EliC25

על איזו שנה של 508 מדובר ובהתאם איזו מידת צמיגים?

יש בגיפולוג שרשור של אדם שמחזיק אותו כבר מעל ל200 אלף קמ. לזכרוני לא היה שום דבר, או לפחות שום דבר משמעותי ברכב מבחינת תקלות, חוץ ממתיחת 1 באפריל https://www.jeepolog.com/forums/content.php/4021-סיכום-שנה-ו80000ק-מ-עם-יונדאי-איוניק-5

צריך שיתוף פעולה לפעמים החבר'ה האלו מוכרים לנו, אבל הם לא מעוניינים בטיפול או שהם 'מפוצצים' כל עזרה שנותנים להם. לצערי אי אפשר לעזור לכולם. לא דובר בתת הנושא הזה על ניידות אלא על פטור מתור תשמע אם כולם אומרים לך שאתה רואה את המציאות בצורה לא קונבנציונלית.. אולי יש בזה משהו. חצי מדינה עם פוסט טראומה? לא. אולי חצי מדינה חוו התקף חרדה סביב המצב הבטחוני, מודאגים, חוו דיכאון כלשהו.. בשביל פוסט טראומה צריך הרבה יותר מזה. גם אצל רוב מי שהופיעו אצלו סימפטומים, בדרך כלל אחרי חצי שנה-שנה הסימפטומים דועכים וחוזרים לשגרה. רק אחוז קטן מהאוכלוסיה נותר פוסט טראומתי ברמה קלינית שדורשת טיפול. תרופות זה פתרון חלקי מאוד בבריאות הנפש, מלבד במצבים פסיכוטיים ששם זה עיקר הטיפול.

ניכר שלא פגשת אנשים שסובלים מפוסט טראומה. יש דרך לטפל בזה, בעיקר על ידי חשיפה ודה סנסיטיזציה, אבל לא תמיד אנשים פונים לטיפול (לשמחתי בשנים האחרונות המודעות עלתה משמעותית) וגם כשפונים זה לוקח זמן. מה המשמעות של זה? שבן אדם נמצא עכשיו בשופרסל בפתח תקווה, ומחכה בתור לקופה, מישהו לא שם לב ומתנגש בעגלה שלו בקטנה, והמח שלו מיד מפעיל הקשרים לכךש הוא בכלל בג'באליה והוא צריך להיות דרוך והישרדותי. התגובה לכך יכולה להיות זעם, אלימות מילולית ואפילו פיזית, לא כי הוא רוצה, אלא כי הוא באמת פגוע ופצוע באופן שלא נראה לעין כלפי חוץ. החוסר הכרה שלך בכך שהוא סובל רק גורם לאותו אדם להרגיש רע יותר ואף לא לפנות לטיפול אלא להצטמצם ולנתק את עצמו מהחברה. @ברווז אני מניח שאתה ספציפית לא דיברת על אנשים כאלו בהודעה מעל

נוראי הכל שם ספונסרד ולפעמים לא קשור החיפוש של יוטיוב גרוע אף יותר, אץה מחפש שם מדויק של סרטון ומקבל 5 סרטונים קשורים באותו נושא, וכל היתר זה כבר for you

אני עם פאלקן, בגשמים האחרונים לא היה שום איבוד אחיזה, הרכב מאוד יציב, יוצא מהמקום טוב גם. אצלי זה המשלוח הראשון שהגיע מתאילנד, לא תוצרת טורקיה.

אני כבר מעל שנתיים משלם על יוטיוב פרימיום, אולי כי אני צורך יוטיוב באופן די קבוע, במצבים שבהם אני לא יכול ללחוץ 'דלג' (שומע סרטונים במהלך נהיגה עם מסך כבוי או שם את זה ברקע כשאני עושה מטלות בבית) ההוצאה כל כך זניחה ולא מורגשת, הזמן שלי יקר יותר מאשר ללחוץ על 'דלג' ולהתעצבן. מי שמשתמש יותר מכמה שעות בשבוע - לא ברור לי למה לחפש פתרונות אחרים מאשר לשלם כמה שקלים בחודש ולשכוח, העיקר לא לצאת 'פראייר' גם אני מקבל פרסומות של מיסיון בכל מיני מקומות. אני מתגעגע לנשואות המבוגרות שקרובות לביתי עריכה: רק דיברנו ר

אחיזה גרועה, רועשים מאוד, אפילו בסיבובים שגרתיים, יקרים יותר מהפאלקן ומחזיקים פלוס מינוס אותו זמן.

