BoazB11

צודק לגמרי. לפני כמה שנים פנתה אלי אישה מבוגרת וביקשה הצעת מחיר לפירוק של סככת חנייה. באתי לראות ומצאתי סככה די חדשה. מסתבר שהיא הזמינה את הסככה לרכב שלה (חנייה פרטית בבית משותף) בגלל שהשכנים מלמעלה היו משליכים זבל (קליפות של גרעינים ופירות, סיגריות, ניירות ומה לא). אותם שכנים נבלות התלוננו בעירייה על הסככה, והיא קיבלה צו הריסה. ומאז ועד היום הם ממשיכים להשליך זבל כאוות נפשם לחנייה שלה ובכלל לחצר הבניין ולועגים לה כשהיא מתלוננת על כך.

יעזרו יעזרו... משבר ה-30 זה משבר צעצוע. שיחכה לאמיתיים של ה-50/60 אז באמת צריך איזה מיאטה או דוקאטי

ב-יונדאי איי10 ישנה ביקשו 500₪ לכל צד, היו גם יקרים יותר...

כל זה בקטנה.... בסוף ה-90' בעידן הפקס היתה לי תקופה ארוכה בה הייתי מקבל פקסים לא שלי. המספר בבית היה שונה בספרה אחת מהמספר של סאיטקס (או משהו דומה), וכל בוקר כל גליל הנייר של הפקס היה זרוק על השולחן עם ים מסמכים ותכתובות. כנראה שפקסים אוטומטיים מחו"ל היו משדרים בטעות אלי. ניסיתי לשלוח חזרה פקס עם הסבר שטעו = וכלום... אין תגובה. התקשרתי כמה פעמים לסאיטקס והסברתי להם שחוץ מהמטרד שאני חווה, הם לא מקבלים מסמכים חשובים. נראה לכם שהזיז להם? ממש כלום. שלחתי אליהם מסמכים שקיבלתי וכתבתי על המסמך בטוש שחור - 'זה לא חשוב לכם?' גם לא הזיז להם. אספתי כמה מסמכים שנראו לי חשובים, וכתבתי להם בפקס שאני שולח למתחרים שלהם... לא שהיה לי צל של מושג מי המתחרים אבל זה כבר כן הזיז להם וקיבלתי שיחה מאיימת מהקב"ט שיתבעו אותי על נזקים במיליונים. אבל הפקסים המשיכו להגיע, כמו בסרט על החיזרים ממארס - and still they come... מה לא ניסיתי?! לנתק את הפקס בלילה (אז הוא צלצל ללא הרף גם ביום וחסם לי את הקו.) בקיצור - סיוט. בסוף הרמתי ידיים והזמנתי קו עם מספר אחר ואת המקורי הייתי מנתק רוב היום. רק אחרי יותר משנה פסק זרם הפקסים וחזרתי למספר הרגיל. היום זה כבר הרבה יותר קל להתמודד עם ספאמרים וטעויות כאלה.

לפני כשנתיים מכרתי רכב לפירוק. רציתי להוריד מהכביש לפני המכירה, אבל היה תור לכמה שבועות קדימה. לקחתי את הסיכון, הורדתי לוחיות ומכרתי למאכר כזה שקונה הכל. החתמתי אותו על זכרון דברים, צילמתי את הרכב על הגרר יחד עם המ.ר. של הגרר, ועדיין כמה שבועות הייתי בחשש מדוחות/תאונות/כביש6 והשד יודע מה עוד. למרבה המזל הכל עבר חלק עד התור במשרד הרישוי ואז עשיתי את ההורדה. זה היה בתקופת הקורונה, אז כנראה שהיום התור יותר מהיר. בכל מקרה - better safe than sorry... - עדיף להוריד מהכביש לפני המכירה.

לא סביר. אולי ההיפך. לפעמים טוב למנוע לעלות לטורים גבוהים, כמו שיעול טוב...

של שומשומיך מעל שפתיך! אני מדבר על בורקס טורקי בגודל של סנדל שורש מספר 45 עם ביצה וחריף ליד, ולקינוח חצי ליטר איירן...

