יבגניפ

הטעון היחיד שאפשר אולי לקבל - ואני לא יודע אם הוא נכון מבחינת תאוריה כלכלית - זה שאם מחיר למשתכן תוריד את המחירים בכלל, אז גם מי שלא נרשם ולא זכה ורוצה לקנות דירה- יהנה מהירידה. תקווה ותחושה שמתייחסים לאזרחים? בינתיים כלכלנים אמיתיים מספרים ששר האוצר בעיקר משאיר אחריו חוב, שאותם בני ה-25-30 יצטרכו לשלם. עם כל הרצון הטוב, שוב, מסרים מחבקים אולי עושים טוב על הלב, אבל לרוב, פופוליזם, גם כזה, לא באמת פותר כלום.

אני רק טוען שמה שאתה מעלה בסרטון של האצה מ0 ל100 לא רלוונטי למה שמדבר עליו פותח השרשור. נראה לי שגם אחרים אמרו את זה.

רמת הטחינה והדיוק מפשיעים מאוד במכונה הזו. וגם דחיסת יתר.

אבל הסרטון שלך מראה האצה של 0 למה שזה לא יהיה. אז איך זה קשור למה שתיאר פותח השרשור? ואם לפותח השרשור יש מרצדס כמו שהיתה לך?

הסרטון שהועלה כאן מדגים זינוק מ0. זה שונה מלנסוע במהירות בערך קבועה עם גז בערך קבוע.

and yet, יש הבדל תהומי בין אדם שכותב "הדרך שלכם לשלום לא עובדת" ואדם שכותב "אתם בוגדים". והטעון "ברק ניסה בקמפ דיוויד" הוא יותר אינטלגנטי מ"אתם מלכלכים על הצבא יאבוגדים שונאי ישראל". ואחד כן מתייחס לשמאל ממשי והשני מתייחס למפלצות בארון.

אני קניתי עכשיו את המטחנה התאומה שלה. עם קפה טרי שאני טוחן לפני שאני מכין את האספרסו, זה יוצא סבבה. לא מדהים, אבל סבבה.

לא, אני מסתכל על זה מנקודת מבט של מה שאני תופס כמנהל תקין של מדינה. מס הכנסה מאוד קשור. הגרילו כאן הטבת מס. לא בהגרלה (ופחות איכפת לי מהמינוח. הבוטום ליין הוא שיוצא ויצא כסף מהכיס שלי שהאופן שבו הוא יכול לחזור אלי מהמדינה פשוט מוגרל). אם כרטיסי אוטובוס זולים ומסובסדים או איך שלא תקרא לזה יוגרלו, אז כן, זו תהייה בעיה. ההבדל התהומי הוא בין היכולת של כל אזרח לקבל שירות, לבין הגרלה. שוב, אני לא רוצה לשחק בלוטו. אני אוהב דטרמיניזם. וגם אם זה לא מסתדר לכם או נשמע שאני מקצין, באמת שלדעתי אין שום הבדל בין הגרלת גובה מס הכנסה לבין זה.

מחסור בכבישים זו דוגמא תאורטית. ואם היה מחסור, אז הגרלה זה הפתרון לדעתך? ביצוע הגרלה זה פתרון אחד, קל. מה הפתרון האמיתי? בניית תשתיות אמיתיות של תחבצ, תכנון עירוני טוב יותר, בנייה של שכונות שאנשים רוצים לגור בהן, בניה לגובה במרכז המבוקש (לא 40 קומות, אבל גם לא להרים בניני בוטיק של 3 קומות במרכז תל אביב או גבעתיים או רמת גן). אבל בכל מקרה, מה שלא יהיה הפתרון המורכב ומה שהוא לא ידרוש, הגרלה זו רק אופציה אחת לנסיון להתמודד עם הבעיה. עכשיו, בוא נעשה את זה יותר אישי. כשהתוכנית יצאה לדרך, הייתי עדיין רווק. לא עניתי לתנאי התוכנית. נמנע ממני אפילו לגשת להגרלה. הסיכוים שלי לקנות דירה לא עלו בזכות התכנית. היא לא הביאה לאיזו מהפכה בתחום הדיור. היא לא יצרה עוד היצע באזורי ביקוש. היא לא עזרה בהכרח לאנשים שההורים שלהם לא יכולים להביא להם 500,000 או יותר במתנה למימון בית. והיא מממונת על ידי אנשים כמוני, שמשלמים אחוזי מס עצומים בכל חודש, ואפילו לא תמיד יכולים להשתתף בה. אז אני שואל שוב: למה לעצור שם? אפשר להגריל ולהחליט שממחר המתכנת במשרד לידי ישלם לכל היותר 10% מס הכנסה, ואני אתחיל מ-70% מס.

