pooh-bear

תתחדש! ממש משמח שזו הכלה בסוף. גם יפה, גם אופה. (ובאמת שהצבע היה נראה לי סבבה כבר במודעה ביד2, אבל כל אחד וטעמו. שמח שהתחברת אליו בסופו של דבר).

כל כך נורא. כל כך מיותר. משתתף בצערכם.

רק עוד משהו קטן, ודי: לגבי פערים - מעבר לאוטופיה הקומוניסטית, אף אחד לא שואף לשוויון מוחלט. עובדתית, הפערים פה כדי להישאר. פערים יכולים להיות חיוביים, כאשר הם מעודדים אנשים להתקדם, ושליליים, כאשר הם גדולים כל כך שההתקדמות נהיית בלתי אפשרית, ואז הם רק גורמים לאותה "שנאת עשירים" מדוברת. רוצה דוגמא? אם לעשיר יש מרצדס s קלאס חדשה ולעני סוזוקי אלטו יד שניה, המצב סבבה. שניהם יכולים להגיע אותם מקומות. מצד שני, אם העשיר מתלבט אם היום מתחשק לו סיבוב בלה-פרארי או בdb11, או שאולי דוקא בריינג' שלו, ואילו העני לא יכול אפילו לממן נסיעת אוטובוס כי הוא חייב לקנות אורז ועדשים, זה לא טוב. ממש לא טוב. פשוט צריך לשמור על פערים סבירים. ואם הם גדלים מדי, אז כן, צריך לצמצם אותם.

אנחנו מתחילים להתקרב... אבל בסוף נסכים כנראה שלא להסכים. מתנצל מראש על האורך. למה אתה חושב ככה? מערכת החינוך בארץ חלקה ממשלתית לגמרי וחלקה מוכר ומסובסד ע"י הממשלה. המגוון הקיים הוא עצום, ומתאים לדעתי לרוב (או כל) המגזרים (פרט אולי למחסור החמור בחינוך לזרם הפסטפארי, יום אחד נטפל גם בבעיה הזו), כולל חינוך ביתי למי שממש מתעקש. אפשר להתווכח על יעילות המערכת, וכמובן שיש (ותמיד יהיה) מקום לשיפור, אבל בסה"כ מי שממש רוצה יוכל לצאת ממנה די מחונך. לטעמי, זה פיתרון עדיף (כולל הבעיות) על השארת האופציה להורים לא לחנך את ילדיהם. בעיקר מהטענה של זכויות הילד, שהועלתה מתישהו בפוסט קודם. שוב, אני נאלץ לא לגמרי להסכים, מאותו טיעון של "הלוואי וזה היה אפשרי, אבל זה לא". לא כל הקהילות רוצות לתמוך, לא כולן יכולות, ווטאבר. אני לא כל כך אוהב את מושג הצדקה, כי הוא מכריח את הפרט הנצרך להיחשף (ואתה יכול להבין שלא כולם רוצים) וכי אי אפשר באמת להבטיח מה תהיה התוצאה. נכון שבכל מערכת גדולה יש מקרים שנופלים בין הכיסאות, פקידים אטומים או חוקים שלא עובדים במקרי קצה. דווקא הביורוקרטיה הישראלית יחסית טובה בלטפל במקרים כאלו, בייחוד עקב הנטייה שלנו לעגל פינות. וכן, תמיד יהיו מקרים שלא יטופלו נכון. שום דבר לא מושלם, אבל לדעתי האישית זה עדיף. יכול להיות שבקהילות דתיות צדקה נפוצה יותר, אבל יש גם הרבה מקומות שהיא פחות מקובלת, ואני אישית הייתי מעדיף שתמיד יהיה מישהו לפנות אליו מאשר לקוות שדברים יסתדרו. לא זכור לי שטענתי שזה המקרה הממוצע. זה אכן מקרה קצה, אבל לדעתי לא זניח מספרית. גם אם יש רק 10٪ מהעובדים שמרוויח שכר מינימום (ואני מניח שיש יותר, אין לי סטטיסטיקה כרגע), זה עדיין מספר לא קטן של אנשים. מכיוון שחוק שכר מינימום פוגע (באופן ישיר) רק במעסיקים שמשלמים שכר מינימום, ואין לו השפעה (ישירה) על מעסיקים שמשלמים יותר, לדעתי הפגיעה היא מידתית לעומת התועלת. שוב, דעתי האישית. זה כבר ממש לא נכון. אין שום חוק שמחייב אנשים לפרוש בגיל הפרישה, ויש הרבה עובדים שמועסקים בגיל מבוגר יותר. יכול להיות שעובדי ממשלה חייבים לפרוש בגיל מסוים, אבל כאן אני אעבור לשניה לצד שלך - למה אני יכול להכריח את הממשלה להעסיק עובדים שכבר זכאים לפנסיה? אל תשכח שבמקביל לעובד המבוגר שרוצה להמשיך לעבוד, יש גם הרבה עובדים צעירים שמאוד ישמחו להתקדם למשרות שמתפנות. קטונתי מלהחליט מה עדיף (אם כי אני נוטה להעדיף את הצעירים, ולו מהשיקול הכלכלי האישי -למבוגרים כבר יש פנסיה, הצעירים צריכים להתקדם בתפקיד ובמשכורת). כן, זה מצב לא קל. לדעתי, בכל מקרה בעל המתפרה הוא חזק יותר מהעובדת, ויש לו יותר אופציות. אף אחד לא מכריח אותו להמשיך ולהעסיק אותה, או אפילו להמשיך ולהחזיק במתפרה, אותה הוא יכול למכור או לסגור, זכותו המלאה. אבל רגע, פה בדיוק נכנסת הממשלה לעניין. בעל המתפרה יכול לדרוש הקלות מסוימות או אפילו, רחמנא ליצלן, סובסידיה, ולאיים בפיטורי עובדים. לפעמים זה אפילו יעבוד לו. לדעתי, עדיף שהממשלה תשלם חלק מהמשכורת של אותם עובדים חלשים בצורת הקלות מאשר שהם ירוויחו שכר רעב, במקרה שמדובר באחוז לא מהותי מהאוכלוסיה. איזה מזל שאנחנו (עדיין) לא מדינת עולם שלישי, והדילמות שאנחנו מתמודדים איתן די שונות. יכול להיות שאם היינו במצב של הודו, סין או בנגלדש היה יותר הגיוני להוריד את שכר המינימום, אבל זה לא המצב. לא רואה איך מישהו יעדיף להרוויח משכורת מינימום על חשבון המדינה, מאשר לעבוד בהייטק. אולי במקרים זניחים כמותית. הבעיה של נתמכי סעד, לדעתי, נובעת בעיקרה מבעיות מגזריות, לא כלכליות. נראה לי שאתה קצת טועה במינוחים. לא כל מה שהוא לא הממשלה הוא שוק חופשי. אני מסכים שהשוק הפרטי (או עמותות) יכולים להיות יעילים יותר בהרבה מקרים, אבל הבעיה פה היא עם "יכולים". ומה אם הם לא רוצים לטפל בבעיה כלשהיא? תשאיר אותה לגדול, או תשלח את הממשלה לעזור? איפה שיש פיתרון לא ממשלתי יעיל הוא כנראה יהיה עדיף, אני מסכים. איפה שלא, עדיף לטפל בבעיה מאשר להשאיר אותה לגדול ולכאוב יותר. זה נכון ברכב, ברפואה וזה נכון גם בבעיות חברתיות. שוב, לא מבין. יש בעיה, על זה אין ויכוח. לא הפלתי על המעסיק שום דבר מיוחד - לפנסיה חובה מפרישים גם העובד וגם המעסיק, כמו כל פנסיה אחרת (למיטב הבנתי). לא מבין איך הממשלה "סוגרת להם את הפינה" - היא לא שמה שקל. הכל על חשבון העובד והמעסיק. החובה החוקית, לדעתי, מוגבלת בסכום לא גבוה, ככה שאין חובה להפריש סכומים עצומים. אתה מסכים איתי שרוב האנשים, אם יוכלו, לא יחסכו אפילו את זה. איזה פיתרון טוב יותר אתה מציע? ולגבי פנסיה בניהול אישי - אין שום קשר. יש סיבות לכאן ולכאן, כרגע זו לא אופציה. אבל זה ממש לא קשור לפנסיה חובה. מסכים שלא להסכים. יש בוודאי מערכות חינוך ובריאות ציבוריות מוצלחות יותר מאלו הישראליות, אבל יש גם גרועות יותר. באופן כללי, מס חברות הוא לא המצאה ישראלית, ולדעתי הוא דווקא אחד המיסים הפחות מקוממים (בניגוד למשל, למס רכישה על נדלן או מיסוי על דלק).