לדעתי אתה טועה... וְאַבְשָׁל֞וֹם רֹכֵ֣ב עַל־הַפֶּ֗רֶד ומה יותר פרד ממיול?! ככה עם הבלי גג זה מסתדר עם התלתלים שנתפסו בענפים והמיול המשיך לנסוע לבד

קורח ועדתו...

בורקס בבא בשוק רמלה. ויש גם מסעדה הודית באחת הסמטאות, נחשבת טובה לחובבי הז'אנר. אני פחות התחברתי.

מונקה ביהודה הימית קרוב לשד' ירושלים. היום היא כבר נחשבת מוסד, והיא יותר בכיוון בלקני. אני "גיליתי" את המקום במקרה לפני שנים, פשוט הייתי במוסך ליד והייתי רעב, והקבב שלהם הפתיע אותי ברמה כזו שאני מרייר עד היום כשאני נזכר... ויש את נאיפה בנווה צדק https://www.israelhayom.co.il/food/article/13680894 לא אכלתי שם עדיין, אולי פעם...

הרב גוגל זוכר גם זוכר: ”נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה--הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר“ (בראשית מט, פסוק כא). ואני ממשיך ומדמיין את נפתלי עם מרפק נשען החוצה מהדלת של האימפלה, עם סיגריה בזווית הפה ונותן בראש לנהג ליד עם אמרי שפר בנוסח: "בוא פתיחות אם אתה גבר יא בן נעוות המרדות..."

אולי כי זה צומת שמואר 24/7 והמצלמה לא צריכה פלאש כדי לצלם? לצורך הבדיקה חכה שרכב יעבור באדום בלילה ותראה אם יש/אין פלאש. אני בטוח שלא תצטרך לחכות יותר מדי זמן... בטוח שחייב מתכת ברזלית? אלומיניום למשל לא יפעיל חישן שדה מגנטי? הרבה רוכבי אופנוע/קטנוע מכירים את התופעה שחישני רמזור לא מזהים אותם (אותה לולאת שדה מגנטי בעקרון). ידוע לי שזה רק עניין של כיול. ברצותם זה יגיב לכל דו"ג, אבל כדי למנוע הפעלה מרכב שחולף ליד, הכיול מעלה את סף ההפעלה לרמה כזו שגם הארלי עתיר מתכת ונמוך כמו רכב לא מפעיל. לצערם של הרוכבים - מצלמות המהירות/רמזור קולטות כל דו"ג, כנראה מכויילות לרגישות גבוהה מאוד, ויש מצב שהן כן מצלמות גם אופניים, ובמוקד פשוט מעיפים את התמונה לפח. בכלל - מזמן לא ראיתי מצלמה מפלישה, גם בכבישים לא מוארים. (אינפרא-אדום אולי?)

מנסיון לדעתי זה יותר עניין של טכניקה מאשר איזה מקדח או מקדחה. תמיד קדחתי עם מקדח וידיה רגיל לגמרי, ותמיד חור ראשון עם המקדח הכי קטן שהיה לי - לרוב 5 או 6 מ"מ. אח"כ מרחיב עם מקדח עבה יותר לפי הצורך. הכי חשוב לייצב את המקדחה/פטישון ב-90 מעלות לקיר, על מצב רטט+סיבוב ולמנוע מהמקדח "לטייל" על האריח לפני שהוא חודר. מפעיל מינימום לחץ כלפי הקיר, ונותן לרטיטות לשבור את השכבה הקשה הראשונה, אח"כ זה רץ ממש בקלות. אני מייצב את המקדחה עם יד שמאל (ימני), כשכל האמה נשענת על הקיר (מהמרפק עד כף היד) ויד ימין מפעילה בעדינות את ההדק ושומרת על הזווית הנכונה. קדחתי גם עם מקדחה רוטטת רגילה וגם עם פטישון - עם שניהם לא נתקלתי בבעיות בכלל, אבל בתחושה שלי עדיף עם מקדחה שהרטיטות שלה צפופות ועדינות יותר משל פטישון. בהתחלה בסיבובים מאוד איטיים עד ביקוע הגלזורה, ואז כמו בקיר רגיל מהחלק הפריך והלאה, ותמיד הטריד אותי יותר שלא לפגוע בצינור מים או חוט חשמל מאשר לשבור איזה אריח. קדחתי ככה עשרות פעמים, בחרסינות ישנות, קרמיקה חדשה, בין האריחים או עליהם - ללא בעייה בכלל. אני זוכר פעם אחת בעייתית - עם אריחים קשים וחלקים במיוחד, וגישה לא הכי נוחה לייצב את המקדחה, אז פשוט לקחתי דיסק ועשיתי שריטה קטנה בגלזורה, ואז בקלי קלות בטכניקה הנ"ל. שני דברים שונים. אימפקט דופק הצידה ומיועד לברגים. כשההתנגדות חזיתית ולא צידית - הוא יתנהג כמו מברגה או מקדחה ללא רטט. פטישון כשמו כן הוא - דפיקות חזיתיות כמו פטיש, ואז שם המשחק הוא רגש ועדינות.

