A110

החלוץ: לארק 1963 שישה צילינדרים, קיבל את הרישוי 212-555 באוגוסט 1963. הרישוי חודש בפעם האחרונה עשר שנים אחר-כך, בקיץ 1973. ה"עממית": אב-הטיפוס (אני לא משוכנע שהיו כמה, אבל אין לי מידע כלשהו בעניין) נזנח במחסני אילין לאחר ש"שטייר" סירבה לספק מנועים ב- 1961. רישוי לרכב הזה לא מצאתי, וגם בתמונות הוא מופיע עם לוחית מבחן. נאמר לי ש"כשם שהיתה התלהבות גדולה מהמכונית לפני ההשקה, כך היא הושלכה ויום אחד פשוט נעלמה לה".

החלוץ, או כפי שהיא נקראה תחילה "לארק ספיישל", הוצגה בתערוכה בתל-אביב באפריל 1963, למעלה משנה לפני סגירת המפעל בארה"ב (המפעל בהאמילטון, קנדה, נסגר ב- 1966). סטודיבייקר היתה אמנם במצב קריטי, אך הערכות המשיכו להישלח לחיפה. זה היה נסיון של אילין להציע שדרוג (כך!) ללארק הסטנדרטית, כאשר המעטה החיצוני של המרכב מיוצר בישראל, באמצעות כיפוף ולא במבלטים. אפשר גם לראות כאן המשך ישיר לנסיון (המגוחך לא פחות) לפתח את "המכונית העממית", שנתיים בדיוק קודם לכן. החלוץ ניצב יחיד במערכה, ול"הפתעה של תערוכת אולימפיה 63" לא היה כל המשך. הנה קלוז-אפ על הגריל. הסמל מכיל, כך נראה לי, את המילים Ilin Industries.

הריטמו לא הורכבה אחרי 1987. הרכבתה של הטמפרה (בקאסינו!) החלה באוקטובר 1989, ובתום שנה זו הורכבו שם 3,207 יחידות ראשונות. הטמפרה הושקה באיטליה בפברואר 1990, ועד לחודש זה עוד ניתן היה למצוא רגאטה במחירון פיאט הרשמי. הטמפרה סטיישן הוצגה בקדם-בכורה בתערוכת טורינו, באפריל 1990 (ראו תמונה). במסגרת שלב קדם-היצור של הטמפרה סטיישן יוצרו (לפחות) 97 יחידות, עד מאי 1990. היצור הסדרתי החל מעט אחר-כך.

זה הטווח. מצאתי 14 יחידות, כולן יוצרו בנובמבר-דצמבר 1993. ועוד משהו - למרות שזה היה מותק של אוטו, הביקוש היה מאוד איטי. המנועים המתינו זמן לא מועט בקאסינו, להרכבה הסופית... הנה חלק ממה שקואטרורואטה כתב על הטיפו הזו, ביוני 1993.

