Clutch

שוב, אתה מנסה להפיל את האשמה באופן חד צדדי וגס מאוד. בחיים אין שחור לבן. יכול להיות שהנהג היה קצת קרוב לרוכב הקטנוע. יכול להיות שרוכב הקטנוע עצר בפתאומיות. יכול להיות ששניהם אשמים באותה המידה, ויכול להיות שהנהג נושא באשמה גדולה יותר מרוכב הקטנוע. לא אני ולא אתה נוכחנו בזירה, ולכן אני לא מבין איך אתה מסוגל לקחת על עצמך את האחריות לשפוט בצורה כל כך נחרצת את הרכב הפוגע. טבעה של התקשורת - במיוחד בישראל - הוא למסור דיווח שיגרור תנועה. הרבה פעמים הדיווח הזה מוצג בצורה פרובוקטיבית (תראו! שני צעירים עשו רייס!) במטרה לגרור תשומת לב. צריך לדעת להסתכל קצת מעבר, לקרוא בין השורות ולא להפיל את האשמה על נהג בטענה שהוא לא שמר מרחק. בנוגע לאכיפה מול חינוך - אני מסכים איתך, בתסריט אידיאלי שבו כל נהג על הכביש מתעניין בנהיגה ורואה בה פעולה שהיא יותר מהליכה בקצב מהיר פי מאה. בתסריט המציאותי בישראל ובכלל, לחנך עולה הרבה יותר כסף מאשר לאכוף (שלא לדבר על זה שאכיפה מכניסה כסף לקופת המדינה - חינוך מוציא כסף ממנה), ולפעמים הפתרון הכוחני הוא זה שמשפיע על סוגי נהגים שלא נמנים על החברים בקארספורום, ובשבילם הכביש הוא רק שלוחה של ההתנהגות שלהם על המדרכה: מקום שאפשר להדחף בו ולעשות הכל כדי להגיע למשחק עם מכבי 5 דקות לפני. בדיוק באותה המידה שברמה העקרונית, חינוך נגד גנבה יכול לעבוד, אבל אכיפה והרתאה הן בסופו של דבר הפעולות שעוזרות להמעיט את התופעה. ענישה היא גם סוג של חינוך. הדיון הרלוונטי כאן הוא איפה האכיפה מתחילה ואיפה היא נגמרת. באיזה נקודה האכיפה חיונית לבטחון הנהגים, ובאיזה נקודה היא הופכת לקופה רושמת למטרות המדינה (ובכלל - מהן המטרות, ולמה הכסף מהאכיפה לא הולך ישירות לפיתוח תשתיות?). מצלמת רמזור בצומת שנודע ב"גניבת רמזורים" היא לגיטימית. מצלמת מהירות בכביש מסוכן שבו אירעו תאונות וידוע כי הנהגים לא שומרים מרחק היא לגיטימית. להציב ניידת בצד כביש 1 בשבת בבוקר כשהכביש ריק - לא לגיטימי.

אין קשר בין "ישראליות" ל"גנבה". עם כל הצער והעצבנות על מה שקרה, גנבים, רוצחים ואנסים יש בכל מקום.

... וזאת בדיוק הנקודה שלי. ברור לכולם שלא מדובר בעבריין תנועה. הבחור עשה תאונה - הוא לא רצח אף אחד, הוא לא ברח מהזירה, אין לו מה להסתיר. לא כל בן אדם שגרם לתאונה צריך ללכת לכלא. הבעיה בתאונות עם מכה אחורית היא שהנהג מאחור תמיד אשם - למרות שבפועל יכול להיות שנשארה לו מעט מאוד ברירה. יש נהגים שמגיע להם לשבת בכלא. הבחור הזה הוא לא אחד מהם. אני, באופן אישי, אף פעם לא נסעתי על הגשר הזה, אבל אני בהחלט יכול להעיד שיש מקומות שמוגבלים למהירות 70 כביכול, ותנאי הדרך מותאמים ל-120.

