יבגניפ

ארי שביט אכן לא עושה רושם של אינטלקטואל מבריק, מהמעט שקראתי קראתי את המאמר של פרי. בהחלט מעניין, בעיקר כי המאמר כאילו מתכתב עם דברים רבים שנכתבו כאן ושאני חושב או כותב. בהחלט, רוב הביקורת היא אינסטרומנטלית, כפי שהוא טוען (או כפי שאני מבין שהוא טוען). עם זאת, קצת חסרה לי אצלו התייחסות ל"נקודת האפס" או מה שהוא רואה ככזו. וחזרה לנושא השרשור, הבנתי שהשר האהוב עלי אי פעם יצא כנגד פינוי תושבים מעוטף עזה, כי "מול ארגון טרור נלחמים ולא נסוגים", או משהו כזה. כמובן שהוא דוגמא ומופת לאחד שנלחם גם נלחם בחייו, ואני מצדיע לו. יש גם אחרים ש"אין לפקפק באומץ ליבם", אך עם זאת בוחרים לתצפת על העימות מרחוק.

תראה, יש מדיניות מסוימת שנקבעת על ידי מי שאמון על כך - הממשלה, הצבא (שאמור להציע דפ"א כזו או אחרת) וכו'. איך יודעים שמשיגים משהו? במבחן התוצאה. ומה היא התוצאה? בוודאי שאי אפשר להמנע מפגיעה בחפים מפשע. אבל השאלה האמתית היא לא האם אפשר לנהל מלחמה בלי פגיעה בחפים מפשע. השאלה האמיתית היא האם באמת אין ברירה והמלחמה היא הכרחית, תמיד הייתה הכרחית ותמיד תהייה. רבים ממעצבי דעת הקהל בישראל חושבים שכן, אפילו בעיתון "הארץ". לא יודע אם המאמר נגיש לך, אבל ארי שביט מדבר שם על "המצב הישראלי" ו"הגורל הישראלי" וטוען שחיינו בבועה שהתפוצצה לנו בפרצוף, ושאנחנו צריכים את "תעצומות הנפש" של אנשים כמו רועי רוטברג - מי שהתפרסם בעיקר בגלל הנאום של משה דיין, שקבע את אותה תפיסת העולם שעולה גם ממאמרו של שביט. אבל שוב, מה המטרה הסופית? מה היעד? איפה המדינה הזו רוצה להיות בעוד, נניח, עשר שנים? רק "לשרוד" תוך אמונה שדבר אחר לא אפשרי כאן? כבר כתבו אנשים פחות הזויים ממני שישראל לא יזמה שום תהליך או שום כלום פחות או יותר בעשור האחרון. אז אני דווקא כן רואה שני יעדים בדיוק: אחד הוא קיבוע המצב, בסגנונו של נפתלי בנט, שאצל חלק גם מלווה כנראה באמונה דתית בגאולה משיחית כלשהי. גישה כזו דוחה בעייני, אבל זה אני. היעד השני הוא שימור כוחה של מערכת בטחון, ובעיקר צהל, בחברה הישראלית. אתה יכול לראות שגם בשרשור הזה היו אנשים חוץ ממני שהעלו תהיות לגבי גובהה תקציב הבטחון או היעדים שלו, אתה יכול גם לרפרף בבלוג של רביב דרוקר ולקרוא את הראיון שקישרתי אליו בעבר על שיטת קבלת ההחלטות בצמרת המדינית (ועל משמעויות הלחימה בעזה בכלל).

mystopp, אני לא מתמם. וכן, הוא בחר לסכן את המשפחה שלו. נכון, אולי גם להשתמש בה כמגן אנושי - אני לא יודע. אני כן די בטוח שהיו מחסלים את דף גם אם היה נוסע באופן גלוי בכל שכונה "בטוחה" בעזה. לא חסלו אותו כי או כאשר הוא נסע ל"פגישת עבודה", אלא פשוט בהזדמנות המודיעינית הראשונה שהייתה לנו. אתה חושב אחרת? בסדר. מעבר לזה, כבר אין לי ככ מה להוסיף מעבר למה שכבר כתבתי על זה. גדיק, אני הזוי ואתה הגיוני. כבר הבנתי את זה. שים לב רק, שעל התהייה שלי - במה אנחנו שונים או יותר טובים מהאויב שלנו, אם אנחנו מוכנים להרוג ילדים, כדי לפגוע במנהיגיהם - אתה עונה לי "אם לחמאס הייתה אפשרות הם היו מחסלים את גנץ עם משפחתו". ובכן.. כן, צודק בהחלט. והנה, גם לנו הייתה הזדמנות וחיסלנו את דף ומשפחתו. אז מה בעצם אתה אומר? סלואורייד, ההשוואה היא פחות בין גנץ לדף. היא יותר על המוכנות שלנו להתעלם מפגיעה בחפים מפשע, כל עוד זה משיג את מה שאנחנו מגדירים כיעד, עד שהפגיעה בחפים מפשע הופכת לדרך לגיטימית להשגת יעדים בפני עצמה. מה שליאור כאן מכנה באלגנטיות "דרדור המצב". וההשוואה הזו היא חשובה, גם כי הפגיעה היא לא מוסרית (בעייני) וגם כי אני לא חושב שהיא משיגה דבר לטווח הרחוק, כפי שכבר כתבתי הרבה מאוד פעמים. אם לא היה איכפת לי לשלם, לא הייתי מזכיר את הנושא הזה משהו כמו 10 פעמים בשרשור הזה. על "הדרדור בעזה" דווקא כתבתי מעט מאוד, בטח לא טענתי שהוא "יותר חשוב". לכל היותר שהוא לא משיג את המטרות, בדיוק כמו שה"דרדור" בארץ לא ממש גורם לאיש להיות יותר שמאלני. לכתוב עוד פעם על זה שאותם האנשים שדורשים ממני וממך לשלם עוד כסף בשם "הדרדור" לא היססו לשקר בכנסת למען אותה המטרה של השגת כספים? לא ממש קראתי את שאר התגובה שלך, מצטער.

