HyperViper

היו הרבה דיבורים על כל שהמנוע זז הרבה אחורה בשלדה אבל רק במבט מקרוב (ובעזרת הקו האדום שהוספתי על התמונה המקורית), ניתן למעשה לראות שכעת המנוע נמצא טכנית בין שני הצירים. דבר זה (לפי הבנתי לפחות) הופך את המיאטה החדשה לבעלת מנוע מרכזי באופן טכני, האם הדבר נכון? כמובן שזה לא התצורה המוכרת לנו ממכוניות על בה המנוע נמצע בין שני הצירים, אבל מאחורי תא הנוסעים.

האמירות האלו הן כ"כ 2012:

זה בדיוק מה שעשה חשמלאי צרפתי שנתקע באמצע המדבר במרוקו: http://www.dailymail.co.uk/news/article-2168061/French-electrician-stranded-Moroccan-desert-rebuilt-wrecked-car-motorbike-drove-civilisation.html

אני גם תמיד תוהה למה לקנות דווקא GT-R, זה לא הרכב הכי כיפי לנהיגה, הוא לא נראה מדהים, הוא לא מי יודע מה מפנק (ביחס לתג מחיר), זה לא מותג נחשק. אין ספק שזה רכב מעולה לזמני מסלול, אבל אין ממש מסלול בארץ. אם הייתי מתעניין בזמני מסלול, במחיר הזה הייתי לוקח איבו ונשאר עם כמה מאות אלפים בכיס. בקיצור, על טעם וריח אי אפשר להתווכח.

כרגע יש לי אחד של PAC. מההתחלה הוא עבד בחצי-כוח, השהיה לא ברורה בתגובה וככל שעבר הזמן הגיב פחות ופחות עד שהפסיק להגיב לגמרי. אותו דבר בדיוק קרה גם לבקר הקודם שהוא היה מסוג יותר ספציפי, לא זוכר במדויק. ההתאמה של המתאמים האוניברסליים חשובה יותר לרכב או למערכת?

יש לי מערכת של Kenwood דאבל-דין \ טאץ' (לא זוכר את המודל המדוייק) מותקנת ב-מאזדה MX-5 דור 3 (NC 2008) והבקר של השליטה מההגה הוחלף לחלק לא מקורי שלא עובד כמו שצריך. אני מעוניין לקנות חלק איכותי (העדפה למקורי) שיכול לחבר בין הגהה המקורי של MX-5 למערכת של קנווד. מצאתי את החלק הבא באיביי אבל רשום שם: If you have a dashboard mounted audio display then this will not work once the new stereo is fitted but your clock and temperature will remain. זה יעבוד או לא יעבוד? החלק: http://www.ebay.com/itm/ALPINE-to-MAZDA-2-MX5-Steering-Wheel-Stalk-Control-Interface-Adaptor-DS-MZ002-2-/400441835165?pt=UK_Cars_Parts_Vehicles_Terminals_Cabling_ET&hash=item5d3c317e9d

הרכב הכי מדהים שהיה (ולפי המגמות בעולם הרכב שיהיה) לי אי פעם... עוד כתבה בנושא הזה רק מזווית קצת יותר משעשעת: http://www.carthrottle.com/25-reasons-why-we-give-a-damn-about-the-mx-5s-25th-birthday/

לא ירדתי לסוף דעתך, למה ההשוואה לא קשורה? בכל המקרים מדובר בחומרים פסיכואקטיביים אשר ככל הנראה לא מעלים את הסיכוי לתאונה. חוץ מזה, איך הגעת למסקנה שניקוטין עוזר לנהיגה?! זה טוב ויפה, אבל כמו שציינתי בבעיה הראשונה בחוק, כמעט בלתי אפשרי להעריך בבדיקה אם אתה "תחת השפעה" או שפשוט עישנת לפני שבוע בסופ"ש שלך באמסטרדם. יש חוק נגד נהיגה תחת השפעת קפאין, ריטלין או ניקוטין? אני לא מכיר. אבל יש גם יכולת לבצע את הבדיקה במקום עם ינשוף, אין סיכוי שיקחו אותך לתחנה אלא אם כבר עשו לך בדיקת ינשוף לא פולשנית לפני. במקרה של קנאביס בדיקת דם היא הדרך היחידה לבדוק, זה הבדל גדול. אחלה, איך אתה מוכיח שאני תחת השפעה כרגע ולא יוצא חיובי כי עישנתי ג'ויינט עם יאיר לפיד לפני שבועיים? מבחינת תוצאות בדיקת הדם אין הרבה הבדל בין שני המקרים.