זה לא רק עיניין של נכונות להשקיע כסף, זה גם עיניין של עוצמה. טופ גיר, מגובים ב-BBC, מרשים לעצמם לעשות ולהגיד דברים שאף מגזין רכב מכובד בעולם לא היה מרשה לעצמו - הם לא רק מסתכנים בתביעות, הם גם לא מהססים לקטול מכוניות בצורה ברוטלית - שזה מה שהופך אותה לתוכנית שנויה במחלוקת, וכפועל יוצא מזה, מצליחה מאוד. ברגע שתוכנית רכב ישראלית תנסה לעשות משהו כזה, יבואני הרכב יטרפדו אותה מיד: טופ גיר פועלת ישירות מול היצרנים, ובישראל הפעילות של המגזינים מתבצעת מול היבואנים המקומיים, שלהם ה-final say בנוגע להשאלת רכב למבחן. יש עוד בעיה עם זה. בריטניה היא מדינה עם תודעה מוטורית גבוהה מאוד. טופ גיר פונה לקהל הרחב ולאו דווקא מכריחה את עצמה להגיע למכנה המשותף הנמוך ביותר, בגלל שהם יודעים שיש גם אנשים שלא זורם להם בנזין בדם שרוצים לשמוע קצת על מכוניות ולצחוק. בישראל אין קהל לתוכניות כאלה - תוכנית כזאת, אם תהיה, תעניין יותר את הצופים בכל מה שקשור לצרכנות, או שתצטרך להיות ברמה נמוכה שתתאים, למשל, לבני נוער. וזה לא טופ גיר. לא משנה כמה מכוניות עם מיליון כוחות סוס נעות על הכבישים כאן, ישראל היא עדיין לא מדינה בשלה מבחינה מוטורית בהשוואה למדינות אחרות בעולם. אין לנו מסלול נורמלי אחד ואין תודעה ציבורית מקיפה לספורט מוטורי מעבר ל"וואוו איזה עונדה", ולכן אתה גם לא תמצא כאן רשתות טלוויזיה שמעוניינות להשקיע בתוכנית כזו ולתת לה שעות לא "הזויות". בשנה שעברה, שודרה בערוץ 1 התוכנית "טסט ראשון". הכוונה היתה טובה, אבל הביצוע היה על הפנים. תוכנית רכב היא הפקה יקרה מאוד, ו"טסט ראשון" היתה תוכנית ברמה נמוכה - לפעמים עדיף שלא יהיה כלום מאשר שיהיה משהו רע. "טסט ראשון" היתה תוכנית קלישאתית וסופרלטיבית מאוד, עם צילום לא מאוד מושקע (הצילום אצל אוטו בפירוש יותר טוב) ורמה רדודה. אולי היא היתה מצליחה בתור סוג של ספין אוף של אתר אינטרנט (גם את זה היא ניסתה לעשות), אבל לא כתוכנית בפני עצמה. תמיד נחמד לחלום ולרצות לשפר, אבל יש עוד זמן עד שישראל תהיה בשלה לתוכנית מוטורית אובייקטיבית אמיתית, עם כוח ואמרה צרכנית חזקה.

אני חושב שחלקכם כאן ממהרים לשפוט, כאשר אף אחד מכם לא היה בתאונה ולא ראה כיצד היא קרתה. בהתחלה אמרו שהיה מדובר ב"מירוץ" - זה התבדה. אולי בהמשך תגלו שהקטנוע בלם בעוצמה ולא השאיר מספיק מרווח בטחון לנהג מאחוריו? תאונות קורות לא רק לנהגים צעירים ומופרעים או לנשים זקנות - תאונות קורות גם לאנשים נורמטיביים שיודעים לשפוט בצורה נכונה את היכולות שלהם. אף אדם לא מסוגל לחשב בראש את כל התרחישים האפשריים ברגע ספציפי. חוץ מיוסי, אף אחד מאיתנו גם לא מכיר את הנהג הפוגע ולא יודע איך הוא באמת נוהג ביום יום. אני חושב שהנטייה בפורום לקפוץ למסקנות מיידיות ש"מגיע לו" פשוט מוטעת.

זה כמעט מה שקרה לבחור שהיה איתי בתיאוריה. בן מיעוטים שלובש סווטצ'רט נפוח בחדר חם ומחניק - רמאות בתיאוריה היא לא הדבר הראשון שהייתי חושב עליו

עכשיו אני רואה שזה קרה באותו מרכז בחינה. כנראה שמדובר באותה "כנופיה".

היה איתי במבחן התיאוריה אחד כזה. לדעתי הוא גם שילם סכום דומה, וטען שהוא לא יודע לקרוא ולכתוב. נימוק קצת מוזר, כי יש בחינה גם בע"פ, שלא עולה 10,000 שקל.

