BoazB11

מה שכתבת כל מילה בסלע, אבל צריך לקחת בחשבון שלהיות עצמאי זה גם (אולי בעיקר) עניין של אופי. יש כאלה שנובלים כשהם ת.פ. מישהו אחר, ומעדיפים להיות עצמאים עם כל חוסר היציבות, הסיבוך המנהלי, והסיכון הכלכלי הכרוך. מצטרף בחום להמלצה ליצור קשר עם איש מקצוע, רו"ח וכדו'.

בין 5 ל-10 דקות רצוף, הפסקה של כמה שניות או דקות, ושוב לחיצה ארוכה. תמיד צריך להזיז משהו, לפנות ערימה שהצטברה, לנקות פילטר כששומע מאמץ וירידה בלחץ וכדו'. אני מניח שמתוך 4 שעות עבודה עם המכשיר, הוא פועל במצטבר משהו כמו 3.5 שעות. זה מכשיר ביתי והשימוש בו בהתאם, פעם בכמה שבועות, אבל גם בתכיפות הזו - עשר שנים בערך שהוא ממלא את תפקידו באמינות מלאה (למעט החלפת זרוע התזה), הוא הצדיק מעל ומעבר את העלות הדי נמוכה שלו. עלה 600 שקל במבצע שהיה, במקום 900 מחיר רשמי מלא. אם הוא יתפגר מתישהו, מכשיר זהה יהיה בהחלט הכיוון. במקום העבודה הקודם שלי היה מכשיר מקצועי, תלת-פאזי עם חימום בסולר, שמבחינת עוצמה ויעילות זה ליגה אחרת, אבל אני זוכר שהוא לא היה חף מתקלות, ואפילו די תכופות.

אולי הלחם של טייגר ואיגואנה...?

קרה לי מקרה דומה עם אופנוע לפני כמה שנים. היה דגם מסוים שסימנתי כמחליף. על הנייר ענה על כל הדרישות שלי ואהבתי את העיצוב והמיצוב, והייתי די סגור עליו. כשהגיע זמן תכלס עשיתי עליו רכיבת מבחן ודי התאכזבתי. במקביל עשיתי רכיבת מבחן על דגם אחר שעל הנייר היו בו כמה דברים שממש לא רציתי, אבל ברכיבה עליו התגמדו החסרונות וגיליתי מכונה שממש תפורה עלי. כבר קרוב לשלוש שנים בכל רכיבה אני מברך על הבחירה ושמח שהלכתי נטו עם הרגש ולא נכנעתי לקיבעון על זה שכל כך רציתי לרצות אותו...

יש מסחרה מטורפת בין חב' הביטוח (סוכנים ליתר דיוק), מוסכים (בהסדר רשמי, וגם לא רשמי), ושמאים מסוימים, וסוחרי רכב. בשני מקרים שנתקלתי בהם בשנתיים האחרונות זה הלך ככה בדיוק. מזהים רכב טוב שעבר תאונה לגמרי ברת שיקום, מציעים לנהג "טוטאל לוס", כלומר הצעת תיקון בערך שעל גבול האובדן גמור, שיקבל מחירון מהביטוח, וקונים את ה"שרידים" במחיר בדיחה. הם יתקנו אותו מן הסתם בעלות נמוכה בהרבה מהשמאות, ימכרו לפתי כלשהו "כחדש", ויתחלקו בשלל. בשני המקרים הנ"ל הבעלים סירבו להצעה, וקיבלו שמאות נמוכה יותר שאיפשרה לתקן את הרכבים. חברות הביטוח לא פראייריות, ומעלות את מחירי הפוליסות של המקיף בהתאם, כך שהרווח שלהם לא נפגע, ובשורה התחתונה כלל הנהגים משלמים בלית ברירה את מחיר המסחרה הזו.