הנתונים הלא רשמיים מדברים על כ-1,000,000 משתמשי קנאביס (גראס, מריחואנה, חשיש, או כל שם רחוב אחר) פרטיים ועוד כ-20,000 חולים בעלי מרשם ל"מריחואנה רפואית" בישראל. הצעת חוק חדשה קובעת שמי שימצא שאריות קנאביס בדמו, ישלל רשיונו ל-6 חודשים. כפי שאני רואה אותה, להצעת חוק זו שלושה כשלים עיקריים: 1. בעוד הרוב המכריע של ההשפעות הפסיכואקטיביות של קנאביס נמשכות כשעתיים מרגע העישון, החומר נותר נוכח בדם למשך שבועות. למעשה אם הייתי בהולנד (או ושינגטון, קולורדו, אורוגוואי וכד) לפני שבועיים ועישנתי בצורה חוקית לחלוטין, היום יכול לעצור אותי שוטר ולשלול לי את הרשיון בלי קשר למצבי הקוגניטיבי על סמך שאריות בדם. 2. מעולם לא הוכח שעישון קאנביס פוגע ביכולת הנהיגה ואף להפך, ישנם מחקרים שמדברים על ירידה במהירות הנהיגה וזהירות מוגברת (הפוך מאלכוהול). מותר לנו לנהוג בהשפעת חומרים פסיכואקטיביים כמו קפאין, גת, ניקוטין, קלונקס וכד, מה בעצם שונה כאן? 3. שלא כמו בבדיקת אלכוהול, קנאביס לא נוכח בבדיקת ינשוף. החוק החדש יאפשר לשוטרים לחייב נהג בבדיקת דם פולשנית במיוחד. כפי שאנחנו יודעים, הרחבת סמכויות לשוטרים היא פירצה הקוראת ל... הייתי שמח לדעת מה חברי הפורום חושבים בנושא...

לפי הבנתי היו תלונות מתושבי כוכב יאיר על הרעש מאירועי הדריפטים ולכן הם הופסקו, לא בגלל החלטות של "מסלולים", אבל יכול להיות שאני טועה.

המסלול נראה הרבה יותר טוב ומקצועי, על זה אין עוררין. האייפקסים מסומנים, יש צמיגים צבעוניים, העישביה טופלה וכד'. האם זה שווה עליה של 30% במחיר? לא! זה עדיין אותו מסלול קארטינג, רק הפעם עם איפור קצת יותר מושקע.

+1 אם רכב נקי חשוב לך תתרחק משחור כמו מאש. אני ממש שוקל לעשות פלסטי-דיפ כדי לפתור לעצמי את הבעיה הזו.

אכן כך. אחד הדברים שהיו חשובים לי ביותר בתהליך ההחלטה על הרכב המתאים הוא ההנאה במהירויות נמוכות ולכן בחרתי ב-MX-5. הרכב מתקשר, מאוזן ובעל מגבלות יחסית נמוכות ולכן ניתן להנות גם בעיר וגם בכביש המהיר מבלי לסכן אנשים אחרים או את הרשיון. בנוסף, אני מגיע מידי פעם למסלול (כוכב יאיר) כדי לנתק בקרות וגם לעבור את המגבלות. זה יוצא בערך 300 שקל לכמעט נטו שעה של נהיגה (אתה יוצא דיי מותש אך מרוצה). אם אני צריך קוויק-פיקס אני פשוט הולך למסלול קארטינג שם אפשר להתגרזן עד שיצא לך עשן מהאוזניים.

אחחח האליזות האלו... מת לצעצוע הלא פרקטי הזה. כמה חבל שאני גר במדינה מאותגרת-מוטורית.

סעפת פליטה (header) וניהול מנוע הם ללא ספק "הדבר הבא"

עדכון... שנה חלפה לה והגיע הזמן לטפל בחולשות של הרכב, והחולשה הראשונה בסדר העדיפויות היא המתלים. אחרי מחקרים רבים עם שיקולים עיקריים של עלות\תועלת ושימושיות יומיומית הוחלט על סט-אפ של בולמים של קוני (ספורט צהוב) וקפיצים של פרוגרס. לקח שלושה חודשים עד ששלושת המשלוחים הנפרדים (בולמים מהיבואן בארץ, קפיצים מבריאן גודויין וגומיות מאתר חלקי חילוף של מאזדה) הגיעו ארצה ואחרי חצי יום של התקנה בסדנה של טיג יצאתי לדרך. השיפור מדהים ביחס לעלות (5-6 אש"ח) והרכב הפך ממש ל"קארט לכביש". זוויות הגלגול המפלצתיות נעלמו כמעט לחלוטין והכל מרגיש הרבה יותר חד וזריז. ככל הנראה השדרוג הראשון של בעל מיאטה NC חובב נהיגה צריך לבצע. עכשיו נשאר לי לנסוע עוד כמה ימים ואז לבצע איזון וכיוון לגלגלים כדי שיתאימו טוב יותר לסט-אפ החדש. כמה תמונות מחדר הניתוחים:

נשמע מדהים. אחרי מעל שנה עם רכב ספורטיבי בולט לעין יש לי חשק לרכב ספורט אמיתי במסווה של רכב ליסינג שלא עולה לך בבריאות כל פעם שאתה חונה במקום מפוקפק. אשמח לשמוע סיכום מעמיק יותר אחרי שתצבור עוד כמה קילומטרים.

הזוי וגאוני! זה מחזיק מעמד כמו צביעה סטנדרטית? זה נראה כמו הקעקוע הזמני ממדבקות שאחרי יומיים מתחיל להתפרק.

