Muzic4Ever

מחט או גיד של חוט נחושת אם המחט עבה מדיי.

לטעמי מעבר מפיקנטו לאוקטביה יורגש מאוד בחניות ובעיר צפופה. לא בטוח שקורולה קרוס נכנסת בתקציב למרות שהיתה יכולה להיות אידאלית. עם זוג תאומים בשעה טובה הדבר האחרון שהיית רוצה זה לרוץ בין מוסכים בגלל כל מיני מחלות כך שיש ערך מוסף לשקט של טויוטה בחניה. אם כבר חשבת על סקודה- מאמין שסקאלה דיי טרי תיכנס לך בתקציב. תא המטען ענק(סטיישן) והיא לא מגושמת מדיי. לזוג עם שני תינוקות היא תספיק בהחלט. חבר מחזיק כזו מהילד הראשון, היום הוא כבר עם שלושה והוא מאוד מרוצה.

נדירה.

שטויות. בלאי סביר לרכב בן 6. לא ציינת באיזה רכב מדובר אבל יש כאלו שאפשר להחליף תותבים בלבד ויש כאלו שמגיעים עם משולש קומפלט. כך או כך מכונאים פחות מעדיפי להתעסק בחילוץ אז מחליפים את כל המשולש. עלות כמה מאות שקלים כתלות בתוצרת ובזמינות. אפשר לומר 300-600 ש"ח למשהו טורקי ועוד משהו כמו 300 עבודה כל צד. בד"כ צריכים גם כיוון פרונט לאחר מכן. אם זה מה שמצאו ברכב בן 6- מעולה. בדיקה מוזמנת או שניגשת עם הרכב בעצמך?

מוזר, בדרך כלל כשיש בעיה בקויל (סליל) אז זה רק אחד אבל כאן זה כמה ביחד. וגם הרכב לא מדיי ישן. מה מצב המצבר אצלך? או יותר נכון- הקטבים. עצם זה שהתקלה הופיעה כשהרכב כבר מונע.. הייתי גם כן חושד בבעיה חשמלית מאשר משהו מכאני (עד כמה שקויל יכול להחשב מכאני, סוף סוף הוא גם חשמלי)

תמיד תמצא ברחובות הצדדים שהם מקס' 5 דקות מרבי עקיבא.

בטח, בשמחה. יצא לי לעבור דרך לא מעט עיירות לאורך הקו מבנגקוק דרומה. בין היתר: Pathiu, Bangsaen, Ban Bang Saen ו-Ban Laem Thaen. היום קל לשלוף שמות, אבל כשאני הייתי שם לא באמת ידעתי איך קוראים לכל מקום. פשוט עליתי על אופנוע מבנגקוק לכיוון פאטיה (שלדעתי אין באמת מה לחפש בה) ועצרתי בכל נקודת עניין שנראתה מבטיחה, מדורגת גבוה וקרובה לים. משם בוקינג הזמנת חדר ללילה-שניים וסוגרים עניין. אגב, המחירים שם מפתיעים מאוד לטובה למי שהתרגל ליעדים המתוירים סדר גודל של 50–80 דולר ללילה למלונות ברמה של 4–5 כוכבים. והאוטנטיות? פי כמה וכמה. כמעט לא תמצא שם דובר אנגלית, בטח שלא עברית. רוב הנופשים באזורים האלו תאילנדים בעצמם. לאחר מספר ביקורים ובהרכבים שונים של משפחה, חברים, זוגי – הגעתי למסקנה שהמתכון הכי מוצלח הוא להגיע עם כיוון כלכלי ברור, אבל להשאיר את הפיין טיונינג לספונטניות בשטח. זו לפחות הדרך שאני הכי נהניתי ממנה. והכי הכי? לבד.