תודה [emoji4] (לשניכם)

netco, דבר ראשון, אני אמנם לא מבין את העמדות שלך, אבל אני לפחות חייב לציין שאני מעריך גם את הדבקות במטרה וגם את הדיון הענייני. אז לפחות על זה קבל את הערכתי. אבל לעניין, בלי להמשיך במלחמת ציטוטים 10 עמודים אחורה, אני לא באמת מבין על מה הויכוח. בוא נראה שניה: א. כולנו מסכימים ששוק חופשי הוא דרך מצויינת למקסום תועלות כלכליות, ברוב המקרים. אף אחד לא דיבר על תכנון מרכזי או הלאמה. אפילו לשדה המוקשים של תשלומי העברה לא נכנסנו עדיין. ב. אני חושב שכולנו מסכימים שגם בשוק חופשי עלולים להיות כשלי שוק. משהו שלומדים בכל קורס מיקרו כלכלה, כלומר, לא איזו תזה סוציאליסטית-קומוניסטית עם נטיות דיקטטוריות. לדוגמא: שווקים שבהם יש חסמי כניסה או יציאה גבוהים, שווקים שבם יש יתרון לגודל ושווקים שבהם המשאבים מוגבלים עקב רגולציה הכרחית. למשל, בסלולר חייבים הקצאת תדרים מסודרת. כמה שלא תרצה, אין ממש אפשרות טכנית לשוק חופשי. יכול להיות שיש עוד מקרים קלאסיים, אפילו הידע שלי במיקרו כלכלה הוא בן יותר מעשור, אז גם פה אני עלול להיות חלוד. אני חושב שאנחנו אפילו יכולים להסכים שלכל שלטון נבחר יש אידאולוגיה שונה, ובמסגרת אותה אידאולוגיה הוא כנראה יפנה את משאביו למקומות שונים. וזה כמובן הגיוני ומקובל כל עוד לא פוגעים בזכויות הפרט. מה שאני לא מבין הוא את ההתעקשות שלך על מודל איין-ראנדי טהור, בשני במישורים: גם המוסרי וגם התועלתני. כלומר, אני לא מבין מוסרית למה נראה לך סביר שאנשים חסרי כישורים יאלצו לגווע ברעב או לא יזכו לטיפול רפואי וחינוך בסיסי מצד אחד, ואני גם לא מבין למה אתה חושב שזה יביא לאיזה מקסום תועלות לכלל החברה. יש אנשים מסוימים בחברה, בכל חברה, שפשוט לא מסוגלים (מכל מיני סיבות אמיתיות, לא רק נכויות פיזיות קשות) לבצע תפקידים מורכבים מספיק כדי להיות מועסקים במשכורת גבוהה. זו עובדה. יכול להיות שהם היו יכולים לשפר את מצבם בעבר ולא עשו את המקסימום, ויכול להיות שלא. זו בכלל לא הנקודה. המצב עצמו הוא נתון. יש פה אפילו תועלת מסוימת - מי יאסוף את הזבל, ינקה רחובות, ויעשה משלוחים מהסופר - מהנדסים מובטלים? לגישתך (כמו שאני מבין אותה), אנשים כאלו כנראה עשו משהו לא נכון לאורך הדרך (לא השקיעו מספיק?), ולכן צריכים "לשלם את המחיר", בצורה של משכורות נמוכות מאוד, העדר חינוך לילדיהם או טיפול רפואי וכיו"ב. אני טועה? בוא ניקח דוגמא קונקרטית. למשל, אם חד הורית לשניים או שלושה ילדים שגרה במצפה רמון. בוא נניח שיש לה השכלה תיכונית כזו או אחרת, אבל לא מקצוע ספציפי. לצערינו, במצפה רמון יש יותר דורשי עבודה מעבודה, ובגלל המרחק (שעה וחצי מבאר שבע) הסיכוי שלה למצוא עבודה מחוץ למצפה רמון (אל תשכח, יש לה 2-3 ילדים לטפל בהם) הוא אפסי. בוא נניח שהיא עובדת במתפרה במצפה, ומקבלת שכר מינימום. בוא נניח אפילו שבעל המתפרה לא מפסיד, ואפילו מרוויח על העסקת אותם עובדים. עכשיו, בוא נבטל את חוק שכר המינימום. מה אתה חושב שיקרה? בעל המתפרה הוא אמנם לא זוכה פרס נובל אבל גם לא אהבל לגמרי. לדבריך, הוא אמור למקסם את רווחיו באופן בלעדי, ואחריו המבול, והוא רוצה להרוויח יותר. מכיוון שיש מובטלים רבים שישמחו להחליף את נושא הדוגמא שלנו (גם בשכר קצת נמוך יותר מהמינימום), הוא מרשה לעצמו להוריד את השכר שהיא מקבלת. איזה ברירות יש לה? היא חייבת להישאר גם בשכר מופחת. קח את התהליך הזה עוד כמה איטרציות קדימה, והגעת למשפחה על סף רעב, בלי טיפול רפואי (הרי גם הוא מופרט ואין ביטוח רפואי ממשלתי), ילדיה כנראה לא ילכו לביה"ס (כי אין לה איך לשלם לביה"ס, גם אותו הפרטת) ועלולים, מחוסר מעש וממצוקה כספית קשה, לפנות למשל לפשע. גם אם לא, לתוך מה הם גדלים? איזה חינוך הם