המדינה לא צריכה שום דבר. אנחנו חיים במודל כלשהו של מדינת רווחה, אנחנו משלמים מיסים ומקבלים משהו בתמורה, לפי קרטריונים ברורים. המדינה בונה כבישים? זה אחלה. אתה יכול לדמיין מצב שהמדינה מגרילה שביום א' מותר לך לנסוע מנס ציונה לתל אביב, וביום ב' אסור?

נמסיס, למה המדינה צריכה לקנות את התרופות? משאבי המדינה הם מוגבלים תמיד. אז למה בעצם לא לעשות הכל בהגרלה? למה לא להגריל, למשל, כמה מס הכנסה כל אחד ישלם? כנראה שאין לי תשובה מאוד טובה שתשכנע אותך, כי זו אפילו לא שאלה כלכלית.

התשובה הכי אינטואטיבית שאני יכול להמציא, בתור לא כלכלן: במקרה א' לאיקס "ברי מזל" שעמדו בקרטריונים מונפצים וזכו יש יכולת לקנות דירה. במקרה ב' כנראה לקבוצה הרבה יותר נרחבת. תראה, יכול להיות שאתה רואה את הדברים אחרת. אני חושב שזה קצת הזוי לנהל מדינה כמפעל פיס אחד גדול. אני *לא* רוצה להשתתף בלוטו. אני משלם מיסים ורוצה לקבל תמורה ברורה לפי קרטריונים ברורים. לא הגרלות, לא מזל. לא משחקי הרעב. וראה את הדוגמא שלי של בתי החולים. הרי קונספטואלית זה אותו הדבר בדיוק.

אגב, למה בכלל לוקחים כמובן מאילו שדווקא התוכנית הזו, זה מה שעצר את העליה במחירי הדיור? המחירים, כך קראתי, ירדו קצת אפילו במרכז תל אביב. לייחס את זה דווקא למחיר למשתכן? נמסיס, מה שאתה מתאר זה מצב מאוד ספקולטיבי של מה אולי יקרה בעתיד אם המחירים ירדו. אבל העניין הוא לא רק האם הכנסות המדינה ירדו או לא (זו לא בהכרח בעיה בפני עצמה, אני מניח, אם גם יהיה מי שיקטין את ההוצאות על קבוצות שונות). עוד לפני זה, הקרטריונים של התוכנית הזוים. גם הקונספט של ההגרלה, גם התנאים האישיים והכלכלים. איזה הגיון יש בזה שזוג שאפילו לא גר כרגע בארץ, ונמצא כנראה בעשירון העליון כלכלית, יכול להשתתף בהגרלה, ורווק שגר כאן באיזה חור תחת לא, כי הוא לא הגיע לגיל 40? חקיקה סוציאלית זה אחלה, כשהיא באה לעזור לנזקק. על פי קרטריונים כלכליים או רפואים. אבל פה זה אפילו לא המקרה. זה כמו שבבתי חולים ציבוריים, בגלל שאין מספיק מיטות, יעשו מחיר למתאשפז, והקרטריון יהיה האם החולה נשוי או לא, ולא, נניח, מה חומרת מצבו.

מנהיגים לא נולדים בריק. זה מעגל תרבותי פוליטי קסום ששמו הנפוץ הוא "אומת הסטארטאפ", והוא מסתכם בזה שהאקינג רגעי בכל תחום זה החיים. וזה לא משנה אם מדובר באנשים שנלחמים על הזכות להיות ראשונים ברמזור כאילו זה גריד בפורמולה 1, ואז נוסעים ב-40 קמש, או בשר האוצר שהם בוחרים. לגבי מקורות מימון אחרים - זה חוזר לאותה הנקודה איזה שירותים ואיך ולמה המדינה צריכה לספק. אבל אם נשים גם את זה לרגע בצד, לא יודע למה המדינה הייתה צריכה הטבות מס קיצונית לאינטל, למשל.

