הלוחש למכוניות

הק"מ גבוה לטעמי, מצטרף לאזהרות בגין מנוע וטורבו (קל יחסית לבדוק - קודם כל להתרחק ממנוע עם נזילות שמן) וגם בגין ה-DSG, אלא אם יוכיח לך שכבר הוחלפו מצמדים וגם המכטרוניק.

רק אם מדובר על המנוע בגירסת THP165, אז אפשר לומר שרכב עם היסטוריית טיפולים מוכחת ובהתאם להוראות היצרן יגלה אמינות טובה. יש עדיין להשגיח על משאבת המים ולעקוב אחר איבוד פתאומי של נוזל הקרור. הגיר בדגמים הללו הוא 6 הילוכים מתוצרת AISIN היפנית ומגלה אמינות גבוהה. אם במקרה אתה נופל בשנתון הנ"ל על גירסת ה-156 כ"ס של אותו מנוע, זה כבר סיפור אחר לגמרי, עם שלל תקלות ידועות במערכת התזמון, הטורבו, השימון - בקיצור עדיף להתרחק.

לגבי הרכב עצמו - גירסת הדיזל 1500 נחשבת למאד אמינה, יחד עם זאת במידה ומדובר במנוע עם הספק 120 כ"ס (כתוב ברישיון) אתה חייב לוודא שבוצעה החלפת רצועת תזמון ממש לאחרונה, יש ריקול שקט לכל בעלי המנועים הללו וחובה לדאוג להחלפת הרצועה הנ"ל כל 60,000 ק"מ או 4 שנים, המוקדם מביניהם. בשנתון גבוה כמו 2018, כמובן שאתה אמור לקבל את הרכב אחרי ביצוע ההחלפה הנ"ל. הגירסא של 2019 ומעלה, עם 130 כ"ס, כבר לא סובלת מהריקול הזה. פרט לכך אין בעיות מיוחדות והרכב בהחלט מומלץ, אבל שים לב לנסועה הגבוהה יחסית ואני מקווה שזה בא לידי ביטוי במחיר. נושא השיעבוד איננו רלוונטי בקנייה מגוף רציני ואמין כמו לובינסקי טרייד, מן הסתם הראו לך צילום רישיון עוד לפני שהבעלות הועברה אליהם והרכב היה משועבד ביד הראשונה. כעת, כשלובינסקי הבעלים, השיעבוד הוסר, שאם לא כן לא היה ניתן להעביר בעלות לרישיון הסחר שלהם. בקש לראות את צילום הרישיון הנוכחי וודא שאין שם הערת שיעבוד.

אכן מיזם ידוע בשווייץ, ואכן רק נשים נוהגות - הגברים יכולים להיות במושב הנוסע... השם יונגפראו (אישה צעירה) הוא משחק מילים עם אחת הפסגות הידועות בשווייץ בעלת אותו שם, הנקראת יונגפראו כי היא מתנהגת כעלמה צעירה וביישנית, ומסתירה רוב הזמן את פסגת ההר בצעיף של עננים. שווייץ אוסרת עד היום קיומם של מירוצי מכוניות רשמיים מאז אסון הלה-מאן של 1955, שבו נהרגו 80 איש - מרביתם צופים.

