יבגניפ

אתה בן 35?! אתה מנצח?! מפגשי פורום זה אומנם ממש 2005, אבל זה מתחיל להרגיש ממש נדרש פה.

זה לא לגמרי מדויק. אי אפשר להתווכח עם זה שמזדקנים. אבל יצא לי להתאמן לא מעט עם אנשים שהם מבוגרים ממני בעשרות שנים, והרפלקסים שלהם היו חדים יותר. הרבה יותר. כמובן, רובם חיו סביב זה, שזה עושה את ההבדל.

אני אנסה טיפה לחדד את עצמי. בקראטה מושג המפתח הוא efficiency of movement. בטח שבשלבים הראשונים, יש לכולנו נטייה לבזבז המון המון אנרגיה על תנועות ארוכות ומעגליות מדי, כי ככה גם מלמדים, לפחות בשוטוקן. חסימה מסיטה, למשל (סוטו אוקה) - הבסיס הוא שמרימים את היד בערך לאוזן ומשם מזיזים אותה בחזרה למרכז, כדי לחסום את האגרוף. זה גם נורא אינטואיטיבי, כי גם מרגישים שככל שעושים תנועת הכנה גדולה כזו, צוברים יותר כח. אבל בפועל תנועה כזו מבזבזת המון זמן, ורוטציה מספיק מדויקת של המותן עם כמעט אפס הזזה של היד הקדמית יכולה להיות הרבה יותר יעילה. למה זה קשור לרפלקסים? כי אני חושב שיכול להיות די קשה לדעת בכל נקודה אם התחלת להגיב מאוחר מדי, או שפשוט התנועה שלך לא יעילה מספיק. אבל קיצור התנועות עצמן יבטיח לך זמני תגובה טובים יותר בכל מקרה. בעוד שבתנועה ארוכה מדי, גם אם התחלת להגיב בזמן, הסיכוי שלך לחטוף את האגרוף או הבעיטה עדיין גבוה יותר.

practice u must. תשים לב ליסודות - מבט, נשימה, אופי התנועה שלך. בטוח שאתה יודע את זה, אבל בניגוד למה שלומדים בהתחלה בתור ילדים, בקומיטה מכל סוג התנועות הן הרבה יותר קצרות. ואם אתה שומר על הידיים קרובות מספיק אליך, בפוזיציה שבה כל מה שאתה צריך לעשות זה להסיט את היד של התוקף, זה יעבוד יותר טוב. כמובן שטכניקות הגנתיות כמו טאי סבקי פשוט דורשות המון המון תרגול ועמידה מאוד נכונה, כדי לבצע אותן בזמן.

כי יכול להיות שזוג יכול לשלם שכירות של 5000 (נניח) בחודש, והיא לבד לא? זו לא הלוואה (וכן, ברור שאם בעל הדירה לקח משכנתא שהוא מצפה להחזיר מהשכירות, הוא ידפק אם הדירה תעמוד ריקה זמן מה). זה מצב שאפשר למצוא לו פתרון ביניים מוסכם - למשל בעל הדירה יעזור לחפש, או כל דבר דומה.

מג'יק היה מסעדת הבית שלי בסוף הצבא. יפה שהם עדיין שורדים

הגיע הזמן לתת הזדמנות נופסת

אני חייב להגיד שני דברים. 1. אני אוהב מקדונלדס. עם כל הדחקות והכל, בכל העולם כמעט, אתה יודע בדיוק מה אתה מקבל. וכשמשקיעים בזה קצת, זו לא ארוחת גורמה אבל בבוטום ליין זה יותר טעים לי ממוזס, למשל, שעולה פי 2 יותר (ואני משווה בין שתיהן כי הן יושבות זו ליד זו על רוטשילד). 2. אחרי שכתבתי את זה, ואיבדתי קרדביליות כלשהי בנושא אוכל כאן: גורמה 26 שמככב ברשימה. אכלתי במקום הזה יחסית הרבה, כי הוא קרוב לעבודה. הטעם העיקרי שמרגישים שם זה גוונים שונים של מלוח. רוב האנשים שיצא לי לדבר איתם על המקום או לאכול איתם שם לא אהבו אותו. באמריקן, שנמצא מקום אחד מתחת ברשימה, לעומת זאת, נהנתי בכל פעם שהייתי.

אני בטוח שזה טבעי. זה גם היה "טבעי" לפני חודשיים עם הגרפים שהעלו כאן. מה שכן, אני פחות בטוח שטראמפ לא מנהל את מלחמת הסחר עם סין כמו מטומטם.

