יבגניפ

אירלנד מדינה מדהימה, אנשים סופר חביבים ונחמדים בכל מקום מדבלין ועד איי אראן. וכן, דבלין פחות מרשימה וגם מרגישה פחות יוקרתית מבירות אחרות במערב אירופה, אבל זה גם לא הקטע שלהץ הייתי שם לפני קצת יותר מעשור, פעם ראשונה ויחידה שיצא לי לנהוג הפוך. התרגלנו תוך חצי שעה בערך. לא יודע איך זה היום, אבל אז אי אפשר היה להסתדר עם תחבורה ציבורית ורכב היה חיוני לטיול מדבלין עד הקצה בגלוואי. מה שכן, בכל זאת לדעתי כדאי ללכת על אוטומט, כי זה גם מקל.

ברור שהמציאות יותר מורכבת, אבל הדיון הבסיסי פה הוא לא סביב מקרי קצה, אלא סיטואציות יותר יומיומיות בכביש בינעירוני או מהיר, בו התנועה היא בקצבים מאוד שונים. ואגב, ברור גם שמי שתכנן את ההפרדה בכבישים לא ״פגע״ ב-100% מהמקרים, ויש מקומות שבהם אפשר לעקוף בבטחה ועדיין יש קו לבן, ויש מקומות שבהם אפשר לעקוף וזה יכול להיות מסוכן מאוד (בנס הרים יש המון מקומות כאלו למשל).

רק להדגיש: פסיכולוג ופסיכיאטר זה שני דברים שונים. פסיכולוג לא ינפנף אותך אחרי 5 דק', למרות שגם בתחום הזה מן הסתם יש אנשי מקצוע ברמות שונות.

לא עוקף בחיים. אגב, יש גם מקומות בנס הרים, למשל, בהם מותר לעקוף רגע לפני היירפין עיוור, וגם זה לא חכם לעשות לרוב.

מזל שהסברת בהמשך מי זו ״ציונה״, כי אחרת היה קצת קשה להבין. יש ויש ויש ויש. זו לא תחרות פאנבויז ולא תחרות בין יבואנים. והשאלה הבסיסית היא, כמה יונדאי כאלו נראה על הכביש. אפשר לנחש שמעט מאוד.

על החתום, "אחד שמבין"? אם תתחבר לרגע לשרשור, תמצא פה 2 דוגמאות של אנשים שהודו שהם עישנו, התחייבו להפסיק ועובדים ברפאל.

נו אז זה ויכוח סרק לגמרי.. אאאה בוא נשאיר את זה לשרשור פוליטי לאחר בחירות.

אתה עדיין לא מתייחס למהות. מדינה שבה משלמים 100% מס היא לא בהכרח מדינה שיותר טוב לחיות בה ממדינה שמשלמים בה 0% מס. זה קצת כמו הויכוח שהיה לנו על הצבא לפני כמה שבועות. מקס וובר כתב בזמנו שאחד מהמאפיינים של כל ארגון ביורוקרטי הוא לסרבל את עצמו ולהפוך את עצמו לבלתי מובן ונגיש למי שנמצא מחוצה לו, כדי לגדול ולהתפתח, גם שלא לצורך. וזו נקודה שמשום מה אתה כאילו מכחיש. והשאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא האם יש נקודה שבה אתה תחשוב או כבר חושב אולי שהמיסים לא באמת חוזרים אליך. כי כמו שאתה מציג את הדברים, עושה רושם שלא, ושתקבל כל מס בכל גובה, תחת ההצדקה הקלישאתית ש"מדינה צריכה כסף כדי לתת שירותים לאזרח".

רועי לא כתב בשום מקום שלא צריך מס. הוא גם מעלה טעונים די הגינים ומוכרים, לא משהו מהפכני. זה שאפשר לשנות הכל בבחירות זו קלישאה. לא רועי ולא אני ולא אף אחד אחר לא יכולים להפוך את ישראל למדינה יותר הומוגנית. אבל עזוב את זה, זו שאלה הרבה יותר בסיסית. נניח שהיום המדינה מרוויחה 300 מיליארד ממס. אתה מגונן על זה. מחר ראש הממשלה ושר האוצר (וזה לא משנה מי, זו שאלה עקרונית. לא פוליטית) יחליטו שהיעד זה 600 מיליארד ב-2020. מה תגיד על זה? הבעיה העקרונית עם הגישה שלך היא שהיא לא מתייחסת למספרים, אלא רק לקונספט. כי עם האמירה הקונספטואלית שצריך כסף כדי לממן מדינה גם אני מסכים. אבל מזה אי אפשר להסיק שום דבר על השוואת בינינו לשאר העולם ובטח שלא להחליט עקרונית שאסור לערער על גובה המיסים או מה שקורה עם הכסף בפועל.