שלא תבינו אותי לא נכון. אני בעד מעבר לטכנולוגיה נקייה יותר, ומוריד את הכובע בענק בפני אלון מאסק על המהפכה שיצר כנגד כל הסיכויים. הטסלה ספציפית היא בדיוק מה שהיה צריך ע"מ להלהיב את הנהגים (בדרך להיות טרמפיסטים באוטו של עצמם) ברחבי העולם - והיא נותנת חוויית משתמש שאינה דומה לשום דבר שהיכרנו, יחד עם ניחוח של יוקרה (אם נעזוב לרגע בצד את הפאנלים הסיניים שלא תמיד יושבים מושלם, ואת שירות הלקוחות הקצת צולע בארץ...). אבל - למי שאין 200,000 בכיס, ונוסע רק קצת יותר מ-1000 ק"מ לחודש, ומחפש רכב קצת גבוה - אזי טויוטה ראב4 היברידית יכולה לתת פיתרון ממש הולם בטווח מחירים סביב 150Kש"ח תוך חיסכון ניכר בדלק, אפילו מעל 15 ק"מ/ליטר. וכן - חשמליות זה העתיד הקרוב. בתגובה שלי למטה יש כמה טיעונים למה רק עתיד ולא הווה. וזה בסדר גמור לחשוב אחרת, והתקופה של השנים הקרובות תהיה מאד מעניינת עם יותר ויותר אלטרנטיבות חשמליות מעניינות, נקווה במחירים ונתונים יותר אטרקטיביים ממה שיש כיום. אם טסלה לא היו מעלים מחיר כבר 4 פעמים ב-9 החודשים של פעילותם בארץ, והיה ניתן לדבר על סביב 170Kש"ח - הייתי אפילו מסכים איתך שזו אלטרנטיבה סופר-מעניינת לכל רכב משפחתי חצי-פרמיום באזור המחיר הנ"ל.

אם לא בחיתולים, אז בדיוק למדו ללכת... אין ויכוח על העובדה שרכבים חשמליים הולכים ותופשים את מקומו של מנוע הבעירה הפנימית ואין כנראה ספק שצלילי האגזוז שלמדנו לאהוב הם בדרכם החוצה מן העולם. יצרנים כבר מודיעים על הפסקת פיתוח של מנועי ICE, וכולם נמצאים במירוץ לפיתוח של תחליפים חשמליים כאלו או אחרים. אבל - וזה אבל גדול - המרחק עדיין גדול מכדי שנתחיל להתייחס לחשמליות כתחליף שקוף לבנזין. הנה כמה סיבות: הטווח - תיאורטי בדיוק כמו זה של מנועי הבנזין. יצרן אומר 400? - צפה ל300-320 ק"מ בפועל, בייחוד אם תנאי האקלים אינם מושלמים (חום וקור מחוץ לטווח האופטימאלי הצר מאד). כפי שכתבת - ממש לא מתאים לכל אחד. הטעינה - לא נתחיל בכלל לדבר על התלאות שיש לכל מי שלא גר בבית פרטי. זה הולך ונפתר, אבל ממש לא מאחורינו. התשתית - בנסיעה ארוכה יותר, ממש צריך לתכנן זמנים ולבזבז זמן יקר על עמידה בתור וטעינה תוך 2 כוסות קפה. או חמש... רשת החשמל - טוב שלא כולנו עוברים בבת אחת לרכבים חשמליים... כיום המספרים של חשמליות עדיין זניחים, אבל ביום שנגיע ל-50% ממצבת הרכבים על חשמל, כדאי מאד שהתשתיות ישודרגו כדי לעמוד בצריכה כשעמישראל יגיע הביתה בחמש וחצי - ויחבר את האיוניק 5 החמודה שלו לרשת... הטכנולוגיה - המרוץ אחר סוללות יעילות בהרבה הוא בעיצומו, מה שכבר מראה לך שגם היצרנים עובדים כרגע עם מה שיש, ולא עם מה שצריך להיות. כאשר הטווח הנורמאלי של חשמלית ממוצעת יעבור 600 ק"מ (ובפועל 400-450), וזמן הטעינה יתקצר לרבע שעה נניח (ולא תבזבז עוד חצי שעה בתור למטען זמין), אז תדע שאכן הטכנולוגיה מתחילה להדביק את השימושיות של הבנזין. וכן - התכוונתי למס' מאות ש"ח הפרש בעלות הדלק בחודש כמובן, ולא בשנה. מכונית חשמלית כיום היא קנייה כל כך יקרה, עד שקשה להבין על מה ולמה הולך כל הכסף. מערכת הנעה חשמלית אמורה להיות זולה בהרבה מאשר מנוע בעירה פנימית וגיר. במקום זה, אתה משלם עשרות אלפי שקלים יותר על חשמלית, כאשר רק מההפרש במחיר הקנייה ניתן לממן דלק לשנים קדימה... אז כן - החשמל ינצח, אבל אישית הייתי ממתין לדור הבא. 5 שנים מהיום, כנראה שהפוסט שלי יהיה מיותר לחלוטין. ואם היו לי 200,000 ש"ח לשלם על טסלה אז... כנראה שהייתי קונה אוקטביה VRS כדי להנות, בפעם האחרונה, מרעם האגזוז וריח האוקטן באויר😉