יש לך מושג איפה עובר הגבול? באיזה גובה כבר אי אפשר למצוא תנוחת ישיבה סבירה? זרקתי. פעם הבאה אשמור לך דיברתי על NA. לא ידעתי בכלל שיש NC גודשות בארץ (אולי אפילו במועדון?) אין לי ספק שתחום הדו-גלגלי בארץ אפילו יותר נורא מאשר רכבי הספורט, זה עדיין לא מנחם במיוחד.

אני חושד בזה, אבדוק בשבוע הבא לפני שיחסל לי גם את הפירלי. איכשהו כל נסיעה מנהלתית היא גם ספורטיבית. הסיבובים פשוט קוראים לה. יש רכב נוסף לאישה (יונדאי גטס), אבל הוא בקושי בשימוש. השימוש הכי פופולרי שלו הוא כשומר חניה טובה למיאטה, כדי שלא נצטרך להחנות אותה רחוק מידי. ב-80% מהזמן זה רק אני לבד ברכב, בעוד 19% אחוז אני ואשתי ובשאר הזמן לוקחים את הגטס. יש אנשים שמסתדרים בלי רכב בכלל, יש אנשים שמסתדרים עם רכב דו-גלגלי. להסתדר עם מכונית דו-מושבית זה לא כזה ויתור גדול. אחרי כמעט עשור שהייתי הנהג של הח'ברה והמשפחה עם רכב ליסינג ודלקן אין לי נקיפות מצפון. בשלב מסויים פיתחתי סטיה של נסיעות מבחן ונסעתי בערך על כל רכב שעולה פחות מ-250,000. בין השאר לאון FR, ג'ולייטה, גולף GTI, ב.מ.וו סדרה 1 ואפילו דברים לא קשורים כמו לקסוס CT200h. לרכבים ספורטיביים מאוד קשה להשיג נסיעות מבחן, למשל לאופל OPC אחרי חודשים של תחנונים עדיין לא הצלחתי להשיג נסיעת מבחן. אף אחד מהרכבים האלו לא הרגיש שונה דראסטית מהוולוסטר. כולם היו רכבים משפחתיים ו\או עם הנעה קדמית שקיבלו מתלים קצת יותר טובים ומנוע יותר חזק, אבל זה עדיין לא היה זה.

אכן כך. השקעה של עוד 6-7 אש"ח (סעפת פלטה + ניהול מנוע) יניבו עוד 30-40 כ"ס. אני שוקל את זה אבל יש גבול כמה אפשר להוציא וצריך תמיד להשאיר משהו לשאוף אליו. בצמיגיה שבתחנת סונול ליד צומת בית עובד, שכחתי את שם המקום. אנשים נחמדים עם שירות טוב. עד היום הצורה הפופולרית לגדוש הייתה מגדש-על של קוזוורת וממש בשבוע שעבר הוציאה סדנת השיפורים הבריטית BBR מיאטה עם מגדש טורבו, 268 כ"ס ו-4.9 שניות למאה. שמעתי על מיאטות גודשות (טורבו) בישראל אבל הן נדירות, לא חוקיות, לא אמינות וקשות לשליטה (ראיתי וידאו של אחת בישראל עפה מכביש, בנס הנהג ניצל). הייתי שמח מ-א-ו-ד לקנות משהו בדומה ל-Super20 שהוצגה ב-SEMA אם רק היה אפשר, בינתיים אפילו מיאטה סטנדרטית אי אפשר לקנות בסוכנות מאזדה בישראל.

אכן יש רק כפתור אחד. נגיעה בו מבטלת את ה-TCS, לחיצה ארוכה (10 שניות בערך) מבטלת גם את ה-ABS. על הנייר יש המון אופציות יקרות יותר לשדרוג המגבלות (כוח, אחיזה, בלימה). במציאות, כמו שהחלפת הצמיגים למשהו אוחז יותר לימדה אותי, מגבלות רחוקות יותר יכולות לפעמים לתסכל יותר מאשר לענג ביום יום. מידי פעם אני יושב לראות קצת מבחני רכב או לוקח סיבוב ברכב אחר כדי לפתוח את הראש, אבל עדיין לא מצליח לחשוב על רכב שיתאים לי יותר ביום יום. מכיוון שאני כבר מתחיל לשמוע בכי של תינוק באופק אני מבין שיכול להיות שאצטרך להיפרד יום אחד. לגבי ההבדל בין S2000 למיאטה אני לא בטוח, אבדוק במפגש הבא של המועדון. אני באיזור ה1.85 וכבר מאוד קרוב לגבול הנוחות ברכב. אם הייתי צריך לנחש כנראה מעל 1.90 יהיה מאוד קשה למצוא תנוחת ישיבה סבירה. ככה זה שיפנים קטנים מעצבים רכב

