A110

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?p=3475827&postcount=364

המקור שציטטתי (ספר מצויין על הז'ובא) מגן על "הפטרון", ומנסה להוכיח באותות ובמופתים מדוע לא יתכן שרנו גנב את האופל. אבל גם הוא לא מתעלם מכך שרנו ראה את הרכב בברלין, ב- 14 פברואר 35, ושהרכב נרשם בספרי רנו אחר-כך. אני בחרתי להאמין לגרסת-ביניים...

בישראל התשובה כמעט אוטומטית: הרנו הורכבו בחיפה, ובכמות מסחרית , כמעט עשר שנים אחרי שייצורה של האופל הסתיים, כך שהשרידות של הצרפתית-ישראלית גבוהה בהרבה. אבל השאלה מעניינת. הסבר קצר - אופל הציגה את דגם הקאדט ב- 1936. האגדה מספרת שלואי רנו התרשם מהמכונית המודרנית עם המרכב האחוד. את התוצאות אפשר היה לראות שנה מאוחר יותר, ברנו ז'ובאקאטר (הרנו שבתמונה, כאן במדי משטרת צרפת, היא גרסת המסחרית שלה).

נדיר מספיק. רק עשר כאלו יוצרו עבור ישראל בין סוף 1993 ומרץ 1994, וזו אחת מהן. היו גם מכוניות נוספות שיובאו ביבוא אישי. בסה"כ יוצרו 4,728 יחידות של ה- 840Ci עם מנוע הארבעה ליטר. 1,780 מתוכן בגרסה ה"ישראלית" - אוטומטית לאירופה. וחוצמזה, זו קופה דו-מושבית (המושב האחורי סימבולי) מרשימה מאוד. כן, גם עם המנוע הזה.

תוצאות הבדיקה -

טוב, הנה המקור שלי - ד'אמיקו וטאבוקי, אלפא רומיאו, המכוניות שביצור (סדרתי), 1910-2007. גם לד'אמיקו וטאבוקי יש אי-דיוקים, בפרט לגבי מכוניות משנות ה-70 וה- 80 שלא נחקרו עד תומן (דוגמה: אלפא סוד ג'ארדינטה, ויש עוד). מצד שני, זה כנראה בסיס טוב למדי. טוב מספיק כדי שמנהל הארכיון באלפא יחזיק אותו על שולחנו. לגבי ה- GTA, בספר מופיעה רשימה של מספרי השלדה לפי שנים, כך שהרכב המסויים הזה - 105.59 - נחקר ועוד איך. אני מצרף את החלק העליון של עמוד 614 בספר. תשעים ושישה כוחות סוס לגרסה הרשמית. לגבי ההיסטוריה של המכונית הספציפית, היה לי את העונג לראות אותה מקרוב בקיץ 1984, וגם לרשום את פרטיה. אחרי שני עשורים דיברתי עם הבעלים דאז, וממנו שמעתי את הסיפור. הרישוי היה בתוקף עד סוף 1998, אגב.

בחירה יפה, ומקרית כמובן... לפחות שתיים מהנ"ל דורשות הסבר מיוחד: הג'וליה, שהיתה בעצם ג'ולייטה (הפתרונים למחלקת השמות באלפא) היא אחת משתיים בלבד מדגם זה שיובאו ארצה. אחת משתיהן (ולא ברור לי איזו) הוצגה בתערוכת יריד המזרח בת"א ביוני 1964. פרטים על התערוכה ועל תחילת השיווק של אלפא בישראל כאן: http://israelmotorindustry.org/alfa-romeo-israel-made ה- GTA, עדיין עם חיפוי חיצוני מאלומיניום, היתה צנועה יותר מזו שקדמה לה. ההספק הרשמי היה 96 כ"ס "בלבד". המשקל היה 760 ק"ג (!). היו גם גרסאות משופרות. המכונית הזו, שנצבעה כאן ירוק מטאלי, נהרסה בתאונה ב- 1999.