אמנם המונח "המון" הוא יחסי, אבל למישהו כמו פות"ש שאמור ליסוע עד 15K ק"מ בשנה מדובר על סדר גודל של מאות ש"ח בחודש דלק, לא אלפים. אני מסכים איתך שהסוגייה של רכבים חשמליים הופכת ליותר רלוונטית משנה לשנה, אבל נכון להרגע, ובהכללות גסות (כי זה לא השרשור הנכון לכך) יש לדעתי לא מעט סיבות להמתין עם רכישת טכנולוגיה חדשה לחלוטין שנמצאת בארץ בחיתוליה מבחינה חשובה כמו הטווח/משך טעינה/זמינות מטענים - בקיצור, זה ממש לא מתאים לכל אחד ומאד תלוי באופי הנסועה שלו.

...וברכב צרפתי אתה מתכוון גם לפיג'ו 3008, אולי המוצלחת ביותר בקטגוריה, בעלת מנוע בנזין יעיל, נקי ואמין עם 180 כ"ס וגיר אוטומטי פלאנטרי עם 8 הילוכים אמין ביותר, מתוצרת יפן?? הכללות זה לא דבר טוב בחיים, באופן כללי😉 בתלות באופי השימוש, מקום המגורים והחנייה שיש לפות"ש, הייתי מציע "למדוד" את הצרכים האמיתיים שלכם - מה הגודל הפיזי המינימאלי שיספק אתכם (טויוטה RAV4 מאד מומלצת מכל בחינה, אבל CHR היא קטנה וצפופה יותר ועם נוחות נסיעה נחותה משמעותית), האאוטלנדר החדשה גדולה מה-3008, ארוכה בכ-25 ס"מ משמעותיים, אך מומלצת בעיקר למי שחייב יותר מ-5 מושבים, עם מנוע מיושן למדי ובזבזני (למרות שבנסועה שלכם לא יהיה לכך משקל משמעותי). בהתחשב במצב הבעייתי של הספקות רכבים חדשים (המתנה של חודשים ארוכים) הייתי מחפש בתקציב שלך בין 3 המועמדות המובילות רכב מודל 2019 מאחד הבאים: 1. RAV4 - מלכת השוק. נקודה. 2. מאזדה CX5 (2019 בגירסת פרימיום יכול להיות מאד מפנק) 3. 3008 (גם כאן, גירסת 1.6 פרימיום היא סופר-מומלצת ומבוקשת אח"כ) ככל שהנסועה שלכם מערבת יותר נסיעה בפקקים - יתרון ההיברידיות של הטויוטה יעלה. בכביש הפתוח, ה-3008 יעניק חוויית נסיעה מצויינת וחסכונית, והמאזדה היא בול באמצע - טובה בהכל גם אם לא מצטיינת במיוחד בשום אספקט מלבד התנהגות כביש ספורטיבית וחדה יותר (פחות חשוב בסגמנט הנ"ל, וכולן מתנהגות צפוי ובטוח). שלושתן בטוחות, מאובזרות ושומרות ערך מצויין. לגבי קנייה של משומשת בשוק המאתגר בארץ, מוזמן לפנות אלי בפרטי לקבלת עצות נוספות. מילה טובה על פורסטר - הוא די ייחודי בשוק בהיותו רכב משפחתי גבוה ומרווח מספיק ל-5, שמאפשר למשפחה גם לרדת לשטח בשבת ולהנות מטיולי שבילים ויותר מבלי לאתגר מידי את הנהג והנוסעים. המוניטין לאמינות של סובארו קיים גם כאן, ולמרות שמערכת ההינע של כל הדגמים לא התפתחה יותר מידי בשנים האחרונות ונשענת על אותו בסיס כמו לפני +30 שנה, הנפח הגדול (2500) בדגמים החדישים של הפורסטר לפחות מפצה על היעדר הכח של הדגמים הישנים יותר. הצד הפחות נחמד - מערכת 4X4 שגורמת לתצרוכת דלק גבוהה מאד יחסית למתחרים, ואם אין בכוונתכם לנצל אותה בשטח - אז פשוט חבל על הכסף. גם הגיר הרציף יודע לעיתים "לעצבן" ע"י העלאת הסל"ד לרמות מרעישות בעת תאוצה.

