יבגניפ

אין חגורות בחלק מהמסלולים, וברגע שהקארט עצמו קופץ מסיבה כלשהי, זה כואב בכל מקרה, שוב, אם אתה מהמרכז, ממליץ לך לקפוץ לק. אונו. לדעתי זה המסלול הכי מתגמל שיש, גם כשהקארטים סגורים, ובדרך כלל אין להם בעיה לפתוח לך את הקארט, ברגע שהם רואים שאתה לא עושה שטויות ונוהג בצורה סבירה.

לא, ב4 פעימות. הקארט שנהגתי בו קפץ באוויר, וחטפתי את ההגה היישר לתוך הצלע. זו הסיבה, אגב, לכך שנהגים יותר משקיענים קונים לעצמם גם מגני צלעות - משהו שאין למבקר הממוצע במסלול. ובדיוק בגלל זה בליגת ה-4 פעימות שיש לנו כאן אתה חייב ללבוש סרבל מלא וסגור בכל מרוץ ומרוץ - משהו שגם לא נדרש ממי שסתם מגיע לנהוג במסלול כזה או אחר. שוב, אני מבין את הכעס שלך, כי אתה אולי נהג טוב יותר והשתעממת והרגשת שזרקת את הכסף שלך. שוב, גם לי זה קרה בחלק מהמסלולים. אבל זה לא רק האפשרות שמישהו יפצע. זה גם לספוג עלות של תיקון קארט, או תיקון המסלול. זה גם לספוג תביעה משפטית של איזה הורה שהילד שלו נפגע בתאונה כזו וכל דבר דומה. בלי קשר, או עם קצת קשר, אני כן חושב שמומלץ לכל חובב הגה לעשות גם לפחות איזה קורס אחד בקארטינג. זה נותן פרספקטיבה מעולה על נהיגה ומאפשר לתרגל עקרונות של נהיגת מסלול עם פחות סכנות ובעלות נמוכה הרבה יותר. מה גם שכרגע ליגת 4 פעימות של ספארקו זו הליגה התחרותית היחידה בערך שיש לנו כאן, שגם באמת נגישה לכל נהג.

שוב, הם לא רוצים לקחת סיכונים ואפשר להבין אותם, מה גם שזה מאפיין גם את שאר מסלולי הקארטינג בארץ. אני הייתי עד למספר אירועים די כואבים עם קארטים פתוחים, ואני עצמי חטפתי מכה די רצינית פעם, ואולי גם שברתי צלע (לא עשיתי רנטגן. ברגע שיש תאונה זה כבר מאוחר מדי להגביל, ולכן הם פועלים בשיטה ההפוכה, ויש בזה הגיון.

כן, זה מאוד מתסכל כשזה קורה. וגם לי זה כבר גרם לפסול מסלול אחד לפחות, למרות שאני מבין גם את השיקולים של בעל המקום. בגלל זה בדרך כלל אני מעדיף ללכת לק. אונו, שם גם כשהקארט סגור, או כמעט סגור, האספלט החלק לא מאפשר לך לנהוג עם הרגל רק על הגז..

צר לי שהתאכזבת. אני לא מכיר מסלול בארץ בו יפתחו לך את הקארט לגמרי אם לא מכירים אותך או אם לא עשית קורס במקום. זה הסטנדרט במסלולים, והסיבה די מובנת - חלק גדול מקהל הנהגים המזדמנים במסלולים לא יודע לשלוט בקארטים בכלל, וחלק מתייחסים לזה כסוג של מכוניות מתנגשות. בחלק מהמסלולים אחרי שתראה רמת נהיגה סבירה, בדרך כלל אחד מהמרשלים במסלול יפתח לך את הקארט קצת יותר, אבל גם זה לא קורה אוטומטית בכל מסלול. ברור שעבור מי שיודע לנהוג לפחות קצת, בחלק מהמסלולים אין שום אתגר בנהיגה בקארט סגור, אבל המפעילים במקום הרי לא יכולים לדעת מראש מי יודע מה. העלויות הן לא חריגות, זה המחיר (אולי הבדל של כמה שקלים) בק. אונו, פתח תקווה, ראשון לציון וכנראה גם מקומות אחרים. ממה שזכור לי מהביקור שלי שם, יש קצת בעיות במסלול, בעיקר בגלל שהאספלט לא אחיד בגובה שלו, ובמהירויות טיפה יותר גבוהות הקארט יכול לבצע קפיצה קטנה (וכואבת) באוויר. ברור שכנראה שציפית למשהו אחר, אבל זו, כאמור, החוויה הכללית במסלולי הקרטינג בארץ, כשלא מכירים אותך. אולי בכוכב יאיר זה שונה, כי זה מסלול ייעודי יותר ופחות מגיעים לשם אנשים אקראיים.