למרות שנולדתי במשפחה עם הרבה תשוקה מוטורית (אבא ואח גדול חולי הגה), עד גיל 30 לא הייתה לי שום זיקה מיוחדת לתחום המוטורי. אם הייתי רואה רכב מרשים עובר ברחוב הייתי מסובב את הראש, אבל לא הרבה מעבר. התחלתי לעבוד בהייטק מיד אחרי השחרור מהצבא, כך יצא שכל הרכבים שלי עד גיל 30 היו רכבי ליסינג פשוטים יחסית, אוטומטיים ומשעממים לנהיגה בכל קנה מידה. מעולם לא הייתי צריך להשקיע מחשבה בבחירת האוטו, לכל שלב בהיררכיה האירגונית היה את הדגם שלו וזהו. איפשהו בסביבות גיל 30 הגעתי לחברה שנתנה לעובדים יד חופשית לגמרי בבחירת הדגם והגימור של רכב הליסינג שלהם. הגישה הפתוחה לנושא הליסינג אילצה אותי לעשות מחקר קצר לפני בחירת הרכב המיועד שכן ישנם מאות שילובים אפשריים של דגם, רמת גימור, צבע ותוספות שונות. צפיה באין סוף מבחני רכב מהארץ ומחו"ל פתאום הדליקו אצלי איזה ניצוץ מוטורי, ראיתי כתבים מתלהבים כמו ילדים קטנים וחשבתי לעצמי "למה לא בעצם?". שמועות על רכב חדש ומגניב של יונדאי הובילו אותי לקחת בליסינג את הוולוסטר ברמת גימור הגבוהה (Elite). היא נראתה אגרסיבית, שונה, ספורטיבית, עם דף תוספות שלא נגמר וכמעט ולא נצפתה על הכבישים באותה תקופה. הייתה לנו חצי שנה טובה ביחד, אבל מתישהו התחלתי להרגיש מיצוי. בכבישי הנהיגה שקראתי עליהם נפלאות (נס הרים, סדום-ערד) לא הצלחתי לצבור ביטחון בגלל שילדה לא מאוזנת, היגוי לא מתקשר ותיבת הילוכים עצלה. בשלב מסויים גם האין ספור גאדג'ים והעיצוב הקרבי כבר הפסיקו לרגש. התחלתי במחקר נוסף, הפעם הרבה יותר מפוקס לגבי התכונות שאני מחפש ברכב הבא: הגה מתקשר, שילדה מאוזנת וגיר ידני. כל דגם ספורטיבי היה פשוט יקר מידי בשביל ליסינג. והבנתי שאצטרך לראשונה בחיי לקנות רכב וכך גם השיקולים של שמירת ערך, צריכת דלק ואמינות נכנסו למשוואה. לאחר שיקלול כל הפרמטרים עלו כאופציות כמה הוט-הצ'אים והמיאטה. ביצעתי נסיעות מבחן על כל מיני הוט האצ'ים ספורטיביים דוגמאת הלאון FR, אבל הם לא הרגישו שונים במיוחד מהוולוסטר, רק חזקים יותר. את המיאטה לצערי כבר לא מוכרים בארץ מאז 2011 ולכן לא יכלתי לעשות נסיעת מבחן דרך הסוכנות. המיאטה תמיד קיבלה סופרטליביים מדהימים בכל מבחני הרכב (דוג' 1, ) במיוחד בהקשר לפרמטרים שעניינו אותי (הגה, שילדה, גיר ידני, אמינות, שמירת ערך וצריכת דלק) . החלטתי לקחת סיכון ולקנות מיאטה גם בלי נסיעת מבחן. חבר לעבודה שניסה להיפטר מחוזה ליסינג על קיה ספורטאז' מאכזבת לקח את הולוסטר שלי אחרי 6 חודשים בלבד והציל אותי מקנס של חברת הליסינג בגובה 12,000 ש"ח. יצאתי לחפש מיאטה. אחרי חיפושים של כמה חודשים מצאתי מיאטה שחורה, שנת 2008 עם 77,000 ק"מ שנראית שמורה במיוחד, פנימית, חיצונית ומכאנית. היא הייתה כ"כ שמורה שהסכמתי ברצון לשלם מחיר שקרוב למחירון שלה, 110,000 ש"ח. הרבה יותר ממה שהקצבתי לעצמי בהתחלה (60,000 ש"ח), אבל בסופו של יום גם יותר זול ממאזדה 3 חדשה. מאז הקניה עברה שנה ואיתה עברו גם 30,000 ק"מ ואפשר כבר להתחיל לסכם. עיצוב עם אורך של 4 מטר בדיוק וגובה של מטר ועשרים (קצת מעל הפוקפיק של גבר ממוצע) של קימורים עגלגלים המיאטה משחקת על הקו הדק שבין רכב ספורט לבין רכב צעצוע ונחשבת לאחד מרכבי הספורט הפחות אגרסיביים ומאיימים שיש. היא כ"כ חביבה שלעיתים בחו"ל היא נתפסת כרכב ספורט לנשים או מעצבי שיער. בארץ לעומת זאת שמעתי הברקות הפוכות לחלוטין כמו "מה זה? קנית רכב של עבריינים? לא מתאים לך!". מעניין לדעת איזה עבריין שמכבד את עצמו יבחר במיאטה כאביזר משלים לתדמית שלו. ברחוב הרכב מושך מבטים לטוב ולרע, אני