זה בדיוק העניין - לרדת לפרטי הפרטים. אם אתה מקבל ליד חשבוניות שרק כתוב בהן משהו גנרי-נוסח-ליסינג כגון "שמן W5-30" אז אתה יודע שלא להתייחס לזה ברצינות. גם היסטוריה כזו היא יותר טובה מכלום, כי היא לפחות מראה את רצף הטיפולים. לכשעצמי - לא אמליץ על רכב שלא יציג היסטוריה איכותית. דוגמא קטנה אך בהחלט לא יחידה: כשאני נתקל בחשבונית של VAGית שיצאה ממוסך רון, אני סומך עליה הרבה יותר ממוסך מסויים בגליל שמתהדר בתואר מורשה יבואן. לא רוצה להתחיל כאן דיון מיותר, רק להדגיש שישנם מוסכים פרטיים סופר-מקצועיים שאתן להם בשמחה לטפל ברכב לפני שאחשוב על מוסכי יבואן. WIN-WIN אמיתי לכיס ולאוטו.

מסכים לגמרי, אבל קח בחשבון גם, שאם טורבו מתקלקל אז במקומות "נורמאליים" שבהם יש תעשייה ותרבות מוטורית מפותחת, שיפוץ טוב של טורבו עולה משהו כמו 2000-3000 ש"ח, כלומר לא יותר מתיבת הגה, נניח. סביר, ניתן לחיות עם זה. בארץ, לא שמעתי על מכון טוב שמתמחה בשיפוץ כזה (אשמח ללמוד!), ואכן ההוצאה על טורבו מקורי יכולה להיות בקלות סביב 10,000 ש"ח. באסה...

