לכאורה נראה לי ממש פשוט לקדוח.
היום אני בטוח שאני יודע לעשות את זה היטב לכל מטרה ובכל סוג קיר.
אבל אולי זה באמת לא כזה פשוט? אני חושב על כל מיני "תקלות" שהיו במשך השנים. אבל מצד שני, הרוב המוחלט של הדברים עברו בשלום. כשאני מנסה להסביר לבן שלי איך קודחים, אני רואה את הקושי במעבר מתאוריה למציאות, עם האחיזה הלא נכונה של הכלים והעבודה ללא הרגש המתאים.
בגיל 15 עבדתי בלתלות גופי תאורה אצל אנשים (אני הייתי "בעל המקצוע"). מידי פעם התחשמלתי.
קדחתי בקרמיקה, וגם בשיש. עם השנים למדתי את הטכניקות המוצלחות לכל דבר.
לא יודע למה התייחסתם כאן לקוטר ולעומק כמגבלות מי יודע מה, כל עוד שהמקדח והמקדחה מתאימים אין בעיה.
זכור לי שבגיל הזה קניתי מקדח 40 ס"מ כדי להשחיל חוט חשמל לגוף תאורה שיהיה בחדר מדרגות.
הרבה שנים לאחר מכן, כשעברתי להשתמש בפטישון במקום מקדחה בדירות ישנות, כל הזמן היה יוצא לי חור מכוער בצד השני של הקיר. אחרי שנמאס לי, כמו שכבר כתבתי כאן, חזרתי למקדחה רוטטת לקידוחים רגילים. משתמש בפטישון רק כשבאמת צריך.
לפני 12 שנה (בתקופה שהפטישון היה חדש אצלי) קדחתי חור קטן לתוך הקו הראשי של חברת החשמל בבניין. נוצר פיצוץ ושריפות בארונות החשמל בקומה שלי, מעלי ומתחתי. הצלחתי לכבות אותה בעצמי עם מטף הלוקרבון שהיה לי ואז התמוטטתי. אחרי זה הייתי מאושפז שבועיים עם כוויות ומורפיום. סיוט, הצלקות נשארו עד היום.
והשכן המבוגר ז"ל, באותו בניין, רצה לקדוח כדי להתקין איזה שקע לאינטרנט והצליח לקדוח ישירות לתוך צינורות של ההסקה. מאחר והיה עולה חדש, הוא דפק אצלי בהסטריה ואמר "בוא! יוצאים מים מהאינטרנט!"