תודה על הסקירה, וקצת על הטיפו בישראל. היצור הסדרתי לישראל החל באוקטובר 1988, והמכונית הושקה אצלנו בסוף חודש נובמבר, בגרסאות 1.6DGT ו- 1.4Media. בהתעלם מגרסאות מקומיות ("מונדיאל 90"), להלן ההתפתחויות העיקריות בהיצע, לפי חודש היצור הראשון לישראל: 1. מרץ 90 - יחידות כח של הטמפרה. בין השאר עלה ההספק מ- 69 ל- 76 (1.4), מ- 81 ל- 85 (1.6) 2. ספטמבר 90 - תיה"ל סלקטה כאופציה ב- 1.6. 3. דצמבר 91 - טיפו "נואובה גאמה". בעיקר שיפורים קלים באבזור. גרסאות S ו- SX, בהתאמה. 4. יולי 93 - "מתיחת פנים 93". עדכונים חזותיים בפנים ובחוץ. מנועי הזרקה (חד-נקודתית...) 5. בקיץ 1993 יובאו לישראל כמה עשרות מכוניות בגרסת שני ליטר אוטומטית (תיה"ל פולקסוואגן). מכוניות אלו יועדו לשוק היפני (נכון, יצרנים של מותגים מיובאים נוהגים למכור שם, לעיתים, גם מכוניות עם הגה "בצד ההפוך": זה נחשב יוקרתי יותר בעיני היפנים) ויוצרו במרץ-אפריל 1993, ממש בשלהי היצור של הגרסה היוצאת (ובהחלט לפני מתיחת הפנים) של הטיפו. כנראה שבהיעדר ביקוש ביפן הן לא נשלחו לשם מעולם, ולבסוף מצאו את דרכן לישראל. כאן זכו להחלפת פנסי החזית, ונמכרו - כמה מפתיע - כדגם 1994. רק אחר-כך הגיעו הטיפו מתוחות הפנים. 6. נובמבר 93 - טיפו שני ליטר ספורט (שלוש דלתות, 142 סוסים והרבה כיף). 7. ינואר 95 - סיום היצור לישראל. ב- 3 באוגוסט ירדה הטיפו האחרונה מקווי ההרכבה במפעל ריבאלטה שבטורינו. והערות לגבי היצור באיטליה: פיאט עשתה עניין גדול משיטת היצור של הטיפו. היה עליה לגשר על תפיסה שלילית של האיכות במוצריה. יש שיגידו - בצדק. חן מציין שהטיפו יוצרה במפעל החדש של פיאט בקאסינו. ואכן, פיאט עשתה כל מאמץ (ראו תמונות מצורפות מספרון שהפיצה פיאט) לשייך ולשדך את הטיפו לקאסינו "שבו מורכבת הטיפו", כמאמר הספרון, ואפילו הנפיקה לצורך כך סלוגן - "איכות 88". אבל זה פשוט לא היה כך. כשהחל יצורה של הטיפו בסוף 1987, היו לפיאט הרבה מפעלים למלא. עם לאנצ'ה ואלפא ואוטוביאנקי ועשרה (!) מפעלים באיטליה (לא כולל פרארי), החבר'ה של תכנון היצור בפיאט פיזרו את הדגמים בין המפעלים באופן דינמי מאוד. הטיפו החלה את הקריירה שלה בקאסינו (המפעל נבנה ב- 1972, וייצר באותה תקופה את הריטמו ואת הרגאטה) ובריבאלטה (בטורינו, ריטמו ואונו), וגם בקיבאסו (לאנצ'ה בטורינו). בין יוני 89 ליולי 91 הורכבו קרוב ל- 71 אלף טיפו בפומיליאנו ד'ארקו (אלפא בנאפולי), כאשר המרכבים עבורן סופקו מקאסינו. לישראל הגיעו המכוניות בתחילה בעיקר מריבאלטה, ואח"כ עבר הדגש בהדרגה לקאסינו. ברישומי מופיעה גם מכונית "ישראלית" אחת, תוצרת מרץ 1989, שהורכבה בסמוך ללאנצ'ה דלתה ופריזמה, בקיבאסו. יש להניח שהיו עוד כאלו. בסה"כ יוצרו באיטליה קצת למעלה מ- 1,892,000 פיאט טיפו, 54% מהן הורכבו בקאסינו. פיאט טיפו יוצרה גם בברזיל (1995-99) ובטורקיה (1993-99, 50 אלף יחידות).

חיפשתי (ולא מצאתי) סימוכין היסטוריים ל- 0.34. המספר הזה (לעיתים גם 0.33) אכן מצוטט כיום כמקדם הגרר של הג'וליה. אבל כן מצאתי את התמונה הזו, שצולמה ב- 1965 במפעל החדש של אלפא בארזה, ומציגה את הג'וליה סופר, שנכנסה ליצור במרץ באותה שנה. הנה הטקסט שנלווה אליה, בהשמטות הנחוצות: "אחרי כשלוש שנים של מחקר, מבחנים ובדיקות, נולדת כיום במפעל החדש שבארזה ליד מילאנו ג'וליה אחת כל תשעים שניות. בדיקות מחמירות ביותר מבוצעות בדיוק ובאופן מתמיד על ידי קבוצה של עובדים שאומנו לכך: "האנשים בירוק" של אלפא. הם ממוקמים בנקודות אסטרטגיות של קווי ההרכבה ופוסלים ללא רחמים את כל מה שאינו עומד בסטנדרטים המחמירים של העבודה. הדף שמלווה כל מכונית מלידתה ועד למסירתה חייב לכלול את הציון "טוב" בכל סעיף וסעיף."