גם אני לקחתי חלק באירוע, והזדמן לי לבצע נהיגה באאודי, בחסותו של קובי מצ'מפיון, שארגן את האירוע. וכמובן שגם אני חייב להתחיל בדברי תודה לקובי ולצ'מפיון בכלל, שהעמידו את הרכב לאירוע הזה ואפשרו לנו לנהוג בו, ללא מגבלות של "עד הילוך שלישי" . אז מה היה שם? אנחנו מגיעים לנקודת המפגש באיחור קל, וחבריי במקום כבר עסוקים בלעשות לאאודי הקטנה בוק משלה. הצבע הצהוב של רכב ההדגמה דווקא עושה עמה חסד, וה-s1 נראית טוב למדי, משמעותית טוב יותר ממה שהיא נראתה לי בתמונות שראיתי עד שפגשתי אותה במציאות. גם בפנים הרכב מתקבלת תחושה של מוצר פרימיום איכותי, הן מהקונסולה והן מההגה והמושבים. אבל כל מה שמסביב לנהיגה לא באמת מעניין אותי. אולי זה ישמע מוזר, אך אף פעם לא היה איכפת לי כ"כ מהאבזור של הרכב וגימיקים שונים, בהם אני לא עושה שימוש לרוב גם ככה. אפילו ברכב הפרטי שלי, פתחתי את כניסת הusb לראשונה לפני בערך חודשיים. זה נכון גם לגבי מצבי המתלים או ההיגוי השונים שהרכב מאפשר, בהם לא עשיתי שימוש מעבר לקביעתם במצב ספורט. וסביר להניח שאם הייתי הבעלים של האאודי - הייתי משאיר את הרכב במצב dynamic ובחיים לא נוגע באף אחד משני המצבים האחרים. אני מתיישב, מכוון את המראות, את ההגה ואת גובה המושב, ואנחנו מוכנים לצאת לדרך. כבר בשניות הראשונות אני מגלה שאני צריך להתרגל מעט למיקום של ידית ההילוכים, אבל לא באשמתה - היא ממוקמת משמעותית נמוך יותר מהמקבילה שלה ב-500 שלי, שהיא דווקא החורגת בתחום. תפעול ההילוכים, בכל מקרה, נח למדי, ההעברות חלקות, ומעבר לכך, אני גם מגלה די מהר שהמנוע גמיש מספיק כדי לאפשר לי לעשות כמעט את כל הנסיעה בהילוך אחד בודד, בלי דרמות מיותרות. אנחנו פונים ימינה לכיוון ירושלים. אני סוחט את דוושת הגז עד הסוף והרכב מגיב, כן הוא בהחלט מגיב. למרות שמבחינה אבסולוטית, בנתוני ההאצה מ-0 ל-100, מדובר בהפרש של כ-3 שניות בינה לבין ה-500 שלי, האאודי מרגישה זריזה משמעותית יותר, וסביר שתרגיש גם זריזה עוד יותר כשתעבור עוד כמה מאות קילומטרים. הצליל הבאסי והמגרגר של המנוע עושה חשק לא להפרות מהדוושה, ואנחנו עוברים את קטע הכביש הראשון בקצב מרשים, שגורם לחיוך דבילי למדי להימרח על הפרצוף שלי. הקטע הישר יחסית נשאר מאחורינו, ואנחנו מתקרבים לרצף של היירפינים ופניות הדוקות. אני בולם בצורה קצת יותר אגרסיבית לפני כל פניה, ומגלה שזה לא כ"כ מזיז לאודי. היא נשארת יציבה כמו שהייתה, ללא משחקי הזנב בבלימה אליהם התרגלתי ב-500. כך גם אני, נשאר יציב למדי במושב המעולה שעוטף אותי ולא נותן לי לזוז מילימטר לא ימינה ולא שמאלה, לא משנה מה אני עושה. ההגה עצמו מדויק למדי והרכב פונה בדיוק לנקודה אליה אני מכוון אותו, אבל התחושה הכללית היא של העדר פידבקים - גם בהיגוי, גם בבלימה וגם באופן כללי קשה מאוד להרגיש ב-s1 כמה מהר אתה באמת נוסע. כמה נהגים בדרך קולטים אותנו במראה האחורית, ומפנים לנו את הדרך, בג'סטה שאנחנו לא רגילים אליה בכבישי ישראל - אולי זה הצבע הייחודי של האוטו? אין לי מושג, אבל אני מנצל את הכביש הפנוי וממשיך לתקוף פניות ולהגביר את הקצב, והאאודי רק מחכה לזה; דורשת ממני להיות יותר ויותר מהיר. אבל הנה, אנחנו מגיעים לנקודה בה אפשר להסתובב, וצריכים לחזור בחזרה אל נקודת העצירה. אנחנו מסתובבים ונתקעים בפקק של יום שישי אחר הצהריים. האם אפשר ליהנות עם האאודי גם בפקק, או בקצב איטי יותר? האאודי היא רכב של מהירויות גבוהות יותר, ואני לא בטוח שהיא הייתה יכולה להעלות אצלי חיוך גם במהירויות נמוכות מדי, כפי שקורה לי עם ה-500. מנגד, בפן הנוחות, כמי שמורגל לנסיעות יומיומיות ברכב מוקשח ולא נח למדי, האאודי לא מרגישה לי מוקשחת או קיצונית מדי בהקשר זה ואני בטוח שהייתי יכול לשרוד איתה את פקקי ורחובות תל אביב ואזור השרון בקלות. בשורה התחתונה, בנסיעה הקצרה יחסית, לא "התגרזנתי" ולא אתגרתי את הרכב באמת. ועם זאת הקצבים היו גבוהים יחסית, ואני יכול לקבוע חד משמעית שהרכב הזה יכול לאפשר לכל אחד כמעט לנהוג מהר, מאוד מהר. האם הקלות הזו היא בהכרח דבר רע? אני מאמין שרבים מחובבי ההגה לא יתחברו לקלות הזו, ואולי יחפשו רכב מאתגר יותר לנהיגה. ועם זאת, משהו בתוכי אומר לי שאם היה לי את האומץ או את המקום להביא את האאודי לקצבים גבוהים עוד יותר - התחושה שהייתה מתקבלת הייתה שונה לחלוטין. האם הייתי קונה אחת? אם נתעלם לרגע מהמחיר, בהחלט לא הייתי פוסל את האאודי. היא יכולה להחמיא לנהג, והיא מאפשרת לך לנהוג מהר מבלי לדרוש ממך להיות נהג על. עבור נהגים חובבנים כמוני זו אופציה לא רעה בכלל. עבור נהגים מיומנים יותר, כנראה שהיא תדרוש גם קצב גבוהה הרבה יותר, שאני לא יודע אם יש לו מקום בארצנו הקטנטונת. ושוב, תודה לקובי ולשאר החברים שלקחו חלק באירוע. בתור מי שהגיב בלא מעט שרשורי צ'מפיון בעבר, אני שמח לראות שהם יודעים להתנהל גם אחרת.

