Doc Slow

הרכב שרכשנו כעת (בראבו 09) יש בקרת שיוט, אני משתמש בה במצבים מאוד מסוימים (נסיעות בין עירוניות בשעות הלילה או שעות מתות אחרות), הבקרה מנותקת בכל לחיצה על הבלם או החלפת הילוך, אם מאיצים אז היא חוזרת למהירות שנקבעה, כפתורי +/- מעלים/מורידים ב-1 קמ"ש בכל פעם. בסך הכל תפעול די סטנדרטי בין המכוניות השונות וכך גם היה בדיוק ברכב הקודם והמיושן משמעותית שעמד לרשותי עם מערכת כזאת (גאלאנט מודל 96). ההבדל העיקרי הוא שבשנים שנהגתי באותה גאלאנט מדוברת (לפני 11-12 שנים) היו הרבה יותר הזדמנויות להשתמש במערכת. הכבישים היום משמעותית צפופים יותר. המערכת משמשת אותי בעיקר לחיסכון בדלק בנסיעות מנהלתיות ארוכות טווח. במהירות של 85 קמ"ש והילוך שישי המנוע סובב ב-2000 סל"ד חרישיים וצריכת הדלק עומדת על 18 ק"מ לליטר. כמובן ששתי ידיים על ההגה ורגל ימין מוכנה תמיד ללחוץ על הדוושה.

צריכת הדלק של המאזדה3 והקורולה האוטומטית מאוד דומה. כולם אוהבים להשמיץ את טויוטה ואמנם הקורולה החדשה (אוטומטית) אכן לא מהנה במיוחד לנהיגה ועם מתלים די נוקשים, אבל חוץ מזה המושבים נוחים, היא די שקטה, מאוד מרווחת, חזקה ועם גיר פרימיטיבי אבל מאוד חלק בפעולתו. גרסאות הליסינג עם אבזור דל מאוד, אבל יש אנשים שזה לא מפריע להם. האקסנט היא מקטגוריה נמוכה יותר, ה-I30 לא תהיה זולה יותר מהקורולה. הקורולה מהדור הקודם (צורה קודמת) מכונית מאוד נעימה, בנויה היטב ועם שמירת ערך מעולה. החסרונות - מנוע חלש יותר (לא קריטי), מרווח פנים יחסית מצומצם ביחס לשאר הקטגוריה. יתרון נוסף - זאת מכונית של אנשים "משעממים", שלא נוהגים לרוב באגרסיביות ומטפלים במוסך מורשה "לפי הספר". מאחר שנראה לי שאתה בעיקר מחפש שקט נפשי, ההמלצה שלי, אם אתה יכול לחיות עם מרחב הפנים המצומצם, היא קורולה מדור קודם (2005-6). תמצא אחת מיד פרטית ראשונה, עם טיפולים מסודרים (כמו הרכב של אמא שלי - שהוא לא למכירה ולכן אין לי כאן ניגוד אינטרסים) והסיכוי שלך ליפול קטן מאוד.

גרמני (אני משער שמדובר רק ב-VW), אמין, אוטומטי וחסכוני בתקציב שלך - אין. אז תרד מזה. המכונית הכי בטיחותית בתקציב שלך היא המגאן II, היא גם תהיה קרוב לוודאי הכי מאובזרת. אבל במיוחד בגרסה האוטומטית היא לא ממש חסכונית וממש לא אמינה וזולה לתחזוקה (אם כי זה המון עניין של מזל ובחירה קפדנית של המכונית בשוק). יפניות בתקציב שלך תהינה יחסית מיושנות. הסיריון המומלצת תהיה מודל 2005 ומעלה ("צורה חדשה") ותדרוש ממך למתוח את התקציב על מנת למצוא אחת מוצלחת. YRV לא רוסקה באופן מסודר, כנראה לא מדובר במכונית הבטוחה ביותר מהשנתונים האלו.