טוב, אני מבין שרוני הותש, אז אני אתפוס את מקומו שוב לרגע: אשמח לקבל הסבר מבנצי, לב ספורטיבי ו\או אחרים שסיפקו פה תמונות של גרפים מרשימים של העליות בבורסה, לפני חודשיים. זה טראמפ אחר עכשיו?

יותר מזה, אין פה אפילו ציטוט אחד של יבואן.

אף אחד לא טען שהם אניגמטיים, או בלתי ניתנים לחישוב. טענו שאתה לא מציג הסברים משכנעים. אם לא הבנת ב-16 שנים שאתה רשום בפורום, אז כשאתה כותב תחת כינוי אנונימי והגיבוי שלך לדבריך הוא בעיקר ברמה של "אני איצו האנונימי לחלוטין בפורום, אבל ואללה, אני אומר לך שאני אחד שמבין", זה לא באמת משכנע. ולא ביקשו ממך קורות חיים, או סמכותנות של אחד שמבין. אנחנו לא בפרסומת של שרביט (למרות שעכשיו אני סוף סוף מבין מי קהל היעד שלה). ואם לא הבנת, אף אחד כאן לא משוחד. היבואנים לא מעניינים אותי. וגם לא טרה או תנובה או יצרניות מילקי אחרות. על הבעיות והמגבלות של חיינו כצרכנים בישראל אפשר לדבר עד מחר, ואכן יקר לחיות פה. זה לא אומר אוטומטית שכל יבואן בכל תחום הוא האויב. ושוב, בפעם החמישים, כל מה שנדרש ממך כדי לשכנע אחרת, זה בסך הכל להביא דוגמא. אחת. לא סיפורי "מה שאני ראיתי בחיים שלי".

או איך אלו שפצחו את השיטה קונים רק ב"הנחות גדולות". אל תדאג, סחבק. לא יעבדו עלינו. לא נצא פראיירים. אח שלו לא נולד אתמול. רד מהעץ. אתה טועה במתמטיקה שלך ומכפר על זה בתהנשאות, ירידות אישיות על מגיבים כאן, הסברים סוציולוגים מצוצים מהאצבע. אתה לא מכיר אף אחד מהמגיבים כאן והדיבורים על "צפון קוריאה" הם ברמה של הטרלה. זה נורא בינארי, באמת. אותה שאתה מבין שבמתמטיקה אתה נכשל ומביא הוכחה רלוונטית על אחד היבואנים. או ש..לא. ואז מציע לך לקרוא את זה כמה פעמים, לאט לאט: אין לנו מושג != יבואן חזיר או יבואן מלאך. זה הכל. ואף אחד כאן לא מהלל את היבואנים, אם אתה לא שם לב. לא חושב שלמישהו מאיתנו איכפת מהם באיזה שהוא אופן, ואם מחר תפתח את איצו מכונית בעמ, ותמכור לי ברז ב-150 אלף שקל - מבטיח לקנות אצלך. העובדה היחידה שהבאת היא שרכב שעולה איקס פאונד באנגליה, לא עולה בארץ איקס כפול שער ההמרה. את זה כולנו יודעים. אתה ממשיך להשאר ברמה של "סמכו עלי, אני אחד שמבין". אתה באמת לא מבין שזה לא עובד מאחורי האנונימיות היחסית של הפורום? תן דוגמאות קונקרטיות. מה יכול להיות יותר קל?! מבטיח לך שלא תשבור לנו את הלב.

היא לא מייצגת את המציאות. אתה מנסה להפוך משוואה בשני נעלמים לפחות למשוואה של נעלם אחד. בהעדר ידע על הנעלם החסר, אתה מסיק שהבעיה היא ביבואנים. בהעדר יכולת לשכנע או להביא נתונים שיעידו על צדקתך, אתה רץ לספר על פנבויז ונכנס אישית באנשים (בגללי המילקי יקר בארץ) וזו המציאות. שום דבר לא מונע ממך להביא דוגמאות קונקרטיות ומבוססות ליבואן שאתה יודע שבאחוזים מרוויח משמעותית יותר מהמקבילים שלו באירופה. אבל הדברים היחדים שאתה עושה זה לספר שאתה "אחד שמבין" ולחזור להמרה במחשבון. ובלי אותו המשתנה החסר של מחיר העסקה של היבואן בארץ, זה דיבורים באוויר. גם אם לך זה נורא טריוויאלי ש"עולם גלואבלי" ואין שום הסבר אחר להבדלי המחירים מלבד חמדנות יוצאת דופן של דווקא ההיבואנים הישראלים.