mystopp, דף לא הופצץ בזמן קרב. ושוב, זו בדיוק האנלוגיה שלוי מעביר ואתה לא מקבל. מה אתה חושב? שבני גנץ לא נפגש עם ילדיו בחודשיים האחרונים, למרות שאני בטוח במיליון אחוז שבמערכת הבטחון לוקחים בחשבון שגם גנץ יכול להפוך למטרה לחמאס? ואם הוא חלילה וחס היה נפגע, בפרט בזמן ששהה עם ילדיו - אז גם היית כותב שהוא עושה בהם שימוש ציני? רומן, המקרה של טוביאנסקי הוא עוד אחד מהמקרים הרבים בתחומים שונים, בהם התנהגנו בדיוק כמו אויבינו מהחמאס. אלו שאנחנו מסתכלים עליהםכאילו היו לחיות אדם בהשוואה לאזרחי ישראל הנאורים. אגב, באותו ההקשר, נכתב לפני זה שמנהיגי החמאס הם פחדנים בניגוד למח"טים שלנו. ההשוואה היותר רלוונטית היא כנראה בין המנהיגים שלהם לשר הבטחון שלנו. לגבי הטענה על הבן של דף- כבר כתבתי למעלה. לגבי עיתון הארץ - כתבתי כבר לגדיק6. אני לא קורא עיתון הארץ, או לפחות לא באופן אקסקלוזיבי. וכן, אין כזה דבר שיח נטול אג'נדה. בגלל זה אני גם בורר את מה שאני קורא או מתייחס אליו. אני לא חושב שצריך לתת תעמולת חינם לאויב. אני כן חושב שצריך להיות מפוכחים. ולהיות מפוכחים זה לא לאמץ את העמדה של גדעון ולוי ולכתוב על חיילי צהל במושגים של רוצחים או כל דבר דומה, אבל גם לא לעשות כל הזמן את ההשוואות על ישראל ההרואית, ההומאנית ורודפת השלום אל מול האויבים שלנו, שהם אפילו לא ממש בני אדם בשיח של רובנו. שוב, זה מתחיל בזה שמלמדים ילדים בני 6 מורקים על קרבות גבורה וגורמים להם לחלום על להיות לוחמים מכיתה א'. זה ממשיך במה שלא מלמדים על שנות הסכסוך כאן. וזה מסתיים במאמרים כמו זה, שעובר ניתוח מילולי פרטני מאוד בבלוג המקושר.

