איך באתם בתזמון טוב עם השרשור הזה. בדיוק אני לומד בספרות על קולות וזהויות בחברה הישראלית ומוטיב המלחמה חוגג חזק. אין מה לעשות זה חלק מהמדינה.
אני אוהב את השיר שאצרף למטה. הוא מדגיש היטב את היעדר הספק שערך החיים וערך הגבורה היו בהתנגשות מאז ומתמיד בארצנו, והשרשור הזה מהווה תמונת ראי קטנה.
יש לי שתי הערות שאני רוצה לציין:
1. MAOR אין איום קיומי על מדינת ישראל. הסורים לא על הגדרות ולא יהיו על הגדרות בקרוב. מה שיש להם זה חיזבאללה שיכול לשלוח טילים ולחכות שתגיע למגרש שלהם. כשאתה נושאת המטוסים הכי חשובה של ארה"ב במזרח התיכון הם לא יתנו לך להיפגע אנושות.
2. liorwohl - הרעיון שלך עלול ליצור צבא של עניים. ילדים למשפחות עשירות שיכולים לממן לימודים/רכישת דירה בעזרת ההורים או עצמם לא ילכו לצבא. לעומתם, מי שאין לו גב כלכלי ישקול את האופציה בכובד ראש כי יזדקק להטבות בלימודים/דיור. זה לא שלא צריך לבחון את עניין הצבא המקצועי, רק שחשוב לדעת שגם לו יש חסרונות. המבנה של קנדה מתאים לקנדה, ולא בהכרח לישראל.
אפשר להסכים עם המסר ואפשר שלא, אבל חשוב להכיר את כל הצדדים, גם את זה:
[מתוך שירונט, לא היה לי כוח לצלם].
אני רוצה למות על מיטתי
יהודה עמיחי
כל הלילה עלה צבא מן הגלגל
להגיע עד שדה הקטל ועד בכלל,
המתים באדמה שכבו בערב ובשתי,
אני רוצה למות על מיטתי.
עיניהם היו צרות כבטנק האשנבים,
אני תמיד מעטים והם רבים,
אני מוכרח לענות, הם יכולים לחקור אותי
אבל, אני רוצה למות על מיטתי.
וואו הם יכולים לחקור אותי
אבל אני רוצה למות על מיטתי
שמשון, גבורתו בשיער ארוך ושחור,
את שלי גזזו כשעשוני לגיבור חובה
ולמדוני לדרוך את קשתי,
אבל אני רוצה למות על מיטתי.
ראיתי כי אפשר לגור ולהסתדר
ולרהט גם לוע של אריה, אם אין מקום אחר,
כבר לא אכפת לי למות ביחידותי,
אבל אני רוצה למות על מטתי.
כבר לא אכפת לי למות ביחידותי
אבל אני רוצה למות על מיטתי.