BoazB11

כן. בתקופות מסוימות דו"ג היו בראש הטבלה בפילוח לפי דגם, כולל מכוניות . אלה היו בעיקר הקטנועים הנפוצים, ג'וירייד וג'וימקס, ואחריהם ימאהה X ו-Tמקס שהחלפים שלהם מאוד יקרים, בעיקר פלסטיקה. יחד עם קהל יעד שלא בוחל מסחורה ש"נפלה ממשאית". פחות. הלהיטים כפי שאני זוכר מהעבר הם אופנועי ספורט, ואופנועי שטח מקצועיים - אנדורו ומוטוקרוס. בנוסף כאמור לקטנועים נפוצים מצד אחד, וליקרים מצד שני. לקשור ולכסות כמובן. אמנם זה רק יקשה על הגנב, אבל אולי הוא יעדיף אופנוע אחר שדורש פחות התעסקות. מערכות איתור, יש כמה חברות כאלה בכל מיני רמות של התערבות המוקד, וכרוכות לרוב בתשלום חודשי. ביטוח מקיף. יקר, אבל יש למיטב ידיעתי גם אופציה מוזלת שמכסה רק נזק טוטאלי (גניבה, שריפה וכדו'). לרכוש מראש דגם לא גניב. אחד השיקולים העיקריים שלי להחלפת האופנוע הקודם שהיה בן שנה וקצת, היה שהדגם תפס פופולריות לא רק במכירות אלא גם בגניבות. הוא משך אליו את קהל היעד של הטימקס... עם הנוכחי אני ישן בשקט. (חמסה חמסה מלח מים שום בצל טפו טפו וטאץ' ווד)

יכול להיות שהקפיאו רישיון רכב? (לא מכיר את התקנות)

נשמע כאילו סוכן ביטוח כתב את זה. הסווה את האמת במלל מפחיד... אני מסתכל על זה משני כיוונים: 1. אם חו"ח אהיה מעורב בתאונה, פחות מעניין אותי לקבל בונוס על אוי אוי אוי כואב לי. יותר מעניין אותי כיסוי אמיתי ומלא לכל נזקי הגוף, ולהשלכות העתידיות של הפגיעה, תפקודית ותעסוקתית, ואת זה כאמור גם הביטוח המוזל מכסה במלואו. 2. מנסיון אחד בעבר, כשמתנהלת תביעה על תאונת אופנוע (בטח גם ברכב), אחרי הכל מתנהל מו"מ בין העו"ד התובע לבין העו"ד של חב' הביטוח. כמו שוק... הייתי עד לזה. בשורה התחתונה ההתחשבנות על ההשתתפות העצמית ממש לא הייתה 1:1, אלא עוד נקודה פתוחה לדיון. הסעיף הזה של השתתפות עצמית הזו נכנס בעקבות נתונים שהראו שחלק גדול מהגירעון של ה'פול' נובע מריבוי של תביעות קטנות בסכומים של 10K₪+-, שהן תכלס תביעות סרק, כמו "צווארון הביטוח" ברכב, שחברות הביטוח מוכנות לשלם אי אלו אלפי שקלים כדי לסגור את התיק, ולא לגרור את הכלום הזה לבית משפט. יצא לי לדבר פעם עם שליח שעשה מזה מעין הוראת קבע... (ויש רבים כמוהו) פעם בשנה הוא היה נשרט ממשהו, מפיל את הקטנוע באיזו פינה, מזמין אמבולנס ומשטרה (תאונה עצמית, החלקתי) מתפנה למיון כדי שישימו לו קצת יוד ותחבושת, והולך הביתה שמח וטוב לב כי אחרי כמה חודשים היה מקבל איזו עשירייה, שכיסתה לו את דמי הביטוח והשאירה לו גם בונוס נחמד. ברור שלא. חב' ביטוח זה כמו קזינו. הבית תמיד מרוויח... ה'פול' הוא בעקרון רעיון טוב, סוציאלית וחברתית, אבל עצם העובדה שכל הרוכבים יכולים לבטח רק בו, הוא רעיון גרוע שנולד בחטא (סוג של קרטל) ודופק בחסות החוק הרבה רוכבים נורמטיביים ואחראים שלא מרבים בתביעות.