ממש נשמע כמו "אוי אוי אוי..." סתם, מוגזם, וחזירות - אלה מונחים שלך שמביעים תסכול מכך שאתה לא יכול לסגור עסקה בסכום שנראה לך, אבל לא נראה מספיק לבעל הרכב. זה מה שנקרא "כוחות השוק". . . המחירון אינו ספר קודש או חוק מחייב. בסה"כ כלי שנותן הערכה מסויימת. עובדתית דווקא רוב השוק נסחר מתחת, אבל זה לא מחייב אף אחד. שוב - כוחות השוק עושים את שלהם, וזכותו של המוכר לבקש מעל או מתחת לפי רצונו או הזיותיו, ובאותה מידה זכותו של הקונה לעשות את שיקוליו. אם לא מגיעים למצב של "מוכר מרצון וקונה ברצון" - ממשיכים הלאה... כמה פעמים בעשור האחרון מכרתי רכבים מעל המחירון. תמיד היו כאלה שהתקשרו והסבירו לי כמה אני מנותק מהמציאות, ותמיד המציאות הוכיחה לי שאם הרכב באמת שווה - יהיה מי שיעריך וישלם בהתאם, ועובדתית - הרכבים האלה נמכרו במחיר המבוקש תוך זמן קצר מאוד. אז איך אמרת...

יש מצב שזה מטריקס לד שגורם לתופעה הזו? כלומר שהזיהוי שלו לא לסנוור לא מושלם? אני גם נתקל בתופעה הזו יותר ויותר בשנים האחרונות, וזה ממש לא דומה להבהוב אורות גבוה/נמוך, אלא יותר כמו אלומה משוטטת שמדי פעם המיקוד שלה מגיע לתוך העיניים ואז חולף.

חולק עליך. בשנות ה-90 עדיין היה יורו2. יורו3 נכנס ב-2005-6 אאל"ט, ומ-2012 כבר היה יורו-6. נכון שהיה כבר אז הבדל עצום מ'ענתיקות' עם קרבורטור, ונכנסו הזרקת דלק וממיר קטליטי - ועדיין ההבדל בזיהום ניכר ומוחשי בין רכבי יורו-2 ל-6. אני לא יודע אם תחזוקה יקרה = אמינות נמוכה. אם פעם היית מחליף קלאץ' 'ידני' פעם ב-100KKM בעלות של אלף₪ אז ברכב מודרני עם גיר דו-מצמדי תצטרך להחליף 2 מצמדים ב-70KKM נניח ובעלות של 5-10K₪. לגבי טורבו, תזמון שסתומים משתנה וכדו' - זו קידמה טכנולוגית שמעניקה ביצועים ואיכות חיים בנוסף לחסכוניות ו'נקיון' ואלה מערכות שזקוקות לתחזוקה תקופתית ויקרה. אמינות לקויה הייתי קורא לפאולים של פיז'ו ורנו למשל עם מנועי ה-1.2 שלהם. עדיף למי? לך ולי שאנחנו מחפשים מכונה יעילה עם מינימום תחזוקה. פחות עדיף לעולם ולאנושות להישאר עם טכנולוגיות מיושנות. ובשורה התחתונה - עוד כמה שנים זה כבר לא יהיה רלוונטי. קודם ישתלט החשמל, ואחריו האלגוריתמים שינהגו במקומנו...

