Doc Slow

אכן סולידי ומיישר קו עם האופן שבו שקודה ממוצבת בהיררכיה של VAG. לא מלהיב, אבל אני לא חושב שיש בעיה ארגונומית.

כמו בפיאט 600 ולהבדיל מהחיפושית. זה בא יחד עם "מנוע 16 כוח" ו-"לא סוחב את הקסטל".

מה זאת חוו"ד "מקצועית"? אתה מצפה שנציג של היבואן או אולי המהנדס הראשי של VAG יחשוף בפניך את מספר הלקוחות שפנו לקבל שירות עם ה-DSG7 מאז הרוויזיה האחרונה שהתיבה עברה? אתה מוזמן לעיין במספר שרשורים שנפתחו כאן לאחרונה - אף אחד לא יכול להרגיע אותך, כי אף אחד לא באמת יודע.

תקרא פה שרשורים שנוגעים לצריכת הדלק של פיקנטו אוטומטיות. לגבי קושי מכירה בעתיד - בלתי אפשרי לדעת. נכון שבאופן פוטנציאלי יש פחות קופצים על 3 דלתות אולם מאידך מאחר ומדובר בדגם נדיר יותר ויש כאלו שחושבים ש-3 דלתות זה "ספורטיבי וצעיר", יתכן ודווקא תוכל למכור את המכונית במעט יותר (אם תתאזר במספיק סבלנות). המראה לפי דעתי טוב, האבזור לא רע, אבל הביצועים בגרסה האוטומטית עשויים להפריע אפילו למי שביצועים לא מעניינים אותו וצריכת הדלק עלולה להציק גם היא. מומלצת רק עם שלוש דוושות וידית בחישה.

אם אלו ההצעות שאתה מקבל כבר עדיף לך לקנות פלואנס חדשה באופן הרגיל, לנהוג בה שלוש שנים, למכור בכמה שתמכור ולעבור לבאה. מאחר ואת האחריות תשרוף כבר אחרי שנה וקצת ואת הרכב תמכור עם כרבע מיליון ק"מ, עדיף לך ללכת על גיר ידני. פחות סיכוי לבעיות במהלך תקופת הבעלות ויותר סיכוי למכור בסוף התקופה. אין שום סיבה שרנו פלואנס דיזל ידנית תהרס בגלל נסיעה בינעירונית של רבע מיליון ק"מ.

אני מאמין שזה נכנס תחת לשכת העיתונאות, הדוברות, העוזרים האישיים וכו'. אבל מה הקשר למכוניות? מדינה בסדר גודל כמו שלנו צריכה צי (לא גדול) של לימוזינות ואני חושב שהבחירה ב-E350 היא הולמת. אם היו בוחרים ב-S600 אז היה מקום להשמיע קול זעקה.

אתה צודק - בכל הנוגע לגודל וכמות בעלי החיים שהוקרבו על מזבח ה-upholstery לכל שקל - אין הרבה תחרות לרכב אמריקאי משומש. למעשה במובנים רבים מדובר בעסקה לא רעה בכלל ויש מספר חברי פורום שדבקים באמריקאיות המשומשות שלהם. פינוק הוא עניין אינדיבידואלי יותר - תנסה לשבת (ולנהוג אם אפשר) גם בלה-קרוס וגם ב-CTX לפני שתחליט. וכל מי שמבין יודע את זה - לכן הרושם של מי שנוהג באמריקאית משומשת עלול לא להיות זה שאתה מחפש. בלי לדעת על מי בדיוק אתה מעוניין לעשות רושם ומאיזה סיבות - קשה יהיה לנחש את התוצאה. אבל זה העסק האישי שלי ואני מאמין שכבר חשבת על זה.

תלוי מה הרושם שאתה רוצה לעשות ועל מי. מי שמכיר את שוק הרכב יודע שרכב אמריקאי גדול משומש הוא לא יקר, לא ממש יוקרתי וממש-ממש לא ספורטיבי.