למה לא? אני לא מצטט סוכני מכירות. אתה טועה. מתמטית. סורי. המספרים שהבאת לא מאפשרים להסיק שום דבר, מעבר לזה שהמרה במחשבון לא עובדת. והצד השני של "סיפורי אגדות" (שאני לא חלק מהם. שוב. אני האחרון שיתווכח על בעיות יוקר המחייה בארץ כבעיה כללית) הוא אלו שפצחו את השיטה ולא יהיו פראיירים בכל מחיר. אבל לפעמים העולם באמת יותר מורכב מהקצנות.

לא. העולם יותר מורכב מהפעלת מחשבון ותרגום מספרים יבשים. סורי. זה פשוט לא עובד. אני לא "שבוי" בשום סיפור, וrk פה יכול להעיד שאני מתמרמר על מחירי המילקי ודברים אחרים לפחות כמו כל אחד אחר, ואף יותר. ישנם גם רכבים שהייתי מת לקנות ואני לא אקנה כי הם יקרים לי מדי, אבל מתוך משוואה עם מספר נעלמים, אני לא רץ לייחס אלטרואיזם לאלו בצרפת ורדיפת בצע יוצאת דופן לאלו כאן. בין היתר, גם כי יותר מפעם אחת יצא לשמוע אנשים מהתחום מספרים על בעיות במו"מ עם יצרניות. אבל תמיד יכול להיות שגם הם לא סיפרו את כל הסיפור, וכמובן שאם יש לך הוכחה חותכת חד משמעית שיבואנים בישראל מרוויחים דווקא מהאספקט הזה, ובפרט בנישת הספורטיביות, וזה מה שמסביר את ההבדלים במחירים היחסיים - אשמח לקרוא.

אנחנו לא חיים באנגליה. ההשוואות לא עובדות וגם לא מעניינות, כי אין מה לעשות איתן (שוב, שוק שונה, יכולת שונה של יבואנים להגיע למחיר ומפרט מול היצרן, וכו' וכו'). פצאל ספציפית זה מסלול מאוד קטן יחסית. יש גם הבדל בין רכבים, אני מניח. ועם זאת, מי שלא יודע לנהוג בכלל, לא יגיע שם לזמנים טובים עם שום בקרה שבעולם. אפילו בסימולטורים רואים את זה. ההפרש בין מי שרק יודע ללחוץ על הגז, ולא יודע לבחור קווים או לנהוג באופן כללי, יכול להיות אפילו 5-6 שנ' ויותר למסלול קצרצר מהסוג של פצאל.

onenote מצוינת כמחברת. אני השתמשתי רק בה במהלך המ.א. אבל לצייר גרפים אמיתיים אולי יהיה קצת קשה עם מסך מגע. הטבלט שהיה לי ממש לא התאים לזה.

אור, אני לא יודע אם יש טענות על זה שמעבר לאונליין פגע או הטיב עם הכלכלה. התייחסתי יותר לפן הגלובלי של הנושא, כי זה בעייני יותר מתקשר לא רק לחווית קניה, אלא גם לנושא של תעשייה ויצור. ובנושא הזה, אני אומנם לא כלכלן, אבל יודע שיש כלכלנים בכירים כמו שטיגליץ שהם די ביקורתיים וטוענים שגלובליזציה לא באמת מטיבה עם כל העולם ואישתו, כמו שאולי היינו רוצים להאמין. ואני חוזר גם לתמה אחרת שאני די תמיד מעלה בדיונים כאלו: זה שיש אנשים שלא בהכרח מצליחים להמציא את עצמם מחדש, זו לא סיבה למנוע קדמה טכנולוגית או לסגור את הגישה לאמאזון. אבל תמיד צריך לזכור שאם יהיו יותר מדי אנשים שלא יצליחו להמציא את עצמם, או יפגעו מהשינויים - זה יכול להתפוצץ. לא מומחה גדול גם לזה, אבל ישנם כלכלנים והיסטוריונים רציניים מספיק של הכלכלה, שמסבירים בדיוק בזה את מלחמת העולם הראשונה, למשל.

הערת אגב: אני יודע שעומר מואב הוא כלכלן מכובד מאוד, אבל חלק מהטורים שלו מדגישים בכל פעם מחדש כמה הפרקטיקה יכולה להרגיש רחוקה מהתאוריה. במקרה הספציפי הזה, ההסבר שלו (ולא רק שלו) מאוד משכנע, ואני לגמרי השתכנעתי, אחרי שקראתי את דבריו בעבר, למה ישראל לא צריכה להקים תעשיית טקסטיל. אבל השאלה היא יותר כללית. האם "האזרח הקטן" מרוויח מהכלכלה הגלובלית ומחברות כמו אמאזון או איביי. והתשובה היא שלא בהכרח. או לפחות כך טוענים חלק מהכלכלנים. עכשיו, זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להזמין מהאינטרנט. גם אני מעדיף לקנות בזול. אבל גם לזה יש השפעה. ולהגיד "אנשים ימציאו את עצמם מחדש" זה אומנם נורא אופטימי ויפה, אבל לפעמים דור שלם או יותר יכולים לשלם את המחיר של זה, בכל מיני דרכים..