תמיד נהנה לקשקש עם סקרנים ומנסה להיות אקסטרה נחמד כדי לנער את "תדמית העבריין" ולשפר את פני הספורט המוטורי בארץ. אם נמאס תמיד אפשר לסגור את הגג. מנוע אף אחד לא ממש קונה את המיאטה בשביל המנוע שלה, אבל זה לא בהכרח אומר שיש משהו לא בסדר איתו. המנוע אטמוספרי, בנפח 2 ליטר עם 167 כ"ס וכמעט 20 קג"מ. לא מספרים של לרוץ ולספר לחברה, אבל מצד שני הרכב שוקל 200 ק"ג פחות מגולף GTI ולכן הביצועים סבירים ביותר עם 7.7 שניות למאה ותחושת כוח זמין בכל זמן נתון (בטווח המהירות החוקית). הכוח מגיע בצורה לינארית, צפויה וידידותית למשתמש. הסאונד של המנוע נחמד מאוד בהתחשב בכך שמדובר במנוע פשוט בעל 4 בוכנות והוא בהחלט תורם לאווירה בנהיגה ספורטיבית ואפילו בנהיגה יום-יומית. כשמתחילים להכיר את הרכב (וזה לא לוקח הרבה זמן בכלל), מבינים שחסר טיפ'לה כוח או במילים אחרות, קשה לאתגר את השלדה עם הכוח של המנוע, עוד 30-40 כ"ס סוס יעשו נפלאות. גיר כל המיאטות שנמכרו בישראל משנת 2006 והלאה (דור שלישי) הן בעלות תיבת הילוכים ידנית עם 6 הילוכים (לא כולל רוורס). יחסי העברה קצרים מוודאים שמוט ההילוכים יהיה בשימוש לעתים תכופות במיוחד בנהיגה ספורטיבית, אך גם בנהיגה עירונית רגועה הילוך רביעי (ואף חמישי) הוא עניין שבשיגרה. מוט ההילוכים הפיצפון רוטט ביד ומוסיף לאווירת ה"קארט". החלפת ההילוכים לא דורשת יותר מתנועה של פרק כף היד ומשדרת חזרה תחושה מכאנית מספקת ביותר. ההעברה בין ראשון לשני (בשני הכיוונים) היא די אלימה ולא הכי נעימה בנסיעות מהירות, אבל מתרגלים. מידי פעם, בהעברה למעלה מרביעי לחמישי אני מרגיש שאני לא בטוח אם אני הולך לשלב לחמישי או שלישי, במיוחד בהעברות מהירות ואגרסיביות. אני לא יודע אם זה קורה רק ברכב שלי או בכל המיאטות עם הגיר הזה אבל זה יכול לעצבן. בימים קרים, לפני שהרכב הספיק להתחמם הגיר היה מרגיש מאוד לא זורם, אבל החלפה של שמן הגיר הסטנדרטי לשמן איכותי יותר (פורד מוטורקראפט) פתר לחלוטין את הבעיה ושיפר את התחושה ואת פעולת תיבת ההילוכים. הגה אחד המאפיינים הבולטים של המיאטה הוא ההגהה, עם משקל נכון והיזון חוזר ("הגה מתקשר"). ההגה צפוי, נעים ומדווח לנהג באופן שוטף על זווית ההיגוי ומידת אחיזתם של הצמיגים (וגם על כל אבן או בור על הדרך). כבר בשימוש ראשון ההיגוי נוסח בנהג ביטחון וגם בהמשך כשכבר לומדים להכיר את הרכב מכל כיוון, ההגה ממשיך לספק כמויות אין סופיות של הנאה. גלגל ההגה עצמו מרגיש טוב מבחינה ארגונומית אבל אולי נראה קצת פשוט מידי. איזה תפר אדום וקצת יותר עובי לא היו מזיקים לתחושה הכוללת בתא הנוסעים. שילדה השילדה היא כנראה המרכיב שבמאזדה הכי מתגאים בו. עם פיזור משקל כמעט מושלם בין ארבעת הצמיגים והנעה אחורית כבר יש התחלה נפלאה לכל רכב ספורט. לכל זה מוסיפים גם תקשורת מצויינת לישבן של הנהג לגבי מצב הישבן של הרכב ויש כבר מתכון מנצח. אז נכון שלדור השלישי של המיאטה יש שילדה פחות מדהימה מזו של הדור הראשון והשני, אבל היא עדיין מעולה וכנראה טובה בהרבה מכל תחרות במחיר דומה. כפיצוי על החדות שאבדה עם השנים המיאטה קיבלה מרווח פנים, מימדים חיצוניים ובטיחות קצת יותר סבירים. מתלים המתלים הם כנראה אחד החלקים הפחות מוצלחים מנקודת מבטם של חובבי הנהיגה (במיוחד בדגמים מ-2006-2009). מצד אחד מדובר על סט מתלים איכותי של בילשטיין שמתפקד בצורה נעימה מאוד ביום יום. מצד שני המתלים פשוט רכים מידי ובעלי זוויות גילגול לא מבוטלות בנהיגה ספורטיבית. זה לא נורא כי עדיין ישנה שילדה מעולה, אבל כל הניענועים האלו מצד לצד קצת מעיקים. אחד הדברים