אם 'מוצלח' = אמינות ותחזוקה זולה, קח בחשבון שהשדרוג ה"מיותר" הופך אותו לחסכוני יותר ומזהם פחות, ולאוויר הנקי יחסית שאנחנו נושמים יש מחיר (בתחזוקה ותיקונים של מערכות מסובכות ו"מיותרות") תנסה פעם לעמוד ליד רכב ישן מונע, במפגשי אספנות למשל, ותבין בדיוק על מה אני מדבר. בסוף שנות ה-90 הייתי הולך ברגל בבוקר למכולת כשבכביש היה את הפקק של הבוקר, והריח של הפליטות של הרכבים היה מצחין ברמה של כמעט להקיא. היום הפקק עמוס יותר ונמשך הרבה יותר זמן, והצחנה הזו כמעט לא קיימת. השכן שלי עם הטייפון 2 פעימות (קטנוע 50 סמ"ק של פעם) שרוכב עליו ק"מ בודדים כל יום מזהם לדעתי יותר מכל האוטובוסים שעוברים ברחוב כל היום...

זו בעייה היום עם רוכבי קטנועים בוגרי אופניים חשמליים שרוכבים על מדרכות ומעברי חצייה כדי בעצם לחצות צומת ברמזור אדום. אם יש חניית אופנועים מסומנת על אותה מדרכה בה נתפסת - אז יש לך קייס לדעתי. אם לא - אז הרבה פחות. כי ע"פ החוק לדו-גלגלי (כמו כל רכב אחר) - אסור לחנות על מדרכה.

עדכון ביניים: תודה על כל העצות. עשיתם לנו קצת סדר בבלגן... שוחחנו עם השמאי אמרן, שהרגיע ומצא פתרון ברוח הדברים שלמעלה. גם לדעתו הרכב לא ניזוק ברמה שמחייבת השבתה, ובהחלט אפשר לתקן. הרכב ייגרר היום למוסך שהמליץ עליו, יקבל שם שמאות פרטית וגם תיקון, ומשם נתקדם. אעדכן מה נסגר בהמשך, ושוב תודה למייעצים

סיפורו של יויו: התקופה בסוף ה-90' ככה. עליזה, השכנה מלמעלה קוראת נרגשת לאשתי. מה לעשות?? יונה לבנה נכנסה אליה הביתה. לא פוחדת ולא מעוניינת לצאת. והרי ידוע שיונה לבנה זה גלגול של נשמה קרובה, אז אסור לגרש אותה. ומצד שני מה היא תעשה? אשה מבוגרת שאינה בקו הבריאות לא יכולה לטפל ביונה-נשמה. ושל מי הנשמה ולמה היא באה, ומה נעשה ואיך נחיה ככה ובכי גדול וחרדות קדומות שהתעוררו וצפו... עליתי לראות על מה המהומה. ראיתי יונה לבנה, כזו שמפריחים באירועים, או מחביאים בכובע של קוסם. יון זכר מותש. רגיל לאנשים, שכנראה ברח אל החופש או איבד את דרכו ואולי שני הדברים יחד. אמרתי לעליזה שלא תדאג. אני אטפל ביונה עד שתתחזק ותעוף לה לדרכה. ככה הנשמה תהיה מרוצה ותרעיף עליה ברכות ולא קללות חלילה וחס. טוב... נשמה זו נשמה, ומילה זו מילה. בניתי שובך. תליתי על מעקה המרפסת מבחוץ, ושיכנו בו את "יויו" – כך קראו לו הילדים. קערית מים קטנה, וקערית מזון קטנה עם קצת לחם, במבה, אוכל של דגים, אוכל של מכרסמים, תפוח, קליפה של מלפפון... בקיצור – הילטון עם רום סרויס. יויו אכל ושתה, התחזק, ואחרי כמה ימים התעופף לו. עוד לפני שהספקנו להתגעגע הוא חזר לארוחת ערב. פעם בשבוע הייתי מכניס יד עם שפכטל לשובך, ומוציא הר קטן של חריונים כדי שלדוכס יהיה נוח לשבת. יויו השמין והבריק נוצות, ואחרי כמה שבועות תפס לו פרגית יונים נאה והושיב לצידו בשובך. עכשיו כבר היו לי 2 הרים קטנים של חריונים לפנות פעם בשבוע. אני אקצר ואספר שאחרי שנה בערך כבר היו עומדים על גג הבניין שממול 150 יון ויונה מחכים לארוחת הצהריים. חלק לא קטן מהם היו לבנים לגמרי או עם קצת כתמים. פעם בחודש הייתי נוסע לתל אביב למשקי הקיבוצים ואוסף לאוטו 50 קילו דורה שהזמנתי מאיזה קיבוץ. השכנים שבהתחלה היו משועשעים מלהקה שנוצרה לה, התחילו להתלונן כשקירות הבתים החלו להתמלא בנטיפי חריונים. יויו ואשתו כבר עשו רילוקיישן לפני כן. כנראה שלא מצאה חן בעיניהם ההמולה. פירקתי את השובך והפסקתי להאכיל. ליונים יש זיכרון מצויין וגם הרבה אופטימיות. לקח בערך חצי שנה עד שהתפזרה הלהקה. התעופפו להם למחוזות אחרים. חוץ מאחד. מאיו בוסקילה קראנו לו. כי הוא הזכיר קצת את הזמרת, אבל היה בן. היה מתעופף לצד השני של הבניין, נכנס למרפסת השירות ואכל מהאוכל של הכלבה. תפסתי אותו פעם ושחררתי באיזור נתניה. 20 ק"מ מהבית קטן עליו. כשחזרתי מצאתי אותו אוכל מהצלחת של הכלבה. נתן לי מבט חצוף כזה, כאילו עושה לי פחחחח.... נתניה. אז תפסתי אותו שוב ושחררתי בירושלים. שכונת גאולה. בדרך חזרה דמיינתי אותו מנווט מעלי על כביש 1 ומנסה לחרבן לי על האוטו... אבל משם הוא כבר לא חזר. כנראה מצא שם את השכינה והחליט להישאר. ואולי ככה באופן מיסטי ומוזר נסגר המעגל של הנשמה האבודה שהתגלמה ביונה לבנה והתעופפה לה לתוך ביתה של עליזה השכנה...

