פותח השרשור,
גם אם בחשבונית על 'דמי הרצינות' לא מצויינים תנאי הביטול -
חוזה שבעל-פה מחייב במדינת ישראל.
הסוכן ציין בעל-פה שבמקרה והיא לא תהיה מרוצה מהרכב היא תוכל לקבל את כל הכסף חזרה...
החוק מחייב אותו לעמוד בדברים - גם אם דמי ההעברה של הרכב מרעננה עלו 500 שקלים (ya right) כי הרי הוא לא ציין אודות כך דבר...
מספיק איום קטן על תביעה בבית דין לתביעות קטנות (אני אישית, לא הייתי באמת תובע, כפרה על הכסף; תביעה עולה יותר/לוקחת זמן) אבל יתכן והאיום יספיק ע"מ 'לשכנע' את אלבר להחזיר את הכסף.
מעבר לכך,
ייעץ לאחותך לא לעשות דברים נמהרים (בייחוד בתחום הרכב!). אנשי המכירות בתחום הרכב ממולחים ויודעים את העבודה,
כשהם מזהים לקוחות פוטנציאליים ללא ידע בתחום - הרי שמדובר עבורם בטרף קל.
משכענים את הלקוח (במקרה הזה, אחותך) שנפלה בחיקם הזדמנות פז שלא תחזור לעולם - כל מה שהלקוח צריך לעשות - 'לשים 1,000 ש"ח דמי רצינות'.
הרי ידוע שכחלק מטבע האדם - אחרי שבצענו עסקה אנחנו נוטים שלא לבדוק את טיבה כי אנחנו מפחדים להתבדה שמה היא לא הייתה עסקה טובה / שמה הייתה אפשרות לעסקה טובה יותר.
למזלה של אחותך - יש לה אח... אחרת - כנראה שהייתה גם לוקחת את הרכב.
עדכן כיצד פעלת והאם קיבלתם את ה-500 ש"ח הנותרים חזרה.
לסיום,
חוצפה!!
גיא