הראשונים שבעלי מיאטות משפרים הם המתלים. ניתן באיזור ה-6-7 אש"ח להתקין סט בולמים וקפיצים (Koni + Progress נחשב לשילוב מצויין) שפותרים לחלוטין את הבעיה. ובמקרה שלי אחרי 100,000 ק"מ כבר ממילא הגיע הזמן להחליף מתלים ישנים (לפחות ככה אני מספר לעצמי כדי להצדיק את הקנייה). חניה המידות המיניטוריות של הרכב גורמות לו "להיעלם" במגרשי חניה ובעקבות זאת להתקפי חרדה לבעלים. בסוף תמיד נמצאת האבדה מתחבאת מאחורי איזה קרוסאובר ואפשר לחזור לנשום בצורה סדירה. מומלץ בשעות להחנות את הרכב בחניה מוצלת או תחת כיסוי כדי להבטיח לגג הבד חיים ארוכים. בעבודה יש לי חניה מקורה בשעות היום באמצע השבוע ובסופי שבוע הרכב בשימוש אינטנסיבי אז לא טרחתי לקנות כיסוי ולכסות. טעות. אחרי חצי שנה של חיים נטולי כיסוי ודאגות, מישהו החליט לעשות לי הפתעה בחנייה ברחוב ושבר את שתי מראות הצד. מלבד הנזק הפיזי שעלה 2,000 ש"ח לתקן, החוויה הייתה די טראומטית ומאז הרכב מכוסה בחניה ברחוב מתחת לבית. לא כיף לקום לבוקר כזה. בשורה תחתונה, לא קל לחיות עם רכב מיוחד בישראל, גם אם הוא עולה כמו המאזדה 3 שחונה לידו ותמיד ישנם חששות ואילוצים במציאת חניה. גג הגג הפתוח מחבר אותך לחווית הנהיגה (והנסיעה) בעוצמה אחרת, הרוח מדגישה את תחושת המהירות והמנוע שנשמע קרוב וברור מאי פעם מכניסים לאווירה קרבית. בטיולים רגועים ליטוף הרוח והשמש ושלל הריחות והצלילים מעצימים את החוויה. פתאום בטיולים להרים אני יודע לספר על ריחות הפריחה, על הבדלי הטמפרטורות בגבהים השונים על ציפורים שעברו לנו מעל הראש ועוד שלל חוויות שנמנעו ממני ברכבים עם גג רגיל. הרבה אנשים בטוחים שהקיץ הוא העונה המושלמת לרכב קבריולט, זה לא מדויק. גבול הטעם הטוב עובר בערך ב-25 מעלות בנסיעה איטית או 27 בנסיעה מהירה, מעל זה ניצלים ומתענים. לילות הקיץ הם כמובן סיפור אחר לגמרי והרוח החמימה נעימה ומפנקת. לעומת זאת עונות המעבר והחורף בישראל מספקים המון ימי שמש עדינים ונעימים ודואגים שתישאר עם שיזוף קל גם בימי החורף. כשיורד גשם הרגשות מעורבים. מצד אחד הגג מעביר את רעשי הגשם טוב מידי ומוסיף על האווירה הגם ככה רועשת בתא הנוסעים, מצד שני בשביל 25 ימי הגשם שיש פה בשנה זה נחמד מידי פעם להיכנס לאווירה ולהצמיד את היד לגג וממש להרגיש את הגשם או הברד מדגדגים אותך. בהרבה רכבי קבריולט שלא תוכננו מראש ככאלו ההפיכה לקבריולט מצריכה כל מיני ויתורים על מקום איכסון, יכולת דינמית, עליה במשקל וכד. המיאטה תוכננה מראש כרודסטר ולכן הביצוע לפן הרודסטרי שלה לא פחות ממעולה. הגג נפתח בשניות ( – לפחות איזשהו תואר על מהירות המיאטה קוטפת). במצב פתוח הגג לא משאיר זכר במראה האחורית, זאת בניגוד להרבה קבריולוטים בהם הגג במצבו הפתוח בולט החוצה בצורה קצת מכוערת, מפריע לזרימת האוויר וגם חוסם חלק משדה הראיה. השלדה מחוזקת מראש כדי להתאים למחסור בגג קשיח ומאחורי הראש של כל מושב ישנם Roll Bars שאמורים לתרום לבטיחות בשעת התהפכות. אני לא הייתי בונה עליהם יותר מידי ומשתדל להימנע בכל צורה מסיכונים מיותרים שיכולים להביא להתהפכות. אם מקפידים פעם בחצי שנה על טיפול (ביתי ופשוט) לאטימת גג הבד למים הוא ישמר כמו חדש לשנים רבות. בלמים הבלמים במיאטה עושים בדיוק מה שמצפים מהם, בולמים בצורה מצויינת ומהירה, בעלי תחושה צפויה ולינארית ואינם דועכים במהירות. צמיגים השילוב בין מידת הצמיג הפחות שיגרתית (205 מ"מ רוחב) והחוק הישראלי הנוקשה (אסור לזוז מילימטר מהמידה ברשיון ואי אפשר לשנות מידה ברשיון) לא משאירים הרבה מבחר בשוק הקטן שלנו. הרבה בוחרים במידה גדולה