רומן, כי אני חושב שמה שנעשה כאן בימי מלחמת העצמאות רלוונטי הרבה יותר לתפיסות ה"מי אנחנו" שלנו ממה שנעשה במלחמות המכבים. יהודה, אין בעיה לפגוע בטרוריסט. יש בעיה בזה שאיש במערכת הבטחון או המערכת הפוליטית לא מוצא לנכון לכתוב מילה אבל מילה על מותו של הבן של הטרוריסט. וזה לא יותר מדי שונה במקרים אחרים, בהם נפגעים חפים מפשע, גם אם לך באופן אישי זה צורם ומפריע בדיוק כמו שזה מפריע לי. לגבי יפן או דוגמאות דומות- אני לא יודע לשפוט. אבל ההבדל המהותי ביני לבין רוב המגיבים בשרשור הזה הוא לא שם; אני בין הבודדים כאן שחושבים שישראל כפה וממשיכה לכפות על עצמה ועל אזרחיה תפיסת עולם על פיה אין ברירה, מעולם לא הייתה ולעולם לא תהייה; שאנחנו תמיד רק רצינו שלום, וכל שאר הנושאים שטחנו מעל ומעבר לאורך השרשור הזה. וזה מתחיל בדיוק בנקודה עליה מדבר המאמר מ"הארץ" שקישרתי עליו בעמוד הקודם - חינוך ואינדוקטרינציה בבית ספר, שמונעים כל שיח אפשרי בנושא. כמה אנשים כבר באמת מפקפקים באמיתות שמשרישים בהם מגיל 6 ואולי אף עוד לפני?

מייסטופ, אפשר לא לחבב את כלל הדעות של אדם מסוים ולהסכים עם מסוימות. תראה איך ליאור ואני מסכימים בנושא מגבלות המהירות בארץ, או אולי דברים אחרים, למרות 100 עמודים של ויכוח כאן. אז? אני לא חושב שפגיעה בילד בן 8 חודשים היא לגיטימית, לא משנה מי הוא ומי ההורים שלו. זה גם מה שמנסה לטעון גדעון לוי במאמר הזה. אתה לא מסכים איתו? אתה לא חושב שזה שומט את הקרקע מתחת לכל האפולוגטיקה המוסרית שלנו? גדיק, אני מצטער לאכזב אותך, אבל אני לא ממש קורא את עיתון הארץ. את המאמר הספציפי שקישרתי עליו על מערכת החינוך ראיתי כי פרסם אותו אחד מחבריי בפייסבוק, שהוא מורה להיסטוריה והיה לו מה להגיד בנושא. אולי אני מפספס משהו, אבל על המאמר הזה חתום (חתומה? אין לי מושג) אור קשתי ולא גדעון לוי. לגבי הפסקה השניה שלך - כן, ברור. כולם מרגישים כאב כשמתים אזרחים חפים מפשע. לנו פשוט אין ברירה, וגם לא תהייה ברירה אף פעם. יורים ובוכים. גם בזה, אגב, עוסקת הביקורת על לימוד ההספד שכתב ד"ר גולדין לבנו. כשמלמדים ילדים מגיל 0 בערך שהם צריכים לרצות להיות לוחמים (ועוד על סמך דוגמא כמו יהושע בן נון), זה לא בדיוק נותן להם פרספקטיבה מאוד מאוזנת וברורה על המציאות כאן. לגבי הפסקה השלישית שלך - בסדר, אז הוכחתי לך שאני הזוי ומנותק. אבל ההשוואה היא לא בין מפקדי החטיבות של צהל, לבין אלו של החמאס, או בין ביבי לבין משעל או דף, ואני מצר שזה מה שאתם בוחרים להבין מהמאמר של לוי, או הציטוט שלי שלו. ההשוואה היא של משהו אחר: הפער בין התפיסה שלנו את עצמנו לבין מה שאנחנו עושים או מוכנים לעשות בפועל. זה הכל. אגב, איזה אהוד ברק אחד שהיה רמטכ"ל, שר הבטחון וראש הממשלה, בצע את ההשוואה האסורה כבר לפני די הרבה שנים. אגב 2, רצח של חשוד בשיתוף פעולה עם האויב זה לא המצאה של החמאס.