מקבלים? איזה ערכים הם סופגים? למה שהם יתגייסו לצה"ל בגיל 18? להגן על בעל המתפרה? אני לא מצליח לראות משהו חיובי בתסריט הזה. איך מישהו פה, פרט לבעל המתפרה, הרוויח משהו? גם בעל המתפרה עצמו כנראה לא יהיה הדמות האהודה ביותר באזור, והוא באופן אישי עשוי להיות מטרה לאותם עובדים מזי רעב (או מי מבני משפחתם או חבריהם). והנה לך דיקנס פר-אקסלנס. אתה כמובן תציע שעדיף שאותה עובדת תרוויח 2000 ש"ח בחודש מאשר כלום, אם זו התועלת הכלכלית המקסימלית שהיא מביאה לבעל המתפרה. התשובה פה היא קצת יותר מורכבת, אבל בגדול כוללת התערבות ממשלתית (בין אם באמצעות תשלומי העברה כאלו ואחרים, שיפור יכולות העובדים (הכשרה מקצועית) או מציאת תעסוקה הולמת אחרת בשבילם). זו בגדול אחריות הממשלה לדאוג לתעסוקה סבירה או לשלם הבטחת הכנסה. בהנחה שמדובר באחוז לא מהותי מכלל העובדים, זה כנראה סביר כלכלית ועדיף חברתית. נחזור שוב לשאלה הבסיסית. מוסרית, לטעמי לחברה יש את כל הזכויות (וגם את החובה) להגן על הפרטים החלשים ביותר. אפילו אם הם עשו טעויות בדרכם למעמדם הנוכחי. אני, אישית, ממש לא רוצה לפגוש אנשים רעבים מסתובבים ברחובות, ואפילו מוכן לשלם על זה, מתוך מוסר אנושי בסיסי. תועלתנית, אתה עלול להדרדר מהר מאוד למצב שבו 20-30% מהאוכלוסיה לא מצליח לספק את צרכיו הבסיסיים ביותר. זה גם אומר שהם לא יכולים לספק חינוך טוב לילדים שלהם, שמצבם כבוגרים בוודאי לא יהיה טוב יותר. תן לי לנחש שבחברה כזו רמת הפשיעה עולה בצורה משמעותית, ויכולת הניוד החברתי של העשירונים הנמוכים יורדת באופן פלאי. אתה באמת רוצה להיות שם? אני חושב שאתה מנסה לנתח את מצבך האישי והמשפחתי דור אחורה ואומר משהו כמו "אם אנחנו הצלחנו כל אחד יכול. אין תירוצים. מי שלא מצליח לא באמת ניסה מספיק". לדעתי, זה ממש, ממש לא נכון במציאות. לך יש את הכישורים המתאימים, יש הרבה כאלו שפשוט אין להם. שני עניינים לסיום - לגבי הפנסיה, אני מקשה כי התשובה שלך היא משהו כמו "במצב אידיאלי כל אחד דואג לעצמו לפנסיה, ואם המצב בשטח שונה שיקפצו לי". ושוב, המצב בשטח שונה, היה שונה ויהיה שונה. אתה יכול לחשוב שזה צריך להיות אחרת, או שלא לדאוג לעצמך לפנסיה זו החלטה לא רציונלית, אבל זה המצב, וצריך להכיר בו. לטעמי זה עניין די פשוט - לכולנו יש מספיק בעיות בוערות שדורשות פיתרון לטווח הקצר, ופנסיה זו בעיה לטווח ארוך מאוד. כולנו פותרים קודם כל בעיות לטווח קצר, ורק אח"כ מתפנים לפתור בעיות לטווח הארוך. מעשית, מעט מאוד אנשים יפתרו את בעיית הפנסיה שלהם באופן עצמאי עד שלא יהיה מאוחר מדי. אני מניח שיש משהו אקדמי על זה בתחום של פסיכולוגיה התנהגותית, או איך שלא קוראים למה שדן אריאלי עושה. האופציות שנשארו למדינה הן או להכריח עובדים לחסוך לפנסיה (מתוך הבנת הבעיה) או להתעלם מהבעיה ולחכות שהיא תתפוצץ לאותם אנשים בפרצוף. הפיתרון הזול והקל יהיה להכריח חיסכון פנסיוני, ולו מינימלי, וכן, אפילו לעצמאיים. הפיתרון הבעייתי יהיה לחכות שהבעיה תתפוצץ לאותם אנשים בפרצוף. לא רואה איך זה עדיף, פרט לזה שתוכל לבוא עוד 40 שנה לכל אלו שלא חסכו עם איזה "אמרתי לכם" שחיכה אצלך בבטן 40 שנה. מעבר לזה אם המדינה לא מכריחה חיסכון פנסיוני, נוצרת בעיה עצומה. לא רואה איך זה מביא תוצאה טובה יותר לאף אחד. איך חוסכים לפנסיה זה דיון אחר, ארוך, מהותי, ולגמרי לא קשור. נקודה אחרונה - אם אתה צריך "צידוק" למס חברות, אתה יכול להסתכל עליו כעל התשלום של המעסיק על השירותים שהמדינה סיפקה לו: היא חינכה את העובדים שלו, היא דואגת להם לביטוח רפואי וסוציאלי (ב"ל), היא סוללת לו כבישים, מספקת לו תשתיות, מקימה ומסבסדת תחבורה ציבורית ודואגת לבטחונו האישי ולבטחון העסק שלו. נראה לי סביר לשלם על כל זה מס.