יותר ולא חוקית שאינה עוברת טסט ושוברים את הראש פעם בשנה. לא היה לי כוח להיכנס לויכוחים מיותרים עם משרד התחבורה אז נשארתי במידה המקורית. אחרי שני סטים מלאים של הטויו T1R (שניחנו בדופן רכה ואורך חיים של פרפר) החלטתי שאני לא מספיק עשיר בשביל לקנות בזול ובסט השלישי בחרתי בדגם החדש של פירלי, ה- PZero Nero GT שמגיע כסטנדרט גם על הפגאני הווירה (או איך שלא מאייתים את זה בעברית). הם יקרים כמעט פי שניים מהטויו, אבל צמיגים הם הדבר האחרון שצריך לחסוך בו, בטח ברכב שהנוהג בו מבקש לרמות את חוקי הפיסיקה על בסיס יומי. הפירלי מציעים אחיזה שלא נגמרת ולפעמים מרגישים אפילו גדולים במידה או שניים על הרכב שמסרב מאז ההחלפה לזרוק תחת בכל יציאה מסיבוב. יותר אחיזה זה טוב או רע? הרגשות מעורבים... מצד אחד זריקות התחת תמיד גרמו לאושר וציחקוקים, מצד שני פתאום עם כל האחיזה אפשר לעשות הרבה יותר דברים בצורה בטוחה ו"נקיה". כנראה שבכל סט בעתיד אקנה צמיגים אחרים לשם הגיוון. אחזקה ותחזוקה כשקונים רכב מתוך רגש ולא מתוך פרקטיקה בלבד רוצים את הטוב בשבילו בכל טיפול. את הטיפולים התחלתי כמו כל אבא גאה במוסכים מורשים של מאזדה.. בכל ביקור היה מחדל אחר, הפקידות לא הכירו בכלל את הדגם והתעקשו ש"יש רק מאזדה 5", הצוות הטכני לא ידע מה צריך לעשות בטיפול והיה צריך לחכות לפקס מהמוסך המרכזי בניר צבי עם הוראות ועוד שלל הפתעות. אחרי 3 טיפולים במוסכים מורשים הבנתי שצריך אלטרנטיבה. את הטיפול הרביעי כבר עשיתי בטיג, סדנה המתמחה ברכבים ספורטיביים שבה מכירים מיאטות על בוריין. הטיפול לא יקר במיוחד אבל בלי ספק איכותי ומהנה בהרבה מזה שתקבל במוסך מורשה ויש גם סימולטור נהיגה מלא לממתינים ועוד כל מיני אביזרי תפאורה להעביר איתם את הזמן. כל התקלות בשנה האחרונה הסתכמו בנורת בלם היד שנדלקה בהצאה (חריטה מחדש לבלמים ב-400 ש"ח תיקנה את הבעיה), חור במושב הנהג (300 ש"ח אצל רפד) ורדיאטור שהתפוצץ (הוחלפו רדיאטור ומיכל עיבוי בעלות של כ-3,000 ש"ח) כנראה בגלל חוסר תשומת לב מצידי (הייתה נזילה מוזרה אחרי סאשן דריפטים שלא יחסתי לה חשיבות). תקלות ובלאי נפוצים במיאטה כוללים חור בריפוד בצידו של מושב הנהג (חיכוך של שנים בכפתור של הג'ינס בעת היציאה), משאבות קלאץ' שמתות, ציפוי הגה שמתקלף ודבק בגג שיוצר כתמים אם לא טופל כמו שצריך (טיפול ביתי). לא הרבה מעבר לזה. עניין הרדיאטור אצלי היה סוג של ביש מזל. אחרי בערך 7 חודשים עם הרכב עברתי מדלק עם אוקטן 95 ל-98. זה קרה רק לאחר שחתמתי על פזומט שהפך את המחיר לליטר של 98 לחצי שפוי. במעבר לא הורגש שינוי גדול במיוחד אבל בתקווה זה יתרום לאורך החיים של המנוע. בנהיגה מנהלתית משולבת (עירוני ובין עירוני) המיאטה צורכת בסביבות ה-1:11 ובנסיעות יותר ספורטיביות עד 1:8. לא רע בכלל בהתחשב בתמורה. ביטוח אם לבטח משפחתית רגילה בישראל זה לא כיף גדול, לבטח רכב ספורט קבריולט זה כבר ממש אתגר וגם כאב לא קטן בכיס. רוב החברות מעדיפות שלא להתעסק עם רכבים כאלו ונותר לנו רק לממן את שוקה. נהגים מתחת לגיל 24 מתבקשים לעיתים לשלם סכום של 5 ספרות כדי לבטח רכב בשווי נמוך מ-150 אש"ח. מחיר מופרך לחלוטין. לאדם מעל גיל 30 עם עבר נקי מתביעות ניתן להגיע לעלות של כ6-7 אש"ח כולל ביטוח חובה שזה עדיין כואב, אבל קצת פחות. מועדון אחד הדברים הטובים בבעלות של מיאטה הוא מועדון הרודסטרים שמאגד תחתיו חבורה מגובשת של אנשים איכותיים ונחמדים שמוכנים לעזור בכל שאלה. המפגשים השבועיים, הטיולים המאורגנים, ההרצאות וימי המסלול הם תמיד מקום טוב להיות בו. ורק המועדון לבד הוא