אור, יש פה שני רבדים או שתי שאלות. נלך לסוף: אני גם נגד התוכנית הזו מכל הסיבות שפורטו כאן. אבל איליוחה מתייחס לשאלה היותר בסיסית - מה אמור לעשות מי שלא ירש דירות, מי שהוריו לא יכולים לעזור לו במתנה של מאות אלפי או מיליוני שקלים וכו' להגיד "תעבדו קשה, תצליחו ותקנו דירה", כמו שאמרו כאן גם - זה גם לא ממש פתרון (ואני לא אומר שזה מה שאתה אומר).

הדבר האמיתי תמיד יקר. השאלה היא כמה הצע של "בנוסח" יש, וכמה הוא רחוק מהמקור. ואנו כותב את זה רגע לפני שאני הולך לזרוק לפח אריזת "ברי" כלשהי שקניתי בחצי בחינם, והתגלתה ככמעט ולא אכילה :\

אין דבר יותר ממרמר, לדעתי, מאנשים שאומרים להפסיק להתמרמר הוא לא "מתמרמר", הוא מביע עמדה אזרחית כלכלית סופר לגיטימית. וחבל שבשיח, לא רק הישראלי, כ"כ הרבה פעמים יש לגלוג על מי שלא רואה רק את האור, או מי שחושב שיש דברים אקוטיים שצריך לשנות, או מי שלא מסוונר על אידי איזו אידיאולוגיה. לא כל ביקורת היא מרמור; בטח לא כשהמבקר גם מציע צעדים פרקטיים.

זה כן.

בסוף כולנו חבורה של אוכלי שניצלים גנריים, וזה בעיקר דבר טוב.

הסקפטיות, אני מבקש לדייק

אירלנד מדינה מדהימה, אנשים סופר חביבים ונחמדים בכל מקום מדבלין ועד איי אראן. וכן, דבלין פחות מרשימה וגם מרגישה פחות יוקרתית מבירות אחרות במערב אירופה, אבל זה גם לא הקטע שלהץ הייתי שם לפני קצת יותר מעשור, פעם ראשונה ויחידה שיצא לי לנהוג הפוך. התרגלנו תוך חצי שעה בערך. לא יודע איך זה היום, אבל אז אי אפשר היה להסתדר עם תחבורה ציבורית ורכב היה חיוני לטיול מדבלין עד הקצה בגלוואי. מה שכן, בכל זאת לדעתי כדאי ללכת על אוטומט, כי זה גם מקל.

ברור שהמציאות יותר מורכבת, אבל הדיון הבסיסי פה הוא לא סביב מקרי קצה, אלא סיטואציות יותר יומיומיות בכביש בינעירוני או מהיר, בו התנועה היא בקצבים מאוד שונים. ואגב, ברור גם שמי שתכנן את ההפרדה בכבישים לא ״פגע״ ב-100% מהמקרים, ויש מקומות שבהם אפשר לעקוף בבטחה ועדיין יש קו לבן, ויש מקומות שבהם אפשר לעקוף וזה יכול להיות מסוכן מאוד (בנס הרים יש המון מקומות כאלו למשל).

רק להדגיש: פסיכולוג ופסיכיאטר זה שני דברים שונים. פסיכולוג לא ינפנף אותך אחרי 5 דק', למרות שגם בתחום הזה מן הסתם יש אנשי מקצוע ברמות שונות.

לא עוקף בחיים. אגב, יש גם מקומות בנס הרים, למשל, בהם מותר לעקוף רגע לפני היירפין עיוור, וגם זה לא חכם לעשות לרוב.

מזל שהסברת בהמשך מי זו ״ציונה״, כי אחרת היה קצת קשה להבין. יש ויש ויש ויש. זו לא תחרות פאנבויז ולא תחרות בין יבואנים. והשאלה הבסיסית היא, כמה יונדאי כאלו נראה על הכביש. אפשר לנחש שמעט מאוד.