דווקא מאוד נהנתי לאכול ב"שגב" כשיצא לי לבקש שם לפני כמה שנים, ושמעתי ביקורות טובות גם מאנשים אחרים בשנים האחרונות. חבל שהחוויה שלכם הייתה פחות טובה. עשיתם לי חשק לסביח, מעניין מתי הם נפתחים במוצ"ש..

stio, המחירים של הקורסים גבוהים לא רק בארץ. בדקתי כבר כמה פעמים על קורסים במקומות מוכרים בחול, והמחירים יכולים להגיע ל15-20 אלף שקל לשלושה ימי נהיגה. בכלל, נהיגה ספורטיבית זה דבר יקר. רכב, ביטוח, דלק בכל טיול ועוד. קצת חבל שאתה בוחר להפנות אצבע מאשימה לכיוונם של מדריכי הנהיגה המתקדמת כאן. הם לא אשמים בזה שחלק מחבריך במועדון לא שומרים על הנתיב. הם לא מכריחים את חבריך לצאת לטיולי נהיגה ולנסות ולעמוד בקצב שהם לא מסוגלים לעמוד בו. זה, הרי, בעיקר פונקציה של אגו ולא של שום דבר אחר.

בהחלט, המטרה צריכה להיות שיפור התנאים בארץ. זו אחת הבעיות עם שיטת ההגשה של המחאות החברתיות בארץ. כשעולה נושא כמו מחיר המילקי, אז קל יחסית לרדת על מי שמעלה את זה בכלל ואז לא לנסות לשפר דבר.

זה מצליח בשלב הרבה יותר מוקדם בחיים, לדעתי. קשה לי להאמין שדעתו של מישהו תשתנה לכאן או לכאן אחרי קריאת אחד המאמרים. אגב, הפייסבוק שלי מוצף בתגובות שלכאלו ש"לא איכפת להם", אבל בכל זאת מוצאים לנכון לככתוב למה בכל זאת כל מי שיורד מכאן הוא אפס לדעתם. לך תבין..

המאמרים האלו נגד היורדים כ"כ מעצבנים, בחיי. תמיד זה סובב סביב שתי נקודות בדיוק: 1) מי שמעז לרדת מהארץ בוגד בערכים שאמורים להיות לכולנו; 2) כמובן שהוא עוד ישלם על כך כי הוא יהיה זר תמיד ו"שואה". אני בספק רב אם מישהו שבוחר בגיל 15+ לעבור לארץ אחרת אי פעם ירגיש בה 100% שייך, אלא אולי אם הוא עובר עם משפחה די מורחבת שנותנת לו בסיס חברתי איתן במקום החדש. מצד שני, אפשר לשפר את התנאים הכלכליים גם אם אתה מרגיש זר ורוב החברים שלך נשארו במקום אחר. ולפעמים לצאת מחרדה כלכלית קיומית זה גם משהו שהוא לא פחות חשוב מהאם השכן שלך ראה חגיגה בסנוקר או לא. וחוץ מזה, אין שום דבר "ערכי" בחיים דווקא בישראל, בטח לא כשהדרך היחידה שיש בערך להביא את הערכיות שלך לידי ביטוי היא שרות "משמעותי" בצבא. הניסיון הזה למכור לאנשים שפה הם חלק ממשהו גדול וחשוב הוא מגוחך, אבל כל הטורים האלו משכנעים את המשוכנעים - גם מי שתומך בירידה וגם מי שמתנגד לה.

נראה טוב ומשמח שגם יש הענות. שיהיה לכם בהצלחה!

מסכים בהחלט. הבעיה היא שמאוד קשה לעורר שיח בונה או שינוי בישראל. המחאה החברתית של לפני כמה שנים נשכחה די מהר, בין היתר גם בגלל מי שעמד בראשה (וחבל שכך). גם היום, מי שמדבר על ירידה או מוחה על המצב כאן נתפס לעיתים כ"סמולני הזוי" (ראה אפילו תגובות כאן) וככה קל להשתיק את הקולות ולהתעלם מזה שבכלל יש בעיה. הנה, לדוגמא, מאמר בנושא של אחד מעיתונאי החצר, שממש התחלתי לסלוד ממנו לאחרונה - בן כספית, שזה בדיוק מה שהוא עושה. ולאור הקריאה שלו לוותר לחלוטין על ביקורת כלשהי על תקציב משרד הבטחון, סתם כדוגמא טיפוסית, סוף המאמר הזה שקישרתי אליו והקריאה לצאת לרחובות היא פשוט ציניות במיטבה.