עם החששות רופא טוב יוכל לעזור. תנסה באמת ללכת למישהו מומלץ, זה אולי יתן לך יותר בטחון ואמונה במה שהרופא ימליץ עליו. חוץ מזה, ישנן כל מיני סיבות בגללן אנשים לוקחים כדורים באופן קבוע, וכנראה שבערך לכל תרופה בעולם יכולות להיות השפעות ארוכות טווח. לא חושב שלוותר מראש זו דרך טובה.

מירב מורן, במאמר ב"שילוח". אני לא אומר שהיא טועה ולא אומר שהיא צודקת. רק אומר שבאופן כללי היא מטומטמת אגרסיבית עם אג'נדה ברורה להעלים את ה"פחיות", כפי שהיא מכנה אותן, מהכבישים, ויהיה מה. והיא גם או לא יודעת לקרוא או מסלפת לפעמים. בדקת לאחרונה מה גובה המשכנתא שאפשר לקחת עם שכר מינימום ומטה וללא הון עצמי? בדקת כמה אנשים בארץ חיים ברחוב? המדינה לא צריכה "לסבסד" מכוניות חדשות (ואולי יש כאן ויכוח סביב מושג). המדינה לא צריכה לעביר כסף אקטיבי מהתקציב לפלוני שיקנה לעצמו רכב. מה שעוד היא לא צריכה לעשות, זה לקחת מס של מאה אחוז. לפחות לא בקונסטלציה הנוכחית.

קודם כל, אני חושב שזה הדבר הכי חיובי שכתבת פה אי פעם. לגבי הטיפול עצמו - אני לא יודע ממה נובעת ההתנגדות החזקה שלך לכדורים, אבל מעבר לסטגימה, אולי (שלא נראה שאיכפת לך ממנה), ישנן תרופות היום שנחשבות לבטוחות מספיק כדי שתקבל מרשם אפילו מרופא משפחה. עקרונית זה לא אמור להיות תחליף לטיפול פסיכולוגי, אבל זה כן יכול לעזור.

2009: אין לי תמונה מקורית, אז תצטרכו להאמין שפעם, הרבה לפני עידן מאבקי המירורלינק, גם לי הייתה פולוגיטיאייידנית אדומה כזו: 2019, כצפוי:

במקרה כזה, הפתרון הוא לאפסן את האופניים, או למכור לפירוק גרוטאה. כמעט כל דבר שתעשה על הכביש - יסכן אותך. לרכב על מדרכות - חבל על המילים, וכל מי שעושה את זה אני פשוט מאחל לו לשבור את הגב ולהשאר נכה. אבל ידעתם שאין תשתיות לפני שקניתם. אין הפתעות.

אין סיבה לצפור ב99% מהמקרים. אלא אם כן זו סיטואציה שאתה בטוח שהנהג או הרוכב לא מודע לסיטואציה. בכל שאר המקרים זה רק מעורר עוד כעס. מול רוכבי אופניים זה בכל מקרה לא יעזור. שום דבר לא מעניין אותם מעבר ללעשות את הקו הישר והקצר ביותר שהם יכולים בין נקודה א׳ לנקודה ב׳. עבור 99.9% אם זה ידרוש לדרוס את האמא או הילד שלהם, גם זה יזרום. אבל זה חוזר לאותה הנקודה העצובה של ״כל אחד מקמבן בהתאם למה שהכלי שבחר בו מאפשר״. אצל נהגים רגילים זה רק התעלמות גורפת משלטים, משמעות נתיבים, זכות קדימה להולכי רגל. אצל אופנוענים מתווסף לזה ליין שרינג, נסיעה בשול, חיתוך במעבר חציה אם כבר יש רכב שעצר. ואצל רוכבי אופניים וקורקינטים ושאר החרא, זה המקום החמים הזה בו אין אחריות על כלום, אין חוק שמחייב, ואפשר להגיע ממקום למקום במהירות יחסית.

cassano, לוקח לה בערך חצי דקה להתחמם. אפשר לחמם את הכוסות על המשטח למעלה. היא די קטנה, ויש גם מקום ל-2 כוסות. ahbarony, אני קונה תערובות שונות כל פעם בבתי קפה באזור. הפייבוריטים שלי זה נחת בכיכר דיזנגוף, mae שיש להם כמה סניפים ו-loveeat. האמת שעם פחות מודעות לסוגים וכו׳. לרוב פשוט קונה מה שהם ממליצים עליו. בכל אחד מהם טוחנים את הקפה בשבילי במקום, אבל ה-200 - 250 גרם שאני קונה מחזיקים אצלי שבועיים, ואחרי קצת יותר משבוע הטעם כבר לא מה שהוא בהתחלה.

זו המכונה. בגדול יש לה כמה מגבלות. היא בעיקר דורשת קפה שיהיה טחון ברמה די מסוימת כדי להוציא אספרסו (כמו במקינטה, ברמת טחינה לא מתאימה הקפה פשוט לא יזרום דרך הפתחים). מצד שני, היא יכולה לעבוד גם עם פודים שנותנים תוצאה די זהה לקפסולות. במקור תכננתי להתשמש יותר במקציף, אבל כשבא לי קפוצ'ינו אני לרוב מעדיף פשוט לקנות אותו באחד מבתי הקפה בהם אני קונה את הקפה עצמו פה בסביבה. בזמנו לא רציתי להוציא עליה הון, תכננתי לקנות אותה בתלושי מתנה לחג בכלל. יכול להיות שהיום הייתי קונה אחת יותר רצינית.