יצא ככה מהמפעל, השאלה היא איזה מפעל... המצולמת היא גרסת טנדר רשמית לרנו 4 המסחרית הארוכה (F6). היא הוסבה ע"י מפעל Teilhol, שייצר עבור רנו (בצרפת) מיני גרסאות מתחרות-מהארי. הטנדר יוצר ככל הנראה בשנות הדגם 83 עד 89, ושווק ברשת רנו האירופאית, לא בישראל (אפשר רק לנחש שההסבה יקרה אותו מאוד). לוגו טיילהול (כאן בהגדלה) מופיע גם בתמונה של הטנדר הכתום, מאחורי הדלת הקדמית.

כמה מילים על הטנדר, וגם על המספר. דודג' השיקה את סדרת המשאיות החדשה שלה ב- 1948. הרכב שצולם הוא דודג' פיק-אפ 1950, ובשמו הטכני: B2B. זה היה הרכב הקל בסדרה, עם מעמס מותר של חצי טונה (והנה איור מהקטלוג). הטנדר הזה, משנת הדגם הזו בדיוק, היה פופולארי למדי בישראל של אז. כמה פופולארי? מעל למאה יחידות. דודג' התחילה לייצר את דגמי 1950 בספטמבר 1949, ומה שמעניין הוא שב- 18 בדצמבר 49 עלו לכביש כ- 30 דודג' פיק-אפ כאלו (ובהם, כמובן, גם הטנדר "שלנו"). העליה הסימולטאנית הזו עשויה להצביע על רכש ע"י גורם אחד. למישהו יש השערה או רעיון? צה"ל לא רכש, אגב, את הטנדרים האלו. הקצאת מספרי הרישוי: ביולי 1957 החל השימוש בהקצאת מספרי רישוי חדשה. במקביל (או אולי מעט לפני כן), הוחלפו גם המספרים הישנים לחדשים. באיזור תל-אביב היו כ- 12,600 משאיות ומסחריות משומשות. לא ברור לי איך התבצעה ההקצאה לרכב משומש, אך נראה כאילו היתה אקראית למדי. דוגמה: הטנדר שצולם קיבל את המספר 07-625. טנדר זהה, שמספר השלדה שלו גבוה בשלוש יחידות בלבד, ושעבר רישוי במקור באותו מועד, קיבל את המספר 00-196. במילים אחרות, "ארבע" ספרות (בדיוק כפי שנרשם - המחשב "לא קולט" את האפסים הראשונים) זו אמנם אטרקציה, אבל לא הרבה יותר מכך. פרט מעניין הוא שמספר הרישוי הנמוך ביותר בהקצאה היה 00-101. נכון, אח"כ הוקצו גם מספרים נמוכים יותר, שניים בלבד: 00-026 ו- 00-050.

הנה הכחולה (כהה?). אין לי מידע לגבי 1984.

לא, לא. VI במשמעות "6" בספרות רומיות. למכונית הזו היה מנוע שישה ציל'.

הנה היא, וגם האולדסמוביל - שלוש Ninety Eight בלבד יובאו ארצה בשנת הדגם 1983, כמעט שנתה האחרונה כממותה. ה- 98 הזו צויידה במנוע וי-8 חמישה ליטרים (הספק מירבי: 140 כ"ס). היא שקלה כ- 1800 ק"ג ואורכה היה 5.61 מ'...