זה ממש לא ככה. נזקי גוף על כל הכרוך בכך (מפינוי, דרך אישפוז ועד שיקום) - מכוסים באופן מלא במאה אחוזים. פיצוי על אובדן כושר עבודה וכל מה שסביב זה - מכוסה באופן מלא במאה אחוזים. ראש הנזק היחידי שממנו מקוזזים 25K השקלים הראשונים, הוא הפיצוי על כאב וסבל, בנוסף לכך לא מתקבל תשלום על 7 ימי עבודה ראשונים.

לדעתי זה כן עבד. לא הצלחה מסחררת, אבל בכל זאת - העלייה בתעריפים נבלמה למרות ההצהרות של ענתבי (המפקח על הביטוח דאז), שהתעריפים יעלו לרמת "סיכון טהור", שזה בערך פי 3-4 מהיום. ובעיקר נכנס סעיף ההשתתפות העצמית שמוזיל פוליסת חובה ב-30% משמעותיים מאוד, כך שלרוכבים מבוגרים שאינם תובעים סידרתיים, זה הופך את דמי הביטוח להוצאה יחסית סבירה. גילוי נאות - הח"מ היה פעיל במטה המאבק ובמסגרת הזו גם פקד לליכוד כ-150 ראש...🙃. זה היה סוג של הפעלת כוח בשדה הפוליטי, לאחר ששום צעד אחר לא הועיל או אפילו הזיק. להרגיעכם, אף אחד מהמתפקדים לא המשיך לשנה נוספת, כולל אנוכי.

אני כבר בסביבות העשר שנים עם מוזר כרומסטייל פרו. עלתה לי בזמנו 600₪, היום אני רואה שקצת פחות. פעמיים בשבוע זקן, פעם בחודש ראש, ומדי פעם גם הבנים משתמשים בה. מאוד מרוצה ממנה. סוללה חזקה שנטענת מהר ומחזיקה הרבה, להבים חדים שלא השחזתי עד היום. שקטה יחסית, נוחה לאחיזה, ולא רועדת מדי. מנוע עם רוטור, לא אלקטרומגנטי. לפניה היו לי כל מיני סוגים שהחזיקו לא יותר משנתיים בערך, והיו כמה שקראתי להן "מורטות העופות" כי הן היו מורטות והעפתי אותן...🙃

דווקא פחממות זה ה-bitch האמיתי. קיטו מבוסס על הימנעות מפחממות ומתיר הרבה שומן וחלבון, ואני מכיר לפחות 2 שירדו הרבה ככה.

אתמול ברכיבה תפס אותי גשם שוטף. לא פיחדתי ממנו. אמרתי לו תן גם שוטף +30 . נתן, בטח נתן. עם טיפה ריבית. נרטבתי עד לשד. לעצמות לא הגיע. סתם הבטיח.

הקוקפיט שלי... כיום בסלון (דירה זמנית).

אפשרי בהחלט. כמה וכמה פעמים הורדתי בין 10 ל-20 ק"ג בלי לספור כלום. פשוט להוריד מהתפריט את רוב ה"אויבים" והמתחזים ל"חברים". הבעייה היא להתמיד בזה לאורך שנים ובזה תמיד נכשלתי, עד לפני 8 שנים. ההבדל היה שהפעם הלכתי על לחץ דם ולא על משקל, שירד כתוצאת לוואי, ומתוך תחושה חזקה של אין ברירה, כי כבר ממש הרגשתי את ההשפעה על הבריאות והתיפקוד. אבל כמו שאמרו כבר קודם לפני... כל אחד צריך למצוא את הדרך שמתאימה לו אישית.

הבן שלי מכר לא מזמן CRF250 ראלי בן 7 שנים עם פחות מ-40K ק"מ ב-14,000₪. אופנוע חמוד ששימש אותו לתחבורה יומיומית, וגם בשטח לא היה פראייר בכלל. אמינות טובה מאוד בסה"כ עם תחזוקה מוקפדת של טיפולים. דגם ה-L (לא ראלי) נפוץ הרבה יותר, רק לשים לב שלא נקרע בשטח ותוחזק כהלכה. משמש כבר הרבה שנים בבתי ספר לרכיבה כאופנוע ללימוד ל-A1. קשה לכלים המנועיים להתחרות ביעילות של הכלים האלה במרחב העירוני, ובעלות הנמוכה של התחזוקה.