אחרי ניסיון עם הקלבר, בחרתי שוב בפאלקן. באותה מידה.

זה לא רק הרפורמה וזה לא רק הקריאה לסרבנות, זה הפילוג בחברה שגם היום קיים והאויבים שלנו חוגגים את זה למרות שיש להם מאה אלף הרוגים ופצועים. מבחינתם זה הניצחון הגדול ובעיניהם זה רק ההתחלה של הסוף שלנו.

אצלנן בעבודה ביחידות החדשות שמו מחשבי מיני של dell, ולפחות בחדר שבו אני עובד, יש הרבה פעמים תקלה שהמחשב מרסט את עצמו בלופים ולא עולה. אבל לרוב נראה שבסדר. מבחינת לפטופ - אני מעל 4 שנים עם latitude של דל, מעבד i7 ועורך בו סרטונים אפילו ב4k, זה מאוד מעמיס עליו והגעתי לשלב שצריך להחליף, אבל הוא לא הראה שום סימני שחיקה גם אחרי כל הזמן הזה, זאת בניגוד ל2 לנובו שהחזקתי קודם לכן וכבר אחרי שנה שנה וחצי היו מתפגרים. לאשתי קניתי HP בתחילת התואר שלה, גם עברו מעל 4 שנים, חוץ מעכבר שהפסיק לעבוד הכל שם עובד כשורה. אז המסקנה שלי היא ללכת על היצרנים ה"נחשבים" יותר אבל לא רק, אלא על המוצרים שלהם שמדורגים מעל לבסיסי.

אם אמינות ושירות של יבואן מדאיגים אותך, לא הייתי מהמר על תוצרת psa גם לא בדגם שנחשב באופן יחסי אמין. ירידה מסונטה לסוזוקי ואפילו לקורולה קרוס, זו ירידה. מהתרשמותי איכות החומרים לא דומה וגם לא הנדסת האנוש. בכל הקשור לחלקים האלו הסיטרואן מצטיינת הרבה יותר. חבל שההיפנים והצרפתים לא עושים קורסים אחד אצל השני בנקודות החולשה של כל אחד.

רכב צרפתי כמו רכב צרפתי... ברגע שפורסם למכירה והגיע קונה - התחיל לעשות בעיות אז ניגשתי לשפץ את המערכת ההידראולית (בלמים וקלאץ') מכורח המציאות. הסיפור המלא - בפרק 9 שעלה עכשיו.

אין הבדל

מבאס שמנוע 1.2 ליטר נמצא בלבו הפועם של אריה במשקל טון וחצי. צריך שם מנוע 1.6 לפחות, עם מעבר ל160 כוחות סוס. מנוע דיזל יהיה מבורך אף יותר. בהקשר למתחרות, אני חושב שבמקומות בהן פיג'ו מצטיינת - עיצוב, נוחות, התנהגות כביש, אין לה באמת תחרות מהקוריאניות או היפנית המקבילות. אבל רוב הישראלים לא מחפשים את אלו, אלא מחפשים איך להוציא כמה שפחות כסף על רכב.

מתנצל אם דבריי לא הובנו נכון. אני מדבר על אקדמיה ולאחר מכן על העבודה עצמה (כתבתי את זה באופן עקבי כמעט בכל תגובה שלי ביומיים האחרונים בנושא).

למה? כי אתה עובר 5 שנים קשות כדי להתקבל לתואר שני, ולאחריהן ממשיך להתמחות, וגם שם יש מי שחושש להביע עמדות אפילו ברשת מחשש שיקראו מה עמדתו הפוליטית.

במקצוע שלי אף אחד לא יהמר על מקומו בלימודים, אחרי שעוברים שנים של השקעה כדי להתקבל בכלל.

לפני כמה ימים הלכתי ברחובות פראג, מולי עברה אישה שהלכה על 2 רגליים אבל ממש צלעה וניכר היה שיש לה בעיה לישר ולכופף את מפרק הברך שהיה נראה הפוך או משהו כזה. לפי השיטה שלך, מאחר והיא מצליחה ללכת, היא אינה נכה. יש ספקטרום רחב של נכות, וזה לא 1 או 0.