עוד קצת על החבר פישמן, בכללי ואנקדוטה משעשעת ב-14 מיליון דולר. להנאתכם.

מחיר הדיור גבוה היום בגלל הריבית. אל תקנה את הבולשיט הזה שמנסים למכור לך על מחסור בקרקעות או ביקוש שקפץ פתאום בגלל איזה זינוק מסתורי בילודה או בעלייה שאף אחד לא הבחין בו. עוד קצת וזה יעבור. לדעתי אנחנו ממש בפיק כרגע (אבל כרגיל, אולי אני טועה וזה רק מקס' מקומי). צפיפות, לעומת זאת, זו בעיה אחרת לגמרי ואקוטית מאוד. לא בלתי אפשרי להתמודד איתה, אבל זה יהיה פחות ופחות נעים וישנה הרבה דברים פה.

פה אני מעט פחות מסכים. נכון שהנגישות להשכלה בכלל והשכלה גבוהה בפרט מאפשרת לרבים יותר להגיע להישגים גבוהים יותר, וזה הישג סוציאלי לא מבוטל. אבל גם שוק ההון המודרני, שוק העבודה המודרני ומעמד הביניים הרחב מאפשרים תופעות כמו גוגל. אבל מי בכלל אמר שחוקים סוציאליים מיועדים לגוגל? חקיקה סוציאלית מאפשרת לאנשים נטולי השכלה ומקצוע להמשיך ולהתקיים, לקנות אוכל, לחמם את הבית (ובכלל שיהיה בית) בחורף, לשלוח את ילדיהם לביה"ס, לקבל טיפול רפואי סביר ואפילו להנות ממעט מאוד מותרות. הקיום המקביל של כל זה מול הצלחות כמו גוגל בשוק הפרטי הוא ההישג הגדול של השוק החופשי בשילוב עם חקיקה סוציאלית ורגולציה ממשלתית. וזה לא טריוויאלי בכלל.

במשפחתיות קטנות זה קצת יותר מורכב. יש קיה ריו סדאן / יונדאי i25 שיהיו פחות חסכוניות ונוחות, מיצובישי אטראז' שלא מאוד מומלצת פה בפורום, לא מכיר אישית, ופיג'ו 301 / סיטרואן c-elysee, שגם יהיו פחות חסכוניות וגם לא בטוחות. לא סגור לגבי הבטיחות של הקוריאניות / יפנית. לחלופין יש את הוואגיות, שיהיו חסכוניות ובטוחות אבל קצת פחות נוחות ושוב עם הגיר הבעייתי. אם אתה חושב שסופר מיני תספיק לכם, ה-208 נראית לי בחירה מצויינת. אם לא הייתי כבר הולך על משפחתית רגילה, לא נראה לי שבתת משפחתיות בתקציב הזה יש הצעה מוצלחת בכל הפרמטרים שאתה מחפש. אופציה אחרת היא לחפש הונדה ג'אז. קצת פשרה בנושא הנוחות אבל חוץ מזה כנראה תתאים לא רע.

dsg7. וכל מילה נוספת מיותרת.

