Doc Slow

אני לא מבין למה אתה מתעקש שפיאט מתבססים על דגם וחצי? כל סדרת דודג' ראם, קרייזלר 200, קרייזלר 300/דודג' צ'לנג'ר וצ'רג'ר, ג'יפ רנגלר, גרנד-צ'רוקי/דורנגו, פיאט 500X / ג'יפ רנגייד, דודג' דארט/פיאט אוטימו/פיאט ויאג'יו, פיאט דובלו (משותף לעוד חברות), פיאט קובו (משותף לעוד חברות), פיאט דוקטו/דודג' פרומאסטר (משותף לעוד חברות), בטח שכחתי כמה. דגמי אלפא בסוף דרכם אז אני מתעלם, אני מתעלם גם מפרארי ומזארטי מפאת נפח מכירות מצומצם, כנ"ל השמטתי את הוויפר. שכחתי את הטאון&קאונטרי למרות שהוא מוכר לא רע גם מפאת גילו. אני רואה פה יותר משני דגמים. אולי אני צריך לנקות את המשקפיים. אמרתי שהדיון הזה לא הולך לשום מקום.

http://www.jsonline.com/business/29181064.html 17 שנה, 1.6 מיליון ק"מ, החלפת גיר אחת, מנוע מקורי עם שלושה החלפות של אטמי ראש. לא מדובר ברכב פרימיטיבי ופשוט, אלא במכונית מוגדשת וספורטיבית שנחשבה לביצועיסטית רצינית כחדשה ועם אבזור מכובד. תקנה מכונית מבית טוב, תקווה שלא תיפול על לימון (מזל), תתחזק אותה בפאנטיות (לעזור למזל) והיא תחזיק לך הרבה יותר מ-10 שנים.

אם אתה בעל סבלנות ולא ממהר לשום מקום אז גם הרנו קליאו 1.2 תיקח אותך אל כל קצות הארץ בבטיחות ובחסכנות.

קורולה 09 מיד פרטית עם קילומטרז' נמוך לא בתקציב. יונדאי I20 מנוע 1.4 אוטומטית מודל 2010 כן בתקציב.

הדיון הזה לא הולך לשום מקום. לא משנה ש-FCA מכרו ב-2014 בצפון אמריקה 2.5 מיליון מכוניות והשנה הנתון הזה יהיה 4-5 אחוז יותר. לא משנה שאירופה כבר מזמן לא שוק היעד העיקרי של FCA ושהפורטפוליו שלהם כולל מכוניות שנמכרות הרבה יותר מה-500. פיאט הרי תשאר בעיני רבים חברה קטנה ומפגרת עם שני דגמים בלבד (ולא משנה שאין כמעט קשר בין ה-500 וה-500X). אם פיאט מתקלקלת הרי זה מובן מאליו, כי הרי Fix It Again Tony. זאת לעומת הפח העבה והפלסטיק הנעים למגע שמאפיין את מוצרי VAG עוד מימי החיפושית. אני חושב שעדיף לסכם את הדברים כך -- א. פיאט מחלידה על הקטלוג. ב. הכי טוב יפנית למי שרוצה אמינות וגרמני (אבל לא אופל) למי שרוצה גם אמינות וגם בטיחות. ג. בשביל בטיחות הכי חשוב פח עבה ובזה לגרמנים יש יתרון (חוץ מסאאב כמובן שבונים את המכוניות מפלדה שבדית). ד. המינימום לעלות את הקסטל זה מנוע 16 כוח. חבר שלי ניסה לעלות את הקסטל עם רנו 4 כוח והדרדר חזרה עד הטיילת של יפו.