כמו במכוניות ישנות, זה כבר תלוי במצב של הכלי הספציפי. "צרות של אחרים" מכיר...? ורסיס 650 אגב, עבר שינוי מהותי ב-2015. הייתי מכוון לדגם ה"חדש". את הישן ממש לא אהבתי. מצרף לך קישור ל"חוייה" שלי (גם עם קאוואסקי) כשהייתי במצב דומה... https://www.doogigim.co.il/k-איכס/ פליי-בייק חמוד ודל כוח. בעיר כל קטנוע אוטומטי יתן לך בראש... אם אתה מושבניק למשל, וצריך משהו פשוט להתנייד במושב ולטייל קצת בשדות - הוא אחלה לגמרי. האופנוע ה"אמיתי" הראשון שלי היה משהו דומה, רק מיושן הרבה יותר - הונדה XL185 מודל 1980. שמאוד נהניתי ממנו אחרי BSA נבלה ועוד כמה וספות ו"טוסטוסים" ישנים.

תמיד יש סיכוי שאני טועה, אבל לא במקרה הזה... גם AI אומר לך בדיוק מה שאני אמרתי. ההחרגה הזו אגב (ל-54.4 כ"ס) כבר לא רלוונטית, אולי למעט מאוד כלים ישנים ששרדו. במקור היא נוצרה ב-2007 עם הרפורמה בדרגות הרישיון, ונועדה לשלול מצב שאדם לא יוכל לרכב על אופנוע שהיה מותר לו מלפני הרפורמה. הנתון של 54.4 הגיע מקוואסאקי GPZ500 שזה היה הספק המנוע שלו, והיה ה-500 הכי חזק דאז.

אתה רשאי לרכב על כל L2 בלי הגבלת נפח. אתה רשאי לרכב גם על L3 בתנאי שהוא פחות מ-54.4 כ"ס. ורסיס 650 הוא בעל כ-70 כ"ס, לכן אתה לא רשאי לרכב עליו. יש די הרבה אופנועים מעל 500 סמ"ק עם הגבלה במנוע ל-47 כ"ס (רישיון A1) והם מרושיינים כ-L2 ולכן מותרים לך לרכיבה עליהם. ההגבלה נעשית אצל היבואן, והוא גם דואג לשינוי ברישיון הרכב. בכלים חדשים יחסית עם מצערת אלקטרונית ההגבלה פשוטה במחשב המנוע ועולה כמה מאות שקלים. בכלים ישנים יותר (כמו ורסיס) עם מצערת מכנית ההגבלה היא פיזית ועולה כמה אלפים. יש לא מעט ורסיס 650 שכבר מוגבלים, ויכולים להתאים לך. למשל: https://www.yad2.co.il/vehicles/item/k1b400ac? אחלה אופנוע אגב, קליל ושובב (לפחות בגירסה הפתוחה שאני מכיר).

אם ככה הוא מעשן בירידה, מה קורה בעלייה?

אני יכול להעיד שבין גיל 30 ל 50 שום דבר לא עבד אצלי. לפחות עשר פעמים הורדתי 15 ק"ג פלוס-מינוס ותמיד חזרתי. כמו שאמר יוחאי