כן, אתה צודק תופעת הירידה הייתה קיימת גם לפני קום המדינה. אני גם לא יודע אם בכלל יש כ"כ הרבה יורדים שצריך לעסוק בזה באופן ככ אובססיבי, כפי שקורה בתקשורת בארץ לאחרונה. אישית אותי בעיקר מעציבה הדמוניזציה שעושים חלק מהעיתונאים בארץ למי שיורד מכאן, בין אם זה בשיטת הpassive agressive של אנשי שמאל, לבין אם אלו הן ירידות על "אובדן הדרך הערכית", של עיתונאים מהימין, שחושבים ש"ערכים" זה בעיקר לרצות למות בכל רגע נתון עבר המולדת. אני לא חושב שאפשר כל הזמן להתעלם מבעיות חברתיות או כלכליות כאן, בטענות הזויות על כך שלאנשי העליות הראשונות היה יותר קשה", או "שואה" או "מצב בטחוני". כל זה נכון ומובן, אבל זה גם מזמן כבר משמש כתירוץ למי שדווקא לא כ"כ סובל מהמצב בעצמו. זה גם לא מנע מאנשי ציבור ומנהיגים כאן לחיות בעצמם במשך שנים ארוכות בארה"ב או מקמות אחרים, בזכות הזדמנויות קריירה או לימודים טובות יותר.

אף אחד לא בוכה על מילקי. מילקי זו רק דוגמא מפגרת לבעיה או מספר בעיות כלליות יותר, לא העיקרון עצמו. זה שעלו מיליון מכוניות חדשות על הכביש לא מוכיח הרבה. יש הרבה רכבי ליסינג בכבישים, יש המון אנשים שקונים רכב בשיטות מימון כזו שדוחת אותך להחליף רכב פעם בשנתיים - שלוש ועוד. בכל מקרה, רמת החיים בישראל היא גבוהה ביחס לרוב מדינות בעולם - על זה אין ויכוח. ממה שקראתי, נדמה לי שאלו מהיורדים שכן מנסים להסביר את הירידה שלהם מהארץ (ויש פחות מהם מאשר מגיבים מהצד השני) לא עוסקים בהכרח במחירי המזון בארץ, אלא בבעיות עמוקות יותר שיש כאן, ובראשן השרשתה של חרדה קיומית אצל כל מי שרק אפשר.

בהחלט היה קצת מאכזב בהשוואה לשנה שעברה. אי אפשר היה לראות בערך שום דבר ממה שקרה ליד הטריבונות, ומי שעמד לאורך הגדרות ראה רק את המכוניות עצמן, כשאלו עברו שם, פעם בשעה. זה כן טוב ונחמד שיש את האירועים האלו, בדיוק כמו הפורמולה שהחזיקה שנתיים באילת. עם זאת, חבל שמדובר באפיזודות חולפות וחבל שאין השקעה דומה (או בכלל) גם באירועים תחרותיים, שהיו יכולים באמת לקדם את הספורט המוטורי כאן.

מדהים איך כל דבר יכול להפוך לסיבה לביקורת, אה? אישית, הזכרתי את קניית הטלפון כי קניתי אותו לפני חודש בערך (אחרי 3-4 שנים עם הנוקייה שהייתה לי לפני), והזכרתי את זה בנימה די מתבדחת. חוץ מזה, זה פורום באינטרנט. כל אחד בוחר לשתף מה שנראה לו הגיוני, במסגרת שרשור לא מחייב, בפורום, בו רוב האנשים גם לא מכירים זה זה מעבר לכינויים, לפעמיים די אקראיים. על מה בעצם הביקורת? על זה שעברה על חלקינו שנה יותר טובה מעל אחרים, או על זה שבחרנו לקחת ממנה את הדברים היותר טובים? ביליתי השנה גם די הרבה שעות בחדרי מיון של שלושה בתי חולים, אבל אני מעדיף לזכור או לכתוב כאן על זה שקניתי טלפון, או התקדמתי בתואר שלי. סליחה על חוסר הבגרות.

נוסע עם תאמטען ריק, גם כי אין מה לשים בו וגם כי יש משהו קצת מציק ברעשים של מכות שמגיעים מהרכב, כשמשהו קופץ \ עף שם.

מחכה בקוצר רוח לסרטון הראשון שיועלה כאן של מישהו דוקר, כי העזו לעקוף אותו בדרך שלא נראת לו, או יורה כי מישהו לפניו משתהה יותר ממה שנראה לו הגיוני בשמאלי.