המצוי הוא שמגרשי הליסינג עמוסים ב-I30CW ובכל שנה מתווספים אליהם עוד ועוד. הרצוי מבחינתך הוא להתמקח איתם ולקבל רכב במצב כמה שיותר טוב בכמה שפחות. לוי יצחק עם הפחתת ליסינג מלאה לרכב במצב טוב עם אחריות, צמיגים טריים מתוצרת נורמלית, מצבר חדש ואחרי טיפול נשמע סביר במצב העניינים הזה. וכמובן - אם מבקשים ממך מקדמה בלתי הפיכה ובלי יכולת לראות את הרכב - תגיד להם תודה רבה ותעשה אחורה פנה. מי שאמור להיות לחוץ זה הם (שמפסידים על כל יום שהרכב במגרש) ולא אתה ומקדמה משלמים על רכב ספציפי ולא על חתול בשק.

אני מסכים שלימוזינות בנות יותר מעשור צריך להחליף, אבל התמונה באמת לא במקום וגם לא סיפורי הדלתות הנופלות. אבל למה בדיוק אנו מצפים מאלופי הספינים והאגדות אשר יושבים בירושלים? אני גם חושב שהבחירה ב-E350 היא מכובדת מספיק ולא מוגזמת ויקרה מדי. אין לי טענות לא על עצם ההחלפה ולא על המחיר של המכוניות המחליפות. אבל אני לא חושב שצריך לשכוח את ההקשר לנאצים ולשואה של היצרן הזה. אף פעם.

אני מסכים שהגיע הזמן להחליץ את הוולבו המתפוררות. אני חושב שעדיין לא בשלה השעה להסיע את אורחי או חברי הכנסת והממשלה במרצדס. החיבור הזה אף פעם לא יעבור מהעולם. במיוחד לא שמדובר במרצדס שדגמי ה-770K וה-540K שלהם לנצח יהיו מזוהים עם היטלר וחבר מרעיו. היה נכון יותר לבחור בקאדילקים. אם כי אני מבין שהיה הליך מכרז וכו' וכו'. אני באמת לא מבין למה זנחו את הקאדילקים והלינקולנים. אבל כנראה מה שהיה טוב בשביל בן גוריון וחיים וייצמן כבר לא מספיק טוב למנהיגנו היקרים היום.

http://www.discovery.com/tv-shows/mythbusters/mythbusters-database/ac-vs-open-windows.htm https://www.youtube.com/watch?v=ZRt20C6NL-c

המחיר הסופי תלוי כמובן במצב הרכב, כמה המוכר עומד על שלו או לחוץ למכור וכמה אתה טוב במיקוח. חושב יותר מכמות האחוזים שתפחית מהמחירון זה שהרכב יהיה יד נמוכה, קילומטרז' נמוך ועם היסטוריה נקיה ופנקס טיפולים מלא.

אצל שכירים בתחום העמלה לפעמים היא רוב המשכורת. הוא ינסה לסחוט כל עסקה על השקל האחרון כי יש לו אחוזים. זה המודל העסקי של כל סוחר רכב באשר הוא. גם מגרש הטרייד-אין ינסה לגאול אותך "מהגרוטאה" בכמה שפחות כסף, ישביח אותה בסכום פעוט ואז יגלגל אותה הלאה בסכום גבוה יותר. ההבדל היחיד הוא שהם לא מתעסקים עם מכוניות ממש שבורות ולכן גם לא עוסקים בשיפוץ של ממש (הם כן משביחים קוסמטיקה חיצונית ולעתים גם צמיגים, מצבר ואולי טיפול שוטף), אבל חוץ מזה - אין הבדל משמעותי בשיטה. הוא לא חלק מרכזי, אבל למה שיפסידו ממנו? שירות? שירות עולה כסף. הכסף בא בצורה של מכירת הרכב במחיר נמוך לטרייד-אין או רכישה של רכב חדש מנו במחיר מלא. בדיוק - וככה זה בכל העולם ד"א.