netco, יש לי הרגשה שאנחנו לא מדברים באותה שפה (לא בקטע רע, פשוט לא באותם מושגים). ברשותך, זה המעט שאני זוכר משיעורי אזרחות בתיכון (לא נעים לי להגיד מלפני כמה זמן). אני ממש לא מבין גדול בתחום, אז אם אני טועה, אשמח שמישהו יתקן אותי. בקצרה (או שלא): במדינה דמוקרטית מודרנית, הריבון שואב את כוחו מהעם. במילים פשוטות, הריבון (הכנסת והממשלה במקרה שלנו) לא רק נבחר ע"י העם, אלא גם אמור לפעול כדי להיטיב עם העם, כלומר, להבנתי הפשוטה, למקסם את התועלת עבור כלל האזרחים. גבולות הגזרה אמורים להיקבע ע"י חוקה, ובהעדרה (כמו במדינת ישראל) ע"י חוקי יסוד שנדרש רוב מיוחס לשנותם. למה כל הבולשיט הזה חשוב? כי ההבנה שהריבון בסה"כ שואב את כוחו מהעם אומרת ששום דבר הוא לא קדוש (במדינה, לא רוצה להכנס לוויכוח תאולוגי חס וחלילה). אין זכויות קדושות, אין דרך נכונה אבסולוטית להתנהלות כלכלית, יש איזשהן חירויות בסיסיות שמופיעות בחוקה, אבל גם הן לצערינו מתנגשות הרבה מקרים אחת בשניה, והשלטון אמור לחוקק חוקים ולאכוף אותם כדי שכל האזרחים ירוויחו, בהתאם למצע שעליו הוא נבחר, אבל גם בכפוף לחוקי המשחק הדמוקטיים (זכויות הפרט, הפרדת רשויות, כפיפות לחוק וכו'). כלומר, זכות הקניין היא לא דבר קדוש, כמו כל שאר הזכויות, והיא יכולה להיות מוגבלת כשהיא מתנגשת בזכויות אחרות של אזרחים אחרים. רוצה דוגמא קונקרטית? פרויקט תמ"א 38 לא מחייב הסכמה של כל הדיירים. לא זוכר את האחוז המדויק, אבל בהינתן הסכמה של אחוז גבוה מהדיירים, ביצוע הפרויקט נאכף על הדיירים הסרבנים ע"י ביהמ"ש (דוגמא אמיתית שכבר קרתה). ביהמ"ש, משנדרש לעניין, החליט שזכויות רוב הדיירים בבניין לשיפור משמעותי באיכות חייהם והגנה מפני רעידות אדמה גוברת על זכות הקניין של המתנגדים. מכיוון שהמנדט של השלטון הוא כלפי כל האזרחים הוא בוודאי, מבחינה מוסרית, יכול וצריך לחוקק חוקים שיגנו על אזרחים חלשים, גם מפני מעסיקים נצלנים, אבל לא רק. גם אם החוקים האלו יגרמו לאותם מעסיקים להרוויח פחות, או אפילו, רחמנא ליצלן, לפשוט רגל. כמובן שמה נכלל במסגרת אותה הגנה, מיהם אותם אזרחים חלשים ואיך ממקסמים את התועלת של כלל האזרחים הם דברים שנתונים לפרשנות, שתהיה כמובן שונה בין מפלגות, אמונות ואנשים. ועדיין, לא רק שאין בעיה מוסרית (או חוקית) להגביל זכויות מסוימות של אזרחים או חברות, יש אפילו חובה כזו. אם נמשיך באותו קו מחשבה, אפילו השוק החופשי עצמו (שהוא מאוד לא חופשי, או מלא ברגולציה כפי שהוא היום) אינו קדוש, מובטח משמיים או מהווה אמת אבסולוטית. הוא פשוט הדרך הטובה ביותר שנמצאה בניסויים אמפיריים ארוכים מאוד (קומוניזם לא הולך, ניסינו) ע"מ למקסם את התועלת עבור כלל האזרחים. גם כאן יש כאלו שמרוויחים יותר וכאלו שפחות, והשלטון אמור לדאוג גם לאלו שמרוויחים פחות. לאו דוקא לדאוג בצורה של הבטחת הכנסה, באופן כללי להבטיח שהם יוכלו לחיות חיים סבירים (וכל אחד ופרשנותו לסביר). מה אני אומר (או מנסה להגיד)? לשלטון יש אינטרס כפול להגביל את השוק החופשי: א. כדי להגן על החלשים, כחלק ממהותו כשלטון (טיעון מוסרי) ב. כדי למנוע מתחים פנימיים בחברה (טיעון תועלתני) אם נעבור רגע ל-ב להלן, ניתנו פה כבר המון דוגמאות. אבל למשל, אם רוב האוכלוסיה ירגיש שהאינטרסים שלו לא נשמרים ע"י המדינה, הוא עלול, למשל לא לרצות לשרת בצבא, או לנקוט באלימות להשגת האינטרסים שלו כלפי חלקים אחרים בציבור, או אפילו לנקוט באלימות ע"מ להחליף את השלטון. ואני מניח שאף אחד מאיתנו לא רוצה להגיע לשם. ולמה יש לך זכות לדרוש דברים מהשלטון? כי אתה חלק מהעם, והשלטון (בתאוריה. נא להרגיע. לא במציאות הישראלית) נמצא כאן כדי לקדם גם את האינטרסים שלך. ולכן סביר לבקש דיור במחירים סבירים להכנסה החציונית (או אפילו הממוצעת), וסביר לבקש התאמה בין ימי החופש בחוק לימי החופש של מערכת החינוך (שנקבעים ע"י השלטון) ועוד כהנה וכהנה דרישות הזויות. גם הגנה מפני מעסיקים נצלנים, לטעמי, כמו גם פנסיה מינימלית, הן חלק מדרישות סבירות כאלו. אלו הם בדיוק תפקידי