פיני, החוק לצידך. הולך רגל לא אמור לעבור מתי שבא לו. מדובר על זה גם פה, באתר של הרשות הלאומיות לבטיחות בדרכים. הציפיה ההגיונית מהנהג היא להאט, כדי לא להיות מופתע ולא להפתיע, אבל לא כתוב שם דבר על זה שאתה צריך לעצור אם יש הולך רגל שמחכה על המדרכה, ולא כזה שהחל בחצייה. לגבי ה2\3 - ההתראה היחידה שקיבלתי בחיי כנהג הייתה על כך שהתחלתי לנסוע חצי שניה לפני שהולך הרגל במעבר (די מרוחק ממני, יש לציין) עלה על המדרכה. לפי השוטר שעצר אותי, הייתי לחכות עד שיעלה לגמרי על המדרכה. זה מתיישב, כנראה, עם הדרישה "לאפשר להשלים את החצייה בבטחה".

אני בעד זה שהמדינה תפעל לפי האמנות שהיא התחייבה לפעול על פיהן. היא יכולה, מבחינתי, גם לפרוש באופן חד צדדי מאמנת הפליטים של האום. רק שיפסיקו לשקר. הבעיה היא לא האנשים, הבעיה היא שהם לא רווחיים לקבלני העובדים הזרים. אבל הצביעות חוגגת, ולכן בינתיים אנחנו עדים לכל התופעות שקשורות אליהם ושאין טעם לפרט שוב, אבל משום מה האפריקאים לא מגורשים בחזרה לארץ מולדתם. הטענה לגבי המעבר במדינה אחת היא לא נכונה. אתה מוזמן לרפרף כאן בנושא. שים לב שיש שם קישור למסמך של האום שמסביר את הסעיף הזה גם כן. במדינות שונות שהן לא ישראל, בכל מקרה, יש חקיקה יותר מוסדרת בנושא הפליטים. מכיוון שאתה יכול לראות, כפי שאני יכול לראות, לאן הולך השרשור הזה, אני אעצור כאן. אשמח לענות לך גם בפרטי, אם משהו לא נראה לך.

הבנתי את מה שכתבת. השאלה הבסיסית שצריך לשאול (וכבר דנו כאן בה בעבר, אפשר לחפש) היא למה דווקא בישראל כ"כ מתעקשים לא להכיר באותם הפולשים הלא חוקיים כפליטים. אתה מוזמן לחפש ולהשוות מה המצב בהקשר זה בעולם, ולמה בכל זאת לא מגרשים את כולם במכה בחזרה לאפריקה, אם הם "סתם מהגרי עבודה". עובדים זרים זה אינטרס כלכלי לקבלנים, ללוביסטים, אולי גם לשרים מסוימים. פליטים, לעומת זאת,לא משלמים סכומי עתק למתווכים שבדך, ולכן הם זה "סרטן בלב האומה" ופועלים זרים זו מתנה משמיים. לזה מתחברת גם ההצעה שהועלתה לאחרונה בכנסת שפליטים עם אישור עבודה ישלמו אחוז מס גבוהה יותר מעובדים זרים. הכל אינטרסים כלכליים, אבל לא של אזרחי ישראל אלא של פטריוטים ישראלים אמיתיים, כמו מירי רגב וחבריה.

אני רק אניח את זה פה. וגם את זה. טוב נו.. וגם את זה

nitch, בהחלט נשמע כמו שנה קשה. מאחל לך שהשנה הקרובה תהייה טובה יותר. אני נהגתי יותר מדי ב-500, עברתי דירה, סיימתי את רוב התיזה שלי ואת כל הקורסים למ.א., למדתי (והספקתי לשכוח די מהר) לטינית, החלפתי עבודה (שיפור בשכר זה תמיד חשוב), עברתי עוד חגורה בקראטה. וכן, גם קניתי סמארטפון חדש (lg g3). נראה לי זהו. אה, כן. גם התווכחתי עם ליאור על כלום על גבי 150 עמודים. בשנה הקרובה בעיקר מקווה לסיים עם המ.א. ואז להגיע לרגע הקשה בו אני צריך להחליט אם אני רוצה להמשיך לדוקטורט.

ושוב, תתחדש!

העולם עפי דנקאנן היה סרט נחמד, אם כי קצת עצוב מדי. "התבגרות" הוא בעל קונספט קצת דומה, ומיותר למדי בעיניי. יאללה,בחזרה לבלתי נשכחים 3