אממ, שרשור נחמד 🙂 בתור אחד שחרש את תאילנד מכל כיוון. הביקור הראשון היה ב-2009 והאחרון ב-2025. הייתה אמנם הפסקה קטנה בתקופת הקורונה, אבל מעבר לזה- כמעט כל שנה, ולפעמים אפילו פעמיים בשנה, עשו את שלהן. אז כמו שכבר כתבו כאן, לטעמי קוסמוי דיי מיותרת למי שמחפש “לראות את תאילנד”. לעומת זאת, משפחות עם ילדים שמחפשות נטו נופש בהחלט ייהנו שם. מעבר ל”ישראלידה”, גם הטיסות לשם יקרות מאוד, בעיקר בגלל ששדה התעופה בבעלות פרטית. לא נדיר לשלם 300 דולר ויותר על טיסה פנימית של שעה מבנגקוק. לשם השוואה, מפוקט לצ’אנג מאי אפשר למצוא כרטיסים ב-50 דולר בשיא העונה לטיסה של שעתיים. צ’אנג מאי מהממת. אני אף פעם לא מוותר עליה. יש לי שם מלון קבוע ובחור בריטי שמשכיר לי אופנועים מהביקור הראשון ועד היום. ממליץ מאוד להתנייד עצמאית. פשוט לסמן נקודה במפה ולנסוע בשילוב עצירות ספונטניות בדרך. נכון שבסוף מגיעים הרבה יותר רחוק מצ’אנג מאי עצמה, אבל היא נקודת פתיחה מושלמת. פחות משבועיים עבורה בעיניי זה מעט מדי. שאר האיים נחמדים, כל אחד וההיילייט שלו. אבל כחבילה אחת, ובלי לבזבז זמן וכסף על מעברים- פוקט נותנת הכול: חופים מדהימים, אטרקציות מכל הסוגים, קניות זולות (שווקים וקניונים), עיסויים במכונים איכותיים במחירים סופר סבירים. אם יש לי רק שבועיים אני נוחת ויוצא מפוקט. באמת שלא צריך יותר. בנגקוק צריך לדעת ליהנות ממנה. נכון שהיא עמוסה מאוד במרכז ובאזורים המתוירים, אבל אופנוע (כן, אופנוע! רק להיזהר מהכבישים המהירים כי אסור להיכנס אליהם) פותח המון אפשרויות על הקו בין בנגקוק לפטאיה. יש שם עיירות חוף מקסימות עם אוכלוסייה מדהימה. שבוע עם עצירות של יומיים בכל כפר כזה לבטן-גב- מושלם. גם מחוז טראט מצוין. עם שיט מעבורת קצר מגיעים לקו צ’אנג. אי מרווח עם שמורות טבע מדהימות, ריזורטים ברמה גבוהה והמון מטיילים מרוסיה למי שמחפש קצת תחושת "בית". השנה דילגתי על תאילנד מסיבות כאלו ואחרות (אפילו היה כבר כרטיס לימים אלו ממש שבוטל), כנראה שגם בשנה הבאה לא אגיע. בתקווה לחזור שוב ב-2028. כמובן שיש עוד הרבה טיפים על תחבורה, אוכל ואטרקציות, אבל קצרה היריעה מלהרחיב. אם למישהו יש שאלה ספציפית אשמח לענות.

רק עכשיו עלה לי לראש שאולי ה*ווינר שלי יכול איכשהו להתאים לשרשור הזה גם כן. תצפית לחניה ברחוב נחשבת? *משמשת לטיולי פיקניק בחורף וחוף ים בקיץ. אז תסלחו לי על הקוסמטיקה. חוץ מזה? יד שניה (01) דיזל של פעם עם 100 כ"ס ו 262,000 ק"מ אמיתיים שעד ההגעה אלי לפני חמש-שש שנים לא שילבו בו 4X4 לעולם. הבעלים אגב? עצמאי נושק לגיל 80 שהחליט לעבור לאוטומט סוף סוף וממש התעקש על מחירון בלי לרדת שקל (שהיה ועדיין די מצחיק יחסית לתמורה). אגב 2, את מחירו או כיסה כבר מזמן בהובלות עבור משפחה, חברים ואפילו אותי בהעברת דירה שלמה לפני מספר חודשים. נקווה שישרוד על גיל אספנות בעוד 3 שנים.

קורולה סטיישן בתחפושת? מה הדבר הזה ומה האינטרס של נהג מונית להחזיק בו? מניח שאין חלפים שלו בשוטף אצל ספקים מקומיים. מוזר.

פשוט כי הוא לא מיועד לזה. כדי לקדוח בבטון ממש צריך מצב הלימה כמו בפטישון. רטיטה שיש לרוב במכשירים האלו יעזור לך לקדוח באבן לכל היותר.

pdfgear - גם למחשב וגם לסמארטפון. צפיה ועריכה בחינם. תודה לי אחכ,

מתעלק על השרשור, מחפש מדפסת אלחוטית קומפקטית לשים על המדף. הכי חשוב מבחינתי, שאפשר למצוא דיו\טונר חליפיים בלי להתעסק עם צ'יפים וצריבות למינהן.

על האלפא- דיי הרבה. בעיקר על הניקיון והצבע. על הווינר עוד יותר, כנראה שהנוסטלגיה עושה את שלה. דיזל מטרטר וחבוט בין 27 מסתבר הרבה יותר מעניין מאלפא ספורטיבית מודרנית.