אם נשיא ארה"ב נוסע בטנדר של GM, אפשר להסיע את המכובדים שלנו ב-F450 ממוגן ("זאב"). רק לצבוע בחוץ בשחור מטלי מכובד ובפנים דיפוני עץ וכורסאות עור בפנים לישבנים הענוגים של נבחרנו. בשם הפטריוטיות הדיפונים יהיו מעצי זית עתיקים, במקום עיטורי אלומיניום יהיו ריקועי נחושת מהמכרה של שלמה בתמנע, העור יהיה של פרות הבשן ובמיניבר, שיהיה תוצרת אמקור, במקום בקבוק (לא כשר!) של דום פריניון יהיה בקבוק "פנטזיה" בטעם אפרסק. כי לנבחרים שלנו רק המיטב של תוצרת הארץ. וזה אמור להיות רע?

אם הייתי אזרח רוסיה הייתי מתרעם על החזרה של סמל השררה של המשטר הקומוניסטי. הזיל האלו היו הביטוי האולטימטיבי של "כל החיות שוות, אבל יש כאלו אשר שוות יותר". אבל אני משער שעדיף לא להתרעם ברוסיה של היום. לפחות לא בקול רם. מבחינה מוטורית - הרכב הזה ממש לא מעניין. רולס-רויס משנות ה-70 תהיה מתקדמת יותר טכנולוגית מהבהמה הזאת וגם אלגנטית יותר. ד"א, לא ניתן להשוות את הרכב הזה ללימוזינה הנשיאותית בארה"ב שבכלל מבוססת על שלדה של טנדר כבד ולא על מכונית סדאן.

כמה מיצרני רכב שהיו בעולם בשנת 50 הגיעו עד הלום מבלי להזדקק לתמיכה ממשלתית? כמה היו אסון כלכלי שנזקק לסכומי כסף גדולים (שהגיעו ממשלמי המיסים) על מנת לשרוד (חלקם תקופה מוגבלת)? רשימה חלקית - כל תעשיית הרכב בארה"ב, כל תעשיית הרכב בבריטניה, תעשיית הרכב בצרפת נזקקה לחילוץ ממשלתי. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה את זה? כמה חברות רכב נהנו או עדיין נהנות מהטבות מפליגות בשוק המקומי שלהן? מהגבלות יבוא מחמירות על מנת להגן על התוצרת שלהן? הדוגמא הקיצונית ביותר היא ברזיל (הגבלות יבוא מחמירות, יש שם מפעלי ענק מקומיים, במיוחד של VAG ושל פיאט). בקוריאה אסור היה למכור מכוניות יפאניות, חברות קוריאניות התבססו בשוק המקומי עם יצור מקומי של דגמים אירופים או יפניים מיושנים. ביפאן יש מגוון חוקים ותקנות שנותנים העדפה ברורה לתוצרת מקומית. במדינות רבות יש סיבסוד בצורה כזאת או אחרת של מפעלי רכב מקומיים. במדינות רבות יש העדפה אוטומטית של רכבי ממשל ומשטרה מתוצרת מקומית. במדינה גדולה מדובר בהמון מכוניות. כמה השוק הישראלי גדול ותומך בתוצרת מקומית על מנת לאפשר לחברה מקומית להתבסס? מה שכן, אם יש איזה פסיכי עם עודף כסף שרוצה להקים חברת רכב קטנה על חשבונו (סטייל פרוצ'יו למבורגיני ועוד עשרות כמוהו פחות מוכרים), אני לא חושב שהממשלה צריכה להוציא לו את המיץ.

אין בעיה לאמריקאים לייצר מנועים עתירי הספק, שלדות טובות או טכנולוגיות מתקדמות. הבעיה היא לא במהנדסים, אלא בניהול עקום, תכנון שמכוון על ידי רואי חשבון ואנשי שיווק ורמת הרכבה לא מדהימה. ליצרניות האמריקאיות היו כבר בתחילת שנות ה-90 מנועים עתירי הספק - לדוגמא מנוע ה-northstar של GM ובקצה השני מספר מנועי 16V קטנים. אבל משום מה הם עדיין המשיכו למכור מנועי ענק עם שסתומים עיליים כי "ככה הלקוחות רוצים" (צרכן הרכב בארה"ב נחשב לשמרן) ועל מנת למקסם את הרווח על כל מכונית.