באמת מדהים כמה דציבלים מסוגל לייצר כזה תינוק קטן. גם סוגית הפירורים במושב האחורי ראויה לדיון נפרד. כבר כתבתי בשרשור אחר בעבר איך הוצאתי חתיכות אבוקדו עם קיסם שיניים מהחרירים במושב העור של הקרייזלר וראוי גם להזכיר את הכריך שהילד הגדול דחף מאחורי המושב של הקטנה, כנראה חשב שכמו וויסקי הוא ישתבח עם הזמן. זה לא רק בטיולים הגדולים אלא גם בשוטף, הפירורים שאני אוסף כל שבוע מהפיאט יכולים לכסות שניצלים שיאכילו את כל אפריקה.

יש אנשים שמבחינתם רכב זה מוצג מוזיאוני. שעצם המחשבה על ילד מכרסם במבה במושב האחורי גורמת להם לפרכוסים ושקע שנגרם מכסא בטיחות מכניס אותם לדיכאון עמוק. אני לא בעמדה לשפוט אותם. המכונית הנוכחית שלי לא הייתה חדשה כאשר קניתי אותה ולכן קשה להגיד במדויק כמה נזק נגרם למושב האחורי בגלל השימוש הרב שנעשה בו. אנחנו גם מסיעים לפעמים חברים של הילד הגדול וכו'. לפני שנתיים עשיתי כ-4000 ק"מ ושלושה שבועות ברכב השכרה שהיה למעשה חדש לחלוטין שקיבלתי אותו ועם מושב אחורי שלפי דעתי לא ישבו בו. במהלך הטיול היו מותקנים במושב האחורי מושב בטיחות ובוסטר. כאשר החזרתי את הרכב לסוכנות ואחרי שפירקתי את המושבים היו שקעים במושבי העור (שחזרו לעצמם כמעט לחלוטין בשעה שהמתנתי לסוכן), לא היו פגיעות בצבע של העור או קרעים כמובן, אבל אין ספק שמצב הספוג והקפיצים לא השתפר מהשימוש. מה לעשות - שמשתמשים במשהו, הוא מתבלה.

זה מפשט את כל העניין ומוריד ממך המון אחריות. רק תדאג ששניהם חגורים היטב (תלמד איך קושרים את הסלקל לרכב כמו שצריך) ואם התינוק צורח והאמא דורשת לעצור בצד, תעשה זאת רק במקום בטוח (ובוודאי שלא מוציאים את התינוק בזמן נסיעה). בנוגע לנזק כלכלי -- תראה את זה כסוג של השקעה.

1. עלול להגרם נזק. במיוחד אם הכסא לא מקובע היטב וזז קצת במקומו. יכולה להיות גם שחיקה מצטברת של הספוג/קפיצים. לא דרמה. 2. שחיקה נוספת לרכב, כמו כל קילומטרז' נצבר. כמובן שבמתווה נהיגה עירוני השחיקה תהיה גדולה יותר. ירידת ערך כמקובל. 3. אין שום דרך לענות על התשובה. כל אחד ומערכת היחסים שלו עם המשפחה.

תבדוק את הזמינות והתמחור של הסטיישן - הרבה יותר שימושית וכנראה גם הרבה יותר סחירה בעתיד.

אתה בהחלט זורק סטיגמות לאוויר. קשה מאוד למצוא קורולה ידנית ורובן עם היסטוריה של לימוד נהיגה. צריך הרבה מאוד סבלנות בשביל למצוא רכב יפני ידני שמור בישראל.

אתה גם יכול להוסיף את הבראבו שלי (הלך קלאץ' ב-60K). קרוב לוודאי שהמכונית הזאת תהיה פחות אמינה מהקורולות שהיו ברשותנו לפניה או מהקרינה שהייתה ברשות ההורים שלי (מכונית הנצח, 450K בלי תקלות משמעותיות - עד שנהרסה בתאונה). ועדיין אני חושב שפיאט מייצרים מכוניות אמינות יותר מהמוניטין שלהם. אז נכון שבפיאט אין שרשרת טיימינג שמחזיקה מעמד לנצח (אבל גם אין מותחנים כושלים). ואין להם ראשי תיבות מגניבים לציון הטורבו במנוע (אבל הבוכנות שלהם לא נשברות). ויש כמה מחלות אופיניות לגיר שלהם (אבל אין קריסה מוחלטת של המכטרוניקה בהון תועפות). אני מסכים לחלוטין שפיאט עדיין לא נמצאים במקום של סובארו (לדוגמא), אבל בסטנדרטים אירופאיים הם ממש בסדר. ועוד משהו - גם קרייזלר, שפעם היו אות ומופת לזבל אמריקאי, מאוד השתפרו.