ענית לעצמך: אתה מרוצה מהרכב, לא רוצה לקחת הלוואה חדשה ולא רוצה טרטור של חיפוש רכב משומש.

לא כל הסוחרים עוסקים בגרוטאות, יש גם סוחרי רכב שמתמחים ברכבים במצב טוב. אבל זה לא משנה, באותה מידה ניתן להשוות אותם לסוחרי מקררים משומשים. סוחר הוא סוחר הוא סוחר - קונה בזול מוכר ביוקר, עם או בלי השבחה של המוצר בדרך. חברת הליסינג מעוניינת להרוויח בכל אחד מהאספקטים של הפעילות המסחרית שלה. היא קונה בזול מהיבואן, מוכרת ביוקר ללקוח, קונה ממנו את אותו הרכב משומש בזול ואז מוכרת שוב פעם ביוקר. כאשר חברת הליסינג לובשת את איצטלת סוחר הרכב המשומש היא מתנהגת בדיוק כמו כל סוחר טיפוסי. אין שום הבדל במודל העסקי.

לכל חובבי ההלקאה העצמית "רק בישראל", אתם תשמחו לשמוע שככה סוחרי רכב מתנהלים בכל העולם. וכן - סוכנות טרייד-אין זאת מילה יפה ל-"מגרש לסחר במכוניות" ונציג חברת הטרייד-אין המעונב הוא סוחר רכב ממולח בשם אחר. בכל העולם סוחרי רכב הם מומחים בלקנות מכוניות בכמה שפחות ולמכור בכמה שיותר. הם גאונים בלמצוא בעיות ברכב (רובן בכלל בלאי טבעי) ולגרום לך להרגיש שיש לך ביד גרוטאה שעוד שניה עולה בלהבות, למעשה הוא עושה לך טובה שהוא בכלל לוקח אותה. אחר כך הוא מסדר אותה קוסמטית בכמה גרושים ומוכר אותה הלאה כ-"בונבונירה, שמורה, יד שניה מפרופסור למזרח הקדום". ככה זה בכל העולם.

רוב החברות הגדולות עובדות (גם בעבר ד"א) עם חברות ליסינג גדולות שמציעות (כמעט תמיד) גרסה אחת לכל רכב. מעל מאזדה3 תהיה מאזדה6 (לדוגמא). מעבר לזאת - ישראלים מקשרים מעמד עם גודל ומותג הרכב ולא ממש מתייחסים לתת-הדגם. לדוגמא - מבחינת סטטוס בעיני הישראלי הממוצע - E200 (בתנאי שיסולק ה-200 מתא המטען ויותקנו ג'אנטים הולמים) שקולה ל-E400.

לא שוטר. אני גם לא שולל לאנשים את הרישיון, אין לי סמכות לכך. רוב הציבור לא מודע לכך - אבל רופא שמאבחן מצבים מסוימים אצל מטופל, חייב על פי חוק לשלוח הודעה למשרד התחבורה אשר מתלה את רישיונו של אותו מטופל באופן זמני או לצמיתות (בכפוף למצבו הבריאותי ובדיקות רפואיות חוזרות במרב"ד - המכון הרפואי לבטיחות בדרכים). לא מדובר רק פגיעה מוחית, אלא גם פגיעות בראיה, פגיעות אורטופדיות מסוימות ומחלות קשות כאלו ואחרות. כמובן ששכרות או עייפות הם מצבים חולפים ולא רלוונטיים. אולם חלק מהתופעות אשר מתרחשות אצל אדם שיכור הינן דומות לתופעות אצל אדם אשר נפגע באונה הקדמית של המוח ואינו כשיר יותר לנהיגה או לפעולות דומות.