מעניין, אבל מסתבר שלא

סוס עבודה. אופנוע שירות מעולה. מנוע 750 עם הספק נמוך יחסית לנפח ומומנט גבוה. הכוח מתקבל בסל"ד נמוך, והוא מרגיש די חזק כל עוד מעלים הילוכים ולא 'מושכים' את המנוע לסל"ד גבוה. אפשר למשוך ל- 5-6K טורים ולקבל ביצועים לא רעים, אבל ב-7K המנוע 'נגמר' ומנתק ההצתה מתערב. למי שרגיל לאופנועי ביניים אחרים ונוהג למשוך לסל"ד גבוה מדי פעם, זה ירגיש שחסר למנוע הזה 'פילפל'. למי שרוכב מנהלתית ברגוע, ומחפש כלי אמין ועמיד, עם תחזוקה זולה יחסית, הוא יכול להיות בחירה מצויינת. הגירסה האוטומטית מחפה על החיסרון הזה של הסל"ד המוגבל, והרובוט יודע להוציא מהמנוע את המיטב. לטעמי זו הבחירה המועדפת בדגם הזה. הבסיס המכני זהה ל-XADV, המתלים והבלמים רמה אחת פחות וכך גם המחיר, והוא לא גניב כמו ה-X. לבדוק בעיקר שטופל באופן סדיר (כל שנה או 12K ק"מ), ושלא נפגע בתאונה/נפילה וכדו'. מעבר לזה כמו בכל אופנוע, מצב השרשרת/גלג"ש, צמיגים, מצבר, בלמים - משפיעים גם הם על המחיר.

זה הכי מסוכן...

אז יכבה. העיקר שעצרת. גם אם המנוע כבה כשדוושת הבלם לחוצה, אתה לא מאבד כוח בלימה. יש אפילו מספיק לחץ במערכת כדי לאפשר עוד לחיצה מתוגברת, לפחות חלקית.

זה כיבוי צופים. (אוריאה = שתנן)

לא רק שלא צריך, אסור לרכב עליו עם קסדה. החגורה וכלוב המגן אמורים לשמור על הרוכב בתוך המסגרת של הקטנוע במקרה תאונה, ובמצב כזה (כשהגוף נבלם והראש נזרק) המשקל של קסדה על הראש עלול לסכן את חוליות הצוואר. ה-C1 נבחן במבחני ריסוק, והוכיח לטענת ב.מ.וו יכולת הגנה על הרוכב שוות ערך לרכב קטן. החסרונות היו משקל ומרכז כובד גבוה, מנועים חלשים שהגבילו לשימוש עירוני בלבד, וחוסר אהדה של הקהל. הקונספט נגנז אחרי שנתיים וקצת יותר מעשרת אלפים כלים שנמכרו, כמה עשרות מהם בישראל. שש שנים אחרי ה-C1 ניסו גם פיאג'ו להמציא את הגלגל מחדש, ולייצר כלי דו-גלגלי (תלת במקרה הזה) בטיחותי יותר. בהתחלה היה נראה שגם הגימיק הזה ילך בדרכו של הקטנוע עם הגג, וייגנז לעד בפח האשפה של ההיסטוריה המוטורית. בארץ הוא זכה לתגובה לעגנית מצד עורך מוטו, המגזין המוביל דאז, שכינה אותו "מוטציה להומואים"... אבל ההיסטוריה המוטורית מצידה דווקא הביעה אמון בסידרת ה-MP3 שמיוצרת כבר 20 שנה, וגם חברות נוספות נכנסו לתחום.

ברכבי לימוד נהיגה במיוחד היה נהוג להעלות מעט את סל"ד הסרק, כדי להקל על התלמיד שלא יכבה לו המנוע אם הוא קצת מפקשש בין הגז לקלאץ'. הייתה לי בעבר חיפושית שהייתי שם בהילוך ראשון, משחרר קלאץ' לאט ו.... יוצא מהאוטו. הייתי צועד לידה ואומר לה "רגלי" כמו לכלב, והיא הייתה נוסעת לידי בקצב הליכה. זה היה הרכב האוטונומי הראשון לדעתי...