אין סטטיסטיקות מסודרות. לדוגמא - אנשים שעושים איזה סינגל מאתגר וגומרים עם שבר ב-C3 לא יופיעו בסטטיסטיקה של תאונות דרכים. גם ילד על קורקינט ממונע שנתקל בילד אחר בפארק לא יכנס לסטטיסטיקה (שפורסמה לפני מספר ימים ועומדת על 2 הרוגים בשנה המיוחסים ישירות לשימוש בכלים חשמליים). בנוסף - בתאונות אופניים-מכונית רבות האשמה מוטלת אוטומטית על הנהג גם בלי שנעשתה חקירה מעמיקה (ואז הם יכנסו לסטטיסטיקה אבל בעמודה אחרת). זאת ועוד - אין מידע מדויק על הנסועה השנתית של כלים אלו. לאור זאת, קשה מאוד לחשב את מספר הנפגעים לכל מיליארד ק"מ נסועה ולהשוות את המצב לזה שיש ברכב מנועי. עדיין - מדובר בכלי מנועי ולפי דעתי אין מקום לתת לבני נוער צעירים לנהוג על רכב מנועי על כביש ציבורי (ועל המדרכה כמובן שאין מקום לכלי מנועי).

אתה מתכוון לילד בחולצה הלבנה עם החיוך המאולץ והחגורה שמונחת לו על הצוואר? העיקר שהאמא התקינה מגה-מראה-פנורמית במקום ללמוד להשתמש ב-BLIS, RCTA ובמצלמת הרוורס שמותקנים ברכב שלה. ועוד משהו - זכור לי שבשיא הפופולריות שלהן בשנות השמונים והתשעים מראות פנורמיות נמכרו בסכומים של עשרות ש"ח (במונחים של ביום), המראה הזאת צפויה לעלות 199 דולר!

התיבות של הפונטו והבראבו אינן זהות. הן כמובן חולקות מרכיבים מסוימים כמו כל התיבות הרובוטיות החד-מצמדיות ששימשו את הקונצרן (הופיעו לראשונה בפרארי 355 תחת המותג F1, חילחלו לאלפא-רומיאו עם המותג סלהספיד ומשם לפיאט). התיבה בבראבו די דומה לזאת שהייתה מותקנת ב-159. מחלות נפוצות הן משאבה הידראולית שמשיבה נפשה לבורא בטרם עת ואוגר לחץ דולף. מסקירה מעמיקה שערכתי בפורומים אנגליים (ופורומים איטלקים באדיבות google translate) נראה שהדואולוג'יק עדיפה בהרבה על הסלהספיד שהיה ב-156 ובאופן כללי עם אמינות סבירה. ה-TCT הוא כמובן יצור שונה לחלוטין.

רעיון טוב. אין לי בעיה עם pedelec העומדים בתקנות וננהגים באחריות.

כי חברי "חבר" נמצאים כל הזמן תחת התקפה שיווקית אגרסיבית של יבואני הרכב. כי חברי "חבר" נהנים ממשרה ומשכורות יציבות ויכולים לקבל מימון מאוד נדיב לרכישת מכונית חדשה. כי באופן כללי יש בישראל (אבל לא רק כאן) נהירה המונית של משקי בית לנטילת אשראי זול לרכישה של מוצרים שונים ובהם מכוניות. לפעמים יותר. ד"א - כל ההנחות על עלות רכב חדש וכו' מתבססות על סביבת הריבית הנוכחית. עליה של הריבית תגרום לשתי תופעות שישפיעו על התחשיב באופן דרמטי -- א. עליה של ההחזרים (העליה תהיה גבוה יותר ככל שתקופת ההחזר ארוכה יותר). ב. פליטה של מכוניות רבות לשוק על ידי משקי בית וחברות ליסינג שיקלעו לקשיי נזילות.

