קודם כל- מזל טוב מאוחר והמון בהצלחה
ממש ככה. אחרי קצת יותר משנה של הורות, הגעתי למסקנה שהמהות של האבהות היא שמחה לאידו של האחר
אם אנחנו בפורום רכב, אז זה מתבקש- ברוב דיוני "אמינות צרפתיות/ איטלקיות", הדיעה הרווחת היא שצרפתיות הן לא אמינות בעליל, ורוב התגובות תהיינה "הייתה לי רנו/ פיז'ו/ סיטרואן שהאכילה אותי מרורים, אחרי שנה וחצי בעטתי אותה וקניתי יפנומטית אמינה".
תמיד יקומו אחד או שניים ויכתבו ש"אני עם ה206 כבר 5 שנים ו80 אלף ק"מ. חוץ משוטפים ובלאי סביר, אני לא מכיר את המוסך בכלל"
אז אני בעל ה206
אני יכול לספר לך שבגיל 3 שבועות, הקטנה שלי ישנה משעה 8 בערב עד 2 בלילה, קמה להאכלה וחזרה לישון עד 5-6 בבוקר. ככל שעבר הזמן, 2 בלילה הפך ל3, ל4, ל5 ובגיל חצי שנה בערך, כשהתחילה גן, היא ישנה מ7 וחצי בערב עד 6, 6 וחצי בבוקר ברצף (חוץ מפעמיים שלוש להתעורר למוצץ ולחזור לישון).
ממרומי "הניסיון" שיש לי, אמנם רק מגידול ילדה אחת, יש לכם בתור הורים הרבה יותר "כוח" ב"עיצוב" הרגלים לילדה, ובעיקר בתחום השינה. אני מקווה שלא אתבדה בילד השני, כי ישנה דיעה ש"כל ילד נולד עם טמפרמנט משלו". כרגע אני לא חושב שזה נכון ב100% ושלהורים יש את היכולת להשפיע.
כשאתם רגועים- הילדה רגועה
כשאתם מחייכים - הילדה מחייכת
כשאתם לחוצים, אתם משרים אווירה שלילית ולחוצה, וזה משפיע על הילדה.
ילדה רגועה מגיבה בצורה רגועה לחום, לשיניים, להכל.
אני יכול לתת לך דוגמא שערב אחד השכבנו את הילדה לישון, כרגיל. היא הייתה חייכנית ומאושרת, כרגיל (היא מחייכת ברמות שאין דברים כאלה ושרק תמשיך כך). פתאום שמנו לב שהמצח שלה חם, בוער. מסתבר שהיו לה 39.2 מעלות.
מיד נתנו לה נובימול, ואודרוב למיטה. קמה בבוקר כמו ג'דיד.
לא אחפור לך ולאחרים יותר מידי. אני רק רוצה להראות לך את הצד השני של המטבע. ברור שכל האבות מתים על הילדים שלהם, גם כשהם מעירים אותם ב3 בבוקר ולא רוצים לחזור לישון עד 4 וחצי, ושכל המשפטים האלה נאמרים בבדיחות הדעת, אבל היה מאוד חשוב לי שתשמע גם סיפורים חיוביים, כי תמיד זוכרים את הדברים ה"מפחידים" וה"שליליים", והסיפורים ה"טובים" משום מה לא מסופרים, או שלא זוכרים אותם, בדיוק כמו שלא תמיד זוכרים את בעלי האלפות התקינות והאמינות, אלא רק את אלה שהאכילו את בעליהן מרורים.
לגבי הגזים- זו מכה שלא כתובה. מתחיל בערך בגיל 10 ימים- שבועיים ונמשך עוד חודש ומשהו- חודשיים אם אני זוכר נכון.
חשוב מאוד להוציא גרפסים אחרי כל בקבוק, להביא את ברכי התינוקת אל הבטן, כשהיא על הגב ע"מ לשחרר לחץ, להיות הרבה על כדור פיזיו (כן, גם אתה, אבל'ה) והשיטה שלנו עזרה מאוד- לעמוד עם התינוקת כשפניה קדימה, להצמיד את גבה אל החזה שלך, ולבצע כפיפות ברכיים (נדמה לי שקוראים לזה "סקוואטים"). זה מכאיב בברכיים אבל זה עוזר! אתה פשוט שומע אותה מוציאה אוויר מפיה, ממש שסתום פריקה
שוב- מזל טוב והרבה הרבה הצלחה
מזכיר לי שכשהילד הראשון בולע שקל, רצים לרופא, אח"כ למיון ומהר שטיפת קיבה. כשזה קורה לשני מחכים שהוא יחרבן את זה החוצה.
לשלישי מורידים את הסכום מדמי הכיס
היא בוודאי שלא יכולה לנהוג, לשבת באוטו עם חגורה זה אפשרי. ובוא נגיד בעדינות שאם הריפוד זה מה שמעניין אותך באותו הרגע, אתה צריך לעשות סוויץ' רציני בראש