nadavd4

שמן גיר אוטומטי. בארץ זו בעיה מכיוון שהרבה מוסכים לא מחליפים חרף הוראות היצרן, מה שגורם לכשל מוקדם של הגיר.

גם פחות ק"מ וגם צעירה ב 3 שנים - רוב הסיכויים שהספארק תראה אמינות טובה יותר. על הדרך היא זולה יותר.

עכשיו אנחנו מחפשים רכב שני בשביל הבת זוג, כשהרישיון שלה מוגבל לאוטומט בלבד. המטרה - הוצאה חודשית מינימלית, ולכן אמינות וירידת ערך משחקים כאן תפקיד (צריכת דלק לא, הרכב לא יסע יותר מ 5000 בשנה). מה הייתם מעדיפים - סוויפט 2008 או i10 משנת 2010? בהנחה שלשתיהן סביב ה 120-150 ק"מ על השעון. אני יודע שככלי רכב הסוויפט טובה יותר בכל פרמטר, אבל השיקול היחיד כאן הוא כלכלי. וגם - הייתם מוכנים לרכוש רכב עם פגיעה ב"קצה שלדה" כדי לקנות רכב זול עוד יותר, בהנחה ולא מדובר ביותר מזה וזה מפחית עוד קצת ממחיר הרכב? וגם #2 - הזוי בעיני עד כמה לרוב המוכרים שנתקלתי בהם, לא אכפת מהיסטוריית הטיפולים של הרכב. כולה לשמור קבלה בתא כפפות ולשכוח ממנה... האירוניה היא, שהמוכר שהבין הכי פחות בתחזוקת רכב הוא היחיד שנתקלתי בו ששמר את כל הקבלות.

יש רכבים סחירים יותר שנמכרים "מעל המחירון", או במילים אחרות מאבדים מערכם מעט יחסית כל שנה. זה שוק חופשי ואני מניח שיש כמה סיבות, מוצדקות יותר או פחות (דגם מוצלח? תופעת העדר?). בסופו של דבר, מחירון לוי יצחק זה סתם מספר וממה שהתרשמתי יש דגמים/יצרנים ספציפיים שבמשך שנים לוי יצחק נותן להם מחירון מנותק לחלוטין מהשוק, כלפי מעלה או מטה. ניתן לראות את זה בקלות במחירון יד 2 או בעזרת מעקב אחר מודעות עם תוסף HANDZ, ואם זה קורה לאותם דגמים במשך כמה שנים ואפילו דורות, זו לדעתי אינה טעות סטטיסטית.

בנתניה גם לא פעיל יותר למיטב ידיעתי. ובכל מקרה בפעמים הבודדות שהייתי בו המקום היה עם עם "מפעיל ערס שכועס עליך לצאת כבר"...

גם ננו זה לא must אם אתה לא הולך לדיטיילר (ואז זה הבדל של עוד כמה מאות שקלים בודדים), שימוש באוטם רגיל פעם בחודש-חודשיים או באוטם רטוב פעם בכמה שבועות אמור לעשות אותה עבודה.

בסכום הזה אפשר ללכת 8 פעמים לדיטיילר, בהנחה ואתה שומר על הצבע בצורה סבירה.

יש ז'אנר שלם ביוטיוב שמבוסס על התופעה הזאת.

רעיון טוב. ב viofo יש קבל ולא סוללה, ככה שמדובר ברכיב אמין מאוד.

דיסקליימר - אני מסכים איתך שלרוב סופרמיני/משפחתי יהיה בטיחותי יותר לעומת מיני מאותו שנתון. באותו כסף, ובמיוחד בתקציבים נמוכים המיני יהיה חדש יותר ולכן לרוב בטיחותי יותר... לעניין - מה שמגן עליך הוא לא הפח הגלוי לעין, אלא שלדות ואיזורי קריסה שתוכננו לעשות הכל (גם אם זה אומר שחלקים מסוימים יתפרקו) כדי להגן על הנוסעים. אם תציץ למשל בשברולט ספארק מתחת לדשבורד ובקורות A תמצא צינורות פלדה בקוטר שני צול ששומרים על תא הנוסעים שלם. בהצלחה למצוא את זה בוולבו. עדיין לא מאמין? יש ncap. רוצה עוד אילוסטרציה? קבל וולבו קופסה הופכת את היושבים ברכב ל"סודוך": אני מבין מאיזה מקום הדעה שלך באה, אבל חשוב שהדעה תהיה מושכלת.

אני מקווה שהבנתי אותך לא נכון, ואתה לא מעדיף לנהוג בוולבו משנות ה 80, כי יש לה "פח עבה".