אבל זה לא אופניים רגילים וגם לא אדם שרץ ברחוב. יש לזה מנוע, יש לזה מצערת - על כן זהו רכב מנועי וצריך להיות כפוף לחוקים ולתקנות מסוימים. העובדה שיש לחלק מהכלים האלו זוג פדלים לקישוט, לא הופכים אותם "לאופניים". גם אופניים רגילים מסוכנים (אם כי בעיקר לרוכבים עליהם), גם לאופניים אין מה לחפש במקומות יעודיים להולכי רגל, גם רוכבי אופניים כפופים לחוקי התנועה. אבל אופניים חשמליים מסוכנים שבעתיים - כי כמה רוכבים אתה מכיר שמסוגלים לפתח מהירות של 40-50 קמ"ש ולשמר מהירות זאת לאורך זמן תוך כדי ריכוז מוחלט בסמרטפון והתעלמות מהסובב אותם? אנשים רצים גם הם לרוב מודעים למה שקורא מולם, המהירות שלהם הרבה יותר נמוכה (נדיר לפגוש ברחוב מישהו רץ מעל 15 קמ"ש) ובהתאם היכולת לעצור בפתאומיות גבוהה בהרבה וכמובן שאם מתרחשת פגיעה אז האנרגיה המעורבת היא נמוכה מאוד.

אלוהים אדירים, מי סיפר לך את השטויות האלו? מישהו שמנסה למכור לך את הרכב? הרכב מיוצר ומשווק בארה"ב באופן רציף. הייתה הפסקת יבוא לישראל תקופה מסוימת, בטח לא מסיבה של "אמינות יתר". צריכת הדלק "הרשמית" המשולבת היא 20MPG שזה 1:8.5. זה הנתון הרשמי כאמור מ-2003, כאשר מאז הוחמרו הקריטריונים למדידה.

נראה לי שאתה מאוד מודאג מסוגיות של אמינות ושמירת ערך (כמו רוב הישראלים). אם תקנה קליאו אתה לא תישן בלילות מחשש שלמחרת תדלק לך איזה נורה חשודה על לוח השעונים ובכל שבוע תכנס למחירון ותזיל דמעות על ירידת הערך. קורולה סדאן מודל 2006 (תוצרת יפאן, המודל ללא הבעיות) זה הרכב בשבילך. יש לאמא שלי מכונית כזאת שנרכשה כחדשה והחליפה קורולה 98. הקורולה של אמא שלי לא למכירה, אבל לא חסרות אחרות בשוק שהיו בבעלות של אנשים יחסית מבוגרים שמטפלים רק במוסך יבואן ורק עם חלקים מקוריים (לא שצריך יותר מדי חלקים, הרכב הזה אמין כמו בלוק). הרכב ללא טיפה של נשמה, אבל אמין ביותר, ביצועים סבירים ביותר, צריכת דלק סבירה, גיר אוטומטי "של פעם" בלי שטויות וקפיצות.

זה אחד מהתחומים שהזול עולה ביותר. או שהוואקום לא רציני, או שהזרוע מתפרקת, או שהיא קצרה מדי לרכב שלי. אחרי אין ספור אכזבות שלחתי יד לכיס. אם יש מישהו שיכול להביא בתיק מארה"ב, עדיף.

במקרה הספציפי הזה אכן משלמים פרימיום בשביל השלדה, ההגה ובגלל שה-106 היא פ*קינג אגדה מוטורית עוד בחייה, אפילו בגרסאות הבסיסיות שלה. פותח השרשור צריך להחליט אם הוא מוכן לשלם את הפרימיום הזה בעבור שלדה, הגה והזכות לנהוג בפ*קינג אגדה מוטורית. תוספת - אם הגה, שלדה, אגדה מוטורית ושאר ירקות אינם כוס התה של פות"ש ואם הרכב יבלה 99% מהזמן בפקק ברחוב ז'בוטינסקי, אז עדיפה סריון או אקסנט.