אינני בטוח שאני מסכים איתך לגבי התיישנות מתוכננת בדגמים עם המנועים החדישים, בוקי. כל המכוניות שהיו לי ב-12 השנים האחרונות, היו עם טורבו. כולן עם גדישה גבוהה (אך ללא שום "שיפור" נוסח סטייג'1 ומעלה). כולן עברו בקלות 100,000 ק"מ ומעלה אצלי, עם אפס תקלות בטורבו. את הטולדו TDI שלי החזקתי אפילו עד 270,000 ק"מ, ומכרתי ללא בעיה כלשהיא במנוע או בטורבו (אם כי טורבו-דיזל בוודאי שלא נופל בקטגוריית המנועים הקומפקטיים והזולים שתיארת). נכון, לא מדברים כבר מזמן על 700,000 ק"מ, אבל ביננו - מי כאן מחפש כזו נסועה? הרב יסתפקו במנוע שיחזיק מעמד בין 200-250 אלף ק"מ רון אוחנה ידידי, הבעלים של "מוסך רון", סיפר לי לא מזמן על לקוח שלו בעל רכב TSI 1.0 (עם 3 צילינדרים), שכבר חצה מזמן את קו 300,000 הק"מ עם המנוע/טורבו המקוריים. כלומר - נהיגה נכונה וטיפולים בזמן יכולים לתת תוצאה מעולה. המסקנה שלי מהדור החדש של המנועים - הזרקה ישירה/נפח צנוע/טורבו קטן עם סל"ד סופר-גבוה לאור כל מה שלומד מבעלי מוסכים נוספים היא: 1. מאד נכון להגיד שמנוע טורבו דורש יותר תשומת לב ומודעות גבוהים יותר מצד הנהג בכל הנוגע לתפעול וטיפול, כפי שכבר כתבתי בפוסט כאן. אסור לזלזל בהתנעה קרה/כיבוי חם וכמובן טיפול בשמנים לפי תקן יצרן - ובזמן! 2. ישנם מנועי טורבו מודרניים שסובלים הרבה יותר מאחרים מתופעה שנקראת LSPI (Low Speed Pre Ignition) - תופעה מזיקה עד כדי הרס מנוע בק"מ מאד נמוך (ידועה מאד בקרב בעלי אופל או קרוז עם מנועי 1.4 טורבו...). מדובר על "צלצולי מנוע" בסל"ד נמוך, שחיישן הנקישות במנוע לא מצליח לאתר ולכן לא מקדים ההצתה ולא מטפל בהם). יש להתייעץ לגבי כל מנוע ספציפי וללמוד האם הוא רגיש לתופעה (מזכיר בהקשר זה גם את התביעה הייצוגית שעדיין מתבררת מול קרסו בארץ, לגבי מנוע 1.2 טורבו 4 צילינדר). 3. אם הרכב שרוצים לבדוק הוא עם מנוע טורבו - בדיקת היסטוריית הטיפולים הופכת לקריטית, כי רק מנוע שטופל כראוי ובמרווחים נאותים יוכל לגלות אמינות לאורך זמן.

בוודאי! לא התכוונתי ולו ברמז, שהדו"ח הזה מהווה תחליף לבדיקה ראויה - הכי רצוי, לדעתי, אצל מכונאי שמתמחה ברכב שאותו מבקשים לבדוק, אם הוא מוכן לכך. אבל הנושא של איך ואיפה לבדוק הוא כבר משהו לשרשור נפרד...

אין ספק שנקודת ההתחלה צריכה להיות בדו"ח של מרכז הסליקה, שעלותו 10 ש"ח. היות ואני מפרנס את המרכז הנ"ל יפה מאד באופן קבוע, בתור יועץ לקניית רכב משומש, אני יכול להעיד מהכמות האדירה של מכוניות שכבר בדקתי, שכמות הרכבים שהוגדרו כאובדן להלכה שעלו אצלי בדו"ח היא מדהימה - בין 3-4% מסך המכוניות שבדקתי... הנה הדוגמא הראשונה שעליתי עליה, רק כי הסיפור מעניין. לגבי חלק קטן מאד בלבד מהמוכרים (אולי 2 לכל היותר) אני מאמין שהממצא הזה אכן הפתיע אותם. לגבי שאר המוכרים - או סוחרים שבדקתי אותם לראשונה (ומן הסתם גם בפעם האחרונה) שרגילים לשקר בקלילות ולומר שהיתה "איזה מכה בצד" ולהמעיט בערך הממצא, או ישראלי מכוער כפי שאתה נתקלת - מוכר שאצלו שיטת-מצליח היא דרך חיים. אין לי מספיק מילים להפציר בכל מי שמחפש רכב משומש - אל תוותרו על הדו"ח הנ"ל, וב-10 ש"ח תוכלו להימנע מעוגמת נפש גדולה. לגבי דו"ח בלקר - כמובן שהוא מתיימר לתת ערך מוסף מעבר לדו"ח מרכז הסליקה, הן באשר לאופן הברור והפשוט שבו מוצגים הממצאים (דו"ח מרכז הסליקה מחייב התעמקות בהגדות ע"מ להבין את הממצאים לאשורם), והן באשר למידע נוסף שהוא אמור להציג על מהימנות המוכר. יעשה כל אחד את שיקוליו.