תספר את זה לעיריית כפר סבא. העיר מוצפת מחדש כל חורף, גם ברחובות עם הבאמפרים. לרוב הבאמפרים - גם ברחובות עם ירידות - אין שוליים, והנהג בכל מקרה ישפריץ על הולכי הרגל. אגב, רוב הזמן נהגי הליסינג נוסעים עם רכב ריק. הסטיגמות עליהם לאו דווקא נכונות (אני נוהג ברכב ליסינג - ואני לא מתעלל בו), אבל בהחלט יש נהגים שבאמת לא אכפת להם.

ZHZ היא דגם מיוחד ... שיוצר עבור חברת ההשכרה "הרץ", באופן אקסקלוסיבי.

לא. חמישה תווים.

הייתי אומר שנסיעה במהירות ממוצעת מעט יותר גבוהה עדיפה על נסיעה אינטנסיבית של גז-בלם שהרבה נהגים מיישמים ברחובות כאלה. כמו שאמרתי, יש דרכים אחרות.

לא רק שהבאמפרים אצלנו גבוהים, הם גם בנויים בצורת אליפסה כדי לגרום לנהג לסבול יותר. הם גם מפוזרים ללא שום היגיון. אצלנו בעיר יש קריית חינוך עם ארבעה תיכונים - בקרבתם אין אפילו באמפר אחד. לא רחוק משם, ברחוב נידח יחסית, יש באמפר זדוני כל 30 מטרים - וזאת לא הגזמה. הקונספט של הבאמפר מוטעה מיסודו. כל מה שהוא עושה הוא לגרום לנהגים לבזבז יותר דלק - לוחצים, בולמים חזק כשמתקרבים לבאמפר, ולוחצים שוב אחריו. יש דרכים ידידותיות יותר לגרום לנהגים להאט ליד בתי ספר וגנים.

נוסעים לאט ולפעמים על צד הבאמפר. לפעמים העירייה מחפפת ומשאירה שוליים נקיים. הכי טוב? לא לנסוע ברחובות המועדים לפורענות. תמיד אפשר למצוא דרך עם פחות באמפרים. זה גם תלוי מאוד באילו פסי האטה מדובר: אצלנו בעיר יש רחובות עם באמפרים מרושעים לגמרי.

משלושת אלה הייתי בוחר ב-i30. אבל טעמי יכול להיות שונה מטעמך... הפלואנס מרווחת מאוד ונוחה, אבל מרגישה עגלתית ואם זה חשוב - משמימה לנהיגה. ה-i30 זריזה, איכותית ופחות נוחה ומרווחת. מהמחיר הגבוה יותר של הפלואנס אני מסיק שמדובר ברמת האבזור הגבוהה יותר? אם קיימת אפשרות, רצוי מאוד לשדרג את רמת האבזור - בגרסה הבסיסית אין אפילו משענת יד וההפרש במחירים די זניח. הייתי אומר שהקרוז נחותה מה-i30. גם היא מרווחת, אבל הפלואנס יותר.

זה דווקא בדיוק מה שבטר פלייס (באופן מוצהר) לא רוצים. הם גם לא יקבלו את הרווח שלהם ממכירת אנרגיה וגם יעמיסו על התשתית הארצית. המערכת שלהם מכויילת כך שהיא מווסתת את העומס. ברגע שאתה חוזר מהעבודה ביום שרבי ומכניס את התקע לשקע, אתה פוגע במודל שלהם. בדנמרק, ובמדינות יותר מפותחות מישראל מבחינת ניהול האנרגיה. לא הכל חייב להתרכז סביבנו טל אגסי אמר לי מפורשות שטווח הנסיעה המדובר הוגדר בנסיעה "בתנאים סבירים" בישראל - כן, עם מזגן (שאלתי בפירוש), אבל לא בעליות יומיות לקסטל. הוא גם טען שבטר פלייס יתחייבו בחוזה מול הלקוח לאספקת 90% מטווח הנסיעה הזה.

את כל מה שאתם אומרים עכשיו על פיאט אונו אפשר באותה המידה להגיד על פורד מודל T, שנחשבת היום לרכב אספנות נחשק ואיקוני. במילים אחרות: אספנים מחפשים היסטוריה. מכוניות קטנות ועממיות משקפות את ההיסטוריה הזו בצורה מדוייקת, ועוד 30 שנים, כשחובבי רכב ירצו להזכר איך היו החיים בשנות ה-90, הם יזכרו בפיאט אונו ולא בלמבורגיני דיאבלו.