הרכב הראשון שלנו (שהבן הבכור נולד) היה ידני. אני ארחיב על מה שאמר עמית - המקום הבטוח ביותר לתינוק, בכל גיל שהוא, הוא במושב האחורי. תזכור תמיד, בכי של כמה דקות לא מזיק לתינוק, אבל סיבת המוות הראשונה במעלה של ילדים בעולם המערבי היא תאונות (מכל סוג שהוא). תינוקות קטנים לא נשמעים כמו V8, לרוב יותר כמו מנוע של אופנוע סופר-ספורט או פורמולה אחת.

לא רק בישראל ולא רק בתחום הרכב, מדובר במהלך שיווקי פרופר. כמו שספר הופך להיות "מעצב שיער". סך הכל עלות שעת עבודה בישראל סבירה ביחס למדינות מערביות. תברר כמה עולה שעת עבודה במוסך רציני באנגליה או בארה"ב ותקבל חום. אז תברר כמה עולה שעת עבודה בסדנת שיפורים שם ותקבל חום מאוד גבוה. הבעיה בישראל היא עלות החלקים - שבארה"ב ובאנגליה עולים בין רבע לחצי וגם מאוד זמינים. לכן במדינות האלו הרבה מאוד בעלי רכב מעדיפים לבצע כל מיני פעולות תחזוקה ותיקון בעצמם.

בגרמניה (ובאנגליה) היה לאורך שנים פעילות של סדנאות רכב שביצעו שיפורים. לעיתים עם ברכת היצרנים או בשיתוף פעולה איתם, לפעמים הסדנאות עברו אינטגרציה עם היצרנים. אולי הדוגמא הידועה ביותר היא סדנת ברבוס. לציין שגם AMG התחילה בתור סדנה עצמאית. בישראל פעילות של סדנאות אלו הייתה נחשבת לבלתי חוקית! מדינות מסוימות בארה"ב, אנגליה וכנראה גם יפאן ומדינות נוספות, מאפשרות למכוניות יחודיות או בסדרות מצומצות מאוד לקבל רישוי כביש בתנאים מיוחדים. הנה מאמר שמתייחס לשיפורי רכב בקליפורניה, מדינה עם מדיניות די קשוחה בעניין רישוי רכב באופן כללי. משפרי הרכב הרציניים - תתחילו להפעיל לובי בכנסת (אחרי הבחירות, עכשיו אין עם מי לדבר). לדעתי לגליזציה והשלטת סדר בתחום הזה יעשה טוב הן למשפרים והן לשאר המשתמשים בדרך.

אני לא מכיר את כל פרטי החקיקה שם, אבל מהמעט שאני יודע המצב בגרמניה יכול להיות בסיס להתחלת עבודת מחקר על שינוי תחיקה ונהלים בתחום.

מצב אידילי - רכב משופר יוכל ללכת לבצע מבחן מעמיק שיקבע שהוא עומד בקריטריונים של בטיחות ותקנות שונות המקובלות באירופה. הבעלים יקבל רישיון רכב חדש שיפרט את השינויים שבוצעו במערכות ההינע והמתלים, עם דירוג כ"ס חדש (על פי דינו). ישלם אם צריך תוספת "מס-ירוק", ישלם בהתאם יותר אגרת רישוי שנתית, ישלם בהתאם יותר ביטוח. אבל יוכל לנסוע בשלום ובבטחה בכבישים לאחר מכן ועם כיסוי ביטוחי מלא. רכבים "משוברים" ולא משנה מה הדת או המוצא של מי שנוהג בהם, צריכים לרדת מהכביש ובמקרים חריגים להזרק לגריטה. זה מצב שידרוש ממשרד התחבורה והמשרד לביטחון פנים פתיחות, מאמץ חשיבתי, עבודת מחקר וניסוח תקנות ונהלים שלא מושפעים מפופוליזם, היסטריה ו/או רצון לחלוב את הנהגים עוד יותר. על כן זה לעולם לא יקרה. חשוב לומר שגם במצב האידילי הזה רכבים משופרים באופן קיצוני (כמו הקולט עם ה-1000 כ"ס) לעולם לא יוכלו לקבל רישוי לשימוש בכביש, אבל יוכלו לקבל רישוי מירוצים ולהנהג בשמחה במסלול הפורמולה 1 ע"ש רבין ליד ערד, במסלול הטורינג המהיר ע"ש מנחם בגין לא רחוק מעובדה וכמובן במסגרת מקצים פתוחים במירוצי הראלי-כביש הבינלאומיים ירושלים-בית-שמש או במירוץ חרמון-טבריה המאתגר. אידיליה, לא?