נו באמת... זו התמונה המתבקשת

זכור לי מהילדות (אמצע-סוף ה-60') שכן עם ויליס כזה בתצורת טנדר שהיה מניע כל בוקר עם מנואלה. ולא בתור ספורט או גיבוי, באמת לא היה לו סטרטר חשמלי. הוא אפילו נתן לנו הילדים לנסות לסובב את המנואלה, כמובן ללא הצלחה. איזה מודל הוא היה אין לי מושג, וכבר אין את מי לשאול... אבל כבר אז הוא נחשב ישן ומיושן.

אולי הוא השתתף בכיבוש ב-WW2... לא חסר שם החור של המנואלה?

הצום לא גורם לך לבולמוס לאחר מכן? מכיר מישהו שעשה את זה בעבר הרחוק, צם הרבה ואח"כ בולמוס וחוזר חלילה, ונכנס להפרעת אכילה שגרמה לו נזקים גופניים משמעותיים, שמאפיינים גיל מבוגר בהרבה ממה שהיה. הוא לא היה שמן במיוחד, אבל הייתה לו השמנה נשית (ירכיים וחזה) שהוא מאוד התבייש בה.

ככל ששמתי לב, הגיר נשאר משולב בהילוך 1, כך שה'משחק' הוא עם הפרדת מצמד (גיר DSG עם חיווי הילוכים)

זה מוזר?! תשמע מה באמת מוזר... אם שמן דגים עושים מדגים ושמן סויה עושים מסויה ממה לעזאזל עושים שמן תינוקות??

אכן. במבט חטוף מהצד קשה לדעת איפה הראש ואיפה הזנב...

בוקר טוב אליהו...🙃

קיים ואפילו מיובא לארץ במחיר מפולפל שממש לא תואם את הייעוד המקורי כאופנוע עבודה. הדגם הבכיר הוא כפול הנעה (2X3) ומתומחר בסכום הזוי של 185K₪... https://moto24.co.il/motorbike/ural-ranger/ לעומת רויאל אנפילד שמוכרים רטרו אמיתי במחירים די זולים, רובם ישאירו עודף מ-30K₪

זה נכון ברמת העיקרון, אבל לפעמים יש מצבי חירום (נזילה באמצע נסיעה למשל) שאין ברירה אחרת ואז עדיף לשים מי ברז, מאשר להשאיר רדיאטור יבש, או לחילופין לעצור בצד ולהזמין גרר. כמובן בתנאי שאחר כך מחליפים את כל הנוזלים במערכת לנוזל קירור תקני. הנזק של מי ברז הוא מצטבר אם עושים בהם שימוש דרך קבע. חד פעמי לזמן קצר לא יגרום נזק, בוודאי לא שווה ערך לנזק של המשך נסיעה עם מעט מדי נוזלים.

אומרים שקסמים קלים דווקא גורמים להשמנצ'יס...

תודה על התגובות. אבדוק בהמשך את הקישורים. שניהם אכן ברמת תפקוד גבוהה, אבל שניהם קטנים ממטר וחצי... והם מסתדרים בסה"כ "קצת מאתגר אבל זה תרגיל מצוין". מפה לשם חשבתי על פתרון ביניים , להגביל קצת את הגובה שהדלת עולה, ואז יקל עליהם. אז אולי שילוב של הגבלת גובה הפתיחה יחד עם לולאה יעשה את העבודה, ועדיין בא לי לפנק אותם בלחיצת כפתור... מה קורה? אגיד רק שבן ה-93 (סא"ל במיל') עשה שירות מילואים פעיל לפני כשנה וחצי, במשך כמה חודשים כולל נסיעות יומיות מהמרכז לירושלים...

לולאת משיכה תהיה יעילה ובטוחה יותר מאשר לתת לקשיש לטפס על שרפרף בחניון, אבל הכיוון הוא להפעלה חשמלית ואלגנטית בלחיצת כפתור ו/או שלט רחוק.