זו הרנו העתיקה ביותר בישראל, עם יותר משמונים שנה על השעון. רק מעטות מסוגה שרדו בעולם כולו. מאז ששופצה בדייקנות זכתה לפרסום רב במדיה הכתובה והדיגיטלית, ואפילו השתתפה בסרט. למרות השיפוץ והפרסום, הפרטים שהתפרסמו עד כה על ההיסטוריה המוקדמת של הסלבריטאית מהשרון היו מעטים וחסרים. קבלו את הסיפור על המונהסיקס - ארכיאולוגיה מוטורית בין פאריס, שטרסבורג וגת-רימון: http://israelmotorindustry.org/renault-monasix-1931-israel

62-615-82 יוצרה בשנת 1981 קלנדרית במפעלי UAP בפיטשטי, רומניה, והיתה אחת מ- 178 יחידות שנמכרו כאן כשנת הדגם 1982, בשם גאלידי 1310LS. מתוכן, 125 היו בגרסת ארבע דלתות, והיתרה - סטיישן. כפי שכבר נזכר בשרשור זה, ומבלי לגלוש להערות לגבי איכותה של המכונית, זה היה הגלגול השני שלה (מתוך ארבעה!) בארה"ק. רנו פסקה מלייצר את ה- 12 בצרפת בשנת 1980, וגם זה נרשם כאן. "גאלידי" רבות נרשמו בשם היצרן רנו, ולדעתי הסיבה לכך היא חוסר העקביות ביבוא מוצרי UAP לישראל, וכמובן שאיפתו של היבואן להצניע את מקור היצור. המכונית הנ"ל היא, אם כן, דאצ'ה ארבע דלתות ומספרה הסידורי 590005. המנוע הוא המקורי, אגב: שלא בפעם הראשונה, העברית והאנגלית קצת התבלבלו להן, אבל כוונת הרושם היתה לכתוב UAP רנו. זו פרשנות מעניינת, אבל לפחות קרובה למציאות. ועוד משהו, במידה והתוויות על קיר האש עדיין שם, נדמה לי שעל אחת מהן מופיעות המילים הבאות - fabricat dupa licenta RNUR Franta: מיוצר בזכיון RNUR (שמה הרשמי של רנו באותם ימים) צרפת.

שלום לכולם, לפני 55 שנים יובאו לישראל באופן חד-פעמי עשרים שלדות אוטובוס מתוצרת "דיימלר" הבריטית. הנה הסיפור שלהן, על רקע התחרות והצמיחה בשוק האוטובוסים בישראל באותם ימים. קריאה מהנה! http://israelmotorindustry.org/daimler-freeline-israel

אכן מיוחדת, לפחות אצלנו. המדובר בליילנד FG350, משאית קלה מפיתוחה של בריטיש מוטור קורפוריישן (הושקה 1960), שקיבלה ב-1970 סמל של ליילנד, במקום אלו של אוסטין או מוריס. ה- FG הזו הגיעה ארצה (קיבלה רישוי ישראלי, על כל פנים) ביוני 1976. לא זכורות לי אחרות מסוגה שהגיעו לכאן, אם כי מן הסתם היו כמה אוסטין ומוריס כאלו.

זה כנראה W600 דגם 1980, והפעם תוצרת ארה"ב. שמונה כאלו בדיוק נעו בישראל, אלא שכולן עלו לכביש במאי-יוני 1983. את מי שימשו עד אז? לא ידוע לי.

בתמונה אחת מהשתיים - דודג' פאואר ואגון W500. תשעים יחידות כאלו הורכבו בתעשיות רכב בין 1967 ו- 1972, ונמכרו לשוק האזרחי. דודג' פאואר ואגון W600. צה"ל רכש 372 יחידות כאלו (שיוצרו בין 72 ל- 74, אף הן בתע"ר). ההימור שלי הוא על ה- W500 האזרחי. עם מס' רישוי או מס' שלדה, ניתן לתת זיהוי מלא. עוד משהו: המינוח "פאואר ואגון" והקידומת W אפיינו באותה עת כל דודג' 4x4 (ולא רק "קומאנד קאר"). כך, הדי-200 לדורותיה, שחלקנו זוכר, היתה בעצם...W200.

