Doc Slow

מצטער שאני לא PC, אני ישראלי וזה מה יש. לא מכיר את זוגתו של פות"ש, יכול להיות שהיא ספציפית חובבת מסעות מחוף לחוף על הארלי, אבל רוב הנשים לא זורמות עם טיולים מהסוג הזה. תיאום ציפיות מדוקדק חובה. כמה ימים ישמרו לכל פעילות. איזה אתרים היא מאוד-מאוד לא רוצה לפספס. צריך גם לעשות חישוב מדוקדק של נפח הציוד שנכנס לתא המטען הצנום, כמות הבגדים שלוקחים, הנפח שנשאר פנוי לשופינג. לרוב הנשים הנושאים האלו חשובים. לא לכולן, אולי בת הזוג של הפות"ש מאילו שטסים לחצי שנה למזרח עם תיק 30 ליטר. אבל כמו שיש גברים שמפנטזים על נסיעה לגרמניה וחזרה עם מזוודה מלאה בחלקי חילוף, יכול להיות שהיא מאלו שמפנטזות על נסיעה למילנו וחזרה משם עם מזוודה מלאה בבגדי מעצבים. רוב הנשים אצלי בעבודה ששמעו שנסענו (אני ואשתי) לשבוע באירופה עם "רק" 150 ליטר מטען, היו מלאות התפעלות על יכולת ההשרדות וההסתגלות של זוגתי. כן, אני יודע שזה ממש לא PC. עוד משהו - המסלול המתוכנן שלך מאוד מאתגר, במיוחד אם תעשה את רובו בכבישי B. כנהג זה לא נראה יותר מדי - כי מאחורי ההגה בכביש מרגש ובמכונית אהובה אתה יכול לעשות גם אלף ק"מ ביום - אבל כמה שעות ביום היא מסוגלת לשבת במכונית? אולי היא אוהבת לצלם ורוצה לעשות עצירות צילום? רוצה לעצור מדי פעם לקפה? צריכה כל שעה וחצי לשירותים? (כל זה ד"א תקף לגבי כל נוסע לצד הנהג, גברים ונשים כאחד) הדברים האלו מאוד משפיעים על קצת ההתקדמות ובהתאם על התוכנית הכללית. באמת שהטיול הזה נראה מדהים ואני, כמו רוב המשתתפים בדיון זה מלאי הערכה על היוזמה ודי מקנאים. אבל הוא דורש תיאום ציפיות ברמת הפרטים הקטנים ביותר על מנת למנוע אי נעימויות בדרך. יכול להיות שכבר עשית את זה, אם לא - זה הזמן הנכון. לגבי עלות הלינה והמחיה - חלק מהאיזורים שהמסלול עובר דרכם הם עם יוקר מחייה מחריד (שוויץ, איזור הריביירה, פאריז), קדחת למצוא שם חדר נורמלי ב-60 יורו וגם האוכל עלול להתגלות כיקר. אם רוצים לחסוך כמה יורוסנט צריך לתכנן לינות לפני או אחרי המעבר באיזורים אלו וכנ"ל הצטיידות במזון. וד"א - דווקא עלות הטיול לא כזאת מחרידה בהתחשב באורכו ובכך שהמחיר כולל רכב ספורט צמוד לכל התקופה. נ"ב תתפלא - היה לי פציינט שגמר כל חודש סיגרים וויסקי בסכום גבוה מ-40K. אתה יכול לשער מה היה מצב הלב, כבד, ריאות וכלי הדם שלו... היה עדיף אם היה מוציא את הכסף על טיול באירופה.

קטע יפני שכזה. יש להם מראות כנף כאלו בהרבה SUV.

קיימים היום יותר ויותר בלמי חניה אלקטרוניים. הם פועלים בעזרת מנוע חשמלי שמושך כבל או לחלופין נועל ישירות את הקליפרים . במכוניות מסוימות הבלם מופעל אוטומטית שהתיבה ב-P ולאחר שדוממת את המנוע ומשוחרר אוטומטית אחרי שהמנוע מונע, התיבה במצב D או R, חגורת הבטיחות סגורה והמצערת נלחצת. נשמע אחלה, אבל נהגתי ברכב שבו מותקן הפטנט הזה ומי שרגיל שנים לבלם יד רגיל עשוי מאוד להתעצבן בתחילה מהמנגנון. מעבר לזה - כמובן שיש רכבים שבהם יש בלם חניה מכני רגיל, אשר פשוט מופעל ברגל (על ידי דוושה הסמוכה לדלת) - נפוץ במרצדסים ישנות בעיקר וברכבים אמריקאיים. בזחלים צבאיים שונים בלם החניה הוא פשוט מעין נצרה שנועלת את ידית או דוושת הבלם הרגילה. דבילי, אבל עובד.