חצי מהסיבה לבחור ברודסטר ולא ברכב ספורט אחר. ביום-יום בניגוד לדעה הרווחת לגבי רכבי ספורט, דווקא ביום יום המיאטה מחזירה לדעתי את רוב ההשקעה. פתאום כל נסיעה לסופר הופכת לחגיגית, מורידים את הכיסוי, פותחים את הגג, נהמה של התנעה מהמנוע וכל החושים כבר מוכנים. היופי הגדול לדעתי הוא שהרכב מהנה מאוד גם בסביבה עירונית טיפוסית וגם בלי לעבור על החוק יותר מידי או לסכן משתמשים אחרים בכביש. כל פניה, כל העברת הילוך, כל פיסת שמש בחורף ממלאים אותך באושר. כחודש אחרי רכישת המיאטה כבר מיפיתי בראש את כל הכיכרות, המחלפים והעיקולים המעניינים ברדיוס של 20 ק"מ ממקום מגורי ודאגתי לשלב כמה שיותר מהם בכל נסיעה, גם אם זה לא בדיוק בכיוון. פתאום אני מוצא את עצמי מחפש תירוצים לנסוע לכל מיני סידורים הזויים או פשוט "מפספס" פניות בדרך הביתה רק כדי להמשיך ולנהוג עוד קצת. כל עוד אין פריצת דיסק, ילדים או נשים בהריון בתמונה המיאטה מהווה רכב יום יומי נחמד מאוד. גם בפקקים, גם בקניות (חוץ מאיקאה) וגם בנסיעה עם מטלטלין מהמרכז לאילת לסופ"ש זוגי אין שום תחושה של חוסר או ויתור. החסרונות העיקריים ביום יום הם: פוביה מחניה במקומות מפוקפקים, בידוד רעשים גרוע (לפעמים נדמה לי שהרכב שקט יותר עם הגג פתוח) ופקקים ארוכים במיוחד שמתישים את רגל שמאל. בכביש נהיגה בכבישי הנהיגה הטובים שפזורים בארצינו המיאטה זורחת. עם מתלים רכים שסופגים בצורה נפלאה את השיבושים באספלט המזרח תיכוני וההנאה שמושגת גם במהירויות חוקיות. לא צריך יותר מכביש עם הרבה שינויי כיוון וגובה ומעט תנועה כדי לעשות סאשן של נהיגה ספורטיבית שיסחט את בלוטות האנדרנלין. החבילה שכוללת הגה צפוי ומתקשר, שלדה מאוזנת, בלמים יעילים ומנוע לא חזק מידי מאפשרים לנסוע קרוב למגבלות מבלי להסתכן יותר מידי והופכת כל כביש ריק ומפותל לתראפיה. במסלול ובמנחת המיאטה היא הרכב ספורט הכי נפוץ על מסלולי מירוץ בעולם. בארץ לצערינו הרב, אין ממש מסלול מירוצים למכוניות. המסלול בכוכב יאיר מתאים יותר לקארטינג ואופנועים אך עדיין מספק מקום בו אפשר לנתק את הבקרות (במיאטה הן מתנתקות במלואן, כולל ABS אם רוצים) ולסחוט את כל מה שיש לרכב לתת. גם עם בקרות מנותקות לחלוטין הרכב לא מפחיד ולא נושך, הכל מאוד הדרגתי, צפוי ומרגיש בטוח. המיאטה היא רכב מצויין לדריפטר המתחיל וקל מאוד ללמוד בו את המלאכה. אמנם אין כוח אינסופי לפאווארסליידס שלא נגמרים או זוויות היגוי מטורפות כמו בב.מ.וו, אבל עדיין יש המון מקום ללמוד ולהנות מאומנות הדריפט. סיכום אם אתה מחפש רכב ספורטיבי, במחיר כמעט סביר, שמתאים גם לנהג מתחיל וגם לנהג מתקדם ואתה מוכן להתפשר על קצת פרקטיות וקצת רעשים בתא הנוסעים, שים את המיאטה בראש רשימת האפשרויות. כמה תמונות... יום מסלול בכוכב יאיר (צילום: מירב דנינו) זווית גילגול ביום מסלול (צילום: מירב דנינו) משחקים מחבואים בחניה אחרי סאשן של דריפטים עם גוויות של צמיגים הטויו אחרי חודשיים על הכביש נעליים חדשות - הפירלי פי-זירו נרו ג'י טי את הקליפרים צבעתי בבית בצבע אמרייט אדום עקב שמועות שזה מוסיף לפחות 5 כ"ס מוט הילוכים גוץ המיאטה נלקחת באמבולנס לאחר פיצוץ ברדיאטור טיפול לגג, שוטפים, מגנים בנילונים ומשפריצים חומר אוטם אחרי הטיפול הגג דוחה מים בצורה מושלמת

מסתבר שספורט מוטורי הוא "ספורט מפוקפק" ושהתקנה של קיט יניקה ברכב הופך אותך לרוצח בפוטנציה. זאת ועוד בכתבה של ערוץ 2 על תחום שיפורי הרכבים: http://www.youtube.com/watch?v=oXcxHrGyutc דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

Porsche Boxter 2.7 ידנית