מרצדס C55AMG מהסדרה הראשונה (סוף ה-90 תחילת ה-00), בלי תגיות, בלי חצאיות, בלי ספוילרים. לצבוע ללבן עם כתמי סולר בצדדים ומאחור לשים תגית של C220 CDI. אם שכן שואל תגיד לו שלא יאמן כמה בזול ניתן למצוא מרצדס מוניות לשעבר עם חצי מיליון ק"מ.

הוא זייף מסמכים. זה קצת יותר מתכנון מס, אפילו יותר מתכנון מס אגרסיבי ויצירתי. בנוסף, ההבדל בין מישהו שמזמין חלק לרכב ב-100 דולר ומבקש מהשולח לעגל מטה ולרשום על החבילה "חלקים למשאבת בריכה" לבין חובב המזראטי הוא בדיוק ההבדל בין זה שמשתין בתוך הבריכה לבין זה שמשתין מהמקפצה. אם הוא לא רוצה לשלם מיסים של 100% על מכוניות שיהגר לצפ' אמריקה. רק שיביא בחשבון ששם תכנון מס שכזה ישלח אותו להמון שנים בכלא.

אם ננסה לבצע אינטרפולציה מהמגמה של העשור האחרון -- * כבר בתוך 10 שנים הגיר הידני ישאר רק במכוניות קיט פסיכיות של סדנאות בריטיות. * מנועים אטמוספריים יעלמו ויוחלפו במנועים קטנים יותר עם טורבו קטן וניהול מנוע מחוכם. * ההספקים המרביים של רוב הקטגוריות לא השתנו משמעותית מזה כ-10 שנים ולפי דעתי לא ישתנו משמעותית גם בעתיד. יעילות מנועי הבעירה הפנימית תגדל רק במעט, אולם זמינות כוח תשתפר בדמות ניהול מנוע טוב יותר, מגדשי טורבו משופרים ומערכות היברידיות מחוכמות יותר. מכוניות משפחתיות שעדיין לא תהינה חשמליות לחלוטין תסענה במסלול משולב 25-30 ק"מ לליטר דלק בנסיעה מתונה. לחיצה חזקה על הגז וצריכת הדלק תטפס לשמיים - כי אתה לא יכול לכופף את חוקי הפיזיקה. * המכוניות ימשיכו להיות מרווחות יותר ובטוחות יותר, מבלי לעלות במשקל. כנראה שנראה יותר שימוש בפולימרים. * מחשבים יהיו יותר ויותר מעורבים בנהיגה. שינויי תחיקה יאפשרו נתיבי תנועה אוטומטיים (נתיבים בהם הרכב נוסע באופן אוטומטי לחלוטין). * לפי דעתי בעוד 20 שנה יותר מחצי מהמכוניות שימכרו תהינה חשמליות. אם תהיה סוף-סוף פריצת הדרך בתחום הסוללות שמדברים עליה כבר שנים (גידול של פי 3 בצפיפות האנרגטית ביחס למקסימום היום) אז בעוד 30 שנה הרוב המוחץ תהינה מכוניות חשמליות. * גם אז סדנאות בריטיות תמשכנה ליצר מכוניות קיט פסיכיות עם מנוע בנזין וגיר ידני.

