 2. אוכל ושתיה באופן רציף לאורך האירוע, מה שפוגם ביכולת המיגון (צריך להוריד את המסיכה בתדירות גבוהה..). 3. חיבוקים ונשיקות + התחככות בתור לבופה/בר ועל רחבת הריקודים. 4. צורך לצעוק לא מעט (כדי להתגבר על הרעש ברקע) - מה שגורם לרסס בלחץ מוגבר מהפה. השילוב של כל אלה מעניק לחתונה פוטנציאל הדבקה גבוה מאוד. כל אירוע כזה יכול להאיץ הדבקה בכמה סדרי גודל בהשוואה למפגשים ״רגילים״ יומיומיים. לטעמי - הגיוני מאוד שזה בין הדברים הראשונים שהמדינה תגביל.

לא יודע מה היה בטלוויזיה, וגם לא מעניין אותי. יכול לספר מה קורה מנקודת המבט שלי. משגרה של K אירועים בשנה עברתי לאפס מוחלט בשנה האחרונה. זה חסך לי כמה אלפי שקלים, לא מעט שעות של ״מוזיקה״ בווליום מרעיד ביצים (מלווה בפלאשים שיעוררו התקף אפילפסיה גם אצל עיוור ב-coma) וכמה ק״ג של בשר שבילה הרבה יותר מדי זמן בסיזלזון. דוגרי - לא חסר לי, אפילו לא קצת. (אבל שוב, זה רק אני.)

להעברה נקודתית אני מניח שאין בעיה להשתמש בדיסק מפורמט ב-exFAT, אבל כאמור, לא הייתי משתמש בו כאמצעי אחסון קבוע (בשל חוסר היציבות).

exFAT הרבה פחות יציבה מ-NTFS, ואני כותב את זה אחרי לא מעט ניסיון איתה (למטרה של פות״ש, דיסק שעושה מעבר תכוף ממק ל-WIN). בזמנו איבדתי מספר פעמים את כל הדאטה על הדיסק כשהיה מפורמט ב-exFAT, עד שנמאס לי וויתרתי על זה. אני זוכר שקראתי על זה קצת בגוגל כדי להבין למה, ודובר על כך שהסיבה היא שאין בה journaling. בגדול, macOS יודעת לקרוא NTFS אבל לא לכתוב (לפחות לא natively). אם זה לא מספיק (כלומר לכתוב מ-WIN ורק לקרוא ממק), אפשר לפרמט ל-exFAT - אבל צריך לזכור שהיא לא אמינה, לדאוג שהנתונים יגובו באופן סדיר ולהתכונן נפשית לכך שתאלץ לשחזר מהגיבוי לא מעט פעמים. בסופו של דבר, אני התכנסתי לשימוש במכונה וירטואלית שמריצה WIN (קיבלתי מאחד ממקומות העבודה רישיון ל-Parallels) כדי לכתוב לדיסק שמפורמט ב-NTFS. מכיוון שהשימוש למטרה הזאת היה בתכיפות נמוכה (היום כבר לא משתמש בכלל), זה התאים לי; יכול להיות שאם השימוש מאוד תכוף זה פחות נוח (ודי אוברקיל, אם אתה לא משתמש במכונה הוירטואלית למטרות אחרות. אני השתמשתי).

ברור שנאסף בנפרד. ואפילו אם מזהירים, האופציה לשלוח בדואר רגיל עדיין קיימת. השאלה היא כמה מההצבעות הולכות בסופו של דבר לתיבות המאובטחות וכמה נשלחות בדואר רגיל. אתה כתבת שרובן הולכות לתיבות המאובטחות, שאלתי אם יש לך אסמכתא לכך. ההרגשה שלי היא שאולי דווקא ההיפך נכון, כי הרבה יותר קל לזרוק מעטפה בתיבת הדואר הקרובה לביתך מאשר לברר איפה התיבה המאובטחת ולהגיע לשם במיוחד. אבל באמת שאין לי מושג מה נכון.

איך אתה יודע איזה חלק מההצבעות נעשה דרך התיבות המאובטחות ואיזה ע״י שליחה דרך הדואר? לא הצלחתי למצוא אף מקור אמין בנושא.