מבקשים כל הזמן. וזה לגמרי לטובתי. זה מקדם אותי, זה מקדם את החברה (שאני רוצה שהיא תצליח כי זו גם הצלחה אישית וכלכלית בשבילי). אבל לא תהייה שום סיטואציה שבה המנהל יקרא לי למשרד ויבקש ממני ללכת לצלם לו משהו במכונת צילום, או לענות לטלפונים במקום המזכירה. אני לגמרי מבין שיש קונסטלציות וחברות ומקומות אחרים, אבל יש פרמטרים שונים. ככל שאתה מרוויח פחות, תרגיש לעולם פחות "חלק מהעסק" וכנראה תתעצבן יותר ממשימות שהן בהגדרה לא חלק מהתפקיד שלך (ואף אחד נראה לי לא מגויס לעבודה למשרה ללא הגדרה בכלל היום). מצד שני, ככל שאתה מרוויח יותר ומעורב בחברה יותר, אתה כנראה תהייה מוכן לתת בחזרה יותר, אבל גם לא יבקשו ממך בחיים דברים איזוטרים מראש, כי זה בראש ובראשונה בזבוז כסף מוחלט.

אני לא חושב. אני מעולם לא שמעתי עדיין על מתכנת שביקשו ממנו לנקות את השירותים, כי המנקה לא באה באותו היום. וזה משני הכיוונים. אחד הוא שמתכנת עולה יותר מדי כדי לבזבז אותו על זה. השני הוא שהמתכנת פשוט יעזוב. התנאים שאתה מתאר יכולים להתקיים בעולם של חוסר ברירה. אבל זו לא המציאות של רוב העובדים במשק. לא כ״כ יודע איך נראת העבודה שלהם. אני מהנדס תוכנה. אין שום סיכוי בחיים שאני מגיע למצב שאני צריך לענות לטלפון של המזכירה. אין שום סיכוי שאני עונה, אלא אם אני הולך לסטארטאפ של 5 אנשים ואין מזכירה. אין שום סיכוי בעולם שיהיה לי מנהל שיצפה לזה. אני חושב שכמו שנכתב כאן כבר כמה פעמים, הניסיון המקצועי והמקצוע של כל אחד מאיתננו גורמים לנו לראות את הדברים מאוד שונה כאן. ומה שאני חושב שאנחנו לא מצליחים להעביר לכם, זה שישנן המון עבודות ותפקידים בהם לצפות מהעובד שיענה לטלפון רק כי המזכירה עסוקה, זה לא משהו שאף מנהל יעלה על דעתו בכלל. ואם העובד לא עושה כלום, אולי יקצצו אותו, אבל לא יצפו ממנו להיות המזכירה. זה פשוט לא קורה.

לא. אם אתה לא עובד כללי, ויש לך תפקיד כלשהו, אתה מקבל כסף על זה.

נהג לילה, זה נכון עד גבול מסוים. מאוד. וזה גם עובד לצד השני. לא מעט מהמגיבים כאן בשרשור עובדים בהייטק, לפי מה שאני מבין. אני חושב שכולם יסכימו איתי שמתכנת שיבקשו ממנו לנקות את השירותים, כי בדיוק המנקה עזב ואין מישהו אחר, יקום, ילך ולא יחזור יותר. ומנהלים אמורים להיות גם enablerים (סורי על הפלצנות), וזה אומר להבטיח שיקרה כל מה שצריך בשביל שהעובד יעשה את העבודה האמיתית שלו. אבל גם בתפקידים אחרים, אני חושב שבן אדם יכול להבחין מתי הוא מפגין לויאליות למקום ומתי הוא מנוצל. היה מקרה שאני זוכר מלפני כמה שנים שמנהל באיזה בית קפה ביקש מהעובדים לבוא לעשות אצלו עבודות בבית. מניח שאפשר לנחש שמי שלא עזב במקרה הזה, זה רק מחוסר ברירה קיצוני.

הכל תלוי תפקיד והגדרה. במשרד כלשהו (לא יודע, דלפק קבלה בקופת חולים נגיד?) לא רואה עם זה איזו בעיה מיוחדת.