החבר שלך נוסע להנאתו עם חברתו לבילוי. החבר נהג זהיר, אבל על הכביש מוטל שבר זכוכית ולפתע מתפוצץ צמיג והרכב עף לשוליים. החברה שלו עם הרגל על הדשבורד (מנהג מגונה) ושוברת את צוואר הירך. חברת הביטוח מסרבת לשלם את העלות - אישפוז, בדיקות, ניתוח, שיקום, פגיעה בניידות, אובדן הכנסה מיידי ועתידי וסבל - משהו כמו חצי מיליון ש"ח בהערכה (מאוד) אופטימית. סוללת עורכי הדין של חברת הביטוח נוברים בטפסים ומראים שלא צוין שלנהגי הקבע היו הרשעות עבר. החברה זועמת על החבר שלה ועליך, מישהו צריך לשלם את כל ההוצאות - היא שוכרת עו"ד וזה מגיש כתב תביעה שכולל את חברת הביטוח, את החבר שלך ואותך. פתאום מעניין אותך מאוד כמה עולה טיפול רפואי במדינת ישראל לחסרי ביטוח. במקרה הכי טוב - בית המשפט יכריח את חברת הביטוח לשלם את כל (או לפחות את רוב) ההוצאות ואתה לא תחויב בפיצויים, אבל תפסיד הרבה ימי עבודה, הרבה שעות שינה, הרבה שיערות ילבינו והעו"ד שלך יתעשר על חשבונך. עכשיו זה מובן יותר?

כאשר רוכשים ביטוח צריך לציין מי הם המשתמשים דרך קבע ברכב. צריך לדווח כמה הרשעות היו לכלל המשתמשים הקבועים. במקרה ונעשה דיווח מוטעה, במיוחד אם הדבר נעשה בחוסר תום לב, הביטוח לא יהיה תקף בעת תאונה. לא שווה לעשות קומבינות, אתה לא רוצה אפילו לדעת כמה עולה טיפול רפואי, אפילו בפציעה קלה, ללא ביטוח! ועוד משהו, אני לא עו"ד, אבל יש סיכוי שאם תהיה תאונה והעניין יתגלגל לבית משפט, אתה לכל הפחות תזומן לתת עדות (כאב ראש) או אפילו תצורף לכתב התביעה (כאב ראש גדול והוצאות אדירות על הגנה משפטית).

אם אתה נכה עם בעית גפיים תחתונות, או מחלה כללית שהופכת את התנועה שלך לקשה מאוד - אתה יכול להשתמש בטיעון הזה - לרושם שניסית למצוא חניה קרובה מוסדרת, אולם עקב השינויים/בניה וכו' לא מצאת, בשל הרישום על השלט הבנת שמותר לחנות ברחוב ובנוסף אתה מאוד מקפיד שלא להפריע לתנועה מחד וכמובן לא לעלות על המדרכה מאידך. אתה יודע שהעיריה עושה כל מאמץ להקל על אוכלסית בעלי המוגבלות ומודה מראש על ההתייחסות וההתחשבות. בתור מישהו שדוחף עגלת תינוק, אנשים כאלו מעוררים בי כעס. לא מעניין אותי אם הוא נכה - הוא מאלץ אותי לרדת לכביש, לעיתים סואן ועם שדה ראיה מוגבל, עם התינוקת שלי וזה פשוט לא מקובל. אני אומר כאן בכנות - הרבה פעמים אני לא מוכן (או לא יכול) לרדת לכביש ואני עושה מאמץ להשתחל בכל זאת עם העגלה ולא מזיל דמעה אם שלדת האלומיניום שלה מחליקה על פני האוטו.