השלטון. נמשיך. לגבי ילדים. גם הם אזרחים וגם להם יש זכויות. למשל הזכות ללמוד במערכת החינוך, כדי שיוכלו כמבוגרים להתפרנס. ולכן יש חוק חינוך חובה. לאחרונה הגישו יוצאים בשאלה בג"ץ נגד המדינה (והפסידו למיטב זכרוני) שלא כפתה על הוריהם לשלוח אותם ללימודים שמכילים לימודי ליבה, ופגעה ביכולת ההשתכרות שלהם. כך שכן, ההורים לא יכולים לעשות בילדיהם כפי שירצו. הם בוודאי לא יכולים להרוג אותם, למכור אותם, או למנוע מהם חינוך (למרות שלדעתי חינוך חרדי שקול למניעת חינוך, אבל זה דיון אחר לגמרי). הם גם לא יכולים לשלוח אותם לעבודות פרך בגיל 10. נראה לי סביר לגמרי. לגבי פנסיה. לא מרגיש שענית באמת. ברור שעדיף היה שכולם יהיו אחראים ויחסכו בעצמם. זה לא קורה (וכנראה גם לא יקרה). מה רע בלחייב עובד ומעסיק בהפרשה מינמלית לפנסיה, כפי שכבר קורה? מה יהיה פיתרון ריאלי עדיף בעיניך, ולמה? באופן כללי, אני מרגיש שאתה רואה דברים מאוד שחור ולבן. או שוק חופשי ללא רגולציה או קומוניזם והלאמה מלאה. טוב מול רע. אבל המציאות היא ממש לא כזו. תחומים מסוימים חייבים רגולציה, תחומים אחרים פחות. שירותים מסוימים ניתנים ע"י המדינה (ביטחון, חינוך, בריאות, תחבורה, תשתיות מסוימות) וחלק ע"י המגזר הפרטי. ככה נראית כל מדינה דמוקרטית מודרנית (ואפילו גם כמה שלא), וזה נראה פיתרון סביר ועובד. אפילו בארה"ב יש שלטון מרכזי (וגם שלטון מקומי, שלא יהיה משעמם), רגולציה לא קטנה, מיסים ישירים, עקיפים, ואפילו מס חברות. אגב מס חברות, הטיעון שלך ממש לא מחזיק מים. הרבה חברות ציבוריות יובשו ע"י בעלי שליטה חמדנים שלא ראו ממטר מעבר לטווח הקצר. בדיוק בגלל זה גם יכולת של חברה ציבורית לחלק דיווידנדים מוגבלת בחוק. אתה גם משווה עובדי הייטק לעובדים בשכר מינימום. זו עוד השוואה לא נכונה. במגזר ההייטק, לפחות ברוב התחומים יש כרגע ביקוש גדול שנתקל בהיצע נמוך. זו אחת הסיבות למשכורות גבוהות. סיבה נוספת, שפחות מדברים עליה, היא שבהייטק עלות הייצור של המוצר הסופי (לפחות של תוכנה) שואפת לאפס, וכל מכירה מייצרת רווח עצום. אז נשאר גם לא מעט לחלק לעובדים. אצל עובדים בשכר מינימום המצב לרוב הפוך - ביקוש נמוך, היצע גבוה (לעבודה) וגם יכולת תחלופת עובדים גבוהה. הרגולציה היא הגורם היחידי שמונע מאנשים כאלו לשקוע. איכשהו אתה גם, לדעתי, נמצא במין דיכוטומיה חזקה בין אחריות אישית לאחריות של המדינה. הם לא סותרים. אחריות אישית היא חשובה, יש לעודד אותה במידת האפשר ולללמד לקראתה בביה"ס. תמיד יהיו אנשים שלא יוכלו, או לא ירצו לקחת על עצמם אחריות כזו בתחומים כאלו ואחרים, והמדינה צריכה לעשות כמיטב יכולתה לגדר את הסיכונים עבורם. לא מדובר על חלוקת דירות ברוטשילד לכל חייל משוחרר, אבל אני לא רואה שום דבר רע בשכר מינימום. אם אתה חושב ששכר המינימום היום מתאים לביוק והיצע בעבודות כאלו אתה לדעתי טועה מאוד. אם החקיקה תבוטל, השכר ירד פלאים. והתירוץ של "זה עדיף על כלום" לא באמת תקף פה. אי אפשר לחיות כאן מ-2000 ש"ח בחודש, לא משנה איך תהפוך את זה וכמה תתרץ את זה. חלק מחובות המדינה הן לספק תעסוקה סבירה לאזרחיה. נקודה אחרונה באמת. יש פה שוק חופשי מספיק כדי להצמיח עסקים כמו ישקר לדוגמא. לא שמעתי את סטף וורטהיימר מתבכיין על שכר המינימום ודורש לשלם 3000 ש"ח לעובדיו. אולי כי הוא כנראה אדם הגון ואידיאליסט במובן מסוים, וזה לא ממש סותר את הרצון להרוויח. והנה, הוא הצליח להקים עסק ששווה מיליארדים, למרות הרגולציה הנוראה כדבריך. מהצד השני, מר פישמן (הכל לכאורה כמובן, נחכה איך תיגמר הסאגה) הצליח להקים, או לקנות עסקים שכרגע מופסדים במיליארדים (לכאורה, לכאורה) תוך כדי משיכת הון (לכאורה) לו (לכאורה) ולבני משפחתו (לכאורה), למרות הרגולציה, כשהוא דואג אך ורק לאינטרסים האישיים שלו (פעם אחרונה, לכאורה) ושם ז ענק על כל השאר (כולל אותי ואותך, והפנסיות שלנו). המסקנה שלי? יכול להיות שקצת יותר רגולציה (איפה היה המפקח על הבנקים לעזאזל) היתה מונעת חלק ממהפסד הזה, בלי לפגוע במקרה ישקר להלן. מה דעתך?