אם אתה קרוב לאזור השרון, ממליץ לקחת לבדיקה במרכז השרות עד רעננה. למיטב זכרוני הם מבצעים בדיקה ב-250 ש"ח לרכבי מאזדה (ופורד) - והיתרון שם מעבר למחיר הוא שתוכל לקבל מיד הצעת מחיר לכל מה שיימצא בו ליקוי. גם היסטוריית טיפולים תינתן שם, במידה וטופל במורשה יבואן.

בגדול - זו לא נראית "סתם" בדיקה עם כסת"חים, אלא יש הערות לגבי המנוע והמתלים שהייתי בודק לעומק. לגבי הטיימינג, יש כבר נקודת חולשה ידועה במנועי ה-3 צילינדר, ולפחות במנועי הטורבו ההמלצה ירדה מ-165 ל-100 אלף ק"מ או 5-6 שנים. גם במנועים האטמוספריים, כמו שיש לך, ההמלצה היא להחליף רצועת תזמון עקב התפוררות מוקדמת שלה, שעלולה להשליך על כמה מכלולים אחרים (משאבת השמן, מגבר הבלם, שסתומים הידראולים של מערכת התזמון המשתנה) ולעלות הרבה כסף אם לא מבוצעת בזמן. אכן סיפור של כ-2000 ש"ח. מצטרף להמלצות קודמי - קח את הרכב למוסך שמבין ב-PSA ובקש בדיקה שלו בייחוד לגבי המנוע, וכמובן קבל הצעת מחיר לגבי יישור קו במתלה הקדמי שנראה על פניו שקצת התעייף.

האם זה קורה רק כאשר בורר ההילוכים הוא במצב ספורט (S) ולא דרייב רגיל (D)? במצב ספורט אכן הגיר מתוכנת להוריד הילוכים בצורה יותר אגרסיבית ולשמור על המנוע בטורים גבוהים יותר לעומת מצב D.

המוצרים אכן מעולים, ואעיד על עצמי שאני כ"כ רגיל ל-DNA של VAG שכבר מעל עשור שיש לי רכבים רק של הקונצרן. אעיד גם שאני מאלו שנפגעו ממשאבת המים שהלכה טרם זמנה (100,000 ק"מ באוקטביה 1.8 שטופלה לפי הספר) וכשקניתי את ה-A4 הנוכחית שלי לפני כמה חודשים "שמחתי" להיווכח שמוסך רון החליף שם משאבת מים עם פחות מ-70,000 ק"מ על השעון... האהבה שלי למוצר בכללותו מחפה מן הסתם על האכזבה ממשאבות מים שלא עברו כל שידרוג במשך שנים (והן, שוב, נושא לתביעה ייצוגית שמתנהלת מול צ'מפיון). אתה צודק שיש שיקולים שהם ברמת יצרן ולא רק יבואן - אבל הניהול של נושא שירות הלקוחות הוא, לעניות דעתי, כן פקטור שעולה באובדן של מכירות. די אם נסכים שיבואן מפסיד "רק" 5% מכירות בשל מה שנתפש כאטימות מצידו, כדי להבין שמדובר בהמון כסף. אבל מה אני מבין, אני כולה עם ניסיון של 25 שנה בניהול שיווק ומכירות (לא בעולם הרכב) ...😉

וזו, לדעתי, הפואנטה הכי חשובה בסיפור הזה לקהל הנהגים/לקוחות של כל היצרנים/יבואנים! מישהו (גם) בצ'מפיון צריך כבר להבין, שבעידן של מידע נגיש ושל שיימינג ציבורי נגיש לא פחות (ואני כמובן לא דוגל בשיימינג כשיטת מו"מ רצויה) - משהו חייב להשתנות בגישה המתנשאת, ולעיתים אטומה ולא חכמה של יבואנים רבים בבואם לטפל בבעיה שכבר ברור ברחבי העולם שהיא לא נקודתית או נגרמת בגלל טעות גסה בתפעול הרכב ע"י נהג בודד. ויעיד השטף של תביעות ייצוגיות הולכות וגוברות כנגד הרבה יבואנים - שהאסימון משום מה מסרב לרדת. אם יש כבר תקדימים משפטיים עם אותם הרכבים בחו"ל - למה להעביר את הלקוח הישראלי שבעה מדורי גהינום במקום להפוך את הריקול לכלי שיווקי שיראה כמה אכפת להם מממנו? וכך למשל, אם צ'מפיון היו מגיבים אחרת בפרשת ה-DSG של DQ200 לדורותיו, אם קרסו היו מתייחסים לנושא מנועי ה-1.2 הנשרפים בכמויות (המשפט טרם נגמר שם), ופורד עם הגיר של הפוקוס ועוד ועוד - אז אולי היו משלמים בדיוק את מה שקבע בית המשפט ממילא, מבלי לספוג את הפגיעות במוניטין שבאות מעצם הגישה של לראות בלקוחות אויבים.