כן, גדיק. עדיף תמיד לקרוא רק מה שאתה מסכים איתו. ככה אתה בטוח יודע שמה שאתה קורא הוא נכון ומדויק. ואיך אתה יודע שזה נכון? נו ברור. לימדו אותך בבית ספר. מאמרים בהם מסבירים איך מערכת החינוך בארץ מעלימה או מציגה את הסכסוך כאן הם מיותרים. עוד חלילה תגלה שלא בדיוק לימדו אותך את "האמת" בבית ספר, אה? ואחרכך תראה איזה כתבה בערוץ 2 ותזדעזע איך אצל השכנים אין את ישראל על המפה. כי כשאנחנו מעלימים או עושים דה הומניזציה בספרים שלנו לפלסינאים- זה בסדר וזו "האמת". כשהם עושים את אותו הדבר לנו,זה רשע בלתי נתפס. פעם בחודש מתפרסם לך איזה טור או מחקר תורן, בו אנשי המערכת (מורים) מזדעזעים מרמת הגזענות של ילדים בני 15-18. אבל כמובן שאן קשר בין זה לבין מה שאותם המורים מלמדים אותם בעזרת ספרים, כמו אלו המוזכים בכתבה ב"הארץ", אה? ואתה צודק גדיק. לתהות איך פגיעה בחפים מפשע הפכה לנורמה, רק בגלל שאותם החפים מפשע הם קרובי משפחה של מחבלים זה פסול. בכלל, תמיד אסור להשות. ורצוי שכלי התקשורת היחידים בארץ יהיו: ישראל היום, nrg, רוטר וערוץ 7. רק הם מדווחים את האמת כמו שהיא, אה? עריכה: nitch, אני חייב לפתוח בסוג של אפולוגטיקה. אני לא מחבב את גדעון לוי ואת רוב הדברים שהוא כותב. המאמר הזה הוא דווקא די מאוזן בעייני, בעיקר הציטוט הזה: הוא לא צודק? המשפט האחרון הפך לתשובה לכל שאלה מוסרית שעולה לכאן -"איך בכלל אפשר להשוות?".

קצת חורג מנושא השרשור, ובכל זאת, מתחבר איכשהו גם להרבה דברים שהועלו כאן. ממליץ מאוד לקרוא את זה, גם למי שסולד מ"הארץ".

מעניין איפה רועי. אני זוכר שבעבר היו לו תובנות מעניינות על תמחורי הרכבים האלו. ושוב, הגולף לא חורגת מגבולות הגזרה במחיר שלה. הגיוני או לא - זה לא שהג'ולייטה או הפוקוס או המגאן זולות יותר.

למה שהמחיר יהיה נמוך יותר? הוא מתואם אחד לאחד כמעט עם מחירי המתחרות הישירות.

אמיר, מה שקרה זה ששקד פרסמה את הפוסט הזה וכמה ימי אחרי שרפו את הילד הערבי בירושלים. אפילו אצל מפגרת כמוה לפעמים נופל האסימון (או שאולי יש יועצי תקשורת?), והפוסט המקורי נחמק, די הרבה זמן לאחר מכן. בכל מקרה, היא פרובוקטורית ופירומנית בשקל, בדיוק כמו חנין זועבי. ליאור, אני חושב שאתה מפריז מאוד בלשון המעטה בהערכה שלך את ארדואן. אפילו במצרים האחים המוסלמים לא מיהרו לפעול נגד ישראל, בתקופה הקצרה ששלטו. אבל בסדר. לגבי אסד והאחרים - כן, המטרות השתנו. נוצר כאן מאזן מסוים. ני לא חושב שלהבין שאי אפשר להשמיד את ישראל ולהיות מורתעים מפלעול נגדנו זה אותו הדבר. רהע לא חושב ש"הרתעה" מתיישבת עם חימוש גלוי למדי של ארגון כמו חיזבאללה. לגבי דרדור המצב - שוב, אני שופט לפי מה שאני רואה. אנחנו רואים בעיקר הפצצות של צהל. הן גורמות לעזיבה, דעיכה כלכלית והרג. מי שנפגע אלו הם בעיקר האזרחים. זה נתפס כלגיטמי על ידי רבים ממכריי וכנראה גם על ידי רוב אזרחי ישראל. זה דיבור באלגוריות, מטפורות או שקרים על מציאות, שחלק גדול מאזרחי ישראל לא רוצים להכיר בה. מעבר לכך, על ידי הרוב זה גם נתפס הפתרון היחיד האפשרי. בעייני, כאמור, זה לא. לא התחמקתי מהשאלות שלך. לא מזיז לי שפוגעים באנשי חמאס. כן מזיז לי שפגיעה אפשרית באזרחים עזתיים הופכת למקובלת ולגיטימית על הדרך. אני אכתוב משהו שבטח יעצבן אותך יותר מכל מה שכתבתי עד עכשיו: מוחמד דף הוא מטרה לגיטימית ואני אשמח לא פחות ממך לגלות שהוא מת. הבן הפעוט שלו, מנגד, הוא דווקא לא,בשום צורה שהיא. אבל גם הוא נהרג. למישהו איכפת? למישהו אכפת מאזרחים אחרים שם שנהרגו, או "סתם" נשארו ללא בית בגלל "דרדור המצב"? ושוב, לא רק שלאיש לא איכפת, הרוב הרי גם חושבים שזו הדרך היחיד להכניע אותם, לא? אז תענה לי אתה, בבקשה, על שאלה פשוטה: מי אתה מצפה שיפגע מ"דרדור המצב", בפרט כשאתה מציע להפציץ בהפתעה או דברים דומים?

המשפט האחרון, גם ללא התנאי, הוא המלצה די טובה (בלי לפגוע בתושבי נס ציונה).