תודה על הסיקור. גם לי נשמעת אמינות מצויינת. הc5 שלי שחדשה ב-5 שנים לא אמינה יותר (אפילו פחות, לצערי). האמת, שבהינתן האמינות והעלויות הלא גבוהות, אישית לא הייתי מחליף, אלא אם אתה משדרג באופן משמעותי (או שהבטיחות מטרידה אותך).

ואם זו חברה ממשלתית? או חברה ציבורית שבעל השליטה ממנה דירקטורים בני משפחה בתור סידור עבודה? כל עוד החברה פרטית לגמרי, זה כנראה בסדר. אבל הרוב הן לא פרטיות.

^^^^ צודק, אבל לך תמצא מיני וואן שלא רואה מוסך ב-22... פות"ש, בני כמה הילדים? באיזה כסאות הם מתניידים?

הי יניב! אל יאוש! העזרה בדרך! (קצת אוף-טופיק, אבל בכל זאת: כדי להפריד בין שני משפטים מקובל להשתמש בנקודה. לא בסימן קריאה. סימן קריאה משמש להדגשה. אם אתה מדגיש כל משפט, כאילו לא הדגשת כלום [emoji6] ) הייתי מוסיף לאופציות גם מאזדה 3 ופורד פוקוס דור 2, הכי חדשות שתוכל למצוא. לדעתי הדרישות שלך מעט לא ריאליות. בתקציב כזה, אין ממש רכב שלא יראה מוסך. בטח אם אתה מחפש משפחתי ובטוח. לכל רכב יש בלאי. צריך לחפש רכב שיראה פחות מוסך, או להעלות את התקציב. אם היתה כזו אופציה, למה לאנשים לקנות חדש?

עוד קצת הרהורים על שנאת עשירים: כמה רגשות שליליים מעוררים גיל שוויד, סטף ורטהיימר, בני לנדא ואלי הורביץ ז"ל? די מעט. למה? כי הם אנשים שבאמת בנו עסק יצרני מאפס, העסיקו המון עובדים בשכר סביר ותנאים סבירים, אפשרו להרבה מהם להתפתח ותרמו לא מעט ליצוא ולתדמית הישראלית. בנוסף, או שהם בנו לעצמם תדמית חיובית בתקשורת, או שהם פשוט נמנעו ממנה. ולעומתם, כמה רגשות שליליים מעוררים נוחי דנקנר, אליעזר פישמן, אילן בן-דב, מוטי זיסר ז"ל ולב לבייב? לא מעט. למה? כי הם לא בנו עסקים ייחודיים בעצמם, לא המציאו שום דבר, לא ממש תרמו לייצוא הישראלי, הקימו מבנים פיננסיים מורכבים שמטרתם העיקרית היתה לבלבל את כל מי שניסה לעקוב אחריהם, גייסו הון מהציבור ומהבנקים ושרפו אותו, לקחו לכיסם ולמשפחותיהם ללא שום קשר להצלחתם העסקית, התנהלו בצורה ראוותנית (אחוזות מפוארות, לדוגמא), ואפילו (דנקנר ובן-דב) הרוויחו מניצול ציני של הציבור (ע"ע אוליגופול הסלולר שלפני הרפורמה). אז לדעתי, זו לא ממש שנאת עשירים. שנאת פיננסיירים אולי. ודי מוצדקת.

פיג'ו 208, אחרי מתיחת הפנים, מנוע 1.2 טורבו וגיר פלנטרי של אייסין. ולהלן הנימוקים: 1. בטיחות: http://www.euroncap.com/en/results/peugeot/208/10941 2. אוטומטית. ועוד פלנטרית! 3. די נוחה. אפשר לחפש פה בפורום או מבחנים. 4. צריכת דלק ממש סבירה אם לא לוחצים אותה לפינה. לגבי מקום - טיפה גבולי לטעמי אם יש לכם עגלה גדולה + קניות מהסופר. אבל בין המרווחת בקטגוריה, אז אלא אם תחפש מקטגוריה גבוהה יותר, לא תמצא משהו עדיף בהרבה. (הונדה ג'אז, לטעמי, לא עונה על קריטריון הנוחות). הנה שתיים כאלו בקצת יותר ממה שביקשת, אבל אחד כבר במודעה מציע להתגמש. תצטרך להתפשר על ק"מ קצת גבוה, בסה"כ רכבים די חדשים. http://yad2.co.il/s/c/7jkfws http://yad2.co.il/s/c/z7awiv

והפעם: עוד טייקון ש"בונה את המדינה" ו"מייצר מקומות עבודה": http://www.themarker.com/law/1.3426748 מאיפה מגיעה כל שנאת העשירים הזו?

לא הבנתי. לשלם שכר מינימום הוא צריך? שעות נוספות? ימי חופשה? זה בסדר? אז למה לא פנסיה? אני שואל ברצינות: לדעתך לא צריכה להיות שום רגולציה על תנאי העסקה? בכלל? כל אחד יכול לעשות מה שבא לו? ובהסתכלות היסטורית, גם המהפיכה הצרפתית היתה לא בסדר? ותנאי ההעסקה במפעלים במאה ה-19? והפיאודליזם האירופאי בימה"ב? מה ימנע מאיתנו לחזור לשם? אתה מבין שחוקי העבודה התפתחו (ומתפתחים) במשך הרבה זמן, כדי לאזן בין הכח (הלא סימטרי ברוב המקרים) של המעסיק והעובד? אתה מבין שלעובד שחייב להביא כסף הביתה אין תמיד יכולת למצוא עבודה אחרת? לא רצוי לפחות לחייב את המעסיק לספק לו תנאים מינימליים? ואם ניטפל שניה לפנסיה, הניסיון מוכיח שיש הרבה עובדים שלא חוסכים לפנסיה אם לא מכריחים אותם. מה אתה מציע לעשות שיהיה מוצלח יותר מלהכריח את העובד והמעסיק לחסוך לפנסיה? להגדיל את קצבת הזקנה? לתת לעדרים של זומבים זקנים לשוטט רעבים ברחובות ולחפש אוכל בפח? לשלוח אותם על קרחונים לים? התלונה למר רוטר היא בעיקר לגבי האטימות שלו. אני מניח שהוא מעסיק עובדים לפי חוק, ואם לא יש להם את הדרך החוקית לתבוע את מה שמגיע להם. אבל כשאתה שוחה בכסף מצד אחד ומעסיק אנשים בשכר מינימום מצד שני, ואתה יודע לחשב כמוני מה הם יכולים להרשות לעצמם בשכר מינימום, ואז להתראיין ולהגיד שהבעיה העיקרית היא שנאת עשירים, נו, זו ממש ההגדרה המילונית לאטימות. ואגב קסטרו ורמי לוי, איזה ערך מוסף הם מביאים לחברה? בסה"כ סוחרים מוכשרים. מילא אם היית מביא כדוגמא את סרגיי ברין ולארי פייג' או איילון מאסק (אם כל ההסתייגויות מבעיות המימון שלו), או אפילו את סטף ורטהיימר, אבל איזה תרומה יש לשניים האלה? איזה ערך מוסף הם ייצרו, או מייצרים, לאנושות ולמדינה? ולפני שתשלחו אותי לסניף הקרוב של מק"י, אני לא טוען ש"עשירים" לא צריכים להרוויח כסף. ברור לי שמי שמסכן את כספו ומשקיע את כל מרצו ראוי לתגמול ראוי. השאלה היא רק מהו תגמול ראוי ואיפה הוא מתנגש עם זכויות העובדים שלו. וכמו שהיום המדינה ממסה חברות, ובעצם "גוזלת" חלק מהתגמול הזה, היא יכולה להחליט לשנות את המיסוי הזה. למה, למשל, מס על הכנסה ליחידים שונה ממס רווחי הון? וממס שבח על נדל"ן? וממס על השכרת נדל"ן? למה שמיסוי חברות לא יהיה גם דיפרנציאלי כמו מס הכנסה? הרי הרגולציה קיימת בכל התחומים. אף אחד לא בא לטעון שצריך להלאים את קסטרו, רק לשנות מעט את הרגולציה כך שגם עובדים רגילים יוכלו לחיות חיים סבירים. אתה צודק מאוד לגבי אחריות אישית, וזה באמת משהו שחסר פה (וכנראה לא רק פה). ועדיין, תסתכל בפוסט של פרנקוס, ותשאל את עצמך אם אלו חיים סבירים לזוג עובד בלי ילדים. אני חושב שיכול להיות פה קצת יותר טוב. לא שכולנו עובדים בסווט שופ וויטנאמי או במכרה יהלומים אפריקאי, רחוק מאוד משם. יש עוד קצת לאן להשתפר. זה הכל.