מפחדים. למדתי תואר שני ברופין, כמות התכנים שנחשפנו אליהם שמאוד היו שנויים במחלוקת פוליטית, הייתה אבסורדית ונקבעה על פי המרצים הבכירים בחוג. למשל - פסיכולוג ערבי ישראלי שהרצה לנו על "פערים תרבותיים" באמצעות דוגמא בראשית ההרצאה, שחללי צהל בעינינו הם גיבורים, אך בעיניו הם כמו הנאצים. שהוא מגדיר עצמו כפלסטיני ולא ישראלי (אך אין לו בעיה לקבל זכויות של אזרח אולהרצות ולקבל כסף ממוסד ישראלי), ושאינו עומד בצפירה גם כשיושב מול מטופלים שזה פוגע ברגשותיהם. בשיעור עצמו אף אחד לא פצה פה מהחשש לפתוח חזית מול המרצה, אך לאחר השיעור היה ברור שרוב מוחלט של הסטודנטים לא הצליח להחליק את הבחירה בהרצאה הזו בגרון. עכשיו תאר לעצמך הרצאה כזו שקשורה לבניית התנחלויות/ארץ ישראל השלמה/טרנספר לערבים (אני יכול בקלות לחבר את הנושאים האלו לפסיכולוגיה ולא להשאירם במסגרת מדינית ביטחונית חברתית). @יבגניפזה גם מתייחס לתגובתך. אין פה עניין של כמות סטודנטים בעלת דעות כאלו ואחרות, כי אני לא חודב שמפלים בקבלת מועמד לפי דעותיו הפוליטיות או השתיכותו העדתית. אבל יש קונצנזוס די ברור באקדמיה לגבי זה שניתן וראוי להכיל דעה של "אנחנו עם כובש והערבושים המסכנונים האלו " מצד סטודנטים או סגל, אך פחות ראוי להשמיע עמדה ריאלית שבה מחזיקים רוב העם, שאין פרטנר למשא ומתן, שלום, ושזה או אנחנו או הם (ואני עדין בהתנסחויות שלי). תוכל להגיד שזה רק לתחושתי, אבל את התחושה אני לא חולק לבד כפי שאמרתי, זה לא משהו שפגשתי רק באקדמיה אלא בעיקר בעבודה וששמעתי חברים רבים שמרגישים כך גם בעבודתם.

אימפרזה זה רק בכחול.

לא פרופרציונלי. ג'יזס. איך אתם אוהבים לעוות משפטים שאנשים כותבים. תסביר את המשפט, כי לא הצלחתי להבין את כוונתך. זו לא הייתה הכוונה שלי. הכוונה היא כפי שהוא אמר, שאתה שומע באקדמיה ובתקשורת על מדינה פלסטינית, פתרון שתי מדינות וכו', ואם היית נחשף רק לשני הערוצים האלו, היית בטוח שאתה בדעת מיעוט אם אתה נגד. ואז אתה יוצא ל"רחוב" ורואה שהמציאות קצת שונה, ושקשה יותר למצוא מישהו בעד הקמת מדינה פחסטינית מאשר מישהו שנגד. לגבי פרופסיות, אומר את זה גם על עצמי אבל גם כי זה שיח שיש לי עם חברים רבים שמרגישים "מושתקים" בשל דעתם הפוליטית שלא נחשבת לגיטימית בחוגים המקצועיים בהם הם נמצאים. אם זה אחיות, רופאים, פסיכולוגים, רואי חשבון, עורכי דין ועוד. הקול החזק שנשמע זה קול פוליטי שמאלני, מה שגורם לכולם לחשוב שיש איזו הומוגניות בהקשר הזה, עד שמדברים אחד על אחד ומבינים שיש יותר אנשים בדעה ה"שקטה" שלא נשמעת מאשר אנשים בעלי הדעה שמושמעת בקול. אני לא מדבר בכלל על תמיכה בממשלה. אני מדבר על עמדות פוליטיות, התייחסות להתנחלויות, צבא, הפרדת דת ממדינה ועוד. די עם חיפוש החוקיות או התבניות. יש אנשים ככה או ככה בכל אחד מקצוות המפה הפוליטית.

זו אמירה שחוזרת על עצמה די הרבה ומצחיקה אותי... אני נוסע הרבה ברכבים משנות ה80 ומטה, ומעולם לא קרה שרק מפתח שוודי, פטיש ומברג עזרו לי... סט בוקסות/רינג פשוט זה כבר יותר הגיוני.. לגבי הפטיש - גם זה עוד לא קרה, חוץ מטיול אחד קצר בשטח שיצא פין קאליפר לפאגרו והתעקם בגלגל, אז יישרנו אותו עם פטיש כדי להחזיר.

באקדמיה ובתקשורת, וגם בפרופסיות מסוימות, הקול השולט הוא קול שמאל, למרות שרוב העם מחזיק בדעות אחרות. אין ייצוג יחסי הולם במקומות האלו