פרטי הרכב - פורד גרנדה ארבע דלתות (כנראה 2.8 V6), תוצרת ספטמבר 1980, קלן, גרמניה הסבה ללימוזינה בחב' Coleman and Milne באנגליה (החברה קיימת גם כיום, מתמחה בלימוזינות וברכבי הלוויות) שימשה את שגרירות בריטניה בישראל נמכרה וקיבלה רישוי אזרחי ביולי 1988 תמונה מקטלוג משנת 1983 לערך -

אוטוקרס, יצרנית הסוסיתא, הכרמל והגלבוע, הקפידה לקחת חלק בתערוכות רכב באירופה משך מרבית שנות השישים. לאו דווקא משום שאירופה נתפסה כשוק יעד משמעותי. אז מה בכל זאת היתה הסיבה לכך? http://israelmotorindustry.org/showtime-for-autocars

המתחיל במצווה... לגבי הצבעונית שלעיל - היא צולמה במפעלי ברטונה בגרוליאסקו, טורינו, במהלך 1971 להערכתי. יש שם את קו גמר המרכב של המונטריאל, פיאט דינו קופה מימין, ובצד שמאל אפשר לראות קצה של 850 ספיידר. תמונה בולטת נוספת בצבע (בהודעה השניה בשרשור), שמראה שלל של ג'וניור Z לפני הרכבה סופית, צולמה בזאגאטו, מילאנו. הנה עוד כמה תמונות: אלפא רומאו ארנ"א בשלב יצור המרכב, במפעל המנועים דהיום בפראטולה סרה, 1983 אלפא 75 באראזה, 1986-87 מסחריות רומיאו ורנו 4 באמצע שנות השישים, פומיליאנו לפני ההרחבה

לפי קלאוסאאר (Original MGB, The Restorer's Guide), האפשרויות הן כאלו: א. רכב שיוצא לארה"ב. במקרה כזה ההטבעה קיימת כמעט מתחילת הייצור (בוודאי ב-1972) והיא מופיעה בתוך הקורה הימנית-קדמית בתא המנוע, ממש מאחורי תושבת המנוע הקדמית. התמונה הבאה (שנלקחה מתוך הלינק שהובא שלעיל) יכולה לעזור. ב. "לפחות בכמה מכוניות", המספר מוטבע ברצפה, לפני המושב הימני. שיהיה בהצלחה!

הנה הן, במלוא הדרן, קאדט-די 1000 סמ"ק. מסתבר שהיו גרסאות ב- 50 וב- 40 כ"ס. אגב, לא הצלחתי למצוא היכן נמכרה, אבל יש מספיק שווקים משניים באירופה. המקור - Automobil Revue 1982, pp. 423

תודה על הסקירה. כמה עדכונים: קורסה A (ולמעשה כל הקורסות שבאו בעקבותיה) לא יוצרה מעולם באנגליה. היא יובאה לאנגליה (ולכל שוק אירופאי אחר) ממפעל ג'י.אם. אספניה שבפיגרולאס (Figueruelas) שליד סאראגוסה. מאחר והמכונית יועדה לכלל אירופה, גרסת שתי הדלתות (שכונתה קורסה TR) היתה מהותית והוצעה - בשווקים הרלוונטיים - מהיום הראשון. אחד מהשווקים האלה היה ישראל, ועל כך עוד מעט. מערך המנועים נשען על זה של הקאדט D. כפי שצויין, הוא כלל עירוב של מנועי Family II המתקדמים, שתוכננו עבור מכוניות הנעה קדמית והושקו עם הקאדט D, ושל מנועי שסתומים עיליים. בהשקתה של הקורסה בסוף 1982, היה ה- 1.0S נציגה של משפחת מנועי השסתומים העיליים. בדיוק כפי שנזכר, שורשיו טמונים אי-שם בקאדט-A שביצורה הוחל באוקטובר 1962, אם כי "לזכותו" יש לכתוב שעבר התאמה לתצורת הנעה קדמית עבור הקאדט D, ונכלל בהיצע שלה (שוב, בשווקים הרלוונטיים, לא בישראל - למשל) מ- 1979. ה- SR, עם הצהרות על שיפורים אווירודינמיים ומתלים קשיחים יותר, הוצעה למכירה באנגליה החל מיולי 1983 (עדיין כדגם 1983). ולבסוף, ישראל. שתי קורסות ראשונות הגיעו לכאן בתחילת 1983 ושימשו לתקינה ולתצוגה. אלו היו קורסה TR שתי דלתות לבנה, וקורסה שלוש דלתות ("לוקסוס") אדומה. שתיהן עדיין נסעו ב- 2005. המנוע, כמה מפתיע, היה 1.0S בשני המקרים. המכירות הסדירות החלו בקיץ 1983, כדגם 1984. ראשונות הקורסה B לישראל יוצרו בראשית מרץ 1993, ונמסרו החל במאי אותה שנה. הנה קטע מ"אוטוקאר" מה- 7 במאי 1983, הסוקר את כניסתה של הקורסה (אופס, נובה!) לממלכה.