הייתי מנסה להתייעץ עם מנעולן. בכל מקרה - המפתח של הקסבו מקודד עם צ'יפ, וזו לדעתי הבעייה העיקרית...

איכשהו יש לי תחושה שהמוסך והשמאי (שניהם מטעם הביטוח של הפוגע) פשוט רוצים את הרכב בגלל המצב הנדיר שלו (יד 1 עם מעט ק"מ), ואחרי שהרכב יעבור אל חב' הביטוח הם ירכשו את ה'שרידים' ויעלו אותו על הכביש חזרה אחרי תיקון ריאלי שיעלה אלפים בודדים וככה יוכלו להרויח ממכירה שלו או משימוש בו. 1. למה בעצם השמאי חייב (לדבריו) להוריד מהכביש רכב בגלל שהתיקון יקר כביכול מאחוז מסוים משווי הרכב? 2. האם יש אפשרות שניקח את הרכב as is , נתקן על חשבוננו, ואז נתבע את הביטוח של הפוגע? (בצורה הזו התיקון יעלה מן הסתם פחות מהשמאות של 'טוטאל-לוס', וחב' הביטוח תשלם פחות. מה הבעייה עם זה בעצם?)

הרכב מאזדה 3 2010 יד ראשונה, ק"מ נמוך, נפגע כשחנה ברחוב מרכב חולף. הרכב הפוגע ברח, אבל מישהו צילם והעביר לנו את מספר הרישוי, ויש פרטי ביטוח פוגע. המחירון של הרכב 21K, והשמאי טען בהתחלה שזה גבולי ונוכל להחליט אם לתקן או להשבית, אבל אחרי זמן קצר חזר בו ואמר שחייבים להשבית. מאחר והרכב במצב מצוין, מטופל ושמור - אנחנו מעדיפים לתקן, כי במחיר שנקבל עליו לא נמצא משהו באמת שווה, וגם יש ערך סנטימנטלי (שימש את אבא עד לא מזמן). הפגיעה שטחית מן הסתם, ולא ניזוקה שילדה או משהו מכני. האם יש מצב שהביטוח של הפוגע יכריח להשבית את הרכב? מבקש גם המלצה לשמאי מטעמנו, מאיזור ת"א.

אחלה! תתחדש ותהנה