קודם כל - ברכות ותתחדש! אין ספק שאתה עוד בהיי מהרכות של האופטימה, מעניין מה יחזיק יותר מעמד ביומיום - הרכות בישבן או הגעגוע למכה בגב מהתאוצה.... שאלה קטנה לגבי הכתוב על תצרוכת הדלק: האם באופטימה אין מצב של התקדמות רק על סוללה במהירות נמוכה? אם כן, איך התצרוכת ירדה ל-14 ק"מ/ל', כאשר בהיברידיות נהוג לומר שדוקא בתנאי נהיגה איטיים/פקקים התצרוכת משתפרת?

אהבתי🤩 שכחתי לציין שיש לי התמחות (ומחיר מיוחד...) בפולניות!

אשתדל לענות ברמה הכללית - ותודה לתומר על הסבלנות במהלך התהליך ועל הפירגון🥰 1. בעיקרון - לוקח כמה שלוקח, עד שמוצאים את הרכב המתאים. בייחוד בתקופה הנוכחית אני מדגיש לכל לקוח חדש שיש צורך להצטייד בהרבה סבלנות היות ומצב השוק בעייתי מאד, ורוב המכוניות פשוט לא עונות לקריטריונים שלי לרכב טוב. 2. כל רכב שנבדק אישית על ידי (אני מכונאי מוסמך), יעבור לאחר הסינון הראשוני שלי עוד בדיקה אצל מכונאי שמומחה לאותו סוג רכב. אין אצלי שום הגבלה למספר הבדיקות, פשוט כי הגעתי למצב שבו אני מסוגל לסנן כבר בטלפון את כל הזייפנים למיניהם ואני מתרכז מלכתחילה במוכרים שנשמעים אותנטיים וישרים - וכך אני מוצא לרוב את הרכב הנבדק בדיוק במצב שתואר טלפונית, ללא הפתעות. כמעט... 3. אני מבצע את כל שלבי הפרוייקט: עזרה בהגדרה, חיפוש, בדיקה, מו"מ ואח"כ גם ייעוץ בצורת התשלום/העברת הבעלות, מציאת ביטוח, ייעוץ לגבי מוסך מומלץ לטיפול, ואפילו (שלא נדע...) במקרה של תאונה חו"ח - עזרה עם שמאי מקצועי שידאג לאינטרס של הלקוח בלבד, ולא של חברות הביטוח. הלקוח מעודכן בקביעות ויכול להיות מעורב בכל שלב בתהליך לפי רצונו. מדובר בחליפה שנתפרת בהתאמה ליכולת/רצון ללמוד/ידע/זמן פנוי של כל לקוח. 4. במהלך הכמות הגדולה מאד של מכוניות שעזרתי לרכוש, בתקציבים שנעו בין 20 ועד 300 אלף ש"ח, מעולם לא קרה שלקוח התייאש ממני או אני ממנו. עניין של תיאום ציפיות מדוייק יחד עם שקיפות מלאה בתהליך והסבר מלא לגבי השיקולים בעד ונגד כל רכב שבא בחשבון. מקווה שעזרתי להבהיר הכל, מוזמן לפנות טלפונית אם יש שאלות נוספות.