בספארק שאצל אחותי היום מותקנת A119v2 כבר כ-4 שנים ועדיין עובדת מצוין, למרות שהרכב עומד שעות רבות בשמש. מבחינתי, השקעה מעולה.

ועכשיו יותר ברצינות - מפעם לפעם מתפרסם כאן נושא דומה לנושא שפות"ש פרסם, פעם רציני יותר ופעם פחות. למשל זה וזה. לי זו נראית כמו סטיגמה מצוצה מהאצבע שככל שהאדם המחזיק בה ישתחרר ממנה מהר יותר, ככה יותר טוב.

כנראה הוא מפצה עם גודל הרכב על גודל של משהו אחר...

מתלה אדפטיבי "רגיל" הוא למיטב ידיעתי שסתום מתכוונן אלקטרונית בבולם הזעזועים שמקשיח או מרכך אותו (לא את הקפיץ) לפי הצורך. לא נראה לי כזה מסובך יחסית לשיכוך רגיל. המערכת שהיתה בעבר בסיטרואן (ובולמי אוויר ברכבי יוקרה) זה כבר סיפור אחר ומורכב הרבה יותר עם פוטנציאל עצום לתקלות.

לגבי הצמיגים, אני מסכים. חתך נמוך זה קוץ בת*ת ולא רק בגלל הפגיעה בנוחות. לגבי כיול המתלים - זה לא גורף. כיול יכול להיות ספורטיבי ועדיין נוח אפילו בלי בולמים אדפטיביים (ה DS שלי היא דוגמה טובה), ובאותה מידה קיימים כיולים רכים אבל לא נוחים בשום צורה (כל מיני קוריאנית שנסעתי בה). מבין לליבך, אבל אחרי שבועיים בכבישי צרפת (מהירים וכפריים) קיבלתי קצת פרופורציה למה זה "כביש משובש", ותודה לאל שלמעט בתוך בסיסים צבאיים/מושבים, לא ראיתי בארץ כבישים משובשים, חסרי שוליים ומסוכנים ברמה שיש שם.

תיקון טעות - חקרתי קצת לעומק, דיבור אנושי נמצא בעיקר בתחום של 0.3-3.4khz , כשרוב ההרמוניות מעל 1khz. תוצאה זהה...

כנראה שתצטרך אוזניות עם בידוד פאסיבי טוב - סינון אקטיבי לא מסנן רעשי אדם (2-5khz) ובעצם גם לא מתוכנן למעל 1-1.5khz במקסימום: במקרה של הג'ברה 85t שלי, הן אפילו מגבירות דיבור של בני אדם בחלק מהמצבים...

הבטחתי עדכון, והסתיימה תקופת ההרצה לבלמים בדיוק בזמן לטיול בכבישי הארץ. מצד אחד - ההרגשה בדוושה משרה יותר בטחון וגם ה fade לא קיים, גם לא בירידה בכביש אלון ביום חם. מצד שני - אם מתעלמים מעניין ה fade לשניה, כוח הבלימה כמעט שלא השתנה. לא הגעתי לשום מצב בו הרגשתי שאין מספיק כוח בלימה, אבל לפעמים היה צורך "לשבת" על הדוושה מעבר למה שהרגיש נוח. אולי זו בכלל מערכת הבלימה עצמה, כלומר הצנרת והקליפר. קשה לדעת... שורה תחתונה - בשביל עוד 200 או 300 ש"ח לעומת רפידות סטנדרטיות מדובר בשדרוג נחמד שמשאיר טעם לעוד, בצורת רפידות מהסוג שמצריך חימום, ועולות כפול.

שידחפו. בינינו, מי שאני לא אתן לו להידחף פשוט יכנס קדימה יותר ויעכב את התור בכל מקרה...

כל אחד מגדיר את החוויה שלו אחרת. אני נהנה מהתחושה בצניחה חופשית או כוחות הג'י ברכבת הרים, אבל אם תשאל את בת זוגי היא תגיד לך שהיא לעולם לא תבין למה שבן אנוש יעשה את זה לעצמו.

תגדיר "מיותר". רובם עשו את זה נטו כהתנסות או חוויה.

יש לי לא מעט חברים שעשו רישיון על דו גלגלי/טרקטור/משאית ולא נהגו עליהם פעם אחת ביומיום, אבל עדיין הם לא מתחרטים. במה רישיון על ידני שונה מזה?

לא יכול שלא להסכים יותר, גם בתור אחד שנוהג על ידני.

לגבי זה אני כבר מסכים, במיוחד אם יש בעיות ברגליים. אז הבעיה (מבחינת כאב/מאמץ) היא לא להישאר עם הקלאץ לחוץ אלא פשוט לתפעל אותו.