אחרי החגים. אולי.

זה לא רכב לחובבי נהיגה, זה רכב לבעלי משפחה שאולי גם יורדים לאיזה שביל פה ושם.

אלוהים ישמור מה הלך הצ'טים האלו "בפרטי", בטח לא דיונים על חוקי תנועה... אתה אמור להכנס לכיכר באופן שאינו מקפח את זכות התנועה שאלו שכבר נמצאים בתוכה. באופן עקרוני - בכיכר גדולה מספיק, יכול להיות שכמה מכוניות יכנסו אליה במקביל וזה יהיה בסדר. כל החוכמה שהעסק יזרום והכניסה שלך לכיכר לא תגרום להאטה של אף אחד (להלן - קיפוח זכות הקדימה שלו). זה לא משהו שלומדים בפורום, כמו "בפרטי" של תפוז לפני שנים, צריך לצאת מהעולם הוירטואלי ולתרגל "על רטוב" כאשר מורה הנהיגה שלך יושב לצידך, מדריך ודואג שלא תעשה תאונה.

כמה שפחות פוזה, יותר טוב. עדיף גם צבע לבן לא מטאלי ופגושים שחורים. ככה הכאב לב בכל פעם שאשתי "מפנקת" את הרכב, קטן יותר. חוץ מזה, קונצרן רנו-ניסאן מציע לחובבי הפוזה ושונאי הפרקטיקה את הג'וק.

דוגמא מעניינת היא מצלמות זורקי. המצלמות הראשונות היו חיקוי מושלם של לייקה שיוצרו עם ציוד של לייקה וצייס שהובא מגרמניה. הן היו מעולות ואמינות. לאט לאט האמינות והאיכות האופטית נעלמו...

אני חושב שהוא התבלבל עם ZIL. בפועל זה היה פס יצור של טנקים ישנים במעטה שהיה חיקוי מוצלח חלקית של רכב יוקרה אמריקאי. הרכבים עדיין פה ושם בשימוש, ניתן לראות אותם במצעדי יום הניצחון במוסקבה או שמדבדב או פוטין רוצים להראות פטריוטיים. היתרון של ZIL הוא ששום חכמולוג לא ינסה לחתוך אותך או להתחכם איתך באופן כללי בכביש. הסיבה היא לא רק המשקל העצום של הרכב שהופכת כל התעסקות איתו לקטלנית, אלא בעיקר יכולתו של היושב במושב האחורי שלו "להעלים" את מי שמעצבן אותו. סוג של קסם סובייטי.

טוב - הרצתי חיפוש נוסף עם מילות המפתח dacia duster rouille בשביל לראות מה המצב בחלק של העולם שבו נוהגים בצד הנכון של הכביש. יש כמה וכמה (לא המון) דיונים על הופעת סימני קורוזיה, בעיקר סביב הדלתות ובעיקר בדגמים עם צבע לבן. כמו כן יש הערות על כך שהצבע די פגיע. שוב פעם - לא מצאתי המון דיונים על כך ובנוסף הדיונים בנושא די נעלמים החל משנת 2013. עדיין, זה קצת מדאיג. חשוב גם לראות כמה שנות אחריות קרסו יתנו בעניין זה ובכלל. *** חוץ מזה נראה שהדאסטר (לפחות זה עם ההנעה הקדמי) לא אמור להיות בעייתי ברמה המכנית. מנוע K9K ותיבת הילוכים TL4 מאוד נפוצים, כנראה די אמינים ועם חלקים זמינים מאוד ודי זולים.