אחרי שנמאס לי מנספרסו, והרסתי מקינטה חשמלית (השארתי אותה יום שלם בשקע), קניתי מכונת אספרסו של דלונגי. היא לא מדהימה, אבל עושה ת'עבודה לאספרסו של בוקר ואחר הצהריים. אי שם ב-wishlist מטחנה, כי עכשיו אני קונה קפה טחון פעם בשבועיים בערך ויש איפה לשפר.

קרמבו, גם אם היונדאי הזו זה הרכב הכי טוב בקטגוריה, זה עדיין יונדאי. גם חובבי רכב (לרוב) קונים לא (רק) את הרכב הכי טוב לפי הביקורות, אלא חוויה; את הרכב שהכי ידבר אליהם. וזה כולל גם מותג ומיתוג. יצא לי לנהוג עד היום ב-4 ספורטיביות של ואג לפרקי זמן שונים, לא במסלול. כן, כולן היו מאוד מהירות אבסולוטית. אפשר לנהוג איתן פחות נכון ופחות חלק ועדיין להיות מהיר, אבל אני לא חושב שזה ברמה שיכולה להוות תחליף להבנה בסיסית של קווים - נקודות בלימה, וכו'. כלומר אם נהג יפספס פניה הוא עדיין יעוף החוצה, אם יבלום מוקדם מדי יאבד זמן, וכו' וכו'. וגם נראה לי שיותר נכון להשוות זמנים של אנשים ברכבים דומים, ואז אולי גם יצוצו פערים בין נהג חדש לותיקים יותר.

אני כנראה לא ממש עוקב אחרי תמחורים יותר, כי הופתעתי לגלות מהכתבה שלך שגולף עולה למעלה מ-220 אלף. קרדיט, לא קרדיט, המחירים האלו מצמצים את פלח השוק הלא גדול במיוחד גם ככה של הרכבים האלו, וחבל. ב-200,000 אני הייתי יכול להיות קונה פוטניצאלי. ב250, מבחינתי זה רחוק כמו בוקסטר, כמו 911, כמו פרארי. חוץ מזה, למותגים אחרים יש קהל שהולך אחרי המותג. ליונדאי אין. הזכרת שקנו את הג'יפ או מה שזה לא יהיה שלהם. זה לא בהכרח מעיד על משהו, כי עם ישראל מאוהב במכוניות גדולות. לא במכוניות ספורט טהורות פחות או יותר, של-99.9999999999% מהנהגים אין בכלל את היכולות או הרצון הנדרשים כדי להעריך. ולכן הרכב הזה אולי ימכר ביחידות מאוד בודדות לאנשים שהם כנראה גם עשירים, גם חובבי נהיגה פרופר, גם לא מחוברים סנטימנטלית לאף מותג.

איטליה וספרד וצרפת גם ים תיכוניים. כאמור, העניין הוא בעיקר בהצע והרגל. היום יש לא מעט מחלבות טובות, אבל לפני עשור לא היה. וגם היום, כשאני הולך לסופר הקרוב שהוא לא טיב טעם, ההצע מצטמצם בהמון.

לא לגמרי. לאבארט יש מסורת וזה מותג עם שם בתחום. אבארט מגיעה בשלוש או ארבע רמות תמחור. כמו שאמרו פה, שיומי ואפל לא מתומחרים אותו הדבר

אני חושב שהאנס צודק. התרגלנו להצע מצומצם יחסית בתחום הזה. רק בשנים האחרונות בסופרים שכונתיים כמו טיב טעם באמת התחילו למכור מגוון נרחב יותר של גבינות.

בדיחה עצובה. מעניין כמה יחידות הם מתכננים למכור בשנה? 1? 2? בטח עוד חצי שנה יודיעו שלא מייבאים יותר.

אין חיה כזו עידוד הגירה מרצון. הדרך היחידה לעשות את זה היא בהפיכת החיים של מי שרוצים לגרש לבלתי נסבלים מספיק כדי ש"ירצה". כי הרי אלימות זה לא רק אקדח מכוון לראש. זה הרבה לפניי. ואנחנו יודעים איך זה עובד. בהתחלה יש דיבורים נחמדים. אחר כך יש חוקים (שבשבילם לא צריך ללכת רחוק. אחד מחברי זהות מעיד על עצמו, למשל, שהוא מפרנס רק יהודים). הרי "רצון" ו"עידוד" זה מושגים כל כך נרחבים. בשביל שזה לא יהיה אלים, מי שמציג רעיון כזה ובאמת מאמין בזה לכל הפחות צריך להראות שיש מאסה קריטית ש*רוצה* לעזוב ושיש לה לאן.