כמה טיפים מאחד שעבר תהליך דומה, ועדיין בתוכו שנה שמינית כבר. 1. תחתוך בחצי. תאכל כל מה שבא לך כרגיל, אבל חצי. בלי לרמות. אמיתי! בתור התחלה זה מאוד עזר לי להפחית כמויות בלי להתנזר או להימנע משום דבר כמעט. 2. כבדהו וחשדהו, את האוכל שלך... אני מחלק אותם ל"חברים" (ירקות, דגים, עוף וכו') ו"אויבים" (אין צורך לפרט). בחברים משקיע באיכות ובביצוע, אל האויבים כאל שקרנים וחנפנים. למשל: הפסקתי לאכול עוגות אחרי שהכנתי כמה בעצמי, והבנתי כמה ח@א (שמן, קמח, סוכר, חמאה, שמנת) אני דוחף לעצמי. בעעע... 3. גם עם אויבים צריך לעשות מו"מ. אי אפשר להתעלם מהם. מקיפים אותנו בכל מקום... אז אני לא אסתחבק איתם כל יום, אבל פעמיים-שלוש בשנה(!) אנחנו עושים ועידת פיסגה בשווארמה בעוספייה, או בבורקס במחנה יהודה וכדו'. הולך על ההכי טובים ודואג שיהיו רחוקים. זה מאוד עוזר לי כשאני עובר ליד מגש בורקס ריחני בסופר (שקרן דוחה עם מרגרינה) או ליד השווארמה (חתולים) השכונתית. 4. נפלת? קורה. תפיק לקחים ותמשיך בדרך שבחרת (למשל לא להחזיק מתוקים או עתירי שומן בבית). 5. קח אוכל מהבית לעבודה. בקיצור: סוג של הפרעת אכילה, אבל חיובית. דורש הרבה שיכנוע עצמי, משמעת, והבנה עמוקה שהדרך הקודמת מובילה למקום לא טוב. אצלי אלה היו סימנים של הזדקנות (55) וכשדמיינתי את עצמי ממשיך ככה עוד עשר שנים, הבנתי בעמקי נשמתי שאני לא מוכן להגיע לשם ויהי מה. זה רק חצי מהדרך. 6,7,8,9,10 - ספורט. זה לא יעבוד בלי זה. הוא הקטר של שינוי אמיתי כזה. לקח לי הרבה שנים בהן לא התחברתי לאף ספורט ולכן לא התמדתי, עד שלמזלי מצאתי את החיבור שלי לאופניים. יש משהו שאולי מאפיין כבדי משקל, וזה המרכיב של ההתמכרות. לאוכל קל להתמכר, לספורט הרבה יותר קשה אבל אפשרי. גם לאנדורפינים יש אפקט ממכר. ברגע שזה קורה, (וצריך לכוון לשם במודע ובדמיון), אתה עובר מדרך העפר של תחילת התהליך לכביש סלול עם גדרות בטיחות.

חומר נפץ (סוג של...) לא מיכל לחץ.

ואיסוזו הם תרגמו פעם ל... עזוזו ומתלים להשעייה (סספנשן)

טונאלה ירוקה... אני חולף על ידה מדי פעם ברמה"ש. אחלה צבע

על פניו סובארו אאוטבק עונה באופן כמעט מלא על הדרישות שלך, למעט גיר פלנטרי, אבל הרציף שלה אמין לא פחות. מנגד - לך תמצא אחת עם ק"מ נורמלי בתקציב שלך. מצד שלישי... יש לי אחת כזו בת 14 עם 220K ק"מ שנוסעת נהדר. אז אם מצאת אחת מהפריפריה הרחוקה, שעשתה את רוב הק"מ בכבישים בינעירוניים מהירים, אז הבלאי למערכת ההנעה יהיה נמוך גם בק"מ גבוה. (ב-120 קמ"ש המנוע על 2000 סל"ד נינוחים). גם המחיר יהיה גמיש מאוד, כי יש רתיעה (מובנת) מק"מ גבוה. *גפ"מ מבחינתי פוסל את הרכב על הסף

אתה לא היחיד. מוכן לחתום על זה. אתה פשוט לא רואה אותם מאותה סיבה שרשמת, אם לא היו רבים כאלה, לא היה לנו כאן את הדור הצעיר הזה שנלחם ונלחם ועושה מילואים אח"כ, בלי לעשות חשבון שיש משתמטים ומשומטים, ו"משלנו" ולא משלנו וכל השיט הזה. פשוט באים ועושים מה שצריך בלי לצפות לתמורה מיידית או בכלל.

המנוע בין הנהג לנוסע, משם גם יש אליו פתח גישה. יצא לי לנהוג על אחד כזה שהמכסה מנוע היה עקום או בלי גומייה, וזה היה פשוט סיוט עם כל הרעש והחום שנכנס משם... חוץ מזה אני לא זוכר שהייתה לו בעייה של יציבות. הוא גדול בהרבה מקארי או סוברית.

עכשיו אני מבין למה כתוב על הקופסה של הטונה "פרווה"...

לגלות לך עוד משהו? לא רק את המדיח הדחנו... גם במזגן אנחנו כמעט ולא משתמשים , (רק לעתים רחוקות בקיץ כשבאים אורחים). זה כבר הארד קור לעומת מדיח.