רכבים היום לא פחות אמינים מאשר פעם - במיוחד אם מביאים בחשבון את כל הטכנולוגיה שטמונה בהם. האם המנוע 1.4 טורבו (120 כ"ס) שיש במכונית שלי אמין פחות ממנוע אלפא 1.7 כפול מאיידים עם הספק דומה מסוף שנות ה-70? ברוב המכוניות הפלסטיקה היום עמידה יותר לקרינה ולחום. הפלדה טובה יותר וגם מגלוונת. זה מאפיין כל תחום טכנולוגי. בעיות עם טכנולוגיות חדישות היו במכוניות תמיד. רוב היצרנים, לפחות אלו החפצים חיים, תמיד ניסו למזער עלויות. מכוניות עממיות זולות? הזכרת את הדה-שבו שתוכננה עוד בסוף שנות השלושים כרכב מאוד זול לרכישה ותחזוקה. כל כך זול שבתכנון המקורי היה פנס ראשי יחיד, מושבים תלויים בחוטי תייל וכיסוי קנבס בלי חלון אחורי (היה חור). היה מיתון כבד בתחילת שנות ה-20, שוב פעם בסוף שנות ה-20, אחרי מלחמת העולם באירופה, בשנות ה-70 בכל העולם, שוב פעם בסוף שנות ה-90 ברוב העולם. הבנת את הנקודה. ... מדובר בחרב פיפיות. יותר מדי "תקלות אופיניות", יותר מדי עלויות אחזקה ושוק יד השניה קורס. זה משפיע כמובן גם על מי שקונה חדש מהניילונים עם אחריות.

קח פנס, קח חולצה ומכנסיים שלא אכפת לך לטנף ותתחיל להסתכל טוב טוב על המנוע ומערכת הקירור מלמעלה ומלמטה. חפש סימני קורוזיה, דליפות, "זיעה". למעשה זה מה שצריך לעשות עם כל רכב.

מי קירור של פרסטון, אולי גם שמן שלהם? נכון שזה לא גרוע כמו מי ברז, אבל זה דורש הקפדה יתרה בבדיקת המנוע ומערכת הקירור.

אתה צוחק עלי, נכון? בפיאט?

רוב הלקוחות מחליפים מכונית כי יצא דגם חדש, לא כי הקודם התקלקל. בתחילת שנות ה-50 חברת GM (והמשך שאר החברות האמריקאיות) המציאה את מונח "שנת המודל" ודאגה כל שנה לבצע עידכונים (בעיקר קוסמטיים) בטווח בדגמים שלה. מר וגברת סמית' לא יכלו להראות את פרצופם בשברולט 1955 המיושנת שלהם בשעה שכל השכנים כבר עברו למודל 56!

זה בדיוק העניין. הגרסה הרשמית גורסת שהזמר הרוסי, אשר קנה את תהילתו בעידן הסוביטי, נפטר לאחר שבץ מוחי . למעשה הוא נסע ברכב יוקרתי (ז'יגולי מודל 1977 שהוא קיבל כהערכה על תרומתו לזמר הרוסי) ברחבי סנקט-פטרסבורג, כאשר הפעם האחרונה שהוא נראה בחיים היה שהוא נכנס עם הרכב לסמטה צדדית כאשר מעט אחריו נסעה מכונית אדומה קטנה.

למרצדס "של פעם" היו לא מעט יתרונות תחזוקתיים על אלו של היום. א. הן באמת היו אמינות יותר. ע"ע W123 המיתולוגית. ב. מנועים יחסית פשוטים עם יחס הספק/נפח צנוע ברוב הדגמים. מנועים ישנים של מרצדס אפשר לפתוח ולשפץ גם במוסך ביתי. ג. רוב הדגמים היו מאובזרים די בקמצנות. פחות דברים שיתקלקלו. פחות אלמנטים ממוחשבים שלא ניתן לתקן וצריך להחליף (בהרבה כסף). לאף יצרן אין אינטרס ליצר מכונית מתקלקלת בכוונה. זה רע למוניטין, זה עלול להיות פתח לתביעות (גם פליליות) ואם התקלות מופיעות בתקופת האחריות - זה עולה המון כסף. לדוגמא - אני בטוח ש-VAG לא באו למהנדסים שבנו את ה-DSG7 ואמרו להם "תדאגו שהגיר יתקלקל". הם כן אמרו להם לבנות אותו הרבה יותר זול וקטן מה-DSG6 והתקלות נבעו כנראה משילוב של אילוצים (במשולש - ביצועים-מחיר-אמינות) ותקלה תכנונית כזאת או אחרת.

פעם ראשונה שנקבל רכבים ממדינה ערבית. טורקיה היא גם מדינה מוסלמית.