המשלוח הוא חלק מהעלות הסופית של כל מוצר. גם המחיר של חבילת הגבנ"ץ שאתה קונה בסופר מגלם בתוכו את משלוח החלב למחלבה ואת משלוח המוצר המוגמר לסופרמרקט. את המע"מ אתה משלם על הכל.

זה מאוד במודעות, ידוע שעייפות קיצונית די שקולה לשכרות. פשוט בישראל המודעות לכך פחותה. במדינות מסוימות התחילו חקיקה בעניין. מדינות (מערביות) עם כבישים ארוכים מציעות נקודות עצירה, מנוחה והתרעננות מאוד מרשימות. שמדובר במשאיות יש חקיקה מאוד קשוחה לגבי שעות הנסיעה והמנוחה. בארץ האכיפה קצת צולעת, אבל לא כך בחלקים אחרים של העולם. בנסיעות שלי בקנדה ובגרמניה נקודות העצירה היו עמוסות משאיות עם נהגים ישנים בקבינות (שים לב לוילונות המוגפים בקבינות של המשאיות בצילום). כמו במקרה של שכרות, גם עייפות קיצונית גורמת לך לפגיעה חושית, פגיעה בזמני התגובה, אולם חמור מכל - פגיעה ביכולת השיפוט. בכל חודש בממוצע אני מוריד (לצמיתות) מההגה 2-3 אנשים שנפגעו פגיעה מוחית שלעיתים לא נראת חיצונית (אין שיתוק) אולם גרמה להם לנזק לאונה הקדמית שהוביל לפזיזות, חוסר שיפוט וסיכון עצמם וסביבתם. חלק מאותם אנשים מאוד כועסים עלי, כי הם בטוחים שהכל בסדר איתם.

מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם אני מסכים עם פות"ש שלא מגיע שנשטוף אותו, למעשה אני מעריך אותו על כך שהודה במעשה בגלוי והעלה נושא חשוב זה לדיון.

אין מכשיר אבחנתי שהינו מדויק ב-100%. אם מאן דהו חושב שמכשיר הינשוף עשה לו עוול עליו להתעקש לבצע בדיקת דם לרמת אלכוהול כמה שיותר מהר. אבל שוב פעם, זה שהתמזל מזלך זה ממש לא מוסר ההשכל של כל הסיפור. זה מוסר ההשכל. אלכוהול משבש את התפקודים של האונה הפרונטלית של המוח. בגלל זה אדם שתוי מאבד את העכבות שלו ("זורם יותר"), את יכולת השיפוט וכמובן את יכולת הביקורת העצמית (מרגיש הכי פיקח בעולם). אתה למעשה מתאר התנהגות טיפוסית לחלוטין של אדם שיכור כהלכה.

סיפור יפה אבל מוסר ההשכל לא ברור. בו ואני אתקן את השורה התחתונה --- בלי שום קשר לאמינות של הינשוף, לא עולים על ההגה עם אלכוהול בדם! לפני שנים רבות עבדתי במיון בבית חולים גדול בעיר גדולה. בערב שישי הגיעו למיון מספר אמבולנסים, בראשון היה בחור צעיר במצב מאוד קשה ובשני כמה חברים שנסעו מאחור והיו במצב די שפוך ולפי הצוות "מוכי חרדה". כולם הסריחו מאלכוהול עד לב השמיים. בזמן שאותם מוכי חרדה עשו לנו בלאגן בחדר המיון המרכזי, צעקו, צחקו והשתוללו. החבר שלהם נפטר בחדר ההלם. קאפיש?!

ההגה נראה דומה באופן מחשיד לזה של מרצדס (ופחות לזה של הצ'ירוקי ד"א). אם כי קרוב לוודאי שזה לא ההגה הסופי של המכונית וכך גם שאר הקוקפיט. למעשה - אני מקווה מאוד שגם העיצוב החיצוני כולו זה משהו זמני שיעלם בקרוב. ממיר המתח של עלי-אקספרס כנראה מיועד לבדוק את עמידות מערכת החשמל של הרכב.