אם מדובר במכוניות עם מנוע 1.2 טורבו, אז עדיף להתרחק (ואולי את זה מנסים לעשות גם המוכרים...) עקב כשל מובנה שגורם למנועים לשבוק חיים מאד מוקדם יחסית, ללא מענה מהיבואן ועם תביעה ייצוגית שנגררת בבית המשפט.

את רוני פגשתי לראשונה כסטודנט צעיר בתחילת שנות ה-80, בהרצאה שנתן, באיזה מועדון נידח בת"א, על מכוניות ונהיגה... זה היה עוד לפני שמגזין טורבו הפך ללהיט, עוד לפני אנ"י (איגוד נהגי ישראל) ומדבקות 120 שחילק (ונשאתי, בגאווה, על החלון האחורי בגולף GTI שהיתה לי אז). לשמוע את הבנאדם מדבר על מושא אהבתנו בכזו שפה קולחת, ושילוב של ידענות ופסקנות - זו היתה חוויה מעצבת בעברית. אפילו השתתפתי במרוץ הג'ימקנה הראשון שהוא ארגן (במנחת עין שמר), ועם האוטוביאנקי אבארט שלי כמעט ודרסתי אותו על קו הסיום-זינוק, מה שדרש ממני להכניס לרוורס לקול צעקותיו שלא יפסיק את הסטופר עד שלא אעמוד עם הקו בין הסרנים!... הוא היה אחראי במו פיו ועטו השנונים והמושחזים למהפכה התרבותית המוטורית בישראל. איש ריב ומדון שלא דפק חשבון לשום יבואן או עיתונאי שלדעתו לא עשו מלאכתם נאמנה. איש ספר ותרבות, שמאלן ללא התנצלויות שלא חשש מלדחוף את הפוליטיקה שלו לתוך כתבות ומאמרים על מכוניות. אבל מעל לכל - איש של אמת פנימית גדולה, של ידע בלתי רגיל, של אהבה ותשוקה בוערת לכל מה שאנו ושכמותנו חולקים היום גם בפורום המכובד הזה. יהי זכרו ברוך.

אם יש לך מפתח נוסף - נסה איתו. אם הבעיה חוזרת עם שניהם אז כנראה שהבעיה בסוויץ' עצמו, עם התקשורת מול המפתחות. אם ניתן להחליף סוללה במפתח - האם ניסית? בהנחה ומדובר בכפתור התנעה (לא כתבת) - יש רכבים שבהם מוגדר משטח ספציפי (למשל באודי שלי - בתא שבין הכסאות) שעליו מניחים את המפתח לצורך תקשורת אופטימלית עם הרכב. חפש בספר הרכב אם יש כזה לקשקאי. במידה וכל זה לא עוזר - חיבור למחשב דיאגנוסטיקה ייתן את מהות התקלה. אם אתה מהמרכז - נסה להתייעץ עם מוסך אורן שרותי רכב בחולון.

זו אכן הבעיה! כשאני ניגש לבדוק רכב עבור לקוחות שלי, זו למעשה הסיבה העיקרית שבגינה אני לא מתקרב לרכבי ליסינג מחברה שאיננה מבטחת את הצי שלה בביטוח מקיף. כמובן שאין צורך בנזק של אובדן להלכה ע"מ להפוך קנייה שכזו (בה אין אפשרות לקבל דו"ח סליקה) להימור, יש מספיק פגיעות שמערבות חלקי מתלה ומרכב בלי שילדה - שעדיין ישפיעו לרעה על התנהגות הרכב, אכילת צמיגים, אחיזה לא סימטרית וכיו"ב. ואם הפגיעות הללו תוקנו במוסך מדרכה בשקל-תשעים, יש לנו עסק עם רכב לא בטיחותי גם ללא התואר של אובדן להלכה. למרות שאני מאד מודע לעובדה שבחרתי בדרך הקשה והארוכה יותר כשויתרתי מראש על רוב רכבי הליסינג, זה נשאר מבחינתי קריטריון בסיסי בחיפוש; אין היסטוריית ביטוח? - לא קונה...