לי יש שעון מיוחד עם סיפור נחמד (נדמה לי):
אני וחברתי גרנו בקנדה שנה, עבדנו שם ע"מ לחסוך לתואר הראשון.
במפלי הניאגרה היתה חנות שעונים, ושם ראיתי לראשונה את ה-Oakley Blade II. זו היתה אהבה ממבט ראשון
העיצוב היה מאוד שונה מהנורמה, חד כזה, מאוד מדבר אליי (משום מה מזכיר לי קצת את הקעקוע שיש לי על זרוע שמאל). מה שפחות דיבר אליי היה המחיר ($850, לפני TAX). כמובן שבתור חייל משוחרר שחוסך לתואר - לא רכשתי אותו...
אח"כ במשך שנים, כל פעם שהייתי בחנות שעונים, בכל נמל תעופה, בכל הזדמנות בעצם - הייתי נכנס ובודק האם יש את השעון הזה, או אפילו אחר שדומה לו בעיצוב (היחידים שהתקרבו ליופי שלו מבחינתי, היו שעונים מסויימים של סייקו, אבל גם הם לא היו ממש 'זה').
מפה לשם הצעתי לאותה חברה להתחתן כשנפשנו בתאילנד לפני שנתיים וחצי.
חודש לאחר מכן, היה לי את היום הכי גרוע EVER. אני לא זוכר מה בדיוק קרה שם, אבל היה שילוב של כמה דברים ממש מזעזעים, נדמה לי שנפלתי ונפצעתי בטיול אופניים + קיבלתי דו"ח בדרך חזרה מהטיול + עוד איזו שטות. בערב היא פתאום באה אליי ואומרת שיש לה הפתעה בשבילי - ומוציאה את השעון הזה... שתבינו, באותה נקודת זמן השעון כבר ממזמן לא בייצור סדרתי, ואין למצוא אותו (אותו = BLADE שחור עם רצועת מתכת שחורה) כמעט בשום מקום. מסתבר שהיא חיפשה אחריו במשך חודשים, הצליחה למצוא איזה מישהו שמוכר אחד שלא היה בשימוש, שלחה אותו דרך כמה STATES עד לאיזה קרוב משפחה, שחזר לביקור בארץ והביא את זה איתו. התכנון שלה היה להציע לי נישואים עם השעון הזה אבל הקדמתי אותה בקצת...
קיצר, מבחינתי, זה השעון היפה ביותר שראיתי, ובלי קשר יש לו ערך סנטימנטלי רציני.
הבאסה: בגלל שאני מתכנת, אני לא הולך איתו כמעט - כי בעבודה הרצועה נוגעת בשולחן, וזה גם קצת מציק אבל בעיקר מפחיד בגלל שריטות... השרשור הזה הזכיר לי שאני צריך ללכת איתו לעיתים קרובות יותר.