חן, החלוצים של העליה השניה הגיעו הנה באוניות, ייבשו ביצות ומתו ממלריה. אז מה? שנחזור לשם? שנאת עשירים משגשגת (לדעתי, אני לא סוציולוג או פסיכולוג) כשהשונאים לא מצליחים לקיים אורח חיים סביר להבנתם. גם המהפיכה הצרפתית התחילה בגלל שנאת עשירים. גם שם זה לא היה מוצדק? גם לאיכרים הצרפתים היית ממליץ להסתכל על מי שמתחתם? כדי למנוע חוסר הבנה: אני לא בא לטעון שהבעיה כולה היא תוצאה של ניצול המעמד הנמוך, או שיש צורך בשוויון מוחלט, או ששוק חופשי, בהגבלות מסוימות הוא רע. ואני גם מאוד נגד הגישה שהתפתחה פה לאחרונה של צריכה לא מבוקרת. אבל עדיין, המדינה צריכה לפחות לאפשר למעמד הבינוני חיים סבירים, אחרת יהיה פה רע. וחיים סבירים זה משהו שמשתנה עם הזמן. שוק חופשי הוא מושג שלא הגיע מאיזו סמכות אלוהית. הוא בסה"כ נועד לאפשר מיצוי של היכולות האנושיות. כל עוד הוא עובד, זה מצויין. אם הוא מפסיק לעבוד, כנראה שצריך קצת לשנות את הכללים. לא לבטל, רק לאזן. המקרה הפרטי של זכויות יוצרים למשל הוא דוגמא מצוינת לאיך מערכת חוקים ישנה הפסיקה לתפקד בגלל שינוי טכנולוגי, ואיך הנהנים ממנה (בעלי הזכויות) מגינים עליה כאילו היא איזה ציווי אלוהי בלתי ניתן לשינוי, לטובתם האישית בלבד.

להבנתי, הבעיה העיקרית היום היא מחירי הדיור. אני מקווה ומאמין שזו בעיה זמנית. לא נראה לי שמישהו דורש לקבל פנטהאוז ברוטשילד כי הוא שירת 3 שנים בצה"ל, מרצדס בחניה וחופש כל חודש בחו"ל. אבל אם הגענו למצב שאנשים עובדים לא יכולים לגייס הון עצמי לדירה בחדרה, להשקפתי יש פה בעיה. ואתה יודע מה - אם אדון רוטר (הקונספטואלי, כן? אין לי כלום עם האיש עצמו) חושב שמגיע לו להתנייד באסטון- מרטין (נניח, אין לי מושג מה במה הוא מתנייד באמת) כי "הזמנים השתנו" והיום אין צורך להסתפק במה שהיה פה פעם, אז גם זוג עם שני ילדים ושתי משכורות יכול לחשוב על דירת 4 חדרים בפ"ת, או בכ"ס. לא נשמע לי מופרך לגמרי. בלי לחסוך שקל לשקל עשר שנים ואז למשכן את שארית חייהם. זו בדיוק הדוגמא נגד תאוריית החלחול - המעמד הגבוה טובע בכסף, בעוד המעמד הבינוני צריך לחסוך כל חייו רק כדי לקנות דירה.

נו, אז הנה עוד אחד שלא מבין בכלל מה הבעיה, למה יש משבר נדל"ן (רמז: משהו שירד קרוב לאפס) ולמה גם אנשים שהם לא יזמים בנפשם ראויים לחיות חיים סבירים (לא, לא חייב db11 חדשה או לגור בת"א, אבל גם לאו דוקא בבית שאן, צביקי אל תעלב). ממש "מהראשונים שיועמדו עם הפנים לקיר כשתפרוץ המהפכה": http://www.themarker.com/markerweek/1.3424446 מדהים כמה אנשים יכולים להיות אטומים ומרוכזים בעצמם.

לנצ'יה דלתא, פיאט פונטו אבארט (אם תמצא, ידנית אם זה לא מפריע), רנו קליאו RS (אם תמצא אחת שנכנסת לתקציב).

סליחה, אבזור ונוחות. הספלר שוב עושה לי בלאגן.