במשך 23 שנה עם רישיון ותמיד היה רכב ידני בסביבה. גם היום יש בבעלותי טנדר זקן וידני. אני לא מעודכן אבל במידה והעלות זהה אין בכלל שאלה. ואפילו אם ללמוד על ידני היה יקר יותר- עדיין הייתי משקיע. אישית מאוד נהנה מנהיגה על ידני. קורה דיי הרבה שאני בוחר לצאת עם הטנדר הישן דווקא בגלל הגיר אף על פי שהפיירבט הרבה יותר מתקדם ונוח. אמא שלי נושקת לגיל 70 ועד לפני 5 שנים היה בבעלותה רכב ידני. קצת חבל שזה הולך ונכחד מהעולם אבל כנראה שאין מה לעשות.

שלום לכולם, המשולשים אצלי ברכב (יותר נכון התותבים והבולג'וינט) מתחילים לתת אותתיהם ואני מתכונן להחלפה בטיפול הקרוב. להבנתי, יש אפשרות להחליף תותב משולש, בוקסה ובולג'וינט בנפרד- עלות בערך 40 דולר לכל צד לפני משלוח אבל אני מעריך שזו קריעה והמוסך יחייב לפחות עוד 400 על עבודה. אפשרות שניה להחליף למשולש קומפלט של SKF בעלות של בערך 60 דולר לצד, העבודה תהיה משמעותית קלה וזולה יותר אבל מוותרים על המשולש המקורי. ממש מתלבט באיזה כיוון לבחור. אשמח לקבל עצה מבעלי נסיון. תודה רבה,

השנקל שלי: בעבר היה לי קצת זמן פנוי בערבים, אז ניגשתי ללמוד לחשמלאי מוסמך על חשבון המעסיק. אפילו סיימתי סטאז’ וקיבלתי רישיון רשמי. בפועל, כשיש לך כבר משרה מלאה, חוץ מסינג’ורים של בני משפחה וחברים לא מצאתי ברישיון הזה שום תועלת אמיתית. כשכמות הבקשות וההערות מהסביבה, כשהשירות הוא בחינם או במקרה הטוב על חשבון חלקים בלבד, נראית ככה אני אפילו לא רוצה לדמיין איך זה נראה כשמדובר בלקוח ישראלי שמשלם. וזה עוד בלי לדבר על זה שכמעט כל מפגש משפחתי נפתח ב־“שומע, השקע במטבח מתחמם, יש מצב שתסתכל רגע?” או: “תבדוק למה הפקק קופץ כשאני מפעילה דוד, כירה חשמלית ומדיח אולי כי הכל על אותו תקע”. בקיצור, עצם החזקת הרישיון, והעובדה שהסביבה יודעת על ממנו מתכון ודאי לכאב ראש אם אתה לא מתכוון להתעסק בזה כעיסוק עיקרי.

ראשית כדאי לחפש את המקטים ברשת ולראות מחיר בו הם נסחרים כחדשים וכמשומשים כדי לקבל רפרנס.

בן 45, ויש לו רישיון על רכב פרטי בלבד.

חבר שעבר אירוע היה צריך קודם שיקום במוסד טיפולי ולאחר מכן מספר שיעורים ומבחן נהיגה. לא בטוח אם זה גורף לכל אירוע או תלוי בנזק שנגרם ממנו.

איזה חתך הצמיגים האלו?

אישית, אחרי שנים של רכיבת אופנועים וכמה התרסקויות- החוסר אונים כשאתה עף ולא יכול לשלוט בכלום כולל באיזה זווית טיפול ועל איזה איבר- פיתחתי כללים דיי פשוטים מאד אך מוחלטים לגבי הקורקינט (שאגב מגיע למהיריות של טוסטוס 50 סמ"ק): בתוך העיר: קסדת שטח מלאה מאווררת וקלת משקל + כפפות + הגבלת הכלי לשלושים קמ"ש. מחוץ לעיר: קסדת סופר מוטו מלאה עם משקף, כפפות, מגיני ברכיים ומעיל רכיבה עם מיגון מרפקים, כתפיים וגב. רשת וקיץ ותלת עונתי בשאר השנה. כמובן ללא הגבלת מהירות. התמונה מטה אגב זה מהחלק היחידי שחשבתי שאפשר לוותר עליו ברכיבה על קורקינט, ואף על פי כן גם היום נראה לי שנעלי רכיבה זה כבר יותר מדיי שכן לסחוב על הגב זוג נוסף.. אממ, כבד! קצת מסורבל אבל הניסיון מכתיב את הכללים.

עוד אחת נחמדה מהבוקר