זה מה שקורה שמעתיקים רעיון של לנצ'יה. עם הטכנולוגיה ההיברידית זה קרא בדיוק להיפך (אם נתעלם מהפורשה ההיברידית הקדמונית). בתחום הזה אין "כרגיל", יש דברים שהופיעו לראשונה במזרח ויש כאלו שהופיעו במערב. מעטים יודעים זאת אבל בכלל הטורבו-בנזין המוטורי הראשון שייך לאולדסמוביל. הטורבו "העממי" הראשון על מנוע קטן יחסית ובלחץ נמוך יחסית אמנם הגיע מאירופה אבל שייך לסאאב (בדגם 99 ועל בסיס מנוע מפיתוח של טריומף במקור) ובמשך שנים אפיין את התוצרת שלהם. כמו כן - כפי שכבר כתבתי, היפנים במשך שנים גודשים מנועי 550 סמ"ק ובהמשך 660 סמ"ק במסגרת חוקי מכונית ה-KEI שיש ביפאן.

אתם נוסעים מאוד מאוד "כבד". במצב העניינים הזה אין לך ברירה אלא לרכוש מכונית תת-קומפקטית ("משפחתית" רגילה) בתצורת סטיישן לכל הפחות. יתכן וגם הפלואנס עצומת הישבן תתאים לכם, אם כי תצורת סדאן פחות נוחה להעמסה מאשר סטיישן. לפלואנס יש תא מטען גדול יותר משל הקאמרי ד"א. גרסת הדיזל הינה חסכנית מופלגת. המושב האחורי של הפלואנס נדיב למדי ויאפשר לאשתך לשבת מאחור עם שני הילדים (מה שלא בטוח יתאפשר בסיאט/סקודה). במקביל תחשוב אם אפשר אולי לצמצם את כמות הציוד שאתה לוקח איתך. פחות צעצועים (גם ככה הם לא משחקים ברובם), להעביר את הילד הגדול למנשא גב במקום עגלה, להחליף מזוודה עם צ'ימידן (יותר גמישות בדחיסה לתא המטען), קצת פחות בגדים (במיוחד עם קטנטנים יש נטיה לשים יותר מדי כולל בגדים ממש מיותרים - ז"א, יכול להיות שפתאום ירד שלג באמצע יולי בבאר שבע, אבל הסיכוי קטן). להחליף את השמשיה (שתופסת המון-המון מקום) עם יריעת אוהל ומוטות (ששוקלים 2-3 קילו ותופסים נפח אפסי). לשכנע את האשה שלא חייבים 3 זוגות נעליים, את הפן התעשייתי שלה ושמלת ערב לטיול בנחל עמוד. אני לא סתם כותב את כל זה - במהלך טיול בקנדה עם שני ילדים (היום יש כבר שלושה) היינו במצב של אינפלצית ציוד - 460 הליטרים של תא המטען התמלאו לחלוטין וציוד גלש אל בין הילדים ומתחת לרגליים שלהם ושל אשתי. זה לא כיף (וגם לא בטיחותי) בשום מצב וזה הרבה פחות כיף שיש לך 650 קילומטרים לכסות ביום אחד. הפקתי לקחים רבים בזכות אותה נסיעה וחלק מזה אני רשמתי לך כאן. השחמה של חלונות אחוריים עושה פלאים.

עם תקציב של 3000 ש"ח מנסים למצוא את המכונית עם הכי מעט תקלות והכי פחות מוזנחת. אם במקרה זאת סופר-רייסר, אז זה מה יש. למרות שכנראה שאפילו בתקציב הזה אולי יש דברים פחות גרועים.