התחלתי לעשות מחקר מקדים על הדאסטר בפורומים בחו"ל. הרכב באמת נראה מתאים למשפחה שלנו. אולם בקריאה בפורומים בריטיים עלו סיפורים מדאיגים מאוד של כל מיני בעיות בהרכבה והגרוע מכל - חלודה. כנראה שלא מדובר במגיפה, אבל חלודה זה משהו לא מקובל לחלוטין אפילו במספרים קטנים. ממה שהבנתי החלודה מאפיינת בעיקר דגמים צבועים לבן ומופיעה כמובן בנקודות תורפה שתופסות לחות וסביב הברגות ומנגנוני נעילת הדלתות. לציין שהדאסטר שמגיע לאנגליה מורכב (ככל שהבנתי) בהודו. מישהו יודע מאיפה קרסו מתכוונים להביא דאסטרים לארץ? האם מישהו קרא על הבעיה במכוניות עם הגה שמאלי (בפורומים צרפתיים לדוגמא)? אם יתברר שאין בעיות חלודה במכוניות עם הגה שמאלי ואם קרסו יביאו את הדיזל עם הנעה קדמית, אני מתכוון בהמשך השנה להגיע לסוכנות עם אשתי לנהיגת מבחן ולקבלת הצעת מחיר.

אליבא דוויקיפדיה, לפני כן קראו לו בכלל hopestar ON360 מלבד השם הדבילי, הרכב היה מצויד במנוע בנפח 360 סמ"ק (נפח שהיה מקובל אז ביפאן משיקולי מס). סוזוקי רכשו את הזכויות והחלו לייצר סדרה של ג'יפונים זעירים שנקראו בהמון שמות, לרוב קראו להם ג'ימני, פעם אחת קראו להם גם סמוראי. כל הדורות התאפיינו במנועים בנפחים שהולמים יותר קלנועית של הלו-קיטי מאשר מכונית אמיתית ויכולות שטח מרשימות. את הג'ימני הנוכחי ניתן להשיג ביפאן עם מנוע 660 (שיקולי מס, כבר אמרתי?)

זה גם לא מדויק. אני מכיר במקום עבודתי כמה אנשים בעלי משכורת לא מאוד גבוהה שמחזיקים מכוניות יוקרה ישנות. רובם לציין הם תושבי כפרים בצפון ועם קשרים במוסכים רלוונטיים. במקרה של דרג הביניים של רכבי יוקרה (סדרות 3 ו-5, מרצדס C ו-E) ניתן למצוא, בכפוף לחיפוש ארוך וקפדני, אקזמפלרים במצב לא רע שלא יקרעו לחלוטין את הכיס של שכיר ממוצע+. האחזקה מתבססת הרבה מאוד על יבוא אישי של חלקים או חלקים מפירוק/שיפוץ וכמובן על הכרות אישית עם המוסכניק. העלות השוטפת כמובן גבוהה יותר משל רכב "ממוצע", אבל נמוכה יותר משל רכב יוקרה חדש (במיוחד אם מתייחסים למרכיב ירידת הערך - שהוא מחריד ברכבי יוקרה בשלושת השנים הראשונות שלהם על הכביש).

זה שהרכב יכול לנסוע (פיזית) לא אומר שמותר לו לנסוע (חוקית). למיטב ידיעתי יש להפקיד רשיונות רכב אשר הוכרז כאובדן מוחלט.

אני יודע שזאת כפירה בעיקר - אבל האם דאסטר 4X4 עם מיגונים רלוונטיים לא יעשה בשטח 90% ממה שהג'ימני עושה, עם הרבה יותר נוחות ביום-יום, פחות צריכת דלק ועלות רכישה (ככל הנראה) נמוכה יותר? ועוד שאלת כפירה - כמה אנשים בישראל באמת, אבל באמת מנצלים את אותם 10%?

כאשר הרכב מוכרז טוטאל-לוס, חברת הביטוח נותנת לך פיצוי אבל הגרוטאה עוברת לרשותה. לכאורה אם חברת הביטוח תגלה את התרגיל היא עשויה להוריד מסכום הביטוח את עלות הג'אנטים. אתה רוצה להגיד לי שאח שלך נוהג בכבישים עם רכב שהוגדר אובדן גמור?!

בפירוקיה הסמוכה לביתך