Simca Aronde P60 Plein Ciel - כנראה אחת משתיים בלבד בארץ. בניגוד למשתמע משמה, זו היתה גרסת הקופה של הארונד. לפתוחה קראו Oceane. כאן דגם 1960, רישוי (אולי כרכב שגרירות) באוגוסט 1960, נמכרה ע"י היבואן המקומי וקיבלה מ"ר 209-535 בפברואר 1963. נגרעה ב- 1980. המכונית השנייה (שמצאתי, יתכן כמובן שהיו עוד) היתה אדומה, דגם 1959, רישוי ב- 1963 כ- 209-476. גריעה ב- 1981. הנה בצבע -

גם אני בספק, אבל הנה פרסומת להשקה במאי 1936. קשה להניח שהמשאיות חזרו לצ'כיה. ולא, ברישומי משרד התחבורה ב- 1957 אין אף לא משאית טאטרה אחת.

עד המלחמה נהגו בצ'כיה עם הגה ימני. מאחר והרכב הזה הוא מיבוא אישי, סביר להניח שהגיע משם. ואריאנטים: היו לא מעט ל- T57, אבל הסיבה לשוני כאן אחרת, לדעתי. בעת שצולמה התמונה הטאטרה היתה בת 24 שנים לפחות (מספר הרישוי הוחלף כבר), ללא חלקי חילוף וללא תמיכה טכנית (נשמע מוכר?). אפשר רק לנחש שהפתרון היה החלפת כל מה שמתקלקל באלתור - החישוקים והסרן בוודאות אינם של T57, וככל הנראה גם הדלת - שהיתה התאבדותית עד סיום יצורה של ה- T57, ב- 1947. והנה תמונה של גרסה נוספת של ה- T57 מהדור הראשון. כאן מסחרית ששימשה לחלוקת עתונים.

כאמור, באמת תמונה יחודית. ממצא נדיר שכדאי לפענח. זו טאטרה 57 רודסטר, בדגם שיוצר בין 1931 ו- 1935. נתוני משרד התחבורה אינם מציינים כלל מיהו היצרן, אך טורחים לציין שזו מכונית מדגם 1933. מס' הרישוי (שהונפק ב- 1957) הוא 32-992. בסה"כ יוצרו 7,020 טאטרה 57 משנתונים אלו (כמובן, לא רק רודסטר). היו גם גרסאות מאוחרות, וחלקן אפילו יובאו ארצה באופן סדיר: יבוא טאטרה לארץ-ישראל החל במאי 1936. היבואן היה "חברה א"י למכוניות טאטרה"" והקופי במודעות, המתארות את השלדה המיוחדת של משאית טאטרה, לא היה עובר היום. תמונות: א. 32-992. ב. "תמונת עתונות" מ- 1931. ה- N במספר הרישוי מתייחס לשמה הגרמני (!) של העיירה בה נמצאת טאטרה עד ימינו אנו. ג. פרסומת מ- 1936. ד. תמונת אולם התצוגה, שהעלה כאן בשעתו oferbz.

זה...זה טאטרה 57! וואו. במשרד התחבורה היא רשומה ללא זיהוי היצרן. פרטים נוספים בערב.

הנה הן -

הרכב שבני ל מראה הוא הכרמל 1963, קוד פיתוח FW3. יוצרו ממנו 115 יחידות, בין מרץ 63 לקיץ 64, וגורלם היה מר ונמהר... הכתבה אודותיו מתחממת לאיטה בתנור. לגבי ה"קסטל", אוטוקרס גלגלו את השם הזה פעמים מספר, בפעם האחרונה ב- 1973, אבל ככל שאני זוכר לרכב של 1963 (אב-טיפוס שלו הגיע מרילאיינט בסוף 61, למיטב זכרוני) לא קראו "קסטל" בשום שלב. אגב, בשעתו הלעיזו על שובינסקי כי בחר את השם "כרמל" כחנופה לשר התחבורה דאז, משה כרמל. מאחר והשם הגיע אחרי הסוסיתא, ובהתחשב במיקומו הגאוגרפי של המפעל, נראה לי שהמדובר בבחירה הטבעית. על הקסטל 1973, כאן: http://israelmotorindustry.org/romcarmel