לגבי הטסות: באיזה רכב מדובר? שקול את האפשרות להזמין טסה בודדת (משומשת קצת או חדשה) מ-eBay. זה יוצא הרבה יותר זול. יש יבואנים שמוכרים טסות בנפרד. האימפקט של זה על המראה של הרכב כל כך גדול, שלא הייתי מהסס

אני מתקשה להבין מה אתה מנסה להגיד. סימני פיסוק ובדיקת איות יעזרו. משלוח לארץ לא יעלה לך 50 דולרים. אני הזמנתי את הפלסטלינה מארה"ב במשלוח מהיר של USPS בכ-13 דולרים, ואני מתחלק בעלות עם חבר. בסופו של דבר, מוצרי הניקוי שאני מדבר עליהם הם רב פעמיים, והחסכון משתלם. כמובן שבמקרה של מטליות מיקרופייבר וספוגים אין טעם להזמין מחו"ל. את המחירים של הפלסטלינה בארץ ביררתי, ורובם היום שערורייתיים. חברה אחת - שממוקמת ברחובות אאל"ט, ומוכרת מצרכים למקומות מקצועיים - הציעה מחירים סבירים אבל דרשה שאגיע עד שם. לא הכרתי את החברה שמייצרת את הפלסטלינה. הפלסטלינה שאני רכשתי היא של Auto Magic, חברה שכידוע לך מחזיקה בפטנטים רבים בתחום ומייצרת לרוב החברות את הפלסטלינה בשיטת OEM. הפלסטלינה שלי היא בדרגת Mild. יכולתי לרכוש חזקה יותר, אבל לא עשיתי את זה.

יש בארץ מוצרים איכותיים - הבעיה היא שלפעמים הם לא נגישים ברמה של לקפוץ לחנות ליד הבית ולקנות. לצורך העיניין, שווה לדעתי להשקיע בחיפוש באיביי. המחירים שם נוחים, ואם תזמין כמה מוצרים מחנות אחת תוכל לחסוך הרבה במשלוח.

המוצרים של Carplan טובים וזולים יחסית - גם Turtle. יש מוצרים ("מתקדמים" יותר) שלא תמיד משתלם לרכוש בארץ, כמו למשל פלסטלינה. בארץ המחירים מוגזמים ומגיעים ל-200 שקלים לחתיכה קטנה יחסית. לשם השוואה, אני רכשתי 100 גרם פלסטלינה מתוצרת של חברה מוכרת ב-90 שקלים דרך eBay. ועכשיו היא לא תגיע בגלל הר הגעש

קודם כל, סבון לרכב הוא מצרך חיוני שרצוי שיהיה לך בבית. תנסה איתו. תשתמש במטלית מיקרופייבר ומים חמים ותהיה סבלני. במידה וזה לא עוזר, קיימת בידיך האפשרות לעשות פוליש מקומי, כמו שאמרו כאן, או לעבור עם פלסטלינה (יקרה למדי). סתם להשכלה כללית, לעולם אל תשאיר צואה של ציפורים על צבע הרכב, במיוחד אם הוא מטאלי.

שכחת את שברולט אפיקה עיקר היתרון של המנועים בתצורת ה-V הוא באורך הקצר יחסית שלהם. בעבר הרחוק היו גם מנועי שמונה צילינדרים טוריים במכוניות סדרתיות ופופולריות מאוד. מנוע שישה צילינדרים טורי הוא באורך שישה צילינדרים - מנוע שישה צילינדרים בתצוגת V הוא באורך שלושה צילינדרים. את העקרון הזה לקחו ב-VAG לקיצוניות עם מנועי ה-W12 וכמובן ה-W16 של הווירון - למעשה, שני מנועי V מחוברים.

וזה עוד לא נגמר: הניקי היפני מדווח היום שטויוטה תבצע ריקול ל-740,000 סיינות שנמכרו באיזורים קרים בארה"ב וקנדה. הסיבה? קורוזיה בכבל שמחזיק את הגלגל החלופי במקומו (כנראה עקב המלח שמפוזר בכבישים).

מגיל אפס, תרתי משמע. בין המילים הראשונות שהוצאתי היו שמות של מכוניות שחנו ברחוב. מאז התעניינתי במכוניות בצורה כזו או אחרת - התעסקתי ועבדתי בתחום עוד לפני שהוצאתי רישיון. הפעם הראשונה שהרגשתי מהי נהיגה אמיתית, על כבישים אמיתיים ו"בעצמי", היתה בשיעור הנהיגה הראשון. אימפרזה 1.6, שנת 2001 עם 300,000 קילומטרים. ההגה היה מגעיל, התיבה היתה לא נעימה והמכונית היתה עגלה רצינית - אבל התאהבתי.