אמיר, קישתי לפוסט של שקד בתחלית השרשור לדעתי. מאז הגברת הספיקה למחוק אותו (מעניין למה). אתה יכול לקרוא אותו כאן ולהסיק את המסקנות הנדרשות. הכתיבה, בכל מקרה, לא שלה. היא רק עשתה קופי פייסט למאמר המקורי וכתבה שהיא מסכימהעם הנטען שם. ליאור, מצטער, אני לא יודע איך להתייחס לספקולציות כזו על ארדואן. אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר עם הנעשה סביב - שיהיה לך בכיף. בינתיים טוריקה אפילו לא ממש מנהלת מלחמה בסוריה, למרות ההצהרות הלוחמניות הרבה יותר בחזית ההיא. מנהיגיה של סוריה יודעים היטב שמכירת נשק לחיזבאללה יכולה להוות טריגר לתקיפה ישראלית, וראה איזה פלא - הם לא הפסיקו לחמש את חיזבאללה אף פעם. למעשה, אחרי מלחמת לבנון השנייה נטען שחיזבאללה צבר יותר מנשק ממה שהיה לו לפני המלחמה. ואיזו סיבה יש לאסד להלחם כאן בעצמו? הרי נגרם הרבה יותר נזק לישראל ממבצעים כמו זההמנהול עכשיו בעזה, מעוד התנגשות בין חטיבות שריון ברמה. המלחמות המרשימות שלנו רק גורמות לאויבינו לשנות את השיטה. זה הכל. המקרים היחידים בהם נוצר שקט אלו הן מצרים וירדן, איתן הגענו להסכם שלום. לפחות במקרה של מצרים, זה הגיע אחרי שגם ישראל חטפה מכה חזקה ביותר. למה אני חושב שדרדור המצב בהכרח אומר הרג? כי זה מה שראינו עד עכשיו. זה מה שאנחנו יודעים להבטיח ולקיים. אם יש לך שיטה אחרת, ברצינות, מציע לך להמליץ עליה לראשי גופי הבטחון בארץ. אולי זה באמת יביא איזה שינוי לטובה כאן, מה אני יודע..

אתה באמת חושב שההרתעה הישראלית היא זו שמונעת מארדואן לשלוח מחר מפציצים לכיוון ישראל? אני לא יודע איך להתייחס לזה, באמת. לגבי אסד - כתבתי, אין לו טעם או רצון לנהל מלחמה עם ישראל. חוץ מזה, לפי הטענות הוא הרי חימש את חיזבאללה לפחות עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. אם היה ככ מפחד מאיתנו - אתה לא חושב שלא היה עושה זאת? לגבי השאלה האחרונה שלך - הוא אינו לגיטמי בעיניי מאותה הסיבה שפיצוצי אוטובוסים במרכזי הערים בישראל זו לא דרך לגיטימית בעיניי להשגת מדינה פלסטינאית. אני אדם שוחר שלום (יחסית) וככזה, לא מסוגל להסתכל על הרג מאף כיוון כאמצעי לגיטימי. גם אם זה הרג מוגבל.

אתה לא חושב שיש משהו קצת אירוני ועגום בזה שאתה, כדי להוכיח כמה אתה צודק ומבין, מקשר לשני פוסטים אשר מתחילים בתגובות של שמר שטוענות את מה שמעט האנשים הרציונליים טוענים כאן? כיוון שכל כך חשוב לי ללמוד, רפרפתי קצת ומצאתי, למשל, את התגובה הזו. כן, מסתבר ששמר טען ב2009 את מה שאני טוען כאן וטענתי גם בעבר. וראה איזה פלא. למרות שאמרנו לנו בסוף עופרת יצוקה על שקום ההרתעה המופלאה שלנו, זה הספיק בדיוק לשנתיים, עד לפרובוקציה הבאה. בסוף שנת 2008 "חוויתי" את עופרת יצוקה כנגד בסדיר. את "עמוד ענן", לפני שנה וחצי, ביליתי במילואים. אומנם בניגוד לשמר לא כתבתי כאן ב2009, ולא ניתן למצוא את דעתי המלמודת בנושא בארכיוני הפורום, אבל אני יכול להבטיח ולהישבע שגם לפני 5-6 שנים אמרתי את אותם הדברים על "הרתעה" ועל חוסר הפואנטה במבצעים האלו של צה"ל. אגב, מי שיכתוב את "ההיסטוריה העתידית" יכתוב על סיבות יותר מגוונות ל"צוק איתן", אבל אני לא חושב שיש טעם להכנס לזה. אנחנו כנראה נקרא על זה עוד כמה שנים בפורום, בויכוח הבא בנושא. יהודה, כרגיל אני שמח לקרוא את התגובות המאוזנות שלך בשרשור. בנושא ההרתעה - צריך לזכור שהקונפליקט כאן מתגלגל ואף פעם אין 100% שקט (יש מעצרים בגדה, יש מקרים אלימים משני הצדדים שם, יש לפעמים גם ירי מעזה שלא מדווח על פי הטענות). הכל זה שאלה של מחיר. האנשים הנורמטיבים כאן (כלומר מי שלא שייך לימין הקיצוני ולא דורש להרוג את הכל הערבים) חושבים שניתן למצוא את הנקודה המושלמת, בה ניצור הרעתה ונפגע בחמאס מחד, אך לא נגיע למצב של רצח עם או דרדור המצב בעזה עוד יותר מאידך. אני חושב שהנקודה הזו לא קיימת, לפחות לא, או כבר לא, בשלב הזה. אבל יותר חשובה מזה היא הסיפא של דבריך, וזה מה שאנשים נוטים לשכוח כאן כל הזמן.