הקורולות מדורות קודמים היו אמינות כמו סלע קיומנו. הדשבורד נחצב מגוש פלסטיק מוצק למרגלות הר פוג'י והפועלים שהרכיבו את הרכב ביצעו ספוקו אם הופיע תקלה משמעותית במכלולי ההנעה ברבע מיליון ק"מ הראשונים. הקורולה הנוכחית לא מרגישה ככה. איכות ההרכבה משמעותית ירדה. אין נתונים מדויקים על תקלות, אבל כבר שמעתי תלונות משני אנשים שמחזיקים את המכונית - תלונות שלא אמורות להופיע בקורולה (חלק מרכזי של הדשבורד שפשוט התפרק ובעיות חשמל). אני בכלל לא בטוח אם הקורולה הנוכחית תהיה אמינה יותר מה-I30. לציין שאצלנו הרכב, מודל 2009, היה שנה וכמעט 20KKM (החל מ-40KKM) ללא תקלות משמעותיות (כמה נורות שהפסיקו לעבוד, גומיה בדלת הנהג שכל הזמן התפרקה והיה צריך להחזיק למקום). בנוסף - טויוטה בגרסאות הליסינג לרוב הגיע עם אבזור מעליב ביותר ונוחות הנסיעה בינונית. לזכותה - מדובר ברכב גדול ומרווח יחסית לקטגוריה, אישית מצאתי את מושב הנהג נוח, תא המטען גדול (אצלנו שני ילדים - עם עגלת mutsy עצומת מימדים), המנוע חזק מאוד והגיר אמנם פרימיטיבי אבל פעולתו נעימה וקל לתפעל אותו ידנית במידת הצורך (מסילה משוננת). צריכת הדלק אצלנו במתווה מאוד עירוני ובנהיגה לא מאוד חסכונית - קצת פחות מ-1:10. אם תמצא I30CW במצב טוב - הייתי ממליץ עליה, גם בלי מחשב דרך. בנוגע לסיכון שדובר ברכב של מתקינים - לפני בדיקה רשמית של מכון - תבדוק שאין שפשופים או קימוטים בגג. שהריפוד בתא המטען לא בלוי ואז תסיר אותו ותראה שאין שפשופים או קימוטים על הפח/פלסטיק מתחת. תבדוק גם שהריפודים והחיפויים בתא הנוסעים שמורים. גם מצב בולמי הזעזועים יעיד על העומס שהרכב עמד בו.

קניתי פיאט בראבו והאבזור שלה אופייני למשפחתיות אירופאיות מדרג ביניים ומעלה מהשנים האחרונות. לקנות רכב ב-10K, להוציא עוד 3K על אגרת רישוי וביטוח חובה+צד ג', להוציא עוד 2000-3000 על כמה תיקונים שפשוט תהיה חייב לעשות ואז תוך פחות משנה להשבית את הרכב (בגלל תקלה מג'ורית או אי מעבר טסט) - זה המון כסף! כי הטווינגו היא אחלה מכונית, יש לה קהל מעריצים שיסכימו לשלם לך מחירון ואף יותר, כי היא קטנה ופשוטה עם מנוע לא מתוחכם ובכלל החלקים של רנו יחסית זולים. אז למה אתה רוצה להחליף אותה? אני גם חושב שרכב ליסינג הוא הוצאה לא מוצדקת (3500 ש"ח לחודש למשפחתית ממוצעת). אבל בחורה שרואה רכב ליסינג חושבת לעצמה - "הנה מצליחן הייטק מיושב בדעתו וגם נראה לי שיש המון מקום בתא המטען לעגלת תינוק ולשופינג". אתה לא מבין את זה כי יש לך כרומוזום X אחד פחות וכרומוזום Y במקומו.

אתה לא יודע איזה רושם עושה רכב ליסינג כי אתה לא מבין ראש של בחורות (רציניות, לא פרחות). הרכב שלי אכן עלה 60K, אבל הכל עובד, שום דבר לא שבור, הריפוד לא בלוי, המנוע חלק ועדיין עם כל הסוסים שלו. יש לי ברכב בקרת שיוט (עובדת!), בקרת אקלים מפוצלת ופתח איוורור אחורי (נעשה מאוד פופולרי לאחרונה). ועוד בונוס - אם מסתכלים על חזית הרכב מזווית מסוימת הוא נראה כמו מזארטי. אם 60K נשמע לך יקר אז תוכל לקנות מכונית כזאת ב-50-55K מחברת השכרה. בגלל שזאת פיאט אז מי שחטף את ירידת הערך הם הבעלים הקודמים (יותר מ-20K לשנה) והנזק שלי יהיה סביב לכל היותר 12K לשנה בהנחה שהרכב יהיה אצלי 3 שנים. לא רוצה פיאט? קח סיאט ליאון חזקה ומאובזרת בת 3 שהבעלים הראשון שלה אדום מדמעות על ירידת הערך המחרידה שהוא חווה. שוב פעם - ירידת הערך תהיה סביב 10K אם תחזיק את הרכב ל-3 שנים. אז אם כבר "לזרוק לפח" את אותם 10K לפחות זה יהיה בלי לפחד כל רגע שבוחן רכב יעצור אותך ויוריד אותך מהכביש. קניית רכב כזה בן 3-5 היא הדבר הכי קרוב "ללדפוק את השיטה" שיש.