אני לא יודע, ויכול רק לנחש: את הסוסיתא התחייבו לקנות ב- 1976, אולי גם מתוך אינרציה. הצבא השתמש אז בשני טנדרים גדולים הרבה יותר: פז'ו 404 ודודג' W-200. אולי הרום היתה קטנה מדי לצרכי הצבא.

אולי זו שאלה של הגדרה את הטנדרים שבתמונה, סוסיתא 77-78 עם מנוע פורד, הצבא קנה מרום כרמל.

תיקון קל: לאסקורט מסאו פאולו היה מנוע 1.3 CHT: עתיק, אבל של פורד. היא הושקה בברזיל בסוף 1983 כדגם 1984, ויוצאה אלינו החל מנובמבר 1984. במקביל יובאו גם גרסאות ארבע הדלתות, שכונו אז אוריון (ויוצרו בגרמניה). יבוא האסקורט מגרמניה חודש עם הופעת הגרסה מתוחת הפנים. זה קרה מיצור חודש פברואר 1986 ואילך.

באמת מסקרן, אבל אני לא מכיר דרך פשוטה לסנן אותן. הנה ה- XL כפי שצולמה בנמל אשדוד בסוף 1969 או ב- 1970.

שנת 1973 היתה טובה מאוד עבור הפורד אסקורט הישראלית, והביקוש עלה על יכולת היצור בנצרת עלית. אבל אז הגיעה המלחמה והנ"נ והמשאיות הצבאיות זכו לעדיפות ראשונה. איך התמודד עם המצב החדש יבואן פורד? בדרך מקורית... קראו עוד כאן - http://israelmotorindustry.org/escort-imports-1974

הילמן מינקס דגם 1960, סדרה 3A, יוצר בספטמבר 1959 וקיבל רישוי בירושלים בנובמבר 1960.

הנתון המספרי (18 לכל היותר) מתייחס לדגם הזה משנת הדגם הזו, כפי שהיו כאן ב- 1959. אפשר להניח שהגרט בין 54 ל- 59 היה זעום, כך שזה הנתון הסופי. היו כמה עשרות נוספות של שברולט מסחרית ו/או סבארבן מדגמי 1947-1955, רובן מדגם 3105 (panel van) ורק מיעוטן סבארבן.

כפי שכבר נכתב כאן, המדובר בשברולט סבארבן. שם הדגם המדוייק - Chevrolet Suburban Carryall, model 3106 מאוד נדיר ברשומות - לא יותר מ- 18 כאלו נעו כאן (ולהערכתי - פחות). בהתייחס להערה קודמת: שברולט 1954 בודד סיים את הקרירה שלו כאמבולנס, השאר (במידה היו כאלו) הוסבו. הנה איור צבעוני מהקטלוג (3106 מופיע בתמונה הקטנה יותר) וכן תמונת שחור-לבן של דגם 3116 (עם זוג דלתות אחוריות: כלפי מעלה וכלפי מטה).

תמיד מאותה השנה... האם מספר המנוע מתחיל ב- 3 או ב- 2? לפי הסיומת (0375) והשכיחות, אני מהמר על 1952 דווקא.

עד כמה שניתן לראות מהתמונה, המנוע הזה שייך לסדרה I דגם 1952 דווקא, ככל הנראה תוצרת ספטמבר-אוקטובר 1951. היו כאלה לא מעט בישראל (הכל יחסי...כארבעים-חמישים יחידות), ולהערכתי חלק ניכר מהם היו בשירות המשטרה.

הקאפרי הזו יוצרה במאי 1969 בהיילוווד, אנגליה ועברה רישוי ב- 7 יולי 1969. החל מינואר 1989 אין לה רישוי... המכונית עצמה מעניינת - היבואן הביא לכאן חמש מכוניות קאפרי מוקדמות, שיוצרו בדצמבר 1968 וששימשו בהשקה הבינ"ל של הרכב בקפריסין (נכון, ולמרות זאת היה להן הגה שמאלי). היצור הסדרתי עבור ישראל החל במאי 1969. אז הוזמנו 31 יחידות (מתוכן שרדה כנראה אחת). 265-876 היא מס' 3 שבהן.

סדרת הסופר ג'יפ של קייזר, הווגוניר והגלדיאטור, הושקה בישראל בתזמון מתסכל, רגע אחרי שהשוק נפתח לייבוא מתחרה. הכתבה המלאה כאן http://israelmotorindustry.org/fsj-israel קריאה מהנה!

רובן הגיעו למזבלה הגדולה שבשמיים...מסחריות הרומיאו עבדו ועבדו...ונגרטו. דופין אלפא אחת או שתיים שרדו דווקא.