כן, לוחץ.. הבעיה היא ששכחתי את מיכל החלב בחוץ יום אחד, וזה נראה לי דפק אותה לגמרי

כשאני הזמנתי את המכונה שלי, היה עיכוב של יום במשלוח. פניתי אליהם, בעיקר כי רציתי להבין מתי אני כן אקבל את המכונה. הם טענו שזה התעכב כי שיניתי כתובת וקיבלתי אותה יום למחרת. כמה ימים אחרי, קיבלתי עוד חבילת פיצוי מהם - 2 כוסות אספרסו, שהעלות שלהן היא משהו כמו 10% מעלות המכונה. די נחמד מצידם. יניב, יש דרך לנקות את הקשית הזו? אי אפשר ממש לשטוף אותה מבפנים, אה?

איפה המילים "מה יצא לכם מזה" מופיעות בציטוט שלי שהבאת? לא "רשמתי שהמלחמות אמורות להוביל להרתעה". כתבתי שאם הייתה הרתעה, לא היינו חווים מלחמה או מבצע צבאי גדול בממוצע כמה פעמים בעשור. שמח שמבחינתך ולפי כתיבתי אני אורח. עוד יותר שמח לגלות שאתה בעל הבית של מדינת ישראל. מקווה שתהייה חנון ורחום.

ליאור, אתה באמת חושב שהמניעים של ארדואן הם אותם המניעים של אסד? לכל אחד מהאנשים שהזכרת יש סיבות משלו למה כן לעשות או למה לא לעשות משהו. מעבר לכך, גם התרגילים משתנים, ורק בצהל ממשיכים להתכונן למלחת יום כיפור השנייה. לאדואן ודומיו יותר קל ונח פשוט לשלוח עוד מרמרמה. העובדה בשטח היא אותה העובדה: הסכסוך בשטח לא נפתר ולא הפך ל"קוץ בישבן". האמונה שהוא יעלם או יפתר מכח ה"הרתעה" שלנו היא לכל הפחות נאיבית.

אני, אמיר, ליאור, בגירה, סלואורייד ואולי אחרים מנהלים שיח על נושא ההרתעה כבר 3-4 עמודים. אני טוען שזה מושג מונפץ. אתה מגיב לי, מצטט את הטענה שלי שמדובר במושג מונפץ והתהייה מתי הרתעה הייתה קיימת, וכותב מספר שורות לא קשורות על מלחמות ישראל. על הדרך גם מאשים אותי בבורות. עכשיו אתה "מגלה לי" שבעצם לא ענית על מה ששאלתי. כן, אני יודע שלא כתבת מילה על הרתעה. בדיוק בגלל זה שאלתי מה הקשר בין מה שכתבת בתגובתך הקודמת, לבין הציטוט שלי או כל מה שנאמר בעמודים האחרונים. בדרך כלל, הרי, כשמצטטים מתייחסים למה שמופיע בגוף הציטוט. אם אתה עצמך מודה שלא עשית את זה - אז מה אתה רוצה? סתם רצית ללמד אותי על מלחמות ישראל? תודה. נ.ב נשבע לך ביקר לי מכל, שכשהאשמתי אותך בגזענות גם כתבתי "ועכשיו בטח תספר לי על מיטב החברים שלך שהם רוסיים". כתבתי ומחקתי. חבל, אה?

איך כל המלל שכתבת קשור לטענה שלא הייתה הרתעה ב1948 ואין גם היום? איך כל מה שכתבת עונה על השאלה "את מי הרתעת ומתי?", המופיעה בציטוט שלי שמופיע בתגובתך? לא נופל האסימון שאם הייתה הרתעה, אז לא היינו צריכים לנהל מלחמה או מבצע צבאי (שההבדל ביניהם נובע רק מחוסר הרצון של המדינה לשלם) כל כמה שנים? אגב, הצורך שלך להדגיש את זה שלא נולדתי בארץ לא מפתיע. כיאה לגזען ישראלי מצוי, מבחינתך אני תמיד אהיה סוג ב', לא משנה כמה שנים אחייה כאן, כמה שירתתי בצבא הקדוש שלך או כמה ימי מילואים עשיתי מאז השחרור. wil, זה הכיוון, כן. איילת שקד, כאמור, כבר הצע את זה באופן מפורש.אחרים יותר מהססים, אבל לשם הכל הולך.

אמיר, השיחות נוהלו סביב הדרישות שהחמאס הציג בערך ב7 ביולי. אין שום מימד של "כניעה" של החמאס בניהול שיחות על הקמת נמל והסרת המצור. כן יש מימד של כניעה מהצד הישראלי, כי אנחנו יוצאים למבצעים צבאים ללא שם תכלית או מטרה, ממציאים כאלו בדרך ואז נזכרים לנהל מו"מ עלמה שהחמאס דרש כבר לפני חודש. תפסיק למכור לעצמך את השקר של ההרתעה. את מי הרתעת ומתי? ב1948? 1956? 1967? 1973? מבצע ליטני? במלחמת לבנון הראשונה או כל מה שבא אחריה? הרתעה זה המיתוס הכי גדול שקיים בתודעה ובהיסטוריה של ישראל. יחד עם האמונה העיוורת ש"אותם" אפשר להכניע בכח ואותנו לא. ולא רק שלא, לחברי הכנסתשלנ לאזרחי ישראל בכלל מותר להתמם או לכתוב באופן מפורש שהרג של אזרחים מהצד השני זה הפתרון.