האמת שמכל המבחנים שיש שם, המכונית שנראת הכי כיפית היא המורגן, עם כחמישית מההספק של מפלצות התהילה הגרמניות ועם גלגל אחד פחות.

מבחינת איבזור וגדג'טים הייתה התקדמות אדירה בעשור האחרון. במשפחתית שלי יש יותר איבזור מאשר במכוניות שנחשבו למפוארות לפני 10-15 שנה. בקרת אקלים מפוצלת עם פתח אחורי ותא איחסון מקורר, כיבוי אורות מושהה פנסי ערפל עוקבי פניה, מערכת סטריאו מובנת משוכללת ואיכותית, תאורת קריאה במושבים אחוריים, תמיכה לגב תחתון לנהג, נעילה מרכזית מופעלת אוטומטית, שני מחשבי דרך, שליטה בטלפון מההגה או בפיקוד קולי וזה מעבר לחשמול "הסטנדרטי". אני לא מדבר על האפשרות להעביר הילוכים מההגה שעד סוף שנות ה-90 הייתה רק במכוניות מירוץ או מכוניות-על. אם תכנס למרצדס ישנה אתה בכלל תחטוף דיכאון מדלות האיבזור והצעצועים. מבחינת רושם - אם יש לך קצת כסף תקנה 106GTI, תשקיע בה ותביא אותה למצב טוב - וזכית בהמון כבוד וההערכה מכל מי שמבין קצת במכוניות ובטח בפורום הזה. רושם על בחורות? מאזדה עם מדבקה של "צ'קפוינט" או לחילופין אופנוע כבד יעשו עבודה טובה הרבה יותר מפונטיאק בונוויל (שהוא בכלל רכב חביב על פנסיונרים בארה"ב).

שלח להם ולפקולטה המדוברת מכתבים (בגרמנית). מקסימום יגידו לך לא.

זה לא כתוב בשום מקום ברישיון. מה מבטיח לך שלא תיפול על בוחן שיחליט להגדיל ראש דווקא בסעיף הזה? אז הנה יש לי תירוץ לבקר את החברים שלי בצפון הארץ ולהנות מחומוס טוב בעכו. משום מה פעמיים גיליתי בעיות רציניות מיד אחרי הטסט. מכון הטסט בודק מספר מאוד מוגבל של סעיפים ובדרך כלל מתעקש על סעיפים לא בטיחותיים או על דברים שממש קופצים לעין (גומיה יבשה בזרועות ההיגוי לדוגמא). אתה יכול לדוגמא לעבור טסט עם בולמי זעזועים גמורים לחלוטין - דבר שפוגע מאוד בבטיחות האקטיבית של הרכב. עברתי טסט בלי בעיה עם בולמי זעזועים שעברו יותר מ-300 אלף ק"מ! כל זמן שהרכב בולם אתה תעבור טסט - גם אם רפידות הבלם אכולות כמעט עד הברזל. מצידי לשלם עוד 500 ש"ח ולקבל טסט שהוא רציני ואיכותי, כולל פירוק גלגלים, סקירה יסודית של המתלים, בולמים ובלמים, בדיקת הגה יסודית יותר. זה יצמצם תאונות, זה יצמצם רמאויות בעת מכירת רכבים (כי ליקויים רציניים ימצאו בטסט והרכב יורד מהכביש עד תיקונם + איזכור הליקוי ברשומות שיהיו נגישות לציבור) וזה יצמצם קומבינות עם מכוני רישוי.