אך, אין על שרשורי ריבים בין רוכבי דו"ג לנהגים. רוכבי הדו"ג בארץ בתכלס לא שונים מכל שאר הקבוצות האחרות בכבישים - עושים כל מה שבא להם וכל מה שהם יכולים. השיח הזה על "שליחים" לא מבוסס יותר מדי, כי בתור מי שחוצה את תל אביב פעמיים כל יום, אני נתקל גם בסבים בני 70 שמתנהלים בדיוק כמו ילדים בני 16. וחלק לא מבוטל מהרוכבים האלו הם, הרי, גם אנשים שבהזדמנויות אחרות מתיישבים מאחורי ההגה ברכב כלשהו ומתנהגים כמו חראות גם שם, רק בהתאם למגבלות של רכב. החלק היותר מעצבן ברוכבי דו"ג הוא שמטבע הדברים הם עושים יותר עבירות מחד (כי הם יכולים) והם הרבה יותר פגיעים מאידך. משגע אותי, לדוגמא, כל פעם מחדש לראות איזה "גבר" תורן כזה חוצה את כל דיזנגוף או כל רחוב דומה, בנתיב הנגדי, עמוק מאחורי הקו הלבן, רק כי לא מתאים לו לעמוד בפקק. משגע גם כי הציפיה של רבים מאותם הרוכבים היא שרכב שבא מולם יאט, וגם כי הם לא מבינים שאם הוא לא יאט - הנזק שיגרם להם יהיה גדול הרבה יותר. וכמובן שכמו בכל מה שקשור לתחום הנהיגה, חלקם אפילו לא מבינים שיש משהו בעייתי במה שהם עושים. אידיוט אחד כזה חתך אותי לפני כמה חודשים. בזמן שעברתי נתיב (עם איתות דולק, כבר עם חצי רכב בנתיב שאליו התחלתי לעבור), הבחור פשוט עקף אותי מימין על תפר המעבר שלי בין הנתיבים, ואם הייתי פחות ערני ופחות מסתכל במראות, כנראה שהייתי מורח אותו על המדרכה. מילא זה, 2 שניות לאחר מכן, הוא עצר לידי ברמזור והתחיל למלמל לי משהו בחלון על האוטו שלי. כששאלתי אותו אם הוא לא מבין כמה זה מסוכן ודפוק לעקוף אותי בסיטואציה כזו ועוד מימין, זכיתי לצעקות נעלבות על זה ש"לכולם מגיע להשתמש בכביש ולעקוף" ו"מה אתה רוצה". אלו הם, כאמור, האנשים. ככה הם מתנהלים עם קטנוע. ככה הם מתנהלים עם רכב. ככה הם היו נוהגים גם בסמיטריילר, אם מטיסים מטוס אם היה להם רשיון טיס.

יש סיכוי שכולם משקרים. אז מה? לא אני, הרי, זה שמתייחס לדבריו של לא משנה מי כאמת מוחלטת. אנשים משקרים כשיש להם אינטרס, או כשזה הלך מהתפקיד שלהם. זהה לא אומר שכל דבר שהם אומרים הוא שקר. במקרה זה, בר לב הצביע על שקר של הצבא, אחד מן הרבים. אתה בוחר לחפש בכח למה האמת היא דווקא לא בצד שלו? בסדר, נו. כמו שאומרים אצלנו "יורקים לו בפנים והוא אומר שיורד גשם". חורים אחרים בגוף ממש מעסיקים אותך, אה? קישרתי לכתבה הזו באופן די אקראי, מתוך ה5-6 שקפצו בנושא, כשגיגלתי. הסיפור הזה מופיע בכל אתר חדשות ישראלי, כך שאתה יכול בעצמך לבחור את המקור שאתה רוצה לא להאמין לו. בשבילך במיוחד: אותו הסיפור ברוטר ו-Inn. הגרפים שמוצגים בכתבה שקישרתי אליה לא רלוונטים לטענה הבסיסית שקצינים בכירים בצהל מסרו גרסאות שונות לצרכים שלהם בועדה בכנסת. בר לב, אגב, גם אמר את זה: כלומר "דפוס העבודה", על פי בר לב, אל"מ במיל', הוא לשקר לחברי הכנסת ו"למרוח" אותם, כדי לסחוט עוד ועוד כסף. ומי יכול להבין זאת יותר טוב מאדם שמשתייך לקצונה הבכירה של צהל בעצמו? והוא, כמובן, עוד בוחר מילים יפות יחסית. בכל זאת, הוא חבר כנסת ולא איזה בלוגר שמאלני עוכר ישראל. לפני כמה ימים, אגב, הועברו עוד כמה מיליארדים לתקציב הבטחון. ממש מפתיע, אה? לכתוב עוד פעם על הציניות של